Mishnayos Club
6/20/2024
משנה א
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ וְרָאֲתָה דָם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם עוֹמֶדֶת, טְמֵאָה. וְאִם יוֹשֶׁבֶת, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְהוֹרָה:
ברטנורה
האשה שהיא עושה צרכיה. משתנת מים:אם עומדת טמאה. דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואתא דם מן המקור בהדייהו:יושבת טהורה. בגמרא מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק. וכשהיא מקלחת בחוזק, אין דרך דם המקור לצאת עם מי רגלים. ואי לבתר דתמו מיא בא דם זה מן המקור, לא היה הדם נמצא בתוך הספל אלא על שפת הספל, שדם הבא מן המקור, שותת ויורד ואינו מקלח. ודם זה שנמצא בתוך הספל, על כרחך ממקום מי רגלים בא ומכה יש בה שם, ולא מן המקור. ובעומדת על שפת הספל ומקלחת בתוך הספל, לא היה אפשר להעמידה, דעומדת אי אפשר לה לקלח, ולהכי איצטריך תנא למנקט יושבת:רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה. והלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב
אם עומדת טמאה. כתב הר"ב דאמרינן מי רגלים הדור למקור כו' דאיידי דדחיק להו עלמא. דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור. הדור מי רגלים למקור כו' רש"י בר"פ דלעיל:
יושבת טהורה. כתב הר"ב בגמ' מוקמינן לה ביושבת על שפת הספל ומקלחת מי רגלים לתוכו בחוזק כו'. אבל עומדת אי אפשר לה לקלח. כדמסיק הר"ב לקמן. וכן פירש רש"י והקשו התוס' דא"כ אמאי נקט כלל עומדת. לא ליתני אלא יושבת. ולפלוג בין מזנקת לשותתת. ויש ליישב דנקט עומדת. משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת היא. א"נ משום ר"י נקט לה. דאפילו בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר. ומ"מ פירשו בענין אחר. ואין להאריך בזה. ומ"ש הר"ב וכשהיא מקלחת בחוזק אין דרך דם המקור לצאת כו'. שמחמת הזינוק [נסתם] המעין של דם. תוספות [סד"ה דלמא]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
אם עומדת טמאה. ומה שפי' ר"ע ז"ל כולו פי' רש"י ז"ל והקשו עליו תוס' ז"ל על מה שפי' דעומדת אי אפשר לה לזנק א"כ אמאי נקט כלל עומדת לא ליתני אלא יושבת וליפלוג בין מזנקת לשותתת ויש ליישב פיי' הקונט' דנקט עומדת משום דפסיקא ליה דלעולם שותתת א"נ משום ר' יוסי נקט לה דאפי' בעומדת שאין רחמה נפתח מטהר ועוד י"ל דעומדת שפיר אפשר לה לזנק והמקשה שהקשה מ"ש עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדור למקור ואייתי דם הוה סבר דמתניתין מיירי בכל ענין בין בשתיתה בין בזנוק ולהכי פריך מ"ש עומדת דטמאה משום חדא ריעותא דאין רחמה נפתח אע"ג דמזנקת יושבת נמי תהא טמאה היכא דשותתת ומשני דכולה איירי דוקא במזנקת והא דלא מפליג ביושבת גופה וליתני דטמאה בשותתת משום דבעי לאשמעינן דעומדת טמאה היא ואפי' מזנקת ועוד י"ל דהמקשה סבר דאיירי מתני' בשותתת דבמזנקת אפילו עומדת טהורה דליכא למימר הדור הואיל ומזנקת ולהכי פריך יושבת נמי כיון דשותתת ואיכא חדא לריעותא ומשני דאיירי במזנקת ואפ"ה טמאה דאיכא למימר הדור וכו' ובעי תרתי לטיבותא ופרכי' דילמא בתר דתמו מיא אתאי דם פי' אפי' במזנקת דילמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואייתו אבל על פי' הקונט' שפי' דלאחר שכלו מי רגליה אתא דם כי אורחה קשה דא"כ בשעה שמזנקת נמי לפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה אלא ודאי פשיטא מדלא חזאי קודם עשיית צרכיה או אח"כ א"כ הדם לאו ממילא אתי אלא מי רגלים שחזרו למקור ואייתו דם ושמא בשעת זנוק אי אפשר לדם לבוא כדרכו שמחמת הזנוק נסתם המעין של דם עכ"ל ז"ל. ובגמ' תניא יושבת תולה עומדת אינה תולה דברי ר"מ ר' יוסי אומר בין כך ובין כך תולה ואפי' בתרתי לקולא מטמא ר"ש כמו שנכתוב בסמוך בס"ד. ובטור יורה דעה סי' קצ"א ומ"ש בתשובה שהביא שם להרב רבינו נסים ז"ל דר"ת ז"ל פי' דכי טיהר דוקא לטהרות טיהר אבל לבעלה מודה לר"מ:
1.
A woman who was attending to her needs and observed an issue of blood: Rabbi Meir says: if she was standing she is unclean but if she was sitting she remains clean. Rabbi Yose says: in either case she is clean.
משנה ב
אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁעָשׂוּ צְרָכֵיהֶן לְתוֹךְ הַסֵּפֶל וְנִמְצָא דָם עַל הַמַּיִם, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַמֵּא, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאִישׁ לְהוֹצִיא דָם, אֶלָּא שֶׁחֶזְקַת דָּמִים מִן הָאִשָּׁה:
ברטנורה
שעשו צרכיהן. הטילו מי רגלים:רבי יוסי מטהר. דהא אפילו באשה גרידתא דליכא אלא חדא ספיקא, ספק בא מן המקור, ספק בא ממקום מי רגלים, מטהר רבי יוסי לעיל, וכל שכן הכא דדילמא מאיש אתי. ולא הדר תנא הכא רבי יוסי מטהר, אלא לאשמועינן ממשנה יתירתא דאפילו לכתחילה מטהר ר׳ יוסי לאשה שעושה צרכיה וראתה דם, שתתעסק בטהרות. דלא תימא דוקא דיעבד מטהר ר׳ יוסי טהרות שנתעסקה בהן, אבל לכתחילה לא אמרינן לה שתתעסק, קמשמע לן:ור׳ שמעון מטמא. אפילו הכא דאיכא ספק ספיקא, כדקתני טעמא:שחזקת דמים מן האשה. ולעיל פסקינן הלכה כר׳ יוסי דמטהר ואפילו בחד ספיקא, כל שכן הכא דאיכא תרתי:
תוסופות יום טוב
רבי יוסי מטהר. כתב הר"ב דהא אפילו באשה גרידתא כו' אלא לאשמועינן ממשנה יתירתא דאפילו לכתחלה מטהר רבי יוסי לאשה שעושה צרכיה וראתה דם. שתתעסק בטהרות. דאילו לבעלה. לא שייך לכתחלה ודיעבד. והא ליכא למימר דלעולם באשה לבדה דוקא בדיעבד. והכא בס"ס קמ"ל דאף לכתחלה. דודאי דלכתחלה דבס"ס לא איצטריך כלל לאשמועינן:
ור' שמעון מטמא. אבל ר"מ מטהר הכא כמו רבי יוסי. וכדתניא ר"מ ור' יוסי מטהרין. ומתניתין איידי דסליק מרבי יוסי. פתח בדרבי יוסי. גמרא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
ור' יוסי מטהר. בגמ' א"ר יוחנן דבהא אפילו ר"מ מודה משום דספק ספיקא הוא והאי דלא תני ר"מ ור' יוסי מטהרין איידי דסליק מר' יוסי פתח בדר' יוסי ובברייתא מוכח הכי:
שחזקת דמים מן האשה. וכיון דאר"ש חזקת דמים מן האשה ל"ש עומדים ל"ש יושבין פי' דאפילו שניהם יושבין דאיכא תרתי לקולא יושבת ואיש בהדה מטמא ר"ש:
2.
A man and a woman did their needs in the same bowl and blood was found on the water: Rabbi Yose says it is clean, Rabbi Shimon says that it was unclean, since it is not usual for a man to discharge blood, but nevertheless the presumption is that blood is from the woman.
משנה ג
הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנָכְרִית אוֹ לְנִדָּה, הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָהּ. שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁלָּבְשׁוּ חָלוּק אֶחָד אוֹ שֶׁיָּשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד, וְנִמְצָא עָלָיו דָּם, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. יָשְׁבוּ עַל סַפְסָל שֶׁל אֶבֶן אוֹ עַל הָאִצְטַבָּא שֶׁל מֶרְחָץ, רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַהֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, אֵינוֹ מְקַבֵּל כְּתָמִים:
ברטנורה
השאילה חלוקה. ואח״כ לבשתה היא ומצאה עליו כתם:לנכרית או לנדה. לנכרית שהיא רואה דם, שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה, דומיא דנדה:הרי זו תולה בה. וטהורה. דכיון דנדה היא, לא מקלקלה לה מידי. ונכרית נמי טמאה ותליא בה. אבל ישראלית טהורה ששאלה חלוק מחברתה טהורה, ואחר כך לבשתו חברתה, שתיהן טמאות, כדקתני שלש נשים וכו׳, דכיון דאי תליא בה, מקלקלא לה, מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך:של אבן. דאינו מקבל טומאה. וספסל דרישא [איירי] בכלי עץ דראוי ליטמא במושב הזב והנדה:אינו מקבל כתמים. כלומר לא גזרו על כתמים הנמצאים בו. וטעמא דר׳ נחמיה, דכתיב (ישעיה גש׳) ונקתה לארץ תשב, כיון שישבה לארץ שאינה מקבלת טומאה, נקתה. והוא הדין לכל דבר שאינו מקבל טומאה. וכן אם ישבה על גבי כלי חרס, שאין מקבל טומאה מגבו, או על גבי מטלניות של בגד שאין בהן שלש על שלש שאינן מקבלין טומאה, בכל אלו לא גזרו על כתמים הנמצאים בהם. והלכה כר׳ נחמיה:
תוסופות יום טוב
לנכרית. לשון הר"ב שהיא רואה דם שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה דומיא דנדה. פירוש לא הרואה בעידן שאלה קאמר. דא"כ מאי שנא נכרית אפילו ישראלית נמי. וכדקתני או לנדה. אלא רואה. שהגיע זמנה לראות וראתה קאמר. ולאפוקי לא הגיע זמנה לראות וראתה. והא דקאמר נכרית דומיא דנדה. לאו דומיא דנדה ממש אלא דמדמינן להו כל היכא דאיכא לדמויינהו. והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשיו. ב"י סי' ק"ץ בשם הרשב"א:
שלש נשים כו'. משום הנהו גווני דמתני' ה' נקט נמי הכא שלש:
או שישבו על ספסל אחד. זו אחר זו. דומיא דחלוק ונ"מ לבדקה אחת מהן ומצאה טמאה כדלקמן. כן כתב הרשב"א בשם הר"א. ב"י:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
השאילה וכו'. וכתוב שם בבית יוסף שכתב הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל דהא דתנן נמצא דם בחלוקה או מטה או ספסל כולם טמאות אם נתעסקה אחת בכתמים כולם טהורות שכולן תולות בה והיא תולה בכתמיה ע"כ וכתבו הרב המגיד שם בפ"ט ופשיט הוא:
ר"ע ז"ל פי' לנכרית שהיא גדולה וידענו בה שכבר ראתה דומיא דנדה אמר המלקט ודלא כר"מ דאמר ראויה לראות אע"פ שאינה רואה עוד בפי' ר"ע ו"ל וכן אם ישבה ע"ג כלי חרס וכו' אמר המלקט ולא גזרינן גבו אטו תוכו:
בסוף פי' ר"ע ז"ל והלכה כר' נחמיה אמר המלקט שחכמים מודים לו ור' יעקב בלבד הוא דפליג עליה אבל איכא תנא דס"ל דרבים פליגי עליה:
ישב על ספסל של אבן שבמרחץ ר' נחמיה וכו' כך מ"מ:
3.
If she lent her shirt to a non-Jewish woman or to a menstruant she may attribute a stain to either. If three women had worn the same shirt or had sat on the same wooden bench and subsequently blood was found on it, all are regarded as unclean. If they had sat on a stone bench or on the projection within the colonnade of a bath House: Rabbi Nehemiah says that they are clean, for Rabbi Nehemiah says: anything that is not susceptible to uncleanness is not susceptible to stains.
משנה ד
שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְמֵאָה, הִיא טְמֵאָה וּשְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת, וְתוֹלוֹת זוֹ בָזוֹ. וְאִם לֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לִרְאוֹת, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן רְאוּיוֹת:
ברטנורה
ותולות זו בזו. שאם היתה האחת מעוברת, תולה הדם בשאינה מעוברת, והיא טהורה:ואם לא היו ראויות. כגון שהיו כולן מעוברות או כולן מניקות, כולן טמאות כאילו ראויות לראות, דמכל מקום דם מבינייהו נפק:
תוסופות יום טוב
שהיו ישנות במטה אחת. ותכופות ודבוקות יחד. כדפירש הר"ב במשנה דלקמן:
בדקה אחת מהן. מיד תיכף למציאת [לה] הדם. אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה. דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקין אין הבדיקה מועלת לטמאה. לטהר האחרות. ולא לטהורה. לטהר עצמה. מסקנת הפוסקים. ועיין במשנה דלקמן:
ותולות זו בזו. כלומר אם לא בדקה שום אחת מהן. או בדקו כולן ונמצאו טהורות. וכתב הר"ב שאם היתה האחת מעוברת כו' וכן לכל ד' נשים דדיין שעתן. ושוות הן. במשנה ג' דפ"ק. וכן תני להו בהדיא בגמ':
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
שלש נשים שהיו ישנות וכו'. והגיה הר' יהוסף ז"ל בדקה אחת מהן ומצאה טמא היא טמאה ושתים טהורות ע"כ. ובגמ' ואמר רב הא דתנן היא טמאה ושתיהן טהורות כיון שבדקה עצמה ומצאה טמאה ובתנאי שבדקה עצמה כשיעור וסת של מציאתה כלומר מיד ברדתה מן המטה הלכך מחזקינן האי דם בדידה וכולן טהורות:
ותולות זו בזו ארישא קאי דקתני כולם טמאות:
4.
Three women who were sleeping in one bed and blood was found under one of them, they are all unclean. If one of them examined herself and was found to be unclean, she alone is unclean while the two others are clean, [for] they may attribute the blood to one another. And if they were [all] not likely to observe blood, they must be regarded as though they were likely to observe one.
משנה ה
שָׁלשׁ נָשִׁים שֶׁהָיוּ יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְנִמְצָא דָם תַּחַת הָאֶמְצָעִית, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. תַּחַת הַפְּנִימִית, שְׁתַּיִם הַפְּנִימִיּוֹת טְמֵאוֹת וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. תַּחַת הַחִיצוֹנָה, שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת טְמֵאוֹת וְהַפְּנִימִית טְהוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁעָבְרוּ דֶרֶךְ מַרְגְּלוֹת הַמִּטָּה. אֲבָל אִם עָבְרוּ שְׁלָשְׁתָּן דֶּרֶךְ עָלֶיהָ, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. בָּדְקָה אַחַת מֵהֶן וְנִמְצֵאת טְהוֹרָה, הִיא טְהוֹרָה וּשְׁתַּיִם טְמֵאוֹת. בָּדְקוּ שְׁתַּיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, הֵן טְהוֹרוֹת וְהַשְּׁלִישִׁית טְמֵאָה. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרוֹת, כֻּלָּן טְמֵאוֹת. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגַל טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בֵּין שְׁנֵי גַלִּים טְהוֹרִים, וּבָדְקוּ אַחַד מֵהֶן וּמָצְאוּ טָהוֹר, הוּא טָהוֹר וּשְׁנַיִם טְמֵאִין. שְׁנַיִם וּמָצְאוּ טְהוֹרִים, הֵם טְהוֹרִים וְהַשְּׁלִישִׁי טָמֵא. שְׁלָשְׁתָּן וּמָצְאוּ טְהוֹרִים, כֻּלָּן טְמֵאִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בְטֻמְאָתוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע לְךָ, טֻמְאָה הֵיכָן הִיא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בּוֹדֵק עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְסֶלַע אוֹ לִבְתוּלָה:
ברטנורה
תחת הפנימית. אותה של צד הקיר קרויה פנימית, וחיצונה קרויה אותה של צד דרך עליית המטה. והא דמפליג תנא הכא בין כשנמצא תחת הפנימית לנמצא תחת החיצונה, ולעיל קתני ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות, ולא מפליג בין נמצא תחת פנימית לנמצא תחת חיצונה, מפרש בגמרא דלעיל איירי כשהן תכופות ודבוקות יחד, הילכך איכא לספוקי בחיצונה אפילו כשנמצא הדם תחת הפנימית:אימתי. אמרו נמצא תחת החיצונה פנימית טהורה:בזמן שעברו דרך מרגלות המטה. דלא עברה פנימית על מקום מציאת הדם:אבל עברו שלשתן דרך עליה. שהן דורסות ועוברות על החיצונה:כולן טמאות. ואפילו פנימית, דשמא כשעברה פנימית דרך שם נפל ממנה:לגל טמא. שהיה שם כזית מן המת:עד שמגיע לסלע או לבתולה. קרקע בתולה. ואם לא מצא, הגל טהור, דאימור בא עורב ונטל את הטומאה. אבל הכא כשבדקו שלשתן ומצאו טהורות, מודו רבנן לר׳ מאיר דכולן טמאות, דהאי דם מהיכא אתא, על כרחך מחדא מנייהו הוא. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
בדקה אחת מהן ונמצאת. טהורה ולעיל קתני ומצאה טמאה. ותן האמור בזה בזה. והאמור בזה בזה:
כולן טמאות. ומיהו תולות זו בזו. כדלעיל:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
כולן טמאות. אית דגרסי שלשתן טמאות וכתב הרא"ש ז"ל הא דטמאות כולן ברישא ובסיפא מיהא נמי היא והסמוכה לה כתב הראב"ד ז"ל דדוקא ישנות שמתוך שינה הן דוחקות זו את זו וחוששים שמא דחקה אחת ונכנסה למקום חברתה אבל אם הם נעורות במטה אין לחוש להשמטה שאפשר לכל אחת מהן שתדע את מקומה ואם אומרת ברי לי שלא באתי למקום מציאת דם טהורה ע"כ:
אימתי בזמן שעברו. אית דגרסי שעלו וכו' אבל אם עלו וכו'. וי"ס א"ר יהודה אימתי בזמן וכו' עליה משמע דגרסי' כלומר ע"ג החיצונה וכן משמע מן המפרשים ומלשון הטור שהועתק שם סי' ק"ץ בס' שלחן ערוך. לשון מורגל בפי הפוסקים תמצאנו בטור ח"מ בה"ש סי' קס"ט ובס"ס שפ"ט ושם בש"ע ג"כ תמצאנו ובספר הלבוש פעמים בסי' קס"ט וס"ס שפ"ט וגם בפ' ששי דב"ב סי' ו' בלשון רשב"ם כמו שהעתקתי שם אבל וכו' ע"כ הג"ה: אבל שם ביד פ"ט משמע קצת ממגיד משנה דגרסי' עליה הלמד בחירק והיוד בפתח וז"ל בקיצור דכיון שכתב רבינו למטה דכשעלו דרך מרגלות המטה כשנמצא תחת אחת מאותם החיצונות ממילא דדין זה הוא או בשעלו דרך עלייה או בדרך שיש לחוש בכל מקום שנמצא הדם לכל אחת מהם ע"כ אמנם אין הכרח ולא שום ראיה ממה שתמצא בקצת מקומות כתובה מלה זו עלייה בשני יודין והיה נראה נכון דגרסי' עלייה הלמ"ד קמוצה דלגירס' עליה הלמ"ד בסגול וההא בפתח קשה קצת לשון שלשתן דקתני דהרי אינם אלא שתים ע"ג החיצונה. ואעפ"כ לא גרסי' רק עליה וכדכתיבנא שגם בס' הלבוש שם סעיף ?נ' אבל אם עלו כולן דרך החיצונה כולן טמאות. וכן תמצא לשון זה בגמ' פ"ק דשבת ריש דף ט' אע"פ שהעביר דרך עליו חייב ופירש"י ז"ל דרך עליו שהגביהו למעלה מעשרה ע"כ. וכן שם בשם הירושלמי רפ"ק ר' יוסי אומר אם העבירו דרך עליה חייב ואם לאו פטור ע"כ. אחר זמן רב ראיתי שגם הר' יהוסף ז"ל הגיה ונקד עליה העין בקמץ והלמ"ד בסגול וכדכתיבנא:
למה הדבר דומה. בגמ' בעי למה ליה למיתני למה הדבר דומה ומשני ה"ק להו ר"מ לרבנן מ"ש בדם דלא פלגיתו עלי ומ"ש בגל דפלגיתו עלי אבל רבנן סברי בשלמא בגל אימור עורב וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:
לגל טמא שנתערב בשני גלים. כך מצאתי מוגה:
עד שיודע לך טומאה היכן היא. ס"א טהרתו היכן היא. ונ"א עד שתודע לו טומאתו ונמחקו מלות היכן היא ובכולה מתני' מצאתי מוגה כלשון הזה בדקה אחת מהן ונמצאת טהור היא טהורה ושתים טמאות שתים ומצאו טהור הן טהורות והשלישית טמאה שלשתן ומצאו טהור כולן טמאות למה הדבר דומה לגל טמא שנתערב בין שני גלין טהורים ובדקו אחד מהן ומצאו טהור הוא טהור ושנים טמאים שנים ומצאו טהור הם טהורים והשלישי טמא שלשתן ומצאו טהור כולם טמאים דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר וכו': וי"ס בדקה אחת מהן ומצאה טהורה וכו' ול"ג ונמצאת וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל:
וחכמים אומרים בודק וכו'. ק"ק לע"ד דכיון דחכמים באו להקל הל"ל כיון שבדק עד הסלע או עד הבתולה טהור ושמא רוצים לומר שאע"פ שבדק פעם אחת עד הסלע או עד הבתולה יחזור ויבדוק שנית שמא לא דקדק יפה בתחלה וטהור וז"ל הרמב"ם ז"ל וחכמים ס"ל כי בשלש נשים בידוע בהכרח כי אחת היא רואה הכתם אלא שאין אנו יודעים מי היא אבל בגלים האלו יתכן שהטומאה אינה שם ואבדה שאכלתה חיה או שטפוה המים על כן כשיחפור עד שיגיע קרקע בתולה או עד שיגיע לסלע הותרו המקומות כולם אשר נתחפשו החפוש הזה ע"כ:
5.
If three women slept in one bed, and blood was found under the middle one, they are all unclean. If it was found under the inner one, the two inner ones are unclean while the outer one is clean. If it was found under the outer one, the two outer ones are unclean while the inner one is clean. Rabbi Judah said: when is this so? When they passed by way of the foot of the bed, but if they passed across it, they are all unclean. If one of them examined herself and was found clean, she remains clean while the two others are unclean. If two examined themselves and were found to be clean they remain clean while the third is unclean. If the three examined themselves and were found to be clean, they are all unclean. To what may this be compared? To an unclean heap that was mixed up with two clean heaps: If they examined one of them and found it to be clean, it is clean while the two others are unclean; If they examined two of the heaps and found them to be clean, they are clean while the third one is unclean; And if they examined the three and they were all found to be clean, they are all unclean, the words of Rabbi Meir, For Rabbi Meir used to say: any object that is presumed to be unclean remains unclean until it is known to you where the uncleanness is. But the sages say: one continues the examination of the heap until one reaches bedrock or virgin soil.
משנה ו
שִׁבְעָה סַמָּנִין מַעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם. רֹק תָּפֵל, וּמֵי גְרִיסִין, וּמֵי רַגְלַיִם, וְנֶתֶר, וּבוֹרִית, קְמוּנְיָא, וְאֶשְׁלָג. הִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת, הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמָּנִין וְלֹא עָבַר, הֲרֵי זֶה צֶבַע, הַטָּהֳרוֹת טְהוֹרוֹת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַטְבִּיל. עָבַר אוֹ שֶׁדֵּהָה, הֲרֵי זֶה כֶתֶם, וְהַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת, וְצָרִיךְ לְהַטְבִּיל:
ברטנורה
שבעה סממנין מעבירין על הכתם. שאין הדם בטל עד שיעביר כולן עליו:רוק תפל ומי גריסין. מפרש לקמן במתניתין:נתר. אלו״ם בלע״ז. ומין קרקע הוא ומזהיר. ובערבי קורין לו שי״ב:בורית. מין צמח הוא שמנקה ומטהר:קמוניא. עשב שמיבשים אותו וטוחנים אותו ומנקין בעפרו את הידיס להעביר את הזוהמא. ובלשון גמרא קרוי שלוף דוץ:אשלג. לא אתפרש לי:הטבילו. לבגד שיש בו כתם קודם שהעביר עליו הסממנים הללו:הרי זה צבע. דאי הוה דם הוה עבר:שדיהה. נשתנה מאדמומיתו:
תוסופות יום טוב
שבעה סמנין מעבירין על הכתם. ולעיל פ"ז מ"ב כתבתי בשם התוס'. דה"ה בכבוס טוב:
מעבירין על הכתם. שאם הדבר מסופק אם הוא דם או צבע. בין לבעלה בין לטהרות מעבירין עליו ז' סמנין. ואם עמד בעינו הרי זה צבע. וטהורה. ואם אינה מעברת עליו ודאי טמאה מספק. שאין זה ספק של דבריהם דהולכין בו להקל. שהרי כבר אנו יכולין לעמוד על עקרו של דבר בבדיקה. הלכך כל שאינה בודקה בסימנין הרי היא טמאה והבגד טמא. המגיד פ"ט מהא"ב [הלכה ל"ו]:
ונתר. כתב הר"ב בערבי קורין לו שי"ב. ועיין מ"ש בזה בריש פ"ב דכלים:
או שדיהה. פי' הר"ב נשתנה מאדמימותו. כלומר שחסר ממנו מראה האדמימות. כדפירש הר"ב בדיהה דלבנונית במ"ב פ"ק דנגעים. *[וכן במכילתין ספ"ב]:
הרי זה כתם כו' וצריך להטביל. ואפילו דיהה ולא עבר. מהני טבילתו. ועיין מ"ש במשנה ב' פ"ג דאהלות [ד"ה שכל הבלוע]:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
שבעה סמנים וכו'. ופי' רש"י ז"ל שם שבעה סממנים כל דבר המועיל לחברו קרי ליה סם לגביה ואין סם לשון בושם ולא לשון מרפא אלא לשון דבר הצריך לתקון חברו. וכתבו שם תוס' ז"ל מעבירין על הכתם פי' הקונט' לבודקם אם דם נדה הוא ור"ת ז"ל מפ' דאפי' דם נדה ודאי אע"ג דמטמא לח ויבש כיון דאינו עובר ע"י ז' סמנים בטל וטהור דתני ר' חייא דם נדה ודאי מעביר עליו ז' סממנים ומבטלו ע"כ והכא מבמכילתין משמע דהדר ביה רש"י ז"ל. ודייק הכא בגמ' ממילתיה דר' חייא דבקפידא תליא מילתא דכיון שהעביר עליו ז' סמנים אפי' לא עבר הרי הוא בטל וטהור הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת הסמנים מדאזיל ליה חזותא ומש"ה נמי אם העביר עליו ז' סמנים ולא עבר ושנאן ועבר טהרותיו טהורות דאם איתא דדם הוה בהעברה קמייתא הוה עבר ודוקא טהרות שנעשו בין העברה ראשונה לשנייה אבל טהרות שנעשו אחר העברה שנייה טמאות שהרי הקפיד עליו לספק דם כיון שחזר והעבירן ועבר ע"י העברה שנייה כדרך דם לעבור ע"י שבעה סמנים. וכתבו תוס' ז"ל דלהכי נקט תלמודא מלת ועבר שאין צורך בה לאשמעינן דאז קפידתו קפידא הואיל והועילה מחשבתו שעבר ומש"ה נמי קתני במתני' דכי לא עבר טהור ואע"ג דהקפיד ע"כ. עוד הקשו תוס' ז"ל וא"ת כיון דבקפידא תליא מילתא א"כ מה צורך בהעברת סמנים כיון דמבטל בלבו סגי וי"ל דבטלה דעתו אצל כל אדם אם יבטלנו בלא ז' סמנים ע"כ:
ונתר תנא נתר אלכסנדרית ולא נתר אנטפטרית. ובטור י"ד סי' ק"ץ. וכתב שם בית יוסף וקצת משמות ז' סמנים הללו לא נתברר לנו עכשיו מה הן הלכך לדידן נפל ענין העברת ז' סמנים בבורא ע"כ ועיין במ"ש מענין נתר ר"פ שני דכלים:
6.
Seven substances should be applied to a stain: tasteless spittle, the liquid of crushed beans, urine, lye, soapwort, cimolian earth, and potash. If one immersed it and then handled clean things on it, and then applied to it the seven substances and the stain did not fade away it must be a dye, and the clean things remain clean and there is no need to immerse it again. If the stain faded away or grew fainter, it must be a bloodstain and the clean things are unclean and it is necessary to perform immersion again.
משנה ז
אֵיזֶהוּ רֹק תָּפֵל, כֹּל שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם. מֵי גְרִיסִין, לְעִסַּת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל, חֲלוּקַת נָפֶשׁ. מֵי רַגְלַיִם, שֶׁהֶחֱמִיצוּ. וְצָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלשׁ פְּעָמִים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. הֶעֶבִירָן שֶׁלֹּא כְסִדְרָן, אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָה סַמָּנִין כְּאַחַת, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם:
ברטנורה
שלא טעם כלום מבערב. כל אותה הלילה, והיינו תפל בלא טעם. והוא שישן מחצות אחרון של לילה עד הבוקר. ועד שלש שעות ביום נקרא רוק תפל לענין זה. ואם השכים בבוקר ושנה פרקו, לא הוי רוק תפל:לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש. שנחלק האוכל מן הקליפה. לועסה לגריסת הפול ומעבירו על הכתם:שהחמיצו. שהסריחו. וכמה חימוצן, כל ששהו שלשה ימים:וצריך לכסכס. לשפשף שלש פעמים לכל סם וסם, כדרך כיבוס בגדים שכופל צד עם צדו ומשפשף:כסדרן. ששנויים כאן:לא עשה ולא כלום. לא לבדוק ולא לבטל:
תוסופות יום טוב
כל שלא טעם כלום. שהאוכל ממתקו ומעביר את כחו. רש"י. וכ' הר"ב והוא שישן כו' ובמ"ח פרק בתרא דפסחים תנן ישנו כו' וקאמר ר' יוסי דהיינו נתנמנמו. והלכה כמותו. ובגמ' דהכא מסקי' נמי דכי נתנמנם סגי. ותמיהני דלא מסייעינן מההיא דפסחים. ומ"ש הר"ב ואם השכים בבקר ושנה פרקו לא הוי רוק תפל. פרש"י דהדבור מעביר כח הרוק:
וצריך לכסכס. פי' הר"ב לשפשף כו' שכופל צד עם צדו ומשפשף כן ל' רש"י ומסיים נמי ומוליך ומביא אבל לא מלאני לבי להגיה זה משום דבגמ' (דף סג) בעי ר' ירמיה אי הולכה והובאה נחשביה כא' או כתרתי ועלה בתיקו. ואפשר דהואיל וכתמים דרבנן לקולא. וא"צ להוליך ולהביא ג"פ. ומ"מ הרמב"ם בפ"ט מהא"ב (הל' ל"ז) כתב ג"כ ומוליך ומביא בכל כסכוס:
לא עשה ולא כלום. ל' הר"ב לא לבדוק ולא לבטל. וכן לשון רש"י וכלומר שאם יודע ודאי שהוא דם ורוצה לבטלו כדי שתטלה לה הטבילה דהא תנן במשנה ב' פ"ג דאהלות שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור הא יכול לצאת טמא. ואע"ג דלא נפיק:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
מי גריסין לעיסת גריסין מתני' דלא כר' יהודה דתניא ר' יהודה אומר מי גריסין רותח ועובר שיתן לתוכו מלח פי' וקודם שיתן לתוכו מלח שהמלח מעביר כח הגריסין:
חלוקת נפש. כתב בערוך פי' חלוקת נפש שלא טעמה מאכל מבערב זה פי' ר"ח ורבינו גרשום ז"ל פי' גריסין שבור כגון גרש כרמל ומתרגמינן פירוכן. לעיסת כמו לא ילעוס אדם חטין. של פול חלוקת נפש כלומר מלעיסת אותו פול שנתבשל כ"כ שמאליו הוא נחלק לשנים והאי נפש כמו מנפשו מעצמו. ועוד אמר לן חלוקת נפש שמתחלק מעצמו בתוך קליפתו דהיינו נפש שלו כמו נפש שע"ג קבר ואמר לן משום רב האיי גאון תרי טעמי עוקת נפש כלומר שכ"כ הוא נלעס שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש פי' אחר חלוקת נפש שכ"כ נלעס יפה שכבר נחלק מן השנים ועומד ליכנס בנפש בגרון עכ"ל ז"ל. וז"ל בערך לעס לעיסת גריסין של פול על עוקת נפש פי' כשילעוס אדם גריסין יפה יפה ולא נשאר בהן כלום אלא הן בעוקת נפשו פי' כשילעוס בהכנסת בית הבליעה שדומה לעיקה של בית הבד ולעוקת המים של מערה מים של אותן גריסין יפים להוציא הכתם ע"כ:
ומי רגלים שהחמיצו. פי' מי רגלים שאמרנו היינו כשהחמיצו וי"ס דגרסי מי רגלים מי רגלים שהחמיצו מ"מ:
ומי רגלים א"ר יוחנן כל שיעורי חכמים בכתמים צריך שיעור לשיעורן דילד או דזקן דאיש או דאשה מכוסין או מגולין בימות החמה או בימות הגשמים ופירש"י ז"ל דזקן מעלי טפי מכוסין מעלי טפי בימות החמה מעלי טפי ע"כ וכתבו תוס' ז"ל בשבת פ' ר' עקיב' דף צ' דמשלשה ימים עד מ' יום הוא דמעבירין אבל תוך ג' או לאחר מ' יום אין מעבירין וכתב מיי' שם סי' ה': ומ"מ. וצריך לכסכס שלשה פעמים לכל דבר ודבר העבירן שלא כסדרן או שהעביר שבעתן כאחת לא עשה כלום. והיא הגהת הר' יהוסף ז"ל:
7.
What is meant by tasteless spittle? From one who had eaten nothing [that day]. The liquid of crushed beans? The chewing of split beans, ready to be swallowed. Urine? That has fermented. One must scour the stain three times with each of the substances. If he applied them out of the prescribed order, or if he applied the seven substances simultaneously, he has done nothing.
משנה ח
כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְאֵלּוּ הֵן הַוְּסָתוֹת, מְפַהֶקֶת, וּמְעַטֶּשֶׁת, וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּפִי כְרֵסָהּ, וּבְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ, וְשׁוֹפַעַת, וּכְמִין צְמַרְמוֹרוֹת אוֹחֲזִין אוֹתָהּ, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְכֹל שֶׁקָּבְעָה לָהּ שָׁלשׁ פְּעָמִים, הֲרֵי זוֹ וָסֶת:
ברטנורה
כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. לעיל בפרק קמא תנינא לה, והתם מיירי בוסתות דיומי כגון מט״ו יום לט״ו יום, או מחודש לחודש, והכא מיירי בוסתות דבגופה, שכל זמן שייראו בה סימנים הללו רגילה לראות בהן, אבל אין לה זמן קבוע לראות:מפהקת. יש מפרשים, פותחת פיה בכל כוחה. אלחר״י בלע״ז. ויש מפרשים, פושטת זרועותיה וגופה. אשטרנ״י קלא״ר בלע״ז:בפי כרסה. נגד טבורה:שפולי מעיה. בית הרחם:ושופעת. מפרש בגמרא ששופעת דם טמא מתוך דם טהור, כגון שהיא רגילה לראות דם טהור תחילה, דהיינו דם שאינו מחמשה דמים טמאין, ואח״כ דם טמא. והאי נמי הוי וסת. וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור, דיה שעתה:צמרמורת. לשון סמר מפחדך בשרי (תהילים קי״ט:ק״כ). אריצמינ״ט בלע״ז:אוחזין אותה. כך למודה להיות בכל עת שהיא רואה:וכן כיוצא בהן. משאר סימנים שהנשים הרואות דם למודות להיות בכך. כגון שראשה כבד עליה, או אוחזה רתת ורעד, או כאב לב, וכיוצא בזה, אם קבעה לה שלש פעמים הרי זה וסת:
תוסופות יום טוב
ואלו הן הוסתות מפהקת כו'. וכולהו הני וסתות איירי שמפהקת או מעטשת שעה או שתים בעת שרגילה לראות אבל משום פיהוק או משום עטוש חדא זימנא לא קבעה מדמפליג (במתני' דלקמן) בין תחלת וסת לסוף וסת. ובחד פיהוק וחד עיטוש לא שייך תחלה וסוף. תוס'. ואיכא למידק דאי משום הא דלקמן אמאי מצריכין כל כך שיהא שעה או שתים. וגם קשה ז"ש כלל או שתים. ול' הרא"ש כמה פעמים זה אחר זה וגם לא תלי טעמא בדלקמן אלא משום דחדא זימנא זה דרך כל האדם:
ומעטשת דרך מטה. טור סי' קפ"ט:
צמרמורת. כ' הר"ב ל' סמר מפחדך בשרי. וצמרמורת כפול. הרמב"ם. והסמ"ך והצד"י מתחלפים. ששניהם ממוצא השינים. ובחבורו רפ"ח מהלכות א"ב כתב ויסתמר שערות בשרה ומתישב בהכי מאי דהדר כתב הר"ב לק' או אוחזה רתת ורעד אע"ג דאין כן דעת הרמב"ם בהך דלקמן שהוא כ' (רפ"ח מהא"ב) או ייחם בשרה. אבל נראה בעיני שחלוף גרסאות הן בגמ' (דף ס"ג) דהר"ב גורס ורותתת והרמב"ם גורס ורותחת בחי"ת:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
ואלו הן הוסתות וכו'. כצ"ל:
מפהקת. פי' ר"ח וכן בערוך כאדם שמוציא קול דרך הגרון וכתב הרא"ש ז"ל שכל הפירושים דברי אלהים חיים דכל חוש שנוי הגוף כיון שהוחזקה בו הוא סימן להתעוררות עקירת הדם ע"כ:
וכל שקבעה לה שלשה פעמים ה"ז וסת. והר' יהוסף ז"ל הגיה וכל שתקבע לה שלשה פעמים וכו'. ובגמ' אמר שמואל לוסתות דיומי משקבעתן שני פעמים הוי וסת לוסתות דגופא כגון הני דמתני' משקבעתן פעם אחת הוי וסת ולמה שלא מנו חכמים כגון אכלה שום וראתה אכלה בצלים וראתה כססה פלפלין וראתה צריך לקביעתם שלשה פעמים. וכעין צמרמורית מ"מ ביו"ד אחר הרי"ש:
8.
For any woman who has a regular period it suffices [to reckon her period of uncleanness from] the time she discovers the flow. And these are the signs of a regular period: [if the woman] yawns, sneezes, feels pain at the top of her stomach or the bottom of her bowels, discharges mucus, or is seized by a kind of shivering, or any other similar symptoms. Any woman who established for herself [one of the symptoms] three times behold this is a regular period.
משנה ט
הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִתְחִלַּת הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְמֵאוֹת. בְּסוֹף הַוְּסָתוֹת, כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְתוֹךְ הַוְּסָתוֹת, טְהוֹרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יָמִים וְשָׁעוֹת, וְסָתוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה עִם הָנֵץ הַחַמָּה, אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא עִם הָנֵץ הַחַמָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַיּוֹם שֶׁלָּהּ:
ברטנורה
למודה להיות רואה בתחלת הוסתות שבגופה. כגון בתחלת העטושים והפיהוקין וכיוצא בהן:אף ימים ושעות וסתות. שעות נמי וסתות נינהו, ובתר דידהו אזלינן. שאם היתה רגילה לראות מעשרים יום לעשרים יום ומשש שעות לשש שעות, מותרות לשמש ביום עשרים עד שש שעות, וחוששת בשעה ששית לבד. עברה שעה ששית ולא ראתה, מותרת לשמש כל היום כולו:היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה. סיומא דמלתא דרבי יוסי היא:אינה אסורה אלא עם הנץ החמה. וכל הלילה משמשת. ואם עבר הנץ החמה ולא ראתה, משמשת כל היום. דדוקא שעת הוסתות חוששת, ותו לא:רבי יהודה אומר כל היום שלה. כלומר מותרת לשמש כל היום, משעבר הנץ החמה ולא ראתה. אבל כל הלילה שלפני הנץ החמה של וסתה, אסורה לשמש. ועם הנץ החמה דקתני, היינו דרגילה למחזי בסוף ליליא מקמי דלמטי תחלת יממא, ואנן אסרינן לה כל עונת וסתה. נמצאת אסורה כל הלילה שהיא עונת וסתה. והלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב
בסוף הוסתות. ולא נמשך אחר הוסתות כך מסיק הטור סי' קפ"ט בשם הרשב"א:
רבי יוסי אומר אף ימים ושעות וסתות. כ' הר"ב שעות נמי וסתות כו' מותרת לשמש וחוששת בשעה ששית לבד דתניא והזרתם את בני ישראל מטומאתם (ויקרא ט״ו:ל״א) מכאן אמר רבי ירמיה (ובפ"ב דשבועות דף י"ח גרסינן א"ר יאשיה) (וכן נראה) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה אמר רבה עונה. ולמאי דכתבתי במשנה ד' פ"ב דקיימא לן וסתות דרבנן קרא אסמכתא בעלמא וכן כתב המגיד בפ"ד מהא"ב (הלכה י"ב) גם הר"ן פ"ב דשבועות:
ר' יהודה אומר כל היום שלה. פי' הר"ב משעבר הנץ החמה ולא פליג אוסתות הגוף דרישא וכן כתבו כל הפוסקים. ומ"ש הר"ב דהלכה כר"י הכי אמר רבא בגמרא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות. בוסתות שבגופה קאמ'. ומ"מ לימודת ביו"ד אחר הלמ"ד ובתי"ו בסוף התיבה בכולה מתני'. גם מ"מ וסת לשון יחיד בכולה מתני' עד ממילתא דר' יוסי. גם מ"מ אינו אסור אלא עד שתנץ החמה:
בפי' ר"ע ז"ל צריך למחוק סימן היו"ד ואין לכותבו רק קודם הדבור המתחיל ואינה מוטהרת:
עוד בפירושו ז"ל מקמי דלימטי תחלת יממא אבל אי מטא תחלת יממא קאמר ר' יהודה בברייתא כל הלילה שלה פי' שלאחר יום עונת וסתה אבל כל אותו היום אסור דהוא עונתה. וכתוב שם בב"י בשם רשב"א ז"ל דמדאפליגו ר' יוסי ור' יהודה בימים ושעות וסתות ושבקי וסתות דגופה דסלקי מינייהו אלמא וסתות פשוטים דגופה דכ"ע שעות הוסת בלחוד הוי הוסת אבל אחר השעות אין וסת ואינה חוששת לו ע"כ. ועיין ג"כ שם בב"י סימן קפ"ד:
אלא עם הנץ החמה ס"א אלא עד שתנץ החמה:
9.
If a woman usually observed her menstrual discharge at the onset of the symptoms of her regular periods, all clean things that she handled while the symptoms were in progress are unclean. But if she regularly observed them at the end of the symptoms, all clean things that she handled while the symptoms lasted remain clean. Rabbi Yose says: even days and hours may determine regular periods: if she regularly observed blood flow at sunrise she is forbidden intercourse at sunrise only. Rabbi Judah says: all that day is hers.
משנה י
הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְשִׁנְּתָה לִהְיוֹת רוֹאָה לְיוֹם עֶשְׂרִים, זֶה וָזֶה אֲסוּרִין. שִׁנְּתָה פַעֲמַיִם לְיוֹם עֶשְׂרִים, זֶה וָזֶה אֲסוּרִין. שִׁנְּתָה שָׁלשׁ פְּעָמִים לְיוֹם עֶשְׂרִים, הֻתַּר חֲמִשָּׁה עָשָׂר וְקָבְעָה לָהּ יוֹם עֶשְׂרִים, שֶׁאֵין אִשָּׁה קוֹבַעַת לָהּ וֶסֶת, עַד שֶׁתִּקְבָּעֶנָּה שָׁלשׁ פְּעָמִים. וְאֵינָהּ מִטַּהֶרֶת הַוֶּסֶת, עַד שֶׁתֵּעָקֵר מִמֶּנָּה שָׁלשׁ פְּעָמִים:
ברטנורה
ואינה מיטהרת מן הוסת שפסק ממנה, שלא לחוש לו:
תוסופות יום טוב
שאין אשה קובעת לה וסת עד שתקבענו ג"פ. וה"מ למעקריה שאינו נקבע כדי שתהיה צריכה ג"פ לעקרו אבל לחוש לו חוששת אפילו בפעם א' כמבואר בגמרא וממתני' דקתני וזה וזה אסורין לא הוה שמעינן אלא בימי נדתה ולא בי"א ימים שבין נדה לנדה כמבואר בגמרא:
ואינה מטהרת הוסת עד שתעק' ממנה ג"פ. וה"מ כשקבעתו ג"פ אבל לא קבעה לה אלא פעם אחד. או ב"פ. בחדא זימנא מיעקרא כדאיתא בגמרא:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
היתה למודה להיות רואה ליום ט"ו לטבילתה כמו שאכתוב בס"ד. ואיתא בתוס' פ' שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף ל"ז.) וכתב שם הרא"ש ז"ל דצריך לחלק בין סרוגין דשורים לסרוגין דימי' דהכא בעינן שישלש בדילוג פי' שאין הראשון של ט"ו מן המנין ואילו גבי נגיחת שורים כשראה שור ונגחו וראה שור ולא נגחו וראה שור ונגחו וראה שור ולא נגחו וחזר וראה שור ונגחו וראה שור ולא נגחו נעשה מועד לסירוגין וקי"ל דהראשונה מן המנין וכ"כ שם נימוקי יוסף בשמו בדף כ'. ואיתא בגמ' ס"פ בנות כותים ופי' שם רש"י ז"ל ושנתה לה וסת ליום עשרים פעם אחת:
זה וזה אסורין אין צריך לומר ט"ו שעבר שאסור שהרי כל היום המתינה שמא תראה וקיימא לן דחייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לוסתה ואין צריך לומר יום עשרים שראתה בו שהרי נדה היא אלא ה"ק כשיחזור ויגיע ט"ו אסורה לשמש שהרי יום וסתה הוא ועדיין לא דלגחו אלא פעם אחת ואין וסת נעקר בפחות משלשה פעמים וכשיגיע יום עשרים לראיה של עשרים אסורה לשמש שמא תקבע וסת מעשרים לעשרים שהרי שנתה פעם אחת ליום עשרים וכן פעמים ליום עשרים זה וזה אסורין יום ט"ו ויום עשרים הבא אבל שלש פעמים ליום עשרים הותר יום ט"ו ונאסר יום עשרים ע"כ: ואמר רב יהודה אמר שמואל התם (פ' בנות כותים דף ל"ט) לא שנו דמיום ט"ו הוי וסת קבוע דליבעי תלתא זימני למיעקריה אלא שהיתה רגילה לראות יום ט"ו לטבילתה שטובלת לסוף ז' ימי נדה ורואה ליום ט"ו שהוא יום כ"ב לראייתה דכבר שלמו ימי זוב לסוף י"א והרי ד' ימים שהגיעו ימים שראויה להיות בהן נדה אבל ט"ו לראייתה ושנתה ליום עשרים לטבילתה שהיא כ"ז לראייתה דבימי זיבתה קאי לא קבעה דס"ל לשמואל דאין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ולא בעיא תלתא זימני למעקריה ובחדא זימנא הוא דעקור לה ואם ישבה ולא בדקה טהורה והכא אמר רב פפא לא שנו שאין אשה קובעת וסת בפחות מתלתא זימני אלא למיקבע וסת דתיהוי דיה שעתה ולא יעקר בפחות מתלתא זימני אבל למיחש בחדא זימנא חיישא לה שאם ראתה ביום ט"ו פעם אחת חוששת לט"ו הבא ולא תשמש ופרכי' מאי קמ"ל תנינא היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורין ומשני אי ממתני' ה"א ה"מ היכא דקאים לה אותו יום ששנתה בו בתוך ימים שראויה להיות בהן נדה כי מתני' שהיא למודה להיות רואה ביום ט"ו לטבילתה שהוא כ"ב לראייתה וכדאוקימנא התם בבנות כותים ישנתה ליום עשרים לטבילתה שהן כ"ז לראייתה דכי הדר מטי יום ט"ו לטבילתה קיימא לה בימים הראויים לנדה שהרי שלמו לאחר טבילה י"א שבין נדה לנדה ונכנסה ד' ימים בימים הראויין לנדות אבל היכא דקאי בתוך ימי זיבתה כגון שהיתה למודה להיות רואה ליום ט"ו לטבילתה והקדימה וראתה בתוך ימי הזוב כגון ליום עשירי לטבילה אימא לא תיחוש לה פי' דכי מטיא טבילה אחריתי ותטבול ויגיע יום עשירי לא תאסר לשמש דהא קיימא לן כל י"א יום בחזקת טהרה שאינה מוחזקת רואה דלכך משום חדא זימנא לא תיחוש לה דאקראי בעלמא הוא קמ"ל:
ושנתה להיות רואה ליום עשרים זה וזה אסורין. ואפי' היכא דקיימא בתוך ימי זיבתה נמי אמרינן בגמרא דחיישא לה וכדכתבינן:
שנתה פעמים ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה שלשה פעמים וכו'. גמ' אמר שמואל זו דברי רבן גמליאל בר רבי שאמר משום רשב"ג וס"ל נמי כוותיה דלא הויא חזקה בציר מתלת זימני כדשמעינן ליה בכל דוכתא דקאמר לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא אבל חכמים אומרים ראתה אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש פי' לשנות בוסתות דגופא דמשקבעתן פעם אחת הוי וסת ולא לשלש בוסתות דיומא:
10.
If a woman regularly observed [menstrual blood] on the fifteenth of the month, and then she changed and observed it on the twentieth both become prohibited. If she changed twice and observed it on the twentieth both [are still] prohibited. If she changed it three times to observe it on the twentieth then the fifteenth becomes permitted and the twentieth is set [as her regular day], for a woman does not establish a regular cycle until she sets it three times, and she doesn't lose her regular cycle until she is free from it three times.
משנה יא
נָשִׁים בִּבְתוּלֵיהֶם כַּגְּפָנִים. יֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ אָדֹם, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ שָׁחֹר, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מְרֻבֶּה, וְיֵשׁ גֶּפֶן שֶׁיֵּינָהּ מֻעָט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל גֶּפֶן יֶשׁ בָּהּ יַיִן. וְשֶׁאֵין בָּהּ יַיִן, הֲרֵי זֶה דּוֹרְקְטִי:
ברטנורה
יש גפן שיינה אדום ויש גפן שיינה שחור. כך יש אשה שדם שלה אדום, ויש שדם שלה שחור:כל גפן יש בה יין. כל אשה יש לה דם נדה ודם בתולים:ושאין בה הרי זה דורקטי. דור קטוע. כלומר קטוע בנים, עקרה שאינה יולדת:
תוסופות יום טוב
נשים בבתוליה' כגפנים וכו'. הדברים הללו הם מועילים לנו בדיני הטוען לא נמצאו בתולים לנערה ורי"א כי יש נשים שאין להם דם לא דם נדה ולא דם בתולים אמנם לא תוליד כו' הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
יכין
האשה שהיא עושה צרכיה השתינה בספל וכן באו"א כו': וראתה דם בספל: רבי מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה דבעומדת א"א לה להטיל מים בכח. ועי"ז המי רגלים נדחקים למקור, ואפשר דהדר אייתי דם בהדייהו, משא"כ ביושבת טהורה, דמיירי דמטלת מים בכח, דאין המי רגלים נדחקים למקור. ואיל"הק אף דבשעת הטלת מי רגלי' א"א שירד דם ממקור. דכיון דמטלת בכח. נסתם אז מעין הדם. עכ"פ דלמא אחר הטלת מי רגלים ירד הדם לספל. י"ל דמיירי ביושבת על שפת הספל ופי המקור אחורי ספל, וכיון דדם אינו מקלח בחוזק כמ"רג. אחורי ספל אבעיי לה לאשכוחי לדם. ומדמצאתו בספל. ש"מ עם מ"רג בא הדם, וממכה שבכיס השתן. והכי קיי"ל [י"ד קנ"ב]: ר' יוסי מטהר אף דהכא כ"ש מרישא מדאיכא הכא ס"ס. קמ"ל דאפילו לכתחילה מטהר ר"י שתתעסק בטהרות. והכי קיי"ל [שם]: השאילה חלוקה לנכרית גדולה. שראוייה לראות: או לנדה ואח"כ לבשתו זאת ולא בדקה החלוק מקודם: הרי זה תולה בה דנדה או עכו"ם לא תתקלקל ע"י שתתלה בה: או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו: כולן טמאות דהי מנייהו נקלקל. ק' נימא כאן נמצא כאן היה ?: ישבו על ספסל של אבן דאמק"ט וה"ה כ"ח מגבו ומטלית שאין בו גע"ג אצבעות. וקיי"ל כוותי' [י"ד ק"צ ס"י]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת דבוקות יחד ורגליהן משולבות: ושתיהן טהורות ודוקא בלא שהתה בין מציאת הכתם לבדיקתה כשיעור בדיקה לחורין וסדקים. וה"ה בבדקה בכה"ג ומצאה טהורה היא טהורה וכולן טמאות [שם ס"נ ונ"א]: ותולות זו בזו בהיתה א' מהן. מד' נשים שמסולקות דם, תולה בחברותיה. אפילו מצאו א"ע כולן טהורות. ומכ"ש בלא בדקו כלל: ואם לא היו ראויות לראות שכולן מסולקות דם: רואין אותן כאילו הן ראויות וכולן טמאות [שם סנ"ב]: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ואינן משולבות. יחד: תחת הפנימית ר"ל אותה ששכבה סמוך לקיר: א"ר יהודה אימתי רק ב' החיצונות טמאות: בזמן שעברו דרך מרגלות המטה ולא עברה פנימית על מקום הדם: אבל אם עברו שלשתן דרך עליה שכולן עברו על מקום הדם שתחת החצונה: כולן טמאות וקיי"ל כר"י [שם ס"נ] מיהו בנמצא בסדין שמתכסי' בו. בין כך וכך כולן טמאות מיהו תולות ז"בז כסי' י"ג: כולן טמאות ולא מחלקינן בין באו לשאול בב"א או בזה אחר זה כטהרות פ"ה מ"ה? עי' ש"ך י"ד קי"א ס"ק טו וע' מ"שכ י"ד ש"ך ק"צ סקנ"ח: לגל טמא שיש שם כזית ממת: או לבתולה קרקע שניכר שלא חפרוה עדיין ובלא מצא תלינן בעורב שנטלו, משא"כ בג' נשים מודו דטמאות, דהאי דם מהיכא: שבעה סמנין מעבירין על הכתם להכיר אם דם נדה הוא, ודוקא ע"י כולן. מיהו ע"י כבוס טוב נמי. בעמד בעינו. צבע הוא ומותרת לבעלה ולטהרות: ונתר מין קרקע: ובורית בורית קמוניא ואשלג כולן מין עשב: הטבילו להבגד שיש בו הכתם קודם שהעביר הסמני' עליו: עבר או שדיהה שחסר מאדמימותו: וצריך להטביל להבגד. דטבילה א' לא הועילה שהרי הקפיד עליו וחוצץ: כל שלא טעם כלום שלא אכל כל הלילה. וישן כל חצי ליל אחרון. ולא דיבר כלום משקם. ורק עד ג' שעות בבקר. וסי' אגיד: לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש שנחלק האוכל מהקליפה שע"ג מנפשה. ר"ל מעצמה. ולא בידי אדם. ולועסו ומעבירו. רב"א: מי רגלים שהחמיצו ששהו ג' ימים והסריחו: וצריך לכסכס לשפשף הבגד עם הסם. בין ידיו. כדרך כבוס: העבירן שלא כסדרן שלא כסדר שנמנו במ"ו: לא עשה ולא כלום לא לבדיקה כנ"ל ולא לבטלו קודם טבילה היכא דודאי דם נדה הוא דלא יעבור עי"ז: כל אשה שיש לה וסת ברפ"ק מיירי בוסת שתלוי בזמן. והכא בוסת הגוף: מפהקת געהנען וי"א רענגען: ומעטשת למעלה או למטה [ש"ך סי' קפ"ט סקנ"ג]: וחוששת בפי כריסה שכואב נגד טבורה: ובשפולי מעיה נגד פי רחם: ושופעת ששופעת ליחה מאותו מקום, קודם ראיית דם: וכמין צמרמורת שוידער: וכן כיוצא בהן שראשה כבד או אוחזת רתת או כאב לב: היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסתות בתחלת העטושין: טמאות כשראתה דם אח"כ. דמדהוחזקה אמרינן כותלי בית הרחם העמידוהו: וסתות דברגילה לראות בשעה ידוע ביום. מותרת לשמש באותו יום עד אותה שעה. ובעברה השעה ולא ראתה מותרת מיד. כיצד ? היתה וכו': ר' יהודה אומר כל היום שלה דאחר נץ החמה מותרת ולא ליל שמקודם. ואנן קיי"ל דבוסת הגוף שאינו תלוי בזמן. אינה אסורה רק בשעת הוסת, ובוסת הגוף שקבוע ליום. לפניו מותר. ולאחריו אסורה עונה. דהיינו או יום או לילה [י"ד קפ"ט סקל"ט]. ובוסת הקבוע ליום לחודא. אסורה כל אותו יום או לילה שרגילה לראות אז [שם קפ"ב ס"ב]: ואינה מטהרת הוסת שקבעתה ג"פ: עד שתעקר ממנה ג"פ אבל וסת שקבעה רק פ"א נעקר בפ"א: נשים בבתוליהם לענין טענת בתולים: ושאין בה יין הרי זה דורקטי דור קטוע מלהוליד:
מלכת שלמה
ויש גפן שיינה ממועט. כך צ"ל:
הרי זו דורקטי. כך מ"מ:
סליק פרקא
11.
Women in regard to their virginity are like vines: One vine may have red wine, while another has black wine. One vine may yield much wine while another yields little. Rabbi Judah stated: every vine yields wine, and one that yields no wine is but a dorketi.