Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
יֵשׁ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן, מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן, מֻתָּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, וַאֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ. וְאֵלוּ מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן, כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל, חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁרָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן:
ברטנורה
יש מותרות. כהן הדיוט שנשא אלמנה. והוא הדין בתולה, שהרי כשמת נעשית אלמנה. ונקט אלמנה משום דבעי למיתני סיפא כהן גדול שנשא אלמנה:
תוסופות יום טוב
יש מותרות וכו'. כתבו התוספות כן דרך התנא לאחר שפירש הלכות המסכת חוזר ושונה אותם בלשון קנר כדי שיהיו מסודרים בידך ושמורים בפה ובלב. ועוד י"ל דנקטינהו לכולהו משום בבא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן. דאע"ג דמכח בעל דמית קא מייבם לא אסרי לה איבם אע"ג דאסורות לבעליהן. וז"ל הנ"י דאע"ג דבעליהן בעמוד והוצא קאי. ואיהו גופיה לא הוה בר הקמת זרע באשה זו. אפ"ה אחיו מיקם לו זרע ומיבמה:
ואלו מותרות וכו'. תנא ושייר כדמסיק בגמרא:
חלל שנשא כשרה כו'. כך גירסת רש"י ז"ל והחלל מותר בה והיא מותרת בו מ"מ כיון שבא עליה נתחללה לכהונה ויש גורסים כשר וכן גורס הרמב"ם בפירושו וכן הגירסא בירושלמי כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ופשיט מינה דהוזהרה כשרה להנשא לפסולים אבל א"א לגרוס כן לפום גמרא דילן כמ"ש [הר"ב] לעיל דדייקינן דלהכי קתני נשא מפני שנתחללה בביאתו דש"מ בחלל שנשא כשירה איירינן ודייקינן נמי מינה בגמרא דלא הוזהרו וכו' מדקתני חלל שנשא כשרה בכלל המותרים לבעליהן והכי הלכתא [וכמ"ש הר"ב במשנה ד' פרק בתרא דקידושין] נ"י. ועיין מ"ש בסוף משנה ז' פ"ק דקידושין:
יכין
מלכת שלמה
1.
Some women are permitted to their husbands and forbidden to their yevamim, Others are permitted to their yevamim and forbidden to their husbands, Others are permitted to both, Others are forbidden to both.[In all these cases the women] are permitted to their husbands and forbidden to their yevamim. These are the women who are permitted to their husbands and forbidden to their yevamim: An ordinary priest married a widow and had a brother who was a high priest; A halal married a woman who was fit and had a brother of legitimate status; An Israelite married the daughter of an Israelite and had a brother who was a mamzer, A mamzer married a mamzeret and had a brother who was an Israelite.משנה ב
וְאֵלּוּ מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח חָלָל, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מֻתָּרוֹת לִיְבָמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ, כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁנָּשָׂא אֶת הָאַלְמָנָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל אוֹ כֹהֵן הֶדְיוֹט, כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֶשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֶשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל, מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֶשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר, אֲסוּרוֹת לָאֵלּוּ וְלָאֵלּוּ. וּשְׁאָר כָּל הַנָּשִׁים, מֻתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וְלִיְבָמֵיהֶן:
ברטנורה
כהן גדול שקידש את האלמנה. אבל נשאה נתחללה בביאתו ואסורה לבעל וליבם:
תוסופות יום טוב
כהן גדול שקידש. כאן שנה ר' שדין יבום מן האירוסין. וכן מוכח ממתניתין דרפ"ג דכתובות עיין במשנה ד' פ"ד מ"ש שם:
ויש לו אח כהן גדול. כההיא דתנינן במשנה ט' פ"ק דמגילה:
ושאר כל הנשים כו'. לאו דוקא דהא איכא פצוע דכא וט"ו עריות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן וכו'. נ"י בשם ירושלמי:
יכין
מלכת שלמה
2.
The following are permitted to their yevamim and forbidden to their husbands:A high priest who betrothed a widow and has a brother who is an ordinary priest; A fit [priest] who married a halalah and has a brother who is a halal; An Israelite who married a mamzeret and has a brother who is a mamzeret; A mamzer who married the daughter of an Israelite and has a brother who is an Israelite. [In these cases the women] are permitted to their yevamim and forbidden to their husbands. The following are forbidden to both; A high priest who married a widow has a brother who is a high priest, or who is an ordinary priest; A fir [priest] who married a halalah and has a brother who was a fit [priest]; An Israelite who married a mamzeret and has a brother who is Israelite; A mamzer who married the daughter of an Israelite and has a brother who is a mamzer, [In these cases the women] are forbidden to both [the husband and the yavam]. All other women are permitted to both their husbands and their yevamim.משנה ג
שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שְׁנִיָּה לַבַּעַל וְלֹא שְׁנִיָּה לַיָּבָם, אֲסוּרָה לַבַּעַל וּמֻתֶּרֶת לַיָּבָם. שְׁנִיָּה לַיָּבָם וְלֹא שְׁנִיָּה לַבַּעַל, אֲסוּרָה לַיָּבָם וּמֻתֶּרֶת לַבָּעַל. שְׁנִיָּה לָזֶה וְלָזֶה, אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. אֵין לָהּ לֹא כְתֻבָּה, וְלֹא פֵרוֹת, וְלֹא מְזוֹנוֹת, וְלֹא בְלָאוֹת, וְהַוָּלָד כָּשֵׁר, וְכוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, יֵשׁ לָהֶן כְּתֻבָּה:
ברטנורה
שניה לבעל ולא שניה ליבם. אם אמו של בעל ולא של יבם, כגון אחים מן האב ולא מן האם:אין לה כתובה. מנה ומאתים שהם עיקר כתובה הוא דלית לה לשניה, אבל תוספת יש לה:ולא פירות. אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל שלה, ואע״ג דפירות תקינו רבנן תחת פרקונה וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו ולפיכך היה ראוי שישלם לה מה שאכל מפירות נכסי מלוג שלה, אפילו הכי קנסוה רבנן דלא תגבי מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה, כי היכי דקנסוה דלא תגבי מיניה עיקר כתובה, דתנאי כתובה ככתובה דמי:ולא מזונות. אין צריך לומר שאינו חייב לזון אותה בעודה תחתיו, דהא בעמוד והוצא קאי, אלא אפילו הלך למדינת הים ולותה ואכלה לא משלם, דאילו באשה כשרה אם לותה ואכלה חייב הבעל לשלם, שהמלוה תובע אותה מה שהלוה לה והיא תובעת לבעלה, דדוקא במי שפרנסה שלא בדרך הלואה אמרינן בכתובות הלכה כחנן דאמר מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי דכיון שבשביל בעלה פרנסה ולא הלוה לה כלום למאן קא תבע, היא לא לותה והבעל לא ביקש ממנו שיפרנסה הלכך מצוה הוא דעבד, אבל אם הלוה לה, חייב הבעל לשלם אם היא כשרה, ואם היא מן השניות אינו חייב לשלם:ולא בלאות. אם נשתמש הבעל בנכסי מלוג שלה עד שבלו אינו חייב לשלם, דסד״א הואיל ואין לה כתובה אם אכל הבעל נכסי מלוג שלה חייב לשלם מה שאבד ובלה מהם, קמ״ל דקנסוה רבנן שלא ישלם הבעל הבלאות. אבל מה שימצא מהן קיימים נוטלתן:אלמנה לכהן גדול וכו׳ יש להן כתובה ופירות דמשלם להן הבעל פירות שאכל מנכסי מלוג שלהן. ומזונות יש להן שניזונות מנכסיו, ודוקא לאחר מיתה, אבל בחייו אין כופין אותו לזונן, דהא קיימי עליה בעמוד והוצא. ואם לותה אחת מהן למזונותיה בחיי בעלה, אין חייב הבעל לשלם למלוה. ובלאות נמי יש להן, שחייב להחזיר מה שבלה ואבד מנכסי מלוג שלהן. והני מילי כשהכיר בהן, אבל לא הכיר בהן אין להן לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות, אבל יש להן תוספת ובלאות דאיתנהו בעינייהו. והאי דשניות אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו׳ יש להן כתובה ופירות ומזונות ובלאות, לפי שהללו מדברי סופרים וצריכים חזוק, והללו מדברי תורה ואין צריכים חזוק. ובפרק אלו הן הלוקין מוכח דחלוצה לכהן גדול דאורייתא היא. ואע״ג דחלוצה לכהן הדיוט היא מדברי סופרים, עשאוה כשל תורה לדין זה:
תוסופות יום טוב
שניה לבעל ולא שניה ליבם. פי' הר"ב אם אמו של בעל וכו' וכן לשון רש"י. ונקטו קמייתא דמתני בברייתא כמו שהביאה הר"ב במשנה ד' פרק ב' ועיין שם דמשכחת טפי ואפילו בתולות דמותרות לבעל ואסורות ליבם והיינו דפי' בסמוך אכתובה מנה ומאתים ואילו אם אמו בלבד אין לה אלא מנה בהכרח:
אין לה כתובה. כתב הר"ב אבל תוספת יש לה דמתנה בעלמא יהיב לה משום חיבת ביאה. רש"י בפרק י"א דכתובות דף ק"א:
ולא פירות. פירש הר"ב אין משלם לה פירות שאכל וכן פירש"י וכתב הר"ן בכאן ופרק י"א דכתובות שכן הוא בירושלמי. והקשו בתוספות דכתובות ד' ק' ודפרק איזהו נשך (בבא מציעא ד' ס"ד.) דמאי קמ"לן בפירות דהא קרן גופי' אם אכלו אין לה כדתנן ולא בלאות אלא אין לה פירות שליקט והם עדיין בעין א"נ תקנות פירות קאמר דאין לה כגון שנשבית ולותה ופדתה עצמה דומיא דמזונות עד כאן. ויש לי לתרץ דברי רש"י והר"ב דאע"ג דבכלל ולא בלאות הוה ולא פירות. לפי פירושם מ"מ נקטה התנא בהדיא משום סיפא דאלמנה לכהן גדול כו' דהוי רבותא דאפילו פירות שאכל יש לה. אבל בסוף פרק י"א דכתובות פי' רש"י ולא פירות דין פירות. והוא פרקונה שתקנו חכמים תחת פירות. ומ"ש הר"ב משום דתנאי כתובה ככתובה ומש"ה הוא הדין לכל תנאי כתובה. אלא דפירות איצטריך. דסד"א דמשום פרקונה כו' וכן מזונות איצטריך דסד"א דא"א לה בלא מזונות וליחייב בה. ומ"מ קשיא דלא תנן לאינך דיני דריש פ"י. ונימוקי יוסף הביא מקצתן לא זכאין במציאתה כו' אף כאן בשם תוספתא:
ולא מזונות. פירש הר"ב בהלך למדינת הים ולותה כו' ותימה דהא בכי הא אפילו אלמנה לכ"ג לית לה כדפירש הר"ב בסמוך. ומיהו להרמב"ם דפי' נמי הכי לא קשיא. דהוא ז"ל פסק בפרק כ"ד מה' אישות. דאלמנה יש לה מזונות בלותה ואכלה. ולרש"י נמי לא קשיא דמשום דבגמרא בעי לאלמנה לכ"ג בדין מזונות ולותה ואכלה. הילכך מפרש למתניתין כס"ד דאבעיין שכן דרכו בהרבה מקומות. וכבר כתבתי בכיוצא בזה במס' פאה פ"ב אבל הר"ב יש לו לפרש המשנה כפי האמת שא"א לפרש בלותה כיון דאף אלמנה לכה"ג אין לה לפי דעתו ז"ל וכן הסכמת הפוסקים. וז"ל התוספות בפ' איזהו נשך שניה אין לה מזונות לאו ביתבה תותיה וכו' ובלוותה ליכא לאוקמי דהא אלמנה לכ"ג נמי לית לה בכה"ג אלא לאחר מיתה מיירי דס"ד דיש לה כמו באלמנה ע"כ:
ולא בלאות. פי' הר"ב דנכסי מלוג. ודין נכסי צאן ברזל פי' בסוף פרק י"א דכתובות:
והולד כשר. ואפילו מזוהם לכהונה לא הוי מדאמרינן בגמרא שהיא מרגילתו אלמא לא פסיל לה ולא לזרעה כלל. נ"י:
וכופין אותו להוציא. אע"פ שיש לה בנים ואיכא לעז עליהם ביציאתה הכא לא חיישינן. נ"י:
וחלוצה לכהן הדיוט. כתב הר"ב ובפרק אלו הן הלוקין מוכח דחלוצה לכ"ג דאורייתא היא וכו' אמינא דכי ניים ושכיב ר"ב אמר להא מלתא דבהדיא אמרינן בגמרא דהכא ודפ"ב דף כ"ד דחלוצה מדרבנן אלא דאסמכוה אקרא דואשה גרושה אוי"ו יתירה וכן בריש פרק [ד'] דקידושין לא כתבה הר"ב בהדי פסולי כהונה לא בכהן הדיוט ולא בכהן גדול [* ועוד במכילתין פ"ד משנה ח' פירש הר"ב אחות חלוצה מד"ס ומשם הביאו התוספות דריש פרק הלוקין ראיה דחלוצה דרבנן] וכי תימא דהכי קאמר דלכהן גדול אסורה החלוצה מדאורייתא לפי שהיא אלמנה אם כן מאי האי דקאמר דהכי מוכח באלו הן הלוקין. ועוד קשיא על מ"ש הר"ב דהללו מדברי תורה והללו מד"ס וכתב דאף על גב דחלוצה מד"ס עשאוה כשל תורה לענין זה. קשה דמאי טעמא עשאו חלוצה כשל תורה יותר מן השניות ובהדיא איתא בגמרא דמשום הך קושיא צריכין לטעם אחר דשהוא מרגילה והיא מרגילתו. וכתב הר"ב בפרק י"א דכתובות והויא חלוצה כמו באלמנה לכ"ג דה"נ כיון שחלוצה מיפסלא מתרומה [הואיל ומחמת קדושת כהונה מיתסרא] לא היא מרגילתו. אבל לטעמא דהללו מדברי תורה והללו מדברי סופרים אין הכי נמי דחלוצה דינה כדין השניה. והא דתני לה בהדי דדברי תורה כתב ב"י סימן קי"ו די"ל דאשיגרת לישנא הוא שכן דרך בכל מקום לשנות חלוצה בהדי גרושה ולא משום דדינם שוה לענין זה ע"כ. וכ"כ המגיד פרק א' מה"א והר"ן בפרק בני העיר וכך כתבו התוספות בפרק אלו הן הלוקין:
יש להן כתובה. כתב הר"ב ופירות כו' כיון דשלא כדין אכלן דהא אינו חייב בפרקונה כדאמר רבא בפרק נערה. תוספות. ומ"ש וה"מ כשהכיר בהן כו' אבל בשנייה אפילו הכיר בהן. עיין בספי"א דכתובות:
יכין
מלכת שלמה
3.
[Concerning] relatives of the second degree [of incest laws who are forbidden] by the words of the scribes:[A woman who is] a second degree of kinship to the husband but not a second degree of kinship to the yavam, is forbidden to the husband and permitted to the yavam; [A woman who is] a second degree of kinship to the yavam but not a second degree of kinship to the husband is forbidden to the yavam and permitted to the husband; [A woman who is] a second degree of kinship to the one and to the other is forbidden to the one as well as to the other. She cannot claim her ketubah or usufruct or support money, or her worn clothes. The child is fit [to marry a priest], but the husband is compelled to divorce her. A widow who was married to a high priest, a divorcee or halutzah who was married to an ordinary priest, a mamzer or a netinah who was married to an Israelite, or the daughter of an Israelite who was married to a natin or a mamzer is entitled to her ketubah.משנה ד
בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. בַּת יִשְׂרָאֵל מְאֹרֶסֶת לְלֵוִי, מְעֻבֶּרֶת מִלֵּוִי, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְלֵוִי, וְכֵן בַּת לֵוִי לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. בַּת לֵוִי מְאֹרֶסֶת לְכֹהֵן, מְעֻבֶּרֶת מִכֹּהֵן, שׁוֹמֶרֶת יָבָם לְכֹהֵן, וְכֵן בַּת כֹּהֵן לְלֵוִי, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:
ברטנורה
לא תאכל בתרומה. כדתנן בפרק אלמנה לכהן גדול, העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:לא תאכל במעשר. כולה מתניתין ר״מ היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים, ואינה הלכה:בת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר. הכי קאמר, אין חולקין תרומה ולא מעשר בבית הגרנות לא לבת כהן ולא לבת לוי, גזירה משום גרושה בת ישראל שהיא אסורה לאכול במעשר, ואם יחלקו לאשה מעשר בבית הגרנות יבואו לחלוק לבת ישראל אחר שנתגרשה מלוי שאין הכל יודעין שבשביל בעלה היו מחלקין לה, לפיכך גזר ר״מ שלא תחלוק אשה בבית הגרנות אפילו בת כהן ובת לוי. והא דתנן בת לוי המאורסת לכהן וכו׳ לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר, הוא הדין אפילו נשואה, ומשום רישא דתני בת ישראל המאורסת לכהן דהתם דוקא מאורסת שאם היתה נשואה תאכל, תנא נמי בסיפא גבי בת לוי מאורסת:
תוסופות יום טוב
לא תאכל במעשר. כתב הר"ב מתניתין ר"מ היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים. וטעמא דכתיב (במדבר י״ח:כ״ד) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מה תרומה אסורה לזרים אף מעשר ראשון אסור לזרים. אבל מיתה וחומש לא דאמעוט מדכתיב ומתו בו ולא במעשר ויסף חמישיתו עליו ולא על המעשר ורבנן לחייב מיתה בטבל טבול למעשר קראו הכתוב תרומה. גמרא:
יכין
מלכת שלמה
4.
The daughter of an Israelite who was betrothed to a priest, or who was pregnant from a priest, or was a shomeret yavam to a priest; And similarly, the daughter of a priest [who was in such relationship] with an Israelite, may not eat terumah. The daughter of an Israelite who was betrothed to a Levite, or who was pregnant from a Levite, or was a shomeret yavam to a Levite; And similarly, the daughter of a Levite [who was in such a relationship] with an Israelite may not eat tithe. The daughter of a Levite who was betrothed to a priest, or who was pregnant from a priest, or was a shomeret yavam to a priest; And similarly, the daughter of a priest [who was in such relationship] with a levite, may eat neither terumah nor tithe.משנה ה
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. נִסֵּת לְלֵוִי, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִסֵּת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה, וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל לֹא בַתְּרוּמָה וְלֹא בַמַּעֲשֵׂר:
ברטנורה
מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה. דכתיב (ויקרא כ״ב:י״א) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, קרי ביה יאכילו. וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:נשאת ללוי. אחר שילדה מכהן:אוכלת במעשר. ולא בתרומה, ואף על גב דיש לה בן מכהן, דהדרא הויא לה זרה:מת ולה ממנו בן אוכלת במעשר. בשביל בנה מלוי, אבל לא בתרומה בשביל בנה מכהן, שהרי יש לה זרע מן הזר:
תוסופות יום טוב
מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. פי' הר'"ב ולא בתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר ואע"ג דקרא וזרע אין לה ושבה בבת כהן כתיב. מרבינן מיניה לקמן בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר כו'. רש"י:
מת בנה מישראל תאכל במעשר. דהדרא אכלה ילפינן מובת כהן וגו' דכולי ובת יתירא הוא וכמו שכתבתי במשנה ד' פרק ז' לענין ההוא דרשא דהתם:
יכין
מלכת שלמה
5.
The daughter of an Israelite married to a priest may eat terumah. If he died and she has a son by him she may continue to eat terumah. If she was [subsequently] married to a Levite, she may eat tithe. If he died and she had a son by him, she may continue to eat tithe. If she was [subsequently] married to an Israelite she may eat neither terumah nor tithe. If he died and she has a son by him, she may eat neither terumah nor tithe. If her son by the Israelite died, she may again eat tithe. If her son by the Levite died she may again eat terumah. If her son by the priest died, she may eat neither terumah nor tithe.משנה ו
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. נִשֵּׂאת לְלֵוִי, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת, וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵן, תֹּאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן, לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה. מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי, לֹא תֹאכַל בַּמַּעֲשֵׂר. מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ. וְעַל זוֹ נֶאֱמַר (ויקרא כב), וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל:
ברטנורה
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה