First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפֶּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:
ברטנורה
עד אימתי חורשים בשדה האילן. לקמן מפרש איזהו שדה אילן:ערב שביעית. שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי:כל זמן שהוא יפה לפרי. כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית:עד העצרת. דעד העצרת יפה לפרי ותו לא, ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן ועצרת בשדה אילן והתירום ומותר לחרוש עד ר״ה של שביעית:
תוסופות יום טוב
ערב שביעית. כתב הר"ב ולקמן ילפינן: במשנה ד:
עד העצרת. כתב הר"ב ובשדה לבן כו' עד הפסח. כדברי ר"ש רפ"ב. וכתבו התוס' בפ"ק דמועד קטן [ג] דעצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות. ומ"ש הר"ב דרבן גמליאל וב"ד נמנו וכו'. ומותר לחרוש עד ר"ה משום דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק לקראי לדרשא אחריתא וס"ל דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים הרמב"ם והר"ש. גמ' דמועד קטן פ"ק. ועיין פ"ב משנה ב מ"ש שם בס"ד:
וקרובין דברי אלו וכו'. כיון דמלתייהו דבית הלל מפורש על כרחך לפרושי מלתייהו דבית שמאי [*פי' הכי] וכ"כ התוספות [*פ"ק] דמועד קטן [*דף ג]. ועיין מ"ש רפ"ג דפאה:
יכין
מלכת שלמה
משנה ב
אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן, כָּל שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת לְבֵית סְאָה, אִם רְאוּיִין לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ חוּצָה לוֹ:
ברטנורה
לבית סאה. קרקע שהיא נ׳ אמה על נ׳ אמה:ככר דבלה. התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרוים ככר דבלה:באיטלקי. במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו והמנה מאה דינרים והדינר שש מעות ומשקל כל מעה ט״ז שעורות בינוניות:פחות מכאן. מככר של ששים מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו:כמלא אורה וסלו. המלקט תאנים קרוי אורה כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים. וסלו, הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:
תוסופות יום טוב
שלשה אילנות לבית סאה. עיין במשנה ה:
אם ראויין לעשות כו'. אע"פ שאינן עושין כדמוכח לקמן דמשער בתאנים לשון הר"ש ועי' לקמן בפי' הר"ב מ"ג [*ומ"ש במ"ד בס"ד]:
האורה. ומצאנו במקרא גבי גפנים (תהילים פ׳:י״ג) וארוה כל עוברי דרך:
יכין
מלכת שלמה
2.
What constitutes an orchard? Any field in which there are at least three trees for every bet seah. If each tree is capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake. If less than this amount, they may only plow the area that is occupied by the gatherer when his basket is placed behind him.משנה ג
אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵם תְּאֵנִים. אִם רְאוּיִם לַעֲשׂוֹת כִּכַּר דְּבֵלָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֶה בָּאִיטַלְקִי, חוֹרְשִׁים כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכָּאן, אֵין חוֹרְשִׁים לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:
ברטנורה
אחד אילן סרק. שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה:אם ראויין לעשות. רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה:לצרכן. מלא אורה וסלו חוצה לו:
תוסופות יום טוב
אילן סרק. בירושלמי פריך כיון דאין פרי הרי נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית. ומשני דעד זמן זה מעבה הקורות והביאו הר"ש בר"פ: [*רואין אותן כאילו הם תאנים. פי' הר"ב ולמה שערו בתאנים על שפירותי' גסים ועושה הרבה. פירוש לפירושו דאית ביה תרתי לטיבותא שפירותיה גסים וגם עושה הרבה פירות וכן מפור' בירושלמי דאילו אתרוג גם ואינו עושה הרבה זיתים עושים הרבה ואין פירותיהן גסים]:
יכין
מלכת שלמה
3.
Whether they are fruit-bearing trees or non-fruit-bearing trees, we treat them as if they were fig-trees. If they are capable of yielding a cake of pressed figs, the size of sixty in the Italian maneh, then the entire bet seah may be plowed for their sake. If less than this amount, they may plow them only for their own needs.משנה ד
הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵלָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין, אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן, עַד שֶׁיִּהְיוּ מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. הָיוּ עֲשָׂרָה, מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה, בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד) בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית, אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁהוּא נִכְנָס בַּשְּׁבִיעִית, וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מָה חָרִישׁ רְשׁוּת, אַף קָצִיר רְשׁוּת, יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר:
ברטנורה
עד שיהיו מג׳ ועד ט׳. כלומר דין זה שאמרנו היינו מג׳ ועד ט׳, אבל אם היו עשרה או יותר אע״פ שאינן עושין חורשין:שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ארישא קאי דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן. ומנין שאין חורשין כל הבית סאה שנאמר בחריש ובקציר תשבות, ואם אינו ענין לשבת בראשית שכבר נאמר (שמות כ׳:ט׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמטה שכבר נאמר (ויקרא כ״ה:ג׳) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאסור ב׳ פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן. והכי קאמר קרא בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית תשבות. ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית, נמי תשבות, שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית:ר׳ ישמעאל אומר. לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמעינן מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר רחמנא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה שזה דוחה את השבת:
תוסופות יום טוב
עד שיהיו משלשה ועד תשעה. כתב הר"ב כלומר דין זה שאמרנו היינו מג' וכו'. דאי איכא ט' ולא יותר ויש בהן א' שאינו עושה ככר אין חורשין לכל אחד אלא צרכו וכ"כ הר"ש בהדיא. ותימה אם נשארו שמנה ואי נמי שלשה שכל אחד עושה ככר למה לא יחרוש כל הבית סאה בשבילם כמו אם אין בבית סאה אלא שלשה בלבד. והרמב"ם מפרש אלא א"כ כולן עושות פרי ויתקבץ מפירותיהן ככר שלששים מנה וזה לשונו בחבורו פ"ג מהלכות שמטה היו משלשה עד תשעה. וראוין לעשות ששים מנה חורשין כל בית סאה בשבילן. ואע"פ שיש בהם מי שאינו ראוי לעשות ע"כ. והשיג עליו הראב"ד מן הירושלמי שהביאו הר"ש ואמר שמוכח דכל אחד צריך שיעשה פרי לפי חשבון. ונ"ל שזה היה דעת הרמב"ם בפירושו בכאן והכ"מ מיישב דעת הרמב"ם בחיבורו לפי הירושלמי:
יכין
מלכת שלמה
4.
If one of the trees was capable of bearing a cake of dried figs [weighing sixty manehs], and the other two unable; or, if two could do so, but one cannot, then they may plow them only for their own needs. [This is the rule if the number of trees is] from three to nine, but if there were ten trees or more, whether they produce [the requisite amount of fruit or not] the whole bet seah may be plowed on their account. As it says: “In plowing and in harvesting, you shall rest” (Ex 34:21). It was unnecessary to state plowing and harvesting in the seventh year, rather [what it means is] the plowing of the year preceding which encroaches on the sabbatical year, and the harvest of the seventh year which extends into the year after. Rabbi Ishmael says: just as plowing is an optional act, so harvesting [referred to in the verse] is optional, thus excluding the harvesting of the omer [which is obligatory].משנה ה
שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין, וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. וְכַמָּה יְהֵא בֵינֵיהֶם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו:
ברטנורה
הרי אלו מצטרפין. ונחשבין כאילו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:וכמה יהא ביניהן. בין אילן לאילן:כמלא בקר וכליו. צמד בקר עם העול, והיינו ד׳ אמות. אבל פחות מכאן למיעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:
תוסופות יום טוב
וחורשין כל בית סאה בשבילן. לשון הר"ש י"מ עד העצרת אבל בירושלמי קאמר בהדיא עד ר"ה עכ"ל. ומצאתי בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כו ע"ב) דרש"י פירש כהני י"מ. ולפיכך אני אומר דאף הירוש' מפרש למתני' הכי שהיא משנה ראשונה. והא דקאמר בירושלמי בהדיא עד ר"ה היינו לאחר תקנת ר"ג וב"ד:
וכמה יהא ביניהם. קאי נמי אדלעיל מתניתין ב וכן כתוב בהדיא בפ"ג מהל' שמטה להרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
משנה ו
עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפֻזָּרוֹת בְּתוֹךְ בֵּית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמֻקָּפוֹת עֲטָרָה, אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶם אֶלָּא לְצָרְכָּן:
ברטנורה
נטיעות. ילדות, ולזקנות קרי אילן, והכא קמ״ל דאע״ג דשלשה אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה:שורות. שנטועות במקום א׳ כחומה ואינן מפוזרות:אין חורשין אלא לצרכן. משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות:שורה. תרגום חומה שורה:עטרה. גדר סביב:
תוסופות יום טוב
נטיעות. עיין במ"ח:
עד ר"ה. לשון הר"ש הלכה למשה מסיני דחסה התורה על ממונן שאם [לא] יחרוש להם מתיבשות דאין כחן יפה כזקנות:
ומוקפות עטרה. או מוקפות קתני וכ"כ בכסף משנה לפירוש הר"ש שהוא פירוש הר"ב וגם הרמב"ם והראב"ד כתבו או כו' אלא שמפרשי' עטרה בענין אחר:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
הַנְּטִיעוֹת וְהַדְּלוּעִים, מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ בֵּית סְאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל עֲשָׂרָה דְלוּעִים לְבֵית סְאָה, חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
ברטנורה
הנטיעות והדלועים מצטרפין לבית סאה. בדלעת יונית דוקא איירי במתניתין שהיא גדולה כאילן ולא בשאר דלועין. וצריך שיהיו הנטיעות רבות על הדלועים כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועים ארבעה מצטרפין לעשרה וחורשין כל בית סאה בשבילן:רשב״ג אומר. אפילו היו כל העשרה דלועין חורשין כל בית סאה בשבילן, לפי שהן כנטיעות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
תוסופות יום טוב
[*והדלועים. כתב הר"ב בדלעת יונית דוקא קמיירי כו'. עי' מ"ש בזה לקמן]. [*ר"ש בן גמליאל אומר כו'. כ' הר"ב והלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכן כתב הרמב"ם בפירושו אבל כתב דרבן שמעון בן גמליאל דוקא בדלעת יונית קאמר ואם כן אפשר דת"ק לא פליג וכן ראיתי בירושלמי מי שרצה לפרש דת"ק מיירי בדלעת יונית ומסיק דדיקא ר' שמעון בן גמליאל כך מיירי ומכל מקום הרמב"ם בחיבורו פ"ג מה"ש העתיק דברי ת"ק בלבד ובפי' הר"ש משמע דמכח רשב"ג מוקי לכולה מתני' בדלעת יונית ואין נראה לי כן מן הירוש' ע"ש ועיין במ"ז פ"ח דעירובין]:
יכין
מלכת שלמה
משנה ח
עַד אֵימָתַי נִקְרְאוּ נְטִיעוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיָּחֹלּוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּת שֶׁבַע שָׁנִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נְטִיעָה כִשְׁמָהּ. אִילָן שֶׁנִּגְמַם וְהוֹצִיא חֲלִיפִין, מִטֶּפַח וּלְמַטָּה כִּנְטִיעָה, מִטֶּפַח וּלְמַעְלָה, כְּאִילָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן:
ברטנורה
עד שיחולו. עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית ע״י פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית:נטיעה כשמה. בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פ״א כשמה כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא:שנגמם. שנחתך:חליפין. גידולים, לשון גזעו מחליף:כנטיעה. בין לענין חרישה בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון:
תוסופות יום טוב
[*רבי עקיבא אומר כו' אילן שנגמם כו' דברי רבי שמעון. ופסק הר"ב כתרווייהו. וכן כתב הרמב"ם ונתן טעם מפני שיש בתוספתא דברים מסכימים עם דבריהם. ובכסף משנה תמה על מה שפסק כרבי שמעון. סבר דהתוספתא שזכר היינו מאי דאמר בירושלמי רבי שמעון ורבי מאיר אמרו דבר אחד וכו' עיין שם. ולא זכר הכסף משנה טעם במה שכתוב הלכה כרבי עקיבא אולי משום דהלכה כרבי עקיבא מחבירו]:
מטפח ולמטה כנטיעה כו'. לשון הרמב"ם אם כרתו אותו עד שלא נשתייר ממנו על פני הארץ אלא פחות מטפח יהיה הצומח בו כנטיעות ואם הוא יותר מטפח יהיה הצומח בו כאילן ע"כ. [*ומ"ש הר"ב דהלכה כרבי שמעון כתבתי לעיל]:
יכין
מלכת שלמה