First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת. הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת, בְּכָל זְמָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף הָאָשָׁם. הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם, בְּכָל זְמָן. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הַחַטָּאת בָּאָה עַל חֵטְא, וְהָאָשָׁם בָּא עַל חֵטְא. מַה חַטָּאת פְּסוּלָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אַף הָאָשָׁם פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ:
ברטנורה
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. כגון שנשחטה עולה לשם שלמים:כשרים. ויזרוק דמן ויקטיר אמוריהן לשמן. דבקדושתייהו קיימו ואסור לשנויי בהו:אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה. וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו וישחטנו לשמו. דאמר קרא (דברים כ״ג:כ״ד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה׳ אלהיך נדבה, אם נדבה אינו נדר, ואם נדר אינו נדבה, אלא הכי קאמר, אם כמה שנדרת עשית שנשחט לשם נדר ולשם הבעלים, יהא נדר ויצא הבעל ידי חובת נדרו. ואם לאו, שלא נשחט הזבח לשם בעלים, יהא נדבה, כלומר כשר הוא כאילו הביאו לנדבה, אבל לא יצא ידי נדרו, שלא עלה לבעלים לשם חובה. ודוקא קרבן יחיד שיש לו בעלים, אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן, עלו לצבור לשם חובה, שהשחיטה מושכתן למה שהן ראויין לו. ודוקא כששחטן בפירוש שלא לשמן, אז אמרינן דלא עלו לבעלים לשם חובה. אבל שחטן סתם, עלו לבעלים לחובה:חוץ מן הפסח. דבפסח כתיב (שם טז) ועשית פסח, עד שיהו כל עשיותיו לשם פסח, ועוד כתיב (שמות י״ב:כ״ז) ואמרתם זבח פסח הוא, שתהא זביחה לשם פסח, והנהו תרי קראי, חד לפסול אם נעשה שלא לשם פסח, וחד לפסול אם נעשה שלא לשם בעלים:וחטאת. דבחטאת נמי כתיבי תרי קראי, כתיב (ויקרא ד׳:כ״ה) ושחט אותה, לחטאת, שתהא שחיטה לשם חטאת, וכתיב (שם) ולקח הכהן מדם החטאת, עד שתהא קבלת הדם וזריקתו לשם חטאת, וכפר עליו הכהן, עליו ולא על חברו, דהיינו שתהא לשם בעלים. מחטאתו אשר חטא, שתהא לשם אותו החטא. ולא אמרן דחטאת שלא לשמו פסול, אלא כששחטו לשם קדשים אחרים, אבל שחט לשם חולין, כשר, ולא עלה לבעלים לשם חובה, דכתיב (שם כב) ולא יחללו את קדשי בני ישראל, קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים:הפסח בזמנו. פסול שלא לשמו כל זמן שחיטתו, דהיינו מחצות היום של ערב פסח עד הערב. אבל קודם לכן ואחר מכן, קיימא לן פסח בשאר ימות השנה שלמים הוי. וכל דינו כשלמים:אף האשם. כדמפרש טעמא ואזיל, החטאת באה על החטא וכו׳ וכתיב כחטאת כאשם. ורבנן סברי, חטאת דכתיב ביה מיעוטא, פסול. אשם דלא כתיב ביה מיעוטא, כשר. ואם תאמר, אשם נמי כתיב ביה אשם הוא, האי, לא נאמר אלא לאחר הקטרת אימורין. ואם בא למעט שלא לשמו דפסול, קודם הקטרת אימורין היה צריך לכתבו. ואין הלכה כר׳ אליעזר:
תוסופות יום טוב
כל הזבחים. שם כולל כל הקרבנות הקריבים מב"ח שנוהגים בו לדורות כאשר צונו השם. הרמב"ם בסוף הקדמה למסכת זו. ואע"פ שלשון זביחה לא נאמר בכתוב אלא בשלמים ועולות. שאותה תשובה שהשיב הראב"ע ככתוב בפירושו סוף פרשת יתרו מפסוק וזבחת [עליו את] עולותיך [ואת שלמיך] עדיין לא נאמר חטאת ואשם. אבל השאלה אינה. לפי שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. והראב"ע בעצמו נשתמש בזה במקום אחר. והעתקתיו בריש מס' תרומות ועיין ספ"ב דחולין:
שנזבחו שלא לשמן. עבודה קמייתא נקט וה"ה קבלה והולכה וזריקה כדתני סיפא [מ"ד]. תוספות:
כשרים. לשון הר"ב ויזרוק דמן ויקטיר אימוריהן. מסיים רש"י ולאכול את הנאכלים. ומ"ש הר"ב דבקדושתייהו קיימי בריש מנחות דייק לה הר"ב במתניתין גופה. ועיין מ"ש שם. [*ומה שכתב הר"ב ואם לאו שלא נשחט הזבח לשם בעלים. ול' הרמב"ם ששחט שלא לשמן או שלא לשם בעלים]. ומה שכתב הר"ב ודוקא קרבן יחיד שיש לו בעלים אבל קרבנות צבור כו' דייק ליה הרמב"ם מדתנן לבעלים. וטעמא שכתב הר"ב שהשחיטה מושכתן. בגמרא ד' ו' ומשום דלב ב"ד מתנה עליהן. ומ"ש הר"ב ודוקא כששחטן בפירוש שלא לשמן וכו'. עיין בלשון התוספות שהעתקתי בסוף פ"ג דב"מ:
ומן החטאת. כתב הר"ב דבחטאת נמי כתיבי וכו' וזריקתו לשם חטאת. לאו דמשמע ליה מולקח אלא מייתי ליה בגמרא מוכפר עליו הכהן מחטאתו. שתהא כפרה לשם חטאת. ומ"ש הר"ב אבל שחט לשם חולין כשר כו' דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל כו'. אע"ג דהאי קרא לחייב מיתה בטבל דרשינן ליה [כמ"ש בספ"ט דסנהדרין] דלמא קדשי מיותר קא דריש. דהו"מ למכתב ולא יחללו את אשר ירימו. תוספות. ומ"ש הר"ב קדשים מחללים וכו'. לשון רש"י הכי דריש ליה אין דבר אחר מחלל את קדשי בני ישראל. ועיין במשנה דלקמן:
הפסח בזמנו. פירש הר"ב כל זמן שחיטתו דהיינו מחצות היום כו' אבל. קודם לכן וכו' קי"ל כו' וכל דינו כשלמים כפירש"י. וכ"כ התוספות ד' ח' ע"ב ועיין מ"ש במשנה ד' פ"ה דפסחים. ולבן בתירא דמשנה ג' דפסק הר"ב והרמב"ם כמותו. אפילו קודם חצות נמי. והיינו דהרמב"ם פירש כן במתניתין דהכא דזמנו יום י"ד כו' ומיהו לרש"י ותוספות אפשר לומר דאינהו ס"ל דאין הלכה כבן בתירא וכדעת הראב"ד בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין. ול"ק מהא דתנן במשנה ג' פ"ה דפסחים דפסח ששחטו קודם חצות פסול דהתם לשמו ופלוגתא דלקמן בשלא לשמו. ועיין בריש מתניתין דלקמן:
רבי אליעזר. ביו"ד גרסינן כדמוכח מתניתין ג' פ"ג דתמורה:
החטאת באה על חטא וכו'. איכא חטאת ואשם נמי דאין באין על חטא. חטאת יולדת ואשם מצורע. אלא משום דרובא אתו על חטא. משוי להו אהדדי. תוספות:
אף האשם. כתב הר"ב וכתיב כחטאת כאשם ולרבנן למאי הלכתא אתקש אשם לחטאת. לומר לך מה חטאת טעונה סמיכה [דכתיב בה (ויקרא ד׳:כ״ט) וסמך את ידו על ראש החטאת]. אף אשם טעונה סמיכה. גמרא דף י"א עמוד ב':
יכין
מלכת שלמה
1.
All sacrifices slaughtered not in their own name are valid, except that they do not count in fulfilling their owners’ obligation, with the exception of the pesah and the hatat (sin-offering). [This is true for] a pesah in its proper time and a hatat at all times. Rabbi Eliezer says: also the asham (guilt-offering). [This is true for] a pesah in its proper time and a hatat and an asham at all times. Rabbi Eliezer said: the hatat comes on account of sin, and the asham comes on account of sin: just as a hatat [slaughtered] not in its own name is invalid, so the asham is invalid if [slaughtered] not in its own name.משנה ב
יוֹסֵי בֶן חוֹנִי אוֹמֵר, הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת, פְּסוּלִים. שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶם, כְּשֵׁרִין. לְשֵׁם נָמוּךְ מֵהֶם, פְּסוּלִים. כֵּיצַד. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, פְּסוּלִין. קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כְּשֵׁרִין. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים, כְּשֵׁרִין. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, פְּסוּלִין:
ברטנורה
הנשחטים לשם פסח. כל שאר זבחים שנזבחו בארבעה עשר בניסן לשם פסח. פסולים. וכן שנזבחו לשם חטאת בכל זמן, פסולים. כי היכי דאינהו פסולים לשם אחרים. ופליג אתנא קמא דמתניתין דאמר כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. ואמר איהו, ובלבד שלא ישחטם לשם פסח ולא לשם חטאת:שמעון אחי עזריה. נקרא כן, על שם שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק צרכי שמעון אחיו שהיה עוסק בתורה, והתנו ביניהם שיהא חלק לעזריה בשכר תלמודו של שמעון:שחטן. לשאר זבחים:לשם גבוה מהן. כדמפרש ואזיל. כשרים:לשם נמוך מהן. לשם זבח שהוא פחות מהן בקדושה:פסולים. דכתיב (ויקרא כ״ב:ט״ו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה׳, במורם מהם אין מתחללים, בנמוך מהם מתחללים. ואין הלכה כר׳ יוסי בן חוני, ולא כשמעון אחי עזריה:בכור ומעשר בהמה. בהמה. נמוכין משלמים, מפני שהשלמים טעונים מתן ארבע, כלומר שתי מתנות שהן ארבע, וסמיכה ונסכים, ותנופת חזה ושוק. משא״כ בבכור ובמעשר דדמן טעון מתנה אחת, ואין סמיכה ונסכים נוהגת בהן, ולא תנופת חזה ושוק:
תוסופות יום טוב
הנשחטים לשם פסח ולשם חטאת פסולים. דמצינו מותר פסח בא שלמים [כדתנן ספ"ב דשקלים] ואין מותר שלמים בא פסח. מה פסח שמותרה בא שלמים שחטה לשם שלמים פסול. שלמים שאין מותרן בא פסח. אם שחטן לשם פסח אינו דין שיהו פסולין. וכן מצינו בחטאת שמותרה בא עולה [כדתנן נמי התם] ואין מותר עולה בא חטאת וכו' בגמרא:
לשם גבוה מהן כשרים וכו'. פירש הר"ב דכתיב ולא יחללו וגו' אשר ירימו במורם מהם אין מתחללין כו'. ודרשינן נמי לענין טבל במיתה [כמ"ש בספ"ט דסנהדרין] דאי להך דהכא לחוד הוא דאתא לכתוב קרא אשר הורמו. מאי אשר ירימו ש"מ תרתי. דבעתידים לתרום כו' דהיינו טבל. גמרא. ולטבל לחוד לא אתי דהא קדשי מיותר כמ"ש לעיל בשם התוספות. והקשה לי מהר"ר יצחק לוי. דלעיל דרשינן ולא יחללו בדבר אחר. דלא כתיב בקרא. והכא דרשינן ולא יחללו במורם דבקרא. ותריצנא ליה דהכי איכא למדרש לקרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל בדבר אחר. ואת אשר ירימו נמי אין מחללין. ומדהדר וכתב את גבי אשר ירימו משמע למדרש הכי דהא ה"מ למכתב ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו אלא קרא תרתי קאמר דלא יחללו קדשי בדבר אחר דהיינו חולין ואת אשר ירימו דהיינו במורם נמי אין מחללין:
כשרים. בגמרא בעי רבי זירא אי כשרים ועולים קאמר. ובתרתי פליגי. אי כשרים ולא עולים קאמר. ובגבוה [מודו רבנן ובנמוך] (ונמוך)פליגי דבנמוך פסולים לגמרי:
קדשי קדשים. מפורשים ברפ"ה:
יכין
מלכת שלמה
2.
Yose ben Honi says: [Sacrifices] slaughtered in the name of a pesah or a hatat are invalid. Shimon the brother of Azariah says: if one slaughtered them under a higher designation than their own they are valid; under a lower designation than their own, they are invalid. How so? If one slaughtered most sacred sacrifices under the designation of lesser sacrifices, they are invalid; [but] if one slaughtered lesser sacrifices under the designation of most sacred sacrifices, they are valid. If one slaughtered a bekhor or a tithe in the name of a shelamim, it is valid, but if one slaughtered a shelamim in the name of a bekhor or tithe, it is invalid.משנה ג
הַפֶּסַח שֶׁשְּׁחָטוֹ בְשַׁחֲרִית בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר. בֶּן בְּתֵירָא פּוֹסֵל, כְּאִלּוּ נִשְׁחַט בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַיְשִׁיבָה, שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים מִשּׁוּם חוֹבָה, חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת. וְלֹא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים:
ברטנורה
רבי יהושע מכשיר. דחשיב ליה כפסח בשאר ימות השנה, הואיל ואין זמנו עד בין הערבים:בן בתירא פוסל. הואיל ומקצת היום ראוי, הוה ליה כפסח בזמנו. והלכה כן בתירא:שבעים ושנים זקן. להודיעך שבישיבה אחת היו יושבים וכולן הורו כאיש אחד, לכך תני זקן ולא תנא זקנים:כל הזבחים הנאכלים. אבל עולה לא:ולא הוסיף בן עזאי. על דברי חכמים לפסול חוץ מפסח וחטאת, אלא עולה:
תוסופות יום טוב
בן בתירא פוסל. פירש הר"ב הואיל ומקצת היום ראוי וכו' ולא דס"ל דכל היום כשר ומש"ה פוסל שלא לשמו. אלא איהו נמי פוסל פסח שנשחט קודם חצות כדתנן במ"ג פ"ה דפסחים. גמרא:
מקובל אני. מסקינן בגמרא דגמרא גמירי ליה לבן עזאי ולית ליה טעמא בגוה. ומכאן ראיה למה שכתבתי במ"ב פ"ב דסוטה דגמירי לה לאו מסיני היא. ועיין במ"ג פ"ג דתמורה:
יכין
מלכת שלמה
3.
A pesah that was slaughtered on the morning of the fourteenth [of Nisan] under a different designation: Rabbi Joshua declares it valid, just as if it had been slaughtered on the thirteenth. Ben Batera declares it invalid, as if it had been slaughtered in the afternoon. Said Shimon ben Azzai: I have a tradition from seventy-two elder[s] on the day that Rabbi Elazar ben Azariah] was placed in the academy, that all sacrifices which are eaten, though slaughtered under a different designation are valid, except that their owners have not fulfilled their obligation, except the pesah and the hatat. And ben Azzai added only the olah, but the sages did not agree with him.משנה ד
הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן, פְּסוּלִים. כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם שְׁלָמִים. שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן, לְשֵׁם שְׁלָמִים וּלְשֵׁם הַפֶּסַח. שֶׁהַזֶּבַח נִפְסָל בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים, בַּשְּׁחִיטָה וּבַקִּבּוּל וּבַהִלּוּךְ וּבַזְּרִיקָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּהִלּוּךְ, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בִשְׁחִיטָה וְשֶׁלֹּא בְקַבָּלָה וְשֶׁלֹּא בִזְרִיקָה, אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בְהִלּוּךְ, שׁוֹחֵט בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ וְזוֹרֵק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַלֵּךְ, הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת. וּבִמְקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַלֵּךְ, אֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסָלֶת:
ברטנורה
קבל והלך וזרק. או או קתני. ששחטו שלא לשמן, או קבל הדם במזרק, או הוליך הדם למזבח, או זרק. כל אחת מארבע עבודות הללו שעשה שלא לשמן, בפסח ובחטאת, פסל. ובשאר זבחים, לא עלו לבעלים לשם חובה. ואפילו עשה אחת מארבע עבודות הללו לשמן ושלא לשמן יחד, בין שהקדים מחשבת לשמן למחשבת שלא לשמן בין שהקדים מחשבת שלא לשמן למחשבת לשמן, בכל ענין פסול:אבל אפשר שלא בהלוך. הלכך לא חשיבא למפסל. וחכמים אומרים, אף על גב דאפשר שלא בהלוך, מחשבה פוסלת בה. דעבודה שאפשר לבטלה שמה עבודה, והולכת הדם עבודה היא, שהרי פסולה בזר, דכתיב ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים, מקבלה ואילך מצות כהונה:המהלך במקום שהוא צריך להלך. הולכה זו, מחשבה פוסלת בה. כיצד, קבלו בחוץ להלן מן המזבח והכניסו בפנים, שקירבו לצד המזבח, זהו הלוך שצריך להלך, ומחשבה פוסלת בו. קבלו בפנים סמוך למזבח והוציאו לחוץ, זהו הלוך שאינו צריך, ואין מחשבה פוסלת בו. חזר והכניסו, זהו הלוך הצריך. ואין הלכה כר׳ אלעזר ולא כר׳ שמעון:
תוסופות יום טוב
או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן וכו'. פירש הר"ב ואפילו עשה אחת מארבע עבודות הללו לשמן ושלא לשמן יחד כו'. עיין במ"ב פ"ה דפסחים. כי שם הארכתי. עוד עיין מ"ש במ"ח פ"ח דב"מ. ובמ"ג פ"ד דפרה:
שהזבח נפסל כו' ובהלוך. פירש הר"ב והולכת הדם עבודה היא שהרי פסולה בזר כו' ש"מ דכל הכשר בזר לאו עבודה היא. וקשיא שחיטה דכשרה בזר כדתנן בספ"ג ותו בגמרא בפרקין דף י"ד ע"ב בהדיא אמרינן שחיטה לאו עבודה היא וכמו שאוכיח ג"כ בספ"ג דתמיד בס"ד וא"כ אמאי תפסל הזבח בשחיטה וי"ל דשאני שחיטה דבהנהו קראי דמעטיה רחמנא שלא לשמה בפסח. וחטאת. זביחה ושחיטה כתיב בהו בהדיא:
יכין
מלכת שלמה