Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הַקַּלָתוּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִים שֶׁנִּפְחֲתָה פָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים, טְמֵאָה, שֶׁהוּא מַסִּיק מִלְּמַטָּן וּקְדֵרָה בְשֵׁלָה מִלְמַעְלָן. יָתֵר מִכָּאן, טְהוֹרָה. נָתַן אֶבֶן אוֹ צְרוֹר, טְהוֹרָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. זוֹ הָיְתָה תְשׁוּבַת רַבִּי יְהוּדָה בְתַנּוּר שֶׁנְּתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת:
ברטנורה
הקלתות של בעלי בתים. בסיס העשוי לכירה ומקום מושבה נקרא קלת:שנפחתה. קרקעיתה. והיה עומק הפחת פחות משלשה טפחים, הרי הכירה מקבלת טומאה, שאם יסיק בפחת מלמטה תתבשל הקדירה שבכירה מלמעלה:יתר מכאן. אם היה הפחת עמוקה יותר משלשה טפחים:טהורה. שהרי האש רחוקה מן הקדירה שבכירה ואינה מתבשלת:נתן אבן או צרור. על מקום הפחת כדי שלא יהיה עומק הפחת שלשה טפחים, טהורה, לפי שאינה חשובה מקרקעית הכירה:מרחה. לאבן זו בטיט:מקבלת טומאה. הכירה, מכאן ולהבא. שאבן זו מקרקעית הכירה היא נחשבת, והרי אין עומק הפחת שלשה טפחים:וזו היא תשובת רבי יהודה. כשנחלקו ר׳ יהודה וחכמים לעיל בפרק תנור תחלתו ארבעה:בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות. מכאן הביא ר׳ יהודה ראיה לדבריו, דכי היכי דבעינן הכא שיהא מסיק מלמטה וקדירה בשלה מלמעלה, הכי נמי בעינן התם:
תוסופות יום טוב
הקלתות של בעלי בתים. פי' הר"ב בסיס העשוי לכירה כו'. וכ"פ הרמב"ם. ויראה לי שיש להן בית קבול. ולפיכך קרויין כך כמו קלתות דמשנה ג פט"ז וכאותן ששנינו במשנה ח פ"ג דבכורים העשירים מביאים בקלתות כו' וכן ברפ"ח דגיטין לתוך קלתה. ומה שאין כן בתנור אע"פ שגם לתנור עושין בסיס. כמ"ש הר"ב ברפ"ב דב"ב. אבל שמו *)כלאי. לפי שאין לו בית קבול כמו בסיסו של כירה. והר"ש פי' הקלתות הן כלי חרס כעין קופות קטנות דומה לקלתות שלנו ועיקר תשמושן לשפות עליהן קדרה והגחלים בתוכן כעין כירה. ושם אותו כלי קלת ונפחתה הקלת שנרחב מקום מושב הקדירה פחות מג"ט טמאה הקלת. אבל ג' טפחים או יותר. דאין ראוי לתשמיש שהחום יוצא ואין הקדירה מתבשלת. טהורה הקלת. נתן אבן או צרור למעט הפחיתה. אינה חיבור אא"כ מרחה בטיט. ולא ממעט ליה. ע"כ:
יתר מכאן. לשון הר"ב אם היה הפחת עמוקה יותר מג"ט. וכן ל' הרמב"ם. גם מהר"ם כתב וז"ל אם נפחתה יותר מג"ט החום יוצא דרך הנקב. ואין ראוי לבשל עליה הקדרה. ע"כ. ולא דייקי. דהא פחות מג"ט תנן דטמאה. משמע הא ג"ט טהורה. וכן מסיק הר"ב בסמוך. כדי שלא יהיה עומק הפחת ג"ט ולשון הרמב"ם בחבורו ספט"ז היה הפחת עמוק ג' או יתר אינה מקבלת טומאה:
זו היתה תשובת ר' יהודה בתנור כו' ותמהתי שלא ראיתי להמפרשים שיפרשו מאי אהדרו ליה רבנן ועוד קשיא לי דא"כ הא דהכא נמי בהיסק הראשון. דאילו בהיסק שני. הא אמרן התם דאף ר' יהודה מודה שאפי' בצואר הגמל מיטמא. וג"ז לא פירשו המפרשים. ולכך נ"ל דהכא ודאי כשמטהרים היינו לגמרי ולאו דוקא בהיסק ראשון בלבד וכדמשמע מהמפרשים. שהרי לא חילקו בכך. ומש"ה נמי תשובתו של ר' יהודה אינה תשובה דע"כ הכא שאני שהרי בכל ההיסקים אנו מטהרים. אלא היינו טעמא דכיון שעשוי על קלת כשנפחתה הוי כנתוץ שטהר מטומאתו ואע"פ שהוא עצמו אינו נתוץ אפ"ה קרינן נתוץ בכירה זו העשויה על קלת כשהקלת נפחתה. וכ"ש לפי' הר"ש דקלת היינו הכירה עצמה. וא"ת ודקארי ליה מאי קארי ליה דהא איהו גופיה דמודה בהיסק שני ואילו הכא מטהרינן אף בהיסק שני י"ל דכשהשיב ר' יהודה תשובה זו לא היתה בסוף מחלוקתן. אלא בתחלת מחלוקתם שחלקו ר' יהודה וחכמים בתנור שנתנו ע"פ הבור ולא הוו קמיפלגי בקרא אלא בתחלה חלקו בסברא בעלמא שסבר ר' יהודה דבנתון ע"פ הבור בעינן שיהא נסוק מלמטה כו'. ואה"נ דכשחלקו בסברא שהיתה מחלוקתם ג"כ בהיסק שני. ולעולם טיהר ר"י דס"ל דקרא בסתם תנור וכירה מיירי והם מחוברים בקרקע. כדפי' הר"ב רפ"ה. ולפיכך על החכמים שחלקו עליו וטמאוהו לעולם השיב עליהם תשובה זו דהכא. והוו מהדרי ליה דשאני הכא דטהרתו ע"י שנפחתה הקלת וכנתוץ כירה גופה דמי. משא"כ בנתון ע"פ הבור שאין כאן נתיצה ומהדר ליה ר' יהודה מסברא. ודייק מקרא מדכתיב יותץ ולא ישבר ש"מ דכל שאינו מחובר לא מיירי ביה קרא. ומהדרי ליה רבנן מטמאים יהיו לכם מ"מ. ור"י מוקים ליה להיסק שני. ואע"ג דבגמ' פי"ז דשבת דף קכה. אמרי' במאי קמיפלגי בקרא כו' [מסדר] הגמ' לא חש להאריך בתחלת מחלוקתם. אלא קאמר מסקנת המחלוקת כך נ"ל בשיטה זו:
יכין
מלכת שלמה
1.
The fire-basket of a householder which was lessened by less than three handbreadths is susceptible to impurity because when it is heated from below a pot above would still boil. If [it was lessened] to a lower depth it is not susceptible to impurity. If subsequently a stone or gravel was put into it, it is still not susceptible to impurity. If it was plastered over with clay, it may contract impurity from that point and onwards. This was Rabbi Judah's reply in connection with the oven that was placed over the mouth of a cistern or over that of a cellar.משנה ב
דָּכוֹן שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית קִבּוּל קְדֵרוֹת, טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה, וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה. הָרַחַב שֶׁלּוֹ, רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא. וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וְעוֹשֶׂה עַל גַּבָּיו כִּירָה:
ברטנורה
דכון. לשון מקום. כמו דוך פלן [ברכות יח:] והוא מקום בולט מן הכירה שכשמוציאין הקדרה מן הכירה מושיבין אותה על אותה הבליטה, ופעמים יש לו בית קבול שתי קדירות או שלש:טהור משום כירה. דאם נטמאת הכירה לא נטמא הוא. אי נמי, אינו מטמא במחובר ככירה:הצדדים שלו. כותליו של דכון שאינן מן הכירה:הרחב שלו. הוא כותל הכירה עצמה לצד בית קיבולו של דכון. ולפי שהדכון מרחיב והולך לצד הכירה קרי לה רחב:רבי מאיר מטהר. דלא חשיב ככירה:ורבי יהודה מטמא. דחשיב ככירה. והלכה כרבי יהודה:וכן הכופה את הסל. ובנה על גביו כירה, ובולט חוץ לכירה. והסל הוא מיטמא משום כלי עץ, וכשבנה עליו כירה ורוחב הסל בולט חוץ לדופני הכירה ושופתים קדירות על אותה הבליטה, דינו כדכון:
תוסופות יום טוב
דכון. פי' הר"ב לשון מקום כמו דוך פלן וכ"כ הר"ש. כתב הרמב"ם שדכון ודוכן [דבס"פ דמדות] א' לפי שתמונתו תמונת הדוכן והוא האיצטבא ע"כ. ועיין לקמן:
שיש בו בית קבול קדירות. ל' הר"ב ופעמים יש לו בית קבול ב' קדירות או ג'. מסיים הר"ש שיכול להיות שאותה בליטה הוא סביב לכירה. ויש לו בית קבול קדירות הרבה. והרמב"ם כתב שהוא תמונת מרובע ארוך. אבל נ"ל כסברת הר"ש. מדסיפא וכן הכופה את הסל. שהוא ג"כ מקיף לכירה. [*עוד כ' הרמב"ם. שהוא חלול מתוכו ושטחו העליוני נקוב [נקבים עגולים] א' לפני השני. וימלא מתוכו באפר החם [ושופתים הקדירות על אותן הנקבים והוא מטלטל עם האש והקדירות] ע"כ. ועי' לקמן]:
טהור משום כירה. כתב הר"ב דאם נטמאת הכירה כו'. א"נ אינו מטמא במחובר כו'. וכן כאשר נקב עד שיצא ממנו מה שעשוי לקבלו לא יטמא כמו שהתבאר בפ"ג. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
2.
A hob that has a receptacle for pots is clean as a stove but unclean as a receptacle. As to its sides, whatever touches them does not become unclean as if the hob had been a stove, But as regards its wide side: Rabbi Meir holds it to be clean But Rabbi Judah holds it to be unclean. The same law applies also where a basket was inverted and a stove was put upon it.משנה ג
כִּירָה שֶׁנֶּחְלְקָה לְאָרְכָּהּ, טְהוֹרָה. וּלְרָחְבָּהּ, טְמֵאָה. כֻּפָּח שֶׁנֶּחְלַק בֵּין לְאָרְכּוֹ בֵּין לְרָחְבּוֹ, טָהוֹר. חֲצַר הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאָה בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן, מִטַּמְּאָה בְמַגָּע וְאֵינָהּ מִטַּמְּאָה בַאֲוִיר. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, נוֹתֵן אֶת הַשַּׁפּוּד מִלְמַעְלָן לְמַטָּן וּכְנֶגְדּוֹ מִטַּמְּאָה בַאֲוִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, נִטְמְאָה הַכִּירָה, נִטְמֵאת הֶחָצֵר. נִטְמְאָה הֶחָצֵר, לֹא נִטְמֵאת הַכִּירָה:
ברטנורה
כירה שנחלקה לארכה טהורה. כירה מקום שפיתת שתי קדרות. וכשנחלקה לארכה בטלו שתי שפיתות, ואם נחלקה לרחבה שתי שפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה:כופח. מקום שפיתת קדרה אחת. ובין שנסדק לארכו בין שנסדק לרחבו בטל מקום השפיתה:חצר הכירה. כעין מחבת גדולה של חרס והכירה יושבת באמצע מחוברת לחצר:שלש אצבעות. שכותלי החצר גבוהים שלש אצבעות. כשם ששיעור כירה תחלתה שלש, כדתנן לעיל בפרק התנור, כך שיעור חצר הכירה גבהו אין פחות משלש, ופחות משלש אין אויר שלה חשוב. ומיהו מטמאה במגע מדרבנן. אי נמי, משום דהוי כמו יד לכירה, ויד יש לו מגע ואין לו אויר:כיצד משערין אותה. משום דכירה גבוהה מחצר הרבה וצריכים אנו לשער מה נחשב אויר החצר:נותן את השפוד. ראשו אחד על כותל החצר הנמוך וראשו אחר על כותל הכירה הגבוה, וכל שלמטה מן השפוד אם נתלה שם שרץ אע״פ שהוא למעלה מכותלי החצר כאילו נתלה למטה, דכל זה נחשב אויר החצר:לא נטמאת הכירה. דחצר טפלה לכירה, ואין כירה טפלה לחצר. ואין הלכה כראב״י:
תוסופות יום טוב
ולרחבה טמאה. פי' הר"ב דשתי שפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה. שאע"פ שכשנחלקה נמצא שאין לכל שפיתה אלא שלש כותלים. אפ"ה יכולה הקדרה לשבת עליה שעיקר כירה אינה עשויה לתוכה. שהרי תחלתה שלש אצבעות. ועי' מ"ש במשנה ו פי"ב:
חצר הכירה. כתב הר"ב כעין מחבת כו' מחוברת לחצר מבית האומן הר"ש. ועיין במשנה דלקמן:
מטמא במגע ובאויר. ר"ל כי כאשר נטמאת הכירה במגע או באויר. נטמא עמה חצר הכירה. וכן כאשר נטמא החצר במגע או באויר. נטמאת הכירה. הרמב"ם:
פחותה מכאן מטמא במגע. ולא באויר. פי' הר"ב במגע מדרבנן. כההיא דמתני' ג פ"ה ומה שכתב אי נמי משום דהוה כמו יד כו' כההיא דמתני' ד פ"ג:
כיצד משערים אותה. אפחותה מכאן. פירשה הראב"ד בפי"ז מה"כ:
נותן את השפוד. או בדומה לו. הרמב"ם:
מלמעלן למטן. לשון הר"ב נותן השפוד ראשו אחד על כותל הנמוך וכו' וכן לשון הר"ש. נראה מזה שגירסתם מלמטן למעלן. וכן הוא בנוסחת מהר"ם. אבל בפי' הרמב"ם כגירסת הספר:
יכין
מלכת שלמה
3.
A double stove which was split into two parts along its length is clean. Through its breadth is unclean. A single stove which was split into two parts, by its length or by its width, it is not susceptible to impurity. As to the extension around a stove, whenever it is three fingerbreadths high it contracts impurity by contact and also through its air-space, but if it is less it contracts impurity through contact and not through its air- space. How is the air-space determined? Rabbi Ishmael says: He puts a spit from above to below and opposite it contracts impurity through the air-space. Rabbi Eliezer ben Jacob says: if the stove contracted impurity the extension is also unclean, but if the fender contracts impurity the stove does not become unclean.משנה ד
הָיְתָה מֻפְרֶשֶׁת מִן הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמָּא בְמַגָּע וּבַאֲוִיר. פְּחוּתָה מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲלָקָה, טְהוֹרָה. פִּטְפּוּטֵי כִירָה, שְׁלֹשָׁה, שֶׁל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר. פָּחוֹת מִכָּאן, כָּל שֶׁכֵּן הֵן טְמֵאִים, וַאֲפִלּוּ הֵן אַרְבָּעָה:
ברטנורה
היתה מופרשת. שלא בנה האומן מתחלה החצר והכירה מחוברים יחד, אלא זו לעצמה וזו לעצמה:חלקה. בלא בית קיבול כלל. וזו ואין צריך לומר זו קתני:פטפוטי כירה. רגלי הכירה, שהם שלשה רגלים והם גבוהים שלש אצבעות, נחשבים ככירה ומיטמאים במגע ובאויר ככירה עצמה, וכל שכן אם הן פחותים משלש אצבעות שהם נידונים ככירה:ואפילו הן ארבעה. רגלים, נידונים ככירה:
תוסופות יום טוב
מטמא במגע ובאויר. הרי זו חיבור לה בין לטומאת מגע. בין לטומאת אויר. הרמב"ם פי"ז מהלכות כלים:
או שהיתה חלקה. כתב הר"ב זו ואצ"ל זו קתני. ומסיים הר"ש. ושמא חלקה [חזיא] טפי מהיכא דכותליה פחותים משלשה אצבעות. ועוד יש לפרש או שהיתה חלקה. כלומר שנבנית בחבור ואח"כ נחלקה לגמרי. כדפי' בתוספתא. ע"כ:
טהורה. אין חבור לה ואם נטמאת הכירה בין מאוירה בין במגע. החצר טהורה. וכן אם נטמאת החצר. הכירה טהורה. הרמב"ם שם:
פטפוטי הכירה. פי' הר"ב רגלי הכירה. וכן פי' הר"ש. ולשיטתייהו אזלי דבפירושם [סוף] פ"ה. ושם כתבתי פי' הרמב"ם דפטפוטים הם קצוות הבולטים אשר תעמוד עליהם הקדרה. והרי הם למעלה על הכירה יוצאים ובולטים. ושפיר מלתא לדידיה במתני' דלקמן היו גבוהים כו'. וכן עוד בסוף פירקין:
יכין
מלכת שלמה
4.
If it [the extension] was detached from the stove, whenever it was three fingerbreadths high it contracts impurity by contact and through its air-space, If it was lower or if it was smooth it is clean. If three props on a stove were three fingerbreadths high, they contract impurity by contact and through their air-space. If they were lower, all the more so they contract impurity, even where they were four in number.משנה ה
נִטַּל אַחַד מֵהֶן, מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. עָשָׂה שְׁנַיִם, זֶה כְנֶגֶד זֶה, מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הָיוּ גְבוֹהִין מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִשָּׁלֹשׁ וּלְמַטָּן מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, מִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָן מִטַּמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מִטַּמְּאִין בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. הָיוּ מְשׁוּכִים מִן הַשָּׂפָה, בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וּבַאֲוִיר, חוּץ מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִטַּמְּאִים בְּמַגָּע וְאֵינָם מִטַּמְּאִים בַּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר:
ברטנורה
ניטל אחד מהן. היו שלשה וניטל אחד מהן, אכתי חזו קצת להיות שופת עליהם את הקדירה וחשיב כנתוץ ולא כנתוץ, הלכך מיטמאים במגע ואין מיטמאין באויר:ור״ש מטהר. שהיה ר״ש אומר כל פטפוטי כירה שאין מיטמאין באויר אין מיטמאין במגע. ואין הלכה כרבי שמעון:עשה שנים. עשה האומן מתחלתה הכירה בשני פטפוטין:מיטמאים במגע ובאויר. דהוו להו כשתי אבנים שעשאן כירה, דתנן לעיל שהיא טמאה:היו גבוהים. הפטפוטים:ור׳ שמעון מטהר. אותו העודף על שלש אצבעות ולמעלה, בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה משלש אצבעות לא חשיב ככירה:היו משוכים מן השפה. כמין בליטות עשויין בגוף הכירה, ומאותן בליטות נמשכין הפטפוטין שהן רגלי הכירה, והשתא נמצאים הפטפוטים חוץ מן השפה, ומה שיש מהן בתוך שלש לשפה נחשב ככירה עצמה ומיטמא במגע ובאויר, ובמה שיש מהן מחוץ לשלש בהא פליגי ר׳ מאיר ור׳ שמעון. ובכולהו הלכה כר׳ מאיר:
תוסופות יום טוב
ר' שמעון מטהר. כ' הר"ב ואין הלכה כר"ש. עיין [מ"ש] בזה בשם הכסף משנה בפ"ה משנה ג:
עשה שנים כו'. מטמא במגע ובאויר. וכן העתיק הר"ב. וכן נראה שהיא גי' הר"ש. אבל הרמב"ם בסוף פי"ז מהלכות כלים. העתיק במגע ולא באויר:
היו גבוהין כו' ר"ש מטהר. ל' הר"ב אותו העודף על ג' אצבעות ולמעלה בין במגע בין באויר. דכל פטפוט למעלה מג' אצבעות לא חשיב ככירה. ולשון הר"ש העודף מג' אצבעות היה מטהר ר"ש דלא חשיב ככירה. אי נמי כל הפטפוט היה מטהר דכיון דגבוה יתר מדינו לא חשיב ככירה כלל. ע"כ. וקרוב לשמוע שבדברי הר"ב חסר וצ"ל בין באויר דלא חשיב ככירה. א"נ כל הפטפוט היה מטהר דכל פטפוט [*הגבוה למעלה] כו'. ולפי' הרמב"ם שהפטפוטין הן קצוות שלמעלה מן הכירה יוצאין ובולטין. ניחא טפי. ודייק שפיר דקתני מג' ולמעלן מטמאין במגע ואין מטמאין באויר. (דממש) [דמשמע] מג' ולמעלה יש להם דין זה. לאפוקי לפי' הר"ב ולפי' ראשון דהר"ש לא דייק ולמעלה. ודו"ק. ומ"ש הר"ב. בכולהו הלכה כר"מ. עמ"ש בזה בשם הכ"מ פ"ה משנה ג:
היו משוכים מן השפה. פי' הר"ב כמין בליטות כו'. וכן פי' הר"ש. ויהיה פי' שפה. היא שפה תחתונה של הכירה. אבל לפי' הרמב"ם ניחא טפי דסתם שפה הוא פיו העליון. ובהכי מיירי נמי הכא:
יכין
מלכת שלמה
5.
If one of them [i.e. the props] was removed, the remaining ones contract impurity by contact but not through air-space, the words of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says that they are clean. If originally he made two props, one opposite the other, they contract impurity by contact and through air-space; the words of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says that they are clean. If they were more than three fingerbreadths high, the parts that are three fingerbreadths high and below contract impurity by contact and through air-space but the parts that are more than three fingerbreadths high contract impurity by contact and not through air-space; the words of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says that they are clean. If they were withdrawn from the rim [of the stove], the parts which are within three fingerbreadths contract impurity by contact and through air-space, and those parts that are removed more than three fingerbreadths contract impurity by contact but not through air-space, the words of Rabbi Meir. Rabbi Shimon says that they are clean.משנה ו
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, נוֹתֵן אֶת הַכַּנָּה בֵּינֵיהֶן, מִן הַכַּנָּה וְלַחוּץ טָהוֹר, מִן הַכַּנָּה וְלִפְנִים, וּמְקוֹם הַכַּנָּה טָמֵא:
ברטנורה
כיצד משערין אותן. לפי שהפטפוטים רחוקים זה מזה, וכשנמצא שרץ ביניהם אין אנו יכולים לדעת אם הוא בתוך שלש לשפה וטמא, או חוץ לשלש וטהור לר׳ מאיר באויר ולר׳ שמעון בין במגע בין באויר, הלכך מודד לפטפוט זה שלש אצבעות מן השפה וכן לשני ונותן האמה שמסרגלים בה את הספרים בינתים מזה לזה, והיא נקראת כנה, ומסרגל, ומן הסרגל ולפנים טמא, דהיינו נמי מקום הכנה, ומן הסרגל ולחוץ טהור:
תוסופות יום טוב
כיצד משערין כו'. פי' הר"ב כשנמצא שרץ ביניהם כו'. וכ"פ הר"ש. ותמיהני דלדבריהם שיעור שמשמיענו רשב"ג הוא דבר מפורסם ונודע. ואע"פ שהיה האומר כן הוא רשב"ג לא היה לרבינו הקדוש המחבר (ליחסהו) [ליחס] לו זה המאמר אחרי שאין כל חדש הוא כי מי לא ידע בכל אלה שע"י הסרגול נעשה קו ישר. ומקום הכנה שהוא טמא. זה ג"כ מפני שכך דרך המסרגל להניח הכנה לפנים מקו הסרגול. אשר אליו יכוין. וכל אלו דברים פשוטים אשר לא יצטרך ליחס לרשב"ג. גם רבינו הקדוש אילו כעת לא השמיענו כזאת. לא היתה משנתו חסרה כלום. כי כח המשער הזה דבר מובן מעצמו הוא. אבל לפי' הרמב"ם שמפרש דפטפוטים הם קצוות עליוני הכירה. מפרש למשנתינו זאת בענין אחר. וז"ל אמר איך נשער אלו הפטפוטים עד שנדע אם הוא קרוב מג' אצבעות משפת הכירה ותתחבר אליה. כמו שאמרנו. או בינה [ובין] שפת הכירה מרחק רב. ולא [תחשב עמה] וכו'. ואמר כי כאשר נקח בסיס הכירה. והוא באין ספק מותיר על רחב [אויר] הכירה שיעור ג' אצבעות ונרכיב הבסיס על הכירה למעלה מן הפטפוטים ואם הגיע הבסיס למעלה מן הפטפוטים שטח גובהו על שטח גובה הפטפוטים [קו] אחד או יהיו הפטפוטים בתוך הבסיס. הנה הוא נחשב מכלל הכירה ויטמאו בהטמאות הכירה על איזה פנים שיהיה. ואם הגיע הבסיס במה שבין הפטפוטים. ויהיו הפטפוטים חוץ ממנה. הנה לא יתטמאו בהטמאות הכירה. אא"כ נטמא הכירה במגע. לפי דעת ר"מ במה שקדם. ונקרא הבסיס כנה. והוא שם עברית את הכיור ואת כנו. ע"כ. ואחשוב שכוונתו לשער ע"י הבסיס שאם יהיה הבסיס פחות מכשיעור ג' אצבעות. או קצת יותר שנחשבהו לג' אצבעות. ר"ל לשיעור ג' אצבעות שאמרנו בשיעור משיכותן מן השפה. והטעם לפי שזה שקצבנו שיעור המשיכה בג' אצבעות. הוא מפני שכך רגילות הכירות לעשות פטפוטים משוכים כמו מרחב הבסיס. ושיעור סתם מרחב הבסיס ג' אצבעות. ואתא רשב"ג לאשמועינן הא. שג' אצבעות שאמרנו. הוא מפני שכך רגילים לעשותן משוכים כך כדי שיהא בערך ויחס מרחב הבסיס ולפיכך נקח הבסיס לשער זה. ונ"מ בפחות ויתר קצת כשיעור הבסיס שנלך אחריו. ואם אי אתה אומר כן. יש תימה למה צריך כלל לבסיס לשער בו הג' אצבעות. שעד שאתה לוקח בידיך את הבסיס. קח אצבע שבידך ומדוד בו. אלא כדכתיבנא דאלו שלש אצבעות אין קפידא בהן בפחות ויתר קצת. ולפיכך צריך הבסיס ומהטעם שכתבתי. אבל הא ודאי שאם הבסיס הוא רחב הרבה יותר או פחות מהג' אצבעות. שלא נלך אחריו. שבטלה [הבסיס] אצל הכל. ואע"פ שלפי מה שכתבתי יש חדוש בדברי רשב"ג ואין חולק עליו. ושנשנה בלשון פלוגתא. לא קשיא שכן הרבה כיוצא בו כמ"ש בפ"ג דבכורים. אפ"ה לא העתיקו הרמב"ם בחבורו. לפי שסמך על מה שכתב בדרך כלל על כל דיני אותו הפרק. וז"ל ואין מדקדקים בכל השיעורין האלו. שכולן הן מדברי סופרים. ע"כ. ומ"מ רשב"ג השמיענו דבר חדש בזה השיעור של משיכת הפטפוטים שתחלת דינם הוא נערך ונקצב על שיעור מרחב הבסיס ולפיכך משערין על ידו:
יכין
מלכת שלמה