Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
ברטנורה
האוכל תרומה מזיד. בלא התראה, דאילו אתרו ביה לוקה ואינו משלם. ואע״ג דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין:ואינו משלם את החומש. דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל תרומה בשגגה:התשלומין חולין. דתשלומין דשוגג בלבד קרנהו רחמנא קדש, כדכתיב ונתן לכהן את הקדש, אבל תשלומין דמזיד חולין הן, והואיל והן חולין אם רצה הכהן למחול מוחל, משא״כ בתשלומין של שוגג שאם רצה למחול אינו מוחל מפני שהן קדש:
תוסופות יום טוב
[*האוכל תרומה מזיד. [פירש הר"ב] בלא התראה כו'. ועיין במ"ד פ"ב דפסחים. ועי' במ"ב פ"ג דכתובות]:
ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
האוכל תרומה מזיד וכו'. בירוש' פריך ממתני' דריש פרקין דלעיל ומהאי מתני' לריש לקיש דאמר בפרק אלו נערות חייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין פי' דא"כ אמאי תנן שאוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש ואוכל תרומה מזיד משלם קרן ומשני דכל הנך מתנייתא כר"מ דאמר לוקה ומשלם ברפ"ק דמס' מכות. והדר פריך אם יסבור ריש לקיש כל מתנייתא כר"מ. קראי מי נימא דר"מ דכתיב ואיש כי יאכל קדש. ומשני קסבר ריש לקיש שהחומש קרבן. והדר פריך אטו קרן מי הוו קרבן ומשני שהקרן קנס דתנן אינו משלם אלא חולין מתוקנים והן נעשין תרומה ותנן נמי אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ולא דמי עצים חייב לו הדא אמרה שהקרן קנס. ופריך וכמה דתימא קרן קנס ודכוותה חומש קנס בתמיה ומשני אלא ריש לקיש כדעתי' כמה דו אמר תמן הכל היו בכלל לא תענה יצא ועשיתם כאשר זמם לחייבו ממון וכאן הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל יצא ואיש כי יאכל קדש בשגג' לחייבו ממון ע"כ. ומצאתי ג"כ בתוס' דפ' אלו נערות (כתובות דף ל' ע"ב) שכתבו דגלי רחמנא במיתה דתרומה בשוגג דלא אמרי' קים לי' בדרבה מיני' פי' אע"ג דבמזיד איכא מיתה:
1.
One who eats terumah intentionally must repay its value, but not the fifth. And the repayment remains hullin, therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.
משנה ב
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְרוּמָה, מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה:
ברטנורה
בת כהן שנשאת לישראל. ואסורה לאכול בתרומה:משלמת את הקרן. כדין גוזל את חבירו, אבל לא חומש דכהנת היא, וכתיב (ויקרא כ״ב:י׳) וכל זר לא יאכל קדש יצאה זאת שאינה זרה ואפשר לה שתשוב לבית אביה כנעוריה ותהא מותרת לאכול בתרומה:ומיתתה בשרפה. אם זנתה תחת בעלה ישראל, כדכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו׳, כל שהיא בת כהן לא שנא אשת כהן ולא שנא אשת ישראל באש תשרף:נשאת לאחד מכל הפסולים. כגון חלל נתין וממזר, משלמת קרן וחומש, שהרי נתחללה בביאתו ואינה ראויה עוד לאכול בתרומה והרי היא כזרה:ומיתתה בחנק. דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות, מי שראויה לחזור לבית אביה אלמלא זנות זה היא בשרפה, יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה לחזור לבית אביה שזו אינה בשרפה:וחכמים אומרים וכו׳ דלא הויא זרה עד שתהא זרה מתחלתה ועד סופה וזו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:ומיתתה בשרפה. ובת איש כהן כתיב מכל מקום. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
ומיתתה בחנק. פי' הר"ב דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות כו' יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה וכו'. מחמת בעילת הפסול בלא זנות זה שנבעלת כשהיא אשת איש:
[*וחכמים אומרים כו'. ומיתתן בשרפה. פי' הר"ב ובת איש כהן כתיב מ"מ. ירושלמי. והאי טעמא נמי איתא בריש ד' מיתות ואיש יתירא דריש. הר"ש]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
כת כהן שנשאת לישראל. בסנהדרין בד' ס"ו איכא מ"ד דרבי ס"ל כר"מ. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דבירוש' פריך והתנן לקמן רפ"ח האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעלך ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר והה"נ בת כהן שאוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה אביך השיאך לזר דה"ה דפליגי בה ולר' יהושע פטורה בין מקרן בין מחומש דומיא דעבד מת רבך או מכרך וקיי"ל כר' יהושע ומתני' סתמא קתני דחייבת בקרן ומני לא ר' אליעזר ולא ר' יהושע ומשני הוון בענין למימר דר' יהושע לא פטר אלא בחומש ולא בקרן ומתני' בקרן מיירי ומסיק מה פליגין לשעבר שחשב הוא או היא שאוכלין בהיתר אבל מתני' להבא שאחר שנשאת ויודעת שנשאת אכלה והתם אפי' ר' יהושע מודה דמיחייבא בקרן כי מתני' ע"כ:
נשאת לאחד מכל הפסולין. כגון חלל נתין וממזר או מצרי ואדומי עמוני ומואבי או אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שהיא חללה (זונה). הרמב"ם ז"ל:
משלמת קרן וחומש. בקצת ספרי כתיבת יד גרסי' התם בכריתות משלמת קרן וחומש ואשם ושם כתב רש"י ז"ל דלא גרסי' אשם:
וחכמים אומרים זו וזו וכו'. חכמים הוא ר' יהודה כדמוכח בפרק קמא דכריתות:
2.
If the daughter of a priest married an Israelite and afterwards ate terumah, she must repay the value but not the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by burning. If she married any of those disqualified [from marrying her], she must pay back both the value and the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by strangling, the words of Rabbi Meir. But the sages say: in either case, she repays the value but not the fifth, and the death penalty is by burning.
משנה ג
הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְהַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
ברטנורה
המאכיל את בניו קטנים. דלאו בני חיובא נינהו, ועבדיו אפילו גדולים:ותרומת חוץ לארץ. אע״פ שהיא מדמעת אין מוסיפין חומש עליה:
תוסופות יום טוב
ואת עבדיו בין גדולים. פי' הר"ב דלאו בני חיובא. ור"ל שאין אנו יכולים לחייבם לפי שאין להם. אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמחוייבים לשלם. והכי איתא בירו' לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן. היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן. וכה"ג תנן במשנה ד דפרק החובל. ולפי שהר"ב כתב זה הטעם אעבדיו וגם אבניו הקטנים ולא חילק ביניהם יתכן לומר שדעתו דגם קטן המזיק לאו בן חיוב הוא בעודו קטן אבל כשיגדיל חייב לשלם. וכדעת הגהות אשרי שם. ובשלטי הגבורים פרק כיצד הרגל הביא דעות חלוקות אבל [*מדברי הר"ב במשנה ד דפ' החובל נראה דלעולם פטור וכן] מסקנת הפוסקים דלעולם פטור כפשטא דמתני' דהחובל דדוקא עבד ואשה כו' ועיין ר"פ הגוזל בתרא:
[*האוכל תרומת חוצה לארץ. פי' הר"ב אע"פ שמדמעת וכו'. וכן לר"ש בתרומת עובד כוכבים במ"ט פ"ג]:
פחות מכזית. דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
בפי' ר"ע ז"ל. המאכיל את בניו קטנים דלאו בני חיובא נינהו כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין זה הטעם נראה עיקר דהא עבדים בני חיובא נינהו אלא הטעם הוא משום דאין להם מה לשלם אך כשיש להם מצד אחר ממון בודאי פטורין הן מטעם שאינם בני עונשין עכ"ל ז"ל:
תרומת חוצה לארץ. דמדרבנן היא באותן מקומות ששנינו בידים והן בבל ומצרים עמון ומואב. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה תרומת חוץ לארץ בלא ה"א:
פחות מכזית. בפ' כל שעה מייתי לה ומפ' היכי דמי אי דלית בה שוה פרוטה אפי' אית בה כזית נמי ומסיק לעולם דאית בה ש"פ ואפ"ה דוקא אית בה כזית חייב ואי לא פטור מן החומש דכי יאכל כתיב ואין אכילה פחותה מכזית ואבא שאול פליג עלה כדאי' התם:
והתשלומין חולין. וקמ"ל דאע"ג דבן חומש הוא דהא בשוגג אכלה אלא דלית לי' ממון אפ"ה כיון דליכא חומש התשלומין חולין ויכול הכהן למחול דלא חייבי' רחמנא אלא משום מזיק ממון חבירו בעלמא וכיון דמחיל מחיל:
3.
One who feeds [terumah] to his small children, or to his slaves whether they are of majority age or minors, or one who eats terumah from outside the land, or less than an olive’s bulk of terumah, must repay the value, but not the fifth; and the repayment remains hullin. Therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.
משנה ד
זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל. וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
ברטנורה
תוסופות יום טוב
זה הכלל. ואל תתמה דליכא לאתויי בזה הכלל דכי האי גוונא איתא נמי במס' מגילה פ"ד משנה ב ומפרשינן בגמרא [כב:] דלסימן בעלמא וכו'. ועוד תמצא בפ"ב דמעשר שני ופ"ב דסוכה [מ"ג] ובפ"ק דמגילה [מ"י] ובפ"ב דשקלים [מ"ה] ובפ"ב דגיטין וריש פ"ג דעדיות ובפרק כ"ז דכלים וריש פרק קמא דאהלות:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
זה הכלל וכו'. פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל סימנא יהיב למלתי'. למדו הרב ז"ל ממה שכתבתי במגילה ר"פ הקורא עומד. ודכוותייהו איכא טובא במשנה והביאם בתי"ט אע"פ שהוא עצמו פי' קצת ממה שהביא פה לסימנא במקומן פי' למאי אתו:
4.
This is the general principle: whenever one has to repay both the value and the fifth, the repayment becomes terumah, and if the priest desires to forgive the repayment, he cannot forgive. But whenever one has to repay the value only and not the fifth, the repayment remains hullin (non-sacred produce), and if the priest wishes to forgive the repayment, he can.
משנה ה
שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חֻלִּין, אָכַל אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטְרָהּ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
ברטנורה
לתוך של תרומה נפלה. ושל חולין מותרת. ודוקא בשתי קופות א׳ של חולין ואחת של תרומה, תלינן תרומה לתוך תרומה נפלה שיש היתר לשתי הקופות. אבל אחת חולין ואחת טבל או מעשר ראשון וכיוצא בזה, לא תלינן שנפלה התרומה לטבל כדי להתיר החולין, מאחר שהטבל נדמע ונאסר, דמאי חזית לאסור קופה זו יותר מזו. וכן טמאה וטהורה תלינן בטמאה או מדומעת ושאינה מדומעת תלינן במדומעת. כללא דמלתא כל היכא דאחת אינה מתקלקלת תלינן בה:אכל אחת מהן פטור. דשמא של חולין אכל:וחייבת בחלה. דספק חולין היא:ורבי יוסי פוטר. דכיון דלא ידיע הוה ליה כמדומע דפטור מן החלה. והלכה כרבי יוסי בכל הני תלתא בבי דמתניתין:אכל. אדם אחר את השניה, פטור:כקטנה שבשניהן. להקל:
תוסופות יום טוב
[*הרי אנו אומרים לתוך של תרומה נפלה. ואע"פ שלא רבו חולין על התרומה בד"א בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה. [ועיין בטור יורה דעה ריש סי' קי"א. ועיין פ"ה משנה ז ועיין מה שכתבתי במשנה ז פ"ד] הרמב"ם פרק י"ג מהלכות תרומה. ועיין בגמרא פרק ח דיבמות דף פב]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
לתוך של תרומה נפלה. כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דבירוש' פליגי אמוראי אי בעינן בקופה של חולין כפל מהתרומה וקסבר ריש לקיש דבעי' בקופה של חולין רוב כנגד התרומה דהשתא אפי' תמצא לומר שנפלה סאה תרומה בחולין מדאורייתא בטל ברוב כדין יבש ביבש ור' יוחנן אמר אפי' שאין בשנייה רוב דסמכינן אשאני אומר דקסבר דתרומה בזה"ז דרבנן והכי אמרי' בפ' הערל ע"כ. אבל בבבלי שם דף פ"ב לא אפליגו רק אברייתא דתניא התם שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהם שתי סאין אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו בתוך אלו מותר שאני אומר תרומה לתוך של תרומה נפלה וחולין לתוך של חולין נפלו וכתבו תוס' והר"ש ז"ל דלרבותא דר' יוחנן מייתי ברייתא דאפי' בשתי קופות ושתי סאים דאיכא תרתי שאני אומר אעפ"כ שרי בה ר' יוחנן בלא רבייה ואפשר דבסאה אחת אפי' ר"ל שרי בלא רבייה דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ולהכי לא פליגי אמתני' אלא אברייתא ע"כ. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל לתוך ס"א בתוך בבי"ת ע"כ. עוד כתב אין ידוע איזוהי של תרומה ברוב הספרים גרסי' ואין בוי"ו. עוד כתב איזו היא של תרומה פי' לאו אנפלה קאי אלא אם יש בכאן שתי קופות ואין ידוע וכו' ועל כן נראה דלא גרסי' לעיל בריש מתני' שנפלה אלא גרסי' נפלה והפי' כשיש בכאן שתי קופות וכו' אם נפלה סאה וכו' ואין ידוע הריני אומר ואם יש בכאן ספק אחר שאין ידוע איזוהי וכו' של תרומה וכו' אכל אחת וכו' עכ"ל ז"ל:
ור' יוסי פוטר. דהוי כמו מדומע דפטור מן החלה כדתנן בפ"ק דחלה אכל אחר את השנייה פטור. דאמרי' חברו הראשון אכלה:
משלם. קרן וחומש:
כקטנה שבשתיהן. לקולא דאם אינם שוות נאמר הקטנה היתה של התרומה וישלם לכהנים דמי הקטנה דמי התרומה. ובירוש' א"ר יוחנן הא דתנן אכל אחד את שתיהן משלם כקטנה שבשתיהן דמשמע הא בא אחד לשאול עליו ועל חבירו פטורין ר' יהודה היא דתנינן בפ"ה דמס' טהרות שני שבילין וכו' ר"י אומר אם נשאלו בבת אחת טמאים בזה אחר זה טהורים ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים ולרבי יהודה דמטהר התם הכא נמי פטורים ע"כ פי' דהתם נמי לא פליג ר' יהודה ור' יוסי רק בבא לישאל עליו ועל חברו וכדפי' התם כבר ר"ע ז"ל:
5.
If there were two baskets, one of terumah and one of hullin, and a seah of terumah fell into one of them, but it is not known into which, behold I can assume that it had fallen into that of the terumah. [Two baskets] and it is not known which was of terumah and which of hullin, and he eats from one of them, he is exempt, and the second basket is treated as terumah and subject to the laws of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it. If another person eats from the second basket he is exempt. If one man ate of both, he must repay the value of the smaller of the two.
משנה ו
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
ברטנורה
אינה מדמעת. דשמא היינו אותה של חולין:
תוסופות יום טוב
וחייבת בחלה. עיין מה שכתבתי בשם הר"ש במשנה ד פ"ק דחלה:
[*אבל אחר את השנייה פטור. ובבא כ"א לשאול ע"ע ובזה אחר זה. [ירושלמי]. וכדתנן במשנה ה פ"ה דטהרות. וע"ש בפי' הר"ב]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
אינה מדמעתן. דשמא היתה אותה של חולין. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וכל בבא זו דומיא דקמייתא וצריכא דאי תני רישא ה"א אכל אחר השנייה פטור משום דהמוציא וכו' ואינ' בעולם אבל סיפא דשני התערובות בעולם ה"א לידמע כקטנה שבשתיהן קמ"ל ואי תנא סיפא ה"א סיפא בדין הוא דאינה מדמעת דהא מעורבת היא השתא ומעיקרא נמי אינה ידועה אבל רישא דהא בעינה היא ואינה מעורבת אימא אכל השני את השנייה ליחייב קמ"ל ע"כ:
נוהג בה כתרומה. מלת כתרומה בכ"ף צ"ל בכולהו תלתא בבי:
נפלו שתיהן למקום אחד. מלת אחד בדל"ת צ"ל:
6.
If one of these [baskets] fell into hullin, it does not render it medumma (doubtful terumah), but the second is treated as terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose exempts it. If the second falls elsewhere [into hullin] it does not render it medumma. If both of them fall into one place, they render it medumma according to [the proportion] of the smaller of the two.
משנה ז
זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר. זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה, מֻתָּר, וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה. אָסוּר:
ברטנורה
זרע אחת מהן פטור. שהזורע את התרומה בשוגג צריך להפך את הקרקע, ואם לא הפך הגדולים תרומה, והכא פטור דכחולין הם:בדבר שזרעו כלה. כגון חטים ושעורים, מותר לזרים, דאין זו תרומה ודאי, וחשבינן לה כגדולי [מדומע] דתנן לקמן בפרק ט׳ שהן חולין:בדבר שאין זרעו כלה. כגון שום ובצלים, אסור, ואע״ג דחשבינן ליה כמדומע ולא כתרומה, בדבר שאין זרעו כלה יש להחמיר טפי:
תוסופות יום טוב
[*זרע את אחת מהן פטור. [כתב הר"ב] שהזורע את התרומה וכו'. כדתנן לקמן פרק ט]:
שזרעו כלה. פי' הר"ב כגון חטים ושעורים. שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין [פירוש גידים] בארץ. הרמב"ם:
שאין זרעו כלה. פירש הר"ב כגון שום ובצלים. והכי תנן בפ"ט מ"ו לפי שכשזורעים גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האוכל תרומה מזיד בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם: משלם את הקרן הכא כ"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה: התשלומין חולין לפיכך אם וכו': משלמת את הקרן כשאר גזלן וכסי' ב': ואינה משלמת את החומש דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל: ומיתתה בשרפה בזנתה תחת בעלה ישראל: נשאת לאחד מכל הפסולין שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם: וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש מדהיתה פ"א ראוי' לחזור: המאכיל את בניו קטנים שפטורים מתשלומים: או או: האוכל תרומת חוצה לארץ היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ"ד מ"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ"ה אוסרת תערובתה: והאוכל פחות מכזית תרומה דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום: אם רצה הכהן למחול אינו מוחל דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה: שתי קופות פאססער מלאות תבואה: הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה אע"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה"ז מד"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ"פ רוב בחולין דאז ג"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע"י הנפילה. וכ"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג"כ ע"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין: ואיזו היא של חולין הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה: אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה מספק: ר' יוסי פוטרה דהו"ל כדמוע דפטור מחלה: אכל אחר את השניה פטור דוקא בבאו לשאל זא"ז כ"א על עצמו: ור' יוסי פוטר נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא: מדמעות כקטנה שבשתיהן כלעיל פ"ב מ"ב: זרע את אחת מהן פטור ר"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה: בדבר שזרעו כלה כחטין ושעורים: ובדבר שאין זרעו כלה כשום ובצלים: אסור והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:
מלכת שלמה
בפי' ר"ע ז"ל. בלשון המתחיל בדבר וכו' הי' נראה שצריך להגיה וחשבינן לי' כגדולי גדולי תרומה דתנן וכו' אבל הנכון שצריך להיות כך וחשבינן לי' כגידולי מדומע דתנן וכו' והכי מוכח מה"ר שמשון ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ור' יוסי פוטר לר' יוסי אצטריך דהא כשזרע בטלה מדאורייתא ולא קנסינן לה אלא דרבנן גזור וכיון דאיכא למימר אין כאן תרומה בעולם וליחייב בחלה קמ"ל מ"מ ספק מדומע הוא. ובירוש' ר' זעירא בשם ר' חייא בר ווא כי אמרי' דדבר שאין זרעו כלה הגדולין מדומע היינו כי זרע השנייה עד שלא קצר הראשונה אבל אם קצר הראשונה עד שלא זרע השנייה וזרע השנייה אחר קצירת הראשונה אפי' בדבר שאין זרעו כלה הגדולין חולין מ"ט שאין תלוש ומחובר עושין הוכיח ולומר הבא ראיה ותוכיח מי הוא המותר ותאכל דכל חדא באנפי נפשה היא ואין כאן איסור מוחזק דהוו להו כשני מינין ע"כ. וברמב"ם פי"ג סי' י"ג בדפוס כסף משנה כתוב שאין תלוש ומחובר נעשין חובה זה לזה במקום מלת הוכיח דבירושל' וכתב שם כסף משנה שיש בו טעות סופר ואולי שעל מלה זו כיון הרב ז"ל:
בדבר שזרעו כלה מותר. כתב ה"ר יהוסף ז"ל כאן לא אמר חייב כי כבר נודע ממה שלמעלן אלא שבא לחדש דין זה ולמעלה חדש שאינה מדמעת אלא כקטנה שבשתיהן ע"כ:
7.
If he used one of these [baskets] as seed, he is exempt, and the second is treated as if it were terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it. If another person uses the second as seed, then he is exempt. If one man uses both as seed, if it is of a kind whose seed disintegrates [in the ground] it is permissible, but if it is of the kind whose seed does not disintegrate it is prohibited.