Mishnayos Club 6/20/2024




Mishnah

משנה א
מִי שֶׁקִּנֵּא לְאִשְׁתּוֹ וְנִסְתְּרָה, אֲפִלּוּ שָׁמַע מֵעוֹף הַפּוֹרֵחַ, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה:
ברטנורה מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח. שנסתרה:יוציא ויתן כתובה. ר׳ אליעזר לטעמיה דאמר בפ״ק סתירה לא בעיא עדות ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים דהיינו נמי כעוף הפורח, דאתקש סתירה לטומאה דכולהו מהימני בה, הלכך נאסרה עליו. ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה:רבי יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. נשים הטוות לאור הלבנה. רבי יהושע לטעמיה דאמר משקה על פי שנים. מיהו משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה בפריצותה מכוער הדבר ותצא, דהא אפילו מיא תו לא בדקי לה כדתניא בפ״ק, וטהורה היא, ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. והלכה כרבי יהושע:
תוסופות יום טוב מי שקינא. פרק זה היה הגון שיהא שנוי ומעורב בפרק ראשון לאחר אותה בבא דאלו אסורות לאכול בתרומה ואח"כ היה לו לשנות כיצד עושה לה וכל הסדר אבל תימא דלאחר [ששנה] שבדקוה המים הוא חוזר לקנוי. תוס': אפילו שמע מעוף הפורח. לשון הרמב"ם אפילו שיש לו ראיה מצפצוף העוף: רבי יהושע אומר עד שישאו וכו'. כלומר משום סתירה שאין בה ב' עדים אינה נאסרת עליו. רש"י: מוזרות בלבנה. פירש הר"ב נשים הטוות לאור הלבנה. שהואיל וטוות בלילה הנה מפחד בלילות מתקבצות לטוות בקיבוץ ומשיחות ביחד:
יכין מלכת שלמה
1.
If a man warned his wife and she secluded herself [with another man], even if he heard [that she had done so] from a flying bird, he must divorce her and give her the ketubah, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Joshua says: until women who spin by moonlight discuss her.

משנה ב
אָמַר עֵד אֶחָד, אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ. חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת, וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ, אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה:
ברטנורה אני ראיתיה שנטמאת. באותה סתירה, שהיא ע״פ עדים לר׳ יהושע, או ע״פ עוף הפורח לר׳ אליעזר:לא היתה שותה. דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר:אף לפסלה מכתובתה. שלא תשתה ולא תטול כתובתה:יבמתה. אשת אחי בעלה:ובת בעלה. מאשה אחרת:הרי אלו נאמנות. לעדות זו, אע״פ שהן פסולות לכל שאר עדות שהוא לרעתה, לפי שהתורה האמינה כל עדות שיש בה. ומיהו לא לפסלה מכתובתה, הואיל ושונאות אותה, אלא שלא תשתה:
תוסופות יום טוב לא היתה שותה. כתב הר"ב שרגלים לדבר בפ"ק דף ג' תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר. שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה. אמר ליה רב פפא לאביי והא כי כתיבא קינוי בתר סתירה וטומאה כתיבא א"ל ועבר וכבר עבר דאי ס"ד כדכתיב ועבר בתר טומאה וסתירה. קינוי למה לי: אפילו עבד כו'. עיין בפירוש הר"ב במשנה ח' פ"ק דר"ה: חמותה כו'. עיין פט"ו דיבמות משנה ד' ומ"ש שם:
יכין מלכת שלמה
2.
If one witness said, “I saw that she was defiled”, she does not drink the water. Not only that, but even a slave, male or female, is believed even to disqualify her from receiving her ketubah. Her mother-in-law, her mother-in-law’s daughter, her rival wife, her sister-in-law, and the daughter of her husband are believed, not to disqualify her from receiving her ketubah, but that she should not drink.

משנה ג
שֶׁהָיָה בְדִין, וּמָה אִם עֵדוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינָהּ מִתְקַיֶּמֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם, עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם בְּפָחוֹת מִשְּׁנָיִם, תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ, כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. קַל וָחֹמֶר לָעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה, וּמָה אִם עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּמֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִסּוּר עוֹלָם, אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵּם בְּעֵד אֶחָד, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כד) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (שם יט), עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר, מַה לְּהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים:
ברטנורה שהיה בדין. שלא יהא נאמן בה עד אחד, אם לא מגזירת הכתוב: עדות הראשונה. סתירה:שאין אוסרתה איסור עולם. אלא עד שתשתה:אינה מתקיימת בפחות משנים. כדבעינן למימר מגזירה שוה, ור׳ יהושע היא:עדות האחרונה. טומאה:כל עדות שיש בה. נאמן בה דכתיב ועד אין בה, וכל עד האמור בתורה סתם אינו אלא שנים, מדאיצטריך קרא לומר (דברים י״ט:ט״ו) לא יקום עד אחד באיש, שמע מינה דעד שנים במשמע, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. והכי קאמר קרא תרי לית בה אלא חד, וקאמר והיא לא נתפסה לאוסרה, אלמא עד אחד מהימן:
תוסופות יום טוב ועד אין בה כל עדות שיש בה. כתב הר"ב וה"ק קרא תרי לית בה אלא חד. וקאמר והיא לא נתפשה לאוסרה וכן לשון רש"י ובגמ' אסורה וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאילו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה: ומה אם עדות אחרונה כו'. כתבו התוס' פ"ק דף ג' וז"ל תימה ה"מ למפרך. מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה ע"כ. ולפי מה שכתבתי בריש פ"ק לר"א דאתקוש סתירה לטומאה י"ל דאהא סמיך. אע"ג שאמרה בדרך ק"ו: ת"ל כי מצא בה ערות דבר. מקשים בגמרא תיפוק לי דהא ממעטינן מועד אין בה. בה ולא בקינוי. בה ולא בסתירה. כמ"ש בריש פרק קמא ומתרצינן דה"נ קאמר ת"ל בה. בה ולא בקינוי. בה ולא בסתירה וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן. נאמר כאן דבר כו'. וכתבו התוס' בפ"ק דף ג'. תימה למה לי גזרה שוה אפילו בלא גזרה שוה מהיכא תיתי לי דלתהימן בה עד אחד. מעדות אחרונה ליכא למילף דאיכא פירכא. ע"כ: כי מצא בה ערות דבר ולהלן הוא אומר וכו'. עיין בסוף מסכת גיטין ומה שכתבתי שם:
יכין מלכת שלמה
3.
For it would have been logical: Now if the first evidence [that the woman had secluded herself with the man], which does not prohibit her [to her husband] for all time, is not established by fewer than two witnesses, is it not logical that the final evidence [that she had been defiled] which does prohibit her to him for all time, should not be established by fewer than two witnesses! Scripture states, “And there is no witness against her” (Numbers 5:13) whatever testimony there may be against her [is believed]. And now with respect to the first evidence [about her seclusion with the man] there is an a fortiori (kal vehomer) argument: Now if the final evidence [regarding her being defiled], which prohibits her to her husband for all time, is established by one witness, is it not logical that the first evidence, which does not prohibit her to him for all time, should be established by one witness! Scripture states, “Because he has found some unseemly matter in her” (Deuteronomy 24:1), and elsewhere [Scripture] states, “By the mouth of two witnesses ... shall the matter be established” (Deuteronomy 19:15); just as the “matter” mentioned in this latter case must be based on the testimony of two witnesses, so also here [in the case of the suspected woman] the “matter” must be based on the testimony of two witnesses.

משנה ד
עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. אֶחָד אוֹמֵר נִטְמֵאת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמֵאת, הָיְתָה שׁוֹתָה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאת, לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה:
ברטנורה עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת. אוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה ושותה. ודוקא בי אתו בהדי הדדי, אבל בזה אחר זה, כשאמר הראשון נטמאת, הוי מהימן כבתרי. והשני האומר לא נטמאת הוי ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים:ושנים אומרים לא נטמאת. כלומר לא נטמאת בפניך, שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת, הרי נסתלק העד ובטלו דבריו מפני השנים, והרי היא בספיקה אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום, ולפיכך שותה. ואשמועינן תנא בהני תרי בבי דמתניתין דבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא כלומר בין להשקותה בין שלא להשקותה:
תוסופות יום טוב עד אומר נטמאת כו'. פירש הר"ב ודוקא כי אתו בהדי הדדי. אבל בזה אחר זה. כשאמר הראשון נטמאת הוי מהימן כבי תרי. וכתבו התוס' נראה לפרש בזה אחר זה. שקבלו עדות הראשון והורו ע"פ עדותו. דלא תקשה על מה שכתבתי בשם רש"י במשנה ד' פט"ו דיבמות: אשה אומרת נטמאת. ירושלמי נתני עד אחד אמר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת. אשה אמרה נטמאת ועד אחד אמר לא נטמאת. תניי דבית רבי כן. ע"כ. ומשנה ה' פרק ט"ו דיבמות דתנן נמי כה"ג לענין היתר אשת איש וכתבתי שם הירושלמי דעלה כדקאמר הכא. ודהרמב"ם אינו סובר הירושלמי להלכה אלא דדוקא תנן תרי פסולי דאי חד כשר וחד פסול. כי היכי דהורע כח שני פסולים לגבי עד כשר כדלקמן. ה"נ עד אחד פסול לגבי ע"א כשר. ותמהני דבחבורו פ"ק מהלכות סוטה השמיט בבא זו דאשה אומרת כו'. ועיין מה שאכתוב בזה במשנה ח' פרק בתרא בס"ד: ושנים אומרים לא נטמאת. פי' הר"ב כלומר לא נטמאת בפניך כו' גם אנו היינו עמך. אבל ביבמות פט"ו לא פירש כן משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו. אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר. ובדיש עדי סתירה. ומיהו אתיא במכ"ש דהא כשמעידין כן מזימין הראשון ופשיטא דמהימני מדין מזימין שהאמינם התורה אפי' לגבי ב' ומ"ש הר"ב ואשמועינן תנא בהני תרתי בבי דמתני' דבפסולי עדות הלך וכו' דבפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמ'. דאי ל"ת הכי פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. כך פירש רש"י. וכתב ב"י בא"ה סימן קע"ח דאע"ג דחד דאתא מעיקרא משוינן ליה כתרי הוי תרי ותרי והדרא לספיקא דשותה. ופירש"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזה אחר זה. ועל כרחך דבזה אחר זה אצטריך עיקר לאשמועינן דאי לבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא. בחד וחד נמי היתה שותה. ע"כ: שנים אומרים נטמאת כו'. כתב הר"ב דאשמעינן בין לקולא בין לחומרא. וכן ל' הרמב"ם. גם לעיל בפט"ו דיבמות לשון הר"ב כן הוא ויותר ראוי היה לומר בהפך. וכן בגמ' ותרתי בפסולי עדות למה לי מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא אזלינן קמ"ל. [וכן בגמ' פ' בתרא ד' מ"ז] ופירש"י לחומרא שתשתה. לקולא להקל מעליה שלא תשתה. אימא כיון דאיכא הכחשה כל דהוא נימא אוקי האי לבהדי הנך ואוקי מלתא אספיקא ותשתה קמ"ל ע"כ. וכתבו התוס' וא"ת הא ממתני' פט"ו דיבמות ומתני' ח' פ"ט דלקמן שמעינן לה י"ל דהכא אצטריך דאפי' לקולא אע"ג דרגלים לדבר. ועוד דלא תנא פסולי עדות בהדיא במתני' להכי תני גבי כל חד וחד:
יכין מלכת שלמה
4.
If one witness says that she was defiled and another witness says that she was not defiled; Or if a woman says [of her] that she was defiled and another woman says that she was not defiled, she drinks. If one witness says that she was defiled and two say that she was not defiled, she drinks. If two say that she was defiled and one says that she did not, she does not drink.

נשים סוטה פרק ו
Nashim Sotah Chapter 6