רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
קדשים
זבחים
פרק י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
Kodshim
Zevachim
Chapter 10
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14
  א ב ג ד ה ו ז ח
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8

Mishnah

משנה א
כֹּל הַתָּדִיר מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. הַתְּמִידִים קוֹדְמִים לַמּוּסָפִין, מוּסְפֵי שַׁבָּת קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מוּסְפֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ קוֹדְמִין לְמוּסְפֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
ברטנורה כל התדיר מחבירו קודם את חבירו. דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד. מכדי כתיב מלבד עולת הבוקר, העשויה כבר משמע, מינה שמעינן דתמידין קודמין למוספין, אשר לעולת התמיד למה לי, פשיטא דעולת הבוקר עולת התמיד היא, אלא תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו. דמשום היא גופה לא הוה צריך לפרושי:
תוסופות יום טוב שנאמר מלבד עולת הבקר וגו'. ועיין בפי' הר"ב מ"ד פ"ד דמנחות ומ"ש שם:
יכין מלכת שלמה
1.
Whatever is more frequent than another, takes precedence over the other. The daily offerings precede the additional offerings; The additional offerings of Shabbat precede the additional offerings of Rosh Hodesh; The additional offerings of Rosh Hodesh precede the additional offerings of Rosh Hashanah. As it is said, “You shall present these in addition to the morning portion of the regular burnt offering” (Numbers 28:23).
משנה ב
וְכֹל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְּסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּטְעוּנִים לָחֶם. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע, וּסְמִיכָה וּנְּסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק:
ברטנורה דם חטאת קודם לדם עולה. אם שניהם שחוטין ועומדין ליזרק:שהוא מרצה. מכפר על חייבי כריתות שצריכים ריצוי גדול:אברי עולה קודמין. בהקטרתן:לאימורי חטאת. אם נזרקו דמי שניהם:מפני שהן כליל. וצד ריבוי הוא זה למזבח:על ארבע קרנות. ואשם שתי מתנות שהן ארבע ולא על הקרנות:ועל היסוד. שפיכת שיירים. ובאשם לא מצינו שנאמר בו:מתן ארבע. שתי מתנות שהן ארבע, ובכור אינו טעון אלא מתנה אחת ואינו טעון סמיכה ונסכים ולא תנופת חזה ושוק:
תוסופות יום טוב המקודש מחבירו. שיש בו צד רבוי קדושה ממנו. רש"י: קודם. עיין בפירש הר"ב סוף מ"ו ומ"ש שם: דם חטאת קודם וכו'. לשון הר"ב אם שניהם שחוטים וכו'. וכן לשון רש"י. וכך כתבו באברי העולה אם נזרקו כו'. ונ"ל משום דקשיא להו הא דתנן במ"ד החטאת קודמת ולא תנן דם חטאת. והתם אמרינן זה בנה אב לכל החטאות וכדפירש שם הר"ב. ולהכי פירשו. דהכא דוקא כששניהם שחוטים ונזרקו. ומדברי הר"י קורקוס שכתב הכ"מ בפ"ט מה' תמידין למדתי כן דאדתנן לקמן החטאת קודמת כו'. כתב וזה לשונו נראה שהכונה שישחוט החטאת ויקריב אותה לגמרי ואח"כ העולה ולעיל דמפליג בין דם לאיברים שאמרו שדם של חטאת הוא שקודם ואברי עולה קודמים היינו כשנשחטו שניהם ושני הדמים לפנינו ואנו באים לידע איזו הדם יקדום שזורק של חטאת. ואחר שזרק שני הדמים ואברי שניהם לפנינו. ואנו באים לדון על האברים אז מקדים של עולה מפני שכולה כליל ע"כ: חטאת קודמת לאשם. עיין במשנה ה': מפני שדמה נתן על ד' קרנות. ולא סגי ליה מפני שהחטאת מרצה על חייבי כריתות. דאיכא באשם נמי דיש לו קצבה לדמים כדלקמן משנה ה'. אבל חטאת כל דהוא. והכי פריך לה בגמרא אדרבה אשם קדים ומשני אפ"ה רבוי דמזבח עדיף. ועיין לקמן. וכתבו התוספות דגבי וקודם לעולה לא קאמר מפני שדמה ניתן על ד' קרנות משום דכיון דעולה אתא מכח כולה כליל לא סגי בטעמא דד' קרנות: ועל היסוד. לשון הר"ב ובאשם לא מצינו שנאמר בו. וכ"כ רש"י ובמ"ד פ"ה כתבתי בשם התוספו' דבכולהו נמי שיריהם ליסוד. וכן פירש"י עצמו שם בגמרא דף נ"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' מעשה הקרבנות. לכך צריך לדחוק דתנא קחשיב צד רבוי מה שנאמר בפירוש ממה שנלמד בלמוד בעלמא: מפני שהוא קדשי קדשים. לא סגי ליה בטעמא דמרצה משום דתודה ואיל נזיר מקודשים דטעונין לחם. כדאמרינן בגמרא. תוספות: וסמיכה ונסכים. משא"כ בכור כדתנן בפ"ט דמנחות מתניתין ו' ז':
יכין מלכת שלמה
2.
Whatever is more sacred than another precedes the other. The blood of a hatat precedes the blood of a olah, because it propitiates. The limbs of a olah precede the innards of a hatat, because it [the former] is entirely for the fires [of the altar]. A hatat precedes an asham, because its blood is sprinkled on the four horns and on the base. An asham precedes a today and a nazirite’s ram, because it is a most holy sacrifice. A todah and a nazirite's ram precede a shelamim, because they are eaten one day [only] and require [the accompaniment of] loaves. A shelamim precedes a firstling, because it requires four [blood] applications and laying [of hands], libations, and the waving of the breast and the thigh.
משנה ג
הַבְּכוֹר קוֹדֵם לַמַּעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ מֵרֶחֶם, וְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. הַמַּעֲשֵׂר קוֹדֵם לָעוֹפוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא זֶבַח וְיֶשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו:
ברטנורה ונאכל לכהנים. והמעשר אין לכהנים חלק בו אלא כולו נאכל לבעלים:מפני שהוא מין זבח. זביחת סכין. ועוף במליקה. וזבחים חשיבי:ויש בו קדשי קדשים. ואע״ג דקרבן עוף כולו קדשי קדשים, או חטאת או עולה, זבחים יש להן לחלק גבוה שני דברים, דמו ואמוריו, משא״כ לחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה, וכיון דקדמה לחטאת העוף כל שכן לעולת העוף, דהא חטאת העוף קודמת לעולת העוף כדמפרש ואזיל:
תוסופות יום טוב מפני שהוא זבח. פירש הר"ב וזבחים חשיבי מפני שמצותן מרובה שכל הקרבנות באין מהן. רש"י: דמו ואמוריו. גמרא בשלמא אימורים ליתנהו בעופות. אלא דם מיהא איתא [ולא הל"ל אלא ואמיריו קדשי קדשים משא"כ בעופות אלא לאשמועינן אמוריו כי דמו. מה דמו לפני זריקה. אף אמוריו קודם זריקה דהא קרי להו קדשי קדשים. ומה דמו מיפסל ביוצא. אף אמוריו מיפסלי ביוצא. ויראה לי דמתניתין אליבא דר"א מ"ג פ"ק דמעילה דס"ל דאמוריו נפסלין ביוצא וכן מוכח בסוגיא:
יכין מלכת שלמה
3.
A first-born precedes tithe, because its sanctity is from the womb, and it is eaten by priests. Tithe precedes bird [-offerings] because it is a slaughtered sacrifice, and part of it is most sacred: its blood and innards.
משנה ד
הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים. מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָאָה עַל חֵטְא. חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף. וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ:
ברטנורה שהן מיני דמים. ומיני דמים כפרתן מרובה:חטאת העוף קודמת לעולת העוף. דכתיב (ויקרא ה׳:ח׳) והקריב את אשר לחטאת ראשונה, בנה בנין אב לכל החטאות שקודמות לעולה בין בבהמה בין בעוף:וכן להקדשה. כשהוא מפריש קנו, דהיינו שתי תורים או שני בני יונה, קורא שם לחטאת תחלה:
תוסופות יום טוב מפני שבאה על חטא. כלומר דמכפרת. כדאיתא בגמרא: חטאת העוף קודמת לעולת העוף. כתב הר"ב דכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה. וכיון דלית בה הקטרה לא מהני טעמא דמרצה כדלעיל מ"ב תוספות דף פ"ט ריש ע"ב. ומ"ש הר"ב זה בנה אב וכו' כדמפרש בברייתא שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה שהרי כבר נאמר (ויקרא ה׳:י׳) ואת השני יעשה עולה. אלא זה בנה אב וכו' ופירש"י זה בנה אב תלה [טעם] הקדמתו בשביל שם חטאת. [*ועיין בפירוש הר"ב ספ"ב דמסכת קנים] ומ"ש הר"ב בין בבהמה בין בעוף ה"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. והכי מפורש בגמרא: וכן בהקדשה. פירש הר"ב כשהוא מפריש כו' קורא שם לחטאת תחלה. ולאו כללא הוא. דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת הרי שהקדים הכתוב עולה לחטאת וטעמא כדתניא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדום בקריאת שם ולא לעבודה. [*אבל לשון רש"י למקראה שתהא נקראת בענין תחלה אבל בעבודתן חטאת קודמת ע"כ. וז"ל בפ"ה דערכין דף כ"א שתהא נקראת במקרא תחלה ולא שתקרב תחלה. ומדלא פירש למקראה קריאת שם. צריכין אנו לומר דבעבודתן וכן שתקרב שבלשון רש"י כל עניני עבודה וקריבה במשמע. ואף קריאת שם. וז"ש קריאה שבענין. וכן שתהא נקראת במקרא הכל חדא ור"ל שבענין הפרשה במקרא הוא שכתובה. העולה קודם. וא"כ נקראת קודם להקורא בתורה. וכך פירש הרא"ם בפרשת תזריע לדברי רש"י דהתם. ואשתמיטתיה מלהביא לו ראיה מלשונות אלו של רש"י דהכא ודבמס' ערכין. ומ"מ למדנו לפי זה שמשנתינו כללא היא ואף דעת הרמב"ם כך היא שכתב בפ"ט מה' תמידים וכן בשעת ההפרשה מפריש החטאת תחלה ולא חילק בין חטאת לחטאת. ודברי הרמב"ם הן הנה משנתינו דהכא שכן בפירושו כתב על וכן בהקדשה ר"ל כי בשעה שיפריש כו' ולפיכך אני תמה על הכ"מ שהראה מקום על התוספתא]:
יכין מלכת שלמה
4.
Birds precede meal-offerings (minhah), because they are blood sacrifices. A sinner’s meal-offering precedes a voluntary meal-offering, because it comes on account of sin. A hatat of a bird precedes an olah of a bird. And it is likewise when he dedicates them.
משנה ה
כָּל הַחַטָּאוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, קוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת, חוּץ מֵאֲשַׁם מְצֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָא עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר. כָּל הָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה בָּאִין בְּנֵי שְׁתַּיִם וּבָאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים, חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, שֶׁהֵן בָּאִין בְּנֵי שְׁנָתָן וְאֵינָן בָּאִין בְּכֶסֶף שְׁקָלִים:
ברטנורה קודמות לאשמות. אם היה מחוייב חטאת ואשם ומביאן, חטאת קודמת. כדתנן שדמה נתן על ארבע קרנות ועל היסוד:מפני שהוא בא להכשיר. את המצורע לקדשים ולביאת מקדש. הלכך חשיבותא הוא לגביה, שהטהרה תלויה בו:ובאים בכסף שקלים. דכתיב (ויקרא ה׳:ט״ו) בערכך כסף שקלים, באשם מעילות, ואתי אשם תלוי ואשם גזילות בגזירה שוה בערכך בערכך, ואשם שפחה חרופה גמר באיל איל:חוץ מאשם נזיר ואשם מצורע. דכתיב בהו (במדבר ו׳:י״ב) כבש בן שנתו. ומדאיל בן שתי שנים בשתי סלעים, כבש בן שנה לאו בשתי סלעים הוא:
תוסופות יום טוב מפני שהוא בא ע"י הכשר. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ט מה' תמידין והר"ב העתיק מפני שהוא בא להכשיר וכן העתיק רש"י וכן הגי' בס"א ובמשנה שבגמרא מפני שהוא בא על הכשר: ובאין בכסף שקלים. כתב הר"ב אשם תלוי בגז"ש כו' עמ"ש במ"ב פ"ה דכריתות: שהן באין בני שנתן. כתב הר"ב ומדאיל בן שתי שנים כדתנן פ"ק דפרה [משנה ג']:
יכין מלכת שלמה
5.
All hatats in the Torah precede ashams, except the asham of a metzora (one with a skin affliction), because it comes to make [a person] fit. All ashams of the Torah must be two-year olds and [two] silver shekels in value, except a nazirite’s asham and the asham of a metzorah, for they are a year old, and need not be [two] silver shekels in value.
משנה ו
כְּשֵׁם שֶׁהֵן קוֹדְמִים בְּהַקְרָבָתָן, כָּךְ הֵן קוֹדְמִים בַּאֲכִילָתָן. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וּשְׁלָמִים שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין. שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ וְחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל הַיּוֹם, שְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ קוֹדְמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
ברטנורה כך הם קודמים לאכילה. אכולהו דבני אכילה קאי, כגון חטאת לאשם, ואשם לתודה, ותודה לשלמים:שלמים. של קרבן אמש:וחכמים אומרים כו׳. והלכה כחכמים. ותדיר ומקודש, כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדים, זה תדיר וזה מקודש ממנו, דהא אמרן דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה. הא מלתא מיבעיא בגמרא ולא אפשיטא. ונראה דתדיר קודם:
תוסופות יום טוב שלמים של אמש. ל' הר"ב של קרבן אמש. כלומר שנקרבו אמש ודלא כמ"ש בפירוש רש"י שבאו אמש לעזרה ושהו עד היום לשחטן דא"כ בסיפא אמאי לא תנן נמי עולה בהדי חטאת ואשם ומה שהביא ראיה מן התוספתא הואיל ובא ראשון וכו' אינה ראיה דלא אמתניתין דהכא קאי אלא אחטאת העוף כו' פרים קודמים לאילים וכו' דאמתניתין דהכא שנוי שם בתוספתא קדשי קדשים קודמים לקדשים קלים הנאכלים ליום אחד כו' שלמים של אמש כו'. ומינה ראיה דלענין אכילה היא. ופשיטא לי מלתא דזו מהדורא קמא מרש"י שהרי בתוספות שאעתיק בסמוך הביאו ל' הקונטרס דמפרש לענין אכילה: של אמש קודמין. פירש בקונטרס דזלזול הוא להשהותם כל כך שצורת הבשר מתקלקלת. ועל חנם דחק. אלא היינו טעמא דשלמים של אמש אין להם היתר אכילה אלא עד הלילה וחטאת ואשם של יום עד בקר דנאכלין ליום ולילה. תוספות. וכן לשון הרמב"ם בספ"ט מה"ת שהרי קרוב זמנן ע"כ. וז"ש התוספות עד בקר דין תורה קאמרי אבל חכמים עשו סייג עד חנות כדתנן במשנה ג' פרק ה': וחכ"א החטאת קודמת. וה"ה אשם דקדשי קדשים [היא]. כ"כ התוספות. ובתוספתא שנוי בהדיא חטאת ואשם של יום קודמין [ומ"ש הר"ב ותדיר ומקודש] כגון דם עולת תמיד ודם חטאת. וכפירש"י. והקשו בתוספות מהא דמפרשים במנחות בפ"ד מ"ד דמלבד עולת הבקר דדרשינן מיניה תדיר קודם דבעבודת הדם מיירי. ונראה כלשון אחר שפירש הקונטרס עולות מוספי ר"ח וא"ת תפשוט ממתניתין [דריש פרקין] דתנן מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח. דמשמע אפילו עולות מוסף של שבת. לחטאת מוסף של שבת ר"ח. וי"ל דכיון דעולת מוסף דשבת קודמת לעולת מוסף דר"ח משום דתדירא. קודמת נמי לחטאת שהשוה הכתוב עולות דמוסף עם החטאת. ע"כ. ומ"ש הר"ב דמיבעיא בגמרא ולא אפשיטא. ונראה דתדיר קודם. יראה לי טעמו משום דתדיר קודם מקרא נפקא לן מעולת התמיד יתירא אבל למקודש לית לן קרא יתירא דאע"ג דאית לן בנה אב לכל חטאות כדפירש הר"ב במ"ד ולדם חטאת דמ"ב נמי דריש מקרא בגמרא. מ"מ לא שמעינן טעמא דמשום דמקודש הוא ולפיכך קדים. [כדשמעינן מקרא יתירה דעולת התמיד]. וכל זה איננו שוה לי כיון דבגמרא לא פשטינן לה מנלן למיפשטיה מדנפשין ולקבוע הלכה. ולא דמי למ"ש בפ"ג משנה ג' וק"ל. והרמב"ם בפ"ט מה"ת כתב יקדים איזו מהן שירצה כמ"ש עוד שם בשאר אבעיות דלא אפשיטו:
יכין מלכת שלמה
6.
Just as they take precedence in being offered, so they take precedence in being eaten. Yesterday’s shelamim and today’s shelamim, yesterday’s takes precedence. Yesterday’s shelamim and today’s hatat and asham, yesterday's shelamim takes precedence, the words of Rabbi Meir. But the sages say: the hatat takes precedence, because it is a most sacred sacrifice.
משנה ז
וּבְכֻלָּם, הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְשַׁנּוֹת בַּאֲכִילָתָן, לְאָכְלָן צְלוּיִים, שְׁלוּקִים, וּמְבֻשָּׁלִים, וְלָתֵת לְתוֹכָן תִּבְלֵי חֻלִּין וְתִבְלֵי תְרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תִּבְלֵי תְרוּמָה, שֶׁלֹּא יָבִיא אֶת הַתְּרוּמָה לִידֵי פְסוּל:
ברטנורה ובכולן. בכל הנאכלים:רשאים הכהנים לשנות באכילתן. כגון לאכלן צלויין מבושלין ושלוקין. דבמתנות כהונה כתיב (שם י״ח) לך נתתים למשחה, לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים צלי שלוק ומבושל ובמטעמים ותבלין:שלא יביא את התרומה לידי פסול. לפי שהתבלין שבלעו טעם הקדשים אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה משום טעם הקדשים שבלוע בהן:
תוסופות יום טוב רשאין לשנות באכילתן. נ"ל דהא אתא לאשמועינן דרשאי לשנות שאם צלאו יכול להוסיף עליו בתבלין וכן אם בשלו יכול אח"כ לשלקו או לצלאו. דאלת"ה הא תנינא לה חדא זמנא בפרק איזהו מקומן. וגם לישנא דיכול לשנות דייקו הכי שפיר טפי. ולשון התוספתא. וכולן רשאין הכהנים לשנות באכילתן מנחות ללותתן ולהוציא שמנן ולתת לתוכן תבלין כו': שלוקין. פירשו הר"ב במשנה ו' פ"ב דפסחים: דברי ר"ש. וכבר פסק הר"ב דאין הלכה כמותו במשנה ג' פ"ח. ועוד שנוייה פלוגתא כיוצא בזה בתבלי תרומה במסכת שביעית פ"ח משנה ז'. וגם שם כתב דאין הלכה כר"ש. [*ושם בירושל' מייתי כדון הלכה כר"מ דתמן. דהוא רבנן דהכא]: שלא יביא את התרומה לידי פסול. פירש הר"ב לפי שהתבלין כו' אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה כו'. לא ידעתי למה דקדק לכתוב באזהרה. דלמעטו מכרת דנותר. א"א לומר כן. שלא מצינו מחלוקת בטעם כעיקר אלא בחולין בתוספות בפ' גיד הנשה (חולין דף צ"ט) אבל בקדשים [ודאי] טעם כעיקר כדאיתא התם בגמרא וכ"ש שכבר דקדקתי מלשון הר"ב ברפ"ג דפסחים דאפילו בחולין סובר טעם כעיקר לחייבו כרת מלבד בחמץ:
יכין מלכת שלמה
7.
And in all of these, the priests may deviate in how they eat, and eat them roasted, stewed or boiled. And one may season them with hullin spices or terumah spices, the words of Rabbi Shimon. Rabbi Meir says: one should not season them with terumah spices, so as not to bring terumah to unfitness.
משנה ח
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא מִתְחַלֵּק בָּעֲזָרָה, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַה הוּא, אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע. אִם רָאִיתָ שֶׁמֶן שֶׁהוּא נָתוּן עַל גַּבֵּי הָאִשִּׁים, אֵין אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁאוֹל מַה הוּא, אֶלָּא מוֹתַר רְקִיקֵי מִנְחוֹת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ. שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, מִתְנַדְּבִים שָׁמֶן:
ברטנורה שהוא מתחלק. לאכילת כהנים:מותר רקיקי מנחת ישראל. מנחת מאפה שבאה חלות ורקיקין. חלות בוללן, ורקיקין מושחן. ואמר ר׳ שמעון במסכת מנחות [דף ע״ה] מרשחן במין כ״י [כ״ך יונית], דשאר השמן נאכל לכהנים. מותר רקיקי מנחת כהנים. דמנחת כהנים כולה כליל, השמן שצף על גבה ונותר שאינו נבלע בה, שורפים אותו בפני עצמו:ומותר מנחת כהן המשיח. לפי ששמנה מרובה, שלשה לוגין לעשרון, ומתוך שהיא אפויה תחלה אין שמנה נבלע בפתיתיה וצריך להקטיר המותר בפני עצמו:שאין מתנדבים שמן. לפיכך לא יעלה על דעתך שיהא השמן המתחלק או הנקטר נדבה:ר׳ טרפון אומר מתנדבים שמן. בפני עצמו. ואין פחות מלוג. ונשרף בפני עצמו. והלכה כר׳ טרפון. וכן הלכה שמתנדבים יין בפני עצמו ואין מתנדבים פחות משלשה לוגין, וזורקין אותו על גבי האשים ונשרף שם. ואע״ג דהוא מכבה אש המערכה ורחמנא אמר לא תכבה, הואיל ואינו מתכוין לכבות שרי, דכרבי שמעון קיימא לן דדבר שאינו מתכוין מותר. ולא הוי פסיק רישיה. דאפשר שתהיה האש גדולה וחזקה ותנצח את היין ולא יכבנה:
תוסופות יום טוב מותר רקיקי מנחות ישראל. כתב הר"ב ואמר ר"ש במסכת מנחות מושחן כמין כ"י כו' וכן ל' רש"י. ולרווחא דמלתא בעלמא פירשו דר"ש אמר. שכן הוא בברייתא פ' אלו מנחות נקמצות (מנחות דף ע"ה.) אבל במשנה מסתם סתם לן דמושחן כו': ולוג שמן של מצורע. ה"פ ומותר לוג כו' דמותר קמא קאי נמי אלוג. דהא הזה ממנו כדתנן פי"ד דנגעים מ"י. וכ"כ הר"ב לעיל פ"ד מ"ג דשיריו נאכלין. וכן נמי לקמן מותר דמנחת כהנים קאי נמי אדבתריה מנחת כהן משיח: ר"ט אומר מתנדבין שמן. כתב הר"ב ואין פחות מלוג ונשרף בפני עצמו. ובס"פ י"ב דמנחות כתב דקומצו ומקטיר הקומץ ושירים נאכלין והן דברי שמואל בגמרא דהכא. וכמ"ש שם בס"ד. וכך פסק הרמב"ם בפי"ו מה' מעשה הקרבנות. ואע"פ דאמרינן נמי בגמרא כתנאי רבנן ורבי דמתניתין ה' פרק בתרא דמנחות דפליגי במתנדב שמן. חכמים סברי לוג. ורבי סובר ג' לוגין וקאמרינן דרבי מנסכים יליף ליה. וכמ"ש הר"ב שם ומה נסכים דכולן לספלים. אף שמן דלאו בר ספלים כולהו לאשים. ויש מקום לומר דכרבי קי"ל דהא אמרינן דלרבי דון מינה ואוקי באתרא ס"ל. וה"נ וכרבנן דרפ"ד דשבועות כמ"ש שם דקי"ל נמי כותייהו. אלא דא"כ ה"ל להר"ב לכתיב ואין פחות מג' לוגין. גם שם כ' דאין הל' כרבי. לפיכך דבריו שבכאן תמוהין מכמה פנים [ודע דבסוגיא דגמרא דהכא יש ט"ס והיא ג"כ בסוף מנחות דף ק"ז ושם היא כהוגן]. וכן נמי מ"ש הר"ב שמתנדבין יין וזורקין אותו ע"ג האשים ונשרף שם. בס"פ י"ב דמנחות כתב דמנסכו לשיתין. וכ"כ בפ"ו דמנחות מ"ב. ושם אפרש בס"ד. וגם בפירש הרמב"ם שבנוסחאת א"י נמחק כל הלשון והוגה שמנסך על השיתין של יסוד המזבח כמו שעושין לשאר נסכים:
יכין מלכת שלמה
8.
Rabbi Shimon said: if you see oil being divided in the Temple courtyard, you don’t need to ask what it is for, for it is the remnant of oil of the wafers of the Israelite’s meal-offerings, or of the metzora’s log of oil. If you see oil being poured on to the fires, you don’t need not ask what it is for, for it is the remnant of the oil of the wafers of priests’ meal-offerings, or of the anointed priest's meal-offering; for one cannot voluntarily offer offer oil [alone]. Rabbi Tarfon say: oil can be voluntarily offered [alone].
קדשים זבחים פרק י
Kodshim Zevachim Chapter 10