First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
כְּלֵי מַתָּכוֹת, כַּמָּה הוּא שִׁעוּרָן. הַדְּלִי, כְּדֵי לְמַלֹּאת בּוֹ. קֻמְקוּם, כְּדֵי לֵיחֵם בּוֹ. מֵחַם, כְּדֵי לְקַבֵּל סְלָעִים. הַלֶּפֶס, כְּדֵי לְקַבֵּל קִיתוֹנוֹת. קִיתוֹנוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת. מִדּוֹת יַיִן, בְּיַיִן. וּמִדּוֹת שֶׁמֶן, בְּשָׁמֶן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כֻּלָּן בִּפְרוּטוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמְחֻסָּר חֲטִיפָה, טָמֵא. וְהַמְחֻסָּר לְטִישָׁה, טָהוֹר:
ברטנורה
כלי מתכות. שנתרועעו ונשברו:כמה הוא שיעורן. כמה יהיה שיעור השבר הנשאר מהן ויקרא עושה מעין מלאכתו ויהיו חשובים כלים ליטמא:מיחם. שמחממין בו מים. והוא גדול מקומקום:כדי לקבל סלעים. שכל סלע ארבעים דינרין:הלבס. אית דגרסי הלפס. והוא כלי נחושת גדול שמרתיחים בתוכו מים ונותנים בו קיתונות קטנים להדיחן בתוכו:כולן בפרוטות. כולן משערים אם יש בשבר שלהן כדי לקבל פרוטות. ואין הלכה כר׳ אליעזר:המחוסר הגפה טמא. ר׳ עקיבא מיירי בתחלת עשייתן של כלים, וקאמר, דכלים המחוסרים הכיסוי שלהן, טמאין, דמקרו נגמרה מלאכתן. הגפה, מלשון יגיפו הדלתות (נחמיה ז׳, ג'). והרבה יש במשנה, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב. אע״פ שגפן לא קנה דבמסכת מעשר שני [פרק ג׳ משנה י״ב] פירוש, שכיסה אותן במגופה:ומחוסר לטישה טהור. שהוא חשוב גולמי כלי מתכות שאינן מקבלין טומאה. לטישה, לשון לוטש כל חורש נחושת וברזל (בראשית ד׳):
תוסופות יום טוב
כמה הוא שיעורן. פי' הר"ב ויהיו חשובים כלים ליטמא. כלומר לקבל טומאה וכן שאם היו טמאין שישארו בטומאתן. כמ"ש בר"פ דלעיל [ד"ה שנחלקו] בשם הרמב"ם ועיין בפי' הר"ב בסוף מתני' דלקמן:
כדי למלאות בו. מים לשתות. וכן כדי ליחם בו. לשתות. תוספתא הביא הר"ש:
מיחם. כתב הר"ב שהוא גדול מקומקום. וכך כתב הרמב"ם. וצ"ל דבכלי מתכות הוא שקורים *)למיחם לכלי הגדול וקומקום לכלי הקטן. דאילו בכלי חרס פירש הר"ב איפכא במשנה ז פ"ג:
לקבל קיתונות. של מתכת. הרמב"ם רפי"א מה"כ:
חטיפה. והר"ב גורס הגפה. וכן הוא בדפוס ישן. ומ"ש הר"ב מלשון כו' כדי שיפתח כו'. דמסכת ע"ז פרק בתרא [מ"ג]. וגי' הר"ש כגי' הספר. ומפרש ג"כ כסוי. וכתב חטיפה מלשון חמס דמתרגם חטופין. שנגזלה הכיסוי. ע"כ. ולא הבינותי דבריו אלו. דא"כ העיקר חסר מן הספר דכסוי עצמו מאן דכר שמיה. ועוד מחוסר וחטיפה שהוא ג"כ מענין גזל וחסרון תרתי למה לי. עוד כתב הר"ש. די"מ חטיפה כמו טפיחה. וכדתניא בתוספתא. עד שיטפח פיו. פי' כגון שפיו עגול ומשפע פיו לצד א' ומכה בקורנס ונעשה כעין צנור. שמתוך כך כשמערה ממנו מים יוצאים ומקלחים דרך אותה שפה. וטפוח מל' טפח ליה בסנדליה [ב"ק דף לב ב"ב כב] ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
1.
What is the minimum size of [broken] metal vessels [for them to be susceptible to impurity]? A bucket must be of such a size as to draw water with it. A kettle must be such as water can be heated in it. A boiler, such as can hold selas. A cauldron, such as can hold jugs. Jugs, such as can hold perutahs. Wine-measures, such as can measure wine; and oil-measures, such as can measure oil. Rabbi Eliezer says: the size for all these is such as can hold perutahs. Rabbi Akiva says: a vessel that lacks trimming is susceptible to impurity, but one that lacks polishing is clean.משנה ב
מַקֵּל שֶׁעָשָׂה בְרֹאשׁוֹ מַסְמֵר כְּמִין חַזְיָנָא, טָמֵא. סִמְּרוֹ, טָמֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בוֹ שְׁלֹשָׁה סְדָרִים. וְכֻלָּן שֶׁעֲשָׂאָן לְנוֹי, טְהוֹרִין. עָשָׂה בְרֹאשׁוֹ מְנִיקָת, וְכֵן בַּדֶּלֶת, טְהוֹרָה. הָיְתָה כְלִי וְחִבְּרָהּ לוֹ, טְמֵאָה. מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתָהּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִשֶּׁיְּחַבֵּל. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁיְּחַבֵּר:
ברטנורה
חזינא. נוהגים לעשות בראש המקל כמין תפוח של ברזל והוא הנקרא חזינא. וכל עבדי מלך מצרים היום נושאים בידם מקלות הללו, וקורין להם אלדבו״ס. ופעמים שנועצים בהם מסמרים כדי שיכו בהם מכה רבה וקשה:שלשה סדרים. של מסמרים, ואז חשוב כלי. ואין הלכה כר׳ שמעון:עשאן לנוי. כגון שעשאו במסמרים דקים מצויירים כדי ליפות את המקל:טהור. דהוי מתכת המשמש את העץ, דתנן לעיל שהוא טהור. אבל כשעשאו להכות ולחבוט, הרי עץ משמש את המתכת וטמא:מניקת. כמין שפופרת של מתכת, והכניס בה את המקל:וכן בדלת. תחת הדלת כדי שלא תאכלנה הארץ:היתה כלי. היתה שפופרת זו כלי בפני עצמה וחיברה למקל ואחר שחיברה ראוי להשתמש בה בכלי:[טמאה. מקבלת טומאה, וטמאה כמו שהיתה]:מאימתי היא טהרתה. מניקת שנטמאה מאימתי תטהר ותצא מידי טומאתה:משיחבל. משישחיתנה ויפחות צורתה:משיחבר. משיחברנה בדלת או במקל ויקבענה במסמרים שלא תשמש עוד בכלי, כבר בטל שם כלי ממנה ויצאה מידי טומאתה:
תוסופות יום טוב
חזינא. כתב הר"ב נוהגים לעשות כו' ופעמים שנועצים כו'. כלומר ואין עושין חזינא אבל נועצים כו'. והיינו סימרו:
עשאן לנוי. לשון הר"ב כגון שעשאו במסמרים דקים מצוירים. מלובנות בבדיל. הרמב"ם בנא"י:
בה"א משיחבר. לשון מהר"ם נ"ל לפרש אף יחבר דטמאה עד שיחבל ויחבר. דאי חבור לחודיה א"כ רישא דקתני וחברה טמאה אתיא כב"ש אבל השתא ניחא דאתיא ככ"ע. תניא בתוספתא בש"א משיחבל ובה"א משיחבר דברי ר"מ. ר"י אומר בש"א משיחבל ויחבר. ובה"א משיחבל או משיחבר. וסתם מתני' ר"מ והא דלא חשיב לה בהדי קולי ב"ש וחומרי ב"ה. משום דלר"י ב"ה לקולא עכ"ל [*ואע"ג דבפ"ה דעדיות שנינו הרבה מקולי ב"ש וחומרי ב"ה בשם יחיד שאמר כן. ס"ל למהר"ם כפי' רש"י שכתבתי שם בריש הפרק. שאותם היחידים העידו על אלו. והיינו שאין חולק עליהם. ואילו הכא נחלק ר' יהודה. ומיהו גם שם הראיתי הרבה סתמות דלא כאותן יחידים. וא"כ כ"ש הך דהכא דסתם לן כר"מ שהיה לו לרבינו הקדוש לשנותה במס' עדיות. ובהדי הני סתמי דבית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא שבפ"ד]:
יכין
מלכת שלמה
2.
A staff to the end of which he attached a nail like an axe is susceptible to impurity. If the staff was studded with nails it is susceptible to impurity. Rabbi Shimon ruled: only if he put in three rows. In all cases where he put them in as ornamentation the staff is clean. If he attached a tube to its end, and so also in the case of a door, it is clean. If it was once an independent vessel and then it was fixed to the staff, it remains susceptible to impurity. When does it become pure? Bet Shammai says: when it is damaged; And Bet Hillel says: when it is joined on.משנה ג
הַקַּנְטָר שֶׁל בַּנַּאי, וְהַדָּקוֹר שֶׁל חָרָשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין. יִתְדוֹת אֹהָלִים וְיִתְדוֹת הַמָּשׁוֹחוֹת, טְמֵאוֹת. שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מָשׁוֹחוֹת, טְמֵאָה. הָעֲשׂוּיָה לָעֵצִים, טְהוֹרָה. שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָדוֹל, אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְשֶׁל קָטָן, עֲשָׂרָה. חֲמוֹר שֶׁל נַפָּחִין, טָמֵא. מְגֵרָה שֶׁעָשָׂה שִׁנֶּיהָ בְתוֹךְ הַחוֹר, טְמֵאָה. עֲשָׂאָהּ מִלְּמַטָּן לְמַעְלָן, טְהוֹרָה. וְכָל הַכְּסוּיִן טְהוֹרִים, חוּץ מִשֶּׁל מֵחָם:
ברטנורה
הקנטר של בנאי. פירשו בו שהוא שבט ומטה של ברזל שהבנאים חותכים בו את הכותל:הדקור. יתד. כמו יחפור בדקר ויכסה דתנן בריש פרק קמא דביצה:חרש. נגר:יתדות אוהלים. נועצים יתדות של ברזל בארץ ומותחים אוהלים וקושרים מיתרים ביתדות. ואין זה תשמישו, על ידי קרקע. שהרי לדבר המיטלטל הן משמשים:ויתדות המשוחות. מודדי הקרקע לחלוקת אחים, נועצים יתדות בקרקע וקושרים בו חבל ומודדים:שלשלת של משוחות טמאה. לפי שבמדידת החבל יש עול. פעמים שמותח לזה יותר מזה, לפיכך רגילים לעשות שלשלת למדוד בה:עשויה לעצים. לקשור בה חבילה של עצים, או למדוד בה עצים, שיש מקומות שמוכרים עצים במדה מלוא חבל. והשלשלת המיוחדת לכך טהורה, דהויא כמתכת המשמשת את העץ:ארבעה טפחים. ויותר מכן לא חשיב יד:חמור של נפחים. העץ שהמפוח של נפחים רוכב עליו נקרא חמור. כך פירשוה לי רבותי. ובמקום אחר מצאתי שהוא כלי ברזל כצורת חמור, והאומן רוכב על הקצה האחד ומכה על הקצה השני, ועושים כך כשרוצים להכות על הכלים הגדולים ששפתן גבוהה וגדולה מאד:מגירה. המסר שנוסרים בה הלוחות, שנטמאת, ועשה שיניה בתוך החור של דלת, לא יצאה מידי טומאה, והרי היא טמאה כמו שהיתה, עד שיקבענה בדלת במסמר. והכי מפורש בתוספתא:עשאה מלמטה למעלה. שהפכה ונתנה הפוכה בחור הדלת:טהורה. אע״פ שלא קבעה במסמר:כל הכיסויין טהורין. לפי שאין לכיסויין שם בפני עצמן:חוץ משל מיחם. וכל כיוצא בו שיש לו שם בפני עצמו ומשתמשין בו בפני עצמו, כמו כיסוי טני של רופאים דתנן לעיל פרק טבעת אדם [משנה ג׳] דטמא לדברי הכל, לפי שמניחין בו סממנים:
תוסופות יום טוב
הקנטר. כתב הר"ב פירשו בו שהוא שבט וכו' שהבנאים חותכים בו את הכותל. כך הוא הלשון בערוך. אבל הר"ש העתיק בשמו והיא עשוי לחתוך בו את הברזל:
ושל קטן עשרה טפחים. הרמב"ם ספ"ט מה"כ:
וכל הכסויין. ר"ל כסויין של מתכות. הרמב"ם:
חוץ משל מיחם. כתב הר"ב וכל כיוצא בזה כו'. דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. הר"ש:
יכין
מלכת שלמה
3.
A builder's staff and a carpenter's axes are susceptible to impurity. Tent-pegs and surveyors’ pegs are susceptible to impurity. A surveyor's chain is susceptible to impurity, but one used for wood is clean. The chain of a big bucket [is susceptible to impurity to a length of] four handbreadths, and that of a small one [to a length of] ten handbreadths. A blacksmith's jack is susceptible to impurity. A saw whose teeth were made in a hole susceptible to impurity, but if they were turned from below upwards it is clean. All covers are clean except that of a boiler.משנה ד
הַטְּמֵאִין שֶׁבָּעֲגָלָה, הָעֹל שֶׁל מַתֶּכֶת, וְהַקַּטְרָב, וְהַכְּנָפַיִם הַמְקַבְּלוֹת אֶת הָרְצוּעוֹת, וְהַבַּרְזֶל שֶׁתַּחַת צַוְּארֵי בְהֵמָה, הַסּוֹמֵךְ, וְהַמַּחְגֵּר, וְהַתַּמְחוּיוֹת, הָעִנְבָּל, וְהַצִּנּוֹרָה, וּמַסְמֵר הַמְחַבֵּר אֶת כֻּלָּן:
ברטנורה
העול של מתכת טמא. דפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה:קטרב. שני עצים יש, מצד זה מן העול ומצד זה מן העול, והן נקובים, ומכניסין בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב, וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר. ורמב״ם פירש, שהקטרב הוא העץ שנמשך על שני צדדי הבהמות, והעול באמצעו:והכנפיים. הם שני קצוות של קטרב. מלשון על כנפי בגדיהם. והם של ברזל:המקבלות את הרצועות. כלומר, אם נעשו הקצוות של קטרב לקבל בהם את הרצועות, הן טמאים, שחשובין כלי. אבל אם נעשו לנוי, טהורים, לפי שהיא מתכת המשמשת את העץ:והברזל שתחת צוארי בהמה. קושרים על צוארי בהמה ברזל כדי שלא תיחנק בחבל שקושרים בו הקטרב:הסומך. יש באמצע העול כמין טבעת גדולה ובו נכנס ראש המחרישה וראש העגלה, ואותו טבעת קרוי סומך:מחגר. חבל שקושרים תחת צואר השור. ואית דגרסי והמסגר, והוא יתד [של ברזל] שנותנים בקצה העול שלא תתעוות העגלה מפני אורך העול:תמחויות. כמין קערות קטנות של עול, וקרויין תמחויות:ענבל. הוא הברזל המקשקש בתוך הזוג:צנורא. אונקלי שתוחבים במשאוי שבעגלה שלא יפול:ומסמר המחבר את כולם. כלומר, כל מסמר שנעשה לחבר הפרקין של עגלה זו בזו. לאפוקי המסמרים שאינן עשויין לחבר, אלא לנוי. שאלו אין מטמאין:
תוסופות יום טוב
העול של מתכות. העץ הנמשך בין שתי הבהמות אשר יוליכו העגלה יקרא עול. והוא מדובק בעגלה. ואם היה ממתכות כו' הרמב"ם. ועמ"ש בדבור והתמחויות:
והקטרב. פי' הר"ב שני עצים כו' ומכניסים כו' עץ ושמו קטרב. כך פי' הר"ש בשם הערוך. וצריך לומר בין לפי' זה. בין לפי' הרמב"ם. דקטרב דמתניתין בשל מתכות וכה"ג דתנן בספ"י לפסין כו' ופי' הר"ש של ברזל. והיינו שכן רגילין. אבל דמתניתין מיירי בשל חרס. ומשום שהוא דבר הלמד מענינו לא הוצרך לפרש. ואף בכאן כך הוא. ועיין [מ"ש] בפרק דלקמן משנה ג:
והברזל שתחת צואר הבהמה. לשון הר"ב קושרים על צואר הבהמה ברזל כו'. וכן ל' הרמב"ם. ור"ל שהקשירה היא על צואר הבהמה. אבל הברזל מונח מתחת הצואר:
המחגר. לשון הר"ב חבל שקושרים תחת צואר השור. כ"כ הר"ש. וצ"ל דהכא בשלשלת [של מתכות] היא כדלעיל. ומ"ש הר"ב ואית דגרסי המסגר והוא יתד וכו' בפי' הרמב"ם הוא שמפרש יתד וכו' אבל גירסתו ג"כ המחגר. וכן העתיק בחבורו פ"י [הלכה ה] ומצאתי כתוב שהוא מלשון חגר. ע"כ. ויקרא כן על שהוא מונע העוות ויהיה השם המחגר. כמו מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג) שפירושו מסיר הסעיפים:
והתמחויות. ל' הר"ב קערות קטנות של עול. והוא ראש העול והוא חלק על צוארי השוורים. ערוך. אבל נראה שלפי דבריו העול דמתני'. הוא עול שעל צואר הבהמה. לא העץ הנמשך בין שתי הבהמות. כמ"ש לעיל בשם הרמב"ם. [ועיין במ"ב פכ"א]. והוא מפרש תמחויות הן מקום הקערורית אשר ישימו בו האבנים וזולתו:
יכין
מלכת שלמה
משנה ה
הַטְּהוֹרִין שֶׁבָּעֲגָלָה, הָעֹל הַמְצֻפֶּה, כְּנָפַיִם הָעֲשׂוּיוֹת לְנוֹי, וּשְׁפוֹפָרוֹת הַמַּשְׁמִיעוֹת אֶת הַקּוֹל, וְהָאֲבָר שֶׁבְּצַד צַוְּארֵי בְהֵמָה, הַסּוֹבֵב שֶׁל גַּלְגַּל, הַטַּסִּים, וְהַצִּפּוּיִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּסְמְרוֹת, טְהוֹרִין. סַנְדְּלֵי בְהֵמָה שֶׁל מַתָּכוֹת, טְמֵאִין. שֶׁל שַׁעַם, טְהוֹרִין. הַסַּיִף מֵאֵימָתַי מְקַבֵּל טֻמְאָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֶנּוּ. וְהַסַּכִּין, מִשֶּׁיַשְׁחִיזֶנָּה:
ברטנורה
העול המצופה. ברזל טהור לפי שהוא מתכת שמשמש את העץ:ושפופרות. כמין שפופרת של קנה חלול רגילין לעשות ממתכות להשמיע קול:והאבר. עופרת שנותנין בצד צוארי בהמה לנוי:והסובב של גלגל. גלגל עגלה של עץ עושים סביבותיה של ברזל שלא ישבר בטרשים ובסלעים:טסין. לוחות דקות. פחי הזהב, מתרגמינן טסי דדהבא:סנדלי בהמה של מתכות טמאין. לפי שעשויין לשתות בהן אנשי החיל במלחמה:שעם. מין גמי:הסייף מאימתי מקבל טומאה. בסייך שהעלה חלודה מיירי שהוא טהור. ומאימתי מקבל טומאה:משישופנו. כלי יש לצורפין ולחרשי ברזל שקרוי הצורפים בלשון מקרא, ותרגומו שופינא, ובו שפין ומחליקין את הכלים שהעלו חלודה להסיר חלודתן:משישחיזנו. במשחזת שלו להסיר חלודתו:
תוסופות יום טוב
הטהורים שבעגלה. של עץ. נ"ל. מהר"ם:
העול המצופה. עיין מה שכתבתי במ"ד פי"א [ד"ה ומצופה] :
ושפופרות המשמיעות את הקול. כיון שאינן משמשות כלום. אע"ג דמשמעת קול בכלי מתכות טמא. ה"מ היכא דעביד ליה לקלא. אבל הכא אינו אלא לנוי בעלמא. וכן האבר שבצד וכו'. לנוי בעלמא תולין אותו. וכן הסובב של הגלגל. אע"פ דשל מתכות הוא מ"מ בטל הוא אצל הגלגל. וכן כולם דבתר הכי. מהר"ם:
סנדלי בהמה. שלא ליזק בפרסותיה באבנים. רש"י פ"ו דשבת דף נט:
של שעם טהורין. שאין חשוב מכלי הקבלה. הרמב"ם פ"ב מה"כ [הלכה ז]:
יכין
מלכת שלמה
5.
The clean parts of a wagon are the following: the yoke that is only plated [with metal], side-pieces made for ornamentation, tubes that give out a noise, the lead at the side of the necks of the cattle, the rim of the wheel, the plates and mountings, and all other nails, all of these are clean. Metal shoes of cattle are susceptible to impurity but those made of cork are clean. When does a sword become susceptible to impurity? When it has been polished. And a knife? When it has been sharpened.משנה ו
כְּסוּי טֶנִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁעָשָׂה בוֹ מַרְאָה, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. מַרְאָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, אִם אֵינָהּ מַרְאָה אֶת רֹב הַפָּנִים, טְהוֹרָה:
ברטנורה
כיסוי טני של מתכת. של בעלי בתים טהור, כדברי חכמים דפליגי עליה דרבן גמליאל לעיל בפרק י״ב [משנה ו׳]. ואם מירקו ולטשו ועשה ממנו מראה ר׳ יהודה מטהר. דסבירא ליה מראה לא משוי ליה מנא:וחכמים מטמאין. דמראה משוי, ליה מנא. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
רבי יהודה מטהר. ל' הר"ב דס"ל מראה לא משוי ליה מנא. וז"ל מהר"ם. ר"י סובר לא נתבטל הכסוי לגבי מראה. ולרבנן נתבטל לגבי מראה. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
כְּלֵי מַתָּכוֹת מִטַּמְּאִין וּמִטַּהֲרִין שְׁבוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵינָן מִטַּהֲרִין אֶלָּא שְׁלֵמִין. כֵּיצַד, הִזָּה עֲלֵיהֶן, נִשְׁבְּרוּ בוֹ בַיּוֹם, הִתִּיכָן וְחָזַר וְהִזָּה עֲלֵיהֶן שֵׁנִית בּוֹ בַיּוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אֵין הַזָּיָה פָּחוֹת מִשְּׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי:
ברטנורה
כלי מתכות מיטמאין ומיטהרין שבורים. כלי מתכות שנטמאו במת ונשברו, וחזר ועשה מהן כלים בו ביום, שחזרו לטומאתן ישנה, כיון שהזה עליהן בעודן שלימים ונשברו, אין צריך להמתין להזאה שניה עד השביעי, אלא אפילו ביום אחד מזה שתי הזאות, אחת קודם שבירה ואחת לאחר שבירה, והן טהורין מיד. דר״א כרשב״ג סבירא ליה, דאמר לעיל בפרק י״א דלא אמרו חזרו לטומאתן ישנה אלא לכלים שנטמאו בטומאת נפש בלבד, וטעם גזירה זו משום גדר מי חטאת כדפרישנא לעיל, הלכך לא חשו אלא שיהא כאן שתי הזאות. ומיהו בעודן שבורים לא מהני הזאה, דלא שייכא הזאה בשברים. ובעי נמי שתהא שבירה מפסקת בין הזאה להזאה, לפי שיש הפסק ימים בין הזאת שלישי להזאת שביעי. ולא רצו להחמיר בחזרת טומאה ישנה, שהיא דרבנן, והקלו שתועיל בה הזאה אפילו שתיהן ההזאות ביום אחד:ר׳ יהושע אומר אין הזאה פחות משלישי ושביעי. דתקון כעין דאורייתא. והלכה כרבי יהושע:
תוסופות יום טוב
הזה עליהן נשברו בו ביום. ר"ל ביום השלישי מטומאתו. הרמב"ם:
ר' יהושע אומר אין הזאה פחות מג' וז'. פי' הר"ב דתקון כעין דאורייתא. כלומר ואין שבירתן עולה להם במקום ימים. והוא הדבר שאמר בתחלה אינן מיטהרין אלא שלמים. כ"כ הראב"ד בפי"ב מה"כ [ה"ג]. ודלא כהרמב"ם שמצריך לר"י הזאה ג' וז' כשהם שלמים קודם השבירה או כשהם שלמים אחר ההיתוך:
יכין
מלכת שלמה
7.
Metal vessels remain unclean and become clean even when broken, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Joshua says: they can be made clean only when they are whole. How so? If they were sprinkled upon and on the same day they were broken and then they were recast and sprinkled upon on the same day, they are clean, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Joshua says: there can be no effective sprinkling earlier than on the third and the seventh day.משנה ח
מַפְתֵּחַ שֶׁל אַרְכֻּבָּה שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ אַרְכֻּבָּתוֹ, טָהוֹר, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פוֹתֵחַ בּוֹ מִבִּפְנִים. וְשֶׁל גַּם שֶׁנִּשְׁבַּר מִתּוֹךְ גֻּמּוֹ, טָהוֹר. הָיוּ בוֹ חָפִין וּנְקָבִין, טָמֵא. נִטְּלוּ חָפִין, טָמֵא מִפְּנֵי נְקָבִין. נִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין, טָמֵא מִפְּנֵי חָפִין. נִטְּלוּ חָפִין וְנִסְתַּתְּמוּ נְקָבִין, אוֹ שֶׁפָּרְצוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה, טָהוֹר. מְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל שֶׁנִּפְרְצוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה נְקָבִים מִלְּמַטָּן זֶה לְתוֹךְ זֶה, טְהוֹרָה. וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתָּכוֹת, טְמֵאָה:
ברטנורה
מפתח של ארכובה. שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נו״ן כפופה שלנו. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן:רבי יהודה מטמא. ואין הלכה כר׳ יהודה:ושל גם. כמין ג״ם יוונית שהיא כמין נו״ן הפוכה:היו בו חפין. כשנשבר מתוך גומו, נשתיירו בו חפין או נקבין. חפין הם השינים. נקבין, שנכנסים בהן שיני המנעול, שפעמים יש במפתח שינים והן נכנסים בנקבי המנעול ופותחים, ופעמים יש נקבים במפתח ומכניס אותן נקבים בשיני המנעול ופותח:או שפרצו זה לתוך זה. שלא ניטלו החפין ולא נסתמו הנקבין, אלא שפרצו, כגון שנעקמו החפין ונתרחבו הנקבין שנוגעים זה בזה:מסננת של חרדל. כמין נפה של מתכת שהחרדל נתון בה ומסתנן וקולטת את הפסולת:מלמטן. בשולי המסננת משנפרצו בה שלשה נקבין ונעשו שלשתן נקב אחד, תו לא חזיא לסנן בה:אפרכס. כלי של ריחיים רחב מלמעלה ומיצר והולך מלמטה, ונותנים בו חטים והוא מוציא אותם קמעא קמעא בריחיים:
תוסופות יום טוב
מפתח של ארכובה. פירש הר"ב שמתקפל כארכובה עם השוק וכו'. כ"כ הר"ש בשם הערוך. וז"ל רש"י בפ"ג דמנחות דל"ג וחבור השוק והרגל הוי השוק זקוף מלמעלה והרגל שוכב כזה ? [*ועיין לקמן]:
ושל גם. פי' הר"ב כמין גם יונית שהיא כמין נון הפוכה דהיינו כזה ? [*וכן ראיתי בכתב מרובע של יוונית. וכמו שהזכרתי כבר ברפ"ג דמדות [ד"ה כמין גמא] אבל קשיא לי טובא שאם כן ליכא בינייהו דשל גם דהכא לשל ארכובה דלעיל. דכל שיש למפתח שני קוים דבוקים. שוב אין הבדל בין זה לזה אלא כפי שיניחו האדם זה לצפון ומערב או דרום ומערב. או דרום ומזרח. ואין בזה הבדל במפתחות עצמם. וראיתי בפירוש הרמב"ם. בנא"י שמצייר של ארכובה דלעיל כזה ?. ושל גם דהכא מצויר. כזה* ? ונ"ל טעמו שבכפיפת הרגל והשוק יש ג' קוים הירך והשוק והרגל. וק"ל] ובריש פ"ק דפסחים כתב הר"ב שתי שורות כמין גם יונית. שורה א' בזקיפה ושורה א' בשכיבה. התם נמי כדמות צורה זו. אלא שכל קו הוא ממלא כל השטח. אחד ברוחב מרתף. הוא קו העליון. וא' באורכו הוא קו הזקיפה [*ועיין [בפי' הר"ב] במ"ז פרק כ"ח]:
והאפרכס. פי' הר"ב כלי של רחיים כו' ונותנים בו חטים כו'. וכ"כ הרמב"ם. וכן פירש עוד הר"ב והרמב"ם גם הר"ש בסוף מכילתין. וקשה לי על הר"ב שבמ"ג פ"ד דב"ב פי' הקלת. אפרכסת שעושין סביב לרחיים לקבל הקמח כו'. וכ"כ עוד בקלת דתנן במ"ג פ"ד דזבים. אבל שם לא כתב שהוא אפרכסת. וראיתי שהרמב"ם [שם] מפ' קלת כפי' הר"ב. ומשמיט אפרכסת. ולפיכך אני אומר שהר"ב הרכיב שני פירושים ואינם עולים כאחד. דמה שפי' שם על קלת אפרכסת. לשון הרשב"ם הוא. ואינו מפרש שהוא לקבל קמח כהרמב"ם אבל פירש מרמויי"א בלע"ז. וכן פירש"י בריש חגיגה דף ג על אפרכסת דהתם. שהביאו הר"ב והר"ש לק' בסוף מכילתין לראיה לפירושם שהאפרכסת הוא כלי כו' ונותנים בו חטים כו':
של מתכות טמאה. שיש לו שם בפני עצמו. הרמב"ם ספ"ט מהלכות כלים:
יכין
מלכת שלמה