First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
כְּלָל אָמְרוּ בַּמַּעַשְׂרוֹת, כָּל שֶׁהוּא אֹכֶל, וְנִשְׁמָר, וְגִדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת. וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ אֹכֶל וְסוֹפוֹ אֹכֶל, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹמְרוֹ לְהוֹסִיף אֹכֶל, חַיָּב קָטָן וְגָדוֹל. וְכָל שֶׁאֵין תְּחִלָּתוֹ אֹכֶל אֲבָל סוֹפוֹ אֹכֶל, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה אֹכֶל:
ברטנורה
כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל. למעוטי סטיס שקורין בערבי ני״ל, וקוצה שקורין בערבי אלעצפו״ר, שאלו אינן אוכל, אע״פ שהן נאכלים ע״י הדחק. ואינם חייבים במעשרות:ונשמר. למעוטי הפקר שאין לו בעלים שישמרוהו:וגדוליו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות. וכל הני ילפינן מקרא, דכתיב (דברים י״ד:כ״ב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו׳. את כל תבואת, דומיא דתבואה שהוא אוכל. זרעך, המיוחד לך פרט להפקר שאין לו בעלים מיוחדים. זרעך דבר שזורעים אותו ומצמיח, פרט לכמהין ופטריות שאינן נזרעות:כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל. כגון ירקות, שמיד כשהן גדלים ראוין לאכילה, ומשמרין אותו עד שיגדל ויוסיף אוכל:חייב קטן וגדול. שהרי ראוין לאכילה בין גדולים בין קטנים:וכל שאין תחלתו אוכל. כגון מיני פירות:אינו חייב עד שיעשה אוכל. דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) מזרע הארץ מפרי העץ, עד שיגדל ויעשה פרי:
תוסופות יום טוב
ונשמר. פי' הר"ב מדכתיב זרעך המיוחד לך. וכן פירש הרמב"ם ולעיל בפ"ק דפאה משנה ו' דריש מדכתיב (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. וכן פי' ריש פ"ט דשביעית ובפ"ק דתרומות משנה ה. ובפ"ק דחלה משנה ג. וכן כתב הר"ש בכאן ובחלה בשם ירוש'. ובשביעית:
כל שתחילתו אוכל. פירש הר"ב כגון ירקות. והא דמחוייבים במעשרות ולא בפאה כתבתי במשנה ד פ"ח דפאה:
יכין
מלכת שלמה
1.
They said a general principle concerning tithes: whatever is food, and is looked after, and grows from the land, is liable for tithes. And they have further stated another general principle [concerning tithes]: whatever is considered food both at the beginning and at the conclusion [of its growth] even though he holds on to it in order to increase the quantity of food, is liable [to tithe] whether [it is harvested] in its earlier or later stages. But whatever is not considered food in the earlier stages [of its growth] but only in its later stages, is not liable [to tithe] until it can be considered food.משנה ב
מֵאֵימָתַי הַפֵּרוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּעַשְׂרוֹת. הַתְּאֵנִים, מִשֶּׁיַּבְחִילוּ. הָעֲנָבִים וְהָאֳבָשִׁים, מִשֶּׁהִבְאִישׁוּ. הָאוֹג וְהַתּוּתִים, מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ. וְכָל הָאֲדֻמִּים, מִשֶּׁיַּאְדִּימוּ. הָרִמּוֹנִים, מִשֶּׁיִּמַּסּוּ. הַתְּמָרִים, מִשֶּׁיָּטִּילוּ שְׂאֹר. הָאֲפַרְסְקִים, מִשֶּׁיָּטִּילוּ גִידִים. הָאֱגוֹזִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ מְגוּרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, מִשֶּׁיַּעֲשׂוּ קְלִפָּה:
ברטנורה
מאימתי הפירות חייבים במעשרות. דתחלתן אינו אוכל וצריך ליתן שיעור לכל פרי ופרי מאימתי יגיע זמנו להיות ראוי לאכילה:משיבחילו. תחילת בשולם קרוי בוחל, ודוגמא לזו תחילת ימי הנעורים באשה קרוי בוחל. ומפרש בגמרא משילבין ראשיהם זהו התחלת בשולם:האבשים. מין ממיני הענבים הרעים כמו ויעש באושים (ישעיה ה):משהבאישו. שנתבשלו כל כך עד שהחרצנים שבפנים נראים מבחוץ מתוך הקליפה. ואשכול שיש בו גרגיר א׳ שהגיע לשיעור זה הוי כולו חבור למעשרות:והאוג. אילן שפירותיו אדומים, וקורין לו בלע״ז קורניאול״י:והתותים. בערבי תו״ת ובלע״ז מורא״ש:משימסו. משיתמעך האוכל מתחת ידו. ואם הגיעה אפילו פרידה אחת של רמון לשיעור זה כל הרמון חייב במעשרות:משיטילו שאור. משיפתחו כשאור שיש בו סדקים:משיטילו גידים. כשמתחילים להתבשל נראים בהם כמין גידים אדומים:משיעשו מגורה. משיבדל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהיה האוכל כאילו מונח במגורה דהיינו אוצר:משיעשו קליפה. הקליפה התחתונה הסמוכה לאוכל ואינה נעשית אלא אחר גמר בשול הפרי. ואין הלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב
[*חייבות במעשרות. פירוש כשאוכל קבע. אבל עראי רשאי עדיין לאכול עד שיגיע זמנים אחרים כדתנן לקמן במשנה ה]:
[*משיבחילו. מ"ש הר"ב ודוגמא לזו וכו'. משנה ז' פ"ה דנדה. ומה שכתב הר"ב ומפרש שם בגמרא הוא שם דף מז]:
והאבשים משהבאישו. [והוא הפוך כמו כשב כבש שמלה שלמה] עיין מ"ש במשנה ח פרק ד דשביעית:
והאוג. עיין במשנה ה פ"ק דפאה. וריש דמאי דפי' הר"ב עוד פי' אחר:
יכין
מלכת שלמה
2.
When do fruits become liable for tithes?Figs from the time they begin to ripe. Grapes and wild grapes in the early stages of ripening. Sumac and mulberries after they become red; [similarly] all red fruits, after they become red. Pomegranates, when the insides become soft. Dates when they begin to swell. Peaches when [red] veins begin to show. Walnuts when the nuts are separate from the shell. Rabbi Judah says: walnuts and almonds, after their inner skins have been formed.משנה ג
הֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיִּנָּקֵדוּ. וְכָל הַשְּׁחוֹרִים, מִשֶּׁיִּנָּקְדוּ. הָאֲגָסִים וְהַקְּרֻסְטוֹמֵלִין וְהַפָּרִישִׁין וְהָעֻזְרָדִים, מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ. וְכָל הַלְּבָנִים, מִשֶּׁיִּקָּרֵחוּ. הַתִּלְתָּן, מִשֶּׁתְּצַמֵּחַ. הַתְּבוּאָה וְהַזֵּיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ שְׁלִישׁ:
ברטנורה
משינקדו. משיהיה בהם נקודות שחורות. כי בגמר בשולם הם מתחילים להשחיר:וכל השחורים. כגון ענבי הדס וענבי סנה:אגסים. בערבי אג״ס, ובלע״ז פירא״ש:קרוסטמלין. תפוחים קטנים הדומים לעפצים שקורין מילין:פרישין. קונדוניי״ש בלע״ז, ובערבי ספרג״ל:עוזרדין. בערבי זערו״ד, ובלע״ז סורב״ש:משיקריחו. פירות הללו בקטנן מכוסים שערות דקות כמין נוצה, וכשיתחילו להתבשל נקרחים מעט מעט, ובגמר בשולם נופל הכל:התלתן משיצמח. משהיה נגמר בבשולו עד שאם היו זורעים אותו היה צומח. וסימן לידע מתי הגיע לשיעור זה, נותן אותו לתוך המים וכל פרידה ששוקעת רובה במים בידוע שאם יזרענה תצמיח. ודרשינן לה מדכתיב (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך, דבר שהוא נזרע ומצמיח:משיכניסו שליש. שנתגדלו שליש ממה שעתידין להתגדל. אי נמי כשבא לעצרן ולסוחטן מוציא מהן עכשיו שליש ממה שמוציא כשנתבשלו יפה:
תוסופות יום טוב
הפרישים והעוזרדין. עמ"ש במשנה ג פ"ק דכלאים:
משיכניסו שליש. ועיין בפירוש הר"ב במשנה ג פ"ק דחלה. [*ומ"ש שם בס"ד] ומ"ש הר"ב כשבא לעצרן ולסוחטן. לענין זיתים כ' כן. ולענין תבוא' כשבא לטוחנן:
יכין
מלכת שלמה
3.
Carobs [are liable to] tithes after they form dark spots; similarly all black fruits after they form dark spots. Pears and crustumenian pears, quinces, and medlars [are liable to tithes] after their surface begins to grow smooth; similarly all white fruits, after their surface begins to grow smooth. Fenugreek [is liable to tithe] when the seeds [can be planted and] will grow. Grain and olives after they are one-third ripe.משנה ד
וּבַיָּרָק, הַקִּשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִים וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת, הַתַּפּוּחִים וְהָאֶתְרוֹגִין, חַיָּבִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הָאֶתְרוֹגִים בְּקָטְנָן. הַחַיָּב בַּשְּׁקֵדִים הַמָּרִים, פָּטוּר בַּמְּתוּקִים, הַחַיָּב בַּמְּתוּקִים, פָּטוּר בַּמָּרִים:
ברטנורה
ובירק הקשואים והאבטיחים. הכי קאמר ד׳ מינים הללו בירק, שהן הקשואין והאבטיחים והדלועין והמלפפונות, ובפירות האילן התפוחים והאתרוגים, חייבים בין גדולים בין קטנים, לפי שתחלתן אוכל וסופן אוכל והן נאכלים בין גדולים בין קטנים:רבי שמעון פוטר את האתרוגין בקטנן. דסבירא ליה שאין נאכלים קטנים, ולא הוי תחלתן אוכל. ואין הלכה כרבי שמעון:שקדים המרים. נאכלים בקטנן ואין נאכלים בגדלן. ושקדים מתוקים איפכא:
תוסופות יום טוב
החייב וכו'. שנויה בפ"ק דחולין:
יכין
מלכת שלמה
4.
With regard to when vegetables [are liable to tithes]:Cucumbers, gourds, water-melons, cucumber-melons, apples and etrogs are liable [for tithes], whether gathered in the earlier or later stages of ripening. Rabbi Shimon exempts the etrog in the earlier stages. The condition in which bitter almonds are liable [to tithes] is exempt in the case of sweet almonds, and the condition in which sweet almonds are liable [to tithe] is exempt in the case of bitter almonds.משנה ה
אֵיזֶהוּ גָּרְנָן לַמַּעַשְׂרוֹת. הַקִּשּׁוּאִים וְהַדְּלוּעִים, מִשֶּׁיְּפַקְסוּ. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּס, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. אֲבַטִּיחַ, מִשֶּׁיְּשַׁלֵּק. וְאִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּק, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מֻקְצֶה. יָרָק הַנֶּאֱגָד, מִשֶּׁיֹּאגַד. אִם אֵינוֹ אוֹגֵד, עַד שֶׁיְּמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ. כַּלְכָּלָה, עַד שֶׁיְּחַפֶּה. וְאִם אֵינוֹ מְחַפֶּה, עַד שֶׁיְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי. וְאִם אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הַכְּלִי, עַד שֶׁיְּלַקֵּט כָּל צָרְכּוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוֹלִיךְ לַשּׁוּק. אֲבָל בְּמוֹלִיךְ לְבֵיתוֹ, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ:
ברטנורה
איזהו גרנן למעשרות. אימתי הוקבעו הפירות למעשר ואסור לאכול מהן עראי, כמו התבואה בגורן. שאף על פי שהגיעו הפירות לעונת המעשרות עדיין מותר לאכול מהן עראי עד שיהא גרנן למעשרות:משיפקסו. משינטל פיקס שלהם והוא שער הצומח בהן כשהן קטנים וכשנתבשלו כל צרכן נושר:משיעמיד ערימה. שיעשה מהן כרי:משישלק. שילוק לאבטיח כמו פיקוס לדלועים:מוקצה. לפי שאין עושים ערימה מן האבטיחים אלא שוטחים אותם, ומקום ששוטחים בו הפירות קרוי מוקצה:ירק הנאגד. שדרכו למכרו אגודות:ואם אינו ממלא את הכלי. כגון שרוצה למלאות שנים או שלשה כלים, אוכל מכל אחד עראי עד שימלא את האחרון:כלכלה. המלקט ירק לתוך הכלכלה דהיינו סל:משיחפה. את הירק בהוצין או בעלין שדרכן לכסות בו:בד״א. שזהו גרנן למעשרות:במוליך לשוק. למכור, דלאו בדעתו הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ויהיו הפירות טבולים שהמקח קובע למעשר:אבל במוליך לביתו אוכל עראי עד שמגיע לביתו. דבדעתו תלוי הדבר ולא יהיו הפירות טבולים עד שיגיע לביתו, שהטבל אינו חייב במעשר עד שיראה פני הבית, דכתיב (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית:
תוסופות יום טוב
[*עד שיחפה. פירוש פעמים שאין רצונו למלאותה. ומכסה הפירות שבכלכלה בעלין או בהוצין וכיוצא בהם היינו דקאמר משיחפה עד כאן לשון הפירוש שהזכרתי]:
[*בד"א במוליך לשוק. כתב הר"ב שמא ימצא לקוחות. קודם בואו לשוק. לשון הפירוש שהזכרתי וכן מוכח בפירוש הר"ש שכתב גבי שוק לא אמרו [עד שהוא] מגיע לשוק. ומפרש בירושלמי [מה בין המוליך לשוק למוליך לביתו המוליך לביתו בדעתו הדבר תלוי] המוליך לשוק לא בדעתו וכו']:
יכין
מלכת שלמה
5.
What is considered a “threshing floor” for tithes [i.e. when does produce become liable for tithes]?Cucumbers and gourds [are liable for tithes] once he removes their fuzz. And if he doesn’t remove it, once he makes a pile. Melons once he removes the fuzz with hot water. And if they he does not remove the fuzz, once he stores them in the muktzeh. Vegetables which are tied in bundles, from the time he ties them up in bundles. If he does not tie them up in bundles, until he fills the vessel with them. And if he does not fill the vessel, after he has gathered all that he wishes to gather. [Produce which is packed in] a basket [is liable for tithes] after he has covered it. If he is not going to cover it, until he fills the vessel with them. And if he does not fill the vessel, after he has gathered all that he wishes to gather. When does this apply? When one brings [the produce] to the market. But when he brings it to his own house, he may make a chance meal of it, until he reaches his house.משנה ו
הַפֶּרֶד וְהַצִּמּוּקִין וְהֶחָרוּבִין, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַבְּצָלִים, מִשֶּׁיְּפַקֵּל. וְאִם אֵינוֹ מְפַקֵּל, מִשֶּׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַתְּבוּאָה, מִשֶּׁיְּמָרֵחַ. וְאִם אֵינוֹ מְמָרֵחַ, עַד שֶׁיַּעֲמִיד עֲרֵמָה. הַקִּטְנִיּוֹת, מִשֶּׁיִּכְבֹּר. וְאִם אֵינוֹ כוֹבֵר, עַד שֶׁיְּמָרֵחַ. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּרַח, נוֹטֵל מִן הַקֻּטָּעִים וּמִן הַצְּדָדִים וּמִמַּה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן, וְאוֹכֵל:
ברטנורה
הפרד. רגילין היו לפרד ברמונים וליבשן, ואותן הגרגרים יבשים קרויין פרד ע״ש שמפרידים אותן כדי שתכנס בהן [החמה] מכל צד:משיפקל. כמו משיקלף, כלומר משיסיר מעליהן הקליפות הרעות:משימרח. אחר שמנקין התבואה מן המוץ שלה צוברים אותה במקום א׳ בגורן ומיפה פני הכרי ומחליקין אותו, והוא הנקרא מרוח:משיכבור. לפי שרגילים לעקור הקטנית עם העפר צריך לכברם בכברה:קוטעים. שבלים קטועים שלא נדושו:מן הצדדים. צדי הכרי שלא נתמרח:וממה שבתוך התבן. שלא נזרה מן המוץ:
תוסופות יום טוב
[*הצמוקין. הענבים היבשים. הרמב"ם והר"ש]:
[*משיעמיד ערימה בראש גגו. שדרך להעמידם בראש הגג ליבשם כדתנן לקמן פ"ג [מ"ד] החרובין עד שלא כנסן לראש הגג ל' הפי' שהזכרתי]:
[*משיפקל. כתב הר"ב כמו משיקלף בחלוף [כמו] שמלה שלמה. ל' הפירוש שהזכרתי]:
משימרח. עיין מ"ש במשנה ו פ"ק דפאה:
יכין
מלכת שלמה
6.
Dried pomegranate seeds, raisins and carobs, [are liable for tithes] after he has made a pile. Onions, once he removes the onion seeds. If he does not remove the onion seeds, after he makes a pile. Grain, once he smoothes out the pile. If he does not smooth the pile, after he makes a pile. Pulse, after he has sifted it. If he does not sift, after he smoothes out a pile. Even after he has smoothed out the pile, he may [without tithing] take from the broken ears, from the sides of the piles, and from that which is mixed in with the chaff, and eat.משנה ז
הַיַּיִן, מִשֶּׁיְּקַפֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁקִּפָּה, קוֹלֵט מִן הַגַּת הָעֶלְיוֹנָה וּמִן הַצִּנּוֹר, וְשׁוֹתֶה. הַשֶּׁמֶן, מִשֶּׁיֵּרֵד לָעוּקָה. אַף עַל פִּי שֶׁיָּרַד, נוֹטֵל מִן הֶעָקָל וּמִבֵּין הַמָּמָל וּמִבֵּין הַפַּצִּים, וְנוֹתֵן לַחֲמִטָּה וְלַתַּמְחוּי, אֲבָל לֹא יִתֵּן לַקְּדֵרָה וְלַלְּפָס כְּשֶׁהֵן רוֹתְחִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר:
ברטנורה
משיקפה. משיסיר החרצנים והזגים שמעלה היין בתוך בור של יין בשעת רתיחתו:מן הגת העליונה. שעדיין לא ירד לבור:ומן הצינור. העשוי בפי הגת, והיין מקלח מן הצנור לבור. והיין שבגת או שבצנור עדיין לא נגמרה מלאכתו:לעוקה. גומא שלפני בית הבד שהשמן יורד לתוכה:עקל. כלי עשוי מחבלים שצוברים הזיתים לתוכו כשמכבידים הקורה עליהם:ממל. הרכב העליונה שטוחנין בה הזיתים:מבין הפצים. שמן היוצא מבין הנסרים:חמיטה. היא עוגה דקה, וכשמוציאין אותה מן התנור רגילים להחליק פניה בשמן, וקמ״ל דלא חשיב כמבושל. שהאש קובעת למעשר ואסור לאכול עראי מכל תבואה ופירות וירקות שנתבשלו באור, אבל האי לא חשיב בישול:וכן לתמחוי. דכלי שני הוא ואינו מבשל:אבל לא יתן. שמן לקדרה ולאילפס כשהן מרתיחים. אע״פ שהעבירן מן האור, ויאכל אכילת עראי, דכל זמן שהיד סולדת בהן חשוב כמבשל וקבע למעשר:לכל הוא נותן. לכל אלפסין רותחין ולכל קדרות רותחות הוא נותן, לאחר שהעבירן מן האור, ואינו קובע למעשר:חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. שחריפתו של חומץ וציר מסייע לבשל. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב
[*משיקפה. פי' הר"ב משיסיר החרצנים וכו' בתוך הבור וכו'. ועיין מ"ש במשנה ז פ"ז דבבא מציעא]:
ונותן לחמטה ולתמחוי. פירש הר"ב שהאש קובעת למעשר. וכתב הרמב"ם הטעם שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי:
וציר. הנוטף ממליחת דגים. כך פירש הר"ב בפרק כירה משנה ה וכן במ"ד פ"ו דנדרים:
יכין
מלכת שלמה
7.
Wine [is liable for tithes] after it has been skimmed [in the lower part of the winepress]. Even though it has been skimmed, he may take from the upper winepress, or from the duct, and drink [without taking out tithe]. Oil [is liable for tithes] after it has gone down into the trough. But even after it has gone down into the trough he may still take oil from the pressing bale, or from the press beam, or from the boards between the press [without tithing,] And he may put such oil on a cake, or large plate. But he should not put the oil in a dish or stewpot, while they are boiling. Rabbi Judah says: he may put it into anything except that which contains vinegar or brine.משנה ח
הָעִגּוּל, מִשֶּׁיַּחֲלִיקֶנּוּ. מַחֲלִיקִים בִּתְאֵנִים וּבַעֲנָבִים שֶׁל טֶבֶל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. הַמַּחֲלִיק בַּעֲנָבִים, לֹא הֻכְשָׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֻכְשָׁר. הַגְּרוֹגָרוֹת, מִשֶּׁיָּדוּשׁ. וּמְגוּרָה מִשֶּׁיְּעַגֵּל. הָיָה דָשׁ בֶּחָבִית וּמְעַגֵּל בַּמְּגוּרָה, נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית וְנִפְתְּחָה הַמְּגוּרָה, לֹא יֹאכַל מֵהֶם עֲרָאי. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר:
ברטנורה
העגול של דבילה. רגילין להחליק פניו במשקין, והוא גמר מלאכתו למעשר:בתאנים ובענבים של טבל. במשקין היוצאים מתאנים וענבים של טבל מחליקים בהם העגול של דבילה ולא חשיבי כיון דאזלי לאבוד:ורבי יהודה אוסר. דמשקין חשובין הם ואסורים משום טבל. ואין הלכה כרבי יהודה בכולה מתני׳:המחליק בענבים. משפשף הענבים על עגול של דבילה:לא הוכשר. העגול לקבל טומאה דלא חשיב משקה זה שיוצא מן הענבים. ובמשקה העומד לצחצח פליגי [בה] תנא קמא ור׳ יהודה אי חשיב משקה אי לא:משידוש. מיבשים התאנים ואח״כ דשים אותם במקלות לתוך החבית, או מעגלין אותה בידים לתוך האוצר. ודישת החבית ועגול המגורה הוא גמר מלאכתן:לא יאכל מהן עראי. דקא סבר לא עליון צריך לתחתון ולא תחתון צריך לעליון וכבר נגמרה מלאכתן. ורבי יוסי סבר עדיין צריכין זה לזה ולא נגמרה מלאכתן. ואין הלכה כרבי יוסי:
תוסופות יום טוב
[*ומגורה. פירש הר"ב אוצר [והר"ש מפרש שהוא שם כלי שעושין העיגול בתוכו]. ועי' בפי' [הר"ב] לפי"א דתרומות משנה ו]:
[*רבי יוסי מתיר. כתב הר"ב ואין הלכה כר' יוסי. וכן כתב הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ג מהלכות מעשרות ג"כ כתב לדברי ת"ק. ותימה דבירושלמי הביאו הר"ש מסיק ר"א דתנא קמא ר"מ היא דלא תסבור סתמא ור' יוסי והלכה כסתמא לפום כן צריך מימר ר"מ היא. דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי עכ"ל. ואין לנו לומר אלא דבגירסת הרמב"ם לא היה כן. והר"ב נמי אף שראה לפירוש הר"ש נטה בפסקי הלכות ברוב המקומות אחר הרמב"ם. ולכך סמך גם כאן יותר על דבריו וגרסאותיו נראה לי]:
יכין
מלכת שלמה