Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הָאוֹמֵר הִתְקַבֵּל גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי, אִם רָצָה לַחֲזֹר, יַחֲזֹר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזֹר, לֹא יַחֲזֹר. לְפִיכָךְ, אִם אָמַר לוֹ הַבַּעַל, אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ אֶלָּא הוֹלֵךְ וְתֵן לָהּ, אִם רָצָה לַחֲזֹר, יַחֲזֹר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הָאוֹמֶרֶת טֹל לִי גִטִּי, אִם רָצָה לַחֲזֹר, לֹא יַחֲזֹר:
ברטנורה
האומר התקבל. אם רצה לחזור יחזור. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו:לא יחזור. דכיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:אף האומרת טול לי גיטי. לשון קבלה הוא. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
תוסופות יום טוב
האומר התקבל כו' אם רצה לחזור יחזור. וכי מטא גיטא לידה ולא חזר. מיגרשה. ואע"ג דבעל לאו בר שווי שליח לקבלה הוא אפ"ה אמרינן דאדם יודע שאינו יכול לעשות שליח לקבלה וגמר ונתן לשם הולכה והתקבל והולך לה קאמר. גמרא:
התקבל. וכן לשון המשנה ספ"א דנדרים ורפ"ז דשב עות ואע"פ שהיה יכול לשנות קבל בל' *) קל:
האשה שאמרה התקבל כו'. כדמסיים ברייתא רפ"ב דקדושין דף מ"א שכתבתי בריש מכילתין ושלחה [מלמד] שהיא עושה שליח פירש"י קרי ביה ושלחה לא מפיק ה"א:
לפיכך אם א"ל הבעל אי אפשי כו'. פירש"י לפיכך כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ אמר הבעל כו'. וכתב הר"ן ואין הלשון נוח לי בכך. ומפרש דארישא קאי דהאומר התקבל דגרסינן עלה בירושלמי בכל אתר אתמר התקבל כזכה. הכא אתמר הכי. שניא היא דאין חבין לאדם שלא בפניו כלומר וכיון דחוב הוא לאשה אפילו אמר לו בפירוש זכה בשבילה אם רצה לחזור יחזור. הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש. אני אומר שמא חזרה בה. ושמעינן מרישא דתנן האומר התקבל דמצי לחזור דלא הוה הכא כזכי לפי שאע"פ שצווחה להתגרש אומר אני שמא חזרה וחוב הוא לה לפיכך ה"נ אע"פ דגלתה דעתה ועשאתו שליח קבלה אם אמר הבעל אי אפשי וכו' ע"כ. כך נ"ל דעתו ז"ל בזה.
אם רצה לחזור יחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והוא אינו רוצה שיהא גט עד שיגיע לידה. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
1.
If a man says, “Receive this get on behalf of my wife”, or, “Carry this get to my wife”, if he desires to retract [before the wife receives it] he may do so. If a woman says, “Receive the get on my behalf”, [and he does so], if [the husband] wants to retract he may not do so. Therefore if the husband said to him, “I do not want you to receive it on her behalf, but rather carry it and give it to her”, then if he wishes to retract he may do so. Rabban Shimon ben Gamaliel says: even if the wife says “Take for me”, [and he does so] the husband may not retract.משנה ב
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, צְרִיכָה שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים, שְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ אָמְרָה וּשְׁנַיִם שֶׁאוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ קִבֵּל וְקָרַע, אֲפִלּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְהֵן הָאַחֲרוֹנִים, אוֹ אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים וְאֶחָד מִן הָאַחֲרוֹנִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, הִיא וְאָבִיהָ מְקַבְּלִין אֶת גִּטָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵין שְׁתֵּי יָדַיִם זוֹכוֹת כְּאַחַת, אֶלָּא אָבִיהָ מְקַבֵּל אֶת גִּטָּהּ בִּלְבָד. וְכֹל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִשְׁמֹר אֶת גִּטָּהּ, אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְגָּרֵשׁ:
ברטנורה
צריכה. להביא לפנינו שתי כיתי עדים:שנים שיאמרו בפנינו אמרה. לו לקבלו:ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע. ובשעת השמד שנו, שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד, שלא ייראה:ואפילו הן כו׳ שהשנים שאמרה בפניהם הם עצמם ראו כשקבלו:או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד. שלישי, שנעשה עד בזו ובזו, מצטרך עמהם:היא ואביה. או היא או אביה. היא יש לה יד דהא גדולה היא. ואביה נמי זכאי לקבלו:אינה מתגרשת. ואפילו בקבלת אביה, דכתיב (דברים כ״ד:א׳) ושלחה מביתו, מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצאה זו שמשלחה וחוזרת:
תוסופות יום טוב
האשה שאמרה התקבל לי גטי. והוא חזר ואמר קבלתי. רש"י:
צריכה שתי כתי עדים וכו'. ולא הוה כל כת מעידה על חצי דבר בלבד. ורחמנא אמר דבר ולא חצי דבר. דכל כת ראתה מה שיכולה לראות באותה שעה. תוס'. ועיין פ"ז דב"ק [דף ע'] ומ"ד פ"ג דב"ב:
ושנים שאומרים בפנינו קבל. כשאין מכירין חתימת העדים החתומים על הגט אבל אם נתקיימה חתימת העדים שעל הגט א"צ שתביא עדי מסירה בפנינו רק שיאמר השליח שקבלו בפני שנים. טור סי' קמ"א. ועמ"ש בפרק בתרא ת"ה. וכתב עוד בשם העיטור דמה שצריך שנים על הקבלה דוקא כשאין השליח כשר. אבל אם הוא כשר מצטרף עם עד אחד. ע"כ. וכתב עליו הב"י דמדברי הרא"ש נראה דכיון שהוא בא במקום האשה אינו עולה לעד:
וקרע. כתב הר"ב בשעת השמד שנו שגזרו על המצות וקרעו כו' גמ'. ואכתי קשיא לי דלמאי נ"מ מעידין כן. וז"ל הרמב"ם וקרע אינו מתנאי שיקרע עכ"פ. ואמנם ר'"ל שאם קרעו שיעידו על כך ע"כ. ונ"ל משום דאע"פ שיש שמד. ומש"ה נקרע. צריך שיעידו על כך דלאו כ"ע מסקי אדעתייהו דמש"ה לא יביאנו בידו ויאמרו אילו היה אמת היה לו להסתכן בנפשו ולהביאו ויוציאו לעז:
אפילו הן הראשונים והן האחרונים כו'. לשון הר"ן ואיכא למידק מאי אפילו. אדרבא הכא עדיף טפי דליכא לספוקי במידי: וי"ל סד"א מיחזי כשיקרא שהיאך אפשר שנזדמן הדבר שאותן בעצמן ששמעו השליחות ראו הקבלה דמסתמא הבעל והאשה בשתי עיירות הן. כיון שהיא ממנה שליח ואינה מקבלתו מיד הבעל. ומש"ה הדר תני או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד מצטרף עמהם. דסד"א דנהי דלתרי לא חיישינן [דמשקרי. לחד מיהא] חיישינן. קמ"ל:
נערה המאורסה היא כו'. כתב הר"ב היא יש לה יד. דהא גדולה היא ועיין מ"ש במשנה דלקמן. ועיין מ"ש ברפ"ב דקדושין.
וכל שאינה יכולה לשמור את גטה כו'. יש חילוף גירסאות בגמ' (בזה) ביודעת לשמור. רש"י וסיעתו גורסין משתגיע לעונת הפעוטות [דמ"ז פרק דלעיל] ולגירסת רי"ף וסיעתו משתגיע למדת צרור וזורקתו. אגוז ונוטלתו:
יכין
מלכת שלמה
2.
A woman who said [to an agent], “Receive my get for me” requires two sets of witnesses, two to say, “In our presence she told him”, and two to say, “In our presence he received [the get] and tore it”. Even if the first set are the same [witnesses] as the latter set or if there was one in the first set and one in the second, and one joined with them [for both testimonies]. If a young girl is betrothed, both she and her father may receive her get. Rabbi Judah said that two [different] hands cannot take possession as one. Rather her father alone may receive her get. One who is not able to keep her get is not capable of being divorced.משנה ג
קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אֵינוֹ גֵט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. לְפִיכָךְ אִם רָצָה הַבַּעַל לַחֲזֹר, יַחֲזֹר, שֶׁאֵין קָטָן עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ אָבִיהָ, צֵא וְהִתְקַבֵּל לְבִתִּי גִטָּהּ, אִם רָצָה לְהַחֲזִיר, לֹא יַחֲזִיר. הָאוֹמֵר תֵּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּסוּל. הֲרֵי הִיא בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וּנְתָנוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, כָּשֵׁר. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקִבְּלוֹ לָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר, פָּסוּל. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. הָבֵא לִי גִטִּי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וֶהֱבִיאוֹ לָהּ מִמָּקוֹם אַחֵר, כָּשֵׁר:
ברטנורה
במקום אחר פסול. שהבעל מקפיד שאין רצונו שילעיזו עליו שם:הרי היא במקום פלוני. אינו אלא כמראה מקום, שם תמצאנה:ורבי אליעזר מכשיר. דסבר איהו דמדעתיה מגרש איכא קפידא, איהי דבעל כרחה מתגרשת מראה מקום היא לו. ואין הלכה כרבי אליעזר:
תוסופות יום טוב
קטנה שאמרה כו' עד שיגיע גט לידה. ומ"ש הר"ב במשנה דלעיל אדתנן נערה כו' היא ואביה מקבלין את גטה. היא יש לה יד. דהא גדולה היא. ומשמע דאילו קטנה אין לה יד. התם ביש לה אב הוא דאין לקטנה יד. והכא באין לה אב. ובלאו הכי מוקמינן לה הכי בפ"ב דקדושין דף מ"ד. ואע"ג דתני סיפא. אבל אם א"ל אביה כו' חסורי מחסרא וה"ק. בד"א בשאין לה אב אבל אם יש לה אב וא"ל אביה:
שאין קטן עושה שליח. ואע"פ שיש לה חצר. כדתנן ברפ"ח. הרי פי' הר"ב שם דאתרבי מידה. ואע"ג דבעלמא חצר מדין שליחות. בגט [מדין ידה] אתרבי וכמ"ש במשנה ד' פ"ק דב"מ. וזוהי דעת המגיד פ"ו מהלכות גירושין. והרמב"ם כתב מפני ששליח קבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן שאינו בן דעת גמורה. ע"כ. והראב"ד כתב דטעמא אתם גם אתם לרבות שלוחכם. ומה אתם בני דעת. אף שלוחכם בני דעת. נמצא השליח והשולח צריכין להיות בני דעת. ע"כ. ולכל התורה למדנו דיני השליחות בשוה. עמ"ש ברפ"ב דקדושין:
ורבי אליעזר מכשיר. כתב הר"ב דבע"כ מתגרשת דמנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתבה התם. רש"י:
הבא לי גטי ממקום פלוני. אפי' לרבנן. דכיון דאינה מתגרשת בקבלתו. ליכא קפידה כשמביאו לה ממקום אחר. הר"ן:
יכין
מלכת שלמה
3.
If a young girl says, “Receive my get for me”, it is not a get until the get reaches her hand. Therefore, if [the husband] wishes to retract, he may retract, since a minor cannot appoint an agent. But if her father said to him, “Go and receive a get for my daughter”, the husband may not retract. If a man says, “Give this get to my wife in such-and-such a place” and he gives it to her in another place, [the get is] invalid. [If he says,] “She is in such-and-such a place”, and he gives it to her in another place, [it is] valid. If a woman says, “Receive my get in such-and-such a place” and he receives it for her in another place, [it is] invalid. Rabbi Elazar says it valid. [If she says,] “Bring me my get from such-and-such a place” and he brings it from somewhere else, [it is] valid.משנה ד
הָבֵא לִי גִטִּי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי, אֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה מִיָּד. הִתְקַבֵּל לִי גִטִּי בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְאוֹתוֹ מָקוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר מִיָּד:
ברטנורה
הבא לי גטי אוכלת בתרומה. אם אשת כהן היא. עד שיגיע גט לידה:לאותו מקום. שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם:ורבי אליעזר אוסר מיד. משפירש מאצלה. ורבי אליעזר לטעמיה דמכשיר כשקבלו במקופ אחר, דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשה לה, לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה, שמא מצאו חוץ לעיר וקבלו הימנו. ואין הלכה כר״א:
תוסופות יום טוב
אסורה. לאכול בתרומה מיד. שמא קבלו כבר. ואע"ג דה"ל למימר אוקי אשה בחזקת שלא נתגרשה. חומרא בעלמא הוא שהחמירו חכמים. משום דחזקת שליח עושה שליחותו אע"ג דאין ביד השליח לעשות. שמא לא יתן לו הבעל גט כמו שאוסר לעיל [ד' ס"ד] בכל הנשים שבעולם באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת השליח. אע"ג דכל אחת היא לו בחזקת היתר. וגם אין ביד השליח לעשות שליחותו. תוס':
עד שיגיע גט לאותו מקום. פי' הר"ב שכך אמרה לו לא תהא שלוחי אלא שם ובגמ' פריך וכיון שקבלו במקום אחר היכי הוי גיטא כלל והתנן ברישא התקבל לי גטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר (כשר) [פסול] ומוקמינן לה בדא"ל קבל לי גיטא במתא מחסיא וזמנין דמשכחת ליה בבבל [כיון דהדר א"ל הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא. והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא] הכי קא"ל משקל כל היכא דמשכחת ליה שקול ליה מיניה. גיטא לא ליהוי עד דמטית למתא מחסיא. גמ'. [וה"ל כאומר לאשה הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום. תוס'] ותמה אני שהרמב"ם בפ"ט מהל' תרומות העתיק המשנה כלשונה שלא אמרה אלא מקום אחד. והכ"מ לא העיר בזה:
רבי אליעזר אוסר מיד. כתב הר"ב ר"א לטעמיה כו' ובגמ' פרכינן פשיטא ומפרקינן לא צריכא דאיתיה לבעל במזרח וא"ל זיל במזרח. וקא אזיל במערב. מ"ד במערב הא ליתיה. קמ"ל. דלמא בהדי דקא אזיל מפגע פגע ביה. וברפ"ח דתרומות כתבתי *) בשם הירושלמי דמודה ר"א שאם אמרה הבא לי גטי ממקום פלוני שאוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום. ומפרש בירושלמי דמכיון שא"ל הבא לי גטי ממקום פלוני. כמו שאמרה לא יהא גט אלא אחר י' ימים ומה שאכלה בהיתר אכלה:
יכין
מלכת שלמה
4.
[If a woman says to an agent], “Bring me my get”, she may eat terumah until the get reaches her hand. [If she says,] “Receive for me my get”, she is forbidden to eat terumah immediately. [If she says,] “Receive for me my get in such-and-such a place”, she can eat terumah until the get reaches that place. Rabbi Elazar says that she is forbidden immediately.משנה ה
הָאוֹמֵר, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, גָּרְשׁוּהָ, כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. פִּטְרוּהָ, פַּרְנְסוּהָ, עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוֹס, עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי, לֹא אָמַר כְּלוּם. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, הַיּוֹצֵא בְקוֹלָר וְאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. חָזְרוּ לוֹמַר, אַף הַמְפָרֵשׁ וְהַיּוֹצֵא בִשְׁיָרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, אַף הַמְּסֻכָּן:
ברטנורה
כתבו אגרת וכו׳ שהגט קרוי אגרת שכך כתוב בו ואגרת שבוקין:פטרוה לא אמר כלום. דלמא לשון פטור וחובד קאמר, להקל מעליה חובות שחייבת:פרנסוה. לשון עשיית צרכיה כמו מוציאים לפרנסה וכו׳. הלכך לא ידעינן אי צרכי הגט הוא, שלא תהא זקוקה ליבם, אי צרכי מלבוש וכסות הוא:כנימוס. כחוק. לא ידעינן אי חוק גט אי חוק מזון וכסות. וכן כראוי:היוצא בקולר. ליהרג בדין המלכות:ואמר כתבו. אע״פ שלא אמר תנו:יכתבו ויתנו. דאגב פחדיה. טריד ולא פריש:המפרש. לים:והיוצא בשיירא. למדבריות:המסוכן. חולה. והלכה כר״ש שזורי:
תוסופות יום טוב
האומר כתבו גט וכו'. לשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות ספר כריתות אשה. גט. גרשוה נמי כבר נהגו לקרות גירושין. כתבו אגרת ותנו לה. גם זה לשון הגט כו'. רש"י.
רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן. פי' הר"ב חולה. וכן לשון רש"י. ומדלא כתב חולה המסוכן. ש"מ דכל חולה מסוכן קרי ליה. וכן הבין דבריו הב"י כפי הנראה מלשונו. וקשה לי דא"כ אמאי לא תנן חולה. מי לא תנן לישנא דחולה במ"ה פ"ג ובמ"ג פרק דלקמן. והרמב"ם פ"ב מהלכות גירושין [הלכה י"ב] כתב. מסוכן והוא אדם שקפץ עליו החולי במהרה והכביד חליו מיד. [*ומ"ה פרק בתרא דטבול יום כתב הר"ב חולה הנוטה למות]. ומ"ש הר"ב דהלכה כרבי שמעון שזורי דהכי גרסינן בשחיטת חולין פרק בהמה המקשה. הרי"ף. ובירושלמי איתא בפירקין:
יכין
מלכת שלמה
5.
If a man says, “Write a get and give it to my wife”, [or] “Divorce her”, [or] “Write a letter and give it to her”, then they should write it and give it to her. If he said, “Release her”, [or] “Provide for her”, [or] “Do for her as the law dictates”, [or] “Do the proper thing for her”, he has not said anything. Originally they said that if a man was being led out to execution and said, “Write a get for my wife”, they may write a get and give [it to her]. Later they said, even if he were leaving for a sea voyage or for a caravan journey. Rabbi Shimon Shezuri says: even if he were dangerously ill.משנה ו
מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ לְבוֹר וְאָמַר, כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ יִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. הַבָּרִיא שֶׁאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, רָצָה לְשַׂחֶק בָּהּ. מַעֲשֶׂה בְּבָרִיא אֶחָד שֶׁאָמַר, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וּמֵת. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמְרוּ חֲכָמִים, אִם מֵעַצְמוֹ נָפַל, הֲרֵי זֶה גֵט. אִם הָרוּחַ דְּחָאַתּוּ, אֵינוֹ גֵט:
ברטנורה
ואמר כל השומע את קולו. ופירש שמו ושם עירו:רצה לשחק בה. הואיל ולא אמר תנו:מעשה בבריא. מפרש בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, ואם הוכיח סופו על תחלתו, הרי זה גט, ומעשה נמי בבריא וכו׳. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
תוסופות יום טוב
כל השומע את קולו כו'. עמ"ש במ"ג פ"ד דנדרים. ומ"ש הר"ב ופירש שמו ושם עירו כן לשון רש"י. והטור סי' קמ"א כתב ג"כ שם אשתו ושם עירה:
הרי אלו יכתבו ויתנו. וטעמא כדכתיבנא במשנה ו' פרק בתרא דיבמות:
אם מעצמו נפל הרי זה גט. דדעתו מתחלה היה לכך וסופו הוכיח. וה"ל כמפרש [לים]. ומסוכן. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
6.
If a man had been thrown into a pit and cried out, “Whoever hears his voice should write a get for his wife”, those who hear should write a get and give it to her. If a healthy man says, “Write a get for my wife”, his intention is merely to play with her. It once happened that a man in good health said, “Write a get for my wife”, and then went up on to a roof and fell and died, and Rabban Shimon ben Gamaliel said that the Sages said: if he had thrown himself down this is a get, but if the wind had blown him over it was not a get.משנה ז
אָמַר לִשְׁנַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אוֹ לִשְׁלֹשָׁה, כִּתְבוּ גֵט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְזוֹ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַבִּי חֲנִינָא אִישׁ אוֹנוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִין, מְקֻבָּל אֲנִי בְּאוֹמֵר לִשְׁלֹשָׁה, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲחֵרִים וְיִכְתְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאָן בֵּית דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נוּמֵינוּ לַשָּׁלִיחַ, אַף אָנוּ מְקֻבָּלִין, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, תְּנוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִכְתְּבוּ וְיִתֵּנוּ. אָמַר לַעֲשָׂרָה, כִּתְבוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. כֻּלְּכֶם כְּתֹבוּ, אֶחָד כּוֹתֵב וְכֻלָּם חוֹתְמִין. לְפִיכָךְ, אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן, הֲרֵי זֶה גֵט בָּטֵל:
ברטנורה
אמר לשנים תנו גט לאשתי. אע״ג דלא אמר כתבו ותנו, הרי אלו יכתבו בעצמן. ולא יאמרו לסופר אחר שיכתוב, ולא לעדים לחתום, דלאו בית דין שוינהו לצוות על אחרים אלא עדים שוינהו, והן הן שלוחיו הן הן עדיו. ואם אמר לג׳ כתבו ותנו גט לאשתי, אע״פ שהן ראוין ליעשות ב״ד, כיון דבהדיא אמר להו כתבו, לאו בית דין שוינהו אלא עדים:אמר לג׳ תנו. ולא אמר כתבו:הרי אלו יאמרו. לעדים אחרים, לכתוב ולחתום וליתן, מפני שעשאן בית דין:מבית האסורים. משמו של רבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים:נומינו לשליח. אמרנו לרבי חנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאמרה בבית המדרש:ילמדו. אם אינם יודעים לכתוב. ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו הן בעצמן:
תוסופות יום טוב
אר"י וכו'. אמר שמואל א"ר הלכה כר"י. דאמר מילי לא מימסרן לשליח. גמ'. ועיין מ"ח דפרק בתרא:
נומינו. פירשתי בסוף יבמות:
שאפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים וכו' שילמדו ויכתבו. לשון הרמב"ם אינו מן הנמנע שב"ד הגדול שבירושלים לא יהיו בקיאים בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים. לא שיהיו סופרים:
[*כולכם כתובו. ונראה שצריך שיאמר ג"כ חתומו וכן מדקדק הב"י מלשון הטור בסימן ק"ך]:
יכין
מלכת שלמה