Mishnah

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule

טהורות

טהרות

Tahoros

Chapter 6

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10

א ב ג ד ה ו ז ח ט י

0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10

משנה א

מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הָרַבִּים, חָזַר וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, סְפֵקוֹ טָמֵא. כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים, סְפֵקוֹ טָהוֹר. הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֶחֱזִירוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּשֶׁהוּא בִרְשׁוּת הַיָּחִיד, סְפֵקוֹ טָמֵא. כְּשֶׁהוּא בִרְשׁוּת הָרַבִּים, סְפֵקוֹ טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסָקֶת:

ברטנורה מקום שהיה רשות היחיד ונעשה רשות הרבים. כגון בקעה, דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות החמה רשות הרבים:המסוכן. מי שנתעלף ואין ידוע ממנו אם חי אם מת:והחזירוהו לרה״י. ושם ראוהו שמת:כשהוא ברה״י ספיקו טמא. ומטמאינן מספק כל אדם וכלים שהיו עמו ברה״י שהיה שם בראשונה. ואדם וכלים שהיו עמו ברה״ר לאחר שהוציאוהו מרה״י, טהורין, דספק טומאה ברה״ר הוא, וספיקו טהור:ר׳ שמעון אומר רשות הרבים מפסקת. כיון דחשבינן ליה כחי לאחר שהוציאוהו מרה״י לרה״ר, ומטהרינן לכלים ואדם שהיו עמו ברה״ר דשמא חי הוא, איך נחשבהו מת למפרע קודם שיצא מרה״י, על כרחך אין יכולין לטמא מספק אדם וכלים שהיו עמו ברה״י בראשונה, הואיל ורשות הרבים שהוציאוהו שם באחרונה מפסקת שאתה מחשיבו כחי ומטהרת אדם וכלים שהיו עמו שם. ואין הלכה כר״ש:

תוסופות יום טוב ספקו טמא. ל' הר"ב ומטמאינן מספק כל אדם וכלים וכו' ומיירי כשאדם אוחז בכלים. דאלת"ה כלים אין בהן דעת לישאל. וכל שאין בו דעת לישאל טהור כדתנן במ"ז פ"ג:

יכין מלכת שלמה

1.

A place that was a private domain and then became a public domain and then was turned again into a private domain: while it is a private domain any condition of doubt arising in it is unclean but while it is a public domain any condition of doubt arising in it is deemed clean. If a man who was dangerously ill in a private domain was taken out into a public domain and then brought back into a private domain, while he is in the private domain any condition of doubt arising through him is deemed unclean but while he is in the public domain any condition of doubt arising through him is deemed clean. Rabbi Shimon says: the public domain causes a break.

משנה ב

אַרְבָּעָה סְפֵקוֹת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. כֵּיצַד. הַטָּמֵא עוֹמֵד וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, הַטָּהוֹר עוֹמֵד וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, הַטֻּמְאָה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְטָהֳרָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהֳרָה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְטֻמְאָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סָפֵק הֶאֱהִיל סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל, סָפֵק הִסִּיט סָפֵק לֹא הִסִּיט, רַבִּי יְהוֹשֻׁע מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

ברטנורה הטמא עומד. מצורע עומד תחת האוהל או תחת האילן:וטהור עובר. דרך שם, ספק נגע ספק לא נגע, או ספק האהיל האוהל או האילן על שניהם ונטמא הטהור, ספק לא האהיל ולא נטמא. או שהיה הטהור עומד והמצורע עובר. פירוש אחר, כגון השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב עברו בין הטהורים, או הטהורים עברו ביניהן, חכמים מטהרים אם ספק נגע ספק לא נגע, מפני שאין לטומאה מקום, כדתנן לעיל פרק הזורק טומאה. ולפי פירוש זה, ספק האהיל ספק לא האהיל ליכא לאוקמא אהך רישא דטמא עומד וטהור עובר, דבטומאת אוהל אין חילוק בין יש מקום לטומאה בין אין מקום לטומאה, כדהוכחנו לעיל פרק הזורק טומאה:טומאה ברשות היחיד וטהרה ברשות הרבים. כגון חנות הפתוחה לרה״ר ספק נכנס ספק לא נכנס:ר׳ יהושע מטמא. דסבר ספק ברה״י ורבים המשותפים בו, בתר רה״י אזלינן וספיקו טמא. ורבנן סברי, בתר רה״ר אזלינן וספיקו טהור. ואין הלכה כר׳ יהושע:

תוסופות יום טוב הטמא עומד וכו'. פי' הר"ב מצורע עומד כו' כמו ששנינו במ"ז פי"ג דנגעים. וע"ש *(וטמא עובר הספק אם עמד. הרמב"ם). ומ"ש הר"ב פ"א כגון שרץ וכו' כך פירש הר"ש. והקשה מהר"ר וואלף וורמייזא דהא במ"ז פ"ב דעדיות קתני לה משום ר' יהושע דמטהר ע"כ. ולי לא קשיא דהתם לא כתב הר"ב דאדם אוחז והכא מיירי בבני אדם העוברים ויש בהם דעת לישאל. וכבר כתבתי בזה לעיל פ"ד מ"ב. אבל הרמב"ם פסק בעדיות כר' יהושע. ופסק בכאן דלא כר"י. דאיהו מפרש הכא כפירוש קמא שכתב הר"ב כך נ"ל. והא דכתב הר"ב כגון שרץ כו' צ"ל דא"נ מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו. דאל"ה ספק האהיל לא שייך כלל ולא ה"ל להר"ב לפרש משום דאין חילוק בין יש מקום כו' ומ"ש כדהוכחנו לעיל פ' הזורק מ"ד: הטומאה ברה"י וטהרה ברה"ר. פי' הר"ב כגון חנות וכו' כדקתני באידך בבא. הר"ש. ויש לדקדק למה לא הזכיר רה"י ורה"ר בטמא עומד וטהור עובר ובטהור עומד וטמא עובר כאשר הזכיר בטומאה וטהרה. ואפשר לומר דרישא ודאי בטומאה מצומצמת לרה"ר או לרה"י. ודיקא נמי מדקתני לה בלשון טמא עומד ועובר. אבל סיפא לאו בטומאה וטהרה מצומצמת לרה"ר. אלא בטומאות שהן לפני ולפנים. *(אלא שאדם עומד בחוץ ויכול לפשוט את ידיו ליגע בטומאה. א"נ שהן לפני ולפנים) והספק שמא נכנס הטהור לפני הטומאה. ואם הטהרה ברה"י והטומאה ברה"ר. שמא נכנסה הטומאה אצל הטהרה *(ובכולם ר"י מטמא וחכמים מטהרים) ורישא להודיעך כחו דר"י דאע"ג דמיטמא ודאי או מטמא ודאי ברה"ר (מודה) [טמא] הואיל וא' מהן ודאי ברה"י כדאמרן. וסיפא להודיעך כחן דרבנן. דאע"ג דאיכא לספוקי דילמא ברה"י ממש אפ"ה מטהרי רבנן *[דקא] סברי הא דאמר ספק טומאה ברה"י טמא. דוקא כי איתנהו לתרווייהו ברה"י בודאי. אלא שהוא ספק נגע ספק לא נגע. אבל כי הוי ספק בואה. טהור [ועיון במ"ד] כ"כ הראב"ד במ"ז פ"ג דעדיות. וזה קרוב לפירוש האחר שכתב הר"ב. אבל לפירוש הראשון שכתב הר"ב מעיקרא לאו קושיא הוא דרהטא דמתניתין דנגעים הוא דנקט:

יכין מלכת שלמה

2.

There are four cases of doubt which Rabbi Joshua ruled are unclean and the sages rule are clean. How so? If an unclean man stood and a clean man passed by or the clean man stood and the unclean one passed by; or if an unclean object was in a private domain and a clean one in the public domain or the clean object was in the private domain and the unclean one in the public domain, and there is doubt whether there was contact or not, or whether there was overshadowing or not, or whether there was shifting or not: Rabbi Joshua rules that the clean becomes unclean, But the sages rule that the clean remains clean.

משנה ג

אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, עָלָה לְרֹאשׁוֹ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. הִכְנִיס יָדוֹ לְחוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. חֲנוּת שֶׁהוּא טָמֵא וּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, סְפֵקוֹ טָהוֹר. סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָהוֹר. שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נִכְנַס לְאַחַד מֵהֶן, סָפֵק לַטָּמֵא נִכְנַס סָפֵק לַטָּהוֹר נִכְנַס, סְפֵקוֹ טָמֵא:

ברטנורה עלה לראשו. ראשו של אילן חשוב רשות היחיד:הכניס ידו לחור שיש בו טומאה. החור חשוב רשות היחיד, ואע״פ שהאדם עומד ברה״ר, כיון שהכניס ידו לחור, כעומד ברה״י דמי. ואע״ג דהאילן והחור לא הוו רשות היחיד אצל שבת, הוו רשות היחיד אצל טומאה:חנות שהוא טמא ופתוח לרה״ר. הויא כל החנות כולה כטומאה המונחת ברה״ר, וכשם שאם היה שרץ ברה״ר ספק נגע בו ספק לא נגע ספיקו טהור, הכא נמי ספק נכנס לחנות זה ספק לא נכנס, ספיקו טהור. אבל אם היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה, ספק לטמא נכנס ספק לטהור נכנס, ספיקו טמא, דהויא ליה ספק טומאה ברשות היחיד:

תוסופות יום טוב עלה לראשו. כתב הר"ב ראשו של אילן חשיב רה"י וכו' ואע"ג דלא הוי רה"י אצל שבת הוי רה"י אצל טומאה ופירש הרמב"ם הואיל ואין האדם יכול להשתמש בהן ואינו רגיל להלוך בהן: ספיקו טהור. דשמא לא נכנס כלל וספק רה"ר טהור. אבל סיפא ודאי נכנס לרה"י. הלכך ספקו טמא. ואע"פ שאמרו (במתניתין דלקמן) כל מה שאתה יכול לרבות ספקות וס"ס טמא. מ"מ והוא שיכנס למבוי או לבקעה שיש בהם הספק אבל אם לא ידע אם נכנס בהם אם לא נכנס כלל. טהור. הראב"ד פ"ך מהא"ה [הלכה ט']:

יכין מלכת שלמה

3.

If a tree standing in a public domain had within it an object of uncleanness and a man climbed to the top of it, and a doubt arose as to whether he did or did not touch the object of uncleanness, such a condition of doubt is unclean. If one put his hand into a hole [in the wall] in which there was an object of uncleanness and there is doubt whether he did or did not touch it, such a condition of doubt is unclean. If a shop that was unclean was open toward a public domain and there is doubt whether a man did or did not enter it, such a condition of doubt is clean. If there is doubt whether he did or did not touch anything, such a condition of doubt is deemed clean. If there were two shops, the one unclean and the other clean, and a man entered into one of them, and a doubt arose as to whether he entered the unclean, or the clean one, such a condition of doubt is deemed unclean.

משנה ד

כֹּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵק סְפֵקוֹת, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר. כֵּיצַד, נִכְנַס לְמָבוֹי וְהַטֻּמְאָה בֶחָצֵר, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, טֻמְאָה בַּבַּיִת, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, וַאֲפִלּוּ נִכְנַס, סָפֵק הָיְתָה שָׁם סָפֵק לֹא הָיְתָה שָׁם, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שָׁם, סָפֵק שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר, וַאֲפִלּוּ שֶׁיֶּשׁ בָּהּ, סָפֵק טֻמְאָה סָפֵק טָהֳרָה, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, סְפֵק בִּיאָה, טָהוֹר. סְפֵק מַגַּע טֻמְאָה, טָמֵא:

ברטנורה ספק ביאה טהור. משום דבעינן דומיא דסוטה, דודאי נסתרה אלא דספק נגע ספק לא נגע, דלא ידעינן אם נטמאת, וקרייה רחמנא טמאה, דכתיב (במדבר ד׳) ונסתרה והיא נטמאה. אבל ספק ביאה טהור:

תוסופות יום טוב ברה"י טמא. דמן הדין אפילו חד ספקא ראוי לטהר דאוקמא אחזקתה. וכיון דמטמינן בחד ספיקא דילפינן מסוטה. מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקות. תוס' פ"ג דב"ב דף נ"ה. ודפסחים פ"ק דף י': ברה"ר טהור. איידי קתני דהא אפילו חד ספק טהור. והרמב"ם בחבורו (שם) היפך הלשון. וכתב ברה"ר טהור. ברה"י טמא: נכנס למבוי. והטומאה בחצר. ידוע שהחצר (והמבוי) רה"י כמו הבית. הרמב"ם ועיין במ"ב פ"ז דנדה: והטומאה בחצר. לא טומאה ודאית. אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר: רבי אלעזר ה"ג בלא יו"ד. כ"כ התוס' פ"ג דב"ב דף נ"ה (ד"ה ר"א):

יכין מלכת שלמה

4.

However many doubts and doubts about doubts that you can multiply, a condition of doubt in a private domain is unclean, and in a public domain it is deemed clean. How so? If a man entered an alley and an unclean object was in the courtyard, and a doubt arose as to whether he entered or did not enter [the courtyard]; Or if an object of uncleanness was in a house and there is doubt whether he entered or not; Or even if he entered, there is doubt whether the uncleanness was there or not; Or even if it was there, there is doubt whether it consisted of the prescribed minimum or not; Or even if it consisted of the prescribed minimum, there is doubt whether it was unclean or clean; Or even if it was unclean, there is doubt whether he touched it or not; Any such condition of doubt is deemed unclean. Rabbi Eliezer says: if there is a doubt whether he entered, he is clean, but if there is a doubt whether he touched it, he is unclean.

משנה ה

נִכְנַס לְבִקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְטֻמְאָה בְּשָׂדֶה פְלוֹנִית, וְאָמַר, הָלַכְתִּי לַמָּקוֹם הַלָּז וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתוֹ הַשָּׂדֶה וְאִם לֹא נִכְנַסְתִּי, רַבִּי אֶלְעָזָר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:

ברטנורה בקעה. שדות של אנשים הרבה, ובימות הגשמים שהן חרושות וזרועות יש, להן דין רה״י, לפי שבני אדם נזהרים מלהלך על גבי הזרעים שלא יפסידו:ר׳ אלעזר מטהר. דהוי ליה ספק ביאה, ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת, לפי שהשדות חלוקים במיצרים שלהם:

תוסופות יום טוב

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה ואיני יודע. מ"מ ואין ידוע. ועיין במה שכתבו על זה תוס' ז"ל בר"פ עד כמה דהתם בע"ז שינה הלשון וקאמר דר' אלעזר אומר הכא במתני' ספק ביאה טהור וכו' ששינה הלשון לפי הצורך אע"פ שלא שנינו לשון זה רק במתני' דלעיל: ר' אלעזר מטהר. דה"ל ספק ביאה דאין כל הבקעה חשובה כשדה אחת לפי שהשדות חלוקים במצרים ולמ"ד בפ' חזקת הבתים דמצר אינו מפסיק לטומאה צריך לומר דמיירי הכא דמפסיקים נחל ושלולית חד מכל הנך דמפסיקין לפאה א"נ היכא דיש לשדה שם לווי כדאיתא בתוספתא פירש ר' מרינוס משמו כל שיש לה שם בפני עצמה הרא"ש ז"ל. פי' משמו משמו של ר' אלעזר ומפורש בגמ' בפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ו) ע"ש. והכריחו תוס' ז"ל שם פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ה) דר' אלעזר גרסינן בלתי יו"ד ופי' שם בשם ר"ת ז"ל דבהא פליגי דרבנן מטמאו אפילו בכמה ספקות כדתנן במתני' דלעיל משום דמן הדין אפילו בחדא ספיקא טהור דאוקמיה אחזקתיה וילפינן מסוטה דטמא א"כ מה לי חד ספיקא מה לי כמה ספיקי דהא אפילו בחדא ספיקא הוה לן למימר דטהור ור' אלעזר סבר אין לך בו אלא חדושו ודוקא חדא ספיקא טמא ע"כ וע"ש עוד. גם בחדושי הרשב"א ז"ל שם דף נ"ה אמתני' וגם אמתני' דלעיל. וביד כולה מתני' עד סוף הפרק שם פ' עשרים. ותמהתי שראיתי כתוב בכל הדפוסים הלשון כך וכן בקעה בימות הגשמים שיש בה שדות הרבה ובה שדה אחת טמאה ואחת טהורה ואמר נכנסתי לבקעה זו ואיני יודע אם נכנסתי לאותה שדה או לא נכנסתי ספקו טמא שספק טומאה ברה"י אפילו ספק ביאה טמא ע"כ. וצ"ע לע"ד מה צורך להזכיר ואחת טהורה דהא פשטא דמתני' משמע דבכל השדות שבבקעה טהורות חוץ מאחת עסיקי'. ודוחק לומר שרוצה לפרש בכל השדות שבבקעה אחת טהורה ואחת טמאה דהא אפילו באחת טמאה בלבד חכמים מטמאים. וצ"ע לע"ד:

5.

If a man entered a valley in the rainy season and there was an uncleanness in a certain field, and he stated, "I went into that place but I do not know whether I entered that field or not: Rabbi Eliezer rules that he is clean; But the sages rule that he is unclean.

משנה ו

סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא, עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא נָגַעְתִּי. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, עַד שֶׁיֹּאמַר נָגַעְתִּי. אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים. שְׁבִילֵי בֵית גִּלְגּוּל, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא הֻזְכְּרוּ שְׁבִילֵי בֵית גִּלְגּוּל, אֶלָּא שֶׁהֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ. הַשְּׁבִילִים הַמְפֻלָּשִׁים לְבוֹרוֹת וּלְשִׁיחִים וְלִמְעָרוֹת וּלְגִתּוֹת, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה:

ברטנורה עד שיאמר לא נגעתי. לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי, דהוא הדין היכא דאיכא מידי למתלי ביה שלא נגע:שבילי בית גלגול. מקום עגול ועולה ויורד, ואין רוב עם יכולין ללכת באותן שבילין:רשות היחיד לשבת. לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית נינהו. ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. וכן הא דתנן בסמוך, הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת, לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית. והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רשות הרבים, מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק, ואפילו הכי כיון דרבים מצויין שם, כרשות הרבים דמי. דאי בדאיכא תלתא בההיא שעתא שנולד הספק בה, אפילו בחדרי חדרים טהור, דילפינן מסוטה דהוי רשות היחיד, משום דליכא תמן אלא תרי, בועל ונבעלת:

תוסופות יום טוב עד שיאמר לא נגעתי. כתב הר"ב לאו דוקא כו' כ"כ הר"ש. דהכי מוכח בפ"ק דפסחים גבי חולדה וברדלס מצויין שם דף ט' בתוספות בד"ה ספק גררוהו כו' אבל התם תרי ספיקות הוו וחדא מינייהו גרירת חולדה וברדלס. וכתבו דהוי ספק הרגיל ומשום כך מטהרינן אפילו ברה"י. ונמצינו למדין דדוקא בספק ספיקא כי התם. ול' הרמב"ם בפי"ח מהא"ה (הלכה ב'). כל ספק ברה"י טמא. עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי: השבילים המפולשים לבורות כו'. שהיה בראש המבוי חפירה נחפרה בקרקע. אם בור או שיח או מערה ויעמיד להן זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש. לפי שלא יוכל אדם לבא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הרמב"ם. ופי' בורות שיחין ומערות. במשנה ה' פ"ה דב"ק. ובפ"ק דמסכת מקואות משנה ד':

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה בפי' רעז"ל דה"ה היכא דאיכא מידי למיתלי ביה שלא נגע. אמר המלקט כדאמרינן רפ"ק דפסחים היכא דחולדה וברדלס מצויין שם דתלינן שגררוהו הם: איזוהי ר"ה. בפ' שני נזירים משמע דכל היכא דאיכא תלתא חשיב ר"ה לטומאה דילפינן מסוטה דהויא רה"י דליכא אלא תרי בועל ונבעלת והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו ר"ה כגון שבילין ובקעה בימות החמה ובסילקי וכיוצא בהן דחשיב במתני' אע"ג דליכא תלתא בההיא בקעה שנולד הספק כיון דרבים וכו' כדפי' רעז"ל: שבילי בית גלגול וכו'. עירובין פ' שני דף כ"ב ופי' שם רש"י ז"ל מעלה גבוהה וזקופה היא בארץ ישראל ואמרינן התם אמרי דבי ר' ינאי איזוהי שבילי בית גלגול כל שאין עבדים יכולים ליטול סאה של חטים וירוץ לפני סרדיותו ומפרש התם טעמא דהוי רה"י יהושע אוהב ישראל היה עמד ותקן להן דרכים וסרטיא כל היכא דניחא תשמישתיה מסרה לרבים וכל היכא דלא ניחא תשמישתיה מסרה ליחיד. ומייתי לה נמי בפ"ב דעירובין דף כ"ה. ובערוך ס"א בית גד גד פי' שבילי מקום מעבר צר וכדמתרגמינן במשעול הכרמים בשביל כרמיא ופי' משעול מש עול כלומר אין יכול ליכנס עד שיצא חברו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם בית גד גד מלשון גידוד חמשה ומחיצה זהו שביל בית גד גד כלומר מקום צר ע"כ. ולא מצאתי רמז או סמך אי גרסי' פה ר' אליעזר ביו"ד אמנם ה"ר יהוסף ז"ל גם פה מחק היו"ד: השבילין המפולשין וכו'. בעירובין פ' שני דף כ"ב קתני מבואות המפולשין בבורות וכו' אלא דמתרץ לה המפולשים לבורות וכו' פי' השבילין המפולשין כגון שיש באותו שביל שהוא פתוח לר"ה בור או שיח או מערה המעכב לאדם ליכנס מצד זה ולצאת מן הצד האחר ונעשה כמבוי שאינו מפולש. וז"ל רש"י ז"ל לבורות שיש בור בראשו אחד ובשפה אחת קצרה מהלכין שם עד שעוברים ע"כ. ופי' הר"ש ז"ל וההיא דשבילין המפולשין וההיא דחצר שהרבים נכנסים לה דלקמן תרוייהו מוקי להו בפ' עושין פסין דלא כר' יהודה דאמר גבי פסין יסלקנה לצדדין וקשה למה דוחק כן הא מודה ר' יהודה בשתי מחיצות מעלייתא דלא מבטלי כדמסקי' וכו' ע"ש ותוס' שם פ' עושין פסין הכריחו דע"כ בנפרצה מד' רוחות מיירי ע"ש:

6.

A condition of doubt in a private domain is unclean unless he says, "I did not touch the unclean thing." A condition of doubt in a public domain is clean unless he can say, "I did touch the unclean thing." What is regarded as a public domain? The paths of Bet Gilgul and similar places are regarded as a private domain in respect of the laws of Shabbat, and a public domain in respect of those of uncleanness. Rabbi Eliezer says: they only mentioned the paths of Bet Gilgul because they are regarded as a private domain in both respects. Paths that open out towards cisterns, pits, caverns or wine-presses are regarded as a private domain in respect of the laws of Shabbat and as a public domain in respect of those of uncleanness.

משנה ז

הַבִּקְעָה, בִּימוֹת הַחַמָּה, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ:

ברטנורה ורשות הרבים לטומאה. דבימות החמה שכיחי אינשי דאזלי בה ל. קצור ולדוש ולחרוש הקרקע, לזורעה לשנה הבאה:בימות הגשמים. שהיא זרועה, אין אדם נכנס לה:

תוסופות יום טוב בימות החמה. ואלו הן ימות החמה משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא כתבוה הרמב"ם והר"ש: רה"י לשבת. עיין בפי' הר"ב במשנה דלעיל: ורה"ר לטומאה. עיין מ"ש במשנה ג' פי"ח דאהלות [ד"ה שדה]: ובימות הגשמים. פי' הר"ב שהיא זרועה כו' ואלו הן ימות הגשמים משתרד רביעה שנייה. תוספתא. וכתבו התוספות פ"ט דב"ב דף קנ"ג [ד"ה ובימות הגשמים] דמשתרד רביעה שנייה לאו היינו מפני רוב המים. אלא שמשם ואילך גדילים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם כדתניא וכו':

יכין מלכת שלמה

7.

A valley: in summer time is a private domain in respect of the laws of Shabbat, but as a public domain in respect of those of uncleanness; And in the rainy season it is regarded as a private domain in both respects.

משנה ח

בָּסִילְקִי, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם עוֹמֵד הוּא בַפֶּתַח הַזֶּה וְרוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין בַּפֶּתַח הַלָּז, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ. וְאִם לָאו, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה:

ברטנורה בסילקי. פלטיא גדולה. והכי אמרינן בפרק ב׳ דיומא [דף כ״ד] לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:ורואה את הנכנסין ואת היוצאין. דכי רואה הנכנסים והיוצאים חשיבא רשות היחיד טפי. ואין הלכה כרבי יהודה:

תוסופות יום טוב רי"א אם עומד כו' ורואה כו'. עיין מ"ש בזה במשנה דלקמן:

יכין מלכת שלמה

8.

A basilica: is a private domain in respect of the laws of Shabbat but as a public domain in respect of those of uncleanness. Rabbi Judah says: if one is standing at one door can see those that enter and leave at the other door, it is regarded as a private domain in both respects; otherwise it is regarded as a private domain in respect of Shabbat and as a public domain in respect of uncleanness.

משנה ט

הַפָּרָן, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וְכֵן הַצְּדָדִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַצְּדָדִין, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ:

ברטנורה הפרון. דומה לבסילקי, ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו:וכן הצדדין. מכאן ומכאן לפרון, חשיבי נמי רשות הרבים, כיון שרבים משתמשין באותן צדדין:ר׳ מאיר אומר הצדדין רשות היחיד. שאמצע הפרון בלבד עשוי להשתמש בו רבים, ולא הצדדין. ואין הלכה כרבי מאיר:

תוסופות יום טוב הפרון רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. פי' הר"ב הפרון דומה לבסילקי ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו. וכ"כ הרמב"ם בשם התוספתא. וקשה דלפלוג רבי יהודה כמו במתני' דלעיל. וראיתי בתוספתא פ"ז גם הר"ש הביאה כן דגרסי' בדברי ר"י איפכא דכשרואה וכו' הוא רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. ואם לאו רה"י לכך ולכך. ולפי זה לא קשיא ולא מידי. אבל במתני' ודאי דקשיא. וראיתי עוד שהתוספתא לא הזכירה כלל הפרון אבל תרי גווני בסילקי קתני. ובשניה תני עלה פלוגתא דר"מ וחכמים. ומפני כן חשב הרמב"ם שהוא פי' הפרון דמתני'. אבל הר"ש כתב בשם הערוך. וז"ל הפרן פי' בערוך בית שהוא עומד באמצע רה"ר. וי"מ כגון מגדל ששלש רוחותיה בתוך הים ורוח א' ליבשה כמות מגדל של אלכסנדריא של מצרים. עכ"ל. נראה דסובר שהתוספתא תרי גווני בסילקי מפרשת. ואין אחד מהם פירוש להפרון כלל:

יכין מלכת שלמה

9.

A covered forum:: is a private domain in respect of Shabbat and a public domain in respect of the laws of uncleanness; And so too the sides. Rabbi Meir says: the sides are regarded as a private domain in both respects. Colonnades: are a private domain in respect of Shabbat and a public domain in respect of the laws of uncleanness. A courtyard into which many people enter by one door and leave by another, is a private domain in respect of Shabbat and a public domain in respect of the laws of cleanness.

משנה י

הָאִסְטְוָנִית, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בָּזוֹ וְיוֹצְאִים בָּזוֹ, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה:

ברטנורה האסטוונית. מקום צר כאמה רוחב, גבוה ארבעה או חמשה טפחים, עומד לפני החנויות שהסוחרים יושבים שם:

תוסופות יום טוב האסטוונית. פי' הר"ב מקום צר כו' שהסוחרים יושבים שם. וכתב הרמב"ם (וז"ל כבר נתבאר בגמרא שהאיצטבא) היא כרמלית. ואמר פה רה"י לשבת ר"ל שהיא אינה רה"ר לשבת. וכך כתב הר"ב במשנה ג' פ"י דעירובין. דאיצטבא היא כרמלית: חצר שהרבים נכנסים בזו כו'. עיין מ"ש בסוף מכילתין:

יכין מלכת שלמה

10.

A colonnade is a private domain regarding Shabbat but a public domain regarding impurity. A courtyard which the masses enter into through one [entrance] and exit through the other is a private domain regarding Shabbat but a public domain regarding impurity.

טהורות טהרות פרק ו

Tahoros Tahoros Chapter 6