First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ, וְאֵין מַחֲלִיפִין אוֹתוֹ, וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶּגְדּוֹ. וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הֵילָךְ יַיִן וְתֶן לִי שָׁמֶן. וְכֵן שְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת. אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתְּנַת חִנָּם:
ברטנורה
מעשר שני אין מוכרין אותו. אפילו להוליכו לירושלים לפי שהוא קדש. וסתם מתניתין כר״מ דאמר מעשר [שני] ממון גבוה הוא:ואין מחליפין אותו. לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן, שמן ותן לי יין:ואין שוקלין כנגדו. סלע של חולין כנגד סלע של מעשר שני, משום בזוי מצוה:ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים. לעיל איירי חוץ לירושלים, והכא קמשמע לן דאפילו בירושלים שקונין בדמיו מאכל ומשתה אינו רשאי להחליף:וכן שאר כל הפירות. אפילו אותן פירות דמעשר דידהו לא הוי אלא מדרבנן:אבל נותנים זה לזה מתנת חנם. כגון שמזמינו לאכול עמו על שולחנו. ודברי הכל היא, אבל לתת לו במתנה ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור:
תוסופות יום טוב
אין מוכרין אותו. פירש הר"ב וסתם מתני' כר"מ. וכן פסק במ"ג ד דפ"ד. וב"ה נמי סברי דממון גבוה הוא במ"ג פ"ה ומ"ו פ"ז דפאה. ועיין פרק ז דפסחים מ"ג ומ"ש שם. ועוד במ"ו פ"ד דמכילתין:
ואין ממשכנין אותו. מפני שכתוב בו ברכה. ירושלמי:
[*ולא שוקלין כנגדו. פירש הר"ב סלע של חולין וכו'. וכל שכן פירות נגד פירות. וכן פי' הר"ש לתרווייהו. וכתב עוד דמוכח בפ' במה מדליקין דאין שוקלין סלע וכו' ואפי' לחלל עליהן מעשר שני שמא לא יכוין משקלותיו ומפיק ליה לחולין. ע"כ]:
מתנת חנם. [כתב הר"ב כגון וכו' אבל לתת לו מתנה וכו' אסור]. וכן פסק במ"ג פ"ד ועיין במ"ג ה דפ"ה. [*ומ"ש הר"ב כגון שמזמינו וכו' אבל לתת לו ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור. ונ"ל דדוקא *)(לעניים) לתת במתנה מעשר שני פליגי אבל אפשר ויכול להיות דלקבוע למעשר כולי עלמא מודו דאין מתנה קובעת כמכר. וכשני סתמות היינו משנה ראשונה דפ' שני דמעשרות. ומ"ב פ"ג דמעשרות]:
יכין
מלכת שלמה
משנה ב
מַעְשַׂר בְּהֵמָה, אֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, וְלֹא בַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי, וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט, וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ הָאִשָּׁה. אֵין מְחַלְּלִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַל אֲסִימוֹן, וְלֹא עַל הַמַּטְבֵּעַ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא, וְלֹא עַל הַמָּעוֹת שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ:
ברטנורה
אין מוכרין אותו. דגמרינן גאולה גאולה מחרמים, נאמר במעשר (ויקרא כ״ז:כ״ח) לא יגאל, ונאמר בחרמים (שם) לא ימכר ולא יגאל, מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו:תמים חי. והוא הדין נמי שחוט, שנאמר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תמים ולא בעל מום. אלא תמים, חלבו ודמו קרבין על גבי המזבח והבשר אוכלין אותו הבעלים בירושלים. ובעל מום אוכלים אותו הבעלים בכל מקום. ואיידי דבעי למתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי, תני נמי רישא תמים חי:ואין מקדשין בו את האשה. דהוי כמכר:הבכור מוכרין אותו תמים חי. משום דבבכור כתיב (במדבר יח) לא תפדה אבל נמכר הוא:ומקדשין בו את האשה. דממונו של כהן הוא ומותר למוכרו:אסימון. מטבע שאין עליו צורה, ואין מחללין עליו מעשר שני דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך, כסף שיש עליו צורה:ולא על המטבע שאינו יוצא. דכתיב (שם) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, פרט לכסף שאינו יוצא, שאינו יכול לקנות ממנו מה שהוא רוצה:ולא על המעות שאינן ברשותו. כגון שנפל כיסו לים הגדול אינו יכול לפדות מעשר שני על מעות שבתוכו, שהוא צריך לשכור מי ששט על פני המים להוציאו:
תוסופות יום טוב
[*תמים חי. פירש הר"ב והוא הדין נמי שחוט. עיין מה שכתבתי בריש פרק ה דבכורות]:
הבכור מוכרין אותו תמים חי. וכתב הרמב"ם ושמא תאמר כיון שהבכור לכהן מה תועלת לזה שקנאו. הנה התועלת גלויה ומפורסמת כי אם נפל בו מום והוא אצלו יאכל אותו הקונה אותו עכ"ל. [*ומתני' בזמן הזה. דבזמן המקדש אין מוכרים אותו תמים שעומד לקרבן ואין לכהן זכות בו. כדאיתא פ"ק דתמורה הביאה הר"ש ומשום הכי לא מצי קתני שחוט דתמים שחוט בזמן הזה יקבר כדתנן ספ"ה דבכורות]:
יכין
מלכת שלמה
2.
Tithe of cattle: one may not sell it when it is unblemished and alive, and when it is blemished [one may not sell it] neither alive nor slaughtered, nor may one betroth a woman with it. A first-born animal: one may sell it when it is unblemished and alive, and when blemished [one may sell it] both alive and slaughtered, and one may betroth a wife with it. One may not redeem second tithe with unstamped coins, nor with coins which are not current, nor for money which is not in one's possession.משנה ג
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, אוֹ חַיָּה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרֻבֶּה עַל הַבָּשָׂר. כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמְכֹּר סְתוּמוֹת, יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים, יָצְאוּ קְלִפֵּיהֶם לְחֻלִּין. הַתֶּמֶד, עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ, אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. וּמִשֶּׁהֶחְמִיץ, נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר:
ברטנורה
הלוקח בהמה לזבחי שלמים. ממעות מעשר שני, שכך הוא עיקר מצות מעות מעשר שני לקנות מהם שלמים, דילפינן שם שם לגזרה שוה מהר עיבל:וחיה. שאינה ראויה להקרבה, וקנאה ממעות מעשר שני לאכול אותה בשר תאוה, כלומר חולין:יצא העור לחולין. וא״צ לאכול דמיו בירושלים:יצא הקנקן לחולין. ואין צריך למכרו ולאכול דמיו בקדושת מעשר בירושלים. והני מילי כשהמוכר והקונה הדיוטים ואין נותנים עיניהם אלא בבשר לאכול וביין לשתות אבל אם אחד מהם אומן לעבד עורות, או יוצר חרס דעכשיו ודאי נותן עיניו בעורות או בקנקנין, נעשה כקונה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ולא יצאו לחולין:התמד. פסולת של ענבים שנתן עליהם מים:אינו נלקח בכסף מעשר. דחשיב כמו מים, ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:נלקח בכסף מעשר. דכיון שהחמיץ חשיב אוכל, והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:
תוסופות יום טוב
[*יצא העור לחולין. לשון הר"ש וכולהו נפקא לן בריש פ"ב דעירובין דתניא בן בג בג [אומר] בבקר מלמד שלוקחים בקר על גב עורו [ויצא העור לחולין ואין צריך למכרו ולחזור ולאכלו בירושלים] ובצאן מלמד שלוקחים צאן על גבי גיזתה [פירש"י אע"ג דאיכא תרתי עור וגיזה דנפקו לחולין ע"כ] ביין מלמד שלוקחים יין על גבי קנקנו. ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. ומיתורא דבי"ת דריש. וכך מסקי התוספות דהתם דמיתורא דביתי"ן דריש. דפרטי צריכין לכלל ופרט וכלל כדפי' הר"ב לקמן משנה ה וכתב עוד הר"ש דחיה לבשר תאוה דנקנה אגב העור וקליפי אגוזים ילפינן במה מצינו]:
מקום שדרכן למכור סתומות*). [*כלומר שמוכרין הקנקן עם היין. לשון הפירוש שהזכרתי]:
התמד. פי' הר"ב פסולת של ענבים וכו'. ובפרק בתרא דמעשרות משנה ו מפרש דכן בשמרים:
אינו נלקח בכסף מעשר. לשון הר"ב דחשיב כמו מים. ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע. ולקמן במשנה ה הביא הר"ב. וכן הרמב"ם ברייתא דממעיט מים ומלח מגדולי קרקע ופירש הרמב"ם שהמים יסוד פשוט הם. והמלח אדמה שרופה ע"כ. אבל הך דהכא ברייתא בפרק בכל מערבין (עירובין דף כ"ז.) ובפרק מרובה (בבא קמא דף סג.) והכי נמי איתא פ' ג' מינים (נזיר דף לה.) וצריך לומר דהך ברייתא סברה שאע"פ שהמים נקוים מתחת לארץ ככתוב במעשה בראשית ולא מקרקע גדלי מ"מ הואיל ונובעים הם מהארץ ונראין לעין כאילו גדלים ורבים מן הקרקע אצטריך למעוטינהו משום דלא הוו פרי מפרי. וכן לאותו המלח שהוא מים שרופים [*ומ"מ קשיא בין להר"ב בין להרמב"ם דלא ה"ל להביא ברייתא זו דממעטת אף דגים דממים גדלים ונזונים. אלא הברייתא דדרשה ברבוי ומיעוט דלא ממעט אלא מים ומלח כדאיתא התם לחד מ"ד. ומיהו לדידיה נמי כשיש במים ומלח המעורבים שומן דגים מותר ואע"ג דלא קאמר טעמא מ"מ פרי מפרי הוא והיינו טעמא דרש"י שכתב במתני' [ברפ"ג דעירובין] דמים ומלח אסור דלאו פרי מפרי הוא ולא כתב לגדולי קרקע. וכן בגמ' אדאמרינן דמים ומלח מעורבים נמי לא דבעינן פרי מפרש רש"י דדריש כלל ופרט. ונ"ל דזה שאמרו במתני' דלאו פרי מפרי הוא. לא דמאן דדריש ברבוי ומיעוט סבירא ליה שצריך פרי מפרי אלא דממילא כך הוא]: וגידולי קרקע. עיין מה שכתבתי במ"ב פ"ז דבבא מציעא:
יכין
מלכת שלמה
3.
One who bought a domesticated animal for a shelamim offering or a wild animal for non-sacrificial eating, the hide becomes hullin [non-sacred], even though the value of the hide exceeds the value of the flesh. Sealed jars of wine [which were bought] in a place where they were usually sold sealed, the jars are hullin. Walnuts and almonds, their shells become hullin. Grape-skin wine: before it has fermented it cannot be bought with second tithe money, but after it has fermented it may be bought with second tithe money.משנה ד
הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים, בְּהֵמָה לִבְשַׂר תַּאֲוָה, לֹא יָצָא הָעוֹר לְחֻלִּין. כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת, מְקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִמָּכֵר פְּתוּחוֹת, לֹא יָצָא קַנְקַן לְחֻלִּין. סַלֵּי זֵיתִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכְּלִי, לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכְּלִי לְחֻלִּין:
ברטנורה
הלוקח חיה לזבחי שלמים. ואין קרבן בא מן החיה, דכתיב (ויקרא א׳:ב׳) מן הבקר ומן הצאן:ובהמה לבשר תאוה. חכמים גזרו שלא יקנו בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים, לפי שבראשונה היה מותר ליקח בהמה לבשר תאוה, כיון שראו שהיו הכל לוקחים בהמה לבשר תאוה ומבריחים אותה מעל גבי המזבח חזרו ואמרו לא יקחו:אין העור יוצא לחולין. כלומר אינו בתורת זו שיצא העור לחולין, אלא לא קנה מעשר לא החיה ולא הבהמה, דנעשה כקונה שור לחרישה בדמי מעשר, דלא קנה מעשר:לא יצא הקנקן לחולין. כיון שנהגו למכור היין בלא הקנקן:לא יצאו דמי הכלי לחולין. לפי שדרך למכרן בלא הכלי:
תוסופות יום טוב
אין העור יוצא לחולין. פי' הר"ב דלא קנה מעשר. ועיין בפירושו משנה דלקמן:
לא יצא קנקן לחולין. ויאכל כנגד דמי הקנקן הר"ש. ועיין מ"ש בריש פ"ג:
יכין
מלכת שלמה
4.
One who bought a wild animal for a shelamim offering or a domesticated beast for non-sacrificial eating, the hide does not become hullin. Open or sealed jars of wine [which were bought] in a place where they are usually sold open, the jars do not become hullin. Baskets of olives or baskets of grapes [bought] together with the vessel, the value of the vessel does not become hullin.משנה ה
הַלּוֹקֵחַ מַיִם, וּמֶלַח, וּפֵרוֹת הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקַע, אוֹ פֵרוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם, לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, יָעֳלוּ וְיֵאָכְלוּ בַמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, יֵרַקְּבוּ:
ברטנורה
הלוקח מים ומלח וכו׳ מים ומלח אין נקנים בכסף מעשר שני, דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר, פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך, חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע, דבקר וצאן גדלים מן הצמחים שהם גדולי קרקע, ותלוש, ודבר המתקיים עד שמוליכן לירושלים, אף כל דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע ותלוש, ודבר המתקיים, יצאו מים ומלח שאע״פ שהן אוכל אינן גדולי קרקע, יצאו פירות המחוברים לקרקע, שאינן תלושים, יצאו פירות הנרקבים קודם שיגיעו לירושלים שאינן דבר המתקיים, שכל אלו אין נקחים בכסף מעשר:לא קנה מעשר. ולא חלה קדושת מעשר על הדבר הקנוי ולא יצאו המעות לחולין:הלוקח פירות שוגג. שלא היה יודע שמכסף מעשר הוא קונה:יחזרו דמים למקומן. המוכר לוקח פירותיו ומחזיר הדמים, משום דהוי כמקח טעות, שאם היה יודע הלוקח שהם דמי מעשר לא היה לוקח בהם פירות הללו, משום טורח הדרך, וכיון דשוגג הוא בטל מקח:מזיד. שידע שכסף מעשר הוא:יעלו ויאכלו במקום. אשר יבחר ה׳, כלומר בירושלים:ואם אין מקדש ירקבו. שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה טהור בריחוק מקום, כדתנן לקמן בפרק ג׳:
תוסופות יום טוב
הלוקח מים ומלח. פירש הר"ב שאינן גדולי קרקע. עיין מ"ש במ"ג:
[*יחזרו דמים למקומן. פי' הר"ב משום דהוי כמקח טעות שאם היה יודע וכו' כלומר אנן סהדי וכו' ומשום הכי לא מצי המוכר לטעון דלמא מזיד הוא. אבל אין לפרש במאמינו. דא"כ במתני' דלקמן דמוקי לה הר"ב בברח או במזיד לוקמיה באינו מאמינו. כך נראה לי]:
[*ואם אין מקדש ירקבו. עיין בפירוש הר"ב במ"ז פ"ח דעדיות. ומ"ש שם בס"ד]:
יכין
מלכת שלמה
5.
One who bought water or salt, or produce still joined to the soil, or produce which cannot reach Jerusalem, he has not purchased maaser [sheni]. One who bought produce unwittingly, the money must be restored to its former place. But if intentionally, the produce must be taken up and be consumed in the [holy] place, and when there is no Temple, it must be left to rot.משנה ו
הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה, שׁוֹגֵג, יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָן. מֵזִיד, תָּעֳלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם. וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ, תִּקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ:
ברטנורה
תקבר ע״י עורה. עם עורה, לפי שגם עורה אסור:
תוסופות יום טוב
[*תקבר. אם מתה. הרמב"ם. וכך תנן להדיא בפ"ג משנה יא]:
על ידי עורה. פירש הר"ב עם עורה. ולא דמי למתני' ג דיצא העור לחולין דהתם לזבחי שלמים נקנית ונותן עינו בבשר. אבל הכא דתקבר נמצא שהוא כאילו לא נתן עיניו בבשר ועיין במשנה יא פ"ג:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם לָקַח, יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִנֵּי זָבִים, וְקִנֵּי זָבוֹת, וְקִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת, וַאֲשָׁמוֹת, מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְאִם הֵבִיא, יֹאכַל כְּנֶגְדָּם. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁהוּא חוּץ לַאֲכִילָה וְלִשְׁתִיָּה וּלְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ:
ברטנורה
אין לוקחין עבדים וקרקעות. לפי שאינן אוכל, ורחמנא אמר (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן ואכלת שם:יאכל כנגדן. כנגד מעות מעשר שני שהוציא בדברים הללו, יוציא משלו ויקנה דבר שהוא אוכל ויאכל בקדושת מעשר בירושלים. והכא מיירי כשברח המוכר ומשום הכי לא תנא יחזרו דמים למקומן. אי נמי מתניתין איירי במזיד, אבל שוגג יחזרו דמים למקומן:קיני זבים וקיני זבות. שתי תורים או שני בני יונה שחייבין הזבים והזבות להביא. וקיימא לן דכל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין, שאין אדם פורע חובו במעות מעשר שני:
תוסופות יום טוב
יאכל כנגדם. שיחלל אלו המעות על אותן שביד המוכר וכולה מלתא משום קנסא כדמוכח בגמרא רש"י פ"ב דקדושין ד' נו:
[*זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה וכו'. עיין במשנה יב דפ"ה. וגם עיין בריש פ' דלקמן]:
יכין
מלכת שלמה