Mishnayos Club 6/20/2024




Mishnah

משנה א
כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד בָּאִים מִן הָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ, מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן, חוּץ מִן הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ. וְכֻלָּן אֵינָן בָּאִים אֶלָּא מִן הַמֻּבְחָר. וְאֵיזֶהוּ מֻבְחָר. מִכְמָס וּמְזוֹנִיחָה, אַלְפָא לַסֹּלֶת. שְׁנִיָּה לָהֶם, חֲפָרַיִם בַּבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִים:
ברטנורה כל קרבנות. מן החדש ומן הישן. במנחות קאמר:שאינן באים אלא מן החדש. בעומר כתיב (ויקרא כ״ג:ט״ז) מנחה חדשה, ובשתי הלחם כתיב (שמות ל״ד:כ״ב) בכורי קציר חטים:ומן הארץ. בעומר כתיב (ויקרא כ״ג:י׳) כי תבואו אל הארץ וגו׳ וקצרתם את קצירה, ובשתי הלחם כתיב (שם) ממושבותיכם תביאו לחם:מכמס וזוניחה. שמות של מקומות הן:אלפא לסלת. סולת שלהן ראשון ומובחר לכל הסלתות. כאל״ף זו שהיא ראשונה לכל האותיות:אלפא. זו אל״ף בלשון יוני:שנייה להן. קרובה סלתה להיות משובחת כסולת מכמס וזוניחה:חפריים בבקעה. שתי חפרים הן, אחת בהר ואחת בבקעה, ואותה שבבקעה היא שסולת שלה משובחת:כל הארצות. של ארץ ישראל היו כשרות, אלא שמכאן היו מביאים:
תוסופות יום טוב כל קרבנות כו' באים מן הארץ ומח"ל מן החדש ומן הישן. לשון הר"ב במנחות קאמר. ואע"פ דלא פסיק לפרושי אלא אמן החדש כו'. קאי נמי אמן הארץ כו'. דאי מן הארץ אף בזבחים. ה"ל למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין מח"ל כדתנן בספ"ג דתמורה: שאינן באין אלא מן החדש. לשון הר"ב בעומר כתיב מנחה חדשה. ולא דק דבשתי הלחם הוא דכתיב. ולשון הרמב"ם הטעתו לפום ריהטא. שכתב ונאמר בה (ויקרא כ"ג) והקרבתם מנחה חדשה לה'. ונאמר עוד (שמות כ"ג) וחג הקציר בכורי מעשיך. וסבר הר"ב דקרא קמא אעומר הביאו. וליתא דתרוייהו אשתי הלחם מייתי להו עיין בלשון הר"ב רפ"ב דפרה. והיה נראה דעומר ילפינן מדקרי ליה קרא מנחת בכורים כמ"ש במ"ד פ"י. אבל בגמ' מוכח דיליף לה. מדכתיב (ויקרא כג) ראשית קצירכם: אלא מן המובחר. שנא' (דברים יב) וכל מבחר נדריכם. תוספתא הביאוה התו' וכ"כ הר"ב (בפ"י) [בפרקין] מ"ה: אלפא. פי' הר"ב זו אלף בלשון יוני כדתנן במ"ב פ"ג דשקלים ועמ"ש שם במ"ג פ"ה: חפריים. ס"א עפריים. וכן גי' התו'. וכתבו עיר היא בד"ה [ב' י"ג י"ט] וילכד אביה את עפריים:
יכין מלכת שלמה
1.
All the sacrifices communal or individual may be offered from [produce grown] in the Land [of Israel] or outside the Land, from new [produce] or from the old, except for the omer and the two loaves, which must be offered only from new produce and from [produce grown] in the land. All [offerings] must be offered from the choicest produce. And which is the choicest? That from Michmas and Zanoha are “alpha” for the quality of their fine flour; second to them is Hafaraim in the valley. The [produce of the] whole land was valid, but they used to bring it from these places.

משנה ב
אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִבֵּית הָאִילָן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נָרָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה, וּבַשְּׁנִיָּה זוֹרְעָהּ קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם, וְהִיא עוֹשָׂה סֹלֶת מְרֻבָּה. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. הַגִּזְבָּר מַכְנִיס אֶת יָדוֹ לְתוֹכָהּ. עָלָה בָהּ אָבָק, פְּסוּלָה, עַד שֶׁיְּנִיפֶנָּה. וְאִם הִתְלִיעָה, פְּסוּלָה:
ברטנורה אין מביאין. עומר ושתי הלחם:לא מבית הזבלים. משדה שצריכה לזבל, דשמא לא נזדבלה כל צרכה ונמצאו פירותיה כחושים. אי נמי, לפי שהזבל מבאיש ומפסיד טעם הפרי:ולא מבית השלחים. ארץ צמאה למים שפירותיה כחושין:לא מבית האילן. מתבואה שבין האילנות. שהאילנות הגדלים שם יונקים הקרקע ומכחישים הזרעים:נרה. חורש. לשון נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳):ובשניה זורעה. בגמרא מסיק, דשנה ראשונה הוא נר כולה וזורע חציה ומניח חציה ניר. וכן בשניה חורשה כולה וזורע החצי שלא זרע אשתקד, והחצי שזרע אשתקד מניחו ניר. וכן בכל שנה זורע ניר של אשתקד:כיצד בודק. הסולת אם מנופה כל צרכו אם לאו:עלה בידו אבק. קמח דק, וגרוע הוא:עד שיניפנה. בנפה לעבור האבק דק שנשאר בה:ואם התליעה. הסולת או החטה:פסולה. והוא שהתליעה ברובה. וילפינן לה לקמן סוף פרקין מדכתיב (במדבר כ״ח:י״ט-כ׳) תמימים יהיו לכם ומנחתם. תמימים יהיו לכם ונסכיהם. שיהיו גם כן המנחות והנסכים תמימים:
תוסופות יום טוב אין מביאין פי' הר"ב עומר ושתי הלחם. דהא זורעה קודם לפסח שבעים יום היינו בעומר. ומיהו התוס' כתבו דבכל המנחות קאמרינן. דהא כיצד בודק. הגזבר מכניס כו'. אי בעומר דוקא הל"ל שלוחי ב"ד כדתנן במ"ג פ"י. וכן הרמב"ם בפ"ו ופ"ז מה' איסורי מזבח העתיקה לכל המנחות: ולא מבית השלחין. עמ"ש במ"ח פ"י והשלחין פי' הר"ב ארץ צמאה. ועי' בריש מסכת מ"ק: זורעה קודם לפסח ע' יום. שכבר יש כח לחמה שזורחת עליה. רש"י: ואם התליעה. כתב הר"ב הסלת או החטה והוא שהתליעה ברובה. ברייתא. ובעי ר' ירמיה ברוב חטה או ברוב סאה תיקו. ופי' הרמב"ם בפ"ו מה' איסורי מזבח בהתליעה רוב חטה אחת. אע"פ שהיא מעורבת בסאה חטים שלא התליעו. [ומ"ש הר"ב] [*וילפינן לה לקמן. במתני' דס"פ]:
יכין מלכת שלמה
2.
One may not bring [grain for menahot] from the produce of a manured field or from an irrigated field or from a field stocked with trees. But if one did bring it [from these] it was valid. How was it prepared? In the first year it was plowed and in the second year it was sown seventy days before Pesah, thus it would produce fine flour in abundance. How was it tested? The temple-treasurer used to thrust his hand into it; if some dust came up in [his hand] it was invalid, until it was sifted [more]. If it had become magotty it is invalid.

משנה ג
תְּקוֹעָה, אַלְפָא לַשָּׁמֶן. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שְׁנִיָּה לָהּ רֶגֶב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִים, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶם. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אַנְפִּיקְנוֹן. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַגַּרְגְּרִים שֶׁנִּשְׁרוּ בַמַּיִם, וְלֹא מִן הַכְּבוּשִׁים, וְלֹא מִן הַשְּׁלוּקִין. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל:
ברטנורה תקועה. עיר ששמה תקועה כדכתיב (שמואל ב י״ד:ב׳) וישלח יואב תקועה:אלפא לשמן. השמן שלה ראשון ומובחר לשמנים. כאל״ף זו שהיא ראשונה לאותיות:אנפיקנון. שמן העשוי מזיתים שלא הביאו שליש בשולן, והוא מר מאד:שנשרו במים. שהמים מקלקלים את השמן:
תוסופות יום טוב ולא ממה שנזרע ביניהם. מן הזיתים שנזרעו זרעים ביניהם. לפי שהזרעים מכחישים לאילנות. רש"י: אין מביאין מן הגרגרים. של זיתים שנפלו. רש"י: שנשרו במים. נראה דמלתא באפי נפשא היא ולא קאי אגרגרים וכן בברייתא שמן זית כבוש שלוק שרוי. והרמב"ם בפ"ו מה' אסורי מזבח. העתיק שמן של גרגרים (שנכמרו) [שנשרו] במים או של זיתים כבושים כו': ולא מן הכבושים ולא מן השלוקים. ולא תנן מבושל כדתנן בשאר דוכתי במשנה ז' פ"י דזבחים. ובמשנה ו' פ"ב דפסחים וגם בברייתא שהעתקתי לא תני מבושל. אבל בפירש"י או שנתבשלו. או שנשלקו:
יכין מלכת שלמה
3.
Tekoa is “alpha” first its oil. Abba Saul says: Second to it is Regev, on the other side of the Jordan. The [oil of the] whole land was valid, but they used to bring it only from these places. One may not bring it from a manured field or from an irrigated field or from olive-trees planted in a field sown with seeds, but if one did bring it [from these] it was valid. One may not bring anpakinon, and if one did bring it, it is invalid. One may not bring it from olive-berries which had been soaked in water or preserved or stewed; and if one did bring it, it is invalid.

משנה ד
שְׁלשָׁה זֵיתִים, וּבָהֶן שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה שְׁמָנִים. הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן, מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַזַּיִת וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַּל. זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בְּקוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּאֲבָנִים. זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הַזַּיִת הַשֵּׁנִי מְגַרְגְּרוֹ בְרֹאשׁ הַגַּג, וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַּל, זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בְּקוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּאֲבָנִים, זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הַזַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, עוֹטְנוֹ בְתוֹךְ הַבַּיִת עַד שֶׁיִּלְקֶה, וּמַעֲלֵהוּ וּמְנַגְּבוֹ בְרֹאשׁ הַגַּג, וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְבִיבוֹת הַסַּל, זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בְּקוֹרָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּאֲבָנִים, זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת:
ברטנורה שלשה זיתים. שלש פעמים בשנה מלקטים את הזיתים. ובהן שלש שמנים, בכל פעם יש שלשה מינים שמן:הזית הראשון. פעם ראשונה שמלקט:מגרגרו בראש הזית. מלקט גרגרים שהן בראש הזית, שהן מתבשלים תחלה לפי שהחמה זורחת עליהן ומבשלתן:לתוך הסל. ומסתנן ויוצא והכלי תחת הסל לקבל השמן:רבי יהודה אומר סביבות דופני הסל. נותן את הזיתים והשמן זב דרך הדפנות ונופל לשולי הסל ומשם מסתנן ויוצא ונמצא מזוקק. שהפסולת נשאר מדובק בדופני הסל. אבל לא יתנם בשולי הסל, מפני שמתערב בו שמן ושמרים ויוצאים ונמצא שמן עכור. והשמן הזב מאליו בלא שום טעינה נקרא שמן ראשון של הזית הראשון:טען בקורה. זיתים שבסל:רבי יהודה אומר באבנים. ולא בקורה. שהקורה כבדה ומוציאה את השמרים:חזר וטחן. ברחים, את הזיתים שתחת הקורה, וטוען אח״כ הקורה:הראשון למנורה. דבעינן שמן זית זך:והשאר כשר למנחות. דלא כתיב בהו זך:הזית השני. פעם שניה כשמלקט את שנמצאים מבושלים עתה:מגרגרו בראש הגג. מלקט הגרגרין הסמוכים לגג. שזיתיהן היו סמוכים לגגותיהן, ואותן מתבשלים בשניה:הראשון. שיצא קודם טעינה, כשר למנורה:הזית השלישי. שמתלקט פעם שלישית, אין מתבשלים לעולם כל צרכן, שהן ענפים שתחת הגג שאין חמה מגעת בהם:עוטנו. לשון מעטן של זיתים, שהיא הגומא שמניחים בה הזיתים כדי שיתעפשו שם. ולשון מקרא הוא, עטיניו מלאו חלב (איוב כ״א:כ״ד):שילקה. שיתעפש:ומנגבו בראש הגג. דמתוך שהוא צבור ומכונס במקום אחד ארבעה וחמשה ימים זב מאליו מוהל שאינו יפה, לפיכך צריך לנגבו:
תוסופות יום טוב שלשה זיתים. פי' הר"ב ג"פ בשנה מלקטים את הזיתים. וכן פירש"י וכתבו התוס' וקשה דבמס' פאה משמע דחייבין בפאה [בהדיא תנן במשנה ה' פ"ק. ובאילן כו' והזיתים כו' חייבים בפאה] וכל דבר שאין לקיטתו כאחד לא מחייבא בפאה כדאיתא בריש כלל גדול [נמי מתני' היא לעיל מהך התם בפאה] ובערוך פי' כפי' הקונטרס עכ"ל. וז"ל הרמב"ם בסוף הל' איסורי מזבח זית שגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו כו' זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכתשן כו'. זיתים שמסקן וטענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואח"כ כתש כו'. וכ"כ בפירושו: לתוך הסל. ל' הר"ב ומסתנן לשון סינון. והתי"ו להתפעל שכן היא מפרדת אותיות העיקר בתיבה שתחלתה סמ"ך כמו שפירש"י בסוף פ' מקץ: מגרגרו בראש הגג. לשון הר"ב מלקט הגרגרים הסמוכים לגג שזיתיהם היו סמוכים לגגותיהן. וז"ל רש"י כלומר מלקט זיתים שבאמצע האילן שאינן בראש הזית. כלומר אותן שיכול לעמוד בראש גגו ונוטלן שאותן אין מתבשלין במהרה כמו אותן שבראש הזית. והאי דאמר בראש הגג לסימנא קאמר. ע"כ: עוטנו בתוך הבית. וכן העתיק הרמב"ם כמ"ש לשונו לעיל. וז"ל רש"י עוטנן בבית מניחן בבית הבד במעטן. ע"כ. ובמשנה שבגמרא גרס בהדיא בבית הבד: עוטנו. פירש הר"ב הגומא כו'. ולשון מקרא הוא עטיניו מלאו חלב. והם עצמות שיש בהם מוח דימה אותן למעטן. לפי שהם רחבים וגדולות בחללם ומהשם הזה נגזר הפועל ואמר [עוטנו]. הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
4.
There are three [periods of gathering in the] olives and each crop gives three kinds of oil. The first crop of olives is when the olives are picked from the top of the tree; they are pounded and put into the basket. Rabbi Judah says: around the basket. This gives the first oil. They are then pressed with the beam Rabbi Judah says: with stones. This gives the second oil. They are then ground and pressed again. This gives the third oil. The first [oil] is fit for the candlestick and the others for menahot. The second crop is when the olives at roof-level are picked from the tree; they are pounded and put into the basket. Rabbi Judah says: around the basket. This gives the first oil. They are then pressed with the beam Rabbi Judah says: with stones. This gives the second oil. They are then ground and pressed again. This gives the third oil. The first [oil] is fit for the candlestick and the others for menahot. The third crop is when the last olives of the tree are packed inside the house until they become overripe; they are then taken up and dried on the roof they are pounded and put into the basket. Rabbi Judah says: around the basket. This gives the first oil. They are then pressed with the beam Rabbi Judah says: with stones. This gives the second oil. They are then ground and pressed again. This gives the third oil. The first [oil] is fit for the candlestick and the others for menahot.

משנה ה
הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרִאשׁוֹן, אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, אֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. אַף הַמְּנָחוֹת הָיוּ בַדִּין שֶׁיִּטָּעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ. מָה אִם הַמְּנוֹרָה שֶׁאֵינָהּ לַאֲכִילָה, טְעוּנָה שֶׁמֶן זַיִת זַךְ, הַמְּנָחוֹת, שֶׁהֵן לַאֲכִילָה, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּטָּעֲנוּ שֶׁמֶן זַיִת זַךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כז), זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְלֹא זַךְ כָּתִית לַמְּנָחוֹת:
ברטנורה שוין. לאו לכל מילי שוין, דהא בכולהו תנן הראשון למנורה והשאר למנחות, אלא שוין למנחות קאמר. ומשום דקיי״ל בכל מקום מבחר נדריך, שיביא מן המובחר, קא משמע לן השתא שהראשון שבשני והשני שבראשון שוין. שאם יש לו מנחה להביא ויש לו משניהם, מאיזה שירצה יביא. אבל אם יש לו משלישי שבראשון ומראשון שבשני, יביא מנחתו מראשון שבשני שהוא מובחר:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
5.
The first oil of the first crop, there is none better than it. The second oil of the first crop and the first oil of the second crop are equal. The third oil of the first crop, the second oil of the second crop and the first oil of the third crop are equal. The third oil of the second crop and the second oil of the third crop are equal. As to the third oil of the third crop, there is none worse than it. It would have been logical by the following argument that menahot should also require the purest olive oil: if the candlestick, whose [oil] is not for eating, requires pure olive oil, how much more should menahot, whose oil is for eating, require pure olive oil! But the text states, “Pure olive oil of beaten olives for lighting” (Exodus 27:20), but not “pure olive oil of beaten olives for menahot.”

משנה ו
וּמִנַּיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן. קְרוּתִים וְהַטּוּלִים, אַלְפָא לַיָּיִן. שְׁנִיָּה לָהֶן, בֵּית רִמָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִגְנָה בַבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִין, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אִלְיוּסְטָן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מָתוֹק, וְלֹא מְעֻשָּׁן, וְלֹא מְבֻשָּׁל. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת, אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים:
ברטנורה קרותים והטולים. שם מקומות הם:אליוסטן. יין מתוק מחמת השמש, שתלו הענבים בשמש למתקן. שמש בלשון יון יוסטן:יין ישן. שעברו עליו שנים עשר חודש, עובר אדמימותו, והכתוב אומר (משלי כ״ג:ל״א) אל תרא יין כי יתאדם, אלמא בשעת אדמימותו מובחר הוא:לא מתוק. כשהוא מתוק מחמת עצמו. דאילו מחמת שמש, הא תנא רישא אליוסטן אם הביא כשר. פירוש אחר, תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום. וראשון עיקר:מן הדליות. מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות וקנים גבוהים מן הארץ:אלא מן הרגליות. מגפנים ששוכבות על גבי קרקע בין רגלי בני האדם שאינן מודלות:העבודים. שנעבדו שתי פעמים בשנה. שחופרים סביבות הגפנים להפך בקרקע שבשרשיהן ועושין בהן גומות להשקותן, וזו היא עבודתן:
תוסופות יום טוב לא מתוק. פי' הר"ב כשהוא מתוק מחמת עצמו וכו'. פ"א תירוש כו' וראשון עיקר. כ"כ התוספות מדתני רבי חייא [שהעתקתיו ברפ"ו דמס' עדיות] יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר: ולא מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותם. רש"י. ורמב"ם פי' מעושן ר"ל שאם היה לכלי *)ריח [רע] אותו היין [יש] בו [ריח רע ג"כ] והוא הנקרא מעושן [ויקרה] הרבה מום הזה אצלנו ביינות המערב ומבושל המבושל ע"י אש. ע"כ. ובכף נחת כתב מעושן שמעשנים החביות של עץ כשהם חדשים בגפרית והיין מתבשם ביותר בטעם ובריח טוב ע"כ. אבל הוא מזיק לאדם וזה מפורסם. ולפיכך נפסל:
יכין מלכת שלמה
6.
From where did they bring the wine? Keruhim and Attulim rank are alpha their wine. Second to them are Bet Rimmah and Bet Lavan on the mountain and Kefar Signa in the valley. [Wine of the] whole land was valid but they used to bring it only from these places. One may not bring it from a manured field or from an irrigated field or from vines planted in a field sown with seeds; but if one did bring it [from these] it was valid. One may not bring wine from sun-dried grapes, but if one did bring it, it was valid. One may not bring old wine, the words of Rabbi. But the sages permit it. One may not bring sweet wine or smoked wine or cooked wine, and if one did bring it, it was invalid. One may not bring wine from grapes suspended [on reeds], but only from the vines growing close to the ground and from well-cultivated vineyards.

משנה ז
לֹא הָיוּ כוֹנְסִים אוֹתוֹ בַחֲצָבִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת. וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִיּוֹת עַד פִּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף. אֵינוֹ מֵבִיא, לֹא מִפִּיהָ, מִפְּנֵי הַקְּמָחִין. וְלֹא מִשּׁוּלֶיהָ, מִפְּנֵי הַשְּׁמָרִים. אֶלָּא מֵבִיא מִשְּׁלִישָׁהּ וּמֵאֶמְצָעָהּ. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק, הַגִּזְבָּר יוֹשֵׁב וְהַקָּנֶה בְיָדוֹ, זָרַק אֶת הַגִּיד וְהִקִּישׁ בַּקָּנֶה. רַבִּי יוֹסֵי בְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יַיִן שֶׁעָלָה בוֹ קְמָחִין, פָּסוּל, שֶׁנֶּאֱמַר, תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם וּמִנְחָתָם (במדבר כח), תְּמִימִים יִהְיוּ לָכֶם וְנִסְכֵּיהֶם (שם):
ברטנורה בחצבים גדולים. שהכלים הגדולים פוגמים טעם היין:כדי שיהא ריחו נודף. כשהחבית מלאה, יוצא הריח לחוץ ואינו נודף:קמחין. כמין גרגרים דקים לבנים שעולים על פני היין דומין לקמח:ומאמצעה. משים ברזא באמצע החבית:קנה. אמת המדה שהיתה רגילה להיות ביד הגזבר:זרק את הגיד והקיש בקנה. כלומר כשזרק היין הגיד של שמרים שמתחילים השמרים לצאת, הקיש הגזבר בקנה שבידו ודחהו שלא יכנס בכלי שיש בו היין. ורבותי פירשו הקיש בקנה שבידו לרמוז אל מושך היין מן החבית שיסתום החבית בברזא, ולא היה אומר לו סתום לפי שהדבור קשה ליין. והכי מפרש ליה בגמרא:רבי יוסי בר׳ יהודה אומר יין שעלו בו קמחין פסול. ואין הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה. וכל הני דאמרינן במתניתין שהם פסולים, בין בסולת בין בשמן בין ביין, אם עבר והקדישן מכין אותו מכות מרדות מדבריהם, כדין המקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה מן התורה, מדכתיב בבעל מום לא תקריבו, ואמרו בסיפרא, אין לא תקריבו אלא לא תקדישו. וכשם שהיו מביאים הסולת והיין והשמן ממקומות מובחרים ידועים כדתנן במתניתין, כך היו מביאים הקרבנות ממקומות ידועים, אילים ממואב, כבשים מחברון, עגלים משרון, גוזלות דהיינו תורים ובני יונה מהר המלך:
תוסופות יום טוב כדי שיהא ריחו נודף. יעמוד ריחו מפני שיעלה הבלו במקום שהניח בראש הכלי ויעמוד ריחו ולא יתערב בו שום דבר. הרמב"ם. ונודף לשון ארמית. וריח שמניך מכל בשמים (שיר השירים ד׳:י׳) מתורגם ושום טב דצדיקיך נדיף מכל בשמין וריח אפך וריחהון יהא נדיף: משלישה ומאמצעה. לשון הר"ב ומאמצעה משים ברזא באמצע החבית ע"כ ונ"ל דמאמצעה קאי אמשלישה כלומר מאמצע השליש האמצעי. ולשון הרמב"ם בסוף הלכות איסורי מזבח משלישה ומאמצעה של אמצעית. וכתב הכ"מ דנראה שכך היה גורס ע"כ. ולי נראה דפירוש גירסתינו כך היא מאמצעה של שלישה והשלישה היא האמצעית: [*והקיש בקנה. פי' הר"ב שדחו שלא יכנס כו' ורבותי פי' כו' והכי מפרש לה בגמ'. ופי' רבותיו. הוא פירוש רש"י והפירוש הראשון כן הוא בפירוש הרמב"ם. וז"ל גזבר מקיש בקנה ר"ל שדוחה ומרחיק אותו ואינו מניחו להתמצות ע"כ. ואין זה דלא כהגמרא דהא ה"נ אינו מדבר. אלא שקצת קשה למה לא זכר זה הטעם אבל בנא"י כך הוא לשונו גזבר מקיש ומדחיק בקנה פי' מקיש על הכד בלי דבור כי הדבור רע ליין ולפיכך מקיש והיושב על היין מיד סותם הנקב ר"ל שדוחה ומדחיק אותו ואינו מניחו לירד עכ"ל]: שנאמר תמימים יהיו לכם. ואם היו בו קמחין הוי כבעל מום רש"י. וכ' הר"ב וכל הנך דאמרינן כו'. כדין המקדיש בעל מום למזבח שהוא לוקה מן התורה. עיין מ"ש ברפ"ק דתמורה על מימר. דאמר רבי יוחנן לא תתני מימר וכו' ומ"ש הר"ב אין לא תקריבו אלא לא תקדישו. לשון הרמב"ם וכתב בסיפרא בעל מום לא תקריבו אם משום בל תשחט. הרי בל תשחט אמור למטן. הא אינו אומר כאן לא תקריבו אלא משום בל תקדיש. ע"כ. ועיין ריש פ"ה דתמורה ובסוף הפרק:
יכין מלכת שלמה
7.
They did not put [the wine] in large casks but in small barrels. And one did not fill the barrels to the brim so that its scent might spread. One may not take the wine at the mouth of the barrel because of the scum, nor that at the bottom because of the lees; but one should take it only from the third or the middle of the barrel. How was it tested? The temple-treasurer used to sit nearby with his stick in his hand; when the froth burst forth he would knock with his stick. Rabbi Yose bar Judah says: wine on which there is a scum is invalid, for it is written, “They shall be for you without blemish, and their minhah,” and “They shall be for you without blemish, and their libations” (Numbers 28:19-20,.

קדשים מנחות פרק ח
Kodshim Menachos Chapter 8