Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הָעוֹקֵר שְׁתָלִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנָטַע לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, פָּטוּר. לָקַח בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, פָּטוּר. לָקַט לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, פָּטוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:
ברטנורה
העוקר שתלים. נטיעות אחר שצמחו וגדלו קצת עוקרין אותן ושותלין אותם במקום אחר והם מתעבים ומתרחבים ומתגדלין שם:פטור. אפילו ראו פני הבית, מפני שעדיין לא נגמרה מלאכתן:לקח במחובר לקרקע. הקונה פירות כשהן מחוברין פטור שאין המקח קובע למעשר אלא בקונה בתלוש, לא במחובר:לקט. שתילין לשלוח לחברו פטור:אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק. חשיבי כאילו נגמרה מלאכתן. ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה:
תוסופות יום טוב
[*העוקר שתלים. פי' הר"ב נטיעות אחר שצמחו וכו'. ותמיה לי מאי מעשר שייך בנטיעות. ונ"ל שיש חסרון בדברי הר"ב ושני פירושים הם. הא' הוא פירוש הרמב"ם שמפרש למשנתנו שמותר לאדם לעקור שתלים ולנטעם בקרקע שלו אע"פ שיש שם פירות וכ"כ בחבורו פ"ז מהלכות מעשר העוקר שתלים שיש בהן פירות והטעם אכתוב בדבור דלקמן בס"ד. והפירוש השני הוא פי' הר"ש שכ' העוקר שתלים דרך הגננים כשזורעים בצלים וכרשים כשצומחין מעט תולשים אותם ונוטעים אותם במקום אחר ומתעבין וגדלין יותר ע"כ. וע"פ הדברים האלה נראה לי שכן צריך להיות בפי' הר"ב העוקר שתלים נטיעות אע"פ שיש בהם פירות. אי נמי העוקר שתלים היינו בצלים וכרשים שדרך הגננים אחר שצמחו [וכו'] כך נ"ל שצריך להיות. ואולם לפי שהחסרון גדול לא שלחתי יד להגיה]:
ונטע לתוך שלו פטור. כתב הרמב"ם אע"ג דבפ"ק דפאה אין הלכה כר"ע דאמר נוטל אדם מן הגורן וזורע עד שימרח הכא חכמים מודים לו והחילוק ביניהם. חטים נגמר מלאכתן. שתלים לא נגמר מלאכתן. והוא בירושלמי:
[*לקח במחובר לקרקע פטור. פי' הר"ב שאין מקח קובע למעשר אלא בקונה בתלוש. וכן פי' הרמב"ם. ותמיהה לי דתיפוק להו שאינו נגמר למעשר. אבל הר"ש כתב לקח במחובר פטור דאין מקח קובע במחובר. אבל תלוש דומי' דמחובר קובע אע"פ שלא נגמרה מלאכתו וסתמא כר"מ דלעיל בפ' שני ע"כ. ור"ל במשנה ה' וכן הוא בירושלמי דהכא ואכתבהו בסוף דבור המתחיל לקט לשלוח וכו'. ועיין פ"ב משנה ו]:
[*לקט. פי' הר"ב שתילים. וכן כתב הר"ש בשתילין איירי. ובסוף דבור דלקמן תמצא הטעם למה פירשו כן]:
לקט לשלוח לחברו פטור. וכן גירסת הר"ב והר"ש. וא"כ מתני' כר"י דפרק דלעיל משנה ב' דמחייב בלוקט כלכלה לשלוח וכו'. דאילו לרבנן אפי' כלכלה פטור והוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם. ולעיל פסק הר"ב דאין הלכה כר"י וצ"ע. אבל הרמב"ם בחבורו פ"ה כתב או שלקח וכו'. וכתב בפירושו מי שקנה תלוש וכו'. והשתא הוי דומיא דלקח במחובר ואינו ענין לדר"י דלעיל. [*וראיתי בירושלמי לקט לשלוח לחברו פטור. רב אמר הוא אסור לוכל רב שימי אמר קומי רבי יוסי בשם רבי אחא. מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שמירה כר"מ. א"ר מנא מתני' אמרה כן. לקח במחובר לקרקע פטור הא בתלוש חייב. מאן אית ליה מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן לא ר"מ. רבי חייא בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא. ותני כן ר' יהודה אומר בשם ר"א בן עזריה אף השולח לחברו עטנין ושתילין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בני אדם משלחין לחבריהם טבלים בדברים הללו ע"כ. ונ"ל דהני תרי אוקימתות איכא בינייהו נמי דלאוקימתא קמא מיירי במקח והוא פי' הרמב"ם. ואע"ג דנקט לקט במשנה דהתם כך היא הגירסא ג"כ לקמן. ואפ"ה הפירוש שלקט לאחר שלקח ממנו במקח שכן בפ"ב משנה ה' דשנה התם הא דר' מאיר ושם אמרו בירושלמי מה פליגי בלוקט ונותן לו אבל בלוקט לאכול וכו' וכן בכל אותה פיסקא. והכי נמי מתני' דהכא דקתני לקט משמעה לקט לצורך הקונה ומהדר ארישא דלקח במחובר וכו' וקאמר שאם לקט לשלוח לחברו שקנאה ממנו. ולאוקימתא בתרא אתיא כפשטא דלקט לשלוח לחברו שלא בענין מקח וממכר ומפרשים הר"ש והר"ב דקאי אשתילים משנ' דברייתא דמייתי הירושלמי עלה דמתני' דבהך אוקימתא בהכי מיירי וקאמר הירושלמי דאתיא כר' יהודה ור"ל דר"י דפרק דלעיל משנה ב' דלא מחייב אלא בכלכלה ומייתי ראיה דתני כן ר"י אומר בשם ר' אלעזר בן עזריה וכו' ובמתני' נמי ר"א בן עזריה מחייב וכה"ג דמיירי ראב"ע במתני' שאם [יש] כיוצא בהן נמכרים בשוק מיירי נמי בברייתא דאי לא תימא הכי מתניתין וברייתא קשיין אהדדי וסובר הירושלמי כי היכי דברייתא א"ר יהודה כך בשם רבי אלעזר בן עזריה כדאיתא במתני' אם כן רישא נמי רבי יהודה היא והיינו לטעמיה דלא מחייב בפרק דלעיל אלא בכלכלה וא"כ פי' הרמב"ם כאוקימתא קמא. ופי' הר"ש והר"ב כאוקימתא בתרא ובהכי יכולני נמי ליישב דאע"ג דסתם לן הכא כר' יהודה אפ"ה לא קשיא דלעיל פסקו דלא כותיה דהכי נמי לאוקימתא קמא פסקינן בפרק ב' דלא כרבי מאיר אע"ג דהכא סתם כותיה אלא שטת ירושל' דמדמפרש דאתי' כר"פ תו לא הוה כסתמא. וכדכתיבנא לירושלמי בפרק קמא משנה ח' בדבור המתחיל רבי יוסי מתיר אלא דצריך עיון טובא אם כך היא השיטה לעולם דדלמא דוקא התם דאמר הירושלמי להדיא לפום כן אמר דתנא קמא רבי מאיר היא דלא תסבור סתמא ורבי יוסי והלכה כסתמא וכו' כמ"ש לשונו לעיל שם]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
העוקר שתלים וכו'. ונוטע לתוך שלו. ס"א בתוך:
פטור. ואפי' לסתמא דפליג אר' עקיבא בפ"ק דמסכת פאה מדתנן ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח דברי ר' עקיבא הכא מודו לי' חכמים משום דשתלים לא נגמרה מלאכתן אבל התם הרי נגמרה מלאכתן וה"נ מודה ר' עקיבא לחכמים בלפת וצנונות דבסמוך משום דהתם שרי ר' עקיבא לזרוע דהא כי מלקטן אח"כ עושה גרן ואין נפקעין מן המעשר לעולם אבל אלו לזרע שוב אין להם גרן דליחייבו ואי שרינן לנוטען אנו מפקיעין אותן מן המעשר בידים מש"ה מודה ר"ע הכא:
בפי' ר"ע ז"ל לקח במחובר לקרקע הקונה פירות כשהן מחוברין וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דלא שייך לומר דרישא וסיפא מיירי בשתילין ומציעתא בפירות על כן נראה דכולה מיירי בשתילים דלעיל וה"ק לקח שתילים במחובר לקרקע ואח"כ חזר ואמר לקח שתילים לשלוח לחברו וכו' אך קצת קשה דלמה הוצרך לומר ששתלים פטורים הרי אפי' פירות גמורין פטורין אך אפשר לתרץ דמשום לפת וצנונות דלקמן שחייבין הוצרך לומר הדין בשתילים דפטור עכ"ל ז"ל:
לקט לשלוח לחברו פטור. יש גורסין לקח לשלוח לחברו וכו' והיא גרסת הרמב"ם ז"ל בפירושו וגם שם פ"ה ומטעם מקח במחובר לקרקע פוטרו כדרישא. ובירוש' דייק דהא אחר דהיינו מי שנשתלחו לו חייב לעשרן אפי' שאין כיוצא בהן נמכרין בשוק ואתא ראב"ע למימר דדוקא אם יש כיוצא בהן נמכרין חייב מי שנשתלחו לו שכן דרך בני אדם משלחין לחבריהם טבלים בדברים הללו ואם לאו פטור ותני כן ר' יהודה אומר משום ר"א בן עזרי' אף השולח לחברו עטנין ושתלין והוצני פשתן לא יאכל עד שיעשר ודאי שכן דרך בני אדם משלחין לחבריהם טבלים בדברים הללו. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם יש כיוצא בהן וכו' פי' אם יש שתילים כיוצא בהן נמכרין לאכילה חייב ונ"ל דראב"ע קאי אכל אלה הבבות שבכאן וצ"ע ע"כ. עוד כתב ברוב הספרים גרסי' לקח לשלוח לחברו אך בס"א גרסי' לקט וצ"ע כי לעיל גבי פירות קאמר רבי יהודה אומר אף הלוקט כלכלה לשלח לחברו לא יאכל עד שיעשר אך מ"מ אינה קושיא דכאן מיירי בשתילין שלא נגמרה שאינם עומדין לאכילה אך קצת יש ראי' דל"ג ליקט דליקט מיירי מתוך שלו וא"כ ה"ל למימר עקר כמו שאמר לעיל העוקר שתלים אך אינה קושיא כל כך דשפיר שייך לשון ליקט גבי לשלח לאחרים אך לגרסא דגרסי' לקט צריך לפ' דלקט קאי אשתילים דלעיל וקשה דהפסיק הענין במה שאמר לקח במחובר דלא איירי בשתילים וצ"ע ע"כ. עוד כתב לקט לשלוח לחברו פטור בירושלמי משמע דהאי פטור לא קאי לענין אכילת עראי אלא הוי דומיא דרישא דהעוקר שתילין שר"ל שפטור מלעשר ומותר לנוטען אע"פ שלא עישר וכן בבא דלקח במחובר לקרקע הוי על זה הדרך כי ברישא אמר דין העוקר בתוך שלו ובסיפא אמר דין הלוקח משל חברו שגם הוא פטור מלעשר ואח"כ אמר כאן דין הלוקח שתלים לשלוח לחברו שגם הוא פטור מלעשר ומותר לשלחם בטבלם לחברו אע"פ שקנה אותם תלושים וכבר נתחייבו אפ"ה מותר לשלחם כן נ"ל וצ"ע עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל לקט לשלוח לחברו פטור נראה דלא אתיא כר' יהודה דפירקין דלעיל ואפשר לומר דהכא מודה ר' יהודה משום דליקט שתילין והוי טעמא משום דלא נגמרה מלאכתן ע"כ:
1.
One who uproots saplings from of his own [property] and plants them [elsewhere] within his own [property] is exempt [from tithes]. If he bought [saplings] attached to the ground, he is exempt. If he gathered them in order to send them to his fellow, he is exempt. Rabbi Elazar ben Azariah said: if similar ones were being sold in the market, behold they are liable [for tithes].
משנה ב
הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן. בְּצָלִים, מִשֶּׁהִשְׁרִישׁוּ בָעֲלִיָּה, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא. נָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפֹּלֶת וְהֵם מְגֻלִּים, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִים בַּשָּׂדֶה:
ברטנורה
ונוטע בתוך שלו לזרע. [שיתבשל] בהם הזרע במקום נטיעתן:מפני שהוא גרנן. עקירתן הוא גרנן, שאין להם גורן אחר להתחייב במעשר, דזרען פטור מן המעשר דכתיב (ויקרא כו) מזרע הארץ, ולא כל זרע, פרט לזרעוני גינה שאינן נאכלין, ונמצא שנגמרה מלאכתן ואסור לנוטען עד שיעשר:טהרו מלטמא. דכזרועין דמו, והתורה רבתה בטהרת זרעים דכתיב (שם יא) על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו, ובחזקתן הן למעשר ולשביעית, ואפילו לטהרת טומאה, דוקא השרישו בעליה שיש תחתיהן עפר המעזיבה, אבל השרישו בקופה כתלושים דמי אף לענין טומאה:והן מגולין. העלין שלהן, כדרך גדילתן. כנטועים בשדה דמו, והתולש מהן בשבת חייב, וחייבין בשביעית ובמעשרות:
תוסופות יום טוב
טהרו מלטמא. פירש הר"ב אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו [ובחזקתן] הן למעשר ולשביעית. ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי רבי יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה שתלש מהם בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן:
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
ונוטע לתוך שלו לזרע חייב. פי' הרמב"ם ז"ל ליקח ממנו הזרע:
חייב. דמפקיע מידי מעשר הוא דתנן בסוף פירקין דזרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין פטורין מן המעשרות דלא הוו אוכל וכיון דחזו השתא לאכילה חייבין ובירוש' פליגי אמוראי כשנטען לאכול אי פטור אי לא ור' יוחנן ס"ל דבין לזרע בין לאכול חייב ולדידי' מפני שהוא גרנם דקתני מתני' ר"ל דפעמים שתולשן בשנה שניי' שדינה מעשר שני ונוטען ועתיד לחזור ולתולשן בשלישית שדינה מעשר עני ונמצא מוציאן ממעשר שני ומכניסן למעשר עני או אי נמי איפכא מן העני לשני:
מפני שהוא גרנן. כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א כגרנן וכתב עוד פי' כי עתה הן ראויין לאכילה ואח"כ יתקלקלו ואע"ג דתנן במס' פאה ונוטל מן הגרן וזורע ופטור מן המעשרות עד שימרח נ"ל לחלק כי לשם לא נעקר לזרע ועל כן הוי גרנן כגורן שאר האוכלים ולא משעה שנתלש אבל הלפת וצנונות מתחלה נעקרו לכך שלא יהי' להם גרן אחר אלא זה ועל כן חייבין וצ"ע ע"כ:
2.
One who uproots turnips and radishes from within his own [property] and plants [them elsewhere] within his own [property] for the purpose of seed, he is liable to tithe, since this is [equivalent to] their threshing floor. If onions take root in an upper story they become clean from any impurity. If some debris fell upon them and they are uncovered, they are regarded as though they were planted in the field.
משנה ג
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְלֹא בַשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם בִּכְּרוּ, נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר:
ברטנורה
לא ימכור אדם פירותיו וכו׳ דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד):ואם בכרו. אם יש בהן בכורות שהגיעו לעונת מעשרות והשאר לא הגיעו, נוטלן ומוכר את השאר:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
לא ימכור אדם את פירותיו וכו'. ומפ' בירוש' שאפי' שמוכר שדהו עם פירותיו לא אמרן דפירות טפלה נינהו תניא ר"ש מתיר מפני שהוא אומר לו לכהן וללוי הרי מכרתי את שלי צא ותבע את שלך:
ולא בשביעית. כגון פירות האילן דשרו בשביעית ומוכר שדהו עם פירותיו דפירותיו הפקר הן אי נמי שמכרן בשביעית קודם עונת המעשרות. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל דגם בשביעית אינו אסור אלא משבאו לעונת המעשרות ע"כ:
3.
One may not sell produce after the season for tithing has arrived to one who is not trusted concerning tithes. Nor in the sabbatical year [may one sell sabbatical year produce] to one suspected of [transgressing] the sabbatical year. If only [some] produce ripened, he takes the ripe ones and may sell the remainder.
משנה ד
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זַגָּיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין. וְאִם הוֹצִיא, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפָטוּר מִן הַתְּרוּמָה, שֶׁהַתּוֹרֵם, בְּלִבּוֹ עַל הַקְּטוּעִים, עַל הַצְּדָדִים וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן:
ברטנורה
תבנו. שבולין שנדושו ופעמים נשאר בהן חטין:גפתו. פסולת של זיתים:זגיו. פסולת של ענבים:להוציא מהן משקין. אגפתו וזגיו קאי:על הקטועין. שבולות קטועות שלא נדושו:ועל הצדדין. צדי הכרי. וכן התורם בבור, בלבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין. והתורם בבית הבד, בלבו על מה שבתוך הגפת:
תוסופות יום טוב
להוציא מהן משקין. פירש הר"ב אגפתו וזגו קאי. וסיים הרמב"ם והשיעור להוציא משקים מן הגפת ומן הזגים וללקוט חטים מן התבן:
שהתורם בלבו וכו'. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. כ"כ הר"ש בשם התוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת באומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים:
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
זוגיו. קרום של פסולת ענבים קרוי זוגין:
להוציא מהן משקין. פי' דוקא להוציא מהן משקי' אסור אבל לשרפם מותר למוכרם ע"כ:
שהתורם בלבו על הַקוּטַעִין. דתניא בתוספתא דתרומות התורם את הגרן צריך שיכוין לבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין ואם לא כוון תנאי ב"ד הוא לתרום על הכל ודוקא בתרומה גדולה דשייך למימר דנטלת באומד. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ולפי אוקמתא דפ' אלו עוברין צריכין אנו לומר דחרצנים כדי נסבה:
4.
One may not sell his straw, nor his olive peat, or his grape pulp to one who is not to be trusted in [with respect to] tithes, for him to extract the juice from them. If he did extract the juice he is liable for tithes, but is exempt from terumah, because when one separates terumah he has in mind the fragments which [is] by the sides, and that which is inside the straw.
משנה ה
הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה יָרָק בְּסוּרְיָא, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, חַיָּב. וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּטוּר, וְלוֹקֵט כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף יִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וִילַקֵּט. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁקָּנָה קַרְקַע, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּטוּר. רַבִּי אוֹמֵר, אַף לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה
הלוקח שדה ירק. מן הנכרי:בסוריא. הם ארצות שכבש דוד, כגון דמשק וארם נהרים וארם צובה. ובמקצת דברים עשאום כארץ ישראל ובמקצתן לא:אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב. הואיל ובשעה שבאים לידי חיוב ברשותו של ישראל הם. אבל אם הגיע עת החיוב ברשות העובד כוכבים פטור, דלדבר זה עשו סוריא ככבוש יחיד ולאו שמיה כבוש:ולוקט כדרכו. ופטור מלעשר אף מה שנוסף ברשותו. אבל פועלים לא ישכור, דחיישינן דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה שלקח עד שלא בא לעונת המעשרות. ורבי יהודה לא גזר:פטור. כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום:רבי אומר אף לפי חשבון. אמילתיה דתנא קמא קאי, והכי קאמר כי היכי דמחייב אם לקח עד שלא בא לעונת המעשרות לעשר על הכל, הכי נמי מחייב אם הגיע לעונת מעשרות לעשר לפי חשבון שנתוסף ברשותו, כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי חייב לעשר על שני שלישים שנתוספו ברשותו. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
תוסופות יום טוב
ולוקט כדרכו והולך. פי' הר"ב אבל פועלים לא ישכור. דחיישי' דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה וכו'. וכ"כ הר"ש. ולא אתברר לי מאי איכפת לן בלקיטת פועלים אף בשדה שלקח וכו' והרמב"ם בפרק קמא מהלכות תרומות השמיט הך דולוקט כדרכו משמע דפוסק כר"י וזה ג"כ תמוה. ובפירוש המשנ' פסק הל' כסתם בלבד. וע' עוד בסמוך:
אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו' אם עד שלא בא וכו'. נוסח המשנה בדפוס הירושלמי אע"פ שלא בא. [*ובמשנה דפירוש שהזכרתי הנוסחא אף עד שלא בא]. ומה שפסק הר"ב כרבן שמעון בן גמליאל ובשאר המחלוקת לא הזכיר פסק הלכה זה דבר תימה. והרמב"ם בפירוש המשנה פוסק הלכה כסתם בלבד ובחבורו פרק קמא מהל' תרומות פסק כרשב"ג. וטעמא דאמרינן בירוש' דאתא כשיטת רבן גמליאל דבמשנה ז' פרק ד' דחלה. והתם תנן דנהגו כמותו ועוד כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו וכו'. כך כ' הכסף משנה. ובענין כל מקום ששנה וכו' אכתוב בזה במשנה ז' פרק ח' דעירובין:
[*רבי אומר אף לפי חשבון. פירש הר"ב כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי וכו'. ומסיים בפירוש שהזכרתי ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי עכ"ל]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
הלוקח שדה ירק וכו'. עונת המעשרות שליש גדולן:
אם עד שלא בא לעונת המעשרות. בירוש' תני שדה שהביאה שליש לפני העובד כוכבים ולקחה ממנו ישראל ר' עקיבא אומר התוספת פטור וחכמים מחייבין והשתא סתם מתני' ר' עקיבא. הר"ש ז"ל:
ולוקט כדרכו והולך. הוא בעצמו ילקוט פירותיו כשלקחה אחר שליש ולא יוריד פועלים לה דמיחזי כאילו הוא בעל הקרקע ולא פטרי רבנן התוספת במתני' אלא כשלא קנה קרקע. הר"ש שירילי"ו ז"ל:
בזמן שקנה קרקע. דסבר רשב"ג דסוריא דחיובה מדרבנן בעינן תרתי קודם שליש ושיקנה הקרקע דאי לא קנה קרקע אע"פ שקנה עד שלא בא לעונת המעשרות פטור. ובירוש' א"ר אבין רשב"ג בשיטת ר"ג זקנו דתנן בפ"ד דחלה ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא ר' אליעזר מחייב פירותיהן במעשרות ובשביעית ור"ג פוטר וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל זקנו פי' אביו:
רבי אומר אף לפי חשבון. מפ' בירושלמי על רישא וכמו שהעתיק ר"ע ז"ל והוא פי' ר"י ורבינו שמשון ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל משמע קצת דלא גריס אף. וז"ל ואמר רבי שהוא חייב אע"פ שלא קנה קרקע אבל לפי חשבון והוא חולק ג"כ על הסתם כיצד וכו' עד והלכה כסתם בלבד. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' אלעיל קאי דתנן משבאו לעונת המעשרות ואמר רבי אינו פטור אלא אפילו לאחר שבאו לעונת המעשרות חייב להפריש לפי חשבון ואינו חולק על רשב"ג כלל ע"כ. וברמב"ם פ"א דהלכות תרומות סי' י"ב פסק כרבי אלא דסתם שם דבריו ולא כתב בסוריא ופי' שם מהרי"ק ז"ל שני טעמים למה פסק כרבי הטעם האחרון הוא משום דע"כ ל"פ אלא בסוריא אבל בא"י לכ"ע הכל לפי חשבון ע"כ אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב שהוא ז"ל סובר דאמתני' דלעיל קאי רבי שקנה ישראל מן העובד כוכבים פירות קרקעו בארץ ישראל וסבר רבי דאם לקחן אחר שבאו לעונת המעשרות דהיינו שליש דאהני שליש ראשון דנוטל ממנו דמים מן השבט ושני שלישין דגדל ביד ישראל נותנם לבעליהן בלא דמים ע"כ ואיני יודע לכוין אם נפל שום טעות בלשון:
5.
One who buys a field of vegetables in Syria: If before the season for tithing arrived, then he is liable to tithe. If after the season for tithing he is exempt, and he may go on gathering in his usual manner. Rabbi Judah says: he may even hire workers and gather. Rabban Shimon ben Gamaliel says: When does this apply? If he has bought the land. But if, he has not bought the land, even before the season for tithing arrived he is exempt. Rabbi [Judah Hanasi] says: he must also tithe according to calculation.
משנה ו
הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה וּמָצָא כְדֵי מִדָּתוֹ, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב. מָצָא יוֹתֵר עַל כְּדֵי מִדָּתוֹ, מוֹצִיא עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה
המתמד. הנותן מים בחרצנין ובזגין או בשמרים נקרא מתמד. והכא מיירי בנותן מים בשמרים דוקא:ומצא כדי מדתו. לאו דוקא כדי מדתו, דאפילו נתן ג׳ כדות של מים ומצא ג׳ וחצי פטור, עד שיתן ג׳ וימצא ד׳:פטור. ואע״ג דשמרים יהבי בהו טעם, פטור, דטעם שמרים של טבל לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמא:רבי יהודה מחייב. דסבר אי אפשר שיצאו כל המים לחוץ אלא נשאר חצי כד של מים בתוך השמרים, ונמצא שאלו הג׳ כדות וחצי שיצאו יש בהן כד א׳ של יין ושנים וחצי מים, והוו כיין מזוג, שכן דרך מזיגת היין. ואין הלכה כר׳ יהודה:מצא יותר מכדי מדתו. והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:מוציא עליו ממקום אחר. אף ממקום אחר, כלומר לא מיבעיא מיניה וביה דשרי, אלא אף ממקום אחר יכול לעשר לפי חשבון היתר על מדתו:
תוסופות יום טוב
[*פטור. כתב הר"ב ואע"ג דשמרים יהבו בהו טעם. וכל איסורים שבתורה בנותן טעם וטבל חמור דבמינו במשהו [כדפירש הר"ב במ"ה פ' בתרא דע"ז]. הר"ש]:
רבי יהודה מחייב. וכ' הר"ש אמרו בירושלמי דהיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל [במשנה ד] התורם בלבו על הכל. ופסקו הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשרות. [*ועוד כתב הר"ש דעד כאן לא מחייב רבי יהודה אלא מיניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב ע"כ. וע' מ"ש ספ"ק דחולין ]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
המתמד וכו'. ודוקא במתמד בשמרים דהיינו בזגין דאילו בחרצנים דכ"ע ל"פ דלאו בר עשורי הוא:
ומצא כדי מדתו. לאו דוקא לרבנן אלא להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בכדי מדתו נמי מיחייב במעשר ואע"ג דקיי"ל דטבל במשהו והכא פטרי רבנן תרצו תוס' ז"ל שם בבתרא ובחולין דהכא בשמרים אינו אלא קיוהא בעלמא וכן תירץ ג"כ ה"ר שמשון ז"ל. ובירוש' מפ' דבעי ר' יהודה החמיץ וכן מפ' לה רב נחמן בספ"ק דחולין אבל בשלא החמיץ ר' יהודה מודה דלאו פירא הוא ורבנן אפי' בשהחמיץ פליגי אבל ר' אלעזר אמר התם דס"ל דאפי' בלא החמיץ מחייב לי' ר' יהודה במעשר. ובירושלמי דריש דמאי דף כ"א גם שם בבבלי ר"פ אלו עוברין רמי דר' יהודה אדר' יהודה דתניא אמר ר' יהודה בראשונה הי' חומץ שביהודה פטור מן המעשרות שהיו עושין יינם בטהרה לנסכים ולא הי' מחמיץ והיו מביאין מן התמד ועכשיו שהיין מחמיץ חייב הרי שפוטרו מן המעשר מפני שהוא הי' בא מן התמד וכאן הוא מחייבו ומשני ר' אילא טעמא דר' יהודה דפטר חומץ התמד שבארצות יהודה לא מפני שאינו יין אלא לפי שבאותן ארצות מפני הנסכים היתה ברכה מרובה והענבים מרובות והזגין והחרצנים לא היו חשובות ולפיכך התמד הבא מהן פטור ועכשיו שאין ענבים מרובות חרצנים וזגים חשובות ומחייב בהו ר' יהודה ע"כ אלא שבבבלי שם פרק אלו עוברין משני דהכא מיירי דוקא במתמד בשמרים וברייתא בדפורצני דלא חשיבי:
מוציא עליו. ירוש' בעי מהו מוציא לר' יהודה בכדי מדתו ולרבנן במצא ד' והוא לא רמא אלא תלתא ופשיט דדוקא מעשרות הוא דמפריש אבל תרומה לא דתנינן לעיל בפירקי' שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן ותני עלה ועל הזגין וכתבתי קצת ממנו בסמוך בשם הר"ש ז"ל:
מוציא עליו ממקום אחר. פי' מחבית אחרת של יין מוציא התרומה והמעשרות לפי חשבון של היין שניתוסף על המים בתמד ואין צריך להוציא על שיעור של כל התמד כי אינו אלא מים אבל אם בא להוציא מהתמד עצמו תרומה ומעשרות בודאי צריך להוציא מכל התמד כיון שהוא מוציא תמד עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל:
6.
One who makes grape-skin wine, and he put water on by measure, and he finds [afterwards] the same quantity, he is exempt from tithe. Rabbi Judah makes him liable. If he found more than the measure, he must give [tithe] for it from another place, in proportion.
משנה ז
חוֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁלָּנוּ בְצַד הָעֲרֵמָה הַחַיֶּבֶת, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּדָּבָר הַגָּמוּר הָיוּ גּוֹרְרִין כָּל הַלָּיְלָה:
ברטנורה
שלנו. לינת לילה:הערימה החייבת. הכרי שנתחייב במעשר, כההיא דתנן בפרק קמא ואם אינו ממרח משיעמיד ערימה:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
חורי הנמלים וכו'. ברמב"ם פ"ג מה' מעשר סימן כ"ג כתוב חדרי הנמלים בדלי"ת ורי"ש. וה"ר יהוסף ז"ל הגי' חורְרֵי בב' רישי"ן וכן הגי' במתני' דבספ"ד דפאה:
7.
Anthills which have remained the whole night near a pile of grain which was liable to tithe, [the grain found in them] is liable, since it is obvious that they [the ants] have been dragging away the whole night from something [of which the work] had been completed.
משנה ח
שׁוּם בַּעַל בֶּכִי, וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּא, וּגְרִיסִין הַקִּילְקִין, וְהָעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַקַּרְקָס, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף הַקּוּטְנִים, פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית. זֶרַע לוּף הָעֶלְיוֹן, זֶרַע כְּרֵשִׁים, זֶרַע בְּצָלִים, זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת, וּשְׁאָר זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִים, פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן תְּרוּמָה, הֲרֵי אֵלּוּ יֵאָכֵלוּ:
ברטנורה
שום בעל בכי. שום חריף שהאוכלו בוכה ועיניו זולגות דמעות. ול״נ שום הגדל בהר הלבנון, שכן בערבי קורין ללבנון בע״ל:רכפא. שם מקום:גריסין הקילקין. גריסין של פול הבאים מן הקלקי, שם מקום, והן מרובעות כדתנן בנגעים כגריס הקלקי המרובע:ועדשים המצריות. ראשן אחד חד, והמינין הללו כולם הם מדבריות וחזקתן מן ההפקר לפי שאינן נזרעים בגינה, לפיכך פטורים מן המעשרות:אף הקורקס. בערבי קלקא״ס, והוא מין ממיני הכרוב:הקוטנים. ממיני העדשים. והלכה כסתם משנה:ונלקחים מכל אדם. אף מן החשודים למכור פירות שביעית:זרע הלוף העליון. אני שמעתי הלוף השוטה. אבל זרע הלוף הפקח חייב. ורמב״ם פי׳ שהמשנה מסורסת זרע העליון של לוף. ולוף הוא ממיני הבצלים:שאע״פ שאביהן תרומה. אע״פ שאחד מכל אלו זרעוני גינה שאינם נאכלים הן תרומה. וזרען, הרי הגדולים נאכלין. ולא אמרינן גדולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע הוא מדברים הראויין לאכילה:שאביהן. הזרע. שהוא אב למה שגדל ממנו:
תוסופות יום טוב
[*שום בעל בכי. לפירוש השני של הר"ב דבעל הר הלבנון צריכין לפרש דבכי שם מקום כמו רכפא. וכן הר"ש אע"פ שלא פירש בעל כפירוש הר"ב. כ' דבכי הוא שם מקום. וכ' ג"כ לפירוש הא' של הר"ב ובפירוש שהזכרתי כ' ג"כ פירוש הא' של הר"ב. ואח"כ כ' וי"מ שם מקום על דרך בוכים בשופטים ע"כ]: [*וגריסין הקילקין. כתב הר"ב כדתנן בנגעים. רפ"ו]:[*שאף על פי שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנו. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. הר"ש]:סליק
יכין
מלכת שלמה
יכין
העוקר שתלים פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר: מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור ר"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ"ג ושם סי' כ"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ"ט מ"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע"ג דלא קיי"ל כר"ע [ספ"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד"ס. י"ל התם אע"ג שלא נתמרח עדיין עכ"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי"ט] נ"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ"ד מ"ה: לקח במחובר לקרקע פטור דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור"מ היא דס"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ"ב מ"ה] דאל"כ בל"ז לא הוקבע: לשלוח לחברו פטור דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ"ד מ"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר"י התם: ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין דהו"ל נגמ"ל: העוקר לפת ריבען: וצנונות רעטטיג: מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב': חייב לעשר קודם שיחזר וינטען: מפני שהוא גרנן ר"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג"כ פטור ממעשר: בצלים משהשרישו בעליה לרבותא נקט עלייה אע"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר: טהרו מלטמא ר"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו"ל כתלוש: נפלה עליהם מפולת והם מגולים העלין נשארין מגולין: הרי אלו כנטועים בשדה לכל מילי: לא ימכור אדם את פירותיו אפי' במחובר: משבאו לעונת המעשרות כפ"ב מ"ב: ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ"ד ט': ואם בכרו שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות: לא ימכור אדם את תבנו אחר הדיש שנשאר שם גרעינין: ואת גפתו פסולת הזיתים אחר שנעצרו: ואת זגיו הילזען של ענבים: למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין מגפת וזגין: שהתורם בלבו על הקטועים שבולות קטועין שלא נדושו: על הצדדים צדדי הכרי: ועל מה שבתוך התבן ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא: הלוקח שדה ירק בסוריא זיריען שכבש דהמע"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא"י בקצת דברים דינה כא"י עי' דמאי פ"ו ל"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים: ומשבא לעונת המעשרות פטור דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר: ולוקט כדרכו והולך אף שמוסיף אח"כ ברשות ישראל: ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט אף דאוושא מילתא ל"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר"י מלת אף: אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים דבקנה קודם עונת המעשרות חייב: אם ר"ל אפילו אם וכו': רבי אומר אף לפי חשבון האי אף אדברי ת"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב"א ה"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג: המתמד נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין: ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]: פטור דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא: ר' יהודה מחייב דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה: מצא יותר על כדי מדתו דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד': מוציא עליו ממקום אחר ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא: לפי חשבון של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל: חורי הנמלים שלנו לינת לילה א': בצד הערימה החייבת כפ"א מ"ו: הרי אלו חייבים ר"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ"ע: שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל"ו ע"א]: שום בעל בכי חריף: ובצל של רכפא שם מקום: וגריסין באהנען: והעדשים המצריות ראשן א' חד: ר' מאיר אומר אף הקרקס וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא: ר' יוסי אומר אף הקוטנים מין עדשים: פטורים מן המעשרות דבהפקר גדלין: ונלקחים מכל אדם בשביעית אפי' מחשוד אשביעית: זרע לוף העליון מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי"א דר"ל זרע לוף שוטה: זרע כרישים קרעססע: ונלקחין מכל אדם בשביעית הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא: שאע"פ שאביהן תרומה ר"ל כמ"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ"ט דתרומה מ"ד אפ"ה אלו מותרים לזרים:
מלכת שלמה
שום בעל בכי וכו'. ולפי הפירוש השני שהביא ר"ע ז"ל נראה דגרסי' בעל בכי הבי"ת של בעל בשב"א והכ"ף של בכי דגושה. וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל לפי שיש שומים ובצלים וגריסין ועדשין בארץ ישראל דהיינו לכל אחד כיוצא בו הוצרכו ליתן סימן בפטורים הבאים לארץ דלא חייבו חכמים פירות חו"ל הבאים לארץ במעשר אלא אותן שדוגמתן בארץ אבל אלצרין ופסטקין ואיצטרובלין כולן אין גדלין בארץ ולא הוצרכו ליתן בהן סימן דודאי כולהו מיני מחו"ל הם ע"כ וכן כתב ה"ר שמשון ז"ל והוא דרך התוספתא:
רכפא. פי' הרמב"ם ז"ל בלשון שני שהוא בצל שאין לו אלא גלד אחד חריף מאד כשיקרב אל העין מדמע דמעות רבות תרגום חשרת מים רכפת מיא:
אף הקוטנים. פי' בערוך אחד ממיני קטניות הוא ושמו בלשון ישמעאל סגיר אל דנאב פי' שהעוקץ שלו קצר יותר מעוקץ הקרקס ע"כ:
ושאר זרעוני גנה שאינן נאכלין וכו'. ירושלמי תני עלה ר' יוסי אומר אף זרעוני שדה כגון זרע אסטיס וזרע קוצה וזרע ביקיא ופי' הראב"ד ז"ל בת"כ דומה כי ביקיא מין ממיני הצבעים:
שאע"פ שאביהן תרומה. בפי' הרמב"ם ז"ל גם בקצת ספרים גרסינן ואע"פ ונראה דאי נמי גרסינן שאע"פ הוי כמו ואע"פ כדאשכחן בריש ביצה דקאמר בגמרא שאפר כירה הוי כמו ואפר כירה ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ואע"פ שאביהן תרומה דאביהם גופי' הוה תרומה ונטען לזרע ותנן בריש פירקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גרנן והני אם עשאן תרומה ונטען בדיעבד לזרע הגדולין נאכלין ע"כ וכן פי' רבינו שמשון ז"ל:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת מעשרות. ובעזרת האחד ואין שני נתחיל מסכת מעשר שני
8.
Garlic from Balbeck, onions from Rikpa, Cicilician beans and Egyptians lentils, and Rabbi Meir says qirqas, and Rabbi Yose says qotnym are exempt from tithes and may be brought from any man in the seventh year. The seeds of upper arum pods, the seeds of leeks, the seeds of onions, the seeds of turnips and radishes, and other seeds of garden produce which are not eaten, are exempt from tithes, and may be bought from any man in the seventh year; and even though the plants from they grew were terumah, they may still be eaten [by non-priests].
