רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
זרעים
תרומות
פרק יא
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
Zeraim
Terumos
Chapter 11
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11
  א ב ג ד ה ו ז ח ט י
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9 0:10

Mishnah

משנה א
אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגָרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן, אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לַמּוּרְיָס. וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן, אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵנוּמְלִין. אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ:
ברטנורה אין נותנין דבלה וגרוגרות. של תרומה:לתוך המורייס. שומן של דגים:מפני שהוא מאבדן. שכן דרך דבלה וגרוגרות הנתונים במורייס לסחטן ולהוציא את מימיהן ואחר כך משליכן:אבל נותנים את היין למורייס. רגילים היו לתת יין למורייס שלא היה בו שמנונית כל כך כדי למתקן ולתת בו טעם. הלכך מותר ליתן יין של תרומה לתוכו, ולא אמרינן לעבורי זוהמא בלבד הוא נותן את היין והוה כמאבדו:אין מפטמין את השמן. של תרומה בעקרי בשמים שבולעים את השמן ואזיל לאבוד. אי נמי דלא חזי השמן לאכילה כשהוא מפוטם:יינומלים. נותנים לתוך היין דבש ופלפלין:ממעיטו. שמתחסר ומתמעט על ידי הבשול. ואית דמפרשי שממעיטו משותיו, שאין בני אדם רגילין לשתות יין מבושל כמו חי:מפני שהוא משביחו. ומתקיים יותר. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב רבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו. ולא קשיא אדסוף פרק ב דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוה מן הרע על היפה. דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן. דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו. אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ושאינו מבושל יפה לשתייה ולא חיישינן במתקיים:
יכין מלכת שלמה
1.
One must not put a cake of pressed [terumah] figs or dried [terumah] figs into fish-brine, since it spoils them. But one may place [terumah] wine into fish brine. One must not perfume the oil, But one may put honey and pepper into wine. One may not boil terumah wine, because it decreases it. Rabbi Judah permits this, because it improves it.
משנה ב
דְּבַשׁ תְּמָרִים, וְיֵין תַּפּוּחִים, וְחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת, וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִים כְּמוֹנֵי פְטָמִים, אֶלָּא אָמְרוּ, שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין:
ברטנורה סתוניות. ענבים שאינם מתבשלים עד ימות הסתיו, ורגילים לעשות מהן חומץ:ושאר כל מי פירות. חוץ מיין ושמן:מחייב קרן וחומש. לזר האוכלן בשוגג דחשיב להו משקה תרומה ממש:ורבי יהושע פוטר. מחומש. אבל קרן חייב, ולכתחלה אסורים לזרים:מטמא משום משקה. טמאים, ומטמאים, ומכשירים זרעים לקבל טומאה כשאר משקים, דכתיב (ויקרא י״א:ל״ד) אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה:כמוני פטמין. כפטם הזה שמונה צרורות בשמים שלו שלא בדקדוק וחוזר ומוסיף עליהם, אבל חכמים בדקדוק מנו שבעה משקים, שאלו בלבד טמאים ומטמאים ומכשירים הזרעים לקבל טומאה, ואין להוסיף עליהם. ושבעה משקין שמנו חכמים הם מים, טל, יין, שמן, דבש דבורים, חלב, דם. והלכה כרבי יהושע:
תוסופות יום טוב דבש וכו'. אם עבר ועשה דבש מתמרים וכו'. עיין לקמן: [*ושאר כל מי פירות. כתב הר"ב חוץ מיין ושמן. כדפירש בריש מתני' דלקמן. עיין שם]: כמוני פטמין. מוסב על חכמים לפיכך אמר מוני לשון רבים. והכי אסברה לה הר"ש בלשון רבים. והר"ב נמשך בפירושו אחר לשון הרמב"ם דאסברה לה בלשון יחיד. [*ושם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם]: שבעה משקין. עיין בפירוש הר"ב משנה ד בפרק בתרא דמכשירין: [*ושאר כל המשקין טהורים. עיין בפירוש הר"ב במ"ז פ' אחרון דמקואות]:
יכין מלכת שלמה
2.
[A non-priest drank] honey of dates, wine of apples, vinegar from winter grapes, and all other kinds of fruit juice of terumah: Rabbi Eliezer makes him liable to repay their value and the fifth; But Rabbi Joshua exempts from the fifth. Rabbi Eliezer declares [these] susceptible to uncleanness as liquids. Rabbi Joshua says: the sages have not enumerated seven liquids as those that count spices, but rather they stated: seven liquids make things susceptible to uncleaness, whereas all other liquids do not make susceptible.
משנה ג
אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ, וְלֹא תַפּוּחִים יַיִן, וְלֹא סִתְוָנִיּוֹת חֹמֶץ, וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָם מִבְּרִיָּתָן בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. אֵין סוֹפְגִין אַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה, אֶלָּא עַל הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים. וְאֵין מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים:
ברטנורה אין עושין תמרים דבש. אם הם של תרומה או של מעשר שני. שהתמרים אוכל והדבש משקה, ואין מחזירים האוכל משקה:אלא בזיתים וענבים בלבד. דבפירוש אמרה תורה בהם (במדבר י״ח:י״ב) כל חלב יצהר וכל חלב תירוש:אין סופגים את הארבעים משום ערלה. פירות של ערלה שסחטן והוציא מהן משקה, אין לוקה מן התורה השותה אותו משקה אלא בזיתים וענבים בלבד:ואין מביאים בכורים משקין. דכתיב (דברים כ״ו:י׳) את ראשית פרי האדמה. פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה:אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים. דגמר בכורים מתרומה:ואין מקריבים על גבי המזבח. אלא שמן למנחות ויין לנסכים:
תוסופות יום טוב אין עושים תמרים דבש וכו'. משום דחשיבי איצטריך למתנינהו. הר"ש: אין סופגים וכו'. הך וההיא דבכורים מוקי לה בפרק העור והרוטב (חולין דף קך) כר"י. [*ובפירוש שהזכרתי כתוב כן על אבל שאר פירות וכו'] ומלת סופגים מפורש במ"ה פ"ו דזבחים: ואין מביאין בכורים. עיין בסוף מסכת חלה: ואינו מטמא משום משקה. משקים היוצאים מן הפירות. רמב"ם:
יכין מלכת שלמה
3.
One must not make dates into honey, apples into wine, winter-grapes into vinegar, or change any other kind of fruit that is terumah or second tithe from their natural state, except olives and grapes. One does not receive forty lashes on account of orlah except with that which comes from olives and grapes. Liquids cannot be brought as first fruits, except with that which comes from olives and grapes. And no fruit juice is susceptible to uncleanness as liquids except with that which comes from olives and grapes. And nothing [that is derived from fruit] can be offered on the altar except with that which comes from olives and grapes.
משנה ד
עֻקְצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת, וְהַכְּלִיסִים וְהֶחָרוּבִין שֶׁל תְּרוּמָה, אֲסוּרִים לְזָרִים:
ברטנורה עוקצי תאנים. שבהם תאנים מחוברים לאילן:הכליסין. רמב״ם פירש שהם מין ממיני התאנים:
תוסופות יום טוב עוקצי תאנים וכו'. בירושלמי רבי זעירא בשם ר"א אומר מתניתא במובלעים באוכל. כן כתב הר"ש. והרמב"ם בפרק י"א כתב אע"פ שאין בהן אוכל: [*והכליסין. כתב הר"ב פירש הרמב"ם כו' ולא פירש כן הר"ב בסוף פרק קמא דעוקצין וע"ש]:
יכין מלכת שלמה
4.
The stems of fresh figs and dried figs, klisim and carobs of terumah are forbidden to non-priests.
משנה ה
גַּרְעִינֵי תְרוּמָה, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרוֹת, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרוֹת. וְכֵן עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרִין. הַמֻּרְסָן מֻתָּר. סֻבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּרוֹת. וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֻלִּין. הַמְסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה, לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:
ברטנורה גרעיני תרומה. גרעינים שנמצאו בתוך פירות של תרומה כשהכהן אוכלם:בזמן שהכהן מכניסן. ודעתו עליהם ולא הפקירן אסורים. וכגון שהן רכין וראוין לאכילה כגון גרעיני התפוחים והחבושין והאגסים, או שנשאר בהם לחלוחית שבני אדם מוצצים אותן, כגון גרעיני התמרים וכיוצא בהם. אבל אינם ראויים כלל אפילו הכהן מכניסן הרי אלו מותרים:עצמות הקדשים. בעצמות הראויין קצת לאכילה מיירי כגון ראשי כנפים והסחוסין:המורסן. של תרומה, והן סובין הגסין מותר לזרים:סובין. של חטין חדשות של תרומה אסורים לזרים. לפי שהחדשות הן לחות ואינם נטחנים היטב, ונשאר קמח הרבה מעורב בסובין:ושל ישנות. של חטין ישנות. שהן יבשות ונטחנות היטב מותרות. שאין קמח מעורב בהן כלל. ועד ל׳ יום נקראים חדשות:ונוהג בתרומה. בהוצאת הסובין והמורסן:כדרך שנוהג בחולין. ואין כאן משום מאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:המסלת. שקולט את הסולת כדי לעשות פת נקיה ביותר, ולא בירר מסאה אחת שהיא ששה קבין אלא קב או קבים:לא ישליך את השאר. שהרי הוא ראוי לאכילה, ונמצא מאבד את התרומה:
תוסופות יום טוב [*וכן עצמות הקדשים. כתב הר"ב כגון ראשי כנפים והסחוסים דתנן במ"י פ"ז דפסחים ושם פירש הר"ב]: מורסן. פירש הר"ב סובין הגסים. וכן פירש במ"ו פ"ב דחלה. ובסוף פ"ז דשבת מפרש ג"כ כפירש"י:
יכין מלכת שלמה
5.
Seeds of terumah [fruit]: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted. Similarly, the bones of holy things: When he gathers them in, they are prohibited. But if he throws them away, they are permitted. Coarse bran is permitted. Fine bran of new wheat is forbidden, and old wheat permitted. One may act with regard to terumah as one does with hullin. One who sifts a kav or two [of fine flour] from a seah of wheat, must not leave the rest to ruin, but rather he should put it in a hidden place.
משנה ו
מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְרוּמָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אַחַת, אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין:
ברטנורה מגורה. אוצר שאוגרים תבואה לתוכו:מכבד כדרכו. כדרך שרגילים לכבד האוצרות בעת שמפנים אותן:
תוסופות יום טוב [*אלא מכבד כדרכו וכו'. דכיון שמכבד כדרכו לא מטרחינן ליה טפי הואיל ואינו מתכוין לבטל פי' שהזכרתי. וכן פי' הר"ב במ"ח. ועי' עוד מ"ש שם בשם הפירוש הנזכר]:
יכין מלכת שלמה
6.
If a store-chamber was cleared of terumah wheat, they do not need to force him to sit down and collect each grain, but rather he may sweep it all up in his usual manner and then deposit hullin in it.
משנה ז
וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה, אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ, אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחֻלִּין:
ברטנורה מטפח. מאסף את השמן בטפח שלו, כלומר מקנחו באצבעותיו:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
7.
Similarly, if a jar of oil is upset, they do not need to force him to sit down and scoop it up [with his fingers], but he may deal with it as he would in a case of hullin.
משנה ח
הַמְעָרֶה מִכַּד לְכַד וְנוֹטֵף שָׁלֹשׁ טִפִּים, נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין. הִרְכִּינָהּ וּמִצָּהּ, הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְכַמָּה תְהֵא בִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְיוֹלִיכֶנָּה לַכֹּהֵן, אֶחָד מִשְּׁמֹנָה לַשְּׁמִינִית:
ברטנורה המערה. יין או שמן של תרומה מכד לכד, ואחר שעירה כל מה שבתוכו נטפו ממנו שלש טפין, טפה אחר טפה, כדרך הכלים לאחר שעירה כל מה שבתוכן:נותן לתוכה חולין. וא״צ לקנחה יפה קודם שיתן החולין לתוכה:הרכינה. הטה אותה על צדה, לחבית שהיה בה תרומה אחר שעירה כל מה שבתוכה ומיצה היין או השמן שהיה בה ונראה כנוס בתוכה:הרי זו תרומה. ולא אמרינן חולין הן הואיל ועירה כל מה שבתוכה ונטפו ממנו שלש טפין:בתרומת מעשר של דמאי. שהמעשר שלו, ונותן תרומת מעשר לכהן, ואם יש בידו א׳ משמנה שבשמינית הלוג צריך להוליכה לכהן, אבל פחות לא. והני מילי בטמא, אבל בטהור אפילו כל שהוא צריך לחזר בדמאי, אבל בודאי בין טמא בין טהור בין רב בין מעט צריך לחזר אחר כהן:
תוסופות יום טוב [*נותן לתוכה חולין. אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואין מתכוין לבטל. מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בעיני המבטל ושאין כוונתו לבטל. לכתחלה [מותר ואף] (אף) בתוספתא התיר עד כאן לשון הפירוש שהזכרתי]: הרכינה. פירש הר"ב הטה. תרגום הטי נא כדך (בראשית כ״ד:י״ד) ארכיני כען. ומיירי שעדיין לא נתן בתוכה חולין אלא דהוה אמינא שהן חולין מפני שהסיח דעתו מהן. הרמב"ם. [*ועיין מ"ש במשנה ח פרק ה דב"ב]: *) ?הרכינה. כתב הרמב"ם ואם הניח הכד ולא נתן בו חולין אחר שעירה אותו והטהו על צדו ונתמצה ונתכסה בו שום שארית הרי זו תרומה. ולא נאמר כיון שעירה ממנו כל מה שיש בו טפה אחר טפה שלש טפין. כל מה שנמצא בו אח"כ חולין. לפי שהסיח דעתו ממנו עכ"ל. ומזה תבין פי' הר"ב על נכון כי דבריו לקוחים מדברי הרמב"ם: וכמה תהא בתרומת מעשר. כתב הרמב"ם וזכר בכאן זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשיעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוין לחוש בהן מפני מיעוטן כמו הגרגרים שנשארו באוצר ובלחלוחית שנשארה בכד וג"כ זכר שיעור תרומת מעשר [של דמאי] שאין אדם חייב לטרוח ולהוליכה לכהן מפני מיעוטה: ויוליכנה לכהן. כלומר שאינו רשאי להניחה במקום הפקר אבל לא שמחוייב הוא להביאה אל הכהן. דהא פסק הרמב"ם מההיא דסוף פרק הזרוע דחולין [ד' קלד:] דאין ישראל חייבים להטפל ולהביאה מן הגורן לעיר וכו'. בפרק י"ב סימן י"ז ומשנתנו פסק בפרק ג' סימן ט"ז: [*אחד משמנה לשמינית. והוא הקרטוב. ודרכן להפליג במדה זו מפני קטנותה. שכן אמרו אפילו חסר קרטוב. בפרק ג דמקואות ופרק יב דמנחות:
יכין מלכת שלמה
8.
One who pours from jar to jar and three drops drip, he may place in it hullin. But if he inclined the jar [on its side] in order to drain it, it is terumah. How much terumat maaser of demai must there be for him to take it to the priest? One eighth of an eighth [of a log].
משנה ט
כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַרְשִׁינֵי תְרוּמָה. וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְרוּמָה:
ברטנורה כרשיני תרומה. עיקרם למאכל בהמה, דאי עיקרם למאכל אדם היה אסור להאכילן לבהמה. ומכל מקום חזו קצת למאכל אדם, דאי לא הוו חזו כלל לאדם, לא היו מפרישים עליהם תרומות ומעשרות, דמידי דלא חזי לאדם אין מפרישין עליו תרומות ומעשרות:מאכילין אותן. כהנים לבהמתן:מאכילה כרשיני תרומה. הואיל וגוף הבהמה לכהן אע״פ שמזונותיה על ישראל. ואין כאן משום גזל, שאם היה רוצה היה נותן התרומה לבעל הפרה ואנן סהדי דניחא ליה לבעל הפרה שיתן לה כרשיני תרומה כדי שיאכילנה בריוח, והוי כאילו זכה בהן כהן והוא מאכילן לבהמתו:לא יאכילנה כרשיני תרומה. כיון שגוף הפרה לישראל, דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, ונפש אפילו נפש בהמה במשמע. ואמר רחמנא קנין כספו דכהן ליכול בתרומה, קנין כספו של ישראל לא ליכול בתרומה:ישראל ששם פרה מכהן. שקבל פרה מכהן בשומא כפי מה שהיא שוה עכשיו כך וכך דמים, ויטפל בה ישראל לפטמה, ומה שישביח על השומא יחלקו הריוח ביניהם:לא יאכילנה כרשיני תרומה. שכיון שקבלה הישראל בשומתה כפי מה שהיא שוה, נעשית פרתו של ישראל ואינה אוכלת בתרומה:וכהן שקבל פרתו של ישראל. בשומא בדרך זו:מאכילה כרשיני תרומה. מפני שהיא נעשית פרתו של כהן משעה שקבלה עליו בשומא:
תוסופות יום טוב ישראל ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל. כדתנן במשנה ה פרק ה דבבא מציעא: ששם. בשי"ן ימנית. ועיין מה שכתבתי במ"ה פרק יא דכתובות:
יכין מלכת שלמה
9.
Vetches of terumah may be given to cattle, to wild beasts or fowls. If an Israelite hired a cow from a priest, he may give it vetches of terumah to eat. But if a priest hired a cow from an Israelite, even though the responsibility of feeding it is his, he must not feed it with vetches of terumah. If an Israelite undertakes the care of a cow from a priest, he must not feed it with vetches of terumah. But if a priest undertakes the care of a cow from an Israelite, he may feed it on vetches of terumah.
משנה י
מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת, וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ, אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֲבָל לֹא בְבֵית הָאֵבֶל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּבֵית הָאֵבֶל, אֲבָל לֹא בְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן:
ברטנורה שמן שריפה. שמן תרומה שנטמאת. ואמאי קרי ליה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד:ברשות כהן. היינו כשיש שם כהן, דנר לאחד נר למאה:מדליק ברשותה. כשהיא שם:מדליקין בבית המשתה. מתוך שעומדים בבגדים נקיים אין רגילין לטלטל נרות של שמן ממקומן שמא יטנפו את בגדיהם, הלכך ליכא למיחש שמא יטלטלו הנר ממקום שהכהן שם למקום שאין שם כהן, אבל בבית האבל שלובשין בגדים צואים חיישינן:בבית האבל אבל לא בבית המשתה. בבית האבל מתוך שלבן נשבר ונכנע לא חיישינן שמא יוציאו הנר למקום שאין שם כהן, אבל בבית המשתה שהן שמחים ומתוך שמחתן רגילים להתעסק ולטלטל הנרות ממקום למקום חיישינן:אוסר כאן וכאן. דתופס סברת שניהן לחומרא:ור״ש מתיר כאן וכאן. דתופס סברת שניהם לקולא. והלכה כר״ש:
תוסופות יום טוב מדליקין שמן שרפה. עיין בפירוש הר"ב דסוף תמורה ומה שכתבתי שם: ועל גבי החולין ברשות כהן. מפרש בירושל' דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפי' שלא ברשות כהן. הר"ש. וכ"פ הרמב"ם בפ' י"א: [*ר"ש מתיר. כתב הר"ב והלכה כר"ש. וכן כתב הרמב"ם בפירושו. וכן בחיבורו פי"א מה' תרומות וכתב שם הכ"מ בירוש' איכא כמה אמוראי דפסקו כר"ש דמתיר כאן וכאן. ואף דאיכא מאן דפסק כרבי יוסי. הוא יחידאה. ועוד דבדרבנן נקטינן לקולא עכ"ל. ובפי' שהזכרתי כתב וז"ל. ונראה לי דהלכה כר"ש אף כי ר' יוסי פליג עליה דהא ר' יוסי יחיד לגביה בבית המשתה. דרבי יהודה סבר כותיה. אבל ר"מ במקום ר' יהודה ליתא. עכ"ל. דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י בפ' מי שהוציאוהו במס' עירובין דף מז]: סליק מסכת תרומות
יכין מלכת שלמה
10.
One may burn terumah oil that has to be burnt in synagogues, houses of study, dark alleys, and for sick people with permission of the priest. If the daughter of an Israelite married to a priest regularly goes to her father's house, her father may burn [such oil] with her permission. One may also burn [such oil] in a house of celebration but not in a house of mourning, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: in the house of mourning, but not in a house of celebration. Rabbi Meir forbids it in both places. But Rabbi Shimon permits it in both places.
זרעים תרומות פרק יא
Zeraim Terumos Chapter 11