Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים, לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן, יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֵן וְעַבְדֵיהֶן יֹאכְלוּ, וּנְשֵׁיהֶן לֹא יֹאכֵלוּ. וְאִם לֹא יְדָעָהּ מִשֶּׁנַּעֲשָׂה פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכֵלוּ:
ברטנורה
הערל. כהן ערל שמתו אחיו מחמת מילה:אינו אוכל בתרומה. דילפינן מפסח דכתיב ביה (שמות י״ב:מ״ח) וכל ערל לא יאכל בו:נשיהם ועבדיהם יאכלו. דהא משום ערלה וטומאה לא נפקי מכלל כהנים אלא דאינהו גופייהו מחוסרים תקנה:נשיהם לא יאכלו. דשויה חללה בביאתו, דנבעלה לפסול לה:ואם לא ידעה. שהיתה נשואה לו קודם לכן ולא בא עליה לאחר שנעשה פצוע דכא:
תוסופות יום טוב
הערל. פי' הר'"ב שמתו אחיו מחמת מילה וכ"פ רש"י אבל ערלה שלא בזמנה מיבעי לן בגמרא אי הוה ערלה. ומ"ש הר"ב דילפינן מפסח וכו' עיין בפירושו לסוף פרק י"ט דשבת:
וכל הטמאים. דאמר קרא (ויקרא כ״ב:ד׳) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל איזה קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרן זכרים ונקבות הוי אומר זו תרומה דאילו חזה ושוק אינו בחזרה. בת כהן שנשאת לישראל וזרע אין לה אינה חוזרת לחזה ושוק [כדנפקא לן מבתרומת הקדשים לא תאכל במורם מן הקדשים בגמרא פ"ז דף ס"ח ע"ב. ומדלא כתיב בקדשים לחוד וכתיב בתרומה שמעת מינה נמי להא דכיון שנבעלה לפסול לה כו' [כמו] שכתבתי במ"ד פ"ז] וכי תימא תרומה נמי אינה בחללה. חללה לאו זרעו דאהרן היא. ואם לא ידעה. פי' הר"ב ואם לא בא עליה והוא מלשון וידע אדם [צ"ל והאדם ידע] את חוה אשתו (בראשית ד׳:א׳): הרי אלו יאכלו. ובנשואה לו קודם שנעשה פצוע דכא דהואיל וכבר אכלה ואפילו לת"ק דמ"ג פ"ו דסבירא ליה משתמרת לביאה פסולה לא תאכל. הכא שאני שכבר אכלה. ולא דמי נמי לבת ישראל שניסת לכהן ומת דהתם פקע קניניה הכא לא פקע קניניה. גמרא:
יכין
מלכת שלמה
1.
An uncircumcised [priest] and all impure persons may not eat terumah. Their wives and slaves may eat terumah. [A priest] whose testes are crushed or whose member is cut off, as well as their slaves, may eat terumah, but their wives may not. If, however, he did not know her after the his testes were crushed or his member was cut off, the wives may eat [terumah].משנה ב
אֵיזֶהוּ פְצוּעַ דַּכָּא, כֹּל שֶׁנִּפְצְעוּ הַבֵּיצִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ אַחַת מֵהֶן. וּכְרוּת שָׁפְכָה, כֹּל שֶׁנִּכְרַת הַגִּיד. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מֵהָעֲטָרָה אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כָּשֵׁר. פְּצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה, מֻתָּרִין בְּגִיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלָּבֹא בַקָּהָל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג), לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה':
ברטנורה
ואם נשתייר מהעטרה. שנחתך מהעטרה ואילך, כשר, שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה. ובין שנפצע הגיד כמין מכת חרב וסכין, בין שנתמעך והוקטן מאליו, בין שנכרת, בין בגיד בין בביצים בין בחוטי הביצים, כולם פסולים. והני מילי בידי אדם, אבל מחמת חולי הכל כשר:
תוסופות יום טוב
איזהו פצוע דכא. כתב הר"ב והני מילי בידי אדם וכו'. עיין מה שכתבתי בסוף פירקין ובמשנה ד' פרק ד' דסוטה:
[* מותרין בגיורת וכו'. הא בנתינה אסורין אימא סיפא אינן אסורים וכו' הא בנתינה שרו [אלא מהא ליכא למשמע מינה]. גמרא. ולעיל מהא בברייתא דשרו בנתינה].
יכין
מלכת שלמה
2.
Who is considered a “petzua dakkah”? Anyone whose testes are wounded even one of them. And a “kerut shofkhah”? A man whose member is cut off. If [any part] of the corona remained, even so much as a hair’s breadth, the man is regarded as fit [to serve as a priest]. A man who testes are wounded, and one whose member is cut off, are permitted to marry a convert or a freed slave. They are only forbidden to enter into the congregation, as it is said “No one whose testes are crushed or whose member is cut off shall be admitted into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:2).משנה ג
עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת:
ברטנורה
ואם לדין. שאתה דורש קל וחומר מעצמך:יש תשובה. להשיב, מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן, על דבר אשר לא קדמו והאשה אין דרכה לקדם, תאמר במצרי ואדומי שלא נתפרש טעמן:לא כי. אפילו אם הייתי דן קל וחומר אין לכם תשובה. ומכל מקום הלכה אני אומר. ואין הלכה כרבי שמעון:נתינים. גבעונים שנתגיירו בימי יהושע ונתונים לחוטבי עצים ושואבי מים:
תוסופות יום טוב
[* עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם. נ"ל דתנא לישנא דקרא נקט דכתיב (דברים כ״ג:ד׳) לא יבא עמוני ומואבי וגומר עד דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם ומשום הכי לא קתני עמוני ומואבי אסורים איסור עולם וכן לקמן גבי ממזר נמי קתני כפל לשון שכן גם הוא בכתוב שם תרי זימני לא יבא ועיין מ"ש במסכת ידים פרק אחרון משנה ד':
מצרי ואדומי. אף על גב דבקרא מקדים אדומי נ"ל דהיינו טעמא דבקרא מהדר אהתירא לא תתעב וגומר קתני מצרי לבסוף דהוי רבותא אפילו מצרי שעשו כמה רעות לישראל אפילו הכי לא תתעב והתנא דמהדר אאיסור כדמסיק אף הנקבות. הוה הרבותא איפכא דאפילו באדומי אסורות הנקבות]:
אחד זכרים ואחד נקבות. תניא אמר רבי יהודה הרי הוא אומר בנים אשר יולדו להם דור שלישי הכתוב תלאן בלידה פירש"י כל הנולדים להם אפילו נקבה. ל"א תלה הבנים באם שיולדת אותם שהאם ראשונה והבן שני ואי לאו דנקבות אסורות למאי הלכתא תלאן בלידה:
לא כי. פירש הר"ב אין לכם תשובה דהיה להם להקדים נשים לקראת נשים וחכמים סברי כל כבודה בת מלך פנימה א"נ דכתיב [בראשית י"ח] ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו'. גמרא:
הלכה אני אומר. לאו הלכה למשה מסיני קאמר דאם כן אמאי פליגי עליה אלא הכי קאמר הלכה אני אומר כך קבלתי מרבותי. תוספות [עז:]. ועיין במשנה ט' פ"ד דסוכה ובמשנה ב' פ"ב דסוטה:
ממזרין וכו' ואיסורן איסור עולם וכו'. ויליף בגמרא עשירי דכתיב בממזר מעשירי דכתיב בעמון ומואב מה להלן עד עולם אף ממזר עד עולם ודון מינה ואוקי באתרא כדמעיקרא י' דורות דקרא א' זכרים וא' נקבות דכתיב ממזר מום זר ה"נ עד עולם דמייתינן בג"ש אחד זכרים וא' נקבות:
ונתינים. כתב הר"ב נתונים לחוטבי עצים כו' זה פי' השם דמקרו נתינים ולא בא לומר באיסורייהו דמיהושע הוא דהא הר"ב סובר דנתינים דאורייתא אסירי כמ"ש ברפ"ג דמכות ועיין מ"ש שם וכ"כ נ"י וקראם נתינים על שם ויתנם יהושע וגו' ואפילו נתגיירו כתיב בהו (דברים ז׳:ג׳) לא תתחתן בם וכתב עוד וכיון דלא כתיב בהו דורות ילפינן להו מממזרים לחומרא ע"כ. אבל יש חולקין בזה כמו שאכתוב בריש פ"ג דמכות בס"ד ושאין לנו הכרע בדברי הר"ב מה דעתו בזה:
יכין
מלכת שלמה
3.
An Ammonite and a Moabite are forbidden [to enter into the congregation of the Lord] and their prohibition is for ever. However, their women are permitted at once. An Egyptian and an Edomite are forbidden only until the third generation, whether they are males or females. Rabbi Shimon permits their women immediately. Said Rabbi Shimon: This is a kal vehomer: if where the males are forbidden for all time the females are permitted immediately, where the males are forbidden only until the third generation how much more should the females be permitted immediately. They said to him: If this is a halakhah, we shall accept it; but if it is only a logical reference, there is a refutation. He replied: This is not so, I am in fact saying a halakhah. Mamzerim and nethinim are forbidden, and their prohibition is forever, whether they be males or females.משנה ד
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:
ברטנורה
שהסריס. יש סריס שחולץ וחולצין לאשתו:והסריס לא חולץ וכו׳ דכתיב (דברים כ״ה:ו׳) ולא ימחה שמו, פרט לזה ששמו מחוי:אין לי לפרש. איני יודע לפרש איזה סריס בן חליצה ואיזה פטור:סריס אדם. שנסתרס לאחר שנולד:סריס חמה. ממעי אמו שלא ראה חמה אלא כשהוא סריס. וסימניו מפורשין, כל שאין לו זקן ושערו לקוי ובשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כיפה שאין קילוח השתן הולך למרחוק עד שיעשה עגול כמין כיפה ושכבת זרעו דיהה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואינו ניכר בין איש לאשה. והלכה כרבי עקיבא שאומר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו ומיבמין לאשתו. אבל הוא אינו מיבם שהרי פסול לבוא בקהל:
תוסופות יום טוב
והסריס לא חולץ. דכתיב (שם כ"ה) להקים לאחיו שם בישראל והאי לאו בר הכי הוא כ"פ הר"ב בספ"ה דנדה וכיון שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כמ"ש ברפ"ק. ומ"ש הר"ב בכאן דכתיב לא ימחה כו' קאי על ולא חולצין לאשתו:
אמר רבי עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו. מסקינן בגמרא דתנאי נינהו אליבא דרבי עקיבא והאי תנא סבר אליביה דמחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר דאי לתנא דאליביה בספ"ד הא ס"ל דאפילו מלאו גרידא הוי ממזר כמו מחייבי כריתות. וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו:
וחולצין לאשתו. פירש הר"ב ומיבמין לאשתו וכן כתב הרמב"ם ואמנם אמר רבי עקיבא חולץ תשובה לרבי יהושע שלא דבר [אלא] בחליצה ומבואר הוא שסריס אדם אינו מיבם לפי שהוא אסור לבא בקהל ע"כ. ותמה אני מה קושיא דקאמר ואמנם אר"ע חולץ דהא א"א לו שיאמר אלא חולץ כיון שאינו מיבם והא דאמר בגמרא הכי היינו לאוקימתא דמוקמינן למתניתין כגון שנשא אחיו גיורת דאפילו איהו מצי מיבם דקהל גרים לא אקרי קהל אבל למסקנא וכן פירש הוא ז"ל דמתניתין דנשא ישראלית ואיהו לא מצי מיבם שפיר קתני חולץ והכי הל"ל דלא קתני מיבמין איידי דנקט בדידיה חולץ. וכך פירש ב"י סימן קע"ב משום האי איידי:
מפני שהיתה לו שעת הכושר. ופרכינן בגמרא ומה בכך והא השתא איקרי כאן להקים לאחיו שם ולאו בר הכי הוא. ומשני א"כ אין לך אשה כשירה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם מיתתו דיסורי מיתה מתישים כוחו אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה בת חליצה [היא] ה"נ ל"ש:
סריס חמה. כתב הר"ב וסימניו מפורשים כו' ופירשן רש"י לקוי. רך. מחליק. חלק כבשר אשה דרך בשר איש להיות שעיר אשפר"א *) בלע"ז. רתיחות. אשקו"מה *). כיפה. קילוח ארוך למרחוק. דיהה. שאינו קשור אלא צלול כמים. מחמיצין. מסריחין כששוהין בכלי. הבל. חמימות כעין עשן:
מפני שלא היתה לו שעת הכושר. ולא חיישינן שמא הבריא בינתים כדחיישינן לענין מום במשנה ג' פ"ו דבכורות דבודקין אותו ג' פעמים בתוך פ' יום דשאני התם דלחד אבר הלכך חיישינן אבל הכא דמחמת חולי כל הגוף הוא לא חיישינן. גמרא:
רבי אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה חולץ. עיין ספ"ה דנדה:
מפני שאין לו רפואה. ושאני סריסות דבשעת מיתה דהא ודאי שאין לה רפואה ואפילו הכי מתיבמת דלאו משום שעת הכושר דמעיקרא הוא אלא דהתשת כחו דשעת מיתה לאו סירוס הוא אלא כחישות כח דאתחלה ביה מחמת מיתה. גמרא:
לקיים דברי ר"ע. עדות זו של רבי יהושע בן בתירה לקיים דברי ר"ע העיד. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
4.
Rabbi Joshua said: I have heard that a eunuch performs halitzah and that halitzah is performed by others for his wife, and also that a eunuch does not perform halitzah and that no halitzah is performed for his wife, and I am unable to explain this. Rabbi Akiva said: I will explain it: a man-made eunuch performs halitzah and halitzah is also performed for his wife, because there was a time when he was fit [to have children]. A eunuch by nature neither performs halitzah nor is halitzah performed for his wife, since there never was a time when he was fit. Rabbi Eliezer said: Not so! Rather a eunuch by nature performs halitzah and halitzah is performed for his wife, because he may be cured. A man-made eunuch neither performs halitzah nor is halitzah performed for his wife, since he cannot be cured. Rabbi Joshua ben Baterra testified concerning Ben Megusat, who was a man-made eunuch living in Jerusalem and they performed yibbum for his wife, thus confirming the opinion of Rabbi Akiva.משנה ה
הַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. וְכֵן אַיְלוֹנִית לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. הַסָּרִיס שֶׁחָלַץ לִיבִמְתּוֹ, לֹא פְסָלָהּ. בְּעָלָהּ, פְּסָלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְעִילַת זְנוּת. וְכֵן אַיְלוֹנִית שֶׁחָלְצוּ לָהּ אַחִין, לֹא פְסָלוּהָ. בְּעָלוּהָ, פְּסָלוּהָ, מִפְּנֵי שֶׁבְּעִילָתָהּ בְּעִילַת זְנוּת:
ברטנורה
סריס. חמה, אינו לא חולץ ולא מיבם, ולא חולצין ומיבמין לאשתו:אילונית. סימניה פירשנו בפ״ק:בעלוה פסלוה. שהואיל והיא פטורה מן היבום עומדת עליהם באיסור אשת אח:
תוסופות יום טוב
הסריס. פירש הר"ב סריס חמה דדומיא דאילונית דבידי שמים. סתמא כר"ע. גמרא:
וכן אילונית. עיין בפירוש הר"ב משנה ג' פ"ב:
לא פסלה. מן הכהונה שאין חליצתה חליצה. רש"י:
מפני שהיא בעילת זנות. שהרי היא עליו באיסור אשת אח שלא במקום מצוה והר"ב שלא פירש כן בכאן אלא בסיפא משום דלשיטתיה אזיל כדמפרש במשנה ה' פרק ו' דחייבי לאוין עושין זונה ותיפוק לי' משום לאו דלא יבא פצוע דכא ולהראב"ד וסייעתו שכתבתי שם דס"ל דאין זונה אלא מחייבי כריתות מפרשינן לרישא נמי מטעמא דאיסור אשת אח כדפרישית:
וכן אילונית כו'. מפני שבעילתה בעילת זנות. פירש הר"ב דעומדת באיסור אשת אח דלא כר"י דמשנה ה' פ"ו ומיירי בהכיר בה האח דאל"כ הוי קדושי טעות ולא היתה אשת אח מעולם כמ"ש בסוף משנה א' דפ"ק:
יכין
מלכת שלמה
5.
The eunuch neither performs halitzah nor contracts yibbum. So too a woman who is incapable of procreation neither performs halizah nor is taken in yibbum. If a eunuch performed halitzah for his yevamah, he does not disqualify her [from subsequently marrying a priest]. If he has intercourse with her he disqualifies her, since this is an act of fornication. Similarly where brothers performed halitzah for a woman incapable of procreation, they do not disqualify her [from marrying a priest]. If they have intercourse with her they do disqualify her, since this is an act of fornication.משנה ו
סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַנְדְּרוֹגִינוֹס כֹּהֵן שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ בַּתְּרוּמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, טֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכָר, לֹא יַחֲלֹץ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְסָרִיס. אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא, אֲבָל לֹא נִשָּׂא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַנְדְּרוֹגִינוֹס חַיָּבִים עָלָיו סְקִילָה, כְּזָכָר:
ברטנורה
רבי יוסי ור״ש אומרים כו׳ דסבירא להו אנדדוגינוס כזכר. והדר ביה ר״י ואמר בברייתא שאנדרוגינוס בריה בפני עצמו ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה, הלכך אינו מאכיל בתרומה:רבי יהודה אומר כו׳ ולית הלכתה כותיה, דהא קיי״ל לעיל סריס אדם חולץ וחולצים לאשתו, וטומטום שנקרע הוי כסריס אדם:אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא. מפני שהוא כזכר, והשוכב עמו הוי בא על הזכור בין בזכרות שלו בין בנקבות שלו:ר״א אומר חייבין עליו סקילה כזכר. דוקא במקום זכרות שלו ולא בנקבות שלו. והלכה כר״א:
תוסופות יום טוב
סריס חמה כו' מאכילה בתרומה. דסריס חמה כשר לבוא בקהל כדילפינן בגמרא בריש פירקין (יבמות דף ע״ה) מדלא כתיב הפצוע דהוי משמע מעיקרו ממעי אמו ובברייתא מייתי לה מג״ש נאמר (דברים כ״ג:ב׳) לא יבא פצוע ונאמר (שם) לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ועיין מ״ש במשנה ד' פ״ד דסוטה. וא״ת כיון דכשר לבא בקהל פשיטא דמאכילה בתרומה. מיתרצה בגמרא דהכא דמהו דתימא מוליד מאכיל דדייקינן ויליד ביתו הם יאכלו. שאינו מוליד אינו מאכיל קמ״ל:
אנדרוגינוס כהן וכו'. כתב הר"ב והדר ביה רבי יוסי וכו' וכלומר וכן הלכה כמו שחזר בו וכן פסק הר"ב בספ"ו ממסכת בכורות וכן פסק הרמב"ם ועיין מ"ש לקמן בזה:
אנדרוגינוס. כתב בספר התשבי שהיא מלה יוונית אנדרי איש גינוס אשה:
אבל לא נישא. פירש הר"ב והשוכב עמו הוי בא על הזכור בין בזכרות שלו בין בנקבות שלו דכתיב (ויקרא י״ח:כ״ב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה איזהו זכר שיש בו שני משכבות הוי אומר זה אנדרוגינוס כלומר זכר כל זכרים במשמע משכבי לרבות משכב שני של אנדרוגינוס והא דתנן ריש פ"ו ולא חלק בין ביאה לביאה ופי' הר"ב ממשכבי אשה. מאשה קאמר דיליף. גמרא [דף פ"ג ב'] [* ופי' בזכרות לקמן בד"ה חייבים וכו']:
רבי אליעזר. כתבו התוספות דגרסינן רבי אליעזר ונ"ל שצ"ל ר' אלעזר מדאמרינן עלה בגמרא [פ"ד א'] א"ר כשהלכתי ללמוד תורה לפני ר' אלעזר בן שמוע וכו' ולא הניחוני ללמוד אלא דבר א' במשנתינו ר"א אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר ש"מ דר"א בן שמוע הוא שאמר זה ור' אלעזר שמו כמ"ש רש"י בפרקין דף ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מעשרה פרקיו שהקדים לפי' המשניות [ולעד"ן שהתוספות מוכחי מכאן גרסתם דהא ר"א בן שמוע למד לרבי. ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס וכו' ולא אמר אני אומר אנדרוגינוס וכו' הרי משמיה דזולתו אמר והוא ר' אליעזר. וק"ל כן נ"ל]:
חייבין עליו סקילה כזכר. כתב הר"ב דווקא במקום זכרות. כלומר מאחריו. נ"י ועיין ברפ"ו. ובגמרא דס"ל דה"ק קרא את זכר לא תשכב משכבי אשה. את זכרות של מי שיש בו שני משכבות לא תשכב. וזכר גרידא נפקא ליה מואת. ומ"ש הר"ב והלכה כר"א וכ"פ הרמב"ם ולעיל פסקו דבריה בפני עצמו הוא. וכתב נ"י בשם הרשב"א וז"ל. ולא ידעתי היאך יתקיימו שני פסקים הללו שאם אתה מספקו בנקיבה היאך אתה סוקל על ביאתו כזכר. ושמא הוא סובר דאף ר"א סבר דבריה בפני עצמו הוא. אלא שחייבין עליו סקילה כזכר. מגזירת הכתיב דואת זכר וכו' וכי כתיב את זכר. לאו דקרייה רחמנא זכר אלא לומר שאין חייבין במי שיש בו ב' משכבות דהיינו אנדרוגינוס אלא ממקום זכרות והיינו דאמרינן לא לכל אר"א אנדרוגינוס זכר הוא ע"כ:
יכין
מלכת שלמה