Mishnah

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule

טהורות

כלים

פרק ח

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל

Tahoros

Kelim

Chapter 8

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10 0:11

משנה א

הַתַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִנְסָרִים אוֹ בִירִיעוֹת, נִמְצָא שֶׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד, הַכֹּל טָמֵא. כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ וּמְשֻׁלְשֶׁלֶת לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר, לֹא תַצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל. אָמְרוּ לוֹ, אִם הִצִּילָה בְמֵת הֶחָמוּר, שֶׁכֵּן חוֹלְקִים אֹהָלִים, תַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל, שֶׁאֵין חוֹלְקִים כְּלִי חָרֶס:

ברטנורה התנור שחצצו. שעשה מחיצה באמצעיתו וחלקו עד למעלה מפיו:הכל טמא. אפילו אוכלים שבעבר השני של מחיצה:כוורת פחותה ופקוקה בקש. להכי נקט פחותה, דלאו כלי היא, דאי הוה שלימה היתה מצלת על אוכלים שבתוכה, דאפילו כלי שטף מציל, אבל השתא דלאו כלי היא הויא כמחיצה בעלמא. ופקוקה בקש לרבותא נקטה, דאע״ג דפחיתתה פקוקה בקש לא הויא כלי ואין מצלת על אוכלים שבתוכה:ומשולשלת. תלויה:אם הצילה במת החמור. דכוורת פחותה ופקוקה בקש חוצצת בפני הטומאה באוהל המת, ואע״פ שטומאתו חמורה לטמא אדם וכלים טומאת שבעה:לא תציל בכלי חרס הקל. שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים:שכן חולקים אהלים. שדרך בני אדם לחלוק אוהלים במחיצה, הלכך הויא כוורת כמחיצה ומצלת באוהל המת מן הטומאה:שאין חולקים כלי חרס. שאין דרך לחלוק כלי חרס במחיצה. פירוש אחר ועיקר, שכן חולקים אוהלים, שמועלת חלוקת מחיצה באוהלים, דהא תנן במסכת אהלות פרק סגוס עבה, בית שחצצו בנסרים או ביריעות, טומאה בבית, כלים שבתוך המחיצה טהורים. ואין חלוקת המחיצה מועלת בכלי חרס, דגבי תנור תנן הכא תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, נמצא שרץ במקום אחד הכל טמא. ואין הלכה כרבי אליעזר:

תוסופות יום טוב כוורת פחותה כו'. כתב הר"ב להכי נקט פחותה דלאו כלי הוא כו' דאפי' כלי שטף מציל. כלומר לא מבעיא כלי חרס דמינו הוא. דפשיטא דמציל דלאו תוך הוא שהרי זה הוא תוך אחר אלא אפילו כלי שטף דלאו מינו הוא אימא דתוך דכלי חרס הוא וליטמא. אפ"ה מציל. מיתורא דוי"ו דתוכו לומר תוכו ולא תוך תוכו. הכי מסקי התוס' פ"ק דזבחים דף ג. ועוד פ"ק דחולין דף כה [ד"ה ואפילו]: ומשולשלת לאויר התנור. אע"פ שפיה למעלה מאויר התנור. כדפי' הר"ב במתני' דלקמן ועמ"ש שם בס"ד: אמר ר"א אם הצילה במת החמור. כדתנן בפ"ט דאהלות: [*בכלי חרס הקל. פי' הר"ב שאין מטמא אלא אוכלים ומשקים ומצינו שבחבורים מטמא כלים בספ"ט דאהלות ע"ש. ואולי ג"כ אדם דמאי שנא ולא עוד אלא דטומאת חיבורים עיקרה באדם]: שכן חולקים אהלים. פי' הר"ב שדרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה הלכך הויא כוורת כמחיצה כו'. משמע דלא פליג ר"א אלא בכוורת אבל במחיצה מודה וא"כ היינו כפי' האחר שכתב וכן הוא בהדיא בדברי הרמב"ם ז"ל ולפי שאין מדרך האדם שיחלקו הכלי כמו שאמר בתחלת ההלכה. תנור שחצצו כו' הכל טמא אולם בטומאת המת הנה אמר [בט"ו] מאהלות. בית שחצצו כו'. ע"כ. ושוב מצאתי בפ"ק דזבחים דף ג דמייתי לה התם למתני' דהכא ופי' רש"י שכן חולקים. דרך בני אדם לחלוק אהלים במחיצה וכתוב הגה"ה בתוס' וז"ל משמע לפירושו דפליגי אף בתנור שחצצו בנסרים או ביריעות. ובת"כ בפ' ויהי ביום השמיני משמע דבכוורת פחותה ופקוקה ומשולשלת לאויר התנור דווקא פליגי. ולא כשחצצו בנסרים. וטעמא משום דכוורת שיש לה ד' מחיצות חייצה דדמיא לכלי ולכך מטהר [ר"א]. אבל מחיצה אחת בתנור. מודה ר"א דלא חייצה וטמא וכו'. לכן נראה לרבינו הקדוש לפרש הכי אם הציל כוורת כו' שכן תולקים אהלים פי' שכן מחיצה אחת המפסקת מצלת תאמר כלי חרס כו' שאין חולקים אהלים. פי' שמחיצה אחת המפסקת בתנור אינה חוצצת ע"כ:

יכין מלכת שלמה

1.

An oven which they partitioned with boards or hangings, and in it was found a sheretz in one compartment, the entire oven is unclean. A hive which was broken and its gap was stopped up with straw and was suspended within the air-space of an oven while a sheretz was within it, the oven becomes unclean. If a sheretz was within the oven, any food within the hive becomes unclean. But Rabbi Eliezer says that it is clean. Rabbi Eliezer said: if it affords protection in the case of a corpse which is more consequential, should it not afford protection in the case of an earthenware vessel which is less consequential? They said to him: if it affords protection in the case of corpse impurity, this is because tents are divided, should it also afford protection in the case of an earthenware vessel which is not divided?

משנה ב

הָיְתָה שְׁלֵמָה, וְכֵן הַקֻּפָּה, וְכֵן הַחֵמֶת, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָהוֹר. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לְאֳכָלִין, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה:

ברטנורה היתה שלימה. הכוורת:התנור טהור. דכתיב (ויקרא י״א:ל״ג) אשר יפול מהם אל תוכו, ולא אל תוך תוכו. ובפיה למעלה מן התנור איירי, דאי כולה משוקעת בתנור כחד תוך דמי:אוכלין שבתוכה טהורין. דכתיב (שם) כל אשר בתוכו יטמא, ולא שבתוך תוכו:ניקבו. נקב המטהר אותן מידי טומאתן, שוב אין תורת כלי עליהן ואינן חוצצים בין התנור ובין מה שבתוכן. וכמה הוא נקב המטהר אותן מטומאתן:העשוי לאוכלים. שיעורו כמוציא זיתים:העשוי לכך ולכך. לאוכלים ולמשקים:מטילין אותו לחומרו. ואם ניקב כשיעור של משקין שהיא פחות משיעור העשוי לאוכלים, שוב אינו מציל מפני הטומאה:בכונס משקה. כשמשימין הכלי מצד הנקב על המים נכנסים המים דרך הנקב בתוך הכלי. והוא גדול ממוציא משקה:

תוסופות יום טוב התנור טהור. פי' הר"ב דכתיב אשר יפול מהם אל תוכו ולא אל תוך תוכו. עיין מ"ש לעיל בשם התוס'. ומ"ש הר"ב ובפיהן למעלה מן התנור איירי דאי כולה משוקעת כו'. כלומר שקועה בתוך התנור. דאילו שוה לשפת התנור נמי טהור. כדאשכחן בכלי חרס שיש לו ג' שפיות בספ"ד. וז"ל הרמב"ם אולם אם היה השרץ בכלי. וזה הכלי פתוח הפה [בתוך] אויר התנור כו': ניקבו. פי' הר"ב שוב אין תורת כלי עליהן. ואין חוצצים בין התנור ובין מה שבתוכן. ועיין בפירושו לספ"י ומ"ש שם בס"ד: שיעורן בזיתים. עיין מ"ש במשנה ג פ"ג: מטילים אותו לחומרו בכונס משקה. ואמרו בראש הפ' הג' מטילין אותו לחומרא בזיתים לפי שאופן החומרא בכאן שנאמר אע"פ שלא יהיה בו נקב כי אם בכונס משקה. יטמא הדבר אשר בו בהטמאות התנור. וכן יטמא התנור וכו'. ואופן החומרא שם שנאמר [שהוא] יטמא עד שינקב נקב גדול יצאו ממנו זיתים ואז לא יקבל טומאה. הרמב"ם: בכונס משקה. לשון הר"ב כשמשימין הכלי מצד הנקב כו'. כך לשון הרמב"ם לפנינו. אבל בנא"י הכלי הנקוב כו':

יכין מלכת שלמה

2.

If the hive was complete, and so too in the case of a basket or a skin-bottle, and a sheretz was within it the oven remains clean. If the sheretz was in the oven, any food in the hive remain clean. If a hole was made in it: A vessel that is used for food must have a hole large enough for olives to fall through, If it is used for liquids the hole must be large enough for liquids to pass into it, And if it is used for either it is subjected to the greater restriction: the hole need only be large enough for liquids to pass into it.

משנה ג

סְרֵידָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וְשׁוֹקַעַת לְתוֹכוֹ וְאֵין לָהּ גַּפַּיִם, הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ, הַתַּנּוּר טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, אֳכָלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ, טְמֵאִין, שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵלִים. חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין, וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיְתָה כְפוּיָה וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר:

ברטנורה סרידא. כמין עריבה קטנה שהנחתום משתמש ללוש בה ואין לה בית קיבול. ורמב״ם אומר שהוא לוח של חרס נקובה עשויה כעין שבכה. מעשה רשת, מתרגמינן עובד סרדתא:גפיים. אוגנים ואזנים:שאין מצילים מיד כלי חרס. מליטמא באויר כלי חרס:אלא כלים. וזו הואיל ואין לה אזנים אינה חשובה כלי:נחושתו של תנור. קרקעיתו ותחתיתו. ודומה לו ביחזקאל (ט״ז ל״ו) יען השפך נחושתך:החבית והמשקין טהורים. דלא נכנסו לאוירו, דהא למטה מנחושתו קיימי. ואפילו מחובר אויר התנור באויר החבית ואפילו החבית פתוחה ונכנס מאויר התנור בפיה, לא נטמא היין בכך, שאין אויר כלי חרס מטמא לא למעלה ולא למטה אלא בתוכו:היתה כפויה. החבית על פיה ונתונה על פיו של תנור שיש בו שרץ, ויש בשולי החבית לחלוחית יין שיש בה טופח על מנת להטפיח, לא נטמאת אותה הלחלוחית מפני אויר התנור שנכנס לתוך החבית, כיון שלא היתה לחלוחית היין בתוך התנור:

תוסופות יום טוב סרידה. פי' הר"ב כמין עריבה כו' מלשון ואת בגדי השרד (שמות ל״א:י׳). ועיין בפי' הר"ב משנה ב פט"ו: ושוקעת לתוכו. כדפרישי' לעיל דכשהפיות שוים חשיב נמי תוך תוכו: [*אלא כלים. עיין (שם) במשנה דלקמן ומ"ש שם בס"ד]: חבית שהיא מלאה משקים כו'. ה"ה אוכלים. ומשום סיפא שבשולי חבית. שאין רגילות האוכלים שישארו בשוליו נקט נמי ברישא משקין ואי נמי משום מתניתין דלקמן דדוקא משקים: משקה טופח. לשון הר"ב על מנת להטפיח. לא ידעתי מה הכריחו לפרש כן. וז"ל הרמב"ם משקה טופח [שבשולי החבית]. ר"ל המימיות אשר בו כדי לטפוח היד וזהו תכלית מה שאפשר שישאר בקרקע החבית מהמשקין. והיא כפויה על פיה. ע"כ. ועיין סוף פ"י:

יכין מלכת שלמה

3.

Netting placed over the mouth of an oven and slightly sinking into it, and having no frame: If a sheretz was in it, the oven becomes unclean; If the sheretz was in the oven, the food in the netting becomes unclean, since only vessels afford protection against an impurity in an earthen vessel. A jar full of pure liquids placed beneath the bottom of an oven, and a sheretz in the oven – the jar and the liquids remain clean. If it was inverted, with its mouth projecting into the air-space of the oven, and a sheretz was in the oven, the liquid that clings to the sides of the jar remains clean.

משנה ד

קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה בַתַּנּוּר, הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר, הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, שֶׁאֵין כְּלִי חֶרֶס מְטַמֵּא כֵלִים. הָיָה בָהּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, נִטְמָא וְטִמְּאָהּ. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי:

ברטנורה הקדרה טהורה. והוא שלא ראה השרץ אויר הקדירה כשנפל בתנור:נטמא. המשקה, וחזר וטימא את הקדרה, כדין כל משקין טמאין שמטמאים כלים:מטמאיך לא טמאוני. הקדרה אומרת למשקין, אויר כלי חרס שקיבלת ממנו הטומאה לא טמאוני, דאין כלי חרס מיטמא מאויר כלי חרס:ואתה טמאתני. שנטמאת הקדירה מחמת משקים טמאים:

תוסופות יום טוב שאין כלי חרס מטמא כלים. וזה לאמרו יתברך וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל אשר יאכל. [וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא] הנה לא ייחד בטומאה. זולת לאוכלים ומשקים. ואמר בת"כ יכול אף כלים מיטמאים באויר כלי חרס. ת"ל אוכל יטמא. אוכלים מיטמאים מאויר כלי חרס [ואין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס] מאיזו מין שהיו ממיני הכלים. הרמב"ם:

יכין מלכת שלמה

4.

A pot which was placed in an oven if a sheretz was in the oven, the pot remains clean since an earthen vessel does not impart impurity to vessels. If it contained dripping liquid, the latter contracts impurity and the pot also becomes unclean. It is as if this one says, "That which made you unclean did not make me unclean, but you have made me unclean."

משנה ה

תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע אֶת הַשֶּׁרֶץ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָהוֹר. וְאִם מֵת, טָמֵא. הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַתַּנּוּר, הַפַּת שֶׁבְּתוֹכוֹ, שְׁנִיָּה, שֶׁהַתַּנּוּר תְּחִלָּה:

ברטנורה ונפל לאויר התנור טהור. כל זמן שהתרנגול חי. דטומאה בלועה היה ואינה מטמאה:ואם מת טמא. והוא שלא שהה כדי עיכול משעה שבלע עד שמת. ושיעור כדי עיכול בעופות, מעת לעת:הפת שבתוכו שניה. דלא חזינן לתנור כמאן דמלא טומאה וכאילו נגע השרץ בפת, אלא התנור תחילה, שהשרץ [ש] הוא אב הטומאה נפל אל תוכו ועשאו ראשון, וחזר התנור שהוא ראשון וטימא את הפת ונעשית שניה:

תוסופות יום טוב הפת שבתוכו שניה. פי' הר"ב דלא חשבינן לתנור כמאן דמלי טומאה. ומפקינן לה בפ"כ דשבת דף קלח מהברייתא דלעיל. דאין כלים מיטמאים מאויר כלי חרס. ואי איתא דכמאן דמלי טומאה הוא. אם כן אם כלי שטף הוא הפנימי. שמיטמא מגבו יהא טמא דהא נוגע בטומאה:

יכין מלכת שלמה

5.

If a rooster that swallowed a sheretz fell within the air-space of an oven, the oven remains clean; If the rooster died, the oven becomes unclean. If a sheretz was found in an oven, any bread in it contracts second degree impurity since the oven is of the first degree.

משנה ו

בֵּית שְׂאֹר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל וְנָתוּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, הַשְּׂאֹר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכוֹ וְהַקֶּרֶץ בֵּינְתַיִם, הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר. וְאִם הָיָה כַזַּיִת מִן הַמֵּת, הַתַּנּוּר וְהַבַּיִת טָמֵא, וְהַשְּׂאֹר טָהוֹר. אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא:

ברטנורה בית שאור מוקף צמיד פתיל. בכלי חרס עסקינן, שמציל באויר התנור בצמיד פתיל כדרך שמציל באוהל המת, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד) מכל האוכל אשר יאכל, ולא כל האוכל, פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרס ונתון לתוך התנור שאינו מיטמא מאויר התנור. אבל כלי שטף אינו מציל בצמיד פתיל על אוכלים שבתוכו, דהכי תני בתורת כהנים, [כל] האוכל, להביא המוקף צמיד פתיל בכלי שטף ונתון לתוך התנור, שאינו מציל מיד כלי חרס:השאור והשרץ בתוכו והקרץ בינתים. כגון שיש לכלי זה שני קיבולין, והמחיצה המפסקת בין בית קיבול לחבירו נקראת קרץ, לשון מחומר קורצתי גם אני (איוב ל״ג ו׳), והמחיצה מגעת עד שפתו, והשאור מצד אחד והשרץ מצד אחר והקרץ היא המחיצה החוצצת בינתים, ומוקף הכלי כולו צמיד פתיל, דנמצאו השאור והשרץ שניהם מוקפים צמיד פתיל:התנור טמא. מחמת השרץ שבתוך הצמיד פתיל. שצמיד פתיל מציל על הטהרות שבתוכו מלקבל טומאה, ואינו מציל על הטומאה שבתוכו שלא לטמא את אחרים:והשאור טהור. דהרי הוא מוקף צמיד פתיל בפני עצמו:ואם היה שם פותח טפח. שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת בפותח טפח:הכל טמא. דטפח על טפח פתוח מביא את הטומאה:

תוסופות יום טוב בית שאור. פי' הר"ב בכלי חרס עסקינן כו'. אבל כלי שטף כו'. דמרבה אני כלי חרס. ומוציא אני כלי שטף. דומיא דטומאת מת. כמו שיתבאר בפ"י: מוקף צמיד פתיל. על הפנים אשר יתבאר בעשירי מזאת המסכת. הרמב"ם: [*התנור טמא. פי' הר"ב שאין צמיד פתיל כו' עיין מה שכתבתי בסוף משנה א פ"ד דאהלות]: אם יש שם פותח טפח. לענין טומאת מת וכן פי' הרמב"ם בהדיא. אבל לענין טומאת שרץ. אין עירוב האויר מועיל לטמא כדתנן לעיל משנה ג'. ומהר"ם כתב. הקשה ר"י מסימפונט. מאי איריא פותח טפח אפי' כל שהוא נמי. דתו לא ה"ל מוקף צמיד פתיל. ותירץ כגון שנפרץ מענמו. כדאיתא בספרי זוטא היה טח בתנור ושייר. הרי זה כל שהוא. כלומר אם שייר בו כל שהוא לא הוי מוקף צמיד פתיל להציל. ובזמן *)שפרע מעצמו שיעורו בפותח טפח. ע"כ. וכך הם דברי הר"ש. [*וקאי נמי אטומאת מת בלבד]:

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה בפי' ר"ע ז"ל. צריך להיות נקראת קרץ לפי שהיא של חרס מלשון מחומר קורצתי וכו': ואם יש שם פ"ט הכל טמא. פי' הרמב"ם ז"ל שנפרצה המחיצה שבין השאור ובין כזית מן המת. והר"ש ז"ל פי' ואם יש בו פ"ט היינו שמעצמו נפרד החבור של צמיד פתיל דלעולם מציל עד שיסתור בפותח טפח ע"כ. ומצאתי בפירושי הרא"ש ז"ל הגהה וז"ל אמר יצחק פי' ה"ר מנחם ז"ל יש אומרים דהא דקתני הכל טמא אכזית מן המת קאי אבל בשרץ אע"פ שיש טפח אין הטומאה עוברת כיון שהוא כלי אחד וכך נעשה מתחלתו והוא מוקף צמיד פתיל ולי נראה דקאי גם אשרץ מידי דהוה אכוורת פחותה בפ' זה ע"כ. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת שמיני פרשה ז'. והילך פי' תוספת יום טוב. אם יש שם פותח טפח לענין טומאת מת וכו' שיעורו בפותח טפח ע"כ. וכך הם דברי הר"ש ז"ל. ולפי זה צריך לחלק דהכא שאני שהוא כלי אחד אלא שהקרץ בינתים משא"כ בתנור וחבית דמתני' ג' שהם שני כלים נ"ל עד כאן [משמע שכן הי' גירסתו בתי"ט ולפ"ז הבין הת"יט בדברי המהר"ם והר"ש דקאי גם אשרץ וע"ז כ' לחלק מהך דלעיל מ"ג דהכא דהוא כלי א' מועיל עירוב האויר בפ"ט לטמא וכן מצאתי בס' חזון נחום שהעתיק בשם התי"ט כמ"ש המחבר. וע"ש מ"ש ליישב לענין דינא דברי ה"ר מנחם עם דברי התי"ט הללו דה"ר מנחם מיירי שהפ"ט נעשה מתחלה והתי"ט מיירי כשנפחת אח"כ ומ"מ גם לפי הגירס' זו בהת"ט מוכח שלא דקדק התיו"ט שהר"ש פי' שפותח טפח הוא בהצ"פ ולא בהקרץ וצ"ע. שוב ראיתי בהתיו"ט שנדפס פעם ראשון ע"י המחבר [פראג שע"ו] מהדורא קמא כדברים האלו שהביאו המ"ש והח"נ בשמו.]:

6.

A leavening pot with a tightly fitting lid which was put in an oven, and there was some leaven and a sheretz within the pot, but there was a partition (of inedible bread) between them, the oven is unclean but the leaven is clean. But if it was an olive's bulk of corpse, both the oven and the house are unclean, and the leaven remains clean. If in the partition there was an opening of one handbreadth, all become unclean.

משנה ז

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בָעַיִן שֶׁל תַּנּוּר, בָּעַיִן שֶׁל כִּירָה, בָּעַיִן שֶׁל כֻּפָּח, מִן הַשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר. וְאִם הָיָה בָאֲוִיר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת מִן הַמֵּת, טָהוֹר. וְאִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא:

ברטנורה בעין של תנור. הוא חור כעין עין שעושים בתנור להוציא העשן, וכשמכניסים הפת לתנור סותמים אותו שלא יצא החום, ואינו חשוב כתוכו של תנור:אם היה באויר. במקום מגולה שלא היה תחת האוהל, אפילו כזית מן המת נתון בעינו, טהור התנור, דאין טומאה נכנסת לתוכו כיון שאין בעין פותח טפח:ואם יש בו פותח טפח. שעובי שפת העין החיצונה בולטת ומאהלת על כזית מן המת בטפח על טפח:הכל טמא. העין והתנור. שטפח על טפח אוהל מביא את הטומאה:

תוסופות יום טוב בעין של תנור. לשון הר"ב הוא חור. כעין עין כו'. וכשמכניסים כו' סותמים כו'. ויהיה זה הנקב פעם סתום. פעם פתוח. ויקרא עין. כמו שהעין יפתח ויסגר תמיד. הרמב"ם: ואם היה באויר. פי' הר"ב במקום מגולה כו'. וקאי אתנור וכן פי' הר"ש והראב"ד בפי"ג מה"כ. אבל הרמב"ם מפרש שאם היה השרץ באויר העין. וכתב הכ"מ משום דקשיא ליה לפרש אתנור דמלתא דפשיטא הוא. אבל לפירושו קמ"ל שאין אויר העין ואויר התנור נחשב לאחד. [*ולי קשה טפי שאם הפי' שהתנור הוא באויר א"כ סיפא ביש פותח טפח דטמא. אמאי כיון שהתנור אין עליו אהל מי יביא הטומאה. וכמ"ש בשם התוס' במ"ב פי"ח ועיין בפ"י דאהלות]: אפילו כזית מן המת טהור. עיין מ"ש ברפ"ה דאהלות:

יכין מלכת שלמה

7.

A sheretz which was found in the eye-hole of an oven or of a double stove or of a single stove: If it was outside the inner edge, it is clean. If it [the oven] was in the open air, even if it was an olive's bulk of corpse it is clean. If there was [in the eye-hole] an opening of one handbreadth, it is all unclean.

משנה ח

נִמְצָא מְקוֹם הַנָּחַת הָעֵצִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִן הַשָּׂפָה הַחִיצוֹנָה וְלִפְנִים, טָמֵא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית וְלַחוּץ, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלִפְנִים, טָמֵא. מִכְּנֶגֶד שְׁפִיתַת הַקְּדֵרָה וְלַחוּץ, טָהוֹר. נִמְצָא מְקוֹם יְשִׁיבַת הַבַּלָּן, מְקוֹם יְשִׁיבַת הַצַּבָּע, מְקוֹם יְשִׁיבַת שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים, טָהוֹר. אֵין טָמֵא אֶלָּא מִן הַסְּתִימָה וְלִפְנִים:

ברטנורה נמצא במקום הנחת העצים. נמצא השרץ במקום שמניחין בו אש ועצים בכירה, והוא המקום שמשליכין ממנו האש משפל המוקד:מן השפה החיצונה ולפנים טמא. דעובי כותלי הכירה נחשב כלפנים וכאילו הוא תוך הכירה:וחכמים אומרים. אין עובי כותלי הכירה נחשב אלא כלחוץ ואינו כתוכה של כירה. והלכה כחכמים:מכנגד שפיתת הקדרה. ממקום שמתחיל לסתום אויר הכירה:נמצא. השרץ:מקום ישיבת הבלן. במקום שיושב המחמם את המים למרחץ:אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים. מסתימת הקדירה שיש בו המים או הצבע או שליקת הזיתים. ובתוספתא מוכח דאין טמא אלא מן הסתימה ולפנים דקאמר הכא, היינו כשנתלה השרץ באויר ולא נגע, אבל בטומאת מגע מטמא אפילו מן הסתימה ולחוץ:

תוסופות יום טוב מן השפה החיצונה ולפנים. פי' הר"ב דעובי כותל הכירה נחשב כלפנים. ונ"ל דהתנור עשוי כזה ושפה חיצונה עודפת על הפנימית. מהר"ם: מכנגד שפיתת הקדרה. לשון הר"ב ממקום שמתחיל לסתום כו'. פירוש ממקום שמתחיל הקדרה לסתום כו' ומיקל טפי מדרבנן:

יכין מלכת שלמה

8.

If a sheretz was found in the [place in a stove] where wood is put: Rabbi Judah says: if it was within the outer edge, [the stove] becomes unclean. But the sages say: if it was outside the inner edge [the stove] remains clean. Rabbi Yose says: if it was found beneath the spot where the pot is placed and inwards, the stove becomes unclean, but if beneath the spot where the pot is set and outwards, it remains clean. If it was found on the place where the bath-keeper sits, or where the dyer sits, or where the olive-boilers sit, the stove remains clean. It only becomes unclean only [when the sheretz] is found in the enclosed part and inwards.

משנה ט

בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. וְשֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית, אִם יֶשׁ בּוֹ בֵית שְׁפִיתָה, טָמֵא. כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זַגָּגִין וְשֶׁל יוֹצְרִים, טְהוֹרָה. פּוּרְנָה, אִם יֶשׁ לָהּ לִזְבֵּז, טְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ אִסְטְגִיּוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם יֶשׁ לָהּ שְׂפָיוֹת:

ברטנורה בור שיש בו בית שפיתה. החופר בקרקע וטח בטיט והטיח יכול לעמוד מאליו, כגון תנורו של בן דינאי דתנן לעיל בפרק תנור תחלתו ארבעה. ואית דגרסי כור בכ״ף, והוא כלי שמתיכין בו הזהב והכסף והמתכות, לשון כור הברזל. ולי נראה שהוא תנור של נפחים:פורנה. תנור גדול של חרס ופתחו בצדו כעין שלנו. וטהור, משום דמשמש עם הקרקע, כדקתני בתוספתא:לזבז. שפה עבה:אסטגיות. נקבים כעין אותן שעושים לתנורים:שפיות. שפה דקה. והלכה כתנא קמא. ורבותי פירשו, דלזבז ואסטגיות ושפיות הכל אחד, ולא פליגי אלא שכל אחד היה שונה כפי הלשון ששמע מרבו, שחייב אדם לומר כלשון רבו:

תוסופות יום טוב בור שיש בה בית שפיתה. פירש הר"ב החופר בקרקע וטח כו'. וכ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא לא נעשה לאפות בו הפת כההיא דבן דינאי: ושל עושי זכוכית כו'. צריך עיון אמאי לא כללינהו לבור ולשל עושי זכוכית בחד בבא: כבשן של סיידין כו'. הם גם כן חפירות בקרקע: ושל זגגין. בפ' כ"ד מ"ח פי' הר"ב כלי זכוכית: פורנה. כתב הר"ב דטהור משום דמשמש עם הקרקע כו'. וז"ל התוספתא שלא נעשית אלא לשמש עם הקרקע. ע"כ. שלכך פתחו בצדו להכניס שם הקדרות ולהעמידם על רצפת הקרקע. משא"כ בתנור וכירה שמעמיד הקדירה על גבן ג"כ ולא טימאה התורה במחובר לקרקע שאינו משמש אלא עם הקרקע. וכ"פ עוד לקמן בפ"כ משנה ד וצריך עיון במ"י פ"ו דמקואות: אם יש לה ליזבז טמאה. דאז חשובה כלי דלפעמים מטלטלים אותה ואינה עשויה לשמש את הקרקע. מהר"ם. [*ומה שכתב הר"ב שחייב אדם כו'. משנה היא בפ"ק דעדיות. וע"ש]:

יכין מלכת שלמה

9.

A pit which has a place on which a pot may be set is unclean. And so also an oven of glass-blowers, if it has a place on which a pot may be set, it is unclean. The furnace of lime-burners, or of glaziers, or of potters is clean. A purna: If it has a frame is unclean. Rabbi Judah says: if it has coverings [for compartments.] Rabban Gamaliel says: if it has edges.

משנה י

מַגַּע טְמֵא מֵת, שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר, טִמְּאוּהוּ. וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָמֵא, נִטְמָאוּ. הָיָה אוֹכֵל דְּבֵלָה בְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת, הִכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ פִּיו לִטֹּל אֶת הַצְּרוֹר, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם הָפַךְ, טָמֵא. אִם לֹא הָפַךְ, טָהוֹר. הָיָה פֻנְדְּיוֹן לְתוֹךְ פִּיו, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם לִצְמָאוֹ, טָמֵא:

ברטנורה מגע טמא מת. אדם שנגע בטמא מת ונעשה ראשון, דטמא מת הוי אב הטומאה ועושה הנוגע בו ראשון, ומשקין שבתוך פיו מטמאין את התנור כשנכנסו לאוירו. ואע״ג דהוא עצמו אינו מטמאו דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה, הרי זה אומר מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני, כדתנן במסכת פרה דרבנן גזרו על המשקים שיהיו מטמאים כלים, גזירה משום משקה זב וזבה כדאמרינן במסכת שבת. ואוכלים דנקט הכא, כדי נסבא. שהרי אין אוכל מטמא כלי, אלא משקים בלבד מטמאים כלים. וקפיצת פיו אינה מצלת, דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא אחרים כדתנן לעיל, ובר מן דין הא תניא בתוספתא דכלים הכל מצילים מיד כלי חרס אפילו כלי גללים וכלי אדמה חוץ מן האדם. הלכך, טהור שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור שהוא טמא, נטמאו. דאין האדם מציל בצמיד פתיל מיד כלי חרס:בידים מסואבות. ידים שהם שניות לטומאה ופוסלות את התרומה:הכניס ידו לתוך פיו. ליטול את הצרור שבפיו, או כל מידי:ר׳ מאיר מטמא. הדבילה. לפי שהידים מסואבות טמאו את הרוק להיות תחלה מפני שהוא משקה, והרוק טימא את הדבילה, דראשון עושה שני בחולין:ורבי יהודה מטהר. סבר כל זמן שלא יצא הרוק מן הפה לא חשיב משקה:ורבי יוסי מטמא. כשהיפך הדבילה מצד זה לצד זה בתוך פיו, שנעקר הרוק. ומטהר בלא היפך, שכל זמן שלא נעקר לא נחשב משקה. והלכה כר׳ יוסי:

תוסופות יום טוב שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו. כתב הר"ב אוכלין דנקט הכא כרי נסבה כו' אמנם תנא רישא משום סיפא. לפי שאמר [בסיפא] אוכלים ומשקים ירצה בו או אוכלים או משקים. לפי שכלי טמא יטמא האוכלים ויטמא המשקים. הרמב"ם: טמאוהו. כתב הר"ב ואע"ג דהוא עצמו כו' כדתנן במסכת פרה. פ"ח. ומ"ש כדאמרי' במסכת שבת. בפ"ק במשנת י"ח דבר ע"ש. [*ומ"ש כדתנן לעיל. במ"ו. ומ"ש ובר מן דין כו' הילכך טהור כו'. לישנא קטיעא קא חזינא הכא שמ"ש ובר מן דין משמע שרוצה להביא ראיה על הרישא. וכי מסיים הלכך כו'. ראייתו קאי על הסיפא וכן הר"ש הביאה על הסיפא בלחוד גם בפי' הרמב"ם הכי איתא בהדיא. אלא צריכין לומר ליישב דברי הר"ב. דה"ק דהואיל ואינו מציל מלקבל טומאה כ"ש שאינו מציל להוציא הטומאה ולטמא אחרים. שהרי צמיד פתיל שמציל מלקבל טומאה ואפ"ה אינו מציל להוציא טומאה. וא"כ עיקר חסר מן הספר ולישנא קטיעה הוא. עוד יש לי לתפוש עליו שמ"ש הלכך כו' ש"מ דמנפשיה הוציא זה. וליתא שכן הרמב"ם הביא התוספ' דמסיימ' כיצד טהור שהיו אוכלים כו'. וכן הר"ש הביאה ג"כ כך בפרקין לעיל במ"ג]: היה אוכל דבילה בידים מסואבות. פירש הר"ב ידים שהם שניות לטומאה ופוסלות את התרומה. וכן לשון רש"י בפרק בתרא דעירובין דף צ"ט. דהתם מייתי לה למתניתין דהכא. והוא מפרש דדבילה נמי דתרומה היא. אבל הר"ב דמסיק שהיא של חולין שהרי כתב דראשון עושה שני בחולין וכן פירשו התוספות שם. לא הוה ליה להעתיק דברי רש"י דפוסלות את התרומה: ר' מאיר מטמא. אית ספרים דגרסי רבי מאיר מטהר. תוס' שם: רבי יוסי אומר אם הפך כו'. כתב הר"ב והלכה כר"י וכ"כ הרמב"ם. וכך פסק בחבורו פרק ט"ו מהלכות טומאת אוכלים שאם הפך וכו' ואני תמיה ממה שהוכחתי בפ' בתרא דעירובין משנה ה. דגרסינן רבי יהודה אומר אם הפך כו'. וא"כ לא לפסקו כמותו שאם הפך כו'. דהא קי"ל הלכה כר' יוסי לגבי ר' יהודה. וכל שכן לגבי ר' מאיר בפ"ד דערובין דף מו. ועיין מ"ש בפ"ג משנה ב. בשם תשובת מהרי"ק: אם לצמאו. מתוך שהפונדיון בפיו מצוי הרוק ואין צמא לשאות. ורוק הבא מהפונדיון חשוב משקה. הר"ש:

יכין מלכת שלמה

10.

If a person who came in contact with one who has contracted corpse impurity had (food liquids in his mouth and he put his head into the air-space of an oven that was clean, they cause the oven to be unclean. If a person who was clean had food or liquids in his mouth and he put his head into the air-space of an oven that was unclean, they become unclean. If a person was eating a pressed fig with impure hands and he put his hand into his mouth to remove a small stone: Rabbi Meir considers the fig to be unclean But Rabbi Judah says it as clean. Rabbi Yose says: if he turned it over [in his mouth] the fig is unclean but if he did not turn it over the fig is clean. If the person had a pondion in his mouth, Rabbi Yose says: if he kept it there to relieve his thirst it becomes unclean.

משנה יא

הָאִשָּׁה שֶׁנָּטַף חָלָב מִדַּדֶּיהָ וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר, טָמֵא, שֶׁהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן. הָיְתָה גוֹרַפְתּוֹ וְהִכַּתָּהּ הַקּוֹץ וְיָצָא מִמֶּנָּה דָם, אוֹ שֶׁנִּכְוָת וְנָתְנָה אֶצְבָּעָהּ לְתוֹךְ פִּיהָ, נִטְמָא:

ברטנורה האשה שנטף חלב מדדיה. והיא טמאה, וחלב הנוטף מדדיה הוי כמשקה שנגע בה ונעשה תחילה:שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון. ואע״ג דחלב הנוטף מדדיה שלא לרצונה היה, דלא ניחא לה, אפילו הכי נטמא התנור. דלענין הכשר זרעים דוקא בעינן דניחא ליה, אבל לא לטמא:היתה גורפתו. שהיתה גורפת התנור הטמא להוציא אפרו:והכה קוץ ויצא ממנה דם. ודם המכה חשיב משקה:ונתנה אצבעה לתוך פיה. כדרך הנכוים באצבעם שנותנים אצבעם בפיהם:נטמא. גרסינן. כלומר נטמא התנור מחמת הרוק והדם:

תוסופות יום טוב האשה שנטף חלב מדדיה. פירש הר"ב והיא טמאה וחלב כו'. הוי כמשקה כו' וכדתנן במסכת טבול יום רפ"ב: והכתה. כך העתיק הראב"ד וכן הגיה מהר"ם: נטמא. פי' הר"ב כלומר נטמא התנור מחמת הרוק והדם. ותימה דהא מפרש היתה גורפתו התנור הטמא. אבל עירוב פירושים הם. דהא דכתב כאן דקאי אתנור. הוא פי' הר"ש. וכ"כ הראב"ד בפט"ו מה' טומאת אוכלים. ומ"ש היתה גורפתו התנור הטמא הוא פי' הרמב"ם וגרס נטמאה. ומפרש אתרומה שבפיה. וכן ג"כ הערוך. ערך גרף. גרס נטמאת. ומפרש אדבלה תרומה שבפיה:

יכין מלכת שלמה

מלכת שלמה האשה שנטף חלב וכו'. ובגמרא דכריתות פ' אמרו לו (כריתות דף י"ג) הוינן בה במאי אתכשר פי' דאע"ג דחלב משקה הוא כיון דהיינו אוכל של תינוק אמרי' משקה הבא לאוכל כאוכל דמי כדאמרי' בפ' חביות חולב אדם בי"ט לתוך הקדרה דקדרה עושים בה אוכל ומשקה הבא לאוכל אוכל הוא וכאוכלא דאיפרת הוא אבל לא לתוך הקערה דקערה פעמים משימין בה משקים הלכך אינו חולב לתוכה דהוי נולד. ומשני א"ר יוחנן בטפה המלוכלכת ע"פ הדד פי' שדרך הוא ללכלך פי הדד בטפה ראשונה בדעת כדי שתהא נוחה ליחלב. ופי' הר"ש ז"ל בסוף מסכת מכשירין דהא דמשמע דמטמא חלב אפי' בפחות מרביעית היינו דוקא לתרומה וקדשים אבל לחולין בעי רביעית וכן בכל מקום דאשכחן דמטמו בכל שהוא נעמיד לתרומה וקדשים והנהו מקומות דבעי רביעית נעמיד לחולין עכ"ל ז"ל: ונפל לאויר התנור טמא. כלומר אוכלין שבתוכו טמאים דחלב הוי אוכל ראשון ואוכל ראשון מטמא אוכל שני ע"י הכשר כן פי' הרגמ"ה ז"ל שם בכריתות. ובגליון כתוב שם תנור טמא י"מ דר"ל פת שבתנור ול"נ דלאויר משמע שלא נגע ואי אין התנור טמא גם הפת אינו טמא ע"כ. [דברים אלו לכאורה א"ל מקום כאן אלא במשנה הקודמת.] וברמב"ם דהלכות טומאת אוכלין ספט"ו היה פונדיון לתוך פיו ופשט ידו ליטלו והדבילה בתוך פיו אם הניחו לצמאו ה"ז הרוק כעקור ונטמאת הדבילה מחמת משקה פיו שנטמא מחמת ידיו ע"כ]: היתה גורפתו. השתא מיירי שהאשה טהורה והתנור הוא הטמא ורישא אפכא דכן פי' הרמב"ם ז"ל דרישא מיירי באשה טמאה ותנור טהור וסיפא היתה גורפתו אפכא וגריס נטמאת ור"ל מטמאה התרומה שבפיה לפי שידה נטמאת באויר התנור כמו שיתבאר בפ"ג דידים ונעשו ידיה ידים מסואבות וטמאו רוקה ונעשה משקים טמאים ומטמא שלא לרצון כמו שהקדמנו וזו היא כונתו באמרו נטמאת שאין מיטמא כל גופו של אדם בנגיעת משקים טמאים ע"כ. אבל לפי הפירוש שתפס ר"ע ז"ל בין ברישא בין בסיפא דמיירי שהאשה טמאה נראה שצריך להגיה בפירושו לסיפא כך היתה גורפתו שהיתה גורפת התנור הטהור להוציא אפרו וכו'. א"נ אפשר להגיה התנור הטמאה וקאי על האשה פי' האשה הטמאה היתה גורפת התנור ודוחק: ונתנה אצבעה לתוך פיה. ונטמאה הרוק והדם וטמאו את התנור והוא פי' הר"ש והרא"ש ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל שם ס"פ ט"ו האשה שהיתה אוכלת אוכלין של תרומה שאינם מוכשרין והיתה גורפת את התנור הטמא והכה הקוץ ויצא ממנה דם ומצצה אצבעה מפני הדם או שנכוית ונתנה אצבעה בפיה נטמאת התרומה שבפיה שהרי רצונה להוציא המשקה מפיה ולעוקרו במציצת אצבע עד כאן:

11.

If milk [of an impure woman] dripped from a woman's breasts and fell into the air-space of an oven, the oven becomes unclean, since a liquid conveys impurity regardless of whether one wanted it there or not. If she was sweeping it out and a thorn pricked her and she bled, or if she burnt herself and put her finger into her mouth, the oven becomes unclean.

טהורות כלים פרק ח

Tahoros Kelim Chapter 8