Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
יֵשׁ מַעֲלִין אֶת הַמִּקְוֶה וְלֹא פוֹסְלִין, פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, לֹא מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. אֵלּוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין, הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַכְּפוֹר, וְהַגְּלִיד, וְהַמֶּלַח, וְהַטִּיט הַנָּרוֹק. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, הָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּן כְּנֶגְדִּי לוֹמַר, הַשֶּׁלֶג אֵינוֹ מַעֲלֶה אֶת הַמִּקְוֶה. וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, אֶבֶן הַבָּרָד, כַּמָּיִם. כֵּיצַד מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל מֵהֶם סְאָה לְתוֹכוֹ וְהֶעֱלָהוּ, נִמְצְאוּ מַעֲלִין וְלֹא פוֹסְלִין:
ברטנורה
יש מעלין. משלימין לארבעים סאה:ולא פוסלין. בשלשה לוגין שאובין. וכולהו מפרש כיצד: הכפור. גשמים שיורדין נקפים:גליד. מים שקפאו על פני הארץ או על פני המים:טיט הנרוק. טיט רך ורקיק שנעשה כמו רוק:אבן הברד כמים. כמים שאובים דאמרינן לקמן פוסלים ולא מעלים. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי. והלכה כעדותן של אנשי מידבא שעושין מקוה מן השלג אפילו לכתחילה:נמצאו מעלין. שהשלימוהו:ולא פוסלין. בשלשה לוגין שאובין. שהרי סאה היא הרבה יותר משלשה לוגין, ולא נפסל המקוה בכך:
תוסופות יום טוב
יש מעלין ולא פוסלין. ה"ק אצ"ל שאין פוסלים. ב"י בשם הראב"ד. וכ' עוד בשם הראב"ד. וא"ת כיון דחשיב להו מיא דמעלין. מ"ט לא פסלי בשאובין *)ה"ט דמקוה מים הוא דאיתקש למעין מה מעין בידי שמים. אף מקוה בידי שמים. אבל שאר משקים לא איתקש:
והטיט הנרוק. אפילו נרוק [*אינו פוסל]. טור. [*ועיין סוף פרק ב]:
והעידו אנשי מידבא משמו וכו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר"ע. הוא במשא ומתן של הדין על צד הויכוח. לא שהוא יסבור כך. הרמב"ם בנא"י:
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
והטיט הנרוק. פירוש אפילו נרוק וכן בטור שם והטיט שהוא עב קצת אפי' יש בו רכות. שיכולים להריקו מכלי אל כלי ע"כ. והעלו התוס' וגם ה"ר שמשון ז"ל דטיט הנרוק נמי אפי' בשעה שמצטרף להשלים מ"מ אין מטבילין בו וכדתנן לעיל ס"פ שני מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט ר' יהושע אומר במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט שהמים צפין על גביו ואם היו המים מצד א' מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט באיזה טיט אמרו וכו'.
משמו שאמר להם. מ"מ שהיה אומר להם צאו:
נפל מהם סאה לתוכו העלוהו. כך צ"ל. וי"ס העלתו בתי"ו וגרסא נכונה היא. וכתב הרמב"ם ז"ל אפי' הביא מ' סאה שלג בתחלה והניחן בעוקא ורסקן שם ה"ז מקוה שלם וכשר ע"כ ונלע"ד דונפל מהם סאה לתוכו דקתני במתני' להשלים המקוה לאו דוקא דהא בעי' ב' סאים שלג או יותר כדי שיצא מהם סאה מים וכן זה שכתבתי בשם הרמב"ם ז"ל מ' סאה שלג נלע"ד דלאו דוקא אלא דמתני' נקט סאה משום פסול דודאי דבסאה אחת שלג איכא טפי משלשה לוגין וסרכא דלישנא דנקט במתני' נקט ג"כ הרמב"ם ז"ל גם בדין זה שכתב ז"ל. והילך כל הלשון אשר שם בב"י בדף רמ"א עמוד ד' וא"ת הנך כולהו דקאמר מעלין ולא פוסלין כיון דחשיב להו מיא לאשלומי מ"ט לא פסלי בשאובין התם משום דהוו דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא אצטרופי בלחוד הוא דמצטרפי לרובא דכשרים ומש"ה אין פוסלין בשאובה מ"ט מקוה מים הוא דאתקש למעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אבל שאר משקים לא אתקוש הלכך שאר משקין בשנוי מראה הוא דפסלי משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים אבל משום שאובין לא והנך כולהו כיון דליכא בהו שנוי מראה פיסול שאובה נמי ליכא וא"ת לאנשי מידבא משום ר' ישמעאל הרי עושין מן השלג מקוה לכתחל' ואפ"ה כי נותנו בידים כשר התם לכשיתפשר קאמר וכשנפשר מילתא אחרינא הוא וממילא קא הוה מקוה ע"כ. והרז"ה ז"ל כתב על זה אנו תמוהין מהיכן למד שבמדידה עשו אנשי מידבא את המקוה או שהביאו את השלג בכלים שמא בידיהם משכו והוליכוהו עם הקרקע עכ"ל ולבסוף דבריו כתב הלכך אין לנו מאותו מעשה שום ראיה לומר שאין השאובה פוסלת בשלג ונראה לי שדינו כדין המים בין לפסול בין להכשיר ע"כ ורבינו יעקב ז"ל השמיט גליד משום דמדין ברד וכפור הוא נלמד אבל מלח איני יודע למה השמיטו ע"כ:
1.
Some materials raise the mikveh up [to the required quantity] and do not make it invalid. Some make it invalid and do not raise it up [to the required quantity]; And some neither raise it up [to the required quantity] nor make it invalid. These raise it up to the required quantity and do not make the mikveh invalid. Snow, hail, frosted dew, ice, salt, and thin mud. Rabbi Akiva said: Rabbi Ishmael once argued against me saying; snow does not raise up the mikveh [to its required quantity]. But the men of Madeba testified in his name that he had once told them: go and bring snow and with it prepare a mikveh from the outset. Rabbi Yohanan ben Nuri says: hailstones are like drawn water. How do they raise it up [to the required quantity] and not render it invalid? If the mikveh contained forty seahs less one, and a se'ah of them fell in and made up [the required quantity], they thus make up [the required quantity] but do not render it invalid.
משנה ב
אֵלּוּ פוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין, הַמַּיִם, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, וּמֵי כְבָשִׁים וּמֵי שְׁלָקוֹת, וְהַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ. כֵּיצַד פּוֹסְלִין וְלֹא מַעֲלִין. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל מֵהֶן קֹרְטוֹב לְתוֹכוֹ, לֹא הֶעֱלָהוּ, פּוֹסְלוֹ בִשְׁלשָׁה לֻגִּין. אֲבָל שְׁאָר הַמַּשְׁקִין, וּמֵי פֵרוֹת, וְהַצִּיר, וְהַמֻּרְיָס, וְהַתֶּמֶד מִשֶּׁהֶחֱמִיץ, פְּעָמִים מַעֲלִין וּפְעָמִים שֶׁאֵינָן מַעֲלִין. כֵּיצַד. מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר אַחַת, נָפַל לְתוֹכוֹ סְאָה מֵהֶם, לֹא הֶעֱלָהוּ. הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, נָתַן סְאָה וְנָטַל סְאָה, הֲרֵי זֶה כָשֵׁר:
ברטנורה
המים. שאובין. בין טמאין בין טהורים:מי כבשים. מים שכבשו בהן זיתים או מיני ירקות:ומי שלקות. מים ששלקו בהן שלקות:והתמד. חרצנים וזגים או שמרים שנתן עליהן מים:עד שלא החמיץ. דאם החמיץ, נידון כמי פירות:קרטוב. אחד מששים וארבע בלוג:פעמים מעלין. כדמפרש, כשיש במקוה ארבעים סאה מים כשרים, ונתן בו סאה מי פירות, ואח״כ נטל סאה ממנו מים ומי פירות מעורבים יחד, הרי כל הסאה של מי פירות שנשארה במקוה משלימים את המקוה:פעמים אין מעלין. כדקתני במקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת:
תוסופות יום טוב
ומי כבשים ומי שלקות. והא דתנן במס' תרומות [סוף פ"י] מי כבשים ומי שלקות של תרומה אסורים לזרים בירושלמי פריך עלה ממתני' דהכא. הכא את עביד ליה אוכל. והכא את עביד ליה משקה. ומשני דתרומה תלויה בנתינת טעם דאוסר באכילה. אבל מש"ה לא נפקי מתורת מים לענין מקוה. הר"ש:
[*ומי שלקות. פי' הר"ב ששלקו בהן שלקות. והוא לשון הרמב"ם. ועדיין לא פירשו לנו מהו שלקות עצמן. ולשון הר"ש מי כבשים ומי שלקות שנכבשו בהן פירות וירקות. או נשלקו. ע"כ]:
והתמד עד שלא החמיץ. עמ"ש בזה בסוף פ"ק דחולין. והרמב"ם בפ"ז מה"מ [ה"ד] כתב ג"כ והשכר. ולא הראה לנו הכ"מ מקומו איה. ואני מצאתי בפרק ג דעירובין דף כט. אמר ר' זירא אמר שמואל שכר מערב בו ופוסל את המקוה בשלשה לוגין:
חסר קרטוב. עמ"ש בזה ברפ"ג:
והציר והמורייס. מפורשים במ"ד פ"ו דנדרים:
פעמים מעלין. כתב הר"ב כדמפרש כשיש במקוה מ' סאה מים כשרים ונתן בו סאה וכו'. הרי כל הסאה של מי פירות כו' משלימים את המקוה ולא נחסר ממנו כי אם א' ממ"א לפי חשבון ובס"פ הערל (יבמות דף פב) אמרינן דכשר עד רובו. הר"ש. ושם בתוס' [ד"ה אר"י] מוכיחים מהכא כפירושם שכתבתי בשמם בפ' בתרא דע"ז משנה ח. דלא אמרי' קמא קמא בטיל כשאין בהיתר ס' וכו':
פעמים אין מעלין. פי' הר"ב כדקתני במקוה שיש בו מ' סאה חסר א'. והרי המים כשרים כשהיו. הרמב"ם פ"ז מה"מ [ה"ה] ובפירושו כתב דהיינו דקתני בתחלת הפרק שיש דברים דלא מעלין ולא פוסלין. וכתב הר"ש. וז"ל ובזה שאר המשקים חלוקים מן המים. דאילו מים היו פוסלין ושאר המשקים לא פוסלין ולא מעלין כה"ג. אבל בפעמים מעלין. אין שאר המשקים חלוקים מן המים דמקוה שיש בו מ' סאה שלמים נתן סאה מים שאובים ונטל סאה. כשר. ואפי' יותר מרובו משא"כ במי פירות. ע"כ. וכ"כ הרא"ש דבמקוה השלם אפי' אלף סאים מים שאובים אין פוסלים אותו. והחמירו חכמים במי פירות דלא חזו לטבילה כלל דמקוה מים כתיב. [כמ"ש הר"ב במ"ז דפ' בתרא] הלכך פסלי ברובא ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
ומי כבשים ומי שלקות. מאי דקשה אמתני' מההיא דתנינן ס"פ עשירי דמסכת תרומות מי שלקות ומי כבשי' של תרומה אסורין לזרים נכתב שם:
והתמד. עיין במשנה בפ"ק דחולין. וז"ל הר"ש ז"ל והתמד עד שלא החמיץ בספ"ק דחולין נמי תנינן הכי ואמרי' בגמ' מני מתני' לא ר' יהודה ולא רבנן דתנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב מני אי רבנן אע"ג דהחמיץ אי ר' יהודה אע"ג דלא החמיץ ומשני רב נחמן בשהחמיץ מחלוקת ומתני' ר' יהודה היא ור' אלעזר מסיק דבשלא החמיץ מחלוקת וצריך לדקדק דלא תיקשי מסקנא דירושלמי לפי טעמי דהתם ע"כ ותמצא מסקנת הירוש' כתובה בתרומות שם ס"פ עשירי כדכתיבנא:
ונפל מהן קורטוב לתוכו לא העלוהו ופוסלין בשלשה לוגין. כך מצאתי מוגה:
קורטוב לתוכו לא העלתו כצ"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. הרי כל הסאה של מי פירות שנשארה במקוה משלימין את המקוה ע"כ. אמר המלקט לפי שלא חסר ממנו אלא אחד מארבעים ואחד לפי חשבון וביבמות פ' הערל מפ' דעד רובו כשר כגון שיהו תשע עשרה סאין מי פירות והשאר מים נמצא שמעלים:
ופעמים שאינם מעלין כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר א' נפל מהם סאה לתוכו לא העלתו. כך צ"ל. ופי' הר"ש ז"ל דבזה שאר המשקים חלוקים מן המים דאילו מים כו' עד מש"כ במי פירות ע"כ וקל להבין דבמי פירות יוד רובו דוקא כמו שכתבתי לעיל בסמוך וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל שהוא סובר שלא נזכר בפ' הערל עד רובו אלא דוקא במים שאובים אבל במי פירות לא מכשרינן אלא בנתן סאה אחת ונטל אחת כדקתני מתני' אבל טפי לא ונראה דאפשר לומר שטעמו של הרמב"ם ז"ל דמדינא מישרא שרי בכל גוונא אלא דהיכא דנתן סאה ונטל סאה כי הוי רובו או חציו הכי מיחזי להו לאינשי שניטלו הכשרים ונכנסו תחתם השאובין ויבאו להכשיר בכולן שאובין לגמרי ולפיכך גזרו מפני מראית העין אבל בהנך דמקוה העליון ומקוה התחתון כיון דלא ניטלו ביד ליכא למיחש למראית העין וכבר הזכיר חילוק זה הרמב"ן ז"ל בפ' המוכר את הבית. קיצור מבית יוסף יורה דעה סי' ר"א דף רמ"ב ע"א:
2.
These invalidate the mikveh and do not raise it up to [the required quantity]: Drawn water, whether clean or unclean, water that has been used for pickling or for boiling, and grape-skin wine before it becomes vinegar. How do they make the mikveh invalid and do not raise it up [the required quantity]? If a mikveh contained forty seahs less a kortov, and a kortov of these fell into it, it does not raise it up [the required quantity]; And if there were three logs of any of these, they would invalidate the mikveh. But other liquids, and the juice of fruits, brine, and liquid in which fish has been pickled, and grape-skin wine that has fermented sometimes raise it up to [the required quantity] and sometimes do not raise it up. How so? If a mikveh contained forty seahs less one, and a seah of any of these fell in it, it does not raise it up to [the required quantity]. But if the mikveh contained forty seahs and a se'ah of any of these was put in and one seah was removed, the mikveh is still valid.
משנה ג
הֵדִיחַ בּוֹ סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, כָּשֵׁר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵי הַצֶּבַע פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בִשְׁלשָׁה לֻגִּין, וְאֵינָן פּוֹסְלִין אוֹתוֹ בְשִׁנּוּי מַרְאֶה. נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן, וּמֹחַל, וְשִׁנּוּ אֶת מַרְאָיו, פָּסוּל. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים וְיַחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם. הָיוּ בוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, מְמַלֵּא בַכָּתֵף וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ עַד שֶׁיַּחְזְרוּ מַרְאֵיהֶן לְמַרְאֵה הַמָּיִם:
ברטנורה
ושינו את מראיו כשר. דהדחת כלים לא חשיבא שינוי מראה:ואין פוסלים אותו בשינוי מראה. משום דצבעא לית ביה מששא:מוחל. מים היוצאים מן הזיתים:ימתין עד שירדו גשמים. דלמלאות בכתף אי אפשר, דבחסר עסקינן, שהוא נפסל בשלשה לוגין:ממלא בכתף. דמקוה שלם אין השאובים פוסלים אותו לעולם:
תוסופות יום טוב
הדיח בו סלי זיתים כו' כשר. מפני שאין בהן מגוף הדבר המשנה את מראיו. ב"י בשם הראב"ד:
רי"א מי הצבע וכו'. ופסקוהו הרמב"ם [פ"ז ה"ח] והטור. וכתב הכ"מ משום דמשמע דליכא מאן דפליג עליה. ע"כ. והא דתני ליה בלישנא דפלוגתא נמצאים הרבה כן ולא פליגי. וכמ"ש בסוף בכירים. ולי נראה אע"ג דפליגי עליה. דהלכה כמותו. משום דבפ"ק דמכות דף ג. פריך בגמרא מיניה [*וכן בפ"ג דעירובין דף כט]:
ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה. דמי צבע אין בהן כי אם שריית סמנים בלבד. ופוסלים בשלשה לוגין. משום דמיא דציבעא מקרו. ב"י בשם הראב"ד:
נפל לתוכו יין ומוחל ושנו את מראיו פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקים. ומקוה מים כתיב. ב"י בשם הראב"ד:
ומוחל. ואפי' למ"ד במ"ג פ"ט דטהרות דמוחל אינו משקה. וכן במ"ה פ"ו דמכשירין אפ"ה פוסל בשינוי מראה. משום דהוה דבר שאין עושים הימנו מקוה ופוסל את המקוה בשינוי מראה. גמרא פרק כ"ב [*דשבת] דף קמד:
[*ימתין לו עד שירדו גשמים כו'. פי' הר"ב דלמלאות בכתף א"א כו'. וכ"כ הר"ש. ותמיהני דהא אפשר למלאות בכתף ולהמשיכה למי מקוה כר' יהושע דפ"ב מ"ז. ובשלמא אי אמרת דבהמשכה אינו מועיל אלא עדשיהא רוב מן הכשר. וכדפסק הר"ב במ"ד פ"ד אפשר לתרץ כיון דלאו מילתא דפסיקא הוא להכשיר בהמשכה לא קתני לה. אבל למ"ש בפ"ב מ"ז כר' יהושע. דשאיבה אפשר למלאות בכתף ולהמשיך. כדי דלא תקשה מתני' אאותו פסק דפסק הר"ב. ויש כמה גדולי ההוראה דסברי הכי כמ"ש בספר הב"י. נ"ל לדחוק ולתרץ. דמתני' אליבא דכ"ע נסבא אף לר"א דמ"ז פ"ב. ואע"ג דלדידיה נמי אם רוב מים כשרים יכולים להכשירו במילוי כתף והמשכה. כיון דלאו מלתא פסיקא הוא. לא קתני לה. כדכתבתי בסמוך. ועיין בפרק דלקמן מ"א בדבור המתחיל אפילו נתמלאו כו']:
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים ושינו את מראיו כשר. וכל שכן אם נשתנה מראה מי המקוה מחמת עצמו שהוא כשר כמו שפסק הרמב"ם ז"ל בספ"ז דהלכות מקואות. וכתוב בב"י שם בי"ד סי' ר"א שכתב הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש למדנו מכאן שאין שנוי מראה פוסל עד שיתערב בו גוף המשקה והיא משנה את מראיו אבל אם שרה בו סמנים או אוכלין ונשתנו מראיו כשר שהרי הדיח בו סלי זיתים וענבים אינם פוסלים בשנוי מראה מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו וכן מי הצבע אין בהם כי אם שריית סמנים בלבד ופוסלין בג' לוגין משום דמיא דצבעא מיקרו עוד למדנו מכאן שאין לשנוי מראה שיעור אלא אפילו מלוג א' נשתנו מראיו פסול ע"כ:
ר' יוסי אומר מי הַצֶבַע. נלע"ד מאן דגריס מי הַצֶבַע הצד"י בסגול לא משתבש ומאן דגריס נמי מי הצבע הצד"י בפתח לא משתבש. ובגמ' פ"ק דמכות דף ד' פריך מהכא דקתני מי הצבע פוסלין אותו בג' לוגין לרב דאמר ג' לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו ומשני התם מיא דצבעא מיקרו הכא חמרא מזיגא מיקרי:
ימתין לו. אית דלא גרסי מלת לו. ובירושל' פ' שני דערלה משמע דגרסי' ר"מ אומר וכו' וטעמא דר"מ משום שאיבה נכרת ואתיא דר"מ כב"ש כמה דב"ש אמרין אף מטמא מי שיש בו כח להחמיץ ולעשות רושם בעיסה הכא נמי כיון דעושה רושם במים נראה כולו כשאוב וכן היא הגרסא ג"כ בירושלמי כתיבת יד. ובת"כ פרשה ט' ג' מחלוקות בדבר ר"מ ור' יהודה ור' יוסי כדפי' שם ספר קרבן אהרן:
3.
If he rinsed in the mikveh baskets of olives or baskets of grapes and they changed its color, it remains valid. Rabbi Yose says: dye-water renders it invalid by a quantity of three logs, but not merely by changing its color. If wine or the sap of olives fell into it and changed its color, it becomes invalid. What should one do [to make it valid again]? One should wait until the rain falls and the color reverts to the color of water. If it contained forty seahs, water may be drawn and carried on the shoulder and put into it until the color reverts to that of water.
משנה ד
נָפַל לְתוֹכוֹ יַיִן אוֹ מֹחַל וְשִׁנּוּ מִקְצָת מַרְאָיו, אִם אֵין בּוֹ מַרְאֵה מַיִם אַרְבָּעִים סְאָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִטְבֹּל בּוֹ:
ברטנורה
אין בו מראה מים ארבעים סאה. אם אין במקוה ארבעים סאה שיש בהן מראה מים, לא יטבול באותו מקוה אפילו באותו צד שיש בו מראה מים. ואם טבל, לא עלתה לו טבילה:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
נפל לתוכו יין וכו'. שבת ר"פ חבית (שבת דף קמ"ד) מייתי לבבא דלעיל נפל לתוכו יין או מוחל ושינו את מראיו ואני העתקתי הסוגיא על בבא זו שהכל יוצא לדין אחד דבעי התם עלה מאן תנא דמוחל משקה הוא דס"ד מעיקרא דלא פסיל ליה למקוה אלא משקה כדפי' רש"י ז"ל התם ומוקי לה אביי דר' יעקב היא דתניא ר' יעקב אומר מוחל הרי הוא כמשקה ומפני מה אמרו מוחל היוצא מתחלה טהור לפי שאינו רוצה בקיומו ר"ש אומר מוחל אינו כמשקה ומה טעם אמרו מוחל היוצא מעקל בית הבד טמא לפי שאי אפשר לו בלא צחצוחי שמן והתם מפ' מאי בינייהו ורבא מוקי לה ככולי עלמא וטעם דמוחל פוסל משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה ופוסל את המקוה בשנוי מראה ודברי הכל. ומילתיה דר"ש איתה נמי במתני' דבפ"ט דטהרות סי' ג'. ועיין במ"ש בפ' בתרא דמכשירין סימן ה':
4.
If wine or the sap of olives fell into the mikveh and changed the color of a portion of the water, if there is not a portion [of the mikveh] that has forty seahs with the color of water, one may not immerse in there.
משנה ה
שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב יַיִן, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַיַּיִן, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה, לֹא פְסָלוּהוּ. שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם חָסֵר קֹרְטוֹב, וְנָפַל לְתוֹכָן קֹרְטוֹב חָלָב, וַהֲרֵי מַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה הַמַּיִם, וְנָפְלוּ לְמִקְוֶה, לֹא פְסָלוּהוּ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּרְאֶה:
ברטנורה
ונפלו למקוה לא פסלוהו. הואיל והן נראין כיין, ומי פירות אין פוסלין בשלשה לוגין:הכל הולך אחר המראה. אף על פי שאין החלב פוסל המקוה ואין במים שיעור שלשה לוגין לפסול, מ״מ כיון שיש כאן שלשה לוגין שנראין כמים, חשבינן להו כאילו כולן מים. ופוסלין. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:
תוסופות יום טוב
ונפל לתוכן קרטוב יין כו' לא פסלוהו. והוא שלא שינו מראה המקוה. הרא"ש:
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
שלשה לוגין מים ונפל לתוכן. וכתב רש"י ז"נ שם במכות חסר קורטוב גרסי' ברישא ובסיפא. עוד כתב ה"מ למיתני כה"ג ברישא וניתנינהו בחדא בבא הכי שלשה לוגין מים חסר קורטוב שנפל לתוכן קורטוב יין או חלב בין שמראיהן כמראה מים בין שמראיהן כמראה יין לא פסלוהו אלא כי אורחא דמילתא קתני להו שהיין שהוא אדום הופך את המים ממראיתו אבל החלב אין דרכו להפוך את מראיתו ע"כ ואמרי' התם במכות דרבא הוא דפשיטא ליה דרב גריס ברישא ג"כ חסר קורטוב דלא בעי ת"ק אלא שיעורא ורב דקפיד נמי אחזותא כר' יוחנן בן נורי ס"ל ולרב פפא לא פשיטא ליה ומספקא ליה אי רב תני גם ברישא חסר קורטוב אי דוקא בסיפא דרבנן תרוייהו בעו שיעורא וחזותא ורב דאמר דשלשה לוגין של מים שנפל לתוכן קורטוב יין ומראיהן כמראה היין ונפלו למקוה לא פסלוהו כדברי הכל דלכ"ע חזותא דמיא מיהא בעינן לפסול. ואביי אמר שלמדו רב יוסף קודם ששכח תלמודו דרב לא תני חסר קורטוב ברישא וכדברי הכל ס"ל. גם שם בחולין הגירסא חסר קורטוב גם ברישא ללשון שני דפי' רש"י ז"ל וז"ל אבל שלשה לוגין שלימים אפי' מראיהן כמראה יין פסלי דרבנן לא קפדו אחזותא כלל ות"ק לא זו אף זו קאמר ל"מ ברישא דאיכא תרתי לטיבותא דלא פסלוהו חדא דחסר קורטוב הן ועוד דחזותייהו חזותא דחמרא הוא אלא אפי' בסיפא דליכא אלא חדא לטיבותא דהיינו דחסר קורטוב הן אבל חזותייהו חזותא דמיא הוי אפי' הכי לא פסלוהו וריב"נ ארישא נמי פליג ואתא למימר דאפי' שלשה לוגין שלימין ומראיהן כמראה יין לא פסלי ובסיפא אע"ג דליכא שלשה לוגין שלימין מים הואיל דאיכא מראה מים פסלי עכ"ל ז"ל אבל הרא"ש ז"ל פי' וז"ל הכל הולך אחר המראה אסיפא דוקא פליגי ורבנן בעו שיעורא וחזותא הלכך לא פסלוהו בין ברישא בין בסיפא עכ"ל ז"ל עוד פי' הרא"ש ז"ל דהא דתנן שלשה לוגין מים ונפל לתוכן קורטוב יין והרי מראיהן כמראה היין שנפלו למקוה לא פסלוהו היינו דוקא כשלא שינו מראה המקוה אבל אם שינו מראיו פסלוהו ופשוט הוא כן כתוב בבית יוסף סימן ר"א דף רמ"א ע"ד. ועיין במה שכתבתי לעיל פ"ק סימן ז' בענין שנוי מראה דמעין:
5.
If a kortov of wine fell into three logs of water and its color became like that of wine, and the water then fell into a mikveh, it does not render it invalid. If there were three logs of water less a kortov into which a kortov of milk fell, and their color remained like the color of water, and then they fell into a mikveh, they do not render it invalid. Rabbi Yohanan ben Nuri says: everything goes by the color.
משנה ו
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר, וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיוּ רַגְלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם, אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר. הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַסָּגוֹס וְהֶעֱלָהוּ, מִקְצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם, טָהוֹר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגְבִּיהַּ שִׂפְתוֹתֵיהֶם מִן הַמַּיִם, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, מַטְבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ שׁוּלֵיהֶם:
ברטנורה
השני טמא. דודאי חסר שיעור המקוה בטבילתו של ראשון:אף השני טהור. דאמרינן גוד אחית, והוי כאילו המים שהעלה הראשון בגופו הן מחוברין למי מקוה ולא נחסר משיעורו כלום. ופירשו בגמרא דחגיגה [דף י״ט] דלא טיהר רבי יהודה אלא במעלות דרבנן, כגון שהיה טהור לחולין וטבל להיות טהור למעשר, או שהיה טהור למעשר וטבל להיות טהור לתרומה. אבל לעלות מטומאה גמורה לטהרה, דברי הכל טמא. ואין הלכה כר׳ יהודה:סגוס. בגד צמר עב, וקורין לו בערבי אלבורנו״ס, ובולע מים הרבה:מקצתו נוגע במים טהור. ובמקוה שיש בו מ׳ סאה מצומצמות איירי, וטבל בו אדם לאחר שהטביל בו את הסגוס, טהור האיש הטובל אע״פ שנחסר שיעור מקוה בטבילת הסגוס, מאחר שמקצת הסגוס נוגע במים. ור׳ יהודה היא דסבירא ליה אמרינן גוד אחית:המים שבתוכן שאובים. וחוזרים ופוסלים את המקוה בשלשה לוגים. שהרי לא היו בו אלא ארבעים סאה מכוונות ונתחסר כשהגביה שפתותיהן מן המים:ומעלה אותם דרך שוליהם. כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה ויפסלו כל מימיו:
תוסופות יום טוב
מכוונות. לא פחות ולא יותר. רש"י פ"ב דגיטין דף טז:
אף השני טהור. פי' הר"ב דאמרי' גוד אחית וכו' ואין הלכה כר' יהודה. וכבר הקשיתי לשאול במשנה ב פ"ג. דהתם פסק דאמרינן גוד אחית וכתבתי שם שכן דעת הרמב"ם. אלא דהכא פסק דלא כר"י. מטעם אחר. וכתבתי ג"כ שהטור פוסק גם בהך דהכא כר' יהודה:
הטביל בו [את] הסגוס כו'. כתב הר"ב דר"י היא דס"ל דאמרינן גוד אחית וכלו' ואין הלכה כמותו. ולעיל פ"ג כתבתי דהטור ואף הרמב"ם פסקו להך דסגוס:
המים שבתוכן שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים. כדתנן פ"י משנה ב:
ומעלה אותם דרך שוליהם. לשון הר"ב כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה כו'. דהשתא כשמעלה אותן דרך שוליהן. המים שבאו לתוכן לא מפסלו משום שאובין כשנופלים למקוה. לפי שכשעדיין הכלי במקוה לא נשאבו וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו. תו לא מקרו מים שבתוכן שאינן מתקבלין בתוכו:
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
ר' יהודה אומר וכו'. ועיין במ"ש בספ"ח דטהרות בשם הר"ן ז"ל:
אף השני טהור. דאמרינן גוד אחית אבל גוד אסיק כגון אם הטביל מחטין וצנורייאות בראשו של ראשון בעודו במים או כגון שלש גומות בנחל העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ומחברתם לית ליה לר' יהודה דמטביל בעליונה אלא בתחתונה וכן נמי לא עלתה טבילה למחטין וצנורייאות ור"מ פליג עליה בתוספתא דאמרי' נמי גוד אסיק כמו שכתבתי לעיל פ' שני סי' ב' ורבנן אפי' גוד אחית לית להו. וכתב הר"ש ז"ל ובר"פ שני דגיטין משמע טעמא דרבנן דמתני' משום דטופח להטפיח אינו חבור ע"כ:
והעלהו מקצתו. כך צ"ל. וכתוב בבית יוסף יורה דעה סימן ר"א דף רמ"ט עמוד ג' וא"ת כיון שפסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דשני טמא אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים היאך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם היה מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבין ומ"ש מרגליו של ראשון נוגעות במים תירץ הריב"ש ז"ל בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח להטפיח שעל גופו אינו חבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס העבה הוא בולע הרבה מן המים ולזה כשקצתו הוא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועין בבגד בקצתו שלמעלה נוגעין במים בקצתו שבתוך המים והרי כל המים מעורבין למקוה ע"כ:
6.
If a mikveh contained forty seahs exactly and two persons went down and immersed themselves one after the other, the first becomes clean but the second remains unclean. Rabbi Judah says: if the feet of the first were still touching the water, the second also becomes clean. If one immersed a thick cloak and when he drew it out a part was still in contact with the water [and then another person immersed himself in the mikveh], he becomes clean. A pillow case or a cushion of leather, as soon as it is taken out of the water by its open ends the water which still remains in it is drawn water. How should one do it? One should immerse them and draw them up by their lower edges.
משנה ז
הִטְבִּיל בּוֹ אֶת הַמִּטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁרַגְלֶיהָ שׁוֹקְעוֹת בַּטִּיט הֶעָבֶה, טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְקַדְּמִין. מִקְוֶה שֶׁמֵּימָיו מְרֻדָּדִין, כּוֹבֵשׁ אֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים, אֲפִלּוּ חֲבִילֵי קָנִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְפְּחוּ הַמַּיִם, וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. מַחַט שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל מַעֲלוֹת הַמְּעָרָה, הָיָה מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בַמַּיִם, כֵּיוָן שֶׁעָבַר עָלֶיהָ הַגַּל, טְהוֹרָה:
ברטנורה
הטביל בו את המטה. שרגליה גבוהות, ואי אפשר להטבילה כולה כאחת במקוה קטן כזה ששיערו מצומצם, אא״כ רגליה שוקעות בטיט:העבה. שאינו נרוק ואין מטבילין בו:שהמים מקדמין. להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט, ובמים הוטבלו:שמימיו מרודדים. שאין המים עמוקים, מחמת שהמקוה רחב והמים מתפשטים בכולו. ואע״פ שיש בו ארבעים סאה, אין כל גופו מתכסה במים בבת אחת:כובש. לצד אחד של מקוה:אפילו חבילי עצים וקנים. ואע״ג דנראה כמקוה שחלקו, אפילו הכי הואיל והמים נכנסין ביניהן, לא הוי חלוק. וכובש דנקט, מפני שהעצים והקנים צפים על פני המים, וצריך לכבוש עליהם אבנים כדי שיכנסו תחת המים:היה מוליך ומביא במים. מנענע המים בידיו:כיון שעבר הגל. של מים על המעלה של מקוה שהמחט מונח בה וצפו מי הגל על המחט, טהורה. ולפי שהמחט דקה וקטנה וירא פן תפול במים, דרך להטבילה כן:
תוסופות יום טוב
אף ע"פ שרגליה שוקעות בטיט העבה. לשון הר"ב שאינו נרוק ואין מטבילין בו. וכ"כ הר"ש. וכלו' שבטיט לבדו אין מטבילין בו. אבל כשהמים צפים על גביו מטבילין בו כר' יהושע בספ"ב דהלכה כמותו:
מפני שהמים מקדמים. לשון הר"ב שהמים מקדמים להטביל הרגלים כו'. כבר פירשתיו בס"ד סוף פ"ב:
שמימיו מרודדין. פי' הר"ב שאין המים עמוקים כו'. ואע"פ שיש בו מ' סאה אין כל גופו מתכסה [*במים] בבת אחת. ואנן בעינן שיהא כל גופו מתכסה בבת אחת כדילפינן בספרא דכתיב (ויקרא כ״ב:ו׳-ז׳) כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר. מה ביאת שמשו כולו כאחת. אף ביאתו במים כולו כאחת. הרא"ש:
מרודדין. תרגום וירקעו ורדידו. הרמב"ם והר"ש:
אפי' חבילי עצים אפילו חבילי קנים. לשון הר"ב ואע"ג דנראה כמקוה שחלקו אפ"ה הואיל והמים נכנסים ביניהם לא הוי חלוק. וקשיא לי דא"כ דוקא חבילי עצים וחבילי קנים והיכא קתני אפי'. אבל לשון הר"ש והא דקתני אפי' חבילי עצים וקנים. כלומר לא מיבעיא אבנים אלא אפילו חבילי עצים וקנים שהמים ביניהם. לא חשיב הפסק. ומצטרפין לארבעים סאה. ובלבד שלא יחלקו כל המקוה. דא"כ ה"ל כמקוה שחלקו בסל וגורגותני. דהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקדש [דף כב ופירש"י שעשאן כב' מקואות ואין שעור לא בזה ולא בזה אע"פ שהמים מחברן בין אויר הנצרים. אין זה חבור. דהא ארעא כולה מחלחלא והמים הנובעים כאן באין מנהר גדול ולא חשבינן כמחובר. ובעינן מ' סאה במקום אחד] ע"כ. [*ומ"ש שהמים ביניהם. כלומר ולהוו כאילו נפסק מהמקוה ונמצא מקוה חסר. ומ"ש ובלבד שלא יחלקו כל המקוה כו' וכ"ש באבנים דלא יחלקו כל המקוה דאפילו חלחול ליכא]. ועיין בסוף פ"ה [ד"ה ובו מ"ס] :
כדי שיתפחו המים. כלומר שיעלו כמין תפוח. ויהיו עמוקים מצד אחד וטובל בהן. הר"ש:
היה מוליך ומביא במים. פי' הר"ב מנענע המים בידיו. ולא הוה כמהוה מקוה ע"י דבר המקבל טומאה. דמידי דהוה אטובל את הכלי בידיו בתוך המקוה. שאם הדיחן טהורין כמ"ש בספ"ח. דה"נ הגל עצמו אינו שיעור מקוה. ועיקר מקוה במקומו. והגל לא נתלש לגמרי ממנו. וז"ל הרא"ש ובלבד שלא יתלש הגל דאז לא היה מטהר אם אין בו מ' סאה [דדוקא מדאורייתא כתב הר"ב בפ"ו משנה י דסגי למחטין ברביעית. אבל חכמים בטלוהו והעמידוהו על מ' סאה לכל [*כמ"ש ב"י ר"ס ר"א בשם הראב"ד. וע"ש]] אלא מצד אחד מחובר למקוה. ע"כ. ונראה מדבריו שאילו היה בו מ' סאה. שהיה מטהר אפי' אינו מחובר כלל. וקשיא לי דהא מהוה ע"י [דבר] המקבל טומאה. ועוד דתקשה הא דהקשה מהרי"ק שכתבתי בריש מתני' ו דפ"ה דלא הוה אשבורן. והכא במערה דסתמא מקוה היא כדמשמע רפ"ו. וליכא לתרוצי כי הא דתריץ התם מהרי"ק במים חיים. ולכן נראה בעיני דלעולם בעינן הכא שיהא הגל מחובר למקוה. ואפילו אם יהיה בגל מ' סאה. וכן הטור סתם וכתב ובלבד שלא יעקר הגל ממקומו. ולא חילק בין אין בו מ' סאה ליש בו. ואע"פ שי"ל דמשום דלא שכיח שיעקור גל גדול כל כך. וכ"ש להטביל בו מחט להכי לא פריש אם אין בו מ' סאה מכל מקום בעיקר הדין נ"ל מה שכתבתי:
יכין
מלכת שלמה
יכין
יש מעלין את המקוה ר"ל משלימין אותה למ' סאה: ולא פוסלין תמוה דכיון דמעלין פשיטא דאינן פוסלין. תי' רב"י בשם הראב"ד דה"ק ואצ"ל שאינן פוסלין. ול"מ הערוני דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל לומר. דצריכ'. דאי מרישא סד"א דהא דמעלין היינו כשהן פחות מג' לוגין. דאע"ג דבשאר שאובין שהן פחות מג' לוגין. אינו מעלה ואינו פוסל [כי"ד ר"א סכ"ב]. אפ"ה שלג וחביריו מעלין מדאינן מים שאובין ממש. אבל כשהן ג' לוגין ממש. סד"א דלא מסקינן להו ב' מדרגות. ודי שלא יפסלו המקוה. אבל לא שישלימו גם מדתה. קמ"ל. א"נ נ"ל דאי מרישא הו"א דשלג וחביריו דקאמר דמעלין. היינו דקמ"ל דאע"ג דאינן מים ממש. אפ"ה דינן כמים ומשלימין מ' סאה של המקוה. אבל זה רק כשהשלג וחביריו אינן שאובין. דהיינו שלא נתמלא בכלי. מדאין סברא לומר שיהיו עדיפי טפי ממים. שישלימו המ' סאה. ולא יכלו להתהוות שאובין. להכי קמ"ל ואינן פוסלין. ר"ל אפי' כשהן באופן שאפשר שיפסלו. דהיינו שהן שאובין בכלי. אפ"ה מעלין: והכפור רייף. והוא גרגרי ברד קטנים מאד. שמתהווים מרסיסי טל שנקרשו בקור הבוקר בחורף: והגליד אייז. ומיירי אפי' בשאובין שהוקרשו. דכשחזרו ונמוחו כשירים כמי גשמים [י"ד ר"א סל"א]: והטיט הנרוק ר"ל כל שהטיט רך כל כך שיכולין להריקו מכלי אל כלי [כך היא הגי' בסוכה [ד' י"ט ב'] ובזבחים [כ"ב א'] גרסינן טיט הנדוק. ופירש רש"י שם שהוא דק]. מיהו דוקא כשפרה יכולה לשתות ממנו [ועי' לעיל ספ"ב]. דבאין הפרה יכולה לשתות ממנו אינו מצטרף להשלים המ' סאה [כזבחים כ"ב א']. וכל הנך שבמשנה. אפי' עשה כל המקוה מהם. כגון שכינס השלג או חד מהנך לתוך כלי והריקו לגומא ריקה של המקוה. וריסקו עד שנעשה מים. והן עכשיו מ' סאה מותר לטבול בה לכתחלה. דכל עוד שלא נתרסק אינו נעשה שאובין בכלי [עש"ך ר"א סקע"א]. לבר מטיט הנירוק. אע"ג שפרה שותה ממנו. רק אצטרופי מצטרף להשלים שיעור המ' סאה. אבל לטבול בהן עצמן לא. אפי' לא נשאב בכלי [כסוכה י"ט ב'. ומה"ט גם רב"י בי"ד שם לא זכר בשעשה כל המקוה מטיט הנירוק. רק משלג ואינך שבמשנה]. מיהו לנט"י לאכילה. מדאין חיוב נט"י רק מדרבנן. להכי כל שיש מ' סאה שלג על פני כל ארץ. ומונח מרודד מחובר יחד. מותר לטבול בהן ידיו לאכילה. אע"ג שלא ריסק השלג [ונ"ל דה"ה דשרי לטבול בו כלי אכילה חדש שקנה מעובד כוכבים. להרמב"ם דס"ל דטבילתן רק מדרבנן [כפי"ז ממאכלות]. אמנם מבאר הגולה [י"ד ק"כ אות ז' משמע] שטבילתן מדאורייתא]. אבל כשכינס השלג וכדומה בכלי ושפכן על היד לנט"י. דוקא בריסקו מהני [מג"א או"ח רס"ח סקט"ז]: אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג נ"ל דנקט שלג לרבותא. אף שנמוח מיד בבואו למים. אפ"ה אינו משלים. וכ"ש ברד גליד ומלח: והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר"ל אפי' לא הי' שם בהגומא עדיין מים כלל כשר. אלמא שחזר בו. או שבתחלה לא אמר כן לר"ע רק דרך פלפול בעלמא. דמסתבר דאינו כמים אפי' להשלים שיעור המ' סאה. אבל לדינא מודה לר"ע. דאפי' באין שם מים ממש הו"ל הוא עצמו כמים: ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים נ"ל דר"ל אפי' אבן הברד שהוא גוש גס. וכ"ש שלג וכפור וגלוד נמי כבר היו מים. כולהו אף שמעלין ואינן פוסלין. עכ"פ כיון שכולן דינן כמים ממש. לפיכך אם טלטלו בידו או בכלי. נעשו שאובין: כיצד מעלין ולא פוסלין ד"ה הוא: נפל מהם משלג או מאינך: סאה לתוכו והעלהו דע"י נפילתן לשם נתמלא המ' סאה: נמצאו מעלין ולא פוסלין ר"ל המקוה כשירה לטבילה. דאפי' כנסן בכלי לא נעשו שאובין [ר"א ס"ל. אמנם נ"ל דלהכי נקט תנא והעלהו בוי"ו החיבור. מדהך בבא גם ריבז"נ ס"ל. ולדידיה רק כשהעלהו דהיינו שלא היו שאובין אז אינו פוסל]: אלו פוסלין ולא מעלין פוסלין כשהן ג' לוגין. ולא מעלין אפי' כשהן פחות מג' לוגין [ר"א סכ"ב]: המים שאובין: בין טהורים נ"ל דקמ"ל דאע"ג דלענין החילוק שיש בין שאובין למחוברין. שוה מקוה להכשר. דכמו דבמקוה רק שאובין פוסלין כמו כן בהכשר. רק שאובין מכשירין [כמכשירין פ"ד מ"ו]. אפ"ה לענין מים טמאים וטהורים דוקא לענין הכשר יש חלוק ביניהן. דטהורים רק לרצון מכשירין. משא"כ טמאים מכשירין אפי' שלא לרצון [כמכשירין רפ"א]. אבל לענין לפסול המקוה. אין חילוק בין טמאים לטהורים: ומי כבשים שכבש בהן פירות וירקות בכלי: ומי שלקות שבישל בהן מאכלים. דכולן אף שנשתנה טעמן. אפ"ה מדהוו בכלי. הרי הם נחשבים גם השתא שאובין. ואע"ג דלענין תרומה גם בכבש בהן דינן כמאכל ולא כמים [כספ"י דתרומות] והרי אין מאכל פוסל למקוה. התם בטעמא תליא מלתא. אבל הכא במקוה. הרי עיקרן מים. וגם נקראים בשם מים. והרי נעשו שאובין בכלי: והתמד מים שנותנין ע"ג חרצנים וזגין או ע"ג שמרים: עד שלא החמיץ דאז ודאי לא מצא יותר ממדת המים שנתן עליהן. ולפיכך מים בעלמא נינהו. וכך שמם. מיהו בהחמיץ התמד. אפי' מצא פחות ממדת המים שנתן. אינו פוסל המקוה. וכלקמן במשנה [וערמב"ם פ"ז ממע"ש]. דלא דמי לשכר תמרים דפוסל למקוה [כעירובין כ"ט ב']. דהכא מפני חשיבות טעם היין שבתמד דמי לחמרא מזיגא. דאע"ג דיין מזוג רובו מים. אינו פוסל למקוה [כמכות ד' ג' ב']. משא"כ שכר הרי מיקרו מים [ועי' תוס' עירובין שם]: מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב שהוא חלק ס"ד שבלוג [כהר"מ ור"ב לעיל רפ"ג. וכן פי' בערוך]. וי"א שהוא משקל דינר [כהרמב"ם רפ"ה ממקואות] אלא ר"ל שחסר ממ' סאה פחות מג' לוגין. אלא נקט קורטוב שהוא מדה קצובה פחותה מג' לוגין. מדבעי למנקט בתר הכי ונפל מהן קורטוב לתוכה. דר"ל כמדה שהי' חסר תחלה ממנה. כך נפלו לתוכה השתא ולא פחות מזה. ואילו הוה נקט משהו. משמע מעט או הרבה מג' לוגין. ותו דגם ג' לוגין הם במשמעות מלת משהו נגד מ' סאה של מקוה: אבל שאר המשקין הוא היוצא מפירות שדרך לסוחטן: ומי פירות הוא שרף שנסחט מפירות שאין דרך לסחטן [ערש"י שבת ק"ד ב']: והציר היינו מים שיוצאים מדגים מלוחים: והמורייס הוא שומן שהוציא מדגים מלוחין: ופעמים שאינן מעלין ועכ"פ לא פסלוה. והיינו דמפרש הכא המדריגה הג' דריש פרקן דלא מעלין ולא פוסלין. מיהו הא דלא פוסלין דוקא בלא נשתנה מראית המקוה על ידן. דאילו נשתנה מראית מי המקוה על ידן. אפי' הן מ' סאה שלימין. נפסלו. עד שיחזרו למראיתן כסוף מ"ג: הרי זה כשר אף מדיש בילה בלח [כר"ה י"ג ב']. והרי כשנטל הסאה שמעורב בו מים כשרים והנך. לא נשאר מ' סאה מים כשירים. אפ"ה כיון שכבר היו מ' סאה. אינן נפסלין בכך. מיהו דוקא בלקח סאה ונתן סאה רק עד י"ט פעמים כשר. דאילו ביתר מכן. נפסלה עד שימלאנה במים כשירים כשיעור שנטל ממנה. דמשום דמי פירות לא חזו כלל למקוה החמירו בהן. אבל שאובין שנפלו למ' סאה כשרים. אפי' נתן ולקח ונתן עד לעולם כשר [ר"א סכ"ד]. ולרמב"ם גם בשאובין רק עד רובו כשר. וראוי להחמיר כדבריו [ש"ך שם. ואין להקשות להרמב"ם מלעיל [פ"ו מ"ח] דממלא בכתף ונותן לתוך מ' סאה כשירים. עד שיתמלא גם התחתונה למ' סאה ושניהן כשירים. י"ל התם מדלא נעשו היוצאין שאובין שהרי מעצמן זחלו למטה. גם הנשארים בהעליונה מחוברין נחשבין. משא"כ הכא ששאב]. והא דנקט רק בהנך פעמים מעלין ופעמים אינן מעלין. ולא נקט הכי לעיל גבי שאובין וחביריו. י"ל דנקט בהנך הכי לרבותא דאף מי פירות שאינן מין מים. אפ"ה לפעמים מעלין: ושנו את מראיו כשר דהלכלוך שהסלים צבועין בו אין בו ממש. ונמצא שאין במי המקוה גוף הדבר ששינה מראיתו. משא"כ כשנתערב בהמקוה דבר לח שצבוע בטבע. כיין וכדומה. פוסלין למקוה במראיתו. זה הכלל בדין שינוי מראה של מקוה. (א) מקוה אפי' חסירה אינה נפסלת בשינוי טעם וריח. ואפי' בשינוי מראה אינה נפסלת. רק כשהלח שנתערב בה ונשתנה מראית המקוה על ידו. הי' צבעו מצד עצמו. כגון יין אדום. או מי פירות אדום. אז פוסלין כשנשתנה מראית המקוה על ידן. ואפי' מקוה שלימה נפסלת על ידן. אבל כשלא נשתנה מראית המקוה על ידן. או אפי' נשתנה. אבל הרבה עליו מים אחרים [וכשהמקוה שלימה. אפי' הרבה עליה שאובין] ועי"ז חזרו למראית מים. חזרה המקוה לכשרותה. ואין ביין ובמי פירות הנ"ל דין שאובין לפסול מקוה חסירה בג' לוגין מהן. ולא עוד אלא אפי' ג' לוגין שאובין שנפל לתוכן מעט יין ונשתנו מראיתן למראה יין. ונפלו אח"כ למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. הרי דין הג' לוגין כיין ולא פסלו להמקוה. ורק כשנשתנה מראית המקוה על ידן. נפסלה אפי' היתה שלימה עד שתחזור למראה מים [י"ד ר"א סכ"ג וש"ך שם סק"ס]. (ב) שינוי מראה אינו פוסל במקוה רק בשיש ב' לריעותא. (א) שהדבר ששינה מראית מי המקוה. היה צבעו בטבע. (ב) שהדבר ההוא הי' בו ממש. ולפיכך אם שרה שרשים או עשבים או זאפראן או שאר מאכל במים ונצבעו המים עי"ז. ונפלו למקוה. ואפי' חסירה. ושינו מראית המקוה [אבל לא היו ג' לוגין. דאילו ג' לוגין אפי' צבועין פוסלין למקוה חסירה כשאר שאובין]. לא פסלוה. משום שהמים הללו ששינו מראית המקוה. לא היו צבועים בטבע. רק ע"י השרף של השרשים שיצא מתוכן לתוך המים. ואף דהשרף ההוא צבוע בטבע. עכ"פ השרף ההוא לא הוה בעין בתחלה. ולא הי' בו ממש. ומה"ט גם אם שרה שרשים או עשבים הנ"ל תוך המקוה בעצמה ונשתנה מראיתה. אפ"ה כשירה. ואף דשרשים הנ"ל צבועים בטבע. וגם יש בהן ממש. עכ"פ הרי אין השרשים מעורבין בהמקוה. ואפי' עדיין ישנם תוך המקוה. עכ"פ אין מעורבין בהמים. ורק השרף שיצא מהן מעורב בהמים. ושינה מראית המים. והשרף ההוא לא הי' בעין מעולם ואין בו ממש. ומה"ט בהדיח כלים המלוכלכים מיין בתוך מי המקוה. או שהדיחן במים ושפכן לתוך המקוה אף שנשתנה מראית מי המקוה עי"ז. לא נפסלה. דאף שהיין שממנו נתלכלכו הכלים הללו. הי' בו ממש בתחלה. אפ"ה כיון שנתלכלכו בו הכלים. נתבטל הממשות. והו"ל כאין בו ממש. וכ"כ כשנשתנה מראית המקוה ע"י האויר וכדומה. הו"ל כנשתנה מראיתה ע"י דבר שאין בו ממש וכשירה. (ג) אבל בסחט שרף משרשים ועשבים עצמן. ונפלו למקוה. או שנפל השרף למים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלת. דהרי השרף ההוא ששינה מראית המקוה. הי' צבעו בטבע. וגם הי' בעין ממש קודם שנתערב בהמקוה. וכ"ש יין שנפל למקוה. או שנתערב במים. וחזרו המים ונפלו לתוך המקוה. נפסלה עי"ז. (ד) כל הנך דאמרן בסי' הקדום שפוסלין משום מראה. יש בהן קולא וחומרא. קולא שאם נפלו מהן ג' לוגין למקוה חסירה ולא שינו מראיתה. לא נפסלה משום שאובין. וחומרא שאם שינו מראית מי המקוה. אפי' היתה המקוה שלימה. והנופלים פחות מג' לוגין. אפ"ה נפסלה. זה הכלל כל הפוסל משום מראה אינו פוסל משום ג' לוגין שאובין. וכל הפוסל משום ג' לוגין אינו פוסל משום מראה. (ה) שינוי מראה אינו פוסל רק במי גשמים ולא במי מעיינות. [כך כתב הראב"ד בשער המים [ד' כ"ד א']. ונ"ל דמסתבר כוותיה מדמייתי תנא דיני שינוי מראה בפרקן גבי דיני שאובין דלעיל מינה. והרי שאובין רק במי מקוה פוסל וכולה הנך דלעיל רק במקוה מיירי. דאילו מעין אפי' פחות ממ' סאה אינו נפסל משאובין. א"כ גם פסול מראית המים ג"כ רק במי מקוה מיירי. ולפ"ז מקואות שלנו החפורים במקום מעיינות שבתחתיתן. א"א שיפסלו בשינוי מראה. וצ"ע כיון דשינוי מראה במקוה רק מגזירת טבילה במי פירות אסור. וכמ"ש הראב"ד לעיל מינה בעצמו. א"כ מ"ש מעין ממי גשמים. וי"ל דוקא מי גשמים גזרינן גבייהו אטו מי גשמים. מדשניהן תלושין]. (ו) מי מקוה שנשתנה מראיתן. שוב אין נפסלין בג' לוגין שאובין. כל זמן שמראית המים משונה. ולפיכך אם אח"כ חזרו למראיתן הרי היא בכשרותה [ועי' רמב"ם פ"ז ממקואות. וי"ד ר"א סכ"ה וכ"ו וכ"ז וכ"ח וכ"ט]: פוסלין אותו בשלשה לוגין מדעכ"פ שאובין הן: ואינן פוסלין אותו בשנוי מראה מדאין בהצבע ממש. והמים שיש בהן ממש. הרי אין צבען בטבע. רק שנצבעו מהשרף שנכנס לתוכן מהשרשים ועשבים שנשרו או נתבשלו בהן. והרי השרף ההוא לא הי' בעין מקודם. ולפיכך אפי' שינו מראית המקוה אם רק לא היו ג' לוגין. או בשהיו ג' לוגין וירדו למקוה חסירה דרך רביי' והמשכה אף ששינו מראית המקוה כשירה. והכי קיי"ל [שם]: נפל לתוכו למקוה חסירה: ומוחל זיעת זיתים. וה"ה שרף פירות שהוא אדום בטבע: פסול מדרבנן מדמתחזי כטובל במי פירות. וה"ה במקוה שלימה נמי פסולה מה"ט. ואפ"ה נקט חסירה. משום סיפא. דאילו שלימה יכול לתקנה שימלא בכתף לתוכה. משא"כ בחסירה: ימתין לו עד שירדו גשמים דלמלאות בכתף א"א דהרי בחסר עסקינן: היו בו ארבעים סאה מים כשרים שנשתנו מראיתן ע"י יין וכדומה: ממלא בכתף דהרי מקוה שלימה אינה נפסלת מכל שאובין שבעולם: נפל לתוכו למקוה שלימה: ושנו מקצת מראיו ר"ל שנשתנה עי"ז מראית המים בצד א' של המקוה: אם אין בו מראה מים ארבעים סאה הרי זה לא יטבול בו אפי' באותו צד שמראהו כמים. דהמים שנשתנו אין דינן כמים כלל. ונמצא שאין כאן מ' סאה מים. ולפיכך אפי' יש מ' סאה בהמים שלא נשתנו. אסור עכ"פ לטבול בהצד שנשתנה [ש"ך ר"א ס"ק ס"ז]: ונפלו למקוה החסירה ממ' סאה. ולא שינו מראיתה: לא פסלוהו משום שאובין. דאין שאובין פוסלין רק במים. אבל הנך מדמראיתן כיין. דינן כיין שאינו פוסל בג' לוגין. רק בשינוי מראה. והרי לא שינו מראית מי המקוה [ש"ך ר"א סק"ס]: שלשה לוגין מים חסר קרטוב לאו דוקא קורטוב. אלא חסר משהו. רק נקט קורטב שהיא מדה קטנה ידועה. ומשום סיפא וכלעיל: והרי מראיהן ר"ל אע"ג שמראיהן וכו': לא פסלוהו מדאינן ג' לוגין מים. ונקט ברישא יין מדאיירי שנשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק ביין ולא בחלב. ונקט בסיפא חלב. מדאיירי שלא נשתנה מראית הג' לוגין. וזה מצוי רק בחלב ולא ביין [רטו"ז ר"א ס"ק ל"ג]: הכל הולך אחר המראה דאע"ג דאין כאן ג' לוגין מים. וגם החלב שנתערב בהן אינו פוסל המקוה. אפ"ה כיון שהן יחד ג' לוגין ומראיתן כמים. פוסלין המקוה: והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]: הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת: את הסגוס בגד עב: טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב: הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת: מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]: אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה שאינו נרוק. דאז אפי' אצטרופי אינו מצטרף להשלים שיעור המקוה [כזבחים כ"ב א']. רק מיירי שהי' מ' סאה מלבד הטיט. אלא מדרגלי המטה גבוהים. והמים מרודדים לא הי' יכול לטבלה כולה תחת המים. להכי הוצרך לשקע רגליה בהטיט שתחת המים כדי שישטפו המים ע"ג: מפני שהמים מקדמין ר"ל לחלוח המים שע"ג הרגלים מקדימין לבא לתוך החורים שיעשו בהטיט ע"י תחיבת הרגלים. קודם שיתחבם. והרי לחלוח מים הזה מחובר למי המקוה. ולהכי הו"ל כטובל כל המטה תוך המקוה. [ואין להקשות דעכ"פ הלחלוח ההוא שע"ג רגלי' עומד בקטפרס. ואיך יחשב כמחובר למקוה. ומ"ש מלחלוח שע"ג ראשון [לעיל מ"ז] דלא אמרינן גוד אחית. כ"ש הכא דלא הו"ל למימר בהלחלוח שע"ג הרגלים תוך התחיבות. גוד אסיק. י"ל התם שאני שהלחלוח מגולה לאויר. ונראה הפרדתו מהמים. משא"כ הכא הלחלוח שע"ג הרגלים בתוך גומות התחיבה הוא טמון תחת המים. הו"ל כשאר גומות שבשולי המקוה. שהמים שבתוכן כגוף המקוה דמו]. מיהו נ"ל דזהו דוקא שאין הטיט עב יותר משיעור האמור לעיל [ספ"ב]. דאל"כ אין המים מקדימין במקום התחיבה: מקוה שמימיו מרודדין שהמים שבה כרדודי פחים ואינן עמוקים כדי לכסות כל הגוף. אבל יש בהן מ' סאה: כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים ר"ל מניח החבלים תוך המים בשפתן סביב. וכובש החבלים בדבר כבד למעלה. כדי שלא יצופו החבילות על המים אנה ואנה. אבל כשיושקעו החבילות בשפת המים סביב. יצומצם התפשטות המים באמצע החבילין. עד שיהיו עמוקים כראוי לכסות כל גוף הטובל: מחט שהיא נתונה על מעלות המערה והמחט טמא'. ורוצה לטבל'. ואי"ל דמיירי שאינו יכול לטבלה במקוה להדיא. מדחושש שכשיחזור ויעלנה. יחזור ויטמא אותה בידיו שניות ע"י המים שע"ג המחט. ליתא. דהרי מקוה לפניו. ויכול להטבילם בשעה שטובל המחט. ונמצא שלא יטמא המחט בשעה שיעלה אותה מטבילתה. אלא מיירי שהמחט נטמא' במת. וחושש מליגע בה ולהטבילה. שהרי תטמאו. ואיך יטבלנה אח"כ והוא טמא. א"נ איירי שהאדם באמת כבר הוא אב הטומאה. וא"א להטבילה. א"נ שלהכי אינו מטביל המחט להדיא בהמקוה. דירא שמא בקטנותה תפול מידו ותאבד במי מקוה העמוקים: היה מוליך ומביא במים לנענע המים עליה בידו: כיון שעבר עליה הגל טהורה ובלבד שלא יתלוש הגל. דאם נעקר הגל. אז אפי' יהי' בהגל מ' סאה. עכ"פ כשישטוף הגל על המחט הו"ל זוחלין. והרי הכא במי מקוה מיירי שאין מטהרין בזוחלין. אלא הכא מיירי שלא נתלש הגל מהמקוה. דאז אע"ג שנתנענעו ונזחלו מימי הגל ממקום למקום. אפ"ה לא מחשבו זוחלין. דמדמחובר הגל למי המקוה. בטל לגבה. והרי עיקר המקוה באשבורן עומדת. גם זחילת הגל נידון כאשבורן. תדע דאי לא תימ' הכי. א"כ הטובל במי מקוה. הכי ס"ד שיהי' צריך לזהר לטבול בנחת שלא יתנועעו המים וישטפו עליו בגל. ויהי' כטובל בזוחלין. והרי ע"י תנועה קטנה שיעשה בהמים יתהווה מהם גלים קטנים שישטפו ממעל לראשו וגופו. וכי ס"ד שעי"ז יהי' כטובל בזוחלין. אע"כ כיון שעיקר המים שמחוברין לגלים הללו. הם אשבורן אף אם מקצת מהן הן זוחלין לית לן בה:
מלכת שלמה
אפי' חבילי עצים. כלומר לא מיבעיא אבנים אלא אפי' עצים או קנים דכיון שהמים נכנסין בהן לא חשיב הפסק ומצטרפים למ' סאה ובלבד שלא יחלוק את כל המקוה דא"כ ה"ל כמקוה שחלקו בסל וגרגותני דהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקדש הר"ש והרא"ש ז"ל. עוד כתב הר"ש ז"ל וי"מ מרודדין שמימיו קרקעותיו שאין לו קרקע אחר כגון במקום בצעים שהיורד בו טובע בבוץ ואין אדם יכול לטבול שם אא"כ מביא חבילי עצים ומטפחין אותם על המים ועומד עליהם וטובל ואין לשון המשנה משמע כן ע"כ וכתב הר' שמעון ב"ר צמח בתשובה דוקא בעצים או אבנים אבל בכלים פסול כדאיתא בפ' חומר בקדש ע"כ:
כדי שֶיִתְפְחוּ. נלע"ד שנקוד התי"ו והפ"א בשני שבאין אחד נח ואחד נע או התי"ו בנקוד קמץ שיתפחו:
מהט כו' בטור סוף סי' ר"א דיורה דעה פירש כיון שעבר עליה הגל והוא שיהא צד אחד של הגל מחובר למי המקוה דאם לא כן לא היה הגל מטהר אם אין בו מ' סאה ע"כ והוא פי' הרא"ש ז"ל בסוף נדה:
7.
If he immersed a bed in it, even though its legs sink into the thick mud, it still becomes clean because the water touched them before [the mud]. The water of a mikveh which is shallow, one may press down even bundles of sticks, even bundles of reeds, so that the level of the water may rise, and then go down and immerse oneself. If an [unclean] needle is placed on the step [leading down to a mikveh] in a cavern, and the water is put in motion, once a wave has passed over it, [the needle] becomes clean.
Tahoros
Mikvaos
Chapter 7