רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
זרעים
כלאים
פרק ז
א ב ג ד ה ו ז ח ט
Zeraim
Kilaim
Chapter 7
1 2 3 4 5 6 7 8 9
  א ב ג ד ה ו ז ח
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8

Mishnah

משנה א
הַמַּבְרִיךְ אֶת הַגֶּפֶן בָּאָרֶץ, אִם אֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, לֹא יָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ, אֲפִלּוּ הִבְרִיכָהּ בִּדְלַעַת אוֹ בְסִילוֹן. הִבְרִיכָהּ בְּסֶלַע, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָפָר עַל גַּבָּהּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ. הָאַרְכֻּבָּה שֶׁבַּגֶּפֶן, אֵין מוֹדְדִין לָהּ אֶלָּא מִן הָעִקָּר הַשֵּׁנִי:
ברטנורה המבריך את הגפן בארץ. ועוברת ההברכה חוץ לששה טפחים, דבתוך ששה טפחים אפילו יש עפר על גבה שלשה טפחים אסור, משום עבודת גפן יחידית:לא יביא זרע עליה. אבל מן הצד מותר דזרעים לצדדים לא משתרשי, אלא שעושין העפר תיחוח ומלקין יסודות הכותל כשנזרעים אצלו, אבל אין השרשים שלהן מהלכין מן הצד. וטעמא דלא יביא זרע על הגפן המוברכת אפילו חוץ לעבודתה לפי שהגפן רך ונכנסים שרשי הזרעים בגפן והוי הרכבת ירק באילן, אבל שאר אילנות שאינן רכין שרי:אפילו הבריכה בדלעת או בסלון. שתחב הגפן בתוך הדלעת או בתוך הסלון אסור משום דשרשי הזרעים נוקבים ומפלשין עד הגפן כשאין על גבה שלשה טפחים עפר. ומשום זרעים בדלעת לא מתסר כגון שהדלעת יבישה:סלון. צינור ומרזב וסלון אחד הוא. ובסלון של חרס דוקא מיירי דבסלון של מתכת אין צריך עפר שלשה טפחים:הבריכה בסלע. קשה. דסלע רך [מתפלש] ונפתח מן השרשים:הארכובה שבגפן. גפן עקומה ונכפפת על גבי קרקע וחוזרת ונזקפת כמין ארכובה עקומה, כשבאים למדוד ששה טפחים שהן עבודת גפן יחידית מודדין מן העיקר השני ממקום שהוא חוזר וזוקף. והני מילי כשאין העיקר הראשון נראה אלא דומה כאילו היא נטועה במקום כפיפתה, אבל אם העיקר הראשון נראה וניכר שהוא שרש הגפן העקומה אין מודדין אלא מן העיקר הראשון:
תוסופות יום טוב המבריך את הגפן. ל' הרמב"ם והוא שיטמיננה בארץ. ובמשנה ו פרק ב דשביעית כתבו הר"ב. ושם כתב הרמב"ם שעל ידי כן יצמחו בו אילנות רבות. ולשון רש"י בפרק לא יחפור כמו ויברך את הגמלים (בראשית כד) כופף זמורות גפן וכו': לא יביא זרע עליה. כתב הר"ב אבל מן הצד מותר וכו' ומלקין יסודות הכותל. ירושלמי. ומשום הא דתנן בפ' לא יחפור מרחיקין את הזרעים מן הכותל וכו' הוצרך לפרש כן והכי נמי איתא התם בבבלי: [*אפילו הבריכה בדלעת. שיבשה הרמב"ם פרק ז מהלכות כלאים והר"ב שכתב משום זרעים בדלעת וכו'. שהדלעת יבשה וכן כתב הר"ש והוי ליה לפרש כן משום הברכת הגפן עצמו]:
יכין מלכת שלמה
1.
If one has bent a vine into the ground [and then brought it back up elsewhere], then if there is not soil over it to the height of three handbreadths, he may not sow seed above it, even if he bent [and conducted it underground] through a gourd or through a pipe. If he bent it [and conducted] it through rocky soil, then even if there is not soil over it to the height of three handbreadths, it is permitted to sow seed above it. As for a knee-like vine [formed by burying and conducting it underground], they don’t measure [for how much space to work it] except from its second root.
משנה ב
הַמַּבְרִיךְ שָׁלֹשׁ גְּפָנִים וְעִקָּרֵיהֶם נִרְאִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמֹנֶה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. וְאִם לָאו, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. גֶּפֶן שֶׁיָּבְשָׁה, אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף צֶמֶר גֶּפֶן אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, אַף עַל גַּבֵּי הַגֶּפֶן אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ:
ברטנורה המבריך שלש גפנים. דרך המבריך כשיוצאין שתי זמורות מגפן אחת חופר בארץ ומשכיב הזמורה תחת הקרקע באותה גומא ומוציא ראשה מצד אחר ונעשית גפן, נמצא משלש גפנים עושים ששה. וה״ה דהוי מצי למתני (המרכיב) [צ״ל המבריך] שתי גפנים משלש דבהכי הוו כרם דהא איכא שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב:ועקריהן נראין. שלא השכיב כל הגפן בקרקע (דא״כ) [צ״ל דאל״כ] לא היו שלש עושים שש גפנים אלא שהניח העיקר ועשה מגפן אחת שתי גפנים:אם יש. בין גפן לגפן, לא פחות מארבעה ולא יותר משמנה מצטרפים, ואע״פ ששתים יונקות משרש אחד חשבינן כשתי גפנים:גפן שיבשה אסורה. אסור לזרוע בתוך עבודתה משום מראית העין, ואם זרע אינה מקדשת. ולא מבעיא בחורף שאסור לזרוע תחתיה דאיכא למיחש למראית העין שכל הגפנים נראים כיבשים, אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה אסור, משום דגם בקיץ איכא גפנים שנושרין עליהן ונראין כיבשים והן אינן יבשים:צמר גפן. מוך שקורין קוטו״ן ואילן שלו דומה לגפן, אסור ואינו מקדש לפי שאינו מין זרעים:אף על גבי הגפן. אם זרעו על גבי גפן המוברכת בקרקע ואין על גבה עפר ג״ט אסור ואינו מקדש. ואין הלכה כר״מ ולא כר׳ אלעזר בר׳ צדוק שאמר משמו:
תוסופות יום טוב [*הרי אלו מצטרפות. להיות כרם ואם לאו אינן מצטרפות ודינן כגפן יחידית שעבודתה ו' טפחים. הר"ש]: גפן שיבשה וכו'. כתב הר"ב ולא מיבעיא בחורף וכו' שכל הגפנים נראים כיבשים. כלומר ובאמת יש בהן עדיין לחות שהרי בימי הקיץ יחזרו לכמות שהיו. אלא אפילו בקיץ דניכר שהיא יבשה שהרי כל שאר הגפנים לחים הם ואילו היה בזה הגפן ליחה היתה נראית לחה כשאר הגפנים אפילו הכי גזרינן משום דגם בקיץ איכא גפנים וכו'. וגזרינן בכל גפן יבשה משום מראית עין. כך נראין דברי הר"ב. וכן הבין הראב"ד לדברי הרמב"ם בפ"ה והשיג עליו מן הירושלמי דקאמר בסתוא ניחא כלומר ושמא עדיין נשאר בו ליחה אע"פ שנשרו עליו. אבל בקיץ וודאי לגמרי יבשה ואמאי נאסור ומשני אית אתרין שנושרים עליו אפילו בקיץ וכלומר ועדיין יש בה ליחה ואותה אסורה ובה קיימינן ואמרבכ"מ שגם דברי הרמב"ם יש לפרש בזה הדרך וכן הם דבריו בפירושו ע"כ. והר"ש מפרש הירושל' דמקשה למה נגזור וכו' ולא למה נאסור. וא"כ אפשר שהרמב"ם בחבורו חזר מפירושו ומפרש לירושלמי כהר"ש והר"ב ואין כאן השגה: צמר גפן אסור ואינו מקדש. כתב הר"ב לפי שאינו מין זרעים כלומר כשיזרע צמר גפן בכרם אינו מקדש לפי וכו'. וכך כתב הרמב"ם בהדיא. וצ"ע דבסוף פרק ה שנינו דכל מיני זרעים אינן כלאים בכרם. וכן פסק בחיבורו פרק ה בתחילתו ובסופו. ושם בסופו כתב וצמר גפן כשאר מיני ירקות ומקדשין בכרם והיינו דלא כרבי מאיר דהכא כמו שפוסק גם בפירושו ולפי זה היה ראוי להגיה שאינו ממין ירקות:
יכין מלכת שלמה
2.
One who has bent [and conducted underground] three vines, and their [original] stems are visible, Rabbi Elazar bar Tzadok says: if there is between them from four to eight cubits, they combine, if not, they do not combine. A vine which has dried up, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim]. Rabbi Meir said: the same applies to a cotton plant, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim]. Rabbi Elazar bar Tzadok said in his name: above the vine too, it is forbidden [to sow near it], but it does not prohibit [the seed as kilayim].
משנה ג
אֵלּוּ אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין. מוֹתַר חָרְבַּן הַכֶּרֶם, מוֹתַר מְחוֹל הַכֶּרֶם, מוֹתַר פִּסְקֵי עָרִיס, מוֹתַר אַפִּיפְיָרוֹת. אֲבָל תַּחַת הַגֶּפֶן, וַעֲבוֹדַת הַגֶּפֶן, וְאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם, הֲרֵי אֵלּוּ מִתְקַדְּשׁוֹת:
ברטנורה אלו אוסרים. המקום לזרוע בו:ולא מקדשים. שאם זרע אין הזרע טעון שריפה:מותר חרבן הכרם. כגון הא דתנן לעיל קרחת הכרם ט״ז אמה אם לא היו שם אלא ט״ו אמה וזרע שבע אמות לא קידש. וכן מותר מחול הכרם י״ב אמה אם לא היו שם אלא י״א אמה והרחיק ד״א מן הכרם וזרע את המותר לא קדש:מותר פסקי עריס. דתנן בפרקין דלעיל אם יש שם [ח׳] אמות לא יביא זרע לשם ואם הרחיק ו׳ טפחים מכאן וו׳ טפחים מכאן וזרע את המותר לא קדש. ופסקי עריס דנקט לרבותא ואע״פ שיש עריס מכאן ועריס מכאן, וכ״ש בעריס א׳:מותר אפיפירות. דתנן בפרקין דלעיל לא יביא זרע אל תחת המותר אם הביא לא קדש:אבל תחת הגפן. כגון זמורה שנמשכה חוץ לעבודת הגפן וזרע תחתיה:ועבודת הגפן. ו״ט שהם עבודת הגפן יחידית:ועבודת הכרם. ד״א:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
3.
The following are forbidden, but they do not prohibit [the seed sown there]:The remainder of a [legally inadequate] empty patch (karahat) of a vineyard. The remainder of a [legally inadequate] mehol of a vineyard. The remainder of a [legally inadequate] aris-gap. The [ground under the] remainder of papyrus-ropes [of a trellis]. But [the ground] beneath a vine, and within the place left to work a vine, and the [ground within] four cubits of a vineyard, these do prohibit the [seed sown there].
משנה ד
הַמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
ברטנורה וחייב באחריותו. לשלם לו את תבואתו ואפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי שאני הכא דקא עביד מעשה בידים:אין אדם מקדש דבר שאינו שלו. ול״ד לשאר איסורים שבתורה כגון הנותן חלב ודם בקדירת חבירו או בשל בשר בחלב של חבירו דאוסרן, דשאני כלאים דכתיב בהו (דברים כ״ב:ט׳) לא תזרע כרמך כלאים דמשמע כרמך ולא כרם אחר, ורבנן אמרי לא תזרע כרמך אין לי אלא כרמך כרם אחר מנין ת״ל כלאים מ״מ. ואין הלכה כר׳ יוסי [ולא כרבי שמעון] ולא כרבי עקיבא:
תוסופות יום טוב המסכך את גפנו וכו'. כתבו התוס' בסוף פרק הערל הוא הדין הזורע כההוא עובדא דמייתי בסיפא אלא נקט מסכך משום רבותא דתנא קמא דאף במסכך אסור ע"כ. [*ועיין במ"ש במ"ז בסוף דבור המתחיל יגדור וכו']: הרי זה קדש. כתב הר"ב דדריש כלאים מכ"מ. ירושלמי. ונראה טעמא מדלא כתב כלאים בכרמך וכתב כרמך כלאים שלא סמך כלאים לכרמך ש"מ דמ"מ אסור כלאים: [*וחייב באחריותו. כתב הר"ב ואפילו למאן דלא דאין וכו'. עיין במ"ד פ"ד דבכורות]: רבי יוסי ורבי שמעון וכו'. פסק הר"ב וכן הרמב"ם דאין הלכה כמותם ולא כרבי עקיבא ועיין מ"ש לקמן בזה בס"ד ומ"ש בסוף הפרק:
יכין מלכת שלמה
4.
One who causes his vine to overhang his fellow’s grain, behold he has caused the grain to be prohibited and he is responsible for it. Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own.
משנה ה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַּשְּׁבִיעִית, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָמַר, אֵין אָדָם מְקַדֵּשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:
ברטנורה בשמיטה. אין לו בהם קנין גמור שהכל הפקר ואינו חשוב כשלו:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
5.
Rabbi Yose said: It happened that a man sowed [seed in] his vineyard in the sabbatical year, and the matter came before Rabbi Akiva, who said: a person does not prohibit [as kilayim] that which is not his own.
משנה ו
הָאַנָּס שֶׁזָּרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו, קוֹצְרוֹ אֲפִלּוּ בַמּוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִים, עַד שְׁלִישׁ. יָתֵר מִכָּאן, קוֹצֵר כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מֵאֵימָתַי הוּא נִקְרָא אַנָּס, מִשֶּׁיִּשְׁקָע:
ברטנורה האנס. שגזל כרם וזרעו:ויצא מלפניו. שחזר הכרם לבעליו כשהוא זרוע:קוצרו אפילו במועד. ואע״פ שאינו דבר האבד שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אעפ״כ מפני מראית העין התירו לקצור במועד שלא יהא נראה כמקיים כלאים בכרם. א״נ אם הוא ירא שמא יוסיף מאתים במועד אז הוי דבר האבד, דאף ע״ג דהאנס לא אסרן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום אם הוסיפו מאתיים לאחר שחזרה לבעלים קדש, דלא גרע מלכשאחזור אלקטנו או סערתו הרוח לפניו דתנן לעיל שקדש:עד שליש. אית דמפרשי עד שליש בשכר הפועלים, שאם לא מצא פועלים אלא בשליש יותר על שכרן הראוי יתן כדי שיעקור הכלאים מיד, יותר על זה לא יתן אלא קוצר כדרכן אע״פ שהכלאים משתהין בכרם. ואית דמפרשי עד שליש ממה ששוין פירות הכרם ותבואת השדה יתן לפועלים כדי לעקור הכלאים מיד, יותר משליש שווי פירות הכרם ותבואת הזרע לא יתן, אלא ימתין עד שיקצור כדרכו:מאימתי נקרא אנס. כלומר מאימתי נקרא הכרם על שם האנס להחשב כשלו לאסרו בזריעה:משישקע. שם הבעלים מן הכרם ויקרא ע״ש הגזלן, מאותה שעה תהיה הכרם חשובה כשלו ויקדש כל מה שיזרע בה:
תוסופות יום טוב קוצרו ואפילו במועד. כתב הר"ב ואע"פ שאינו דבר האבד שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וכ"כ ג"כ בפירוש השני. וא"כ משנתנו כר"י ורבי שמעון דלעיל והוה מחלוקת ואחר כך סתם דהלכה כסתם. ולעיל פסקו הר"ב והרמב"ם דלא כוותייהו ובפרק הערל (יבמות דף פג) פליגי אמוראי בפסק הלכה. והרמב"ם בחבורו פ"ה חזר מפסק דהכא ופוסק כר"י ור' שמעון וכעובדא דר"ע:
יכין מלכת שלמה
6.
If a forceful occupier (anas) has sown seed in a vineyard, and it went out of his possession [and reverted to the rightful owner], he (the original owner) should cut it down, even during hol hamoed. Up to what amount should he pay the workers? Up to a third. If [they demand] more than this, he should cut it in his usual way even if he has to keep cutting after the festival. At what point is he considered a forceful occupier (anas)? From the [the name of the original owner] has sunk [into oblivion].
משנה ז
הָרוּחַ שֶׁעִלְעֲלָה אֶת הַגְּפָנִים עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, יִגְדֹּר מִיָּד. אִם אֵרְעוֹ אֹנֶס, מֻתָּר. תְּבוּאָתוֹ שֶׁהָיְתָה נוֹטָה תַּחַת הַגֶּפֶן, וְכֵן בְּיָרָק, מַחֲזִיר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. מֵאֵימָתַי תְּבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת, מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. וַעֲנָבִים, מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כְּפוֹל הַלָּבָן. תְּבוּאָה שֶׁיָּבְשָׁה כָּל צָרְכָּהּ, וַעֲנָבִים שֶׁבָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן, אֵין מִתְקַדְּשׁוֹת:
ברטנורה הרוח שעלעלה. שסערה. רוח סערה מתרגמינן רוח עלעלא:יגדור. כמו גודר בתמרים כלומר יחתוך וילקוט:וכן בירק. [הנוטה] תחת הגפן:יחזיר. התבואה והירק למקומן:ואינו מקדש. אם לא החזיר אינו מקדש, דהא דתנן לעיל תחת הגפן אוסר ומקדש היינו כשעיקר התבואה תחת הגפן אבל כשעיקר התבואה עומדת חוץ לגפן ונוטה תחת הגפן אינו מקדש:משתשריש. משעה שיתפשטו שרשים בקרקע. ואית דגרסי משתשליש כלומר משתביא שליש דרחמנא אמר (דברים כ״ב:ט׳) ותבואת הכרם ופחות משליש לא מקרי תבואה:וענבים משיעשו כפול הלבן. שאם זרע תבואה או ירק בכרם שלא הגיעו ענביו להיות כפול הלבן ועקר הזרע קודם שיגיעו הענבים להיות כפול הלבן הרי זה לא קדש. וכן ענבים שנעשו כפול הלבן וזרע בצדן תבואה או ירק ולקט הזרע קודם שישריש, או קודם שיביא שליש למאן דגריס משתשליש, הרי זה לא קדש:תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן. ונטע גפן בצד התבואה שיבשה כל צרכה או זרע בצד [הענבים שבשלו] כל צרכן אינן מקדשות, דאמר קרא (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, אינו מקדש עד שיהיה שם מלאת זרע ותבואת כרם, ותבואה וירק שלא השרישו או שלא הביאו שליש לא הגיעו לכלל מלאת זרע, וכן לאחר שיבשו שוב אינן קרוין מלאת זרע, וענבים קודם שיגיעו להיות כפול הלבן או לאחר שבשלו כל צרכן אינן קרויין תבואת כרם:
תוסופות יום טוב יגרור מיד. פי' הר"ב כמו גודר בתמרים כלומר יחתוך וילקט. וכן פי' הר"ש לגירסא דיגרור בשני רישי"ן וכ"כ בכ"מ לגירסת הרמב"ם יגדוד בשני דלתי"ן מלשון גודו אילנא. [*ונ"ל לדייק כן מל' רש"י פט"ו דיבמות דף קיז ע"ב שפי' גודר תמרים עודר מלקט תאנים ע"כ דאם גירסתו בשני דלתי"ן ה"ט דבעודר הוסיף תיבת מלקט וק"ל]. וקשה דהכא תנא יחתוך ובסיפא יחזור. ונראה דה"ט כמ"ש הרמב"ם בפירושו ובחבורו שהענפים נשברו ונעקרו. וכלומר דלא נעקרו משרשיהן מן האילן דא"כ אין כאן עוד קידוש כלל. אלא שלא נשברו ולא נעקרו לגמרי אבל אין להם תקנה להעמידם בנטייה שיטה אותם מעל גבי התבואה. גם אינו מעמידם בקנים לפי שאין תועלת עוד בהן וחותכין אותן ממקום שנשברו ונעקרו. והיינו שכתב הר"ב וילקט דשייך בגפנים המונחים על התבואה ולא שייך זה בתבואה. גם יחתוך לא שייך למימר בתבואה. וגם ל' הרמב"ם בחבורו יגדור אותן והיינו הגפנים. [*ובפירוש שהזכרתי כמה פעמים שם כתב להדיא כלומר יחתוך הגפנים שעל התבואה] אבל בסיפא בחזרה בעלמא סגי. ולהכי נמי לא הוצרך הרמב"ם להביא הסיפא בחבורו משום דממילא משתמע. ובתוספתא זמורה של גפן שהיתה מודלה על גבי התבואה אפילו היא מאה אמה כל הגפן כולה אסורה היא ופירותיה תבואה שנוטה תחת הגפן מחזיר ואינו מקדש הגפנים. והירקות שנוטין לתוך הגפן. אבא שאול אומר ר"ע אומר יחזיר ובן עזאי אומר יספר. משמע דסיכוך גפנים על התבואה חמיר ומקדש טפי מנטיית התבואה תחת הגפנים וצ"ע: משתשריש. כתב הר"ב אית דגרסי משתשליש כלומר משתביא שליש. עיין במ"ג פ"ק דמעשרות. ומ"ש שם בס"ד: תבואה שיבשה וכו'. פי' הר"ב דשוב אינן קרוין מלאת זרע ותבואת כרם. וסיים הרמב"ם אלא ענבים וחטים:
יכין מלכת שלמה
7.
If wind has blown vines [so that they hang over] grain, one should immediately fence them apart. If an unforeseeable event occurred to him, it [the grain] is permitted. If grain is bent [and the ears reach] beneath a vine, similarly in the case of vegetables, one should turn them back, and it does not prohibit [as kilayim]. From what stage does grain prohibit kilayim? From the time it has struck root. And grapes? From the time they become as large as white beans. Grain which has become completely dried out, and grapes which have fully ripened no longer prohibit as kilayim.
משנה ח
עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, זֶה וְזֶה אוֹסְרִין וְלֹא מְקַדְּשִׁין. הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם, אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם, אָסוּר:
ברטנורה עציץ נקוב. שיש בו נקב כדי שרש קטן וזרע בתוכו:מקדש בכרם. אם הניחו בכרם או בארבע אמות של עבודת הכרם מקדש כאילו נזרע בארץ:אסורין ולא מקדשין. לא יביא זרע לתוכו לכתחלה ואם הביא לא קדש דלא הוי כזורע בארץ. ואין הלכה כר׳ שמעון:המעביר עציץ נקוב בכרם. עציץ נקוב שיש בו תבואה שהביאה שליש, והעבירו בכרם שיש בו ענבים כפול הלבן, ולא הניחו בארץ אלא העבירו תחת הגפנים בלבד, אם הוסיפו הזרעים בדרך העברתו חלק ממאתים על מה שהיו תחלה, אסור הזרע שבעציץ, אבל הגפנים לא קדשו כיון שלא הניחו בקרקע. ולעיל בפרק כרם שחרב פירשנו כיצד רואין אם הוסיף אחד ממאתים:
תוסופות יום טוב [*ורבי שמעון אומר זה וזה אוסרין וכו'. וה"נ שטתו בספ"י דשבת ועיין מ"ש בזה במ"ט פ"ב דעוקצין]: המעביר עציץ נקוב. כתב הר"ב שיש בו תבואה שהביאה שליש. היינו לאית דגרסי לעיל משתשליש. ולאית דגרסי משתשריש. ה"נ דכוותה שיש בו תבואה שהשרישה: אם הוסיף במאתים אסור. בפרק כל שעה (פסחים דף כה) אמר רבא תרי קראי כתיבי כתיב הזרע וכתיב המלאה הא כיצד זרוע מעיקרו בהשרשה זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא: אסור. פי' הר"ב הזרע אבל הגפנים לא קדשי כיון שלא הניחו בקרקע. הכי משמע בירושלמי דמעביר עציץ באויר הכרם לכ"ע בין לר' יוחנן בין לר' אלעזר הזרעים נאסרים אע"ג דגפנים לא נאסרו ולישנא דמתני' נמי מוכחא דלא קדשו הגפנים דהא תני אסור ולא תנן קידש. ועי' בפירוש [הר"ב] מ"ו פ"ק דערלה ומ"ש שם. אבל הרמב"ם מפרש דבגמ' התנה באיסור דהכא ובלבד שיניחהו תחת הגפן. וא"כ לענין קידוש הגפנים תנינן וכן נראין דבריו בחבורו סוף פ"ה. וקשיא דלתני קידש. גם נראה מדבריו שם דכשלא הניחו בארץ וכו' דלא נאסרו גם הזרעים ומן הירושלמי לא נראה כן. והגמ' שהזכיר לא הראנו מקומו איה. ובתוספתא אסור אבל אין מתקדש עד שיניחנו תחת הגפן הרי כמו הירושלמי. ואמנם בטעמו של הירושלמי והתוספתא נראה דאוסר זרע העציץ לפי שבו נעשה צד איסור ואע"ג שלפי האמת אינו כלאים שהרי לא קידש אפ"ה בדרך קנס אסרוהו ואשכחן כה"ג בבבלי פ"ב דמנחות דף טו אלא דאותה סוגיא כרב דפסק כרבנן דר"י ור"ש כמו שהעלו שם בתוספות ולא כמו שהעלו בס"פ הערל. ובירושלמי לעיל אמתני' ד במסכך גפנו איכא פלוגתא בכהאי גוונא ופוסק הרמב"ם בפ"ה דקידש גפנו אע"פ שלא קידש התבואה שאינה שלו וזה לא תקשה על מה שפסק בכאן דשאני התם שעשה קידש אלא שמה שאינו שלו אינו יכול לקדש. משא"כ הכא דלא עשה אלא העברה בעלמא. וגדולה מזו דבסערתו הרוח דלעיל מ"ז פ"ה פוסק הרמב"ם כפי מ"ש בספ"ה [מה"כ] דדגן ידלק כשימצאהו דגן ואז לא ישרף הגפנים. דאילו כשראה וקיים ישרף גם הגפנים והתם בכולו שלו איירינן דהא כשקיים ישרף הכל ואפ"ה ל"ק דהתם נשרשו הזרעים בארץ. ואע"פ שהיה באונס הרוח. מ"מ ע"י זריעתו בשדה הלבן בא לו זה שסערתו הרוח. והנה נשרשו בארץ ולפיכך מחמירין לדלוק הדגן אע"פ שלא קיימם והגפנים מותרים משא"כ הכא דאע"ג דהוא עצמו מבלי אונס או מכריח העביר העציץ. מ"מ בהעברת אויר הכרם לא אכפת לן כלל זו היא סברת הרמב"ם ועוד משכחת בדברי הרמב"ם בפ"ה [מה"כ] סי' י"ד דזרעים שזרע נאסרו משום קנס אע"פ שהבוסר לא נאסר. והטעם מבואר ממה שכתבתי:
יכין מלכת שלמה
8.
[Seed sown in a] perforated flowerpot, prohibits [as kilayim] in a vineyard. [In] one not perforated, does not prohibit [as kilayim]. Rabbi Shimon says: both are forbidden but neither prohibits. One who carries a perforated flowerpot through a vineyard, if [that which is sown in it] grows a two-hundredth part, it is forbidden.
זרעים כלאים פרק ז
Zeraim Kilaim Chapter 7