רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

Mishnayos Club 6/20/2024

Progress Schedule
זרעים
תרומות
פרק ט
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
Zeraim
Terumos
Chapter 9
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11
  א ב ג ד ה ו ז
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7

Mishnah

משנה א
הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה, שׁוֹגֵג, יוֹפַךְ. וּמֵזִיד, יְקַיֵּם. אִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, יְקַיֵּם. וּבְפִשְׁתָּן, מֵזִיד, יוֹפַךְ:
ברטנורה הזורע תרומה שוגג יופך. חורש ומהפך, כדי שלא יגדל, ואין בכך כלום:ומזיד יקיים. כיון שנקרא שם תרומה על השדה היה נראה כמאבד את התרומה:ואם הביאה שליש אפילו שוגג יקיים. משום דאסור לאבד את התרומה:ובפשתן מזיד יופך. ואפילו הביאה שליש, כדי שלא יהנה בקסמין ויחשוב שהזרע בלבד הוא דהוי תרומה ואסור, ועיקר פשתן משום קסמין הוא ולא משום זרע:
תוסופות יום טוב הזורע תרומה. ע' בפי' הר"ב במשנה דס"פ: יופך. מפורש במ"ג פ"ב דכלאים:
יכין מלכת שלמה
1.
He who plants terumah, if unwittingly, may overturn it, but if intentionally, he must allow it to remain. If it had already grown a third of its full size, whether he had planted it unwittingly or intentionally, he must allow it to remain. But in the case of flax, even when planted intentionally he must overturn it.
משנה ב
וְחַיֶּבֶת בְּלֶקֶט וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה. וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים, מְלַקְּטִים. וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל, מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא עֲנִיֵּי כֹהֲנִים, שֶׁמָּא יִשְׁכְּחוּ וְיִתְּנוּ לְתוֹךְ פִּיהֶם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן, לֹא יְלַקְּטוּ אֶלָּא טְהוֹרִים:
ברטנורה בדמי תרומה. דגידולי תרומה אסורים לזרים:לא ילקטו אלא עניי כהנים. דחיישינן אדמלקטי ליה שדו לפומייהו:אם כן לא ילקטו אלא טהורים. דהא כהן טמא אסור בתרומה. והלכה כר״ע:
תוסופות יום טוב אמר ליה ר' עקיבא א"כ וכו'. כתב הר"ב והלכה כר"ע. ולכאורה משמע דר"ע דעת שלישית דאף טמאים אסורים. אבל הרמב"ם כתב בפירושו ג"כ הלכה כר"ע ובחבורו העתיק רישא דמתניתין יתכן לומר דס"ל דר"ע היינו ת"ק:
יכין מלכת שלמה
2.
And it is subject to gleanings, the forgotten sheaf and peah. Poor Israelites and poor priests may glean them, but the poor Israelites must sell theirs to priests for the price of terumah and the money becomes theirs. Rabbi Tarfon says: only poor priests may glean them, lest [the others] forget and put it into their mouths. Rabbi Akiva said to him: if that be so, then only those who are clean should be allowed to glean.
משנה ג
וְחַיֶּבֶת בְּמַעַשְׂרוֹת וּבְמַעֲשַׂר עָנִי, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וַעֲנִיֵּי כֹהֲנִים נוֹטְלִים, וַעֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל מוֹכְרִין אֶת שֶׁלָּהֶם לְכֹהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, וְהַדָּמִים שֶׁלָּהֶם. הַחוֹבֵט מְשֻׁבָּח. וְהַדָּשׁ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה, תּוֹלֶה כְפִיפוֹת בְּצַוְּארֵי בְהֵמָה וְנוֹתֵן לְתוֹכָן מֵאוֹתוֹ הַמִּין, נִמְצָא לֹא זוֹמֵם אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא מַאֲכִיל אֶת הַתְּרוּמָה:
ברטנורה וחייבת במעשרות. מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה:ובמעשר עני. אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן:החובט. גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן:כפיפות. סלין:מאותו המין. של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים:נמצא לא זומם. כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין:ולא מאכילה תרומה. דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת:
תוסופות יום טוב וחייבת במעשרות. פי' הר"ב והוא הדין בתרומה. כלומר תרומה גדולה ותרומת מעשר וכ"כ הר"ש. וכתב עוד ולא חש להזכיר אלא דברים הנתנים אף לזרים. כדי למוכרה לכהן בדמי תרומה ומיהו מעשר שני אינו נמכר *) [וקתני] לה עכ"ל. דהא תנן מעשרות תרתי משמע [*ובפי' שהזכרתי כתוב ואף ע"ג דמ"ש אינו נמכר הא לא קתני ליה בהדיא ע"כ. ואפילו למאן דאמר דמעשר שני ממון בעלים איכא למימר] טעמא דאינו נמכר משום דסתם זורע תרומה כהן הוא. ומעשר שני לבעלים. וכן הרמב"ם הזכיר בפירושו ובחבורו שהלוים מוכרים מעשר שלהן לכהנים. ולא הזכיר מכירה במעשר שני. [*ובריש מסכת מעשר שני כתבתי דהלכה כמאן דאמר ממון גבוה. ומיהו במשנה ט פרק ד בכורות כתבתי דמלישנא דמעשרות ליכא למידק דאף מעשר שני במשמע]: [*ועניי ישראל מוכרים וכו'. וכך הלוים מוכרים לכהנים מעשר שלהן. הרמב"ם]:
יכין מלכת שלמה
3.
And it is also subject to tithes and poor man’s tithe. Both Israelites and priests that are poor may accept them, but the poor Israelites must sell that which is theirs to the priest for the price of terumah and the money belongs to them. He who beats the grain with sticks [instead of threashing with an animal] is to be praised. But he who threshes it [by having an animal walk on it] what should he do? He must suspend baskets from the neck of the animal and place in them from the same kind, with the result that he will neither muzzle the animal nor feed it terumah.
משנה ד
גִּדּוּלֵי תְרוּמָה, תְּרוּמָה. וְגִּדּוּלֵי גִדּוּלִין, חֻלִּין. אֲבָל הַטֶּבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ וְהַמְדֻמָּע וְהַבִּכּוּרִים, גִּדּוּלֵיהֶן, חֻלִּין. גִּדּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, חֻלִּין, וּפוֹדֶה אוֹתָם בִּזְמַן זַרְעָם:
ברטנורה גדולי תרומה תרומה. מדרבנן עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גדולי תרומה כתרומה:וגדולי גדולין חולין. אם חזר וזרע אותן גדולין, גדוליהן חולין:הטבל. גדוליו חולין, משום דרובו חולין:ומעשר ראשון. נמי משום דרובו חולין:וספיחי שביעית. לפי שאינן מצויין ואינן נוהגים בכל שנה:ותרומת חוצה לארץ. נמי לפי שאינה מצויה:והמדומע. שרובו חולין:ובכורים. שאינן מצויין [שאינן] נוהגים אלא בשבעת המינים:גדולי הקדש ומעשר שני חולין. שאם זרע מהן סאה אחת והוסיף כמה סאה, חולין. אף בדבר שאין זרעו כלה:ופודה אותם בזמן זרעם. פודה כל האוצר בדמי אותה סאה:
תוסופות יום טוב גדולי תרומה תרומה. עי' במשנה ב פרק ב דבכורים [*וגם עיין במ"ב פרק ב דבכורים] [אלו ז' תיבות שייכים בד"ה אבל והמעתיק ראם כתובים על הגליון והעתיק שלא במקומם ולא דק וכן תראה ריש פ"י בדברי הר"ב טעות כזה]. ומ"ש שם: אבל הטבל. עיין במשנה ו': והמעשר ראשון. שלא נטלה תרומתו. הר"ש: והמדומע. עיין סוף פ"ז: והבכורים גדוליהן חולין. עי' במ"ב פ"ב דבכורים ומתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים. וכן לענין מעשר שני והכי מוקים לה בירושלמי:
יכין מלכת שלמה
4.
What grows from terumah is terumah, but that which grows from growths [of terumah] is hullin. As for untithed produce, first tithe, after-growths from the sabbatical year, terumah grown outside the land, mixtures of hullin with terumah (medumma) and first-fruits what grows from them is hullin. What grows from dedicated produce and second tithe is hullin and it is to be redeemed [at its value] at the time when it was sown.
משנה ה
מֵאָה לִגְנָה שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, כֻּלָּן מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁל חֻלִּין וְאַחַת שֶׁל תְּרוּמָה, כֻּלָּן אֲסוּרִין:
ברטנורה מאה לגנה של תרומה. שדה שנזרעה ערוגות ערוגות ויש בה מאה ערוגות של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין:כולן מותרים. קולא הוא שהקילו בגדולי תרומה דערוגה אחת של חולין מתרת ערוגות רבות בדבר שזרעו כלה:אבל בדבר שאין זרעו כלה. אחת של תרומה אוסרת מאה של חולין, לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה:
תוסופות יום טוב [*לגנה. פי' הר"ב ערוגה. וכ"כ בפי' שהזכרתי ומסיים לשון כסלי לגיא בברכות ע"כ. והוא שם פ"ק ריש דף ו והגירסא שם לאוגיא ופירשו התוספות כי כסלא לאוגיא כעין תלמים המקיפים את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים הדין אוגיא להוי פאה עכ"ל. ותמיהה לי שאין הלמדי"ם שוים שבמשנתנו נראה שהיא שרשית ובברכות היא משמשת]: כולן אסורים. פירש הר"ב לפי שאין הקרקע עולה בק"א. תוספתא. ויהיב הרמב"ם טעמא לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין ע"כ. ולא דמי למשנה י דפ"ד דהתם בתלוש ראויין הן להתערב [*ועיין לעיל פ"ד מ"ח]:
יכין מלכת שלמה
5.
If a hundred rows were planted with terumah seeds and one with hullin, they all are permitted, if they are of a kind whose seed disintegrates in the soil. But if they are of a kind whose seed does not disintegrate in the soil, then even if there be a hundred [rows] of hullin and one of terumah, they all are prohibited.
משנה ו
הַטֶּבֶל, גִּדּוּלָיו מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, גִּדּוּלֵי גִדּוּלִין, אֲסוּרִין. אֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה, כְּגוֹן הַלּוּף וְהַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשּׁוּם, כַּשְּׂעוֹרִים:
ברטנורה הטבל גדוליו מותרים. באכילת עראי, כשאכל [צ״ל כשאר] טבל שלא נגמרה מלאכתו:בדבר שזרעו כלה. השתא מפרש תנא למלתיה דתנן לעיל הטבל גדוליו חולין לא הויא אלא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורים באכילת עראי:השום כשעורה. כלומר השום חשוב זרעו כלה כמו השעורה. ונקט שעורה לפי שאין בתבואות דבר שיהיה זרעו כלה ונאבד מהרה כמו השעורה. פירוש אחר השום שהוא גדול כשעורה אין זרעו כלה, אבל פחות מכשעורה זרעו כלה. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב [*הטבל גדוליו מותרין. לשון הר"ב באכילת עראי. כשאכל טבל שלא נגמרה מלאכתו. ור"ל דדוקא כשאכל אותן גדולין קודם שנגמרה מלאכתן. ופירוש נגמרה מלאכתן היינו למעשרות. וכמו ששנינו זמן של כל פירי ופירי בפ"ק דמעשרות ממשנה ה ולהלן. וז"ל הר"ן בסוף פ"ז דנדרים *)שכל גדוליו מותרין בדבר שזרעו כלה. טבל שהוקבע למעשר כגון שנתמרח בכרי אסור לאכול ממנו עראי. אם זרעו גדוליו מותרין לאכול ממנו עראי. כ"ז שלא הוקבעו למעשר. אבל דבר שאין זרעו כלה. גדולי גדולין אסורין לאכול מהן עראי אפילו קודם אותו מירוח. מפני אותו טבל שנתמרח כבר. המעורב בהן. ע"כ]: גדולי גדולין אסורין. דטבל דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטל. פרק ז דנדרים דנ"ח. ועיין מ"ש לעיל. פ"ד משנה ז: השום כשעורים. לפירוש הראשון שמפרש הר"ב והוא מהרמב"ם ניחא הגירסא. אבל לפירוש השני והוא מהר"ש נראה שהגירס' כשעור' [*וכן נראה שהיא גירסת הר"ב וכך היא הגירסא במשנה של פירוש שהזכרתי]:
יכין מלכת שלמה
6.
As for untithed produce, what grows from it is permissible if of a kind whose seed disintegrates [in the soil]. But if of a kind whose seed does not disintegrate, then even what grows from plants which grew out of it are forbidden. Which is the kind whose seed does not disintegrate? Like luf, garlic and onions. Rabbi Judah says: onions are like barley.
משנה ז
הַמְנַכֵּשׁ עִם הַנָּכְרִי בַּחֲסִיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹתָיו טֶבֶל, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי. שְׁתִילֵי תְרוּמָה שֶׁנִטְמְאוּ, שְׁתָלָן, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא, וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכֹל עַד שֶׁיָּגֹם אֶת הָאֹכֶל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיָגֹם וְיִשְׁנֶה:
ברטנורה המנכש. תולש עשבים רעים הגדלים בתוך התבואה והירקות:בחסיות. כגון השום והלוף והבצלים והכרתי, כל אלו נקראים חסיות:אע״פ שפירותיו. של עובד כוכבים טבל, דסבר האי תנא אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר וגדולי טבל טבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי. שתילי תרומה. כגון שתילי כרוב ותרדין שנטמאו ושתלן, טהרו מלטמא. דכיון שנתחברו לקרקע ונבטלו מתורת אוכל. וא״ת כיון דעיקר גזירה גדולי תרומה כתרומה אינה אלא משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה, אכתי כיון דטהרו משהי לה גביה. וי״ל דתרומה נמכרת בזול הרבה לפי שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים ואם נטמאת טעונה שרפה, הלכך אפילו אם היו נותנים לכהן תרומה כדי לזרעה לא היה [צ״ל מפסיד] מבטל שדהו, אבל אם היו הגדולין חולין היה משהה תרומה טמאה כדי לזרעה:ואסורים לאכול. מעלה בעלמא היא:עד שיגום האוכל. יחתוך כל הראוי לאכילה, ומה שיגדל אח״כ יהא מותר:עד שיגום וישנה. שיחתוך מה שגדל גם בפעם השניה, ומה שיגדל משני ואילך יהיה מותר. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב אע"פ שפירותיו טבל אוכל וכו'. ל' הר"ש וכמ"ד במנחות בפ' רבי ישמעאל (מנחות ד' סז.) מרוח העובד כוכבים פוטר. וכוותי' פסק הרמב"ם בפ"ק מה"ת.[*ולא מחייב אלא משום בעלי כיסין. באכילת עראי לא גזור. ואפי' גזור. כיון דשתלה פקע לה טבלה מינה כדאמרי' במנחות פ' ר' ישמעאל (מנחות דף ע.) גבי שבולת שמרחה ושתלה. ואפילו למ"ד כיון שמרחה טבלה לה וכי קרא עליה שם קדשה לה הני מילי במרוח ישראל דחייב מדאורייתא ל' הר"ש. וכותיה פסק הרמב"ם בפ"ק מהלכות תרומה]: טהרו מלטמא. כתב הר"ב וא"ת כיון דעיקר גזירה כו'. וי"ל דתרומה נמכרת בזול כו'. וכ"כ הר"ש והם דברי התוס' דפ' כל שעה (פסחים דף לד ע"א). ומיהו איכא למימר שלא הוצרכו לתרץ כך אלא לרבה דמפרש ואסורים לאכול לזרים אבל למסקנא דמעלה בעלמא הוא ואף לכהנים אסורים לאכול וכן מפ' הר"ש והר"ב למתניתין אין כאן קושיא כלל. דכיון שאסור לאכול עד שיגום. ודאי דלא משהי ליה:
יכין מלכת שלמה
7.
He who weeds allium plants (whose seeds do not disintegrate) for a Gentile, even though the produce is untithed he eat from them in a casual fashion. Saplings of terumah which had become unclean and were re-planted, become clean from their uncleanness. But they must not be eaten until the edible part [of the stalk] has been lopped off. Rabbi Judah says: he must [before eating] lop off a second time that which grew on the edible part.
זרעים תרומות פרק ט
Zeraim Terumos Chapter 9