Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
כָּל סְפֵק נְגָעִים טָהוֹר, חוּץ מִזֶּה, וְעוֹד אַחֵר. וְאֵיזֶה, זֶה מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְהִסְגִּירָהּ, בְּסוֹף שָׁבוּעַ וַהֲרֵי הִיא כַּסֶּלַע, סָפֵק שֶׁהִיא הִיא, סָפֵק שֶׁאַחֶרֶת בָּאָה תַחְתֶּיהָ, טָמֵא:
ברטנורה
כל ספק נגעים. חוץ מזה. דספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם:הרי היא כסלע. נעשית רחבה וגדולה כסלע:ספק שהיא היא. וראויה להחליט שהרי פשה:ספק שאחרת באה תחתיה. והראשונה הלכה וראויה להסגיר, דאין פשיון מטמא בתחלה:טמא. ומחליטו:
תוסופות יום טוב
חוץ מזה. פי' הר"ב דספק בהרת קדמה כו'. וכן כתב הר"ש והרמב"ם. וכבר כתבתי לעיל שמהר"ם כתב בשם אדם חשוב דאדלקמיה קאי. ולדבריו ואיזה זה ה"ק והיכי דמי זה. ועוד אחר:
טמא. פירש הר"ב ומחליטו. וכן לשון הר"ש. ונראה דמחליטו בודאי. והרמב"ם בפ"ד מהט"צ. העתיק המשנה כלשונה. ולא כתב עלה דטומאתו בספק כמו שכתב אההיא דס"פ דלעיל. ולכאורה שני הספיקות שוות דהא משוה להו תנא דידן. וצריך לומר שהרמב"ם סמך אדכתב בספ"ב על מתני' דלעיל. ובפי' הרמב"ם הנה שני האישים לבד יטמאו בנגעים [מספק]. ובנא"י מסיים בה דאוקמא אחזקה ראשונה ולא הלכה. וזה פסיון הוא וטמא. ע"כ. וה"נ בשער לבן איכא חזקה דשער בא מתחלה שחור וכדכתבתי לעיל. ומיהו מדרבי יהושע לא פליג אדהכא. נראה דבהך דהכא מודה. ולפיכך י"ל דהכא טמא ודאי. וטעמא דכיון שבהרת כגריס היתה הוה כמוחזק לטומאה. ומש"ה נמי סתם הרמב"ם בפ"ד מהט"צ ולא פי' אדהכא דמספק טמא. כמו שכתב אדס"פ דלעיל:
יכין
מלכת שלמה
1.
Any doubtful nega is regarded as clean, except this case and one other. Which is that? If he had a bright spot of the size of a split bean and he was isolated, and by the end of the week it was as big as a sela, and it is doubtful whether it is the original one or whether another came in its place, he must be regarded as unclean.משנה ב
הֶחְלִיטוֹ בְשֵׂעָר לָבָן, הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן וְחָזַר שֵׂעָר לָבָן, וְכֵן בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה וּבְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה. הֶחְלִיטוֹ בְמִחְיָה, וְהָלְכָה הַמִּחְיָה וְחָזְרָה הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְמוֹ שֶׁהָיְתָה. הֶחְלִיטוֹ בְפִשְׂיוֹן, הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיְתָה:
ברטנורה
הלך שער לבן. שהוחלט בעבורו:וחזר שער לבן. אחר תחתיו:וכן במחיה וכן בפשיון. או שלא חזר שער לבן, אלא שנולדה בו מחיה שהיא ג״כ סימן טומאה, או שפשה הנגע:בתחילה בסוף שבוע ראשון. כלומר, בין שההחלט היה בתחילה כשהובא אל הכהן, בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו, בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן, או מחיה או פשיון הרי היא כמות שהיתה. כלומר, נשאר בטומאה כמו שהיה, הואיל ויש בו סימן טומאה, אע״פ שאין זה אותו סימן שהיה בשעת החלט:וחזר הפשיון וכן בשער לבן. הא דלא קתני הכא וכן במחיה, לפי שכשהלך הפשיון ובאת המחיה, פעמים שיהיה טהור, כגון שהמחיה מיעטה הנגע מכגריס:
תוסופות יום טוב
הרי היא כמו שהיתה. לאומרו [ית'] (שם יד) והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע. ולשון ספרא. נרפא שהלך לו נגעו. נגע שהלך לו שער לבן. הצרעת שהלכה לה מחיה. הרמב"ם. וזו נדרשת בטהרת המצורע. ולא ידעתי למה לא הביא ברייתא דספרא ששנויה בלשון משנתינו. החליטו בשער לבן הלך לו וכו'. ומפיק ליה מרבויא דואם פשה תפשה:
וחזר הפשיון וכן בשער לבן. כתב הר"ב הא דלא קתני הכא וכן במחיה כו' פעמים שיהיה טהור כגון שהמחיה מעטה הנגע מכגריס. לפי מה שיתבאר בפ' שאחר זה. הרמב"ם. ור"ל שם במ"ב. ולא שתתמעטה מכגריס ואע"פ שעם המחיה עדיין הוא כגריס. דהא בהדיא תנן בפ' דלעיל מ"ו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה כו' הלך שער לבן טמא מפני המחיה. אלא שתמעטה מכגריס ר"ל שיעור הגריס שהוא שתהא סביב המחיה מכל צד כשיעור ב' שערות. ובחנם טרח הכ"מ בריש פ"ג מהט"צ להוכיח מפירוש הרמב"ם ומפירוש הר"ש דשיעור בהרת כגריס שהוא עם המחיה. והרי משנה שלימה היא בפרק דלעיל. והר"ש פירש טעם אחר דלא קתני וכן במחיה. משום דמחיה הבאה במקום פסיון לא מטמא. משום דפסיון בחוץ ומחיה בעינן שתהא מבוצרת. ע"כ. וזה תימה בעיני דא"כ גבי מחיה כי קתני וכן בפסיון היינו נמי במקום המחיה. ואין פסיון אלא בחוץ. כדתנן בר"פ דלעיל. ועוד בפרק דלקמן מ"ג שאין הנגע פושה לתוכו. וכן בשער לבן כשנולד פסיון לא מצית אמרת דבמקום שער הוא שפשה שאין שער לבן מבחוץ. כדתנן בר"פ דלעיל. ועכשיו מצאתי למהר"ם שכ' להא דהר"ש דלהכי לא קאמר וכן במחיה וכו' כיון דאינה מבוצרת. וכתב עלה וז"ל לא תקשי א"כ שער לבן נמי לא יטמא דבעינן שיהא בנגע. די"ל שהשער לבן עומד בנגע ושוכב חוצה לו במקום שיהיה שם פסיון. ע"כ. ועדיין מה שהקשיתי ממחיה גופה עומד במקומה:
בשער לבן בסוף שבוע ראשון. לא קתני בתחלה כדקתני באחריני. משום דאין פסיון מטמא בתחלה. הר"ש:
יכין
מלכת שלמה
2.
If one had been certified unclean on account of white hair, and the white hair disappeared and other white hair appeared, And so also in the case of quick flesh or a spreading, Whether this occurred in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, or after he had been released from uncleanness, he is regarded as being in the same position as before. If he had been certified unclean on account of quick flesh, and the quick flesh disappeared and other quick flesh appeared, And so also in the case of white hair and spreading, Whether this occurred in the beginning, at the end of the first week, at the end of the second week, or after the man had been released from uncleanness, he is regarded as being in the same position as before. If he had been certified unclean on account of a spreading, and the spreading disappeared and another spreading appeared, And so also in the case of white hair, Whether this occurred at the end of the first week, at the end of the second week, or after the man had been released from uncleanness, he is in the same position as before.משנה ג
שְׂעַר פְּקֻדָּה, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ וְחָזְרָה, עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בְזֶה שֶׁהוּא טָהוֹר. אֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהָלַךְ הֵימֶנָּה כַחֲצִי גְרִיס וְהִנִּיחוֹ לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת וְחָזַר. אָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁבִּטְּלוּ אֶת דִּבְרֵי עֲקַבְיָא, אַף דְּבָרֶיךָ אֵינָן מְקֻיָּמִין:
ברטנורה
שער פקודה. לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה:וחכמים מטהרים. וטעמייהו, דכתיב והיא הפכה, שהפכתו היא ולא הפכתו חברתה:אף דבריך אין מקוימין. דהאי נמי טהור. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
עקביא בן מהללאל מטמא. פי' הר"ב במ"ו פ"ה דעדיות שהרי נהפך שער לבן בבהרת. וכ"פ הרמב"ם והראב"ד [שם בפירושם]. ועוד כתב הראב"ד דא"נ דקא סבר עקביא כיון ששער לבן עומד במקומו עדיין לא נרפא הנגע מעיקרא. וכמי שלא הלכה הבהרת דמי ומי החולי הראשון הוא שהרי רגלים לדבר. וזה עיקר. ע"כ. וז"ל מהר"ם. עקביא בן מהללאל מטמא. נ"ל לפ' טעמא דעקביא משום דכיון דהבהרת הראשונה קדמה לשער לבן. אע"ג דקדמו השערות לבהרת אחרונה. טמא. כיון דבמקום הראשונה באתה. היא היא וחשיבא כמו ראשונה. והרי קדמה הראשונה לשער לבן וטמא. אר"ע מודה אני בזה שהוא טהור. דאע"ג דבשער פקודה דסיפא מטמינא. בהאי שער פקודה דרישא מודה אני שהוא טהור. ואיזהו שער פקודה דמטמא ר' עקיבא. כגון שלא הלכה כל הבהרת אלא מקצתה. דהתם ודאי כי הדרה. לא אמרינן דבהרת אחריתי היא. אלא קמייתא. והרי קדמה לשער לבן. א"ל כשם שבטלו וכו' דכי היכי דמודית לן ברישא דטהור. ה"נ אודי לן בסיפא. דמה לי הלכה כולה מה לי מקצתה. הא כיון דלא פש אלא חצי גריס. חצי גריס לאו כלום הוא עכ"ל:
יכין
מלכת שלמה
3.
Deposited hair: Akaviah ben Mahalalel holds it is unclean. But the sages hold it to be clean. What is "deposited hair"? If one had a bright spot with white hair in it, and the bright spot disappeared leaving the white hair in position and then it reappeared: Akaviah ben Mahalalel holds it to be unclean, But the sages hold it to be clean. Rabbi Akiva said: in this case I agree that he is clean; But what is "deposited hair"? If one had a bright spot of the size of a split bean with two hairs in it, and a part the size of a half a split bean disappeared leaving the white hair in the place of the white spot and then it reappeared. They said to him: just as they rejected the ruling of Akaviah so is there no validity in your ruling.משנה ד
כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה טָהוֹר, עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְטֻמְאָה. מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, בָּזֶה בַהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כַּסֶּלַע, בְּסוֹף שָׁבוּעַ בָּזֶה כַּסֶּלַע וּבָזֶה כַּסֶּלַע, וְאֵינוֹ יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן פָּשָׂה, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, טָהוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּאִישׁ אֶחָד, טָמֵא. וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים, טָהוֹר:
ברטנורה
בין באיש אחד. אע״ג דמה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה, אותה שתחלתה כגריס ועכשיו כסלע, והיה ראוי להחליטו, אפילו הכי הואיל ואינו יודע על איזה נגע מחליט, טהור מגזירת הכתוב דכתיב (ויקרא י״ג:כ״ב) ואם פשה תפשה בעור וטימא הכהן אותו, את הנגע הודאי הוא מטמא, ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק:בין בשני אנשים. אע״פ שאחד מהם טעון הסגר שבעת ימים שנית בסוף שבוע ראשון, והאחר מוחלט, הואיל ואינו יודע איזה להסגיר ואיזה להחליט, שניהם טהורים מגזרת הכתוב:ר׳ עקיבא אומר כו׳ ואין הלכה כר׳ עקיבא:
תוסופות יום טוב
משנזקק לטומאה ספקו טמא. בנוסחת מהר"ם ליתא. וכן במשניות ישנים מנוקדים:
טהור. כתב הר"ב דכתיב ואם פשה וגו' וטמא הכהן אותו את הנגע הודאי. שמלת אותו שב על הנגע. הרמב"ם. וכתב הר"ש ואע"ג דהאי קרא בפשיון כתיב ה"ה בשער לבן. דקתני בתוספתא בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות [*נולדה בהרת כחצי גריס ובה ב' שערות כן הוא בתוספתא פ"ב] הרי זו להחליט. טעה ואינו יודע אלו שהפכו ואלו שקדמו. טהור. דצריך שידע באיזה שערות הוא מחליטו. ע"כ. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ו מהט"צ [הלכה ה'] ונראה א"כ דהוא הדין נמי במחיה:
יכין
מלכת שלמה
4.
Any doubt in negaim in the beginning is regarded as clean before uncleanness has been established, but after uncleanness has been established a doubt is regarded as unclean. How is this so? If two men came to a priest one having a bright spot the size of a split bean and the other having one of the size of a sela, and at the end of the week each had one the size of a sela, and it is not known on which of them the spreading had occurred, Whether this occurred with one man or with two men, each is clean. Rabbi Akiva said: if one man is involved he is unclean, but if two men are involved each is clean.משנה ה
מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד. שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, בָּזֶה בַהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כַּסֶּלַע, בְּסוֹף שָׁבוּעַ בָּזֶה כַּסֶּלַע וָעוֹד וּבָזֶה כַּסֶּלַע וָעוֹד, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת כַּסֶּלַע וְכַסֶּלַע, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִהְיוֹת כַּגְּרִיס. זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, מִשֶּׁנִּזְקַק לְטֻמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא:
ברטנורה
שניהם טמאין. דבשניהם פשה:אף על פי שחזרו להיות כסלע. דהשתא אחד מהם טהור, הואיל והוזקקו לטומאה, שניהם טמאים. דכתיב [שם] וטיהרו הכהן, את הודאי הוא מטהר, ואינו מטהר את הספק:עד שיחזרו להיות כגריס. דהשתא ודאי שניהם טהורים, שהפשיון שבעבורו הוחלט הלך משניהם:
תוסופות יום טוב
זהו שאמרו כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. דבפ"ג דיבמות משנה ה מפרשי' זהו דתנן התם דלמעוטי קאתי. ועוד ק"ל אמאי לא תנן נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא נזקק לטומאה ספקו טהור. ועוד דהתם הוה למעוטי תרתי כדתנן בריש פרקין. לכך נ"ל דה"נ קאמרי. זהו שאמרו משנזקק כו' כלומר דכל היכא שנזקק הוה ספקו טמא. משא"כ בקודם שנזקק כו' דלא הוי כללא. דהא משכחת בתרי גווני דטמא ולפיכך לא תני לעיל זהו שאמרו עד שלא נזקק כו':
יכין
מלכת שלמה