Mishnah

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule

טהורות

טהרות

Tahoros

Chapter 7

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10

א ב ג ד ה ו ז ח ט

0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9

משנה א

הַקַּדָּר שֶׁהִנִּיחַ אֶת קְדֵרוֹתָיו וְיָרַד לִשְׁתּוֹת, הַפְּנִימִיּוֹת טְהוֹרוֹת, וְהַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמֻתָּרוֹת. אֲבָל בַּאֲגוּדוֹת, הַכֹּל טָהוֹר. הַמּוֹסֵר מַפְתְּחוֹ לְעַם הָאָרֶץ, הַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁלֹּא מָסַר לוֹ אֶלָּא שְׁמִירַת הַמַּפְתֵּחַ:

ברטנורה הקדר שהניח את קדרותיו. מוכר הקדרות שהוא חבר, שהניח קדרותיו ברה״ר, ורגילין לתת בצדי רה״ר אבנים גדולות או יתדות להרחיק העגלות שלא יזיקו הכתלים, ומתוך שהיתדות הללו דוחקות את רשות הרבים, וזה הניח קדרות אצלם, דחק גם הוא את הדרך יותר, והעוברין מתחככים בהן ובגדיהם עוברים על פי אוירן, ובגדי עם הארץ טמאין הן ומטמאין את החיצונות:במה דברים אמורים במותרות. שהעוברים ושבים מסיטין אותן. אבל באגודות. שאי אפשר להסיטן, הכל טהור. ואין הלכה כרבי יוסי:שלא מסר לו אלא שמירת המפתח. ולא סמכא דעתיה להכנס, מפני שהוא נתפס עליו כגנב:

תוסופות יום טוב וירד לשתות. מים מן היאור. ה"ג בפרק ב' דכתובות דף כ"ד: *[והחיצונות טמאות. כתב הר"ב שהעוברים מתחככין בהן ובגדיהן עוברין על פיהן. וכ"כ הר"ש והוא לשון רש"י פ"ב דכתובות דף כ"ד. ואין הלשון מדוקדק שהרי לא מצינו בשום מקום שאהל מטמא אלא במת. וכדתנן בפ"ק דכלים משנה ד' חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל. מה שאין כולם מטמאין. וא"כ כשגם בגדיהם עוברים על פיהם. אין כאן אלא אהל. ואין מדרס מטמא טומאת אהל. ועוד שאף אהל המת אינו מטמא אלא באחד מג' דרכים השנויין בפט"ו דאהלות. שהאהל מאהיל על המת ועל אדם וכלים. או שהמת מאהיל על אדם וכלים. או הם מאהילים על המת. ולכן ה"ל לכתוב ובגדיהם עוברים ונכנסים לפיהם שאז ודאי מתטמא כלי חרס מאוירו ועיין לקמן]: אר"י בד"א במותרות אבל באגודות הכל טהור. פירש הר"ב במותרות שהעוברים ושבים מסיטין אותן אבל באגודות שא"א להסיטן הכל טהור. ותימא דלקמן משנה ה' מפרש שאין ע"ה מטמא בהיסט. והר"ש כתב וקצת קשה מאי טעמא דר"י דמחלק בין מותרות לאגודות. ע"כ. והרמב"ם פירש *(טעמא דת"ק דחיצונות טמאות משום מגע. וכתב אדר"י) וז"ל רי"א שאם היו כולן בשבכה אחת הנה הכל טמא (שמא) יניע הזב הכל ויהיו טמאים בהיסט הזב ואפי' הקדרות אשר לא נגע בהם. ע"כ. וצ"ל דגרסתו הכל טמא. וכן מצאתי מוגה בנא"י. ומ"מ קשה לפירושו דאמאי מטמאים מסתמא וחוששים להיסט הזב. ומאי שנא מהא דתנן במשנה ז' פרק ה' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב:

יכין מלכת שלמה

1.

A potter who left his pots and went down to drink: the innermost pots remain clean but the outer ones are unclean. Rabbi Yose says: When is this so? When they are not tied together, but when they are tied together, all the pots are clean. One who gave over his key to an "am haaretz" the house remains clean, since he only gave him the guarding of the key.

משנה ב

הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֵר וּמְצָאוֹ עֵר, יָשֵׁן וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, עֵר וּמְצָאוֹ יָשֵׁן, הַבַּיִת טָהוֹר, יָשֵׁן וּמְצָאוֹ עֵר, הַבַּיִת טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מְקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִגָּע:

ברטנורה ישן ומצאו ער הבית טמא. כל מה שבבית טמא, דחיישינן שמא כשהקיץ משנתו נגע בכלים שבבית שלא ראה אותם מתחלה כשהיה ישן, שכן דרך בני אדם למשמש ולבדוק במה שלא ראו מעולם. אבל ער ומצאו ער, לא חיישינן, שכבר ראה כל אשר בבית כשהיה ער:עד מקום שהוא יכול לפשוט את ידו. כל הכלים שיכול להגיע להם כשיושיט ידו מן המקום שהיה ישן שם, חיישינן להו שמא נגע בהם, אבל לא חיישינן שמא הלך בבית ונגע בכלים. והלכה כחכמים:

תוסופות יום טוב

יכין מלכת שלמה

2.

If he left an am haaretz in his house awake and found him awake, or asleep and found him asleep, or awake and found him asleep, the house remains clean. If he left him asleep and found him awake, the house is unclean, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the only part that is unclean is where he can stretch out his hand and touch it.

משנה ג

הַמַּנִּיחַ אֻמָּנִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, הַבַּיִת טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מְקוֹם שֶׁהֵן יְכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יָדָם וְלִגָּע:

ברטנורה המניח אומנים וכו׳ משום דאומנין סמכו דעתייהו למשמש כל אשר בבית, וסלקא דעתך אמינא דבהא מודו חכמים לרבי מאיר דכל הבית טמא, קמ״ל דאפילו באומנין פליגי רבנן עליה ואמרי דאין טמא אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט את ידם וליגע. והלכה כחכמים:

תוסופות יום טוב אומנים. אלו אומנים הן ע"ה בלי ספק. הרמב"ם: אלא עד מקום שהן יכולין לפשוט כו'. מבלי רדת אל הדבר ההוא. או לעלות על דבר גבוה. ואז ישיגהו *[וכן נתבאר בתוספתא. הרמב"ם]:

יכין מלכת שלמה

3.

One who left craftsmen in his house, the house is unclean, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the only part that is unclean is where they can stretch out their hand and touch it.

משנה ד

אֵשֶׁת חָבֵר שֶׁהִנִּיחָה לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ טוֹחֶנֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, פָּסְקָה הָרֵחַיִם, הַבַּיִת טָמֵא. לֹא פָסְקָה הָרֵחַיִם, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מְקוֹם שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִפְשֹׁט אֶת יָדָהּ וְלִגָּע. הָיוּ שְׁתַּיִם, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא, שֶׁאַחַת טוֹחֶנֶת וְאַחַת מְשַׁמֶּשֶׁת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טָמֵא אֶלָּא עַד מְקוֹם שֶׁהֵן יְכוֹלִין לִפְשֹׁט אֶת יָדָן וְלִגָּע:

ברטנורה אשת חבר. שנאמנת על הטהרות, דאשת חבר הרי היא כחבר:שהניחה לאשת עם הארץ. שאינה נאמנת, דאשת עם הארץ ובניו כמותו, עד שיקבלו עליהם דברי חבירות:פמקה הרחים. גמרה טחינתה ופסקה מלטחון. דכל זמן שהיא עסוקה במלאכתה בריחים אינה הולכת וממשמשת בבית:וחכמים אומרים וכו׳ והלכה כחכמים:

תוסופות יום טוב אשת חבר שהניחה לאשת ע"ה טוחנת כו'. לשון הרמב"ם היה עולה בדעתינו שחכמים מודים לר"מ באש' לפי שהיא רבת (העסקים והמשמוש בדברים שאינם נוגעים לה) ושהיא תמשמש על מה שלא תפקד ותחפש ותהפך. והשמיענו שהן חולקים אפילו בנשים. ע"כ: פסקה הרחים הבית טמא. וחכ"א דבסיפא קיימא נמי אדהכא. והיינו דפסק הרמב"ם בפי"ב מה' משכב דאפי' פסקה הרחים אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידם וליגע: משמשת כמו ממשמשת. כמו אסור לשמש בצרור. פ' המוציא יין (שבת דף פ"א) כלומר ממשמשת בתוך הבית. מלשון כי מששת את כל כלי (בראשית ל״א:ל״ז הר"ש):

יכין מלכת שלמה

4.

If the wife of a haver left the wife of an am haaretz grinding grain in her house, if the handmill stopped turning, the house is unclean. But if the handmill did not stop turning, that part of the house which she can stretch out her hand and touch is unclean. If there were two women, the house is unclean in either case, since while the one is grinding, the other can go about touching, the words of Meir. But the sages say: the only part that is unclean is where she can stretch out her hand and touch it.

משנה ה

הַמַּנִּיחַ עַם הָאָרֶץ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ, בִּזְמַן שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין, הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִים, טְמֵאִים. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, טְהוֹרִין. וְאִם אֵינוֹ רוֹאֶה לֹא אֶת הַנִּכְנָסִין וְלֹא אֶת הַיּוֹצְאִין, אֲפִלּוּ מוּבָל, אֲפִלּוּ כָפוּת, הַכֹּל טָמֵא:

ברטנורה בזמן שהוא רואה. בזמן שבעל הבית יכול לראות הנכנסין בבית והיוצאין מן הבית:האוכלין והמשקין וכו׳ טמאין. דחיישינן שמא נגע בהן השומר הזה שהוא עם הארץ:אבל המשכבות והמושבות וכו׳ טהורין. שאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט, דלא גזרו אלא על טומאת מגעו בלבד:ולא את היושבים. אע״פ שאם עומד רואהו, כיון שאינו רואה את היושב, הכל טמא:אפילו מובל. אפילו היה השומר הזה שהוא עם הארץ, מובל, שאינו יכול לילך אא״כ מובילים אותו:אפילו כפות. קשור:הכל טמא. שלא מטמאינן להו משום משכב ומושב של עם הארץ, אלא משום דחיישינן שמא נכנס שם נכרי או אשה נדה וישבה והסיטה וטמאה את הכל:

תוסופות יום טוב [ואת היוצאין. עיין לקמן בסיפא]: אבל המשכבות והמושבות וכו' טהורין. כתב הר"ב שאין ע"ה עושה משכב כו' דלא גזרו אלא על טומאת מגעו בלבד כמו שמפרש ר"ת (בנדה דף ל"ג ד"ה ותיפוק ליה) משום דאין לך אדם מעביר חבית ממקום למקום. ומיהו טעם זה לא יתכן גבי מדרס וצ"ל דהיסט ומדרס חומרא יתירא היא ואין יכולין לעמוד בה. אבל יכולין ליזהר ממגעו ומצינורא שלו לפיכך גזרו על מגעו וכן על צינורא שלו. כדלקמן פרק בתרא משנה ו' כך כתב הר"ש. ונראה בעיני דאף ר"ת כך הוא אומר דמשום דאין יכולין לעמוד לא גזרו שז"ש משום דאין לך אדם כו' לאו טעמא אדהכא הוא. אלא ה"ק כמו שמצינו במקום אחר דחשו חכמים משום דאין לך אדם כו' והוא בספ"ו דב"מ כמ"ש שם הר"ב. ה"נ הכא חששו בכיוצא בזה. כיון שא"א ליזהר ולא גזרו כו' וכדברי כן הוא בתוספות פ"ב דחגיגה דף י"ט (ד"ה בגדי ע"ה) שכתבו בזה הלשון. ותירץ ר"ת דודאי אינו מטמא מדרס והיסט. דמשום תקנת השוק נגעו בה. כדאמרינן לפי שלעולם לא ימצאו אדם מעביר חבית ממקום למקום. ואין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ יכולין לעמוד בה. ע"כ: ואם אינו רואה כו' הכל טמא. וא"ת הא תנן לקמן פ"ח (מ"ה) אשת עם הארץ שנכנסה לתוך בית של חבר להוציא בנו או בהמתו הבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות. וי"ל דשאני הכא שהפקיד ביתו לע"ה שאין ע"ה מקפיד על חבירו. הר"ש: ולא את היוצאים. והר"ב העתיק ולא את היושבים וכך העתיק הר"ש וצ"ל דאף ברישא גרסי' הכי והכא הוצרכו לפרש עלה אע"פ שאם עומד וכו': אפילו מובל. כתב הר"ב דחיישי' שמא נכנס כו' והסיטה. וכן לשון הר"ש וכן בר"פ דלקמן. ומשום כלי המוקף צמיד פתיל. נקט והסיטה דאינו ראוי למשכב ומושב:

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה אבל המשכבות והמושבות וכו'. דאין ע"ה עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט ואע"פ שעשו ע"ה כזב לענין צנורא ומגעו לא שכיח כולי האי וכשאינו רואה את הנכנסין ואת היוצאין חיישינן שמא נכנסו שם כנעני או אשה זבים וטמאו הכל. הרא"ש ז"ל: ולא את היוצאים ולא את היושבים. כך מצאתי מוגה וכן נראה שהיא גירסת הר"ש והרא"ש ז"ל וז"ל הרא"ש ז"ל ולא את היושבין אע"ג שרואהו כשעומד הכל טמא: אפילו מובל. זה העם הארץ שנקצצו ידיו ורגליו שאין יכול לילך אא"כ יובילו אותו הכל טמא ולא אמרינן כיון שיודעים שאינו יכול לזוז ממקומו יראים מלהכנס כי הוא יושב ומשמר תמיד אפ"ה כיון שאינו רואה אותם נכנסין ויוצאין חיישינן ותימא אמאי חיישינן הא אמרינן לקמן פ' הדר אשת ע"ה שנכנסה לתוך ביתו של חבר להוציא בנו או בתו או בהמתו הבית טהור מפני שנכנסה שלא ברשות ותניא בתוספתא צא וישן על מטה זו ושמור לי פרה שלא תכנס לבית הבית טהור וי"ל דהכא גרע טפי לפי שמסר שמירת ביתו לעם הארץ יש לו דין ביתו של עם הארץ והכל טמא. אבל התם הבית טהור שלא מסר לו אלא מטה בשאלה לישן ופרה לשמור. והרמב"ם ז"ל פי' ובזמן שבעל הבית יושב מצד אחד ורואה הנכנסים והיוצאין. עכ"ל ז"ל. ופי' הר"ש ז"ל אבל המשכבות והמושבות ואכלי חרס כלומר אוכלין שבכלי חרס המוקפים צמיד פתיל טהורים. ואית דגרסי וכלי חרס דאין ע"ה עושה משכב ומושב ואין מטמא בהיסט ע"כ ועיין עוד שם. וכתב החכם הר"ם ז"ל טהורין פי' טהורין מדין משכב ומושב אבל טמאין במגע שהם ראשון לטומאה כמו כל כלי חרס הפתוחים וזה פשוט ע"כ:

5.

One who left am haaretz in his house to guard him, if he can see those that enter and leave, only food and liquids and uncovered earthenware are unclean, but couches and seats and earthenware that have tightly fitting covers remain clean. And if he cannot see either those who enter or those who leave, even though the am haaretz has to be led and even though he was bound, all is unclean.

משנה ו

הַגַּבָּאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן גּוֹי, נֶאֱמָנִים לוֹמַר לֹא נִכְנָסְנוּ, אֲבָל אֵין נֶאֱמָנִים לוֹמַר נִכְנַסְנוּ אֲבָל לֹא נָגָעְנוּ. הַגַּנָּבִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם רַגְלֵי הַגַּנָּבִים. וּמַה הֵן מְטַמְּאִין. הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וּכְלֵי חֶרֶס הַפְּתוּחִין. אֲבָל הַמִּשְׁכָּבוֹת וְהַמּוֹשָׁבוֹת וּכְלֵי חֶרֶס הַמֻּקָּפִין צָמִיד פָּתִיל, טְהוֹרִים. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן נָכְרִי אוֹ אִשָּׁה, הַכֹּל טָמֵא:

ברטנורה הגבאים שנכנסו לבית. (ישראלים) שהן גבאין של מלך לגבות מיד ישראל כסף גולגולתא ומסים וארנוניות, והן עמי הארץ, ונכנסו לביתו לעבוט עבוטו: הבית טמא. כל כלי הבית טמא, לפי שמחפשין בכל הבית:אם יש עמהן גוי נאמנים לומר לא נכנסנו. וכל שכן אם אין עמהן נכרי הן יותר ויותר נאמנים לומר שלא נכנסנו. אלא משום סיפא נקט לה, דקתני אבל אין נאמנים לומר נכנסנו ולא נגענו, דדוקא אם יש עמהם נכרי אין נאמנים, דמרתתי מן הנכרי שמא יענישם אם לא יחפשו כל הבית ועל כרחך הם ממשמשין כל אשר בבית. אבל אם אין עמהם נכרי, נאמנים אף בזה לומר נכנסנו אבל לא נגענו:אם יש עמהן נכרי או אשה. שגזרו על הנכרים להיות כזבים לכל דבריהם. והאשה, שמא היא נדה או זבה:

תוסופות יום טוב אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו. וכו' כך הנוסחא בס"א וכן העתיקוה הר"ב והר"ש. ומ"ש הר"ב דמרתתי מן הכנעני שמא יענישם כו' דמיירי בכנעני חשוב שאימתו מוטלת עליהן הכי איתא בגמ' פ"ג דחגיגה דף כ"ו אבל נוסחת הרמב"ם היא כנוסחת הספר. דגרס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וביאר הטעם בשם התוספתא. מפני שאימת הכנעני עליהן ולא ישלחו ידיהן. וכתב עוד שהתבאר בתוספתא שהגבאים אם לא יהיה המשכון בידיהם. ולא יהיה שם ביניהן מעיד שנכנסו לבית. ואמרו הן נכנסנו ולא נגענו. נאמנים. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר (ואם היו אחרים מעידים שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו) ע"כ. והיינו דדייקי' למתני נאמנים לומר נכנסנו כלומר שהם האומרים נכנסנו. ואין כאן אחרים מעידים שנכנסו. ור"ש הביא התוספתא. וכתב עלה שיש בה ט"ס. ולשיטת הרמב"ם היא נכונה ואין בה טעות: וכן הגנבים כו'. כך הוא בנ"א. וכך שנוי במ"ו פ"ג דחגיגה: או אשה. פי' הר"ב דשמא היא נדה או זבה משא"כ באיש שאינו רגיל בזיבות כמו האשה. כדפי' הר"ב בפ"ה משנה ח':

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה הגבאים וכו'. שלהי חגיגה בדף כ"ו ושם בפ' בתרא בס"ד כתבנו מאי דקשה ממתני' דהתם אמתני' דהכא. ופי' הרמב"ם ז"ל פי' גבאים של צדקה והעיקר אצלנו ממשכנין על הצדקה ואפילו בע"ש ואם באו לבית לקחת משכון טמאו כל שבבית אלא אם יש עמהן כנעני מפני שאימת הכנעני עליהם ע"כ. נראה שהוא ז"ל גורס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו וג"כ שם ביד הכי גריס אלא ששם לא פירש גבאי צדקה אלא גבאי מלכות. אמנם לפי הפירוש שהביא רעז"ל צריך לגרוס אם יש עמהם כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנין לומר נכנסנו ולא נגענו: אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים. כלומר מקומות שגנבו משם הכלים דכיון שגנבו משם שמא נגעו גם באותם שלא לקחו אבל בחדרי הבית שלא נגנב משם כלום שמא היו סבורין שיש שם אנשים ויראים ליכנס שם. הרא"ש ז"ל. ולשון היד שם אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים מפני שהן מפחדין מלבלוש אלא דבר שנוטלין במזומן ע"כ. ומלת במזומן ליתא אלא בדפוס כסף משנה. ומתני' ר"מ היא ודלא כרשב"ג דקאמר בברייתא כל הבית כולו טמא ודלא כרבי נמי דקאמר אין טמא אלא עד מקום שיכולין לפשוט את ידן וליגע ממקום הגנבה ופירש הר"ש ז"ל דמקום רגלי הגנבים היינו יותר ממקום הגנבה דרבי ע"כ. והכי מוכח מתוך התוספתא: אם יש עמהן כנעני או אשה הכל טמא. שמא האשה נדה וכנעני כזב לכל דבריו ומדרבנן הוא דמטמא משכב הגזול בזב אבל מדאורייתא אמרינן בפרק מרובה (בבא קמא דף ס"ו) ואיש אשר יגע במשכבו משכבו ולא הגזול דגזרת הכתוב הוא להוציא את המשכב הגזולה שאינו נעשה אב הטומאה לטמא אדם:

6.

If tax collectors entered a house, the house is unclean. If a Gentile was with them they are believed if they say, "we did not enter" but they are not believed if they say "we didn't touch anything." If thieves entered a house, only that part in which the feet of the thieves have stepped is unclean. And what do they cause to be unclean? Food and liquids and open earthenware, but couches and seats and earthenware that have tightly fitting covers remain clean. If a Gentile or a woman was with them, all is unclean.

משנה ז

הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו בְּחַלּוֹן שֶׁל אוֹדְיָארִין, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת הַמַּפְתֵּחַ אוֹ חוֹתָם אוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה סִימָן. הַמַּנִּיחַ אֶת כֵּלָיו מִגַּת זוֹ לַגַּת הַבָּאָה, כֵּלָיו טְהוֹרִין. וּבְיִשְׂרָאֵל, עַד שֶׁיֹּאמַר בְּלִבִּי הָיָה לְשָׁמְרָם:

ברטנורה אודיארין. הבלנין בעלי המרחצאות יש להן חלונות חלונות וכל מי שנכנס למרחץ נותן בגדיו כל אחד בחלון ונועל עליו בדלת שבחלון:רבי אלעזר בן עזריה מטהר. משעה שנעל הדלת בפני החלון. ולא חיישינן שמא יגע שם אדם טמא, מאחר שנתפס עליו כגנב:עד שיתן (לתוכו) [לו] מפתח. ואע״פ שנותן המפתח ביד הבלן שהוא עם הארץ, הא תנן לעיל המוסר מפתח לעם הארץ הבית טהור:או עד שיעשה לו סימן. להכיר בו שלא נגע אדם שם. והלכה כחכמים:המניח את כליו. כלים שבצר. בהם בטהרה בשנה זו, מניח אותם לבצור בהם בטהרה לשנה הבאה:בנכרי כליו טהורין. גרסינן. כלומר אם הניחן אצל נכרי אין בהם משום איסור יין נסך, דלא חיישינן שמא לקחן הנכרי בלא ידיעת ישראל לעשות בגת:ובישראל. דחושש להן משום טומאת מגע, טמאים אם הסיח דעתו מהן, עד שיאמר בלבי היה לשמרם. ויש ספרים דלא גרסי בנכרי, אלא המניח כלי[ו] מגת זו לגת הבאה כליו טהורים, ומיירי בכהן הלוקח יין של תרומה מעם הארץ ומניח כליו אצלו כדי שיקח ממנו לגת הבאה, והואיל וכלים של כהן הן, מרתת עם הארץ ולא נגע בהו. אבל אם הכלים הן של ישראל שרוצה לעשות יינו בטהרה, לא מזדהר בהו עם הארץ כולי האי, וחיישינן דלמא נגע בהן אדם טמא, אם הסיח דעתו מהן, עד שיאמר בלבי היה לשמרם:

תוסופות יום טוב *[בחלון. עיין מה שכתב הר"ב בר"פ ששי דמעילה]: בכנעני כליו טהורים. כ' הר"ב אין בהם משום איסור יי"נ דלענין טומאת מגע מאי שנא כנעני ומאי שנא ישראל. הר"ש:

יכין מלכת שלמה

7.

One who left his clothes in the cubbies of the bath house attendants: Rabbi Elazar ben Azariah says that they are clean, But the sages say: [they are not clean] unless he gives him the key or the seal or unless he left some sign on them. One who left his clothes from one wine-pressing to the next, his clothes remain clean. If he left them with an Israelite [the clothes are unclean] unless he says, "I have watched over them carefully."

משנה ח

מִי שֶׁהָיָה טָהוֹר, וְהִסִּיעַ אֶת לִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, שֶׁדֶּרֶךְ טְמֵאִין פּוֹרְשִׁין מִמֶּנוּ. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וְהִסִּיעַ אֶת לִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ יָדָי, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת:

ברטנורה מי שהיה טהור. כהן שהיה טהור לאכול בתרומה, והסיח דעתו מלאכול עוד בתרומה:שדרך טמאים פורשים ממנו. הטמאים שיודעים בו שהוא טהור, פורשים ממנו, הלכך לא חיישינן שמא נגע באדם טמא וטמאהו:וחכמים מטמאין. מאחר שהסיח דעתו. והלכה כחכמים:היו ידיו טהורות. בהא מודה רבי יהודה דאפילו אמר יודע אני שלא נטמאו ידי:ידיו טמאות. ופוסלין את התרומה, מאחר שהסיח דעתו מלאכול, לפי שהידים עסקניות הן ונגע ולאו אדעתיה:

תוסופות יום טוב וחכמים מטמאים. פירש הר"ב מאחר שהסיח דעתו פי' מטהרת גופו. אבל הא דתנן במ"ג פ"ג דחגיגה האונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקדש אבל לא לתרומה. וכתבתי הטעם בשם הרמב"ם שהסיחו דעתן. ושמא נטמאו *[הא אף לתרומה צריכין הכא טבילה] התם לא הסיחו דעתם מטהרת גופם קאמר. אלא שהסיחו דעתם מלאכול בקדש. שהרי הם אסורים לאכלו. אנו חוששים שמא הסיחו דעתם גם מטהרת גופם. וצריכים טבילה אף ע"פ שאומרים שהם יודעים שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם והוא מעלה בקדש. ולא החמירו עליהם להצריכם הזאה ג' וז' לחוש שמא נטמאו במת. שמאחר שהם אומרים שיודעין שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם. דיינו שנגזור עליהם טבילה משום מעלה בעלמא. הכ"מ פי"ג מהא"ה [הלכה ג' בשם מהרי"ק]: שהידים עסקניות. פי' הר"ב ונגע ולאו אדעתיה. וכלומר שנגעו במקום הטנופת וצריכים נטילה לנגיעת תרומה. אבל לא בשביל דחיישינן שמא יגעו בטומאה. דא"כ ליבעי כל גופו טבילה. ועוד למה סתם ידים שניות ליחוש שמא נגעו באב הטומאה. הכ"מ [שם] בשם הרא"ש:

יכין מלכת שלמה

8.

One who was clean and had given up the thought of eating [pure food]: Rabbi Judah says that it remains clean, since it is usual for unclean persons to keep away from it. But the sages say that it is deemed unclean. If his hands were clean and he had given up the thought of eating [pure food], even though he says, "I know that my hands have not become unclean," his hands are unclean, since the hands are always busy.

משנה ט

הָאִשָּׁה שֶׁנִּכְנְסָה לְהוֹצִיא פַת לְעָנִי, וְיָצָאת וּמְצָאַתּוּ עוֹמֵד בְּצַד כִּכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁיָּצָאת וּמָצָאת אֶת חֲבֶרְתָּהּ חוֹתָה גֶחָלִים תַּחַת קְדֵרָה שֶׁל תְּרוּמָה, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פִּילָא, וְכִי מִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים גַּרְגְּרָנִיּוֹת הֵן, שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְגַלּוֹת אֶת הַקְּדֵרָה שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, לֵידַע מַה הִיא מְבַשֶּׁלֶת:

ברטנורה גרגרניות. זוללות ומתאוות למאכל. תרגום כי הייתי זוללה (איכה א׳:י״א), ארי הויתי גרגרנית. והלכה כחכמים:

תוסופות יום טוב וכי מפני מה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין אלא שהנשים כו'. כאומר לא נחלקו ר"ע וחכמים אלא במצאה את חברתה אבל לא במצאה העני. דהתם אף ר"ע מודה לחכמים. כך נ"ל: גרגרגניות. כתב הר"ב [יט] תרגום כי הייתי כו'. והוסיף הרמב"ם שענינו הומות לאכול מן הגרגרת והוא השפוי כובע. ע"כ. *[כלומר שכ"כ מתאוות לאכילה עד שלא תספיק לה מה שאוכלת מתוך הוושט. אלא תרצה שתאכל גם מן הגרגרת. אבל ז"ש והוא השפוי כובע. לא ידעתי מה טעמו לפרש כן]: *[לידע מה היא מבשלת. ואם יכשר בעיניה. תאכל ממנו]:

יכין מלכת שלמה

9.

A woman entered her house to bring out some bread for a poor man and when she came out she found him standing at the side of loaves of terumah; Similarly a woman went out and found her friend raking out coals under a cooking pot of terumah: Rabbi Akiva says that they are unclean, But the sages say that they are clean. Rabbi Eliezer ben Pila: but why does Rabbi Akiva rule that they are unclean and the sages rule that they are clean? Because women are gluttonous and each may be suspected of uncovering her neighbor's cooking pot to get to know what she is cooking.

טהורות טהרות פרק ז

Tahoros Tahoros Chapter 7