First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
דַּם חַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד, הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּבּוּס. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בַנֶּאֱכָלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו), בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל, אֶחָד הַנֶּאֱכֶלֶת וְאֶחָד הַפְּנִימִית טְעוּנוֹת כִּבּוּס, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), תּוֹרַת הַחַטָּאת, תּוֹרָה אַחַת לְכָל הַחַטָּאוֹת:
ברטנורה
דם חטאת. טעון כבוס. כדכתיב (ויקרא ז׳) ואשר יזה מדמה וגו׳ תכבס במקום קדוש:שנאמר במקום קדוש תאכל. ובההוא ענינא כתיב:ואחד הפנימית. שדמן טעון הזיה בפנים שאינן נאכלות:שנאמר תורת החטאת. ברישא דההוא ענינא כתיב:תורה אחת לכל החטאות. ודוקא חטאת בהמה. אבל דם חטאת העוף אינו טעון כבוס, דבההוא ענינא תשחט החטאת כתיב, פרט לחטאת העוף שאינה נשחטת:
תוסופות יום טוב
תורה אחת לכל החטאות. כתב הר"ב ודוקא חטאת בהמה. אבל דם חטאת העוף כו' תשחט החטאת כתיב וכו'. ואע"ג דנשרפים נמי אמעוט מתאכל ורבתה תורה. הא איכא מיעוטא זאת ומרבה אני הנשרפת דדמיא לנאכלת. שכן היא בהמה [ושחיטה] כמותה ובצפון וכלי קרן ואצבע וחודה ואישים כמותה ומוציא אני עוף דלא דמיא לה אלא בחוץ ובאכילה. גמרא:
יכין
מלכת שלמה
1.
If the blood of a hatat spurted on to a garment, it must be washed. Though scripture speaks only of [hatats] which are eaten, for it is said, “In the holy place shall it be eaten,” (Leviticus 6:19), yet both those which may be eaten and the inner [sacrifices] necessitate washing, for it is said, “[This is] the law of the hatat” (Leviticus 6:18), there is one law for all hatats.משנה ב
חַטָּאת פְּסוּלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּבּוּס, בֵּין שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר, בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. שֶׁלָּנָה, שֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה. וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָה:
ברטנורה
אין דמה טעון כבוס. דכתיב אשר יזה מדמה, מדם כשרה ולא מדם פסולה:שעת הכושר. לזריקה:שלנה. שלן דמה:ושקבלו פסולין. גרסינן. ולא גרסינן ושזרקו, דהא אפילו חטאת כשרה שניתז דמה על גבי הבגד לאחר זריקת הדם אינו טעון כיבוס, כדאמרינן אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה:
תוסופות יום טוב
בין שהיה לה שעת הכושר בין שלא כו'. דתרי מעוטי כתיבי. כתיב מדמה. וכתיב אותה בתרה דקרא דכבוס ומריקה ושטיפה כתיב (ויקרא ו׳:כ״ב) כל זכר בכהנים יאכל אותה. גמרא. ועמ"ש בזה מ"ז בס"ד:
שקבלו וזרקו. עמ"ש בפ"ט מ"ב:
וזרקו. כ' הר"ב דלא גרסינן ליה. דאפילו חטאת כשרה כו'. וכ"כ רש"י. וכן בנ"א ל"ג. אבל התוספות כתבו פירש בקונטרס או זרקו. אע"ג דאפילו כשרה אם נתז דמה כו'. איצטריך לאשמועינן בפסולין למימר דדם דחוי הוא. ואין הנותר במזרק כשר לזריקה. ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק דפסול עושה שירים ע"כ. וברפ"ק דמעילה פירש הר"ב. דאין פסול עושה שירים אלא הטמא. וגם הרמב"ם גורס וזרקו שכתב בפ"ח מה' מה"ק שנפסלה בזריקת הדם:
יכין
מלכת שלמה
2.
The blood of a disqualified hatat does not necessitate washing, whether it had a period of fitness or did not have a period of fitness. Which had a period of fitness? One [whose blood] was kept overnight, or was defiled, or was taken out [of the Temple courtyard]. Which did not have a period of fitness? One which was slaughtered [with the intention of eating it] after the appropriate time or outside the appropriate bounds; or whose blood was received by unfit persons, and sprinkled by them.משנה ג
נִתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. מִן הַקֶּרֶן וּמִן הַיְסוֹד, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. נִשְׁפַּךְ עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אֵין טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא הַדָּם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְרָאוּי לְהַזָּיָה. נִתַּז עַל הָעוֹר עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט, אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. מִשֶּׁהֻפְשַׁט, טָעוּן כִּבּוּס, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁהֻפְשַׁט אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם, וְדָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְרָאוּי לְכִבּוּס:
ברטנורה
נתז מן הצואר. של בהמה על הבגד, אינו טעון כבוס. דכתיב אשר יזה, לא אמרתי אלא בראוי להזאה:מן הקרן. של מזבח:ומן היסוד. מן השיריים הראויים לישפך על היסוד, ואע״פ שלא נשפכו עדיין. דמאחר שניתן מתן דמה אין שיריים טעונים כבוס, דכתיב אשר יזה, פרט לזה שכבר הוזה מדמה:אלא הדם שנתקבל בכלי. מה טעם קאמר, מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כבוס, לפי שאין טעון כבוס אלא הדם שנתקבל בכלי:וראוי להזאה. למעוטי קבל פחות מכדי הזאה בכלי זה ופחות מכדי הזאה בכלי זה ואח״כ ערבן, דלא קדשי ואין טעונין כבוס:עד שלא הופשט אין טעון כבוס. דכתיב על הבגד, מה בגד הראוי לקבל טומאה, דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לכלי כמות שהוא, אף כל הראוי לקבל טומאה, ועד שלא הופשט אינו ראוי לקבל טומאה, ומשהופשט הוי ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לעשות אותו מכסה למרכבה או לכסות בו את המטה ואינו צריך קיצוע:אף משהופשט. כל זמן שלא נתקן להיות כלי:אין טעון כבוס. דבעינן דבר המקבל טומאה שאין מחוסר אפילו מחשבה:אלא מקום הדם. ולא כל הבגד:וראוי לקבל טומאה. ואע״פ שמחוסר מחשבה. ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה. וסתמא כר׳ יהודה, וכן הלכה:וראוי לכבוס. למעוטי כלי עץ. דאע״ג דמקבל טומאה הוא אינו ראוי לכבוס, דבר גרידה הוא ולא בר כבוס:
תוסופות יום טוב
משהופשט טעון כבוס. כתב הר"ב דמשהופשט הוי ראוי כו' אם חשב וכו' וא"צ קצוע כדפירש הר"ב במ"ז פרק כ"ו דכלים:
אלא מקום הדם. יליף לה בגמרא בברייתא אשר יזה לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד:
יכין
מלכת שלמה
3.
If [blood] spurted [direct] from the [animal's] throat onto a garment, it does not require washing. From the horn or from the base [of the altar], it does not require washing. If it spilled out on to the floor [of the Temple] and [the priest] collected it, [and then it splattered onto a garment] it does not require washing. Only blood which was received in a vessel and is fit for sprinkling requires washing. If [the blood] spurted on to the hide, before it was flayed, it does not require washing. [If it spurted] after it was flayed, it requires washing, the words of Rabbi Judah. Rabbi Elazar says: even [if it spurted on the skin] after it was flayed [it does not require washing]. Only the place of the blood requires washing. And whatever is eligible to contract uncleanness, And whatever is fit for washing.משנה ד
אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הַשַּׂק וְאֶחָד הָעוֹר, טְעוּנִין כִּבּוּס בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּשְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. וּמְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בִּכְלִי נְחשֶׁת, בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ. זֶה חֹמֶר בַּחַטָּאת מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים:
ברטנורה
במקום קדוש. בעזרה:ושבירת כלי חרס במקום קדוש. דבתר דכתיב תכבס במקום קדוש, כתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, אתקש שבירת כלי חרס לכבוס, מה כבוס במקום קדוש אף שבירת כלי חרס במקום קדוש:זה חומר. אכבוס קאי:
תוסופות יום טוב
ומריקה ושטיפה בכלי נחשת במקום קדוש. דבתר וכלי חרס כתיב ואם בכלי נחשת בושלה ומורק ושוטף במים ברייתא ופירש הכ"מ בפ"ח מה' מה"ק דכיון דכתיב וי"ו בתר במקום קדוש דכתיב ברישא בתריה גרירי:
[*בכלי נחשת. עמ"ש בריש מ"ו]:
זה חומר. לשון הר"ב אכבוס קאי. וכן ל' רש"י. ולשיטתו אזיל שכן פירש גם כן בפירוש החומש אישבר דכתיב גבי כלי חרס בחטאת וה"ה לכל הקדשים. ע"כ. ותמיהני דא"כ כי תנן לקמן משנה ז' אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה. ואמאי לא תנן נמי שבירה. והרמב"ם פירש זה חומר דקאי אכבוס ואשבירת כלי חרס. ובמשנה ז' אכתוב עוד מזה בס"ד:
זה חומר בחטאת מק"ק. איכא טפי קרן ואצבע כו' אלא [חד] מתרי תלת חומרי נקט. גמרא:
יכין
מלכת שלמה
משנה ה
בֶּגֶד שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, קוֹרְעוֹ, וְנִכְנָס וּמְכַבְּסוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. כְּלִי חֶרֶס שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, נוֹקְבוֹ, וְנִכְנָס וְשׁוֹבְרוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
ברטנורה
בגד. שנתז עליו דם חטאת ויצא חוץ לקלעים:נטמא חוץ לקלעים. לאחר שיצא. ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה:קורעו. ברובו. וטהור מטומאה:ונכנס ומכבסו במקום קדוש. ואע״ג דבגד שנטמא וקרעו ברובו עדיין הוא בטומאתו מדרבנן עד שלא ישאר בחבורו כדי רוחב סודר, הכא שרי להכניסו לעזרה כדי לקיים בו מצות כבוס, כיון דמדאורייתא כשנקרע רובו טהור:נוקבו. לטהרו מטומאתו. ודוקא נקב כשיעור שורש קטן דבזה טהר מטומאתו ועדיין כלי הוא ומקיים בו מצות, שבירה במקדש, אבל אם ניקב נקב גדול, דיצא מתורת כלי, שוב אינו נכנס, ושוברו, דרחמנא אמר וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר, בשעת שבירה יהיה כלי, והאי בשעת שבירה לא הוי כלי:
תוסופות יום טוב
קורעו. פירש הר"ב ברובו. ועמ"ש במשנה ח' פכ"ח דכלים ועוד הארכתי שם פכ"ז משנה י'. ומ"ש הר"ב ואף ע"ג דבגד שנטמא כו'. הכא שרי כו'. גמ' וכתבו התוס' דזהו תימה. מאי שנא דלענין טומאה לא מקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר בה כדי מעפורת. ולגבי חטאת מקרי בגד. וכמו כן קשה בסמוך גבי כלי חרס. ונראה לפרש כיון שמועיל לו יחוד לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולאותו כלי שניקב כשרש קטן שאם היה מיחדו לזיתים או לרמון היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשוב הוא כלי ובגד לענין דם חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ע"כ.
נקבו. פירש הר"ב נקב קטן כשיעור שרש קטן. דבזה טהור מטומאתו וכן פירש"י והרמב"ם והקשו התוספות דבהדיא תנן במסכת כלים ריש פ"ג האלפס והקדירה שיעורן בזיתים ושיעור שרש קטן לענין הכשר זרעים תנן בסוף פ"ב דעוקצים. ואי ה"א דשיעור זיתים דבעינן מדרבנן הוה ניחא כדאמרת גבי בגד. אבל מדאורייתא אם ניקב כשרש קטן טהור ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
5.
If a garment was carried outside the curtains [of the Tabernacle], it must re-enter, and is washed it in the holy place. If it was defiled outside the curtains, one must tear it, then it re-enters, and is washed in the holy place. If an earthen vessel was carried outside the hangings, it re-enters and is broken in a holy place. If it was defiled outside the curtains, a hole is made in it, then it re-enters and is broken in a holy place.משנה ו
כְּלִי נְחשֶׁת שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, נִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ. נִטְמָא חוּץ לַקְּלָעִים, פּוֹחֲתוֹ, וְנִכְנָס וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בְמָקוֹם קָדוֹשׁ:
ברטנורה
פוחתו. דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא אלא בנקב גדול. ומיהו אחר שפחתו. מקיש עליו בקורנס ומחברו כדי שיחזור שם כלי עליו. דבשעת מריקה צריך שיהיה כלי:
תוסופות יום טוב
כלי נחשת. אין הפרש בין כלי נחשת לשאר כלי מתכות. הרמב"ם:
פוחתו. פירש הר"ב דכלי מתכות אינו טהור מטומאתו בנקב כל שהוא כדתנן ברפי"ד דמסכת כלים. ומ"ש הר"ב ומיהו אחר שפחתו מקיש עליו בקורנם כ"כ רש"י והרמב"ם בחבורו ספ"ח מהלכות מה"ק וגם בנא"י הוא כך בפירושו. והקשו התוספות דא"כ בגד נמי יקרעהו ויטהרהו לגמרי ויחזור ויתפרו לאחר שקרעו. אלא א"כ היה חשוב בגד חדש כאילו אינו ראשון. ה"נ בכלי חשוב כלי חדש ואינו ראשון. אלא ה"פ דפוחתו שהופך צד פנים לצד חוץ וצד חוץ לצד פנים ונעשה תוכו גבו וגבו תוכו ומיטהר בכך מטומאתו. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
אֶחָד שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ, אֶחָד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְאֶחָד קָדָשִׁים קַלִּים, טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים קַלִּים אֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אִם בִּשֵּׁל בּוֹ מִתְּחִלַּת הָרֶגֶל, יְבַשֵּׁל בּוֹ אֶת כָּל הָרָגֶל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד זְמַן אֲכִילָה. מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, מְרִיקָה כִּמְרִיקַת הַכּוֹס, וּשְׁטִיפָה כִּשְׁטִיפַת הַכּוֹס. מְרִיקָה בְּחַמִּין וּשְׁטִיפָה בְּצּוֹנֵן. וְהַשַּׁפּוּד וְהָאַסְכְּלָה מַגְעִילָן בְּחַמִּין:
ברטנורה
ואחד שעירה לתוכו רותח. מדכתיב (ויקרא ו כא) וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר. דסמך ישבר אצל בו, ולא כתיב ואם בכלי חרש תבושל ישבר, למדרש, אם נבלע בו מכל מקום ישבר:קדשים קלים אינן טעונים מריקה ושטיפה. מודה ר׳ שמעון דבעו הגעלה ברותחין, שהרי הטעם הבלוע נעשה נותר ופולטו לאחר זמן בהיתר אם לא יגעילנו. ומתורת מריקה ושטיפה הוא דממעט ר׳ שמעון לקדשים קלים, דמריקה ושטיפה דקדשי קדשים צריך שיהיה במים ולא ביין ולא במזוג, ואם בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי, וצריכים מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ואילו קדשים קלים לר׳ שמעון מגעילן אפילו ביין ואפילו במזוג רותחים, דלא קפדינא אלא להגעיל איסור הנבלע, ואין צריך להגעיל אלא מקום הבשול בלבד, ואחר ההגעלה אין צריך שטיפה בצונן, דכל הנך גזירת הכתוב נינהו בחטאת ובקדשי קדשים, ולא בקדשים קלים. ואין הלכה כר׳ שמעון. דדוקא תרומה ממעטינן מכל הני דאמרן דכתיב יאכל אותה, ותניא, אותה פרט לתרומה שאין לה תורת מריקה ושטיפה כקדשים. אבל קדשים קלים שוין הן לקדשי קדשים לכל תורת מריקה ושטיפה. ובפירוש מריקה ושטיפה נחלקו תנאים בברייתא, יש שאומר מריקה הגעלה בחמין ושטיפה בצונן. ויש מי שאומר מריקה ושטיפה שתיהן בצונן לבתר הגעלה, כדתנן לקמן בסמוך, אלא שמריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס, שזה מבחוץ וזה מבפנים, כלומר שטיפה מבחוץ ומריקה מבפנים. והלכה כדברי האומר מריקה בחמין ושטיפה בצונן:יבשל בו [את] כל הרגל. בלא מריקה ושטיפה, ולבסוף ימרוק וישטוף. לפי שכל יום נעשה גיעול לחבירו, דמתוך ששלמים מרובים ברגל אין בלוע שלהן נעשה נותר, שהרי זמן שלמים לשני ימים, וכי מבשל ביה שלמים האידנא והדר מבשל ביה שלמים למחר משלמים שנשחטו ביום המחרת, פולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונות, נמצא שאינו בא לידי נותר:וחכמים אומרים עד זמן אכילה. שלא יהא בין סוף הבשול לתחלת מריקה ושטיפה אלא זמן אכילה בלבד ולא יותר מזה. דכתיב ומורק ושוטף, וכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה, ולמה סמכן הכתוב, לומר לך שממתין זמן אכילה בלבד והדר עביד ליה מריקה ושטיפה בו ביום מיד. והלכה כחכמים:האסכלה. גראדיל״א בלע״ז. והיא עשויה כעין שבכה וצולין עליו צלי:מגעילן. בחמין:
תוסופות יום טוב
אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה. פירש הר"ב דכתיב אותה פרט לתרומה. דאי למעוטי קדשים קלים. מקדשי קדשים דכתיב בהדיא אמעוטי. וכיון דאמעוטי קדשים קלים כ"ש תרומה ולמאי איצטריך אותה אלא דלא תמעוט אלא תרומה בלבד דאין מיעוט אחר מיעוט. אלא לרבות. תוספות:
טעונין מריקה ושטיפה. ואין הפרש בזה בין כלי חרס לזולתם ואין כלי חרס טעונים שבירה אלא בחטאת בלבד. הרמב"ם. מדשבקה מתניתין לשבירה. והכ"מ בפ"ח מהל' מה"ק הביא ראיה לדבריו מלשון התוספתא בכה"ג. והיה יכול להביא ראיה ממשנתינו זו. וכבר כתבתי במ"ד דלהר"ב ורש"י שבירת כלי חרס נמי בקדשים קלים. וכן דעת הראב"ד בהשגותיו לפרק הנזכר ואפשר לי לישב לדבריהם דמדסיים במתניתין דלעיל במריקה ושטיפה נקט נמי בה. וכן בתוספתא שהביא הכ"מ. אבל ה"ה לשבירה:
רש"א קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה. מפרשים בגמרא דאיהו איצטריך אותה לפרט לפסולה שאין דמה טעון כבוס כמ"ש במ"ב. כלומר ואע"פ שהיתה לה שעת הכושר. והשתא לת"ק דהכא כי היתה לה שעת הכושר דמה טעון כבוס ומתניתין דלעיל דלא כת"ק דהכא. והכי מוכח בהדיא בגמרא דהתם [דף צ"ג] דמייתי עלה דמתניתין פלוגתא דר"ע ודר"ש בברייתא דלר"ע היתה לה שעת הכושר טעון כבוס ומפרש דבפלוגתא דאותה קא מיפלגי. דלר"ע אותה פרט לתרומה. ולר"ש פרט לפסולה. ומפני כן אני תמה על הרמב"ם דבפ"ח מהל' מה"ק פסק לסתמא דלעיל. ופסק נמי לדברי ת"ק דהכא. והא הוו תרתי דסתרן אהדדי. והראב"ד לא השיגו. וגם הכ"מ לא העיר בזה. ולי צ"ע *) עי' בלח"מ מה שתירץ בזה. (נמוקי הגרי"ב)::
אין טעונים מריקה ושטיפה. ומ"ש הר"ב ולא במזוג. פירש"י מים ויין כאחד שני חלקי מים ואחד יין. ע"כ. ומ"ש הר"ב ואם בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי. דאמר קרא (ויקרא ו׳:כ״א) ואם בכלי נחשת בושלה ואפילו במקצת כלי. גמרא. ומ"ש הר"ב ואילו קדשים קלים לר"ש א"צ להגעיל אלא מקום בישול בלבד גמרא. וצ"ל דבמריקה ושטיפה גזירת הכתוב הוא ולא משום דמפעפע בכולו. דא"כ לר"ש היה צריך בהגעלה נמי להגעיל כולו. ואפשר נמי לומר דהכא כשמקצת הכלי על האש שמבשל בו [חם] ושאר הכלי צונן אבל כשכל הכלי חם פשיטא דמפעפע בכולו. וצריך הגעלה לכולו. וע' בתוספות דצ"ו רע"ב. ומ"ש הר"ב בכאן דהל' כמ"ד מריקה בחמין. עמ"ש בזה לקמן במקומו בס"ד:
יבשל בו את כל הרגל. פירש הר"ב דמתוך דשלמים מרובים ברגל כו' שהרי זמן שלמים לשני ימים כו'. וכן פירש"י ומסיים ואם בא לבשל חטאת. זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום. ופולט את החטאת ובולע את השלמים. ע"כ [*ועיין במשנה דלקמן]. אבל הרמב"ם פירש יבשל בו את כל הרגל. ר"ל יבשל בו כל היום כל ימות הרגל. וענין כל זה שאם יבשל בו אלו הקדשים. יצטרך למרוק הכלי ואז יבשל בו קדשים פעם שנייה. ורבי טרפון אומר שבמועד אין מחוייבין למרוק הכלי כשתכלה האכילה. אבל ראוי לו למרוק אותו בסוף היום מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל. ועכ"פ צריכין מריקה לדברי הכל ואז מבשלים בהם ממחרת. שאילו לא נמרקו. אותו השמנונית המדבק בכלים יהיה נותר ואסור ממחרת לבשל בהם. וחכ"א שלא יאחר למרקן אלא כפי זמן אכילה בלבד וכשתכלה האכילה ממרק אותן. ע"כ. ועמ"ש בסמוך:
וחכ"א עד זמן אכילה. פירש הר"ב שלא יהא כו' אלא זמן אכילה כו'. [*לפי זה לא ה"ל להר"ב לגרוס תיבת עד. וכן רש"י בפירוש הברייתא השמיט תיבת עד ודקדקו התוספות דהכי שפיר טפי דלא לגרוס עד. דלא חייב הכתוב אלא עד אחר שנעשה נותר דאל"כ אלא אף קודם לכן א"כ לר"ט מאי מהני גיעול דלחברו כיון שכבר הוזקק למריקה ושטיפה. ע"כ. ומזה אני תמה על הר"ב שפירש שממתין זמן אכילה בלבד והדר עביד ליה מריקה ושטיפה בו ביום מיד דאם כן מריקה ושטיפה קודם שנעשה נותר הוא. ותקשה לר"ט. ומיהו בזה אפשר לי לתרץ דס"ל להר"ב דר"ט בהא נמי פליג. אלא דמפירושו בדברי ר"ש דמודה שיגעיל שהרי הטעם הבלוע נעשה נותר כו'. משמע דאזמן דרבנן קאי. וכן נמי בסוף מתניתין ד' שפירש זה חומר אכבוס קאי דכלומר ולא אמריקה ולא אשבירה וכדעת רש"י. ובפירוש החומש בפ' צו מפרש בהדיא דמשום נותר הוא דישבר. ולפיכך אף בקדשים קלים. וכמדומה אני שז"ש הר"ב בכאן בו ביום מיד מדברי הרמב"ם הוא שלמד כן. שכך מפרש זמן אכילה לא שיער הכתוב לזמנו שרשאין לאכלו מן התורה. אלא זמן אכילה כלומר שיעור עת האוכל לכל אדם כשעתו וכזמנו וכנראה מהלשון שהעתקתי לעיל וכן יראה בחבורו פ"ח מה' מה"ק. אבל לפי שהר"ב הולך לשיטת רש"י בפירש דברי ר"ט לא ה"ל לפרש כן בדברי חכמים אלא כמ"ש התוספות והאי זמן אכילה היא האכילה הקצובה בתורה. דלהרמב"ם שאני. שמפרש בדר"ט דבסוף כל יום מורק ושוטף. ומש"ה אע"ג דלרבנן זמן מריקה ושטיפה קודם שנעשה נותר ל"ק לר"ט. דאף לר"ט ממרק ושוטף קודם שנעשה נותר ומידי דהוי לרבנן גופייהו בשעת האכילה שכ' בהדיא בחבורו ומבשל ושונה ומשלש מיד כו'. וממרק ושוטף עד סוף אכילה:
מריקה כמריקת הכוס וכו'. [מבפנים]. ככוס של ברכה. כדאמרינן בברכות דף נ"א שטעון הדחה בפנים ושטיפה מברוץ. רש"י. ולפ"ז גרסינן מריקה ושטיפה בצונן וכדגרס הר"ב לעיל בסמוך. ודשני קרא ולא כתב ומרק מרק או ושטף שטף משום דחד בפנים וחד בחוץ. ונ"א דגרס מריקה בחמין ושטיפה בצונן היא גירסת הרמב"ם ומפרש מריקה כו' כמריקת הכוס כו' וז"ל מריקה ושטיפה הכבוס המופלג עד שמסיר מה שנדבק בכלי יקרא מריקה ותוספות בנקיות יקרא שטיפה והוא שיתן מים לתוך הכלי ואינו ממרק בידו הכלי אלא משפשף. ואמרו מריקה בחמין ושטיפה בצונן. ומה שאמר כמריקת הכוס וכשטיפת הכוס ר"ל שאינו חייב להפליג עד שיסיר כל הרושם ע"כ. והכ"מ שהעתיק פירש"י על כמריקת הכוס כו' שכ' הרמב"ם בחבורו. לא דק שה"ל להעתיק לשון הרמב"ם שבפירושו. ומעתה הרמב"ם שכתב בחבורו מריקה בחמין ושטיפה בצונן היינו משום דכך היא גירסתו במשנה. אבל הר"ב דלא גרס הכי קשיא לי על פסקו דפסק כמ"ד בברייתא מריקה בחמין דאע"ג דחכמים ס"ל הכי בברייתא מ"מ מחלוקת בברייתא וסתם במשנה הלכה כסתם שבמשנה כדאיתא בפ' החולץ דמ"ב ויש לי לומר דכיון דרבי הוא שסתם כדברי עצמו ורבי חייא העיד דחכמים פליגי עליה לא הוה בכלל סתם דמתניתין ומחלוקת בברייתא אלא כשהסתם שבמשנה היא שםתם רבי כדעת אחר. ומ"מ סברא זו צריכה רבה מנלן למימר הכי. ולכך הקרוב אלי שהר"ב נמשך בפסק אחר הרמב"ם ולא דק דהרמב"ם יש לו גירסא אחרת במשנתינו:
מגעילן. שיסיר השמנונית שנבלעה בשפוד שהנפש מואסת אותה. מגזרת געלה נפשי. ומענין הזה נשתמשו בכל דבריהם גיעול גיעולי עכו"ם ומגעילן וזולתן ר"ל להסיר ההגעלה. הרמב"ם:
בחמין. והתוספות כתבו דאית דל"ג בחמין והיינו דהר"ב מפרש לה מגעילן בחמין ומ"מ קיימו בתוספות גירסת הספר ואין צורך להאריך בזה. [*ועמ"ש בסוף מסכת ע"ז]:
יכין
מלכת שלמה
7.
Whether one boiled in it or poured boiling [sacrificial flesh] into it, whether most sacred sacrifices or lesser sacrifices, [the pot] requires scouring and rinsing. Rabbi Shimon says: lesser sacrifices do not require scouring and rinsing. Rabbi Tarfon says: if one boiled [sacrifices in a pot] at the beginning of a festival, he can boil in it during the whole festival. But the sages say: until the time of eating, scouring and rinsing. Scouring is done as the scouring of a goblet; and rinsing is as the rinsing of a goblet, Scouring [in hot water] and rinsing in cold [water]. The spit and the grill are cleansed with hot water.משנה ח
בִּשֵּׁל בּוֹ קָדָשִׁים וְחֻלִּין, אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים, אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי הַקַּלִּים נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִין, וְאֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה, וְאֵינָם פּוֹסְלִין בְּמַגָּע. רָקִיק שֶׁנָּגַע בְּרָקִיק, וַחֲתִיכָה בַּחֲתִיכָה, לֹא כָל הָרָקִיק וְלֹא כָל הַחֲתִיכוֹת אֲסוּרִין. אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מְקוֹם שֶׁבָּלָע:
ברטנורה
הרי הקלים נאכלין כחמורים ואינן טעונין מריקה. מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אם יש בהן בנותן טעם הרי קלים נאכלים כחמורים לפנים מן הקלעים ליום ולילה וטעונים מריקה ושטיפה ופוסלים במגע. אין בהן בנותן טעם אין הקלים נאכלים כחמורים ואין בהן מריקה ושטיפה ואין פוסלים במגע. ומתניתין ר׳ שמעון היא דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה, הלכך כשלא נתנו טעם קדשי קדשים בקדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה:רקיק. פסול, שנגע ברקיק כשר, ובלע הכשר מן הפסול:
תוסופות יום טוב
ואינן פוסלין במגע. ענין פוסלים במגע שיהיו כמו ק"ק שכל הנוגע בהם מן המאכלים יפסול אם יהיה אותן הקדשים פסולים. או יהיה כמותן ויאכל בקדושה אם היתה כשירה לפי שנאמר בחטאת (ויקרא ו׳:כ׳). כל אשר יגע בבשרה יקדש. ואמרו יקדש להיות כמוה. כיצד אם פסולה תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה. וע"מ שתהא שם בליעה. והוא מה שאמרו כל אשר יגע בבשרה יכול אע"פ שלא בלע. ת"ל בבשרה עד שיבלע. ואמרו אשכחן חטאת שאר קדשים מנין ת"ל (שם ז) זאת התורה לעולה וכו'. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה