Mishnayos Club 6/20/2024
Mishnah
משנה א
כַּוֶּרֶת שֶׁהִיא בְתוֹךְ הַפֶּתַח וּפִיהָ לַחוּץ, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ, וְהַבַּיִת, טָהוֹר. בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
כוורת. שיש לה שולים, ומחזקת ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש שאינה מקבלת טומאה, ומוטה על צדה בתוך הפתח ומקצתה בחוץ ומקצתה בבית:ופיה לחוץ. ושוליה לפנים:כזית מן המת נתון תחתיה. מבחוץ:כל שהוא כנגד הזית. אם הזית תחתיה וכלים על גבה כנגדו, או הזית על גבה וכלים תחתיה כנגדו:תחתיה וגבה טמא. אבל מה שבתוכה טהור. דאע״פ שהכוורת מצלת על מה שבתוכה, אינה מצלת על מה שתחתיה וגבה כנגד הזית של טומאה. דעל מה שבתוכה דין הוא שתציל, דאפילו מונחת באוהל המת מצלת בצמיד פתיל, כיון שאינה מקבלת טומאה, אבל מה שתחתיה ושעל גבה אינה מצלת כיון דכלי היא, כדתנן לעיל פרק ו׳ אדם וכלים נעשים אוהלים לטמא אבל לא לטהר:וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור. הכי קאמר, כלים שתחתיה וגבה שאינן כנגד הזית של טומאה, ותוכה כלומר כלים שבתוכה ואפילו הן כנגד הזית, וכלים נמי שבבית, הכל טהור:בבית אין טמא אלא הבית. אם הכזית בבית אין טמא אלא הבית, אבל הכלים שבתוך הכוורת טהורים, דפיה לחוץ:בתוכה הכל טמא. אם הכזית בתוך הכוורת, הכל טמא. דבכוורת שהיא נקובה מן הדפנות בפותח טפח עסקינן, כדבעינן למימר לקמן [משנה ג׳], אלא שהנקבים פקוקים בקש ואין הסתימה מהודקת, ודרך הנקבים יוצאה הטומאה לבית כיון דלא מהדקי, ואפילו כלים שתחתיה ושעל גבה מבחוץ טמאים, דכיון שהזית בתוכה רואין אותה כאילו היא מלאה טומאה, ואין כלי מציל על מה שתחתיו ועל גביו. אבל כשהטומאה בבית, אמרן לעיל דאין טמא אלא הבית, שאין הטומאה נכנסת בכוורת דרך נקבים אע״פ שיש בהן פותח טפח הואיל והן פקוקים, ודרך פיה אינה נכנסת שהרי פיה לחוץ:
תוסופות יום טוב
כוורת. פי' הר"ב שיש לה שולים כו' שאינה מקבלת טומאה. וכיון דלאו בת קבולי טומאה היא חוצצת בפני הטומאה. מהר"ם: שהיא בתוך הפתח. פי' הר"ב ומקצתה בחוץ. ברה"ר או בחצר. מהר"ם. וכתב עוד וד' חלוקים קתני בה במוטה על צדה בפתח ופיה בחוץ. בבא קמא בשלימה ומחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח. בבא תנינא בשלימה ומחולחלת וגבוהה מן הארץ טפח. בבא תליתאה בפחותה ואינה מחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח. בבא רביעאה בפחותה ואינה מחולחלת וגבוהה מן הארץ טפח. וכל אותן ד' בבות מיירי בפיה לחוץ. ואח"כ הוא שונה ארבעה בבות כיוצא באלו בפיה לפנים. ואחר כך הוא שונה ארבעה בבות כיוצא באלו במוטה על צדה באויר. ואח"כ שונה ד' בבות בכהאי גוונא ביושבת על שוליה. עכ"ל. אבל אחר שתי בבות ראשונות. דמיירי בכוורת שבבית קודם שיצא מן הבית. תנא עוד שתי בבות אחרות חדא בממלאה כל הבית. וחדא בעומדת בתוך הפתח. ואחר כך יצא מפתח הבית לאותן בבות. דמיירי כשהיא עומדת באויר השמים: כל שהוא כנגד הזית תחתיה וגבה טמא. כתב הר"ב אבל מה שבתוכה טהור. וכ"כ הר"ש ומהר"ם ולקמן אכתוב שאין דעת הרמב"ם כן. ומ"ש דאפי' מונחת באהל המת מצלת בצמיד פתיל. כדתנן פ"י דמס' כלים וכלי עץ הטהורים. וכדקתני הכא בסיפא טומאה בבית אין טמא אלא הבית. ולא הכוורת. מהר"ם. והכא אע"ג דאינה צמודה פתיל הואיל ואין לה אהל מאהיל על פיה ועל הטומאה. מצלת על תוכה כמו בצמיד פתיל. ומ"ש הר"ב אבל מה שתחתיה ושע"ג אינה מצלת כיון דכלי הוא. כדתנן לעיל פ"ו אדם וכלים כו'. מסיים הר"ש. דאפי' נדבך הנתון ע"ג כלי אבנים אינו מציל כ"ש הכלי עצמו. ותנן נמי לעיל פ"ה [משנה ה'] הכלים מצילים עם דפנות אהלים. אבל בלא דפנות לא. ע"כ. וסיים מהר"ם כגון זאת הכוורת שמונחת תוך הפתח ולא אצל הדופן. וכ"ש כשאינה גבוהה מן הארץ טפח דאפי' אצל הדופן לא מצלא. דאין אהל פחות מטפח. ע"כ. וזאת היא ג"כ שטתו ברפ"ח כמ"ש שם בס"ד. אבל לפי מה שביארתי רפ"ו [ד"ה אפילו] מדעת הרמב"ם. לא כן הוא. אלא כל כלי הבא במדה מביאין וחוצצים. ולא מצריך התם שיהו עם דפנות אהלים. קשיא הכא אמאי לא תחוץ הכוורת והא פרשינן לה שהיא באה במדה ומפני כן כ' הראב"ד בפי"ט מהט"מ שלא נתחוור אצלו טעם המשנה טעם ברור. ע"כ. ומה שמיישב הכ"מ דההיא דחוצצין דרפ"ח מיירי בחציצת והפסק כותל ולא בחציצת אהל. דלענין אהל אינם חוצצים לטהר. כההיא דרפ"ו. כבר כתבתי אני בס"ד התם ברפ"ו שא"א לומר כן. אלא דחציצה דרפ"ח מיירי [*נמי] לענין חציצת אהל. והראיתי מקום על דברי הכ"מ עצמו שמפרש כן. ועוד הנני יוסיף בכאן להזכיר דבריו בהעתקתו שם ספי"ט מה שכתב הוא על המשנה עצמו. ושם כתב לאמר בקושיא זו דודאי דחוצצין דפ"ח היינו חציצת אהל. אלא שאין חציצתו חציצה. אא"כ שנעשה כאהל. דהיינו שהוא גבוה טפח. ומפני זה נדחק בכמה דוחקים בדיני היתה גבוה טפח. להוציא המשנה ממשמעה. דכי קתני ע"ג מפר' דהיינו בחלק שיש ממנה תחת הבית וכו'. והא דקתני במשנה ח הכל טמא אלא גבה. היינו גבה שחוץ לבית. ומתניתין י דקתני היתה גבוהה כו' הכל טמא הניח בצ"ע. ואני אומר לפי מה שכבר ביארתי מדעת הרמב"ם ברפ"ו. שכלי גללים ודומיהם הטהורים נעשי' אהל לטמא ולא לטהר. שזהו כשאינם באים במדה. אע"פ שהם טהורים מכל מקום אינם חשובים אהל. אלא כשבאים במדה. נמצינו למדין שאין דין כלים הטהורים שוין. ועל *)דין זה נ"ל ליישב גם כאן. דהא דבבאים במדה דתנן ברפ"ח דמביאין וחוצצים. והיינו בתורת אהל. שגם בהם יש חילוק ואינם כולם שוים בדין זה כמו שכלי גללים עצמם אינן שוין. ויש חלוק ביניהם בין באים במדה או לא באים ואע"פ שכולם טהורים ה"נ בכלי עץ הטהורים והם הבאים במדה יש לחלק ביניהם. והוא התנאי של החלחול דהכא. ואע"פ שכשנפחתה עדיפא כדלקמן משנה ג. ודמיא טפי לאהל. ר"מ אפשר לומר דכשלא נפחתה והיא כלי אלא שנתחלחלה. דמגרע גרע לענין אהל ונשתווה לכלי גללים שאינם באים במדה. ואמינא נמי דהיינו דבתוספתא והביאה הר"ש קתני. איזו היא מחולחלת כל שיש לה טפח מד' רוחותיה מג' רוחותיה מב' רוחותיה זו כנגד זו. ואילו מרוח אחת לא קתני. ואי אין לחלחול טעם אלא לאפוקי טומאה מינה לבית כדפי' הר"ש והר"ב. א"כ אף במרוח אחת תסגי. אלא ודאי טעמא אחרינא נמי. ואיכא למימר כדפרישית כדי שתצא מדין תורת אהל הניתן לכל כלי הבא במדה כדתנן ברפ"ח. וגמרא גמירי ליה לתנא דתוספתא דבמב' רוחות הוא שיוצא מתורת אהל. אבל לא מרוח אחת. והיינו נמי דמצריך שיהיו זה כנגד זה. שכשהם זה כנגד זה הוי לענין אהל כאילו כולה איננה ולא תחוץ. ומידי דהוה אכלי גללים. כך נ"ל. וע"פ הדברים האלה אפרש כל הפר' בס"ד. ואע"פ שעכשיו באו לידי דברי מהר"ם. וראיתי בהם שמפרש טעם אחר לדברי התוספתא דמצריכה נקבים משתי רוחות וכמו שאעתיק לקמן. לא חזרתי מדברי. לפי שגם דבריו אינם מוכרחים. ואל תתמה במה שאמרתי דהכי גמירי לה. שכן תמצא כמו כן למהר"ם ז"ל בפרקין משנה ז [*וי"ד]. ועוד אכתוב בתוספתא זו במשנה ג ע"ש [ד"ה היתה]: וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור. כתב הר"ב ה"ק וכו' ותוכה וכו' וכ"כ הר"ש ומהר"ם. עי' בפירוש הר"ב במשנה יג [ד"ה בוקעת]. אבל הרמב"ם מפרש למתניתין כמשמעה שכל שאינו כנגד הזית בתוכה הוא דטהור. הא מה שכנגד הזית ואפי' בתוכה טמא שהטומאה בוקעת לכל שכנגדה. וגירסת הספר דבמשנה ה מוכיח כדבריו כמ"ש שם בס"ד [ד"ה תחתיה] והקשה הכ"מ [ברפי"ט מהלכות ט"מ] מאחר שהטומאה בקעה ונכנסה לכוורת לטמא מה שכנגד הזית. למה לא תתפשט הטומאה בכל הכוורת. והל"ל בתוכה טמא. וגבה טהור. דכיון שנכנסה הטומאה בכוורת שהוא אהל. חצץ הכוורת בפניה שלא תבקע ותעלה. וי"ל מאחר שעצם הזית אינה בתוכה אינה מתפשטת בכל הכוורת. וכן אינה מעכבת עליה מלבקוע ולעלות ע"כ. וכן נמי בכלל הזה שאינה נכנסת הטומאה ממנה לבית ע"י החלחול. אלא שלשטת הרמב"ם אין הפי' של מחולחלת כפי' המפרשים דבנקובה. אלא מחולחלת ענינה שבעצמה היא חלול' חלול'. לא נקבים נקבים [עי' בפי' הרמב"ם אז תבין] ולכך לא הוצרך הכ"מ לכלול זה. ולהרמב"ם בתוכה הכל טמא. כיון שחלל הכוורת בתוך הבית והטומאה מגעת בכלל הבית לא ימנענה הכוורת שיטמא הבית כמ"ש בפ"ד [משנה א' ד"ה טומאה]: בבית אין טמא אלא הבית. כתב הר"ב אבל הכלים שבתוך הכוורת. טהורים. וכתב כן הר"ש. ומשמע דאילו כלים שתחתיה והם בתוך הבית טמאים. ואפילו הטומאה בבית שלא תחת הכוורת. וכן מסיק מהר"ם. דכיון דטומאה מתפשטת בבית ע"ג כל הכוורת שבפנים. בוקעת כל תחתיה שבפנים. דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. והוקשה לו מהא דתנן בפ"ד סוף משנה א דכלים שתחת המגדל. ואין שם פותח טפח. טומאה בבית הכלים טהורים. ותירץ דשאני הכא שהכוורת מונחת בפתח. וכיון דסוף טומאה לצאת דרך שם ויש פותח טפח ממעל לכוורת בין הכוורת לקורות ה"ל כאילו הטומאה שם על הכוורת. וכל כה"ג שיש [שם] פותח טפח על גבה או תחתיה. והיא מונחת בפתח דדרך טומאה לצאת דרך שם. אמרינן דנעשים אהלים לטמא ולא לטהר כאילו הטומאה עצמה שם. ובכוורת פחותה שאינה כלי דלא שייך ה"ט אפרש שם טעם אחר. עכ"ד: בתוכה הכל טמא. כתב הר"ב דבכוורת שהיא נקובה מן הדפנות כו' כדבעינן למימר לקמן. במשנה ג. ושם אפרש בשם מהר"ם ז"ל. ודייק הר"ב לכתוב דפנות וכן כתב ג"כ שהנקבים וכו' ודרך הנקבים וכו' הכל לשון רבים. אפשר שבדקדוק כתב כן. והוא מטעם התוספתא שכתבתי לעיל דמפרש' דמחולחל' היא שנקוב' לפחות משתי רוחותי' זה. כנגד זה ומכל מקום לא ה"ל להר"ב לסתום [תיבה] בנקבים בלבד. דלא משמע כולי האי. אע"פ שהוא ל' רבים. אבל היה לו לפרש בהדיא דבנקובה בשתי רוחותיה מיירי. דהא אכתי לא שמעינן שיהו הנקבי' בשתי רוחות דוקא. וכ"ש למאי דמסיימה התוספתא זה כנגד זה. אבל במשמע נקבים אפי' מרוח אחת ובלבד שיהיו יותר מנקב א'. וכ"ש דאפשר למיטעי ולומר דלאו בדוקא בעינן נקבים וה"ה באחד סגי. אלא אורחא דמלתא נקט דאימא זיל בתר טעמ'. לאפוקי טומאה בנקב אחד נמי סגי. וכתב מהר"ם וז"ל נראה דלהכי בעינן שני נקבים לכל הפחות בשני דפנותיה זה כנגד זה. פי' בדופן שבמזרח ושבמערב או צפון ודרום [כלומר בכוורת העומדת על שוליה שכך היא עמידתה על שוליה. ולפיכך אסברה לה מהר"ם בכך ודו"ק]. דאי לית בה נקבים כלל לא היתה טומאה יוצאה אלא דרך פיה לחוץ. ולא לבית. ולא לתחתיה. ולא לע"ג. כדאמרינן במגדל דלעיל פ"ד ואי ליכא אלא חד נקב למעלה. נהי דע"ג טמא שטומאה יוצאת למעלה דרך נקב. תחתיה היה טהור כיון דאין שם נקב. או אם [היה נקב תחתיה ולא] (לא) היה נקב ע"ג. ע"ג היה טהור. להכי צריך שני נקבים זה כנגד זה פי' מזרח ומערב. או צפון ודרום. דכשיהפוך אותה על הנקב אז יהי' נקב א' למטה להביא טומאה תחתיה. ונקב אחד למעלה להביא טומאה על גבה. וא"ת אמאי כל תחתיה וכל ע"ג טמא לעיל [*נ"ל שתיבת לעיל הוא ט"ס] כיון דבלא נקב לא הי' טמא כלל ומשום דיש נקב טמא [*נ"ל שתיבת טמא הוא ט"ס] לא ה"ל לטמויי אלא כנגד הנקב ותו לא היכא דלא גביהא טפח. דהא טומאה רצוצה היא ואינה יכולה להתפשט. י"ל דוקא כשאין בה נקבים אז מפסיקים כותלי הכוורת בין מה שתחתיה ישעל גבה. כיון דפיה לחוץ ומשם טומאה יוצאה. אבל כשיש בה נקבים וסוף סוף טומאה יוצאה משם. אין המחיצות מפסיקות להציל. אלא כיון דכלי הוא וטומאה בתוכו כמאן דמלי טומאה דמי. ובוקעת טומאה כל כנגד הכלי בין מלמעלה בין מלמטה. זה הכלל של משנה זו. דהא דאמרינן דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. ה"מ כשהטומאה תחת הכלי או על גבה. אבל טומאה בתוך הכלי לא אמרינן שתבקע טומאה כל כנגד תחתיו וכל למעלה ממנו. אלא א"כ יש לו נקב למעלה טפח. בוקעת כל כנגדו למעלה. ואם יש לו נקב למטה בוקעת כל כנגדו למטה. אבל בלא נקב טפח. לא. משום דדרך טומאה לצאת דרך פי הכלי. ואין דרך טומאה לכנס. וכי יש לו נקבים טפח מלמעלה ומלמטה. הרי גם שם דרך טומאה לצאת. ואפילו בטומאה שבתוכה. [דכלים] נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. ודוקא כי מנחא מקצתה בבית. בין שפיה לחוץ בין שפיה לפנים דדרך טומאה לצאת שלא יטמא כל אשר בבית. לא אמרינן נעשים אהלים לטמא ולא לטהר אלא אם כן יש לה נקבים טפח. כדפרישית. אבל כי מנחא כולה באויר אמרינן נעשים אהלים לטמא. ולא לטהר. אפי' אין לה נקבים טפח. ולהכי לא קתני בסמוך במונחת באויר. בד"א שהיא מחולחלת וכו'. ולכשאגיע שם אפרש יותר בטוב בעזרת שמים. עכ"ד. ואני כבר פירשתי לעיל טעם אחר בהא דצריכין שיהיו שני נקבים זה כנגד זה והוא שע"י כן יצאה הכוורת מדין תורת אהל דרפ"ח ובאה לכלל מדת כלי גללים ותו לא מידי. וגם במונחת באויר צריכה שתהא מחולחלת ובשתי נקבים זה כנגד זה. ודלא קתני הכי התם אפרש שם בס"ד:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
כוורת. שיש לה שוליים ומחזקת ארבעים סאה בלח וכו' עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט דאם לא כן קשה היאך כוורת חוצצת מאחר שנטמאת הא אין כלי טמא חוצץ אלא ודאי בבאה במדה מיירי והוא פי' הרמב"ם והרא"ש ז"ל אבל הראב"ד ז"ל שם בהשגות פי"ט העמידה בכוורת של חרס שאינה מטמאה מגבה:
בפי' ר''ע ז"ל דאע"פ שהכוורת מצלת וכו'. אמר המלקט נ"ל דצ"ל ואע"פ שהכוורת וכו' כמו שהוא בפי' הר"ש ז"ל:
וכל שאינו כנגד הוית תוכה והבית טהור. האי תוכה כמו ותוכה בוי"ו וה"ק וכו' [כצ"ל] לשון ר"ע ז"ל:
עוד בפי' ר"ע ז"ל. דבכוורת שהיא נקובה מן הדפנות בפותח טפח עסקי' וכו'. אמר המלקט כתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל נ"ל אין זה הטעם רק הטעם הוא כיון שהטומאה הולכת מן הכלי לבית כיון שאין הכלי מצילו כמו שמוכרח לומר זה הטעם על הכלים המונחים תחתיה ושעל גביו מבחוץ ומה שפי' על מחולחלת שהדפנות נקובות בפותח טפח נ"ל שאין הפירוש כך כלל ועיקר אלא ה"פ בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת ר"ל שיש חלל בתוכה בפותח טפח דאז נקרא כלי אבל פחותה שהוא בטל מתורת כלי או אפוצה ר"ל שהיא מלאה קש ואין בתוכה חלל פותח טפח דבטל מתורת כלי וכן משמע מפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלימה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח. ועל מחולחלת פי' הרמב"ם ז"ל ירצה חלול ככלי שלם הצדדין נבוב לוחות תרגומו חליל לוחין עכ"ל ז"ל משמע להדיא דלא איירי כלל בדפנות נקובות ומש"ה מתורץ מה שאמר במשנה שביעית בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת וכו' לפי פירושו צ"ל בחנם נקט מחולחלת וכו' ודוחק גדול זה שאומר בד"א בחנם ולפי פירושי מוכרח לומר הבד"א שהמחולחלת גורם שהיא כלי והכלי אינו מציל וגם במשנה עשירית צריך לפרש ולחלק דאיירי בכוורת שאינה מחולחלת וכו' ולפי פירושי אין צריך לחלק ומה שפי' רעז"ל העתיק מפירושו של הר"ש ז"ל והמעיין לשם יכול לברר עוד שאין הפשט כמו שפירש רבינו שמשון ז"ל רק כמו שמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל ודו"ק ועוד מוכח להדיא בפי' הרמב"ם ז"ל שמחולחלת גורם שהיא כלי שפירש במשנה חמישית זה הדין גם בכוורת מחולחלת כמו שהתנה אחר זה ולפי דברי רעז"ל בחנם נקט וגם מפי'. הרמב"ם ז"ל על משנה י"ב מוכרח דסובר דלא כפי' רעז"ל עכ"ל ז"ל. והקשה מהרי"ק ז"ל על פי' הרמב"ם ז"ל בבבא קמייתא דכזית מן המת נתון תחתיה ובתוכה כנגד הטומאה טמא וכיון דבקעה הטומאה ועברה בתוכה למה לא יתפשט בכולה ומ"ש מדין חבית שהיא יושבת על שוליה שבסוף פ' זה דקתני טומאה תחתיה כנגד קורקורותה טומאה בוקעת ועולה והבית טמא וצ"ע ע"כ וכן הקשה שם כמה קישיות והניחם בצ"ע ושמא דמשום כל הנהו קושיות דיש על פי' הרמב"ם ז"ל נד רעז"ל מפירושו ז"ל ובחר בפי' הר"ש והרא"ש ז"ל:
1.
A beehive [lying] in the doorway with its mouth [pointing] outside:If an olive-sized [portion] of a corpse were placed below the [part of the hive] which is outside [the house], Everything directly below or above that olive-sized [portion] becomes unclean; But everything that is not directly [below or above] that olive-sized [portion], or that which is within [the hive] or within the house, remains clean. [If the uncleanness is] within the house, nothing becomes unclean except that which is within the house. [If the uncleanness is] within [the hive] everything becomes unclean.משנה ב
הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תוֹכָהּ. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
היתה גבוהה מן הארץ טפח. דעכשיו יש תחתיה אוהל טפח:הכל טמא. דמביאה טומאה לבית כיון דגבוהה טפח, וכלים שעל גבה אפילו שלא כנגד הטומאה נמי טמאין ואפילו בחוץ, דתחתיה כמאן דמליא טומאה. ואין מצלת על גבה דאין כלי מציל. וכן אם טומאה בבית נמי הכל טמא מהאי טעמא, דאוהל הבית מביא טומאה לתחתיה ואין מצלת על גבה. ואם טומאה על גבה, כיון דאין מצלת על מה שתחתיה, רואים תחתיה כמאן דמליא טומאה, הלכך מה שבבית ומה שתחתיה ומה שעל גבה הכל טמא:אלא תוכה. כלומר הכל טמא חוץ ממה שבתוכה שטהור:
תוסופות יום טוב
הכל טמא. פי' הר"ב דתחתיה כמאן דמליא טומאה. עמ"ש ברפ"ו [ד"ה כלים]:
אלא תוכה. לשון הר"ב חוץ מה שבתוכה טהור. ולהרמב"ם מה שבתוכה כנגד הטומאה טמא כמ"ש לעיל. וכ"כ ג"כ בכאן בחבורו פי"ט. וטעמא כתב הכ"מ דכיון דכלים אין נעשין אהלים לטהר ואילו לא היה שם כוורת היה כל שכנגד הטומאה טמא. א"כ אינו בדין שתציל הכוורת על הכלים שבתוכה כנגד הטומאה:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
הכל טמא. פי' אע"פ שהכורת מקבלת מ' סאה בלח שאינה מקבלת טומאה כלל אעפ"כ אינה חוצצת בפני הטומאה אם היתה טומאה תחתיה או על גבה כמו ששנינו בפ"ו אדם וכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר והתם קתני שאם היה הנדבך נתון על ד' כלים אפילו כלי גללים וכו' שאינם מקבלים טומאה אין הנדבך חוצץ בפני הטומאה כיון שהוא נתון ע"ג כלים כ"ש הכלים עצמן שאינן חוצצין וכן פי' הר"ש ז"ל ולפי זה קשה הא דתנן פ"ח אלו מביאים וחוצצין השידה התיבה והמגדל כוורת הקש וכו' שהם מקבלים מ' סאה ופירש מהרי"ק ז"ל בכ"מ בהלכות טומאת מת בשם הרא"ש ז"ל דהתם מיירי בשאין הטומאה תחתיהן או על גביהן אלא שהיתה הכורת בפתח שבין ב' בתים והיתה הטומאה בבית א' וכלים בבית השני הכורת חוצצת שלא תעבור הטומאה מבית לבית אבל אם היתה טומאה תחת הכורת או על גבה אינה חוצצת וכן נראה שהוא דעת רבינו שמשון ז"ל ולפי זה מה שפירש רבינו עובדיה ז"ל שם בפ"ח במביאין וחוצצין לענין אם היתה טומאה תחתיהן או על גבן לא דק דקשיא ליה מתני' דהכי דקתני שאם היתה טומאה תחתיה או על גבה אינה חוצצת. הר"ר סלימאן ז"ל:
2.
[In the case of the hive] being one handbreadth high off the ground, If there is uncleanness below it or in the house or above it, everything becomes unclean except that which is within [the hive]. [If the uncleanness is] within the hive everything becomes unclean.משנה ג
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזוֹ הִיא אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בַּבַּיִת, אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ:
ברטנורה
בזמן שהיא כלי. שלא נפחתה ולא נתבטלה מתורת כלי:מחולחלת. שהדפנות נקובות בפותח טפח. שרגילים לעשות נקבים בדפנות הכוורת כדי שיכנסו הדבורים ויצאו, ופעמים שהנקבים פקוקים בקש אלא דהפקק לא מיהדק:היתה פחותה. שנפחתה ונתבטלה מתורת כלי:ופקוקה בקש. במקום הפחיתה. ודפנותיה שלימות שאינה מחולחלת:או אפוצה. או אפילו אין דפנותיה שלימות אלא שאפוצה. כלומר סתומה במקום שהיא מחולחלת ואין בה חלחול טפח:כנגדו עד התהום טמא. וכל השאר טהור. דכיון דלאו כלי הוא חשוב כאוהל להציל תוכה ועל גבה:על גבה. אם כזית מן המת נתון על גבה:כנגדו עד הרקיע טמא. וכל השאר טהור, דמצלת תוכה ותחתיה. כיון דלאו כלי היא:בבית. אם כזית מן המת בבית:אין טמא אלא הבית. וכל השאר טהור, דפיה לחוץ:בתוכה. אם כזית מן המת בבית:אין טמא אלא תוכה. וכל השאר טהור. דאין טומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ. ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה, כיון דלאו כלי היא:
תוסופות יום טוב
מחולחלת. פירש הר"ב שהדפנות נקובות כו'. ופעמים שהנקבים פקוקים בקש. אלא דהפקק לא מיהדק. כלומר ובהכי מיירי מתני'. וכדכתב הר"ב לעיל סוף מתני' א. ולשון מחולחלת. פירש הר"ש לעיל שהוא מלשון מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת. במסכת כלים פ"י [משנה ג]. וכתב מהר"ם ונראה דוחק לאוקמי סתמא דמתני' דהכא כר' יהודה דאמר התם מצלת. ודלא כרבנן דאמרי התם אינה מצלת. אלא נ"ל דאפילו כרבנן אתיא. דעד כאן לא קאמרי רבנן התם דאינה מצלת. אלא בחבית של חרס שכולה בבית. ואין לה פתח. אלא דרך המגופה. הלכך לא חשיבא סתומה מלהיות טומאה קודמת לפתחה. כיון דמחולחלת היא ולא הויא סתימה מעלייתא. אבל הכא מודו. דאין טומאה נכנסת דרך הנקבים הסתומים ומחולחלים. כיון דיש לכוורת פתח אחר שהוא עיקר. א"נ דשאני חרס דיש בו גומות. ואין פי המגופה חלק. כמו כוורת שהיא כלי עץ. והנקבים שלה חלקים ונסתמים יפה בפקיקת הקש. הלכך אפילו רבנן מודו הכא דמצלת. כאילו מוקפת צמיד פתיל. עכ"ל: היתה פחותה. בשוליה. מהר"ם. ופקוקה בקש. פירש הר"ב במקום הפחיתה ודפנותיה שלמות. וכ"כ הר"ש. וקשיא לי דמאי מהני בדפנות שהן שלמות. אכתי נפקא לה הטומאה בפקק שבשוליה דהא לא מיהדק. דהא מיהדק אפוצה מקריא. ואם כן היכי קתני בתוכה אין טמא אלא תוכה. ואין לפרש דפחותה לאו בשוליה. אלא בדפנות שמבחוץ. שאין הענין משמע כך כלל. ועוד דבהדיא פירשו שדפנותיה שלמות. ואולי דהיינו נמי דאתני התוספתא לעיל בשלימה בריש פרקין. דלפחות יהיו שני נקבים. וזה כעד זה. וממילא דבשוליה שאין ב' נקבים זה כנגד זה. דנקב הפה שכנגדה הוא לחוץ ואינו מכניס הטומאה. אדרבה פיה לחוץ מהניא לשלא תכנוס. ולפיכך סגי הכא בפקק בעלמא. אע"ג דאינו מהודק. ואין הטומאה נכנסת ממנה לבית. ודעת מהר"ם בזה אכתוב בסמוך בס"ד: או אפוצה. פירש הר"ב או אפי' אין דפנותיה שלימות. אלא שאפוצה. כלומר סתומה במקום שהיא מחולחלת. ואין בה חלחול טפח. וכ"פ הר"ש. ולדבריהם אין לשון המשנה מדוקדק כלל. דחלוקה זו דאו אפוצה. קיימא על חלוקה [*דאין] דפנותיה שלימות. וזו לא נזכרה במשנה כלל. אבל לפי מה שפירשתי דכל כלי הבא במדה יש לו דין אהל. אלא הכא בכוורת שהיא מחולחלת מפקא לה החלחול מתורת אהל. אתי שפיר. דה"ק בד"א בזמן שהיא כלי מחולחלת דהחלחול מפקא לה מתורת אהל. אבל היתה פחותה ופקוקה בקש דלאו כלי היא כלל ויש לה דין אהל *)ואינה כלי כלל. ומ"מ דפנותיה שלמות בעינן. דלא תכנס הטומאה מתוכה לבית כשהטומאה בתוכה. וקאמר או אפוצה. כלומר א"נ שאינה פחותה והא כלי. אבל אינה מחולחלת. אלא פקוקה. דהשתא הדרא לדין כלי הבא במדה שיש לה דין אהל. כדתנן ברפ"ו. וכ"פ הרמב"ם לפי דרכו. דאו אפוצה. כלומר או שאינה פחותה והיא שלימה. אבל אפוצה ואינה מחולחלת. אלא שהוא מפרש מחולחלת חלולה חלולה. כמו שכתבתי לעיל בשמו [ד"ה וכל שאינו]. ואפוצה מפרש שהיא אטומה ומלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח. שעכשיו היא בדמיון חתיכה מן העץ. וראיתי למהר"ם שאינו מפרש [*היתה פחותה] כהר"ש והר"ב דהכא דפנותיה שלמות. אלא ה"נ יש נקבים נקבים בדפנות. ומפרש דה"ק. ופקוקה בקש בין בשוליה בין בדפנותיה. והיינו מחולחלת. וקאמר נמי או אפוצה. לומר דלא איכפת לן הכא בין שהנקבים שבשוליה ושבצדדיה. הם פקוקים בלא הידוק. או שהם אפוצים בהידוק. דכיון שפחותה היא. ולא הוי כלי. כיון דנקביה פקוקים. אפי' לאפוקי טומאה חשיבי כסתומה. דדוקא בשלימה אמרינן אין צמיד פתיל מציל בפני הטומאה. אבל בפחותה לא נפקא טומאה אלא בפותח טפח שאינו פקוק. דכיון דלאו כלי הוא. אין הנקבים עומדים לתשמיש. הלכך מבטל לפקיקה התם. אבל בבבא דלעיל דמיירי שיש נקבים בדפנותיה שיש בכל אחד טפח על טפח ואינן אפוצים. אעפ"י שהן פקוקים כיון דהפקק נשמט ולא מיהדק. לעיולי לה הטומאה חשוב כסתום כדפירשתי. ולאפוקי מינה חשוב כפתוח עכ"ד. [*ועוד כתב מהר"ם ודין זה נוהג בפחותה ופקוקה או אפוצה. בין שפקוקה בין שאפוצה בשוליה ובנקבים שלה לגמרי בין שפקוקה או אפוצה בשוליה ובנקבים שבדפנותיה ונשארו הנקבים פתוחים פחות מטפח. עכ"ל]: כנגדו עד התהום טמא. כתב הר"ב. כיון דלאו כלי הוא חשוב כאהל להציל תוכה ועל גבה. וכ"כ הר"ש. וכתב הראב"ד [רפי"ט מהט"מ] כאן צריך טעם מפני מה אינה בוקעת למעלה כלמטה שהרי היא רצוצה. ע"כ. והכ"מ נדחק מאד. גם אינה עולה אלא לשיטת הרמב"ם. ול"נ דהויא דומיא דאדם שצד העליון מאהיל כיון שיש בחללו טפח [*כדתנן במשנה ג פי"א] ה"נ הוי הכא. ואע"ג דבאדם אינו חוצץ. היינו משום דאדם יש לו דין כלי גללים דנעשים אהלים לטמא ולא לטהר. משא"כ בכוורת פחותה דהכא. ואית לה תרתי דהואיל ופחותה נעשית אהל אף לטהר. ומ"מ לא נפקא מידי מה שהיתה כשהיא כלי. שהיתה מצלת על מה שבתוכה. לפירוש הר"ב והר"ש דבמתני' א' דפירשו תוכה כמו ותוכה. ומצאתי סעד לדברי בפי' הר"ש בתוספתא שהביא במשנה יד. דקתני מודה ר"א ור"ש בטומאה תחת הפקק כו'. שכתב שם הר"ש. דהא דמטהרי בפחותה [כדקתני התם במתני'] משום דעשויה כעין כלי והיה עליה תורת כלי וכו'. וכ"כ שם מהר"ם. הרי מה שהיתה כלי. מועלת לה אף לאחר שנפחתה. אבל מהר"ם כתב בכאן וז"ל כנגדו עד התהום טמא. דכיון דנפחתה ונתבטלה מתורת כלי הוו להו שני דפנותיה התחתון והעליון כשני נסרים נתונין זה על גב זה. ואין מן הארץ עד התחתון טפח ויש בין זה לזה טפח דאינה בוקעת למעלה מן העליון. כיון דהיא גבוהה מן הארץ טפח. וטובא אשכחן כה"ג לקמן פי"ד ופט"ו. וא"ת ולמה כנגדו עד התהום טמא. ותו לא. והלא בוקעת נמי לתוכה וכנגד הטומאה עד דופן העליון. ונראה כיון דלמעלה הימנה אינה בוקעת עד לרקיע לא חש להזכירו. כיון דלא הו"מ למתני בה עד לרקיע. דומיא דלמטה דבוקעת עד התהום. תדע דלא קאמר נמי דבוקעת כנגד הזית לכל הפחות עד דופן התחתון. וליכא למימר דכנגדו דקאמר. היינו כנגד הכוורת מתחתיה. דא"כ לא לימא כנגדו. אלא כנגדה. דכוורת בלשון נקבה קתני לה בכוליה פרקין. אלא על כרחינו כנגדו כנגד הזית ולמטה קאמר. ולא קתני למעלה מן הזית עד דופן החבית [*נ"ל שצ"ל הכוורת] ה"נ אל תתמה דלא קתני שבוקעת לתוכה עד דופן העליון. דאיכא למימר כיון דלא מצי למתני דבוקעת עד לרקיע. לא קתני לה לבקיעה דלמעלה. כדפרי'. עכ"ד. ועיין עוד מה שאכתוב בשמו במשנה דלקמן [ד"ה תוכה]. ומאי דיהיב הר"ב טעמא. כיון דלאו כלי הוא. לפי מה שפירשתי אני. כי הוי נמי כלי או אפוצה ואינה מחולחלת יש לה כל הדינין הללו [כיון דאיירי בבא במדה]. וכן בכל דוכתא דתנינן כה"ג: בבית אין טמא אלא הבית. וכל שבבית אפילו מה שתחת הכוורת. והכא לא מצינן לפרושי טעמא כדפרישית בריש פרקין. משום כיון דהטומאה מתפשטת על גבה בבית. באה נמי הטומאה לתחתיה שבבית. משום דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. דהתם שהיא כלי יש לפרש כן. אבל הכא דלאו כלי היא. צריך לפרש טעם אחר. משום דתחתיה שבבית בטל לגבי בית. והוה ליה כמו ביב שהוא קמור תחת הבית. דאין בו פותח טפח. ואין ביציאתו פותח טפח. טומאה בבית מה שבתוכו טמא. טומאה בתוכו מה שבבית טמא [*במשנה ז פ"ג] מהר"ם. [*ועיין לקמן בסמוך. ובפירוש הר"ב במשנה ט]: בתוכה אין טמא אלא תוכה. כבר כתבתי לעיל מאי טעמא הכא אין הטומאה יוצאה מתוכה לבית. בדבור היתה פחותה כו'. והוסיף מהר"ם בכאן וז"ל תחתיה וגבה טהורין. כמו ביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פ"ט. ויש ביציאתו פ"ט. דאמרינן לעיל טומאה בתוכו הבית טהור. ותחתיה שאין גבוהין מן הארץ טפח נמי טהורין. ולא דמי לביב שהוא קמור תחת הבית [*פירוש מה שתחת הכוורת לא דמי לביב כו'. שכן כאן הוא קמור תחת הכוורת] דטומאה בבית מה שבתוכו טמא. הכא לא אמרינן הכי שיהא תחת הכוורת בטל לגבי טומאה שבתוך הכוורת כביב פחות מטפח שתחת הבית. דאם ביב פחות מטפח בטל לגבי בית שהוא קבוע. לא אמרינן דליבטל לגבי תוכו של כוורת המיטלטלת. ע"כ דבריו:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
מחולחלת. פי' רפוי' שהפקק אינו תקוע בחוזק מלשון ארעא חלחולי מחלחלא דבפ' חומר בקודש ובפרק הרואה עננא חלחולי מחלחלא ומלשון מגופת חבית המחולחלת ואינה נשמטת דבפ' עשירי דכלים וכן פי' הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל מפ' מחולחלת כלומר חלולה ושלימה מכל צדדיה אבל אם היתה פחותה וסתם זה המקום בקש או אפוצה והוא שתהיה שלימה אבל מלאה קש והדומה לה עד שלא ישאר בה חלל טפח הנה היא אז בדמיון חתיכה מן הארץ והיות הטומאה תחתיה או בתוכה כמו אם היתה קבורה בארץ ולזה לא תביא את הטומאה לבית כשתהיה הטומאה בתוכה חוץ לבית ע"כ:
ופקוקה בקש. לפירוש הרמב"ם ז"ל לרבותא נקט כלומר אע"פ שסתם כל הפחת בקש אין שם כלי עליה:
או אפוצה. מש"ה קתני או אפוצה ולא קתני ואפוצה שהן שני דינין האחד בטול הכלי ויחוץ והאחר שאינו מוציא טומאה לבית וכשבטל התנאי האחד יבטל שכנגדו. הרא"ש ז"ל והענין מובן:
כנגדו עד התהום טמא. אבל על גבה אפילו כנגד הזית טהור דכיון דלאו כלי היא חוצצת והיינו נמי טעמא דכשהטומאה בתוכה דתחתיה וגבה טהור משום דלאו כלי היא והבית נמי טהור משום שאינה גבוהה טפח:
בפי' ר''ע ז"ל וכל השאר טהור דכיון דלאו כלי הוא חשוב וכו'. אמר המלקט כתב הר"א אשכנזי ז"ל לפי פי' רעז"ל קשה דמאמר או אפוצה משמע אפילו בלא פחותה ולפי פירושו קשה במה נתבטל הכלי ועל כרחך צ"ל דאיירי שהיא פחותה והחילוק הוא דפנות שלימות לשאינם שלימות א"כ העיקר חסר ע"כ:
3.
When do these rules apply? When the hive is a vessel and it is loosely placed in the door. If it is defective, although [it may be] stopped up with straw or it is stuck to the side of the door What is "stuck? Anything which has no opening of one handbreadth : Then, if an olive-sized [portion] of a corpse is placed below it, [everything] directly [below the portion] to the depths becomes unclean; [If placed] above [the hive everything] directly above to the sky becomes unclean. [If the uncleanness is] in the house, nothing becomes unclean except the house. [If the uncleanness is] within [the hive] nothing becomes unclean except that which is within [the hive].משנה ד
הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְהַבַּיִת טָמֵא, תּוֹכָהּ וְגַבָּהּ טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
ברטנורה
תחתיה והבית טמא. דמביאין טומאה מזה לזה:תוכה טהור. מה שבפנים, כיון דפיה לחוץ. וגבה נמי טהור, דמצלת על מה שבחוץ כיון דלאו כלי היא:בתוכה. אם הטומאה בתוכה:אין טמא אלא תוכה. וכל השאר טהור:
תוסופות יום טוב
תוכה וגבה טהור. מדקתני הכא תוכה וגבה טהור. ולעיל בפחותה ופקוקה ואינה גבוהה טפח. לא קתני תוכה וגבה טהור כשהטומאה תחתיה. אלמא דלעיל תוכה [*טמא] כמו שפירשתי [שם ד"ה כנגדו] ואע"ג (דעל) [דלעיל] גבה טהור [לא קתני]. והכא קתני ליה בהדיא. י"ל דלא איצטריך למיתני לעיל. דכיון דתני כנגדו עד התהום טמא. אם איתא דע"ג [נמי טמא]. א"כ הוה תני כנגדו עד לרקיע טמא. ומדתנא עד התהום. ולא תנא עד לרקיע. ש"מ דע"ג טהור. ולהכי לא איצטריך למיתני. מהר"ם:
על גבה כו'. האי דבהנך בבי דלעיל. קתני בתוכה לבסוף. והכא קתני ע"ג לבסוף. נראה לי דבכל דוכתא קתני תחתיה ברישא. והכא דתחתיה והבית שוין הן מערב להו ברישא וכיון דמבית קא סליק. קתני תוכה בתר הכי שהוא סמוך לבית טפי מע"ג והדר תנא ע"ג. ועוד משום דתוכה סמוך לתחתיה טפי מעל גבה. וכן יש לפרש בבבא דבסמוך דמקדים תוכה לבבית. משום דמתחתיה וגבה דכוורת קא סליק. מפרש תוכה דכוורת ברישא. כ"כ מהר"ם. ולפירוש השני קשיא לי. דכי היכי דבמתני' דלקמן מתחתיה וגבה דכוורת קא סליק. ה"נ במתני' א וג. ואמאי לא מפרש התם תוכה דכוורת ברישא. ולי נראה טעם אחר. דבמתני' א מש"ה קתני בתוכה לבסוף. לפי שבכולן יש מקום טהרה משא"כ בתוכה דהכל טמא. הלכך קתני לדשוין בהדדי. ומכיון דבתר הבית נשנה בתוכה. הלכך במתני' ג נמי שנאן באותו הסדר. ודכוותה הכא במתני' ד. ובמתני' דלקמן לא הקדים הבית לתוכה. משום דהתם קא סליק ותני תוכה והבית טהור. ניחא טפי למיתני נמי כה"ג בתוכה או בבית. ובשיטה זו שייטי כולהו בבות דלקמן:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
בפירוש ר"ע ז"ל צריך להגיה תוכה טהור אפילו מה שבפנים כיון דפיה לחוץ וגבה נמי טהור מה שבחוץ דמצלת על וכו':
4.
[In the case of such a hive] being [placed] one handbreadth high off the ground:If there is uncleanness below it or in the house, [the space] below it and the house become unclean, but [the space] above and within remains clean. [If the uncleanness is] in the hive, nothing is unclean except what is within; If above [the hive] what is directly above up to the sky becomes unclean.משנה ה
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁפִּיהָ לַחוּץ. הָיָה פִיהָ לִפְנִים, וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ וְתוֹכָהּ טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
היה פיה לפנים. שהיתה מוטה על צדה ושוליה לחוץ ופיה בפנים. והשתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוהה מן הארץ טפח. ואין חילוק בין פיה לחוץ לפיה לפנים, אלא דפיה לחוץ קתני לעיל בבית אין טמא אלא הבית, והכא דפיה לפנים קתני הכל טמא, משום דנכנסת טומאה דרך פיה:
תוסופות יום טוב
היה פיה לפנים. כתב הר"ב והשתא מיירי בזמן שהיא כלי מחולחלת ואינה גבוה' כו'. וכ"כ הר"ש. לישנא דמתני' [*ז] נקטי. והתם מפרשי דמחולחלת לאו דוקא. וזה לפי דרכם. אבל לפי דרכי בדוקא קתני. כמו שאכתוב שם בס"ד. גם להרמב"ם בדוקא קתני. ואעתיק דבריו לקמן:
תחתיה וגבה ותוכה טמא. גי' זו נכונה לדעת הרמב"ם שכ"כ כל שהוא כנגד הזית בתחתיה. או ע"ג טמא. וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה. וכבר כתבתי בזה במ"א. אבל לשיטת הר"ב והר"ש והראב"ד. דכל תוכה טהור. גירסתם כגירסת ס"א דל"ג ותוכה וכן היא שטת מהר"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
כנגד הזית תחתיה וגבה טמא וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור. גרסי' לדעת רוב המפרשים ונ"ל דלפי' רבינו שמשון ז"ל האי תוכה נמי מפרשינן ליה כמו ותוכה כדלעיל ראש פירקין. וכתב מהרי"ק ז"ל שם חילוק אחר בין בבא דריש פירקין להאי בבא מלבד החילוק שכתב כבר הר"ר עובדיה ז"ל וז"ל ועוד יש חילוק אחר דהכל טמא דקתני הכא הוי כל מה שבבית וכל מה שבתוכה וכל מה שתחתיה וכל מה שעל גבה הכל ושם אין תחתיה ועל גבה טמא אלא כנגד הטומאה וגם בזה הטעם דכיון דהכא פיה לפנים הוי כאילו פיה וגג הבית אהל וכיון דכלים נעשין אהלים לטמא כלים שתחתיה ושע"ג רואין אותם כאילו הם בתוכה ע"כ:
5.
When do these rules apply? When the mouth [of the hive is pointing] outwards If the mouth is [pointing] inwards [towards the house]: If an olive-sized portion of the corpse is placed below or above [that part of the hive which is] outside, everything directly below or above that olive-sized portion becomes unclean, and everything not directly [below or above it] and whatever is within [the hive] and the house, remains clean. [If the uncleanness is] within the hive or the house, everything becomes unclean.משנה ו
הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ בְתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
היתה גבוהה. לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית [או על גבה, הכל טמא אלא תוכה,] והכא דפיה לפנים, הכל טמא:
תוסופות יום טוב
[*היתה גבוה. כתב הר"ב לעיל. במ"ב]:
תחתיה או בבית או בתוכה או על גבה. כתב מהר"ם משום דכיון דגבוה טפח והטומא' באה לבית כדרך כל המאהילים בהמשכה וממנו לכוורת. ומתוכה לעל גבה. אבל מתחתיה לעל גבה אינה באה כדרך כל המאהילים. אלא כדרך אדם וכלים דנעשים אהלים לטמא ולא לטהר. מש"ה נקט ע"ג לבסוף. ובכולהו איכא טעמא דזימנין נקטינהו הכי. וזימנין נקטינהו הכי. ואין לי להאריך. ואיש תבונות ידלנה. ע"כ. ומה שנראה לי בכולן כבר כתבתי במ"ד. [*וקשיא לי מ"ש מתחתיה לעל גבה למתוכה וע"ג שכמו שמתוכה וע"ג באה הטומאה בהמשכת אהל. כך במתחתיה וע"ג. ואם על מה שע"ג מבחוץ [איירי] וכי הא דבמשנה ח. כך גם במתוכה וע"ג לא יתטמא בהמשכת אהל. אלא כדרך אדם וכלים כו' וצל"ע]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
הכל טמא. ענין הכל טמא כל מה שיהיה בבית או בכוורת ומה שתחתיה ומה שלמעלה הימנו אולם הכוורת עצמה הנה לא תטמא כמו שהשרשנו הרמב"ם ז"ל והטעם כאן מבואר דכיון דגבוהה מן הארץ טפח שוליה וגג הבית הכל אהל אחד ועל גבה כיון דכלי הוא הא אמרן דנעשה אהל לטמא אבל לא לטהר כך פי' מהרי"ק ז"ל. ופי' הר"ש ז"ל לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה תחתיה או בבית או על גבה הכל טמא אלא תוכה והכא דפיה לפנים הכל טמא ע"כ:
6.
[In the case of the hive] being one handbreadth high off the ground, If there is uncleanness below it or in the house or above it, everything becomes unclean .משנה ז
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ אוֹ אֲפוּצָה, אֵיזוֹהִי אֲפוּצָה, כֹּל שֶׁאֵין לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת, תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים:
ברטנורה
בזמן שהיא כלי מחולחלת. בחנם נקט מחולחלת, דלא מהני מחולחלת אלא בפיה לחוץ לענין הוצאת טומאה מתוכה לבית, והכא דפיה לפנים הרי יוצאה דרך פיה. אלא איידי דתנא רישא מחולחלת בהדי כלי נקטיה נמי הכא:כנגדו עד התהום טמא. והשאר טהור. ובשאינה גבוהה מן הארץ טפח איירי:בתוכה או בבית תוכה והבית טמאים. משום דפיה לפנים. אבל לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה בבית אין טמא אלא הבית והשאר טהור:
תוסופות יום טוב
במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי מחולחלת. כתב הר"ב בחנם נקט מחולחלת וכו'. וכ"כ הר"ש. וממילא דבחנם נקט נמי או אפוצה. ולא הוצרכו לפרש. וכבר נתבאר מתוך מה שפירשתי אני. דמחולחלת מוציאה מדין תורת אהל. דאל"ה היתה חוצצת. וא"כ בדוקא קתני מחולחלת. וכן או אפוצה שע"י שהיא אפוצה. יש לה דין אהל וחוצצת. גם להרמב"ם דמפרש מחולחלת חלולה. ואפוצה אטומ'. הויא נמי בדוקא. וראיתי למהר"ם דמתרץ לה דבדוקא היא. וז"ל ופירש ר"ש זצ"ל לא נפקא לן מיני' [מידי] בין מחולחלת כו' אלא איידי כו'. ולא נהירא לי דא"כ אמאי לא קתני נמי לקמן במונחת באויר בזמן שהיא כלי ומחולחלת. ולא קתני אלא בזמן שהיא כלי. ותו לא. אלא נ"ל דדוקא נקט שהיא כלי ומחולחלת. דאי הוי כלי ואינה מחולחלת. שאין לה נקבים בדפנותיה. לא הוה אמרינן בהא [*בתוכה או בבית הכל טמא [ר"ל במתניתין [ה] דלעיל] דדרך טומאה לצאת דרך פיה ומפיה לחוץ יוציאוה ולא ישהו אותה. דכיון דאין לכוורת פה אלא דרך פיה לבית שם הטומאה יוצאה מתוכה ואינה] בוקעת מן הכוורת לא למעלה על גבה ולא לתחתיה. מידי דהוה אמגדל שהוא עומד בפתח הבית ונפתח לחוץ דאמרי' לעיל [סוף] פ"ד טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור. שדרך טומאה לצאת. ואין דרך טומאה ליכנס. אלמא אע"ג דמגדל כמאן דמלי טומאה דמי. כשהטומאה בתוכו וגופו של מגדל עומד תחת תקרת המשקוף והבית לא אמרינן דתבקע טומאה כל כנגד המגדל לבית מטעם אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. אלא כיון דהטומאה בתוכו אין טומאה יוצאת אלא דרך פתחו. ה"נ כשפי הכוורת [*לבית]. אין טומאה יוצאה ממנה אלא דרך פיה והכי גמירי הלכתא. דאהלות מקראות מועטין והלכות מרובות כדאמרי' פ"ק דחגיגה. אבל השתא דהויא מחולחלת ויש לה פה לטומאה מלמעלה ומלמטה שיש בהן טפח טומאה בוקעת ע"ג ותחתיה כנגד כולה כדפירש בב"ק בריש פרקין עכ"ל וראייתו מהמגדל פורח באויר שזה פתחו לחוץ וזו פתחה לפנים וכבר הרגיש בעצמו בכך ומש"ה אמר' בהלכה. ואם יעשה ככה. אולי מה שפירשתי אני לעיל והכא. עולה כהוגן וכהלכה. אך מהר"ם בודאי משלחן גבוה זכה. וברוח קדשו סכה. על כן תהי פרישתי רק לדרוש ולקבל ברכה:
בתוכה או בבית תוכה והבית טמאים. כתב הר"ב אבל לעיל דפיה לחוץ קתני טומאה בבית כו'. וכ"כ הר"ש. וה"ל למימר נמי וכן בטומאה בתוכה כו'. ומהר"ם נשמר מזה. וכתב לעיל בפיה לחוץ לא קתני הכי. דהכא כיון דפיה לבית וכו':
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
איזוהי אפוצה כל שאין וכו'. כך צ"ל:
7.
When do these rules apply? When the hive is a vessel and it is loosely placed in the door. If it is defective, although [it may be] stopped up with straw or it is stuck to the side of the door What is "stuck? Anything which has no opening of one handbreadth : Then, if an olive-sized [portion] of a corpse is placed below it, [everything] directly [below the portion] to the depths becomes unclean; [If placed] above [the hive everything] directly above to the sky becomes unclean. [If the uncleanness is] in the house or in the hive, whatever is in the house or hive becomes unclean.משנה ח
הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ בַבַּיִת אוֹ בְתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא גַבָּהּ. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
ברטנורה
אלא גבה. ותוכה טמא כשהטומאה בבית, משום דפיה לפנים. אבל לעיל דפיה לחוץ, תוכה וגבה טהור:
תוסופות יום טוב
הכל טמא אלא גבה. מה שהוא מבחוץ. וכ"כ מהר"ם. ומ"ש הר"ב ותוכה טמא כשהטומאה בבית כו'. וכ"כ הר"ש. וה"ל למימר נמי כשהטומאה תחתיה כו'. ומהר"ם כתב לתרווייהו:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
על גבה כנגדו עד הרקיע טמא. אבל שאר המקומות טהורים משום דכיון דאינו כלי חוצץ גגה בין מה שעל גבה למה שתחתיה:
8.
[In the case of such a hive] being [placed] one handbreadth high off the ground:If there is uncleanness below it, in the house or inside the hive everything is impure except for above it. If above [the hive] what is directly above up to the sky becomes unclean.משנה ט
הָיְתָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַבַּיִת וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַקּוֹרוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר, שֶׁדֶּרֶךְ טֻמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס, בֵּין עוֹמֶדֶת בֵּין מֻטָּה עַל צִדָּהּ, בֵּין אַחַת בֵּין שְׁתָּיִם:
ברטנורה
היתה ממלאה את כל הבית. שכולה בתוך הבית לפנים ויושבת על שוליה ופיה מגיע לשמי קורה, שאין בינה לתקרה פותח טפח:טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור. מידי דהוה אביב שהוא קמור תחת הבית שיש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח דתנן לעיל בפרק ג׳:בין עומדת. כלומר, דין זה נוהג בין עומדת ומגעת לקורות בין מוטה על צדה ואין בין פיה לדופן הבית פותח טפח: בין אחת בין שתים. זו על זו ואין בין פי השניה לקורות פותח טפח, וכן אין בין שולי השניה לפיה של ראשונה פותח טפח:
תוסופות יום טוב
היתה ממלאה כו'. לשטת הר"ב והר"ש הכא ומתני' דלקמן. בין בשלימה בין בפחותה בין שהיא גבוהה מן הארץ טפח ובין שאינה גבוהה טפח. אבל מהר"ם כדי לקיים גירסת הספר דגרס במתני' דלקמן טומאה בבית מה שבתוכה טמא להכי מפרשה דמיירי דוקא בשלימה ובגבוהה מן הארץ טפח והלכך הך דהכא נמי בהכי מוקי לה. ואגבוהה מן הארץ טפח דסליק מינה קיימי:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
ואין בינה לבין הקורות פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא. דאפילו אם היתה מוקפת צמיד פתיל אין צמיד פתיל לטומאה:
טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס. וכן תנן נמי לעיל סוף פרק ג' ביב שהוא קמור בתוך הבית יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס:
בין עומדת בין מוטה על צדה בין אחת בין שתים. מצינן לפרושי דקאי נמי אמוטה על צדה. אעומדת מבואר שר"ל ששתיהן עומדות זו ע"ג זו וכדפי' רעז"ל. ואמיטה על צדה נמי ששתיהן מוטות על צדיהן זו ע"ג זו ואין בשום אחת מהן בינה לכותל פותח טפח וז"ל הרמב"ם ז"ל שם בין שהיתה עומדת בין שהיתה מוטה על צדה ופיה לכותל ובינה ובין הכותל פחות מטפח בין שהיתה כוורת אתת בין שהיו שתים זו ע"ג זו ואין בין העליונה ולקורות או לכותל פותח טפח ע"כ:
9.
[In the case when the hive] was entirely within the house and there is not a space of a handbreadth between it and the roof beams, if there is uncleanness within [the hive], the house becomes unclean. But if there is uncleanness in the house, what is within [the hive] remains clean, for the manner of the uncleanness is to go out and not to go in. [Whether [the hive] is standing upright, or lying on its side, whether there is one [hive] or two.משנה י
הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וְאֵין בֵּינָהּ לְבֵין הַמַּשְׁקוֹף פּוֹתֵחַ טֶפַח, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, הַבַּיִת טָהוֹר. טֻמְאָה בַבַּיִת, מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָמֵא, שֶׁדֶּרֶךְ הַטֻּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהִכָּנֵס:
ברטנורה
הבית טהור. שהמשקוף יורד וסותם את פי הכוורת. ובכוורת שאינה מחולחלת איירי. דאי במחולחלת, דרך החלחול היתה טומאה יוצאה לבית ככל הני דלעיל:טומאה בבית מה שבתוכה טהור. גרסינן. שהטומאה יוצאה לחוץ ואינה נכנסת לכוורת. וברוב ספרים גורסין, מה שבתוכה טמא לפי שהטומאה יוצאה מן הבית דרך פתחה ומטמא מה שבכוורת, והיא עומדת בתוך הפתח:
תוסופות יום טוב
טומאה בבית מה שבתוכה טמא. כ' הר"ב טהור גרסי' וכו'. וברוב ספרים גורסי' טמא לפי שהטומאה יוצאה מן הבית דרך פתחה ומטמאה כו'. וז"ל הכ"מ [ספי"ט בפי' על המשנה] הב"ע כשהכוורת ממלאה את כל הפתח ואין פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדים. ואין מקום לטומאה לצאת הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני הכוורת. מידי דהוה אפתחי הבית בזמן שהם נעולים [במ"ג פ"ז]. ע"כ. ולעיל ספ"ד יש ג"כ חלוף גרסאות כיוצא בזה. ושם הבאתי לקיים גירסת טהור ומהר"ם כתב שנראה לו לקיים גירסת הספרים דגרסי טמא. דיש לפרש דמיירי שיש בין שוליה לארץ פ"ט. הלכך כיון דהטומאה נכנסת תחתיה מן הבית ואמרי' אדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וכיון דטומאה בוקעת מתחתיה לחוצה לה למעלה הימנה מכנגד פיה תוכה נמי טמא. כיון דאין הפסק בין תוכה בין למעלה מפיה. דהא יושבת על שוליה והכוורת שלימה [*והא דבתוספתא גרס טהור. התם באין בין שוליה לארץ פותח טפח. ודקתני בה ובין שוליה לארץ פותח טפח אאין דרישא קאי. דקתני אם אין בין פיה לשקוף פותח טפח. קאמר ובין שוליה כו' כלומר ואין בין שוליה לארץ פותח טפח] [*דאי איתא דמיירי ביש פותח טפח. אם הכוורת שלמה] אמאי לא אמרינן אדם וכלים נעשים אהלים לטמא. ולא לטהר. והטומאה בוקעת למעלה מכנגד פיה. ומיטמאים כלים שבין פיה לשקוף באותו אויר של פחות מטפח ואין הפסק בין פיה. לכלים שכנגד פיה. נימא דכל תוכה של הכוורת טמא. כדפרשינן לעיל בבבא קמא. וכדמוכח לקמן בפרקין גבי היתה יושבת על שוליה. וליכא למימר דכיון דאין אויר טפח בין פיה לשקוף אין הטומאה של תחתיה בוקעת לשם. דהא ליתא. דהא אמרינן לעיל בשלימה ואינה גבוה' טפח. כזית מן המת נתון ע"ג כל שהוא כנגד הזית טמא. ואפי' תחתיה בוקעת כנגד הטומאה. אע"פ שאין בין הכוורת לארץ פותח טפח. והאריך להוכיח שכדבריו כן הוא הפירוש שבתוספתא. [*ועיין בס"פ]. [ד"ה הכל טמא]:
[*מה שבתוכה טמא. משמע כל מה שבתוכה. וכי הא דתנן נמי בסוף משנה יג. וצ"ע דבסוף פרקין מחלק מהר"ם בין כלים לכלים. וע"ש שהקשיתי עליו]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
בפי' ר''ע ז"ל. ובכוורת שאינה מחולחלת מיירי. אמר המלקט כתב הר"א אשכנזי ז"ל ולפי פירושי איירי אפילו במחולחלת ע"כ:
10.
If it was standing upright in the doorway and there was not a space of one handbreadth between it and the lintel: If there is uncleanness within it, the house remains clean. But if there is uncleanness in the house, what is within [the hive] becomes unclean, for the manner of the uncleanness is to go out and not to go in.משנה יא
הָיְתָה מֻטָּה עַל צִדָּהּ בָּאֲוִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת, תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ, טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת, תּוֹכָהּ, טָהוֹר. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
באויר. בחצר או בגינה שאין שם אוהל, ודינה כדין כוורת שהיא לתוך הפתח ופיה לחוץ כדתנן בריש פרקין. וכן נמי גבוהה טפח דהכא כגבוהה טפח דריש פרקין, אלא דכאן אין שייך להזכיר בית, דבעומדת תחת האויר עסקינן:
תוסופות יום טוב
באויר. פי' הר"ב בחצר או בגינה. שאין שם אהל כו'. אלא דכאן אין שייך להזכיר בית כו'. ולא קתני נמי הכא תוכה והאויר טהור דהא פשיטא. כיון דליכא התם אהל הלכך לא אצטריך למתנייה. מהר"ם:
תוכה. פי' ותוכה. מהר"ם. ועמ"ש במ"א [ד"ה כל שהוא]:
הכל טמא. הכל מה שהזכיר ברישא דהיינו תוכה ותחתיה ועל גבה אבל האויר שלא כנגד הכוורת דלא איצטריך למתנייה ברישא לאשמעינן שהוא טהור. לא הוי נמי בכלל הכל טמא דסיפא. מהר"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
11.
If it was lying on its side in the open air: If an olive-sized [portion] of a corpse was placed below it or above it, everything directly below or above the olive-sized [portion] becomes unclean; but everything that is not directly below or above, and what is within [the hive] remains clean. [If the uncleanness is] within [the hive] everything becomes unclean.משנה יב
הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא, אֶלָּא תוֹכָהּ. בְּתוֹכָהּ, הַכֹּל טָמֵא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ, טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, אֵין טָמֵא אֶלָּא תוֹכָהּ. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, תּוֹכָהּ טָמֵא. עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
ברטנורה
בזמן שהיא כלי. היכא דעומדת באויר אין שייך להזכיר מחולחלת, ומשום הכי לא תנא הכא או אפוצה כדתני לעיל, דאין שייך אפוצה אלא במחולחלת:או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים. דפליגי אתנא קמא וסברי דמחזקת ארבעים סאה. כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא, ומצלת אתחתיה ואתוכה ועל גבה:כזית מן המת נתון תחתיה. דינה כנפחתה ואינה גבוהה ופיה לחוץ דתנן לעיל:היתה גבוהה מן הארץ טפח. הך נמי דינה כדין כוורת שפיה לחוץ ופחותה ופקוקה וגבוהה טפח דתנן לעיל:
תוסופות יום טוב
בזמן שהיא כלי. כתב הר"ב היכא דעומדת באויר אין שייך להזכיר מחולחלת כו'. וכ"כ הר"ש. וכן פי' מהר"ם. אע"ג דלפי שיטתו דמצריך ב' נקבים להוציא הטומאה מתוכה לכל כנגד תחתיה וכל כנגד למעלה ממנה. כמו שהעתקתי דבריו בסוף משנה א אפ"ה מחלק בין מונחת בבית דלעיל לדהכא דמונחת באויר וז"ל הכא לא קתני אלא בזמן שהיא כלי וכו' דכיון דמונחת באויר אין חילוק בין מחולחלת בין אינה מחולחלת. דברישא שמונחת בבית בין פיה לחוץ בין פיה לפנים אילו לא היתה מחולחלת טומאה בתוכה לא היתה יוצאה אלא דרך פיה ולא היתה בוקעת כנגדה לא למעלה ולא למטה. שדרך טומאה לצאת שממהרין להוציא ולא יטמא כל אשר בבית. מש"ה נקט מחולחלת דהשתא בוקעת נמי למעלה ולמטה כדפי' לעיל. אבל הכא דמונחת באויר ואין לה טומאה אלא כנגדה ולא כל האויר באשר היא שם. בהא קתני שפיר ברישא בתוכה הכל טמא. אע"ג דלאו מחולחלת היא. דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר. וטומאה בוקעת ויוצאה תחתיה וע"ג. כמו דרך פיה. אע"ג שאין לה נקבים בדפנותיה ע"כ. אבל לפי מה שפירשתי אני דמחולחלת מפקא לה מתורת אהל ה"נ מיורי במחולחלת. ולא אצטריך למתני כיון דכבר שנה לעיל. ועוד דמחולחלת דלעיל מפני ב' דברים צריך [למיתני] חדא להוציאה מתורת אהל וחדא להוציאה הטומאה ממנה ולבית. ואילו הכא לא צריך אלא להוציאה מתורת אהל בלבד. ובדברי הרמב"ם שבחבורו [פי"ט הלכה ד'] העתיק גם כאן כלי חלולה ולפי דרכו לא היה צריך להעתיק כן שהוא מפרש מחולחלת חלולה ובאויר אין בו שום צורך. וכן במתני' יד לא העתיק כן בחבורו. ויראה מזה שגירסתו במשנה היתה מחולחלת ולכך העתיקו כך. ומפני שלפי דרכו לא נפקא מיניה מידי ולא קתני לה אלא איידי דאינך דלעיל. מש"ה באידך בבא דלקמן במשנה יד השמיטו. להורות לנו דלאו דוקא אבל מ"מ הגירסא שלו במשנה היא כלי מחולחלת וסייעתא לפירוש שלי דמחולחלת דוקא קאמר:
ופקוקה בקש. אין חילוק כיון שמונחת באויר בין פקוקה בין שאינה פקוקה כלל. אלא לרבותא נקטיה דאע"ג דפקוקה לא חזרה להיות לה תורת כלי. מהר"ם. וא"ת ולתני נמי או אפוצה וליהוי קאי אנפחת' והוי רבותא טפי דאפ"ה לא חזרה להיות כלי. שהרי כך היא דעת מהר"ם דאפוצה דלעיל אינה מחזירה להיות כלי כמ"ש בשמו במ"ג כבר תירץ הוא זו הקושיא. וכתב דאין דרך לעשות אפוצה אלא בנקבים שלה ולא בשוליה שכשנקביה רחבים יותר מדאי. מקצרים אותה ואופצים אותה כדי שיוכל להתקיים. אבל כשנפחתו השולים אינם רגילים לטרוח לסתום מקצת השולים ולאופצם. מש"ה לא קתני הכא או אפוצה. ע"כ. [*ואע"ג דהזכיר ג"כ אפוצה בשולים לעיל מ"ג ודברים אלו שבכאן ג"כ כתובים לעיל שם וצ"ל דאם אופצים בנקבים אז אופצים ג"כ בשוליה אבל בשוליה לבד לא]:
או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. פירש הר"ב דפליגי את"ק וסברי דמחזקת מ' סאה כנפחתה ונתבטלה מתורת כלי דמיא וכו'. וז"ל הר"ש. כולי' פרקין נמי עד השתא במחזקת מ' סאה עסקינן מדמצלת על מה שבתוכה אלא דהשתא אשמועינן דרבנן פליגי את"ק וקסברי דמחזקת מ' סאה כנפחתה שנתבטלה מתורת כלי דמיא ומצלת תחתיה ותוכה וע"ג. וצריך לדקדק מאי שנא דתנא בהך תרתי הכא ובסמוך כדברי חכמים. ובכל הני דלעיל לא תני. ע"כ. והכ"מ [סוף פי"ט מהט"מ בפי' על המשנה] כתב בשם הרא"ש דמש"ה לא תני בהנך בבי דלעיל כיון דבלאו הכי תני תרתי פחותה ואפוצה אבל הכא דלא תני אלא פחותה. תנא או מחזקת. למתני תרתי. כי הני בבי דלעיל. ע"כ. ואין נראה כלל מה שרצה הכ"מ [שם הלכה ד'] לחלק ולומר. דבעומדת באויר לא אצטריך שתהא בא במדה. דהא היאך מצלת על מה שבתוכה. אבל מהר"ם כתב וז"ל. נ"ל דדוקא כי מנחא באויר פליגי חכמים וס"ל דכלים טהורים חוצצים לגמרי בפני הטומאה ונעשים אהלים לטמא ולטהר. אבל כי מנחא בבית לא הוה מצי למתני או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דלא פסיקא ליה. דהיכא דהטומאה תחת מקצתה שבחוץ וגבוהה מן הארץ טפח. לא ה"מ למתני בסיפא תחתיה טמא. ותו לא. דכיון דהטומאה נכנסת בבית ומתפשטת על גבה. מודו רבנן בהא. כיון דמתפשטת הטומאה ע"ג אף שלא כנגד הטומאה. מתפשטת נמי כנגד כולה למעלה ולמטה ונעשית אהל לטמא ולא לטהר. הלכך לא ה"מ למתני או שמחזקת מ' סאה כדברי חכמים אלא בבבא דהכא ודבסמוך דמיירי במנחא באויר ע"כ:
כדברי חכמים. משמע דכך הלכה. ואי הכי לית הלכתא ככל הני סתמי דמתני' דכולה פרקין. וגם השתא לענין הלכה דכדברי חכמים לית לן לדחוקי נפשין לחלק בין כלי לכלי בבאים במדה וההוא סתמא דרפ"ח בכל כלי הבא במדה. ואפי' מחולחל' וכדברי חכמי' דהכא. אבל ראיתי להרמב"ם שפוסק לכל הני סתמי דכולה פרקין וכתב נמי בהני דהכא היתה פחותה ופקוקה או מחזק' מ' סאה. וזה ודאי דצ"ע. דמשמע דעד השתא לא איירי בבא במדה. וא"א לומר כן. והכ"מ כתב דהני דבאויר לא מיירי בבא במדה. וגם זה א"א לומר. כמ"ש כבר לעיל [בדבור הקודם לזה]. ומהר"ם מפ' דכדברי חכמים. היינו ר"א ור"ש דבסמוך. עוד תראה כן מדבריו שאני מעתיק במשנה יד:
כנגדו עד התהום טמא. עמ"ש בזה במ"ג [ד"ה ר"א] ולקמן במשנה יד [ד"ה כנגדו]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
או מחזקת מ' סאה כדברי חכמים. דכיון שאינה כלי שהיא פחותה או שהיא מחזקת מ' סאה שאין דין כלי עליה טומאה תחתיה וכו' שכלי עץ הבא במדה כאהל הוא חשוב לא ככלים:
12.
[In the case where the hive is in the open air] and is one handbreadth high off the ground, if there is uncleanness below it or above it, everything becomes unclean except the inside. [If the uncleanness is] within, everything becomes unclean. When do these rules apply? When [the hive is] a vessel. If it is defective, although [it may be] stopped up with straw or according to the sages, it contains forty seahs Then if an olive-sized [portion] of a corpse is placed below it, [everything] directly [below] to the depths becomes unclean; [If placed] above, [everything] directly above to the sky becomes unclean. [If the uncleanness is] is within [the hive] nothing is unclean except that which is within. [If] it was one handbreadth high off the ground, if there was uncleanness below it, what is below becomes unclean; [If the uncleanness] was within it, what is within becomes unclean; Above it, [everything] directly [above] to the sky becomes unclean.משנה יג
הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ וְהִיא כְלִי, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, אוֹ מְכֻסָּה, אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
היתה יושבת על שוליה וכו׳ טומאה תחתיה או בתוכה או על גבה. כל על גבה. ששנינו גבי כוורת כשהיא יושבת על שוליה ופיה למעלה, היינו שהטומאה מאהיל חוצה [לה] למעלה מפיה:בוקעת ועולה. אע״ג דלעיל במוטה על צדה וטומאה תחתיה או על גבה מצלת על מה שבתוכה, הכא דפיה למעלה מאחר דאין מצלת על מה שחוצה לה אין מצלת על מה שבתוכה, כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר של מעלה בחוצה לה. ודוקא כנגד הזית טמא ולא מן הצדדים, כיון דפחותה ואין גבוהה טפח, שאין שם אוהל להביא את הטומאה לצדדין. אבל היתה גבוהה טפח או מכוסה. אע״פ שאינה גבוהה טפח.או כפאה על פיה. שיש אוהל להביא טומאה:הכל טמא. ואין הכיסוי חשוב להפסיק בין אויר תוכה לאויר שלמעלה, דלא דמי כלל למוטה על צדה. ודוקא דמכוסה בכפישה או בשאר כלי אע״פ שאינו מקבל טומאה, אבל מכוסה בנסר, אף על פי שטומאה על גבה אין הטומאה בוקעת את הנסר, כדתנן לעיל פרק ה׳ [משנה ו׳] גבי כוורת שהיא בתוך הבית:
תוסופות יום טוב
היתה יושבת על שוליה והיא כלי. ל' מהר"ם. לכאורה משמע והיא כלי היינו שהיא שלימה וק"ל מאי אצטריך למתני והיא כלי הכא טפי מבכל הנך בבי דלעיל דלא קתני הכי ברישא דכיון דבסיפא קתני בד"א שהיא כלי מכלל דרישא מיירי שהיא כלי. ונ"ל דוהיא כלי דקאמר היינו שיכולה לישב על שוליה שלא מסומכת. בהא הוא דאמרי' טומא' תחתי' טומא' בוקע' אפי' לתוכה אבל אם אינה יכולה לישב שלא מסומכת אז דינה כמוטה על צדה ואין טומאה נכנסת לה. ובד"א שהיא כלי דסיפא מיירי שהיא שלימה ולא פחותה ככל הנך שהוא כלי דלעיל עכ"ל. וקשיא לי בגוה דעד השתא נמי לא איירינן אלא ביש לה שולים דהא הכי קתני בר"פ דלעיל בכולהו כלים הבאים במדה וכה"ג ברפט"ו דכלים. ושם פי' הר"ב [*שאין] תחתיהן חד ויכולים לישב עליהן. אבל ראיתי להרמב"ם [ריש] פ"ג מה"כ שמשמע מדבריו דהתם דבשידה תיבה ומגדל וכוורת הקש וכל דדכוותייהו לא בעינן אלא שיחזיקו מ' סאה לפי שחזקתן שהן עשויין לנחת ולא הויין דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן. ותנאה דיש להם שולים הצריכו בסתם כלים שכשיש להן שולים ומחזיקים מ' סאה חזקתן שעשוין לנחת ואי לאו הכי לא:
או על גבה. ל' הר"ב כל ע"ג ששנינו גבי כוורת. ולקמן גבי חבית [וגבי קדירה]. הר"ש:
או מכוסה. פי' הר"ב דמכוסה בכפישה. וכ"כ הר"ש גם מהר"ם פי' כן ועיין במ"ו פ"ה [ד"ה וכפישה] מה שבארתי שם בתנאי הכפישה. ואני תמה דהתם תנן וכוורת פחותה וכפישה נתונה עליה טמא משמע דאילו בכוורת שלימה מהני הכפישה וכך פירשתי שם בשם הרמב"ם [ד"ה או כוורת]. והא הכא בשלימה איירינן ולא מהני כסוי הכפישה. אבל לפי פירוש שלי לא קשיא שפירשתי דגם הכא במחולחלת ובהכי נפקא מדין תורת אהל דהשתא הא דתנן התם פחותה היינו לאפוקי שלימה לגמרי בין בשוליה בין בדפנותיה ולא אתא לאפוקי שלימה בשוליה ומחולחלת בדפנותיה:
או מכוסה. כ' מהר"ם ואע"ג דלעיל בכוורת שמוטה על צדה ואין גבוהה מן הארץ טפח לא אמרינן דדופן העליון חשוב אהל היכא דהכוורת שלימה ואינה פחותה י"ל דהתם היינו טעמא דכיון דדופן התחתון פחות מטפח מן הקרקע חשיב נמי דופן העליון כאילו הוא פחות מטפח כיון דדופן העליון והתחתון שניהם מכלי א' אבל הכא הכפישה הנתונה על הכוורת אינה מן הכוורת וכפויה על פיה נמי אע"פ שפיה פחות מטפח מן הקרקע מ"מ שוליה הם למעלה מטפח ומביאין הטומאה וכן כשהטומאה על גבה הכל טמא דבוקעת תחתיה ואז מתפשטת מתחתיה תחת כל האהל. דנעשה אהל לטמא וחוזרת ובוקעת כנגד כולה דאינה מפסקת כדפי' דאינה נעשית אהל לטהר ע"כ:
או כפויה על פיה. וכה"ג תנן בסוף פרקין ושם כתבו הר"ב והר"ש דאין לתמוה כפויה על פיה וטומאה על גבה תציל על כל מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפות צ"פ [כדתנן ברפ"י דכלים] דשאני הכא דליכא מירוח. ע"כ. וכן כתב מהר"ם. וקשיא לי. להרמב"ם שכתבתי בשמו במשנה ו פ"ה [ד"ה טהור]. דבכפויה א"צ מירוח. אבל זו היא בכלל הקושיא הראשונה דבריש פרקין. דכיון דאיירינן בכלי הבא במדה. ויש לכלי הבא במדה דין אהל. אמאי לא תחוץ. אלא שהראב"ד והכ"מ לא העירו אדהכא. ולפי מה שפירשתי אני לעיל דמחולחלת יצאה לה מדין תורת אהל. וכתבתי כמו כן במשנה יב דה"נ במחולחלת לא קשיא ולא מידי:
[*הכל טמא. ועיין מ"ש בשם מהר"ם בסוף פרקין דמחלק בין כלים לכלים. ואני הקשיתי עליו שם. כמו שהזכרתי כבר לעיל סוף משנה י]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. דכיון דקיימא לן דכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר כשהיא בתוכה או על גבה רואין אותה כאילו היא תחתיה וכשהיא תחתיה הרי היא רצוצה ובוקעת ועולה וכו' מהרי"ק ז"ל:
בפי' ר''ע ז"ל כיון דאין הפסק בין אויר שבתוכה לאויר שלמעלה בחוצה לה. אמר המלקט כתב הרא"ש ז"ל הלכך כי היכי דטמא מה שכנגד הטומאה למעלה מפיה טמא נמי מה שבתוכה כנגד הטומאה אבל כשמוטה על צדה אע"ג שטמא מה שעל גבה מה שבתוכה טהור כיון שהדופן מפסיק בין אויר שעל גבה ובין תוכה דלא גרע מאם היתה מוקפת צמיד פתיל ומונחת באהל המת ע"כ:
היתה גבוהה מן הארץ טפח וכו'. גם זה מן הטעם הנז' שהכלים נעשים אהלים לטמא אבל לא לטהר וכדתנן בר"פ ששי גבי אהל שהוא נתון על ד' כלים טומאה על גביו כלים שתחתיו טמאין טומאה תחתיו כלים שעל גביו טמאים. מהרי"ק ז"ל:
עוד בפי' ר"ע ז"ל דל"ד כלל למוטה על צדה. אמר המלקט פי' הרא"ש ז"ל לפי שאין הכסוי מגוף הכלי ע"כ:
13.
If it was resting on its bottom and it [retained the status of] a vessel: If there is uncleanness below it, within it or above it, the uncleanness cleaves upwards and downwards. [In the case where] it was one handbreadth high off the ground or covered or inverted [so as to stand] upon its mouth, if there is uncleanness below it, within it or above it, everything becomes unclean.משנה יד
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי. הָיְתָה פְחוּתָה וּפְקוּקָה בְקַשׁ, אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אֵין טֻמְאָה עוֹלָה לָהּ, אַף לֹא יוֹרֶדֶת מִמֶּנָּה. הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, תַּחְתֶּיהָ טָמֵא. בְּתוֹכָהּ, אוֹ עַל גַּבָּהּ, כְּנֶגְדּוֹ עַד הָרָקִיעַ טָמֵא:
ברטנורה
היתה פחותה. שנפחתה ובטלה מתורת כלי:כדברי חכמים. דפליגי אתנא קמא ומשוו מחזקת ארבעים סאה לפחותה ופקוקה בקש:אין טומאה עולה לה. בזמן שהטומאה תחתיה אינה עולה לתוכה:אף לא יורדת ממנה. בזמן שהטומאה לתוכה אינה יורדת תחתיה:תחתיה טמא. ותוכה וגבה טהור:כנגדו עד הרקיע טמא. אבל תחתיה טהור:
תוסופות יום טוב
במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי. לשון הר"ש לא נקטיה לרבנן משום דינא דהך בבא. דלדידהו באינה גבוהה שוה פחותה ופקוקה [לבזמן] שהיא כלי. אלא משום דפליגי הכא ר"א ור"ש. נקטיה. ועוד משום *)דוהיתה גבוהה יש חילוק כדקתני באידך בבא. ע"כ:
שהיא כלי. עיין כל מה שכתבתי בזה במשנה יב דהכא נמי דכוותה:
רבי אליעזר ור"ש אומרים אין טומאה עולה לה. פי' הר"ב לתוכה. וכ"כ הר"ש. ושניהם לא פירשו טעמייהו. ומהר"ם האריך בזה וסוף דבריו מסיק דסבירא להו דכי היכי דאינה בוקעת לתוכה אף לת"ק בשלימה. היכא דמוטה על צדה אע"ג דלא גבוהה טפח אע"ג דבוקעת למעלה ממנה ע"ג ה"נ לדידהו בטומאה תחתיה אינה בוקעת לתוכה אע"ג דבוקעת למעלה ממנה ולמטה הימנה ביושבת על שוליה. להכי אמרי אין טומאה עולה לה דמשמע אבל בוקעת למעלה ממנה. וכשטומאה בתוכה אינה בוקעת תחתיה. אלא יוצאה דרך פיה. הכי ס"ל דגמירי הלכתא בכלים הטהורים. ואפילו נפחתו שוליהן אם הטומאה כנגד מה שנשאר שלם מן השולים או כנגד עובי דופן הכוורת תורת כלי עליה עדיין לחוץ בפני הטומאה. אבל במוטה על צדה באויר. אין הדין שוה לת"ק בפחותה כמו לחכמים בשלימה. דלת"ק טומאה תחתיה בוקעת עד נסר העליון בפחותה ואינה גבוהה מן הארץ טפח. ולחכמים אינה בוקעת בשלימה רק עד דופן התחתון. דאפי' ביושבת על שוליה אינה בוקעת יותר לדידהו. כ"ש במוטה על צדה. [*והא] דלא קתני לעיל במלתא דחכמים. אין טומאה עולה לה אף לא יורדת ממנה במוטה על צדה באויר. כדקתני הכא במלתייהו דר"א ור"ש ביושבת על שוליה באויר. י"ל דלא ה"מ למתני הכי. דלישנא דאין טומאה עולה לה כו' משמע אינה עולה לתוכה כשהטומאה תחתיה. אבל בוקעת היא חוצה לה למעלה הימנה וזה [*היה] טעות. דאדרבה אינה בוקעת כלל רק עד דופן התחתון. וניחא השתא דנקט לעיל כנגדו עד התהום טמא. ותו לא. אע"ג דפחותה בוקעת עד נסר העליון. אלא משום דלחכמים בשלימה [ועי' מ"ש בדבור דלקמן] לא מצי למימר הכי. לא נקט אלא עד התהום. ומיהו בלאו הכי צריך לומר דלא דק כדפרישית לעיל בבבא שלישית [משנה ג ד"ה כנגדו]. דהתם ליכא טעם אמאי לא נקט עד דופן העליון אלא לא דק דלא אתא אלא לאפוקי דאינה בוקעת על גבה. ועוד דאפי' בבבא דמונחת על צדה באויר. צ"ל דלא דק. דאמאי לא קתני נמי כנגדו עד דופן התחתון נמי טמא אלא לא דק. כדפרישית עכ"ד:
אין טומאה עולה לה. אתרוייהו קאי בין בפחותה בין בשלימה ומחזקת ארבעים סאה כדפרישית. מהר"ם. והא דדייק לעיל למכתב דלחכמים בשלימה. לאו למעוטי פחותה לדידהו. אלא משום דבדברי חכמים קתני שלימה:
היתה גבוהה כו'. לת"ק בפחותה. ולר"א ורבי שמעון אף בשלימה. מהר"ם:
טומאה תחתיה. כל תחתיה טמא ותו לא. כיון דיש אהל טפח ואפי' פחותה [והכא יושבת על שוליה] כיון דפקוקה בקש. קש נמי חשיב אהל. כמו כוורת הקש דמביאה הטומאה וחוצצת לעיל [ריש] פ"ח. וכן העושה מקום לכנה בשבלים. מהר"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. כתב הרא"ש ז"ל אע"פ שאינה כלי אינה מצלת דטומאה רצוצה היא ומטעם זה יורדת כיון דהטהרה רצוצה פי' שהכלים הטהורים הם במקום פחות מטפח מידי דהוי אביב קמור תחת הבית ואין בו פותח טפח וטומאה בבית דמה שבתוכו טמא כיון דאין במקום הטהרה פותח טפח ור' אלעזר ור"ש סברי דמצלת אע"פ שהטומאה או הטהרה רצוצה עכ"ל ז"ל ותניא בתוספתא מודה ר"א ור"ש בטומאה תחת הפקק טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכתב הר"ש ז"ל פי' דהא דמטהרי בפחותה משום דעשויה כעין כלי והיה עליה תורת כלי משא"כ בפקק ע"כ והקשה מהרי"ק ז"ל אבבא שלישית ושביעית ושלש עשרה דקתני בהו כנגדו עד התהום טמא למה לא יהיה ג"כ כנגדו עד הרקיע טמא וכבר השיג הראב"ד ז"ל כן והניחו מהרי"ק ז"ל בצ"ע ועיין במ"ש שם גבי תירוץ ההשגה:
14.
When do these rules apply? When [the hive retains the status of] a vessel. [In the case of its] being defective, although [the deficiency may be] stopped up with straw, or according to the sages, [in the case of it] containing forty se'ahs, If the uncleanness is below it, within it or above it, the uncleanness cleaves upwards and downwards. Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say: uncleanness can neither ascend into [the defective hive] nor descend from it. [In the case where] it was one handbreadth high off the ground, If there is uncleanness below it, what is below becomes unclean; Within it or above it, [everything] directly [above] it to the sky becomes unclean.משנה טו
אָרוֹן שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּן וְצָרָה מִלְמַעְלָן וְהַמֵּת בְּתוֹכָהּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִלְּמַטָּן, טָהוֹר. וּמִלְמַעְלָן, טָמֵא. רְחָבָה מִלְמַעְלָן וְצָרָה מִלְּמַטָּן, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא. הָיְתָה שָׁוָה, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִטֶּפַח וּלְמַטָּן, טָהוֹר. מִטֶּפַח וּלְמַעְלָן, טָמֵא. הָעֲשׂוּיָה כְמִין קַמְטְרָא, הַנּוֹגֵע בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָמֵא. כְּמִין גְּלוֹסְקוֹס, הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִכָּל מָקוֹם, טָהוֹר, חוּץ מִמְּקוֹם פְּתִיחָתָהּ:
ברטנורה
ארון שהיא רחבה. האי ארון הוא שן סלע שבולט מן ההר, ונחצב בו קבר רחב מלמטה וצר מלמעלה ופיו למעלה:הנוגע בה מלמטן טהור. דמה שכנגד פיו נחשב כארון, אבל שבצדדים לא:רחב מלמעלה וצר מלמטה. או שהיה שוה, הנוגע בו מכל מקום טמא, דברי ר׳ אליעזר. שהכיסוי מבקע הטומאה בכולו, שהטומאה עולה עד הכיסוי וחוזרת ויורדת על פני כולה:רבי יהושע מטהר מטפח ולמטה. דאין נחשב כארון אלא טפח הסמוך לחלל הארון, הלכך אינה בוקעת מטפח ולמטה:העשויה כמין קמטרא. הוא כלי שכיסויו מכסה עובי הדפנות. תרגום לאשר על המלתחה (מלכים ב י׳ כ״ב), לדי ממנא על קמטרא:הנוגע בה מכל מקום טמא. דכל שכנגד הכיסוי טמא, וכיסויו מכסה את כולו:כמין גלוסקוס הנוגע בה מכל מקום טהור. אין כיסוי שלו אלא כנגד חללו כיתד התחוב בנקב בדוחק:חוץ ממקום פתיחתה. בכיסוי שכנגד חללה:
תוסופות יום טוב
ארון שהיא רחבה. בלשון מקרא ארון לשון זכר. ובלשון משנה ארון לשון נקבה. כ"כ מהר"ם. וכך צריך להגיה בלשון הר"ש. ולשון תורה לחוד. ולשון חכמים לחוד. כמ"ש במשנה ב פי"א דחולין [ד"ה ברחילות]. וכתב עוד מהר"ם ושמא משום דבארון החקוק בשן סלע מיירי [כמ"ש הר"ב. ובדבור דלקמן אפרשנו] מש"ה נקט לשון נקבה. דמיירי באבן גדולה הבולטת מן ההר וחקוק בה ארון. ואבן לשון נקבה. כלומר ארון החקוק באבן שהיא רחבה מלמטן כו' [*ע"כ. וכן אומר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. והאבן גדולה על פי הבאר. שניהם בפרשת ויצא. על האבן האחת על האבן השנית דבפרשת תצוה. וזולתם. אבל מן התימה. שבארון ג"כ נמצא בכתוב לשון נקבה. וארון האלהים נלקחה שמואל א' ד [טז] ושם הביא הרד"ק מן ד"ה ב' ח [יא]. אשר בא אליהם ארון ה'. ולפי זה אפשר שאין להגיה בדברי הר"ש אלא שבכל מקום שסותם מהר"ם דבריו ולא כתב. נ"ל. הם לקוחים מפירוש הר"ש. גם לשון הר"ש בלשון המקרא ארון לשון נקבה. ע"כ. ומשמע דוקא ל' נקבה. וזה אינו. כי רבים הם בלשון זכר. ובאותה פרשה עצמה דשמואל. וארון אלהים נלקח. לכן הנכון להגיה בפי' הר"ש כאשר כתבתי. ואשתמטתינהו ליה הנך קראי. דבלשון נקבה]:
הנוגע בה מלמטן טהור. לשון הר"ב דמה שכנגד פיו נחשב כארון. אבל שבצדדים לא. וכן ל' הר"ש. וז"ל מהר"ם. הנוגע בה מלמטן שלא כנגד פיה טהור. ולפי שהטומאה יוצאה דרך פיו. אין טמא אלא כנגד פיו. דלא נחשב ארון אלא כנגד פיו. אבל שבצדדין לא. ותימה אי מיירי במכוסה כדקתני בתוספתא וכדמוכח סיפא דעשויה כמין קמטרא. א"כ כמאן דמלי טומאה דמי. ותהא בוקעת עד התהום כנגד כל החלל. מיהו כיון דאיירי בארון החקוק בשן סלע בולט מן ההר ניחא דכל מה שאינו כנגד פיו חשוב הוא כאילו הוא מן ההר ולא מן הארון. מידי דהוה אמעזיבה שבין בית לעלייה שאינה בוקעת. אלא בחצי שכלפי הטומאה. כדאמרינן לעיל פ"ו [משנה ד] וכל מה שכנגד פיו חשוב מן הארון וטעמא משום גולל ודופק. טפי לא. כיון דהטומאה כנגד פיו ואינה בוקעת לחללו שלא כנגד פיו הלכך הנוגע למטה בחללו שלא כנגד פיו טהור. ובסיפא דקתני העשויה כמין קמטרא הנוגע בה מ"מ טמא. מיירי שנוגע בחוץ בדפנות וטמא דאפי' עובי הדפנות מטמא טומאת גולל ודופק. כיון דהכסוי מכסה כל עובי הדפנות. אמרינן דשייכו לארון ולא אמרינן דשייכי להר. עכ"ל. ובדברי הר"ש לא נתבאר כל הצורך. ובסמוך אכתוב דעת הרמב"ם בזה:
רחבה מלמעלן כו' היתה שוה כו' דברי ר"א. מדברי הר"ב והר"ש שחברו יחדיו אלו שתי הבבות דרחבה מלמעלן והיתה שוה ומסיימי בהו דברי ר"א וכן עשה מהר"ם נראה מזה דס"ל דאף רחבה מלמעלה לר"א היא ולא לר"י. וטעמא דמסתברא היא. דצרה מלמטן לא עדיפא מהיתה שוה. וקשה לי דאי הכי לא ה"ל לתנא לחלקו לשתי בבות. אלא הכי הל"ל רחבה מלמעלן וצרה מלמטן או שהיתה שוה הנוגע בה וכו'. אבל להרמב"ם רישא ד"ה ולא פליגי ר"א ור"י אלא בהיתה שוה. ובפ"ו מהט"מ [הלכה ח'] מפרש הכ"מ דס"ל להרמב"ם דמיירי שאין הארון פתוח מלמעלה. אלא מצדו לארכו והכניס המת דרך שם. והוא סתום מעצמו מלמעלה ומלמטה. ולעולם למעלה טמא מפני שהוא כגולל. וכשהיא רחבה מלמטה לא מחשיב למטה כארון. וכשהיא צרה למטה מיחשב למטה כארון. וכשהיא שוה. מטפח ולמעלה מיחשב כארון מטפח ולמטה לא מיחשב כארון אלא כקרקע עולם. לר"י דהלכתא כוותיה ע"כ. [*וכן בתוספתא הביאה הר"ש. לא נזכרו הבבות דרחבה וצרה וקתני פלוגתייהו דר"א ורבי יהושע בנוגע בשוה]:
ר' יהושע אומר מטפח ולמטן. כלומר מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמטה ממנה טהור. ומטפח. כלומר וכל אותה טפח דהיינו מסוף טפח הסמוך לקרקעית הארון ולמעלה שהוא כל הטפח הסמוך לקרקעית הארון טמא. [*וכ"ש למעלה הימנו שהוא צדי הארון] וכיוצא בזה [*הלשון]. עוד לר' יהושע בספי"ב. ובתוספ' דהכא מסיים. שאין מעלין עולות גבוה מן הארץ טפח. וכתב הר"ש במס' זבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף סא) דרשינן מזבח [אדמה]. שיהא מחובר באדמה שלא יבננו לא ע"ג כיפין ולא ע"ג מחילות ואם היה חלל טפח תחתיו חשיב כמלתא אחריתי ולא כמחובר ופסול להעלות עליו עולה:
העשויה כמין קמטרא כו'. פי' הר"ב הוא כלי שכסויו מכסה רוב הדפנות כו'. וכ"פ הר"ש ואפי' רחבה מלמטן וצרה מלמעלן כיון דהכסוי מכסה כל עובי הדפנות. כמו שכתבתי לעיל בשם מהר"ם ז"ל. ונראה ודאי דד"ה היא. [*והכתוב שכתב הר"ב הוא במלכים ב י] [כב]:
כמין גלוסקוס כו'. פי' הר"ב אין כסוי שלו אלא כנגד חללו וכו'. וכ"כ הר"ש ומהר"ם. ונראה דזו נמי ד"ה היא. וכן בהדיא בתוספתא דקתני העשויה כמין *)דליסקא. הנוגע בה מ"מ טהור. והדר קתני הנוגע בשעוה שלה פי' בשוה שלה. ר"א מטמא. ורבי יהושע אומר מטפח וכו' וצריך לומר דקמטרא הכסוי על כל עובי הדפנות. וגלוסקוס הכסוי על החלל בלבד. כיתד תקוע בו ואין ממנו כלום על הדפנות. ורישא שמקצת הכסוי על מקצת הדפנות ול' הר"ש הכי דיוק **)דבדלסקו' דבברייתא מפ' מכוון כנגד פיו ודופני הארון מבחוץ. ובשעוה שלה פי' ***)שהדלסקו' שלה בשוה ומכוון כנגד דופני הארון ע"כ. וא"ל כנגד כל דופני הארון. דא"כ היינו כקמטרא. ואע"ג דבברייתא לא קתני קמטרא. מ"מ מתניתין מוכחא דקמטרא לאו היינו שוה. ועוד דבקמטרא דייק מהר"ם לכתוב מכס' כל עובי הדפנות. כמ"ש לשונו לעיל. כך נ"ל לשטה זו. ועדיין קשיא לי אמאי קתני הכא בגלוסקו' חוץ ממקום פתיחתה. ולא קתני מלמעלן כמו ברישא. אבל הרמב"ם [בפירושו] כפי שיטתו. מפרש לגלוסקוס בענין אחר שכתב שהוא כמו תיבה [ופתח] מן הצד כאילו הוא נקב בעצם האבן מקום יכנס ממנו המת ונועל זה השער. ולזה כנגד פתחה טמא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
ארון שהיא רחבה. בלשון מקרא ארון לשון זכר ובלשון משנה ארון לשון נקבה ולאו בארון של עץ אלא בחקוק בסלע שמששת ימי בראשית פי' שאינו מיטלטל כדמשמע בתוספתא. הר"ש ז"ל:
בפי' ר''ע ז"ל אבל שבצדדין לא. אמר המלקט שהרי אינו נוגע כנגד הכסוי אבל כשהיא רחבה למעלה כל מקום שהוא נוגע הוא כנגד הכסוי ומש"ה טמא:
היתה שוה וכו'. ר' יהושע אומר מטפח ולמטן טהור. דקרקע עולם הוא ור' יהושע אהיתה שוה לבד פליג מדפלגינהו לתרי באבי הרא"ש ז"ל וכן מוכח ג"כ מן הרמב"ם שפסק כר' יהושע בהיתה שוה אבל ברישא פסק כסתמא דמתני' דליכא מאן דפליג עלה אבל רעז"ל תפס לעיקר פי' הר"ש ז"ל. ר' יהושע אומר מטפח ולמטה טהור דאין נחשב כארון כל האבן שתחת המת והלכה כרבי יהושע כדכתבינן:
גלוסקוס. בברייתא קרי ליה דלוסקוס והכל אחד והיא דלוסקמא הנזכר בפרק ואלו מגלחין בן שלשים יום יוצא בדלוסקמא הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' גלוסקוס הוא כמין נגר אבל אשר יתאמת אצלי לפי הענין שזו התמונה כמו תיבה מן הצד כאילו הוא נוקב בעצם האבן מקום יכנס בו המת ונועל זה השער ולזה כנגד פתיחתה טמא על דמיון מה שביארה התוספתא בבור מלא מתים לפי שזאת התמונה הוא בור על הצד הזה ע"כ:
15.
A coffin which is broad below and narrow above, and has a corpse within it: A person touching it below remains clean; But above becomes unclean. If it is broad above and narrow below, a person touching it anywhere becomes unclean. If it was the same [above and below], a person touching it anywhere becomes unclean, the words of Rabbi Eliezer. But Rabbi Joshua says: a handbreadth and more below is clean, but from that handbreadth upwards is unclean. If it was made like a clothes-chest, a person touching it anywhere becomes unclean. If it was made like a case, a person touching it anywhere remains clean, except at the place where it opens.משנה טז
חָבִית שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל שׁוּלֶיהָ בָאֲוִיר וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ אוֹ בְתוֹכָהּ כְּנֶגֶד קוּרְקוּרָתָהּ, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְמֵאָה. תַּחַת דָּפְנָהּ מִבַּחוּץ, טֻמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת, וְהֶחָבִית טְהוֹרָה. בְּתוֹכָהּ וְתַחַת דָּפְנָהּ, אִם יֵשׁ בַּדְּפָנוֹת פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא, וּכְנֶגֶד פִּיהָ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרָדֶת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּטְהוֹרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה טְמֵאָה אוֹ גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אוֹ מְכֻסָּה אוֹ כְפוּיָה עַל פִּיהָ, טֻמְאָה תַחְתֶּיהָ, בְּתוֹכָהּ אוֹ עַל גַּבָּהּ, הַכֹּל טָמֵא:
ברטנורה
חבית שהיא יושבת. חביות שלהן צרות למעלה לצד פיהן, ולמטה לצד השולים, ורחבות באמצען, וכמין בטן רחב בולט מהן באמצען מבחוץ:באויר. היינו באויר העולם. לאפוקי תחת האוהל:קורקורותה. כמו קרקעיתה והן השולים:בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל כלים שכנגד הזית טמאים, בין תחתיה בין על גבה בין בתוכה, מידי דהוה אכוורת דלעיל [משנה י״ג] היושבת על שוליה. אבל שבצדדים שלא כנגד הזית טהורים:והחבית טמאה. לא שתהא החבית עצמה טמאה, דהא הכא בחבית שאינה מקבלת טומאה עסקינן כדמוכח בסיפא, אלא החבית טמאה כלומר אף כלים שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאים, משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קורקורותה, וכיון שאין הפסק בין אויר תוכה לאויר שעל גבה למעלה חוצה לה, מתוך שאינה מצלת חוצה לה אין מצלת בתוכה:תחת דופנה מבחוץ טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וטמא חוץ לחבית כל שכנגד הזית:והחבית טהורה. היינו מה שבתוך החבית אפילו כנגד הזית. דדופני החבית בולטות באמצע וכשיש כזית תחת הדופן דמי דופנה לכוורת שהיא מוטה על צדה דתוכה טהור, לפי שיש הפסק בין אויר תוכה שכנגד הזית לאויר שחוצה לה כנגד הזית: בתוכה ותחת דופנה כלומר בפנים בחלל דפנה וקרי לה תחת דופנה, לפי שהדופן הולך וצר לצד פיה ולאפוקי על שוליה המכוון כנגד פיה:אם יש בדפנות פותח טפח. שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד עד כנגד פיה של חבית טפח על טפח ברום טפח:הכל טמא. שהאוהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אוהל, הלכך כנגד פיה טהור:ואם לאו. דאין שם טפח:טומאה בוקעת ועולה. ואין טמא אלא כנגד הזית:במה דברים אמורים בטהורה. בחבית שאינה מקבלת טומאה:אבל אם היתה טמאה. כגון סתם חבית שנצרפה בכבשן שהיא מקבלת טומאה. או גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה. ואפילו היא טהורה. וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, הכל טמא. דאי בת קבולי טומאה היא ויושבת על שוליה וטומאה תחתיה או בתוכה או על גבה, אע״פ שאין כלי חרס מיטמא מגבו נטמאת כאן החבית עצמה, מידי דהוי אכלים שבתוכה מאחר שאינה מוקפת צמיד פתיל, דאין כלי מציל אפילו על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים במקום שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו. והאי תחתיה היינו תחת שוליה, דלא תני תחת דופנה מבחוץ. ונטמאת החבית עצמה, וכיון דחבית עצמה טמאה היא נטמאו כל כלים שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה, דאע״ג דקיימא לן דאין אדם וכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, הכא כל זמן שהזית תחתיה מיטמאין מטעם חיבורים, מאחר דחבית עצמה טמאה. וכן גבוהה מן הארץ טפח אפילו טהורה חזינן תחתיה כאילו הוא מלא טומאה, ואפילו טומאה על גבה. והשתא כל הני אין דינם שוה, דאם החבית מקבלת טומאה, מה שבתוכה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. והמאהיל על גבה, כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. אבל גבוהה מן הארץ טפח או מכוסה או כפויה על פיה, המאהיל על גבה אפילו שלא כנגד הטומאה טמא. ואין לתמוה, כפויה על פיה וטומאה על גבה תציל מה שבתוכה ככלים טהורים המוקפים צמיד פתיל, דשאני הכא דליכא מירוח:
תוסופות יום טוב
תחת דפנה כו' והחבית טהורה. פי' הר"ב היינו מה שבתוך החבית כו'. דמי דופנה לכוורת כו'. ולדעת הרמב"ם בכוורת שכתבתי דמה שבתוכה כנגד הטומאה נמי טמא. ה"נ דכוותה. אבל הוא מפרש תחת דפנה תחת עובי דפנה גם לו שיטה אחרת בכילה מתני'. ואין להאריך:
[*פותח טפח. עיין מ"ש במשנה ז פ"ג]:
במה דברים אמורים בטהורה. פי' הר"ב בחבית שאינה מקבלת טומאה. כי ההוא דתנן בפ"ב דכלים [משנה ג] הטהורים שבכלי חרס חבית של שייטין וחבית דפונה בשולי המחץ א"נ בסתם חבית דלא הוסקה כו'. הר"ש:
אבל אם היתה טמאה. כתב הר"ב דאין כלי מציל אפי' על מה שבתוכו אלא עם דפנות אהלים. [*כדלעיל פ"ה מ"ה]. ועיין בפ' דלקמן משנה ו [בפי' הר"ב]:
או גבוהה מן הארץ טפח. פי' הר"ב ואפי' טומאה על גבה. כדפי' [הר"ב] במ"ב:
או מכוסה. נראה שהר"ב וכן הר"ש. סמכו על מה שפירשו במשנה יג דמכוסה היינובכפישה וכו' וה"נ אע"ג דבחבית שהיא טהורה ואינה מקבלת טומאה [איירי] מ"מ אין לה דין אהל. הואיל ואינה באה במדה. כמ"ש לעיל [מ"א ד"ה כל שהוא] וברפ"ו:
או כפויה על פיה. כתב הר"ב ואין לתמוה דתציל על מה שבתוכה ככלים טהורים וכו'. ואף למ"ש בשם הרמב"ם בפ"ה מ"ו [ד"ה טהור]. דאין צריך מירוח. היינו היכא דיש לו דין אהל משא"כ הכא שאין דין אהל לחבית זו. אע"פ שהיא טהורה. כדפי' לעיל:
*)תחתיה. פי' תחת שוליה דלא קתני תחת דופנה מבחוץ. מהר"ם:
הכל טמא. כתב הר"ב מטעם חיבורין. וכ"כ הר"ש [*ותמיהני שפירש כבר דאין כלי מציל כו'. א"כ למאי צריכא לטעמא דבחיבורין. ומהר"ם מפרש דחבית עצמה טמאה דכיון דהטומאה עולה למעלה מפיה ואין הפסק כו'. וכמ"ש בשמו לעיל. במ"י והיינו נמי כדכתב הר"ב מידי דהוה אכלים שבתוכה. וכ"כ בהדיא בפט"ו מ"ג. ומסיק נמי הא טעמא דבחיבורין. וקשיא מה שהקשיתי. ותו דמתוך כך מסיים] ודוקא כלים שבתוכה שלא כנגד הטומאה שנוגעת בה. ומשום דיקרב בדיקרב [ועיין ברפט"ז מ"ש בדבור על האדם כו'] אבל כלים שלא כנגד הטומאה שאין נוגעין בגופה של חבית. אלא נוגעים בכלים שנוגעין בה טהורים. ומכאן אני מיישב [הא דאיתא] פ"ק דפסחים [דף יז ע"א] התם רביעי. הכא שלישי. דאוכל הנוגע באוכל הנוגע במת. הוי ראשון. כמו אוכל הנוגע במת. ולא יקשה לפירש"י דהתם וע"ש [בתוס' ד"ה רביעי]. ע"כ. [*וקשיא לי אמאי אין כל הכלים מקבלים טומאה מפני שהטומאה עצמה מתפשטת עליהם שנכנסת לתוך פיה. וכן לעיל משנה י. לא חילק בין כלים לכלים. ואף לא במשנה יג]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
כוורת הוא כלי העשוי מקש. והרי כל כלי הנעשה מגדולי ארץ. דינו כשאר כלי עץ [כהר"ב פט"ו דכלים מ"א ורמב"ם ספ"א מכלים]. ולפיכך מק"ט. וגם בל"ז כל כלים אפי' כלי אבן וכדומה שאמק"ט. אפ"ה אינו חוצץ בפני הטומאה [כאהלות פ"ו מ"א]. אבל כוורת זו ששוליה פתוחים לרדות מתוכה הדבש. מיירי שמחזקת מ"ס. דאז דינו כאהל ומצלת על מה שבתוכה [כאהלות פ"ח מ"א] ומצלת ג"כ וחוצצת בין בית טמא לטהור [כמגילה כו"ב]. אבל בין מעלה למטה אינה חוצצת רק עם דפנות אהלים [כפ"ה סי' מ' מ"א]. והכא אין כאן דפנות אהלים. דמיירי שהכוורת מונחת בחלול הפתח מרוחקת טפח בכל צדיה מהמזוזה ומהמשקוף. ולפיכך אינה חוצצת בין מטה למעלה. ואע"ג דגם מחזקת מ"ס אינה מצלת על שבתוכה באהל המת רק בסתום צמ"פ בכל נקביו [ככלים פ"י מ"א]. והכא הרי הכוורת מנוקבת נקבים רבים בדפנותי' ליציאת הדבורים. ובכה"ג מיירי הכא וכדמסיק במשנה ג' דקאמר בד"א במחולחלת והיינו שמנוקבת [וכדאמרינן בעלמא [חגיגה כ"ח א'] ארעא חלחולי מחלחלא]. והרי ביש בהנקבים פותח טפח מיירי [וכמ"ש הר"ב כאן] ובל"ז הרי כל נקב שנעשה בכוונה אפי' אין בו טע"ט נכנס הטומאה דרך שם [כרתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם]. וא"כ כיון דהנקבים הללו אינן סתומים בצמ"פ רק סתומים בקש איך יציל על מה שתוך הכוורת.י"ל כיון שדין הכוורת כאהל. מדמחזקת מ"ס. לפיכך דינן כנקבים שבאהל דא"צ לסתמן בצמ"פ. רק בסתימה בעלמא סגי להו. והא דקאמר ברפ"י דכלים דכלי עץ הטהורים מצילין בצמ"פ כבר כתב שם הרמב"ם. דהיינו כשפשוטי כלי עץ מונח על פה כ"ח או על פה כלי אבן דבוק בו בצמ"פ מציל. אבל כלי עץ שמחזיק מ"ס בסתימה בעלמא סגי לי' וככל נקב שבאהל [ועי' לעיל בפ"ח בהלכתא גבירתא מ"א. ותמוהין דברי הר"ב כאן שכתב דבכוורת ממ"ס מיירי משנתינו והוא בכבודו ובעצמו כתב ברפ"י דכלים. דכלי עץ הממ"ס צריך צמ"פ. והרי היא איו צמ"פ בנקביו ואיך יציל על שבתוכה כשהטומאה נגדה או בבית. וגם דברי הגאון רב"א תמוהין. דמוקי לה הכא בכוורת שאינה ממ"ס ואפ"ה אמק"ט מדמנוקבת הרבה ואין לה ב"ק. ומייתי ראיה מאבוב של קלאין [כלים פ"ב מ"ג]. ובמחכ"ר אי התם אמק"ט מדמנוקבת הרבה ק' מ"ש מטיטרוס שם מ"ו דג"כ מלא נקבים ואפ"ה מדנעשה מתחלה כך דרך תשמישו מק"ט [מ"ז] וה"נ הול"ל באבוב. ואי בטיטרוס דעשוי למשקה ונתנקב בכונס משקה. אפ"ה מדאינו מוציא רק מעט מעט לא מחשב כניקב בכונס משקה. מכ"ש אבוב וכוורת שעשויין לאוכלין. אף כשנתנקבו כשיעור כלי של אוכלין [כספ"ט דכלים]. אפ"ה מדאינן מוציאין כלל מתשמישו הול"ל דהו"ל כשאר ב"ק ומק"ט. אלא אבוב ה"ט דאמק"ט מדהוא פשוטי כ"ח שאינו מקבל שום טומאה [כשבת פד"א]. ורבינו דחה טעם זה. דא"כ היינו טבלא דחשיב התם. ובמחכ"ר אין בקו' זו כדאי לדחות קושיתינו הנ"ל דיגיד עליו ריעו [שם מ"ז] דנקט תנא נמי כמה מיני כלי ב"ק לדוגמא בעלמא. מלבד שאין אנו בקיאין בתמונת כלים ההם אולי היה האבוב כפוף באמצע כעין סריד [שם פ"ח מ"ג] כדי להניח לתוכו בשר לצלות. וק"ל דא"ה מדאינו מגופף סביב לא חשיב ב"ק. ואף שיש לישב קו' זו מטיטרוס לאבוב [ע"ש בועז סי' ז']. עכ"פ ק' הרי כוורת זו מדהוא גדולי קרקע דינו ככלי עץ וכמש"ל וכל כלי עץ אינו מתטהר כשניקב. רק בשניקב כמוציא רמון כרפי"ז דכלים ורמב"ם פ"ו מכלים וא"כ היאך יוצל הכא מה שבתוכה בשמונחת מקצתה באהל המת הרי עכ"פ צמ"פ בעי על הנקבים ההם [כרמב"ם פכ"ב מטו"מ]. אע"כ דהכא בממ"ס מיירי דדינו כאהל. דלא בעי בנקביו צמ"פ רק סתימה בעלמא(א')]: שהיא בתוך הפתח ומונחת קצתה בחוץ: ופיה לחוץ שמוטה על צדה ופיה פתוח כלפי חוץ. שאין אויר תוכה מעורב עם האוירים שבבית שלמעלה ושלמטה הימנה [עפ"ד מ"ג]: או על גבה מבחוץ מלת בחוץ גם אתחתיה קאי שהטומאה רצוצה תחתיה בחוץ. או שהטומאה מונחת ע"ג בחוץ שלא תחת תקרת הבית: טמא ר"ל כל טהרות שבאויר שתחת הכוורת או ע"ג. והן כנגד הזית טמא. דהטומאה בוקעת ועולה ויורדת לטמא כל שכנגדה. דכלי שמחזיק מ"ס אע"ג שאמק"ט. אינה חוצצת רק על מה שבתוכה. או בין הטומאה שמונח בצד הטהרה. ולא כשא' מהן למטה וא' למעלה [כרפ"י]: תוכה ר"ל וכל שבתוכה אפי' נגד הטומאה: טהור דכשלא כנגד הזית בכל מקום טהור דמדאין תחת הכוורת אויר גבוה טפח. לפיכך אפי' מונחת הטומאה תחתיה. לא התפשטה הטומאה כלל לצדדים אפי' כשרצוצה תחת הכוורת. וכ"ש כשהטומאה ע"ג ובקעה רק לתחתיה אין הבקוע ההוא מתפשט תחת הכוורת לצדדים וגם כל שבתוכה אפי' מה שכנגד הטומאה. הכל טהור דמדאמק"ט מצלת על כל מה שבתוכה. ולא דמי לביב הקמור [פ"ג מ"ז] דכשהטומאה רצוצה בביב בוקעת לתוך הבית וה"נ כשהטומאה רצוצה תחתיה נימא שתבקע הטומאה לתוכה [ועי' קרית ארבע בדין טומאה רצוצה]. י"ל דכיון דכותלי הכוורת נפרדים מהאויר שהטומאה רצוצה שם. לא דמי לביב [ועי' בבועז פ"ד סי' ב]: בבית ר"ל ואם הטומאה בבית: אין טמא אלא הבית דאף מה שבתוך הכוורת טהור. ולא דמי למגדל שבתוך הפתח וטומאה בבית. דתוך המגדל טמא [כפ"ד מ"ג] התם המגדל ממלא כל הפתח. סוף טומאה לצאת דרך שם. אבל הכא הרי ע"כ יש רווח הרבה בין עליונה של כוורת למשקוף הפתח. ודרך שם יוצא הטומאה. ולכן רק כל תחת תקרת הבית טמא. ואפי' מה שבבית תחת הכוורת רצוץ טמא אף שהטומאה בבית שלא תחת הכוורת. דלא דמי לטומאה בבית דאמרינן דטהרות שהן תחת המגדל שבבית טהורין [כפ"ד סוף מ"א]. י"ל דשאני הכא דהכוורת מונחת תוך הפתח וכיון דסוף טומאה לצאת דרך חלול טפח על טפח שממעל להכוורת תחת המשקוף. לפיכך כל סביבת מקום ההוא שייך להבית. וכחור שבכותל בית הטמא. דאף שאין בהחור טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. הטהרות שבחור טמאים. וכדאמרינן [פ"ז מ"ב] באהל ששופע ויורד עד כאצבע. דכשהטומאה באהל. טהרות שתחת השפוע טמאים. וכ"כ אמרינן [פרק ג משנה ז'] בביב קמור תחת הבית. דאע"ג דאין תוך הביב טע"ט. אפ"ה כשהטומאה בבית. טהרות שבביב טמאים. ה"נ חלול פחות מטע"ט שתחת הכוורת. מדשם מקום יציאה. שייך החלול ההוא להבית. וכל מה שבתוכו טמא. דאף דיש לחלק ולומר דביב שאני שהוא בקרקע הבית הטמא דטמא עד התהום [כהר"מ ור"ב שם]. היינו משום דהקרקע ההוא שייך להבית. וה"נ חלול שסביב מקום היציאה שייך להבית. משא"כ חלול פחות מטע"ט שתחת המגדל לא שייך להבית: בתוכה הכל טמא דכיון דטומאה בתוכה. וחללה טע"ט הרי הכוורת כמליא טומאה דמי. ולפיכך אף שמונחת הטומאה בהחלק שבתוכה בחוץ. והכוורת פתוח שם לצד חוץ. אפ"ה מתפשטת הטומאה משם גם להחלק שבתוכה לפנים. וכיון דמלאה נקבים טע"ט יוצא משם הטומאה גם לתוך הבית. דאע"ג דהנקבים פקוקים בקש לא עדיף מסתימה דצמ"פ דמהני רק מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציא טומאה [כלים פ"ח מ"ו]. ואע"ג דבאהל שיש בכתלו נקב טע"ט וסתמו מציל שלא תתפשט הטומאה דרך הנקב [וכמש"ל]. היינו באהל ממש. אבל הכא כלי המחזיק מ"ס. אין דינו ממש כאהל. דהרי גם אינו חוצץ בין מטה למעלה רק בצירוף דפנות אהלים. וה"נ לענין נקבים שבו די לן דסגי ליה סתימה בעלמא מלהכניס טומאה אבל לא מלהוציאה: או על גבה אפילו בחוץ. הכל טמא דכיון שיש תחתיה אויר טע"ט להכי בין שהטומאה שם או שבקעה לשם מלמעלה. או שהתפשטה לשם מהבית. שוב התפשטה משם לכל שתחת הכוורת. והיא כלי. שאע"ג שמחזקת מ"ס ומביאה אינה חוצצת בין מעלה למטה רק בצירוף דפנות אהלים. וכמש"ל. ולפיכך ע"ג ותחתיה אפילו שלא כנגד הטומאה. טמא. וגם התפשטה מתחתיה לתוך כל הבית: אלא תוכה ר"ל רק תוכה טהור. דאשבתוכה מצלת מדאינה מק"ט. ואפי' בשהטומאה תוך הבית. הרי יש מקום לטומאה לצאת בטע"ט שתחתיה: בזמן שהיא כלי מחולחלת כלומר בד"א שאינה מצלת רק על תוכה ולא על שחוצה לה. זהו רק כשכל חסרון שבכלי זה נגד כלי אחר שממ"ס. הוא שזו מנוקבת נקבים הרבה שכל נקב הוא טע"ט. והן סתומים בקש. אלא מפני שהנקבים הללו שייכים לכלי זה. וחזיא עם נקביה למלתיה דהיינו ליציאת הדבורים. להכי עדיין לא בטל שם כלי מינה. והו"ל כשאר כלי שמחזקת מ"ס. שאינה חוצצת בין טומאה לטהרה שחוצה לה זה למעלה מזה: היתה פחותה שנפחת ונשבר קצת מכותליה. באופן דלא חזיא תו למושב הדבורים ועי"ז נתבטל שם כלי מינה. להכי חוצצת גם בין מעלה למטה. וגם על שבתוכה מצלת. ואפי' נפחתה בפ"ט אפ"ה אין הטומאה נכנסת לתוכה דרך הנקב טע"ט שבה. מדפקוק שם בקש. הו"ל שפיר סתימה [וערתוי"ט פ"ח דכלים מ"ו ד"ה ואם ודו"ק]: ופקוקה בקש סתימה ודאי צריך שלא תכנס הטומאה. אלא להכי נקט שסתום בקש. דאע"ג שהוא ממין כוורת אפ"ה הך סתימה לא הדר משווי לה כלי. מדלא חזר ותקנה כראוי. א"ננ"ל דלרבותא נקט פקוקה בקש. מדמיירי שהיה הפחת טע"ט או יותר. וסתם הפחת ההוא בקש שבטלו שם. והרי קיי"ל דתבן ובטלו. סותם חלון שבין אהל לאהל הטמא [כאהלות פט"ו מ"ו] וסד"א דה"נ נימא הכא. קמ"ל דדוקא למעט הנקב מטע"ט שלא תבקע הטומאה דרך שם מהני הך ביטול. אבל שתחזור להחשב כלי צריך תקון ממש. אבל הכא אין כאן תיקון כלל: או אפוצה ר"ל או שאינה פחותה. אבל נתבטל מהכוורת תורת כלי ע"י שהיא אפוצה. דהיינו שכסוי שעל פיה דבוק בה. ונמצא שחללה סגור מכל צד [וכחבית של שייטין הנזכר בכלים פ"ב מ"ג]. דהשתא אינו כלי כלל. מדלא חזי למלתיה. מדהוא סתום מכל צד. כך פי' הערוך. ולרמב"ם אפוצה היינו שמילא ואטם כל חללה בקש. ונ"ל דר"ל שביטל הקש שישאר תוך הכוורת לעולם וכלעיל סי' ט"ז. [ול"מ היה נ"ל. הכרעה כהרמב"ם. דהרי משנה א' ב' ג' ד' כולה בפיה לחוץ מיירי. וכמבואר במשנה א' ובריש מ"ה. ואי כרבינו בעל הערוך איזה פה יש לסתומה מכל צד. ותו שגם לישנא דמתניתין שאין לה טפח ממקום א' טפי משמע שאין לה רווח טפח]: כל שאין לה טפח ממקום אחד לערוך הנ"ל ר"ל שאין לה טע"ט פתוח בכדי לרדות מתוכה הדבש דאז לא חזיא תו למלתה. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאטומה כל כך עד שאין בתוך חללה נשאר רווח אויר טפח. ובין למר ובין למר קאמר הכא התנא. דאם הכוורת הפחותה או האפוצה מונחת בתוך הפתח ופיה לחוץ. אז אם מונח כזית וכו': כדת מן המת נתון תחתיה והטומאה רצוצה: טמא דמדאין רווח טפח על טפח תחתיה. אין הטומאה מתפשטת שם לצדדין. וגם לא משם לצדדין לתוך הבית. ומדנתבטלה מתורת כלי דהרי פחותה או אפוצה היא להכי דינה כנסר פשוט וחוצצת שלא תבקע טומאה לתוכה או לע"ג: טמא ולא תוכה ותחתיה דהכוורת שאינה כלי חוצצת: אין טמא אלא הבית דהרי יש מקום להטומאה לצאת בהפתח ממעל להכוורת. ועל מה שבתוכה הרי מצלת. ותחתיה הרי אין שם פ"ט שתתפשט הטומאה לשם חוץ להבית מהבית: אין טמא אלא תוכה דהרי פיה לחוץ. ומדאינה כלי הרי שוליה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה להבית. ומה"ט גם דפנותיה חוצצין שלא תתפשט הטומאה מתוכה למעלה או למטה מדפנותיה: היתה הכוורת הנ"ל שאינה כלי: טמא דהאויר שתחתיה והאויר שבבית מעורבין הן ברוחב טפח. לפיכך כאהל א' הוו ובאה טומאה מזה לזה: תובה וגבה ר"ל מה שע"ג מבחוץ. טהור דהרי פיה לחוץ ומדאינה כלי. דפנותיה חוצצין שלא תכנס הטומאה לתוכה מהחוץ. או מתוכה להחוץ. [ולכאורה ק' מהך דלקמן [פט"ו מ"ו] בבית שמלא תבן. דכשהטומאה תוך התבן. כלים שבחוץ טמאין. וכשהטומאה בחוץ יש חילוק אם הכלים שבפנים תוך התבן מונחים ברווח שיש בו טע"ט טהורים. ואם לאו טמאים. הרי עכ"פ חזינן התם שהתבן שאינו כלי אינו חוצץ והיאך נימא הכא דדופן האפוצה או פחותה יחוץ בין הטומא' להטהרה. הרי כמו התם אין התבן חוצץ משום דסתם תבן עתיד לפנותו [וכהרמב"ם פכ"ד מטו"מ ה"ג] ה"נ כוורת אפוצה זו הרי עתיד לפנותו. או נימא איפכא כמו דהכא מדאפוצה וממולאת בקש שביטל הקש תוך הכוורת כיון שאמק"ט. אע"ג שלא ביטל להכוורת במקום מעמדה חוצצת. כ"כ הו"ל התם. אע"ג שלא ביטל להקש במקומו. עכ"פ כיון שהקש אמק"ט מדאינו מאכל אדם [כרמב"ם פ"ב מאוכלין] הול"ל שיחוץ. י"ל דדוקא כשהטומאה והטהרה שניהן באהל א' אמרינן דאין שום דבר שאמק"ט מחשב חציצה ביניהן עד שיבטל הדבר שחוצץ שישאר שם לעולם. וה"ט דתבן התם. שהטומאה והטהרה שניהן בבית לא מחשב התבן חציצה עד שיבטלנו. אבל הכא שאין הטומאה והטהרה תחת אהל א'. אע"ג שלא ביטל הכוורת בהמקום שמפסיק אפ"ה מחשב חציצה. וכן מוכח מלקמן [רפי"ב] בנסר שע"ג תנור. דאע"ג דאין מבעל להנסר ע"ג תנור אפ"ה חוצץ]: במה דברים אמורים עד השתא הוה מפרש תנא בכוורת ד' בבי בפיה לחוץ. והשתא הדר תו ותני ד' בבי בפיה לפנים. ומתחיל מבבא קמייתא. דהיינו דוגמת משנה א'. דמיירי בכוורת מחולחלת שמונחת בפתח. ואין תחתיה אויר טע"ט. רק דהכא מיירי שפיה לפנים: היה פיה לפנים והרי מדפיה פתוח טפח פונה לפנים. עי"ז מעורבים אויר תוכה ואויר שבבית. להכניס טומאה מזה לזה דרך פיה: וכזית מן המת נתון תחתיה או על גבה מבחוץ מלת מבחוץ גם אתחתיה קאי. שמונחת שם הטומאה רצוצה: תחתיה וגבה ותוכה ל"ג ותוכה. דמ"ש ממשנה א' דג"כ אין תוכה טמא. והרי הכא והתם מדמחזקת מ"ס שאינה מק"ט להכי רק על שלמעלה ולמטה אינה מצלת. דכלי שאמק"ט אינה מצלת על מה שחוצה לה. אבל עכ"פ מדאין פיה פונה למעלה או למטה מצלת על מה שבתוכה [כסי' א]. וכי משום דהכא פיה פתוח לפנים. מגרע גרע לענין תוכה. ממשנה א' שפיה לחוץ: בתוכה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוכה או וכו': הכל טמא דב' האוירים שבבית ושתחתיה הרי מעורבין וטומאה נכנסת מזה לזה. וכיון שטומאה בתוכה אפי' רק ע"י שהתפשטה לשם מהבית דרך פה הכוורת כטומאה בתוכה דמיא והתפשטה הטומאה תוך כולה. והרי היא כלי שאינה חוצצת ולהכי גם ע"ג ותחתיה כל כנגד הכוורת טמא: היתה גבוה מן הארץ טפח ופיה לפנים. וקתני הך בבא ב'. עד משנה ב' כשפיה לחוץ: הכל טמא ויש בבבא זו חילוק נגד משנה ב' שהיא בת בוקתה דהתם שפיה לחוץ. לפיכך כשהטומאה בא' מג' המקומות. תחתיה או ע"ג או בבית. ניצל עכ"פ תוכה. משום דבכל ג' הצדדים הנ"ל מפסיק דופן של כלי שאמק"ט ויציל על שבתוכה. אבל הכא אע"ג דכשטומאה ע"ג מבחוץ. אין לו שום התחברות עם אויר תוכה. עכ"פ הרי בקעה מע"ג לתחת הכלי ומשם התפשטה גם להבית. ומהבית לתוכה ע"י פה הכלי שפונה לפנים להכי כשהטומאה בא' מכל ג' המקומות נטמאו כולן וגם למעלה ולמטה נגד כל הכלי: בד"א זאת הבבא הג' של פיה לפנים נקט נגד בבא ג' של פיה לחוץ שמבואר דינו במשנה ג': כנגדו עד הרקיע טמא וטעמא דכולהו דמדאינה כלי חוצצת: טמאים משנה זו שוה בכל דיניה למשנה ג' דלעיל. ואעפ"כ יש חילוק. דלעיל שהשולים מפסיקין בין הבית לתוכה. להכי אין טומאה נכנסת מזל"ז. משא"כ הכא דפה הכלי פתוח להבית. להכי בנטמא א' נטמא חבירו. והא דאינה בוקעת למעלה ולמטה מתוכה לחוץ מהכוורת [וכלעיל מ"ה]. הכא שאני. דמדפחותה או אפוצה יצאה מתורת כלי וחוצץ דפנה [וכמ"ג]: היתה גבוה מן הארץ טפח הך בבא ד' של פיה לפנים. נקט נגד בבא ד' של פיה לחוץ. דתני לה לעיל במשנה ד': הכל טמא כל הג' מקומות דהרי כולם מעורבים. דמתחת לבית ע"י שיש תחתיה פ"ט. ומהבית לתוכה מדפיה לפנים: אלא גבה ר"ל אבל ע"ג לצד חוץ. כולו טהור. דהכוורת שאינה כלי חוצצת: היתה ממלאה את כל הבית ר"ל ואם הכוורת עומדת כולה תוך הבית ופיה פונה למעלה בין שהיא רק מחולחלת או פחותה. ובין שיש משוליה לארץ אויר גבוה טפח או לא. בכולן דינן שוה. ובלבד שתחזיק מ"ס. שאינה בת ק"ט דאל"כ אינה חוצצת: ואין בינה לבין הקורות פותח טפח שאין שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. דאף שאין פיה סתום בצמ"פ. חשבינן לה כמודבקת במעזיבה דמצלת כמו עם דפנות אהלים [כפ"י מ"ו] וכ"ש בכפויה על פיה א"צ שתתחבר בצמ"פ בקרקע [כרמב"ם פכ"א מט"מ ה"ג] וה"ה במרוחק פיה מהתקרה. אבל פיה סתום לגמרי. אפי' שלא בצמ"פ. מצלת על תוכה [כפ"ד מ"א]. אבל אם היה שפת פיה הפתוח מרוחק מהתקרה טפח. אז אם הטומאה בבית הרי נכנסת דרך שם להכוורת: טומאה בתוכה הבית טמא מדאין להטומאה מקום לצאת רק דרך הבית. וה"ה בטומאה רצוצה תחתיה. ג"כ הבית טמא מה"ט: מה שבתוכה טהור דשוה בכל דינה למגדל שעומד בבית [פ"ד מ"א]. דכמו דהתם אמק"ט מדמחזיק מ"ס. גם הכא אמק"ט. מדהיא מחזקת מ"ס: בין מוטה על צדה ואין פיה מרוחק מהכותל טפח. דהרי בכה"ג ג"כ מצלת על שבתוכה ע"י דפנות אהלים [כפ"ה מ"ו]. וכ"ש בכפויה על פיה שאין רווח כלל בין פיה להקרקע: בין שתים כגון שעומדות זו על גב זו. שולי עליונה על פה תחתונה. ואין בין פה תחתונה לשולי עליונה רווח טפח. וכן אין בין פה עליונה להתקרה רווח טפח. ופשוט שאם הב' שפתות הפיות של זה וזה פונים זל"ז. אז גם במרוחק שולי עליונה מהתקרה כמה טפחים מציל: היתה עומדת לשון עומדת משמע שהכוורת עומדת כדרכה ופיה למעלה. והיא מחזקת מ"ס. בין שהיא מחולחלת או שנפחתה שנתבטלה לגמרי מתורת כלי: ואין בינה לבין המשקוף פותח טפח וא"צ לפרש דגם תחתיה אין פ"ט. דפשיטא דמדקתני עומדת משמע דיושבת על שוליה: הבית טהור דהרי פיה שלמעלה שרחוק מהמשקוף פחות מטפח. הו"ל כסתום עם המשקוף. ואין הטומאה מתפשט משם להבית דאין דרך טומאה להכניס [וא"ת עכ"פ כיון שיש בחלול הכוורת טע"ט. והוא סתום מכל צד נהווי כקבר סתום שמטמא כל אהלים הסמוכים לו [כפ"ז מ"א] וה"נ היה ראוי שיטמא הבית. ואף דבכוורת מחולחלת מיירי וביש בכל נקב טע"ט. עכ"פ הרי על כרחך שכל הנקבים סתומים בקש. דאל"כ היתה הטומאה נכנסת ויוצאת משם לסביב לה וא"כ ע"י נקבים הללו שסתומים לא נתבטל מינה תורת קבר סתום. נ"ל דכל שאין החלול טע"ט סתום מכל צד בבנין. אין לו דין קבר סתום. וחילי ממת בבית שדלתותיה כולן רק הן טמאין ולא כל כתליו סביב כדין כל קבר סתום [כפ"ז מ"ג. ועי' מ"ש בס"ד פ"ג בקרית ארבע סי' ג']. א"נ י"ל דכל כלי מטולטל אף שממ"ס אין דין קבר סתום. אמנם ק' בטומאה בתוכה אמאי הבית טהור ומ"ש מסוף משנה א' דבטומאה בתוכה הכל טמא. ונהי דלא ק' משם להך דפ"ד מ"ג דבטומאה בתוך המגדל. הבית טהור. די"ל דהתם אין המגדל נקוב בכותליו לצאת דרך שם הטומאה לבית. אבל במשנה א' הרי בכוורת מחולחלת מיירי. דאע"ג שנקביו סתומים בקש. לא מהני סתימתן רק מלהכניס ולא מלהוציא טומאה. אבל מהכא שפיר קשה למשנה א' דמ"ש הכא מהתם. דהרי כולהו תרווייהו במחולחלת מיירי. ומה שכתב הר"ב דהכא באינה מחולחלת מיירי. וא"כ דמיא הכא למגדל ספ"ד. אבל במחכ"ר זה דחוק מאד. דהרי היתה היתה נקט תנא בכל ריש משנה. משמע דכולהו בחדא מחתא מחתינהו עם כוורת דריש פרקן דמיירי במחולחלת. ונ"ל דהכא שאני ממשנה א'. דמדהכא אין בינה להמשקוף טפח. הרי מחוברת עם דפנות אהלים. ובכה"ג דינה כאהל ממש דכשסתומין הנקבים שבדפנות האהל מצילין גם מלהוציא הטומאה: מה שבתוכה טמא דמיירי שממלאת כל רווח הפתח. ולפיכך מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך שם. הו"ל כמגדל שעומד תוך הפתח [לעיל פ"ד מ"ג]: ואין דרכה להכנס הא דלא נקט תנא בהנך ב' משניות ט' וי' היאך יהיה הרין כשהטומאה תחתיה או ע"ג. ה"ט משום דאין בין פיה למשקוף אויר טפח והו"ל שם כסתום. וא"כ בטומאה ע"ג באויר ההוא. פשיטא דהו"ל כטומאה בתוכה שהבית טהור וכ"כ בשהטומאה תחתיה. הרי מדעומדת על שוליה. על כרחך שהטומאה רצוצה תחתיה. פשיטא שבוקעת תחתיה עד התהום ורק אינה בוקעת למעלה. דמדאמק"ט לא גרע מכ"ח שטומאה רצוצה תחתיה וסתומה בצמ"פ. שאין הטומאה בוקעת לתוכה בין שיש טע"ט תחתיה או לא [כמחצצים סי' י"ב]. והרי ה"נ מדאין אויר טפח בין פיה למשקוף לפיכך כל האויר שלמעלה משוליה כסתום בצמ"פ דמי וניצל ועד. כאן לא ס"ל לרבנן [לעיל ספ"ה] דבקדירה רחוקה רק פחות מטפח מהקורה אינה מצלת על תוכה. היינו רק משום דקורה אינה נחשבת דפנות אהלים [וכמ"ש שם בש"ד בסוף הפרק]. אבל הכא שמחובר הכוורת לדפנות אהלים. גם רבנן מודו דמצלת על תוכה. [ולפי כל האמור צריך אעפ"כ לאוקמי סיפא בשממלאת הכוורת כל הפתח. וגם צריך לגרוס בטומאה בבית תוכה טמא. דאע"ג דהתם בטומאה תחת הקורה. תוך הקדירה טמא. אף שתחתית הקורה פתוח לכל צד וא"כ למה לי הכא שהכוורת ממלאת כל הפתח. בל"ז תכנס הטומאה מהבית להכוורת דרך אויר פחות מטפח שבין פה כוורת למשקוף. י"ל שאני הכא דאיכא דפנות אהלים]. מיהו בשהטומאה תחתיה. פשיטא ג"כ דאם אין תחתיה טע"ט דהבית טהור [וכפ"ו סמ"ו]: היתה הכוורת שהוא כלי שאמק"ט. וכדמסיק: מוטה על צדה באויר הרי דינה ממש כמשנה א' ומשנה ב'. רק דכאן לא שייך להזכיר בית. מדמיירי שמונחת תחת רקיע: היתה גבוה מן הארץ טפח דינה ממש כמשנה ב' ומשנה ו' לעיל. רק דהכא לא נקט בית מטעם הנ"ל: במה דברים אמורים בזמן שהיא כלי ר"ל כלי שלם שאין מחולחלת. ואף שאין ממ"ס אפ"ה אמק"ט מדהיא מגללים וכדומה. והנה מריש פרקן עד משנה י"א. מדאיירי כולהו שהכוורת עומדת תחת אהל ונמצא דכשהטומאה באהל מתפשטת תחת כולו. ומקפת הטומאה את הכוורת. נקט נמי בכולם במד"א במחולחלת אע"ג דהוה מצי למנקט בכלי שלם שאמק"ט. וכגון כלי אבנים כלי גללים וכדומה. אפ"ה עדיפא ליה למנקט מחולחלת לרבותא. דאף שהיא מנוקבת אין הטומאה נכנסת רק יוצאת שם דרך הנקבים. משום דמחזקת מ"ס. והנקבים פקוקים בקש [וכמ"ש סי' א] להכי אין צריך צמ"פ על הנקבים הללו. אבל השתא דאיירי שעומדת בחוץ. וליכא רבותא כלל במה שהיא מנוקבת בדפנותיה. אשמעינן רבותא אפכא דאע"ג שהוא כלי שלם שאמק"ט. כגון כלי גללים וכו'. אפ"ה בשהטומאה תחתיה או ע"ג מצלת עכ"פ על תוכה: או מחזקת ארבעים סאה ר"ל או שאינה פחותה רק שהיא כלי שלם מעץ או מתכת. אבל מחזקת מ"ס וטומאה רצוצה תחתיה: כדברי חכמים נ"ל דר"ל לא מבעיא לר"א ור"ש דס"ל לקמן [משנה י"ד] דכלי שמחזיק מ"ס. אף שפיו פתוח למעלה אפ"ה דינו כאהל ממש. א"כ ודאי כ"ש הכא שפיה מונח מן הצד ודאי דינה כאהל. משום דדופן הכלי הוא לה כמו גג לחללה. אלא אפי' לחכמים דפליגי עלייהו שם. וס"ל דכשפיה למעלה אין דינה כאהל ממש. לא תימא דמה"ט גם כשפיה מהצד. אף דאין הטומאה בוקע לתוכה עכ"פ בוקע למעלה ממנה. וכמו בכוורת שלימה מחולחלת במשנה א'. קמ"ל דרק כשפיה פתוח למעלה ס"ל דאין דינה כאהל ובוקע אפי' לתוכה. אבל הכא דפיה מהצד לכ"ע אין הטומאה בוקעת כלל לעבור בה וחוצצת בין למעלה ולמטה אפי' בלי דפנות אהלים: אין טמא אלא תוכה כולה כדין משנה ג' וז'. דמדאינה כלי חוצצת: תחתיה טמא אפי' שלא כנגד הטומאה דמדאינה כלי. בין ע"י שנפחתה ובין ע"י שמחזקת מ"ס. נעשת אהל לטמא ולטהר: תוכה טמא כולה כמשנה ד'. ואינה דומה למשנה ח'. דהתם מדהתפשטה הטומאה מתחתיה להבית. התפשטה שוב מהבית לתוכה מדפיה לפנים: היתה יושבת על שוליה באויר ופיה למעלה. ובין שוליה להארץ אין טע"ט אויר: והיא כלי ר"ל אע"ג שהיתה כלי שלם ואמק"ט כלעיל סי' נ"ו: או על גבה היינו חוץ לאויר תוכה: בוקעת ויורדת ואע"ג דלעיל משנה י"א במוטה על צדה וטומאה תחתיה או ע"ג ניצל תוכה. הכא שאני דפיה למעלה ואין הפסק בין אויר טמא שלמעלה לאויר תוכה: או מכוסה ר"ל או שמכוסה בכלי אחר שאמק"ט ואין צמ"פ ביניהן. דאי במכוסה בנסר או בכסוי המחובר בהכלי עצמו. לא הוה גרע מכפוייה על צדה. שפיה פתוח רק מהצד. ואפ"ה כשהטומאה תחתיה או ע"ג. כל תוכה. וכן כל שלא כנגד הטומאה למעלה ולמטה טהור [וכמשנה י"א ועמ"ש במחצצים בס"ד בדיני חציצה בין מטה למעלה שם סי' ב אות ב]: או על גבה נ"ל דמדאיירי הכא בכלי שלם וכן משמע פשוט דארישא קאי. א"כ ע"כ דמיירי נמי שאין שפת פה הכלי נוגע בהקרקע דאל"כ בטומאה ע"ג לא היתה בוקעת הטומאה לתוכה. דלא גרע מאילו היתה כפויה באהל המת. שכ' הרמב"ם [פכ"א מטו"מ] דכלי שאמק"ט שכפויה על פיה באהל המת מצלת אפי' אינה מרוחה בטיט בארץ. ודוחק לומר דרק התם מצלת. מדאין שם רק התפשטות הטומאה ע"ג באהל המת. ולא כי הכא שהטומאה ממש ע"ג אף בכפויה אינה חוצצת. ואפשר י"ל דלעולם בששפתותיה נוגעות בקרקע מיירי. ואפ"ה אין דינה כאהל לחוץ מדמיירי במחולחלת. ובכה"ג אינה מצלת בכפויה [ועמ"ש במחצצים הנ"ל סוף אות ב]: דבין ששולי הכלי הם לצד מטה. ותחתיה יש אויר טע"ט ובקעה הטומאה מע"ג אל אויר שתחת הכלי. ובין שאין תחת הכלי אויר טע"ט. אבל הכלי מכוסה. או כפויה על פיה. ובקעה הטומאה רק לתוכה. הרי בין כך או כך בקעה הטומאה לתוך אויר טע"ט שיש עליו קרוי וע"י קרוי הזה התפשטה הטומאה תחת כל הקרוי ואפי' תחת כל שולי הכלי. דכלי נעשה אהל להביא טומאה תחתיו ולא לחצוץ. וחוזר ובוקע מכל תחתית הכלי נגד כל הקרוי למעלה [כרפ"ו]. להכי כל שכנגד הכלי בתחתיתה ותוכה וע"ג טמא: או מחזקת ארבעים סאה כדברי חכמים דכלי שמחזיק מ"ס שפיה פתוח למעלה אין דינה כאהל לחוץ בין מטה למעלה. רק במודבק בדפנות אהלים [כפ"ה מ"ז]. וטעמא דמלתא נ"ל. משום דדפנה של כלי רק לתשמיש פנים היא דעבידא. להכי במאהיל צד פנים שלה חוצץ. ולא במאהיל צד החיצון של כלי. ולפיכך דוקא בכפויה על פיה שצד פנים שלה מאהיל על שתחתיו. מחשב חציצה אף בלי דפנות אהלים. וכ"כ במוטה על צדה. נהי דדופן התחתון של הכלי אינו חוצץ ומטעמא דאמרן. עכ"פ צד פנימי של דופן העליון של הכלי. מדעשוי לתשמיש פנים. מחשב אהל וחוצץ. אבל ביושבת על שוליה. שרק צד החיצון של השולים מאהילין על שתחתם. והרי גם השולים רק לתשמיש פנים עשויין ולא מחשבו אהל לחוץ בין טומאה לטהרה. רק במדובק בדפנות אהלים. ומצינו דוגמתו [סוכה י"ז א']: בוקעת ויורדת וכל שכנגד הטומאה בתחתיה תוכה ועל גבה טמא דאף שאינו כלי עכ"פ מדפתוחה למעלה ועומדת על שוליה אין אהל כלל לא בתחתיתה ולא בתוכה ולפיכך אין השוליים חוצצין: ר' אליעזר ורבי שמעון אומרים אין טומאה עולה לה ס"ל דפחותה או מחזקת מ"ס חוצצת אפי' כשפיה למעלה. ולפיכך כשהטומאה תחתיה אז רק תחתיה כנגד הטומאה טמא עד התהום: אף לא יורדת ממנה דכשהטומאה ע"ג או בתוכה. אין טמא רק למעלה כנגד הטומאה. אבל תחתיה טהור. הכל כדין כפויה על צדה לעיל במשנה י"ב. רק דהתם מדיש דופן הכלי מפסיק בין תוכה לאויר שלמעלה. לפיכך אין טומאה בוקעת מתוכה למעלה או מלמעלה לתוכה. משא"כ הכא שאין הפסק להכי ודאי שבוקעת מתוכה למעלה ומלמעלה לתוכה: היתה גבוה מן הארץ טפח בבא זו היא לכ"ע דאף דפיה פתוח למעלה. עכ"פ כיון דיש תחתיה מקום להתפשט שם הטומאה למן הצד. וגם דבר שאינו כלי מאהיל על אויר ההוא. והו"ל אויר זה כשאר אהל שחוצץ בין שהטומאה בתוכו או ע"ג. דמ"ש אהל זה מאילו היה האהל תוך הכלי [כלעיל סוף משנה י"ב]: ארון שהיא אף דארון בתנ"ך נזכר בל' זכר. לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב'] ובל"ז כבר יסוד מוסד בלה"ק דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו [כרש"י בראשית ל"ב פ"ט]. ודע דכל קבר אע"ג שהמת בתוכו אין דינו כקבר סתום. לטמא גם צדדי כותלי הקבר מבחוץ והאהלים הסמוכים לכתליו [כרפ"ז] רק אם הוא בנין שבולט מהקרקע והמת תחתיו או תוך הבנין. ואויר טפח ממעל להמת תוך החלול שמונח שם. זה לבד נקרא קבר סתום לטמא כותליו שמן הצד [וכרמב"ם פ"י ה"ח ועמ"ש בס"ד לעיל בקרית ארבע סי' ג]. וכפי הנראה קברים שבמדינותינו שעושין גבשושית על הקבר. אם יש בתוך הארון למעלה מהמת. דהיינו בין המת לכסוי של הארון חלול טע"ט אויר. יש לו דין קבר סתום לטמא כל סביביו. אפי' מה שאינו כנגד המת שתחתיו. מיהו כל קבר אף שאין בליטה ע"ג כל זמן שהטומאה בתוך הקבר. כל שיש חלול טע"ט בין המת להכסוי שע"ג תוך הקבר. מטמא כל חללו ונגדו למעלה. אפי' נגד הריקן שבקבר. למעלה עד לרקיע. ולמטה עד התהום. ורק מדאינו קבר סתום. אינו מטמא בצדדי כתלי הקבר מבחוץ. וכל זה בשיש כסוי ע"ג חלול הקבר. אבל מת המונח בתוך גומת הקבר. והוא מגולה למעלה הרי הוא כמונח על קרקע שוה שאינו מטמא נגד כל חלול הגומא. רק נגד המת ממש למעלה או למטה עד הרקיע ועד התהום [וכמבואר בה"ד במקום הנ"ל סי' א]. אמנם כסוי שע"ג קבר נקרא גולל. וכשהעמיד ד' דפנות תחתיו הדפנות אלו נקראים דופק. ובין גולל ובין הדופקין. כל א' מהן מטמא ג"כ למעלה עד לרקיע ולמטה עד התהום. ומיירי הכא לא בארון שעשאו בתלוש אלא שחצבו בקרקע ולא היה שם גולל על הקבר. דאל"כ אפי' לא היה המת מונח בתוך הקבר היה הגולל מטמא למעלה ולמטה. אלא מיירי שחקק חור בשפוע של סלע. ולא שחפר ממעלה למטה אלא שחתר הקבר מן הצד בשפוע השן סלע באופן שב' שפועי ההר הן כותלי החור וראש ההר הוא עליונו של החור. והכניס המת לתוך החור. וסתם אח"כ החור מן הצד של החור: רחבה מלמטן וצרה מלמעלן ר"ל שהחלול של החור שהמת מונח בתוכו הוא רחב למטהו צר למעלה כזה: והמת בתוכה דאל"כ אין הקבר מטמא: הנוגע בה מלמטן ר"ל אם נגע הטהור בשפוע ב' הצדדים מבחוץ ולמטה דהיינו במקום שאין הדפנות מאהילין על המת ומלמעלן טמא דרק עליונו של שפוע ההוא שהוא למעלה ממקום המת דינו כעליונו של קבר. שמטמא בחוץ במגע ובאהל. דשפוע אהלים כאהל דמי [כפ"ז מ"ב]. אבל מה שלמטה בהצדדים המשופעים הנ"ל דהיינו למטה מהרווח שהוא ממעל להמת. ככתלי הקבר נחשבים שאינן מטמאין להנוגע בהן בחוץ. מיהו מתחתית ועליונו של הקבר בעצמו לא איירי תנא. דפשיטא דמטמא ככל תחתית ועליונו של כל קבר פשוט. מיהו כל זה כשחור הקבר מחודד כלפי מעלה. וכציור הנ"ל. אבל כשהחור רחב בראשו כזה בזה לא איירי תנא. אבל נראה שכך דינו. דאם מקום הרחב שבראש הקבר אינו רחב כרוחב המת שמונח תחתיו אז ג"כ דינו כלעיל. דכל שפוע הכותלי' שהן למעלה מהמת טמאין. ואם מקום הרחב שבראש הקבר רחב יותר מרוחב המת. הנוגע בכסוי טמא. ובכותלים טהור. וזהו הדין שנזכר בתוספתא: רחבה מלמעלן שצדדי הקבר מתרחבים כלפי מעלה כזה: הנוגע בה מכל מקום טמא דכשנוגע בהכסוי או בהכותלים שמשתפעים לתחתיו אפי' בכל מקום שבהן שאינו למעלה מהמת כיון שהוא תחת הכסוי טמא וכ"ש בנגע תחת המת ממש: היתה שוה שכותלי הקבר עומדים שוה בזקיפה כזה: הנוגע בה מבל מקום טמא ר"ל הנוגע בהקבר מבחוץ בכ"מ מהכותלים [וכ"ש בעליונו של קבר או בתחתיתו טמא] דס"ל דחשבינן להעליונו של קבר כאילו מתפשט להלן מחלל הקבר עד קצה החיצון של ראש הדפנות של הקבר. נמצא שהדפנות עומדין תחת עליונו של קבר. ונטמאו גם הם: רבי יהושע אומר מטפח ולמטן ר"ל אם נגע הטהור בכותלי הקבר מבחוץ למטה מטפח העליון של הדופן ממקום חבור הדופן לעליונו של קבר: טהור דבטל לקרקע עולם: מטפח ולמעלן ר"ל אבל אם נגע בהטפח שסמוך לעליונו של קבר: טמא דס"ל דדוקא כשהכותלים משתפעין לחוץ כלעיל סי' ע"ד אז כל השפוע שלמעלה מהמת נדון כעליונו של קבר וכולו טמא. אבל כשהכותלים עומדין בשוה. אז רק טפח העליון שסמוך לעליונו של קבר מחשב כעליונו משא"כ למטה ממנו. וטעם הדבר משום דהא דקיי"ל דכל קבר שהמת בתוכו מטמא בעליונו גם נגד הריקן שבתוך הקבר ולא דיינינן להמת כטומאה רצוצה. דמטמא רק נגד הטומאה. היינו רק בשיהיה אויר טע"ט תוך הקבר למעלה מהמת. ולפיכך גם בדפנות הקבר עד קצה טפח ההוא מבחוץ מחשב כעליונו של קבר. אבל מהטפח ולמטה כבר ניכר יפה שהם רק כותלי הקבר. ואמ"ט בנגע בהן בחוץ. העשויה כמין קמטרא הוא תיבה שהכסוי והדפנות שלה עשויין בעיגול. קאפפער בל"א. ור"ל ואם חלול הקבר פשוט במושבו ועגול למעלה כזה: טמא דמדאין שם שום זוית ניכר בין עליונו של קבר לכותליו להכי מחשב כל העיגול כעליונו של קבר ומטמא בכ"מ שנגע בו בחוץ: כמין גלוסקוס שדפנותיו ג"כ עגולין אבל בראשו ובתחתיתו הוא שוה כזה: טהור בעגלילותה שלא למעלה מהמת. אף שהוא למעלה מהחלול שבתוך הקבר למטה בצד המת: חוץ ממקום פתיחתה דשם הוא שוה. ועי"ז ניכר יפה שהוא הוא עליונו של קבר. ואצ"ל תחתית הגלוסקוס כל שממנו נגד הפתיחה טמא: חבית של חרס היא. ופיה צר למעלה ושוליה צרים למטה ובאמצע בולט בטן רחב ומיירי שלא נצרף בכבשן. דהו"ל כלי אדמה שאמק"ט וכדמסיק: וכזית מן המת נתון תחתיה רצוצה: או בתוכה כנגד קורקורותה ר"ל בתוכה על שוליה ונקט הכי לאפוקי בשמונחת הטומאה בתוכה תוך חלול הבטן שבולט סביב: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אבל כל שלא כנגד הזית טהור. דדינה ממש ככוורת משנה י"ג [סי' ס"ה]: והחבית טמאה החבית זו הרי אמק"ט רק ר"ל שהכלים שבתוך החבית נגד מקום הטומא' שתחתיה אי שע"ג טמאים: תחת דפנה מבחוץ ר"ל ואם הטומאה מונחת בחוץ תחת בליטת הבטן והיא רצוצה: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ומטמא כל שכנגד הטומא' למטה ולמעלה מהבטן: והחבית טהורה ר"ל כל הכלים שבתוך החבית. ואפי' אותן כלים שמונחים תוך הבטן נגד הטומאה טהורים. דמדמופסק אויר שתוך הבטן מהאויר הטמא שלמעלה ושלמטה דמי בטן זה לכוורת מוטה על צדה. וטומאה תחתיה דתוכה טהור [כמשנה י"א]. ונ"ל דמה"ט ה"ה בשהטומאה למעלה מבטן החבית. דמ"ש ממוטה על צדה שם. אלא שקיצר התנא [וכמש"ל]: בתוכה ותחת דפנה ר"ל ואם הטומאה מונחת בתוך החבית תחת דופנה דהיינו שהטומאה מונחת תוך חלול הבטן: אם יש בדפנות פותח טפח דהיינו שיכול לרבע תוך חלול הבטן טע"ט ברום טפח: הכל טמא ר"ל כל הכלים שמונחים תוך חלול הבטן סביב וגם כל הכלים שממעל ושמתחת הבטן סביב מבחוץ כולן טמאין. דע"י עליונו של בטן מתפשטת הטומאה תחת כל הבטן סביב. והו"ל כל תוך הבטן כמליא טומאה. וכלי אינו חוצץ. ולהכי כל שכנגד הבטן למעלה ולמטה טמא. ודמי ממש לכוורת מוטה על צדה וטומאה בתוכה [מי"א]: וכנגד פיה ר"ל ומה שנגד פיה של חבית. אפי' הוא תוך החבית: טהור מדאין אהל טמא ע"ג פיה: ואם לאו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ורק נגד הזית טמא בתוכה ולמטה ולמעלה: במה דברים אמורים ארישא קאי. דבאין אויר טע"ט תחת הבטן. והטומאה למטה או למעלה ממנה. אז בוקעת לתוכה רק נגד הטומאה: בטהורה שהחבית אינה בת קבלת טומאה וכלעיל סי' צ"א. ולהכי כל שבתוכה שלא כנגד הטומאה טהור: אבל אם היתה טמאה שהחבית היא בת ק"ט. וכגון שכבר נשרפה בכבשן. וא"כ כשבקעה הטומאה לתוכה. נטמא החבית עצמה. ונטמא נמי כל מה שבתוכה. אף כל מה שלא כנגד הטומאה. ככל הנתלה באויר כ"ח הטמא. ואפי' כלי שנתלה באוירה. אף דאין כלי נטמא באויר כ"ח [כשבת קל"ח ב'] אפ"ה בנתלה הכלי תוך החבית בשעה שהטומאה למטה או למעלה מהחבית. נטמא גם הכלי מטעם חבורין: הכל טמא כלעיל משנה י"ג בבא ב'. מיהו אין דין כולן שוה. דאם החבית אינה בת קבלת טומאה. וגבוה טפח או מכוסה או כפויה על פיה אז כיון שהטומא' תחתיה. בתוכה או על גבה הטומאה היא באויר שהוא טע"ט או שבקעה לתחתיה בתוכה או על גבה. והרי כל כלי אף שאמק"ט נעשית אהל לטמא. אבל אינה חוצצת [כרפ"ו]. וכיון שהטומאה באויר טפח על טפח. או שבקעה לתוך אויר טע"ט נתפשטה הטומאה בכל אויר ההוא ומטמא כל האויר ההוא כנגדו למטה ולמעלה דהכלי אינו חוצץ [ושוה דינו לסיפא דמשנה י"ג]. אבל כשהחבית היא בת קבלת טומאה ויושבת על שוליה. ופיה פתוח למעלה. דאין כאן אהל בשום מקום. אז אם הטומאה למעלה מפיה או בתוכה נגד פיה בוקעת הטומאה למעלה ולמטה כנגד הטומאה ונטמא אפי' תחת שוליה. דאין כלי חוצץ. ומדבקעה לתוכה. נטמא גם החבית עצמה. ואפי' כשהטומאה למטה משוליה נמי בוקעת למעלה ולמטה ונטמא החבית ואע"ג דאין כ"ח מק"ט מגבו. ה"מ כשאין טומאה תחתיה אבל כשהטומאה תחת הכ"ח. בין כשהטומאה רצוצה תחתיה או שיש שם במקום הטומאה אויר טע"ט ואפי' הכלי מוקף צמ"פ נעשת הכלי אהל לטמא. ואפ"ה אינה חוצצת ונטמא האויר שלמעלה מהכלי. ולפיכך כשהטומאה רצוצה תחתיה הרי ע"ג רק נגד הטומאה טמא. וכשיש תחתיה במקום הטומאה טע"ט. אז ע"ג כל שכנגד שוליה טמא [ועי' תוספתא אהלות ספ"י]. וכל זה כשהכ"ח מוקף צמ"פ. אבל הכא שהחבית פתוח למעלה בין שהטומאה רצוצה תחתיה או שיש אויר טע"ט במקום הטומאה. הרי עכ"פ מדבקעה הטומאה להאויר שממעל לפה החבית ואותו אויר הטמא מעורב עם האויר שתוך החבית להכי נטמא החבית וגם כל הכלים שבתוכה אפילו אותן כלים שאינן נגד הטומאה שתחתיה. וגם לא נגעו בפנים בהחבית כולן טמאין:
מלכת שלמה
בפי' ר''ע ז"ל. שאין הפסק מאויר תוכו לאויר שחוצה לו אמר המלקט כדפרישית לעיל גבי כוורת שהיא יושבת על שוליה והיא כלי:
עוד בסוף פירושו צריך להיות תציל על מה שבתוכה ככלים טהורים בכ"ף:
עוד בסוף פירושו ז"ל דשאני הכא דליכא מירוח. אמר המלקט פי' דבתוספתא דכלים משמע דכפאה על פיה נמי בעיא מירוח הר"ש ז"ל ועיין בפכ"א דהלכות ט"מ סימן ג' שהוא ז"ל פסק שם דאפי' מירוח אינו מועיל לכלי חרש הכפוי והראב"ד ז"ל השיגו שם. ומצאתי שבכל מקום ששנינו במשנה קורקורוחה או קורקורותיהן מחק הר"ב אשכנזי ז"ל השלשה ווי"ן והגיה קרקרתה קרקרתיהן: