First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
כְּלֵי עֵץ, כְּלֵי עוֹר, כְּלֵי עֶצֶם, כְּלֵי זְכוּכִית, פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ, טָהָרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים, מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל, כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, וְכַוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית, שֶׁיֶּשׁ לָהֶם שׁוּלַיִם, וְהֵן מַחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה בְלַח, שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, בֵּין מְקַבְּלִין, בֵּין אֵינָם מְקַבְּלִין, טְמֵאִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דַּרְדּוּר עֲגָלָה, וְקֻסְטוֹת הַמְּלָכִים, וַעֲרֵבַת הָעַבְּדָנִין, וּבוֹר סְפִינָה קְטַנָּה, וְהָאָרוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקַבְּלִין, טְמֵאִין, שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִן לִטַּלְטֵל אֶלָּא בְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, הַמְּקַבְּלִים, טְהוֹרִין, וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין, טְמֵאִין. אֵין בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא עֲרֵבַת בַּעַל הַבָּיִת:
ברטנורה
כלי עץ. משנה זו שנויה למעלה בפרק ב׳, והדר תניא הכא משום דינא דכלי עץ וכלי עור דבעי לאורויי בהו בהנך פרקין:השידה. כמין ארון:והתיבה. תיבת השולחנין:והמגדל. בית האוצר של עץ. בלע״ז ארמריא״ו, ובערבי אלמנס״ר:וכוורת הקש. חשובה ככלי עץ, לפי שעשויה מזנבות השבולין שהן קשין:ובור ספינה אלכסנדרית. ספינה גדולה שפורשין בה לים הגדול, קרויה ספינה אלכסנדרית, לפי שאין פורשים בים מארץ ישראל לאלכסנדריא אלא בספינה גדולה. ומפני שמי הים מלוחים ואין ראויין לשתיה, עושים בספינות גדולות כעין בור של עץ וממלאים אותו מים מתוקין הראויין לשתיה:שיש להם שולים. שאין תחתיהן חד מלמטה, אלא רחב ויושב על הקרקע:כורים. ששים סאה:ביבש. כגון התבואה וזרעונים ופירות:טהורין. דאתקש כלי עץ וכלי עור, לשק המיטלטל מלא וריקן, וזה אינו מיטלטל מלא, לפי שגדול יותר מדאי, ואם יטלטלוהו מלא ישבר:בין מקבלים בין שאינן מקבלים. בין שמקבלין יותר מארבעים סאה, בין שאין מקבלין אלא פחות:דרדור עגלה. חבית של עץ עגולה עשויה לוחות, כעין אותן שעושין בארץ רומ״י. ואע״פ שהיא גדולה, כיון שהיא לעגלה, מיטלטלת מלאה וריקנית, דסבר האי תנא טלטול על ידי שוורים שמיה טלטול:וקסטות המלכים. כמין מגדל של עץ עשוי חדרים חדרים, שנותנים בו מיני מאכל וכלים של משקה. והמלכים מוליכין אותו בעגלה שהולכים בה:ועריבת העבדנים. עריבה של עץ שהעבדנים שורין בה עורותיהן:אע״פ שמקבלין טמאין. כלומר, אע״פ שמקבלין מ׳ סאה או יותר:טמאין. כדמפרש טעמא, שאין מיטלטלים אלא במה שבתוכן, כשהן מלאים דרכן ליטלטל:עריבת בעל הבית. לר׳ מאיר טמאה, דהוא טהורין קחשיב, למימרא דהני דוקא טהורין, והשאר טמאין. לר׳ יהודה טהורה, דר׳ יהודה טמאים קחשיב, למימרא דהני דוקא טמאין, והשאר טהורין. והלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב
כלי עץ כלי עור כו' פשוטיהן [*טהורים. מדין תורה אבל מד"ס יש שגזרו עליהן. ועיין [בפי' הר"ב] במשנה ב'. וכן [מ"ש משנה ג'] בפכ"ו. גם] עיין מ"ש בשם התו' ברפכ"ז:
[*כוורת הקש. עיין ברפ"ח דאהלות בפי' הר"ב. ומ"ש שם בס"ד]:
שיש להם שולים. עיין מ"ש במשנה יג פ"ט דאהלות [ד"ה היתה] :
שהם כורים ביבש. שהגודש מחזיק שליש בכלי שלהם. שהיו עשוין כים שעשה שלמה גבהן כחצי רחבן והן עגולים. רש"י פ"ב דשבת דף לה:
ושאר כל הכלים בין מקבלים כו'. לפי שהסכימו עליהן בשעת עשייתן שיטלטלו אותן מלאין. אם בהיות אפשר להן שיתנועעו [ונ"א שיתגלגלו. וכן לשונו בפ"ג מה"כ] או שיהיה להן בית אחיזה שיוכלו למושכם. או שהיו עומדים על עגלה והדומה לזה. הרמב"ם:
שאינן עשוין. מתחלתן אלא להתטלטל מלאין. ל' הרמב"ם שם. ולשון מהר"ם שאינן עשוין לטלטל אלא מה שבתוכן. פי' זימנין שאינן מלאין אלא יש בהן קצת ומטלטל שפיר. וכן דרך כל אלו לטלטל וקסטות מלכים אין רגילים למלאותן ומטלטל כשיש בו קצת וכן עריבות העבדן. ובור ספינה קטנה. שאין נכנסים בה הרבה בני אדם. על כן אין נותנים בו מים בבור כי אם מעט. והיינו דקאמר דאין עשוים ליטלטל אלא במה שבתוכו. דהיינו דבר מועט. ע"כ:
המקבלים. ויש להם שולים חזקתן שאינן עשוים להתטלטל במילואן. הרמב"ם שם:
עריבת בע"ה. כאשר תחזיק מ' סאה בלח. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
1.
Vessels of wood, leather, bone or glass: those that are flat are clean and those that form a receptacle are susceptible to impurity. If they are broken they become clean again. If one remade them into vessels they are susceptible to impurity henceforth. A chest, a box, a cupboard, a straw basket, a reed basket, or the tank of an Alexandrian ship, that have flat bottoms and can hold a minimum of forty se'ah in liquid measure which represent two kor in dry measure, are clean. All other vessels whether they can contain the minimum or cannot contain it, are susceptible to impurity, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: the tub of a wagon, the food chests of kings, the tanners trough, the tank of a small ship, and an ark, even though they are able to contain the minimum, are susceptible to impurity, since they are intended to be moved about with their contents. As to all other vessels, those that can contain the minimum are clean and those that cannot contain it are susceptible to impurity. There is no difference between Rabbi Meir and Rabbi Judah except a baking trough which belongs to a householder.משנה ב
אֲרוּבוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, טְמֵאוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טְהוֹרוֹת. סֵרְקָן אוֹ כִרְכְּמָן, טְמֵאוֹת. דַּף שֶׁל נַחְתּוֹמִין שֶׁקְּבָעוֹ בַכֹּתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. סְרוֹד שֶׁל נַחְתּוֹמִין, טָמֵא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. גִּפְּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, טָמֵא. נִפְרַץ מֵרוּחַ אַחַת, טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם הִתְקִינוֹ לִהְיוֹת קוֹרֵץ עָלָיו, טָמֵא. וְכֵן הַמַּעֲרוֹךְ, טָמֵא:
ברטנורה
ארובות של נחתומים. לוחות שהנחתומים עורכים עליהן את הלחם. ואית ספרים דגרסי עריבות:טמאות. לפי שעשויין בצורת כלי. ואע״ג דפשוטי כלי עץ נינהו, טמאות מדברי סופרים:של בעלי בתים טהורות. שאין עליהן צורת כלי:סרקן. יפן בסריקון. והוא ששר בלשון מקרא. ומשוח בששר (ירמיהו כ״ב:י״ד). בערבי זנגפו״ר. ובלע״ז מיני״ו:כרכמן. צבען בכרכום:דף של נחתומין. דף של מתכת. דאילו דף של עץ, פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה. ואע״ג דטמא מדרבנן, כשקבעו בכותל טהור לדברי הכל:ר׳ אליעזר מטהר. ואין הלכה כר׳ אליעזר:סרוד. היא סרידא דתנן לעיל בכמה דוכתי. והיא עריבה קטנה שהנחתום משתמש בה. כדמתרגמינן את בגדי השרד (שמות ל״א:י׳) ית לבושי שימושא:גיפפו. עשה לו מסגרת סביב. תרגום ויחבק, וגפיף:אם התקינו. לסרוד של בעלי בתים:להיות קורץ עליו. כלומר לחתוך עליו הבצק. לשון מחומר קורצתי (איוב ל״ג):טמא. דסבירא ליה לר׳ שמעון, מפני מה סרוד של נחתומים טמא, מפני שקורץ עליו את הבצק ומוליך עליו מקרצות לתנור, ושל בעלי בתים נמי אם התקינו להיות קורץ עליו את הבצק ולהוליך עליו מקרצות לתנור, טמא. ואין הלכה כר״ש:
תוסופות יום טוב
ארובות של נחתומים. לשון הר"ב לוחות שהנחתומים עורכים כו'. ונראה דגריס בכ"ף וכן העתיק במ"ז פ"ז דעדיות. ובערוך כתו' ג"כ גירס' הספר ומפ' אריבות. עריבות שלשים שם הלחם:
טמאות. ל' הר"ב לפי שעשויין בצורת כלי. כ"כ הרמב"ם. דאילו לא נעשו בצורת כלי אפי' מדרבנן לא היו טמאים:
סרוד של נחתומים. כ' הר"ב היא סרידה כו'. כ"כ הר"ש. ומיהו להרמב"ם סירוד דהכא לא זו היא סרידה דלעיל. דאיהו מפרש בסרידה. שהוא לוח נקוב מל' מעשה רשת. דמתרגם עובד סרדתא. כמ"ש הר"ב בשמו במ"ג פ"ח. ואילו הכא מפרש. שהוא כלי ישתמשו בו בעת הלישה לרחוץ את הידים ויטוחו ממנה פני הלחם זה ממה שיצטרך אליהן ותרגום בגדי שרד. לבושי שמושא. ע"כ:
אם התקינו כו'. אף על פי שלא גפפו. הר"ש:
וכן המערוך טמא. אתאן לת"ק להרמב"ם [ריש] פ"ה מה"כ. ולהראב"ד מדברי ר"ש הוא:
המערוך. פי' גאון וכן ערוך. עץ ארכו אמה ומרדין בו את הרקיקה. הר"ש:
יכין
מלכת שלמה
2.
Bakers’ baking-boards are susceptible to impurity, but those used by householders are clean. But if he dyed them red or saffron they are susceptible to impurity. If a bakers’ shelf was fixed to a wall: Rabbi Eliezer rules that it is clean And the sages rule that it is susceptible to impurity. The bakers' frame is susceptible to impurity but one used by householders is clean. If he made a rim on its four sides it is susceptible to impurity, but if one side was open it is clean. Rabbi Shimon says: if he fixed it so that one can cut the dough upon it, it is susceptible to impurity. Similarly, a rolling-pin is susceptible to impurity.משנה ג
יַם נָפָה שֶׁל סִלָּתִין, טָמֵא. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל גּוֹדֶלֶת טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהַבָּנוֹת יוֹשְׁבוֹת בְּתוֹכוֹ וְגוֹדְלוֹת:
ברטנורה
ים נפה. יריעה ארוגה משער להוציא את הסולת נקי מן הסובין. ולפי שיש סביב היריעה זר של לוח גבוה, נקרא ים, כמו שיש סביב הים יבשה:של סלתים. בוררים הסולת:גודלת. האשה שגודלת וקושרת שער הנשים:מפני שהבנות. הנערות בשעה שגודלות ראשן מושיבות אותן בתוך ים נפה, לקבל שם מה שיפול מראשן מן העפרורית וערבוביתא דרישא. והלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב
ים נפה. פי' הר"ב יריעה ארוגה משער כו'. כ"פ הר"ש בשם גאון וערוך והראב"ד כתב על זה [בריש] פ"ה מה"כ. וז"ל וכן משמעותו בכ"מ אלא שזה הפרק כולו אינו מדבר בארוג. אבל נראה כי הוא של עור כמו אותן של רופאים ובו דברה המשנה תחלה [כלומר דבריש הפרק קתני כלי עור. הכ"מ] ע"כ. והרמב"ם מפ'. ים נפה. יעשה סהר מרובע מעץ ינופו בו הקמח כו'. ואפשר לי לומר דסתם ים נפה. משער עשויה. כדברי הגאון והערוך אבל בכאן מיירי בשל עץ דדבר הלמד מענינו הוא. וכיוצא בזה שכתבתי כבר בפרק דלעיל מ"ד [ד"ה והקטרב] ובספ"י [ד"ה לפסן]:
ושל בעלי בתים טהור. ואין ספק שתמונת זה של בעלי בתים [היא גורם לו] שיהיה טהור. הרמב"ם:
טמא מושב. אם ישב עליו זב כו' כדפי' הר"ב בסוף פרקין ולא ידעתי למה לא הקדים לפ' בכאן. ופסקו הר"ב והרמב"ם כר"י. ויראה דס"ל דליכא פלוגתא. ושנשנה בלשון מחלוקת לא קשיא שהרבה כיוצא בזה הם וכתבתי קצתן בסוף בכורים. ועיין מ"ש בסוף פרקין:
יכין
מלכת שלמה
משנה ד
כָּל הַתְּלוֹיִים, טְמֵאִין, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה וּכְבָרָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כֻּלָּן טְהוֹרִין, חוּץ מִתְּלוֹי נָפָה שֶׁל סִלָּתִין, וּתְלוֹי כִּבְרַת גְּרָנוֹת, וּתְלוֹי מַגַּל יָד, וּתְלוֹי מַקֵּל הַבַּלָּשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְסַיְּעִין בִּשְׁעַת הַמְּלָאכָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת מְלָאכָה, טָמֵא. הֶעָשׂוּי לִתְלוֹי, טָהוֹר:
ברטנורה
כל התלויים. העשויין לכלי לתלותו בו:טמאין. דהוו חיבור לכלי:כברת גרנות. עשויה להוציא החטים ולקלוט המוץ, ומניחים הכברה על שני עצים ומנהלין, וכשהן יגעים מכניסים ידיהן בתלוי שלה ומנהלין, והיינו דקתני דמסייעין בשעת מלאכה:מקל הבלשין. המחפשין בתוך הכלים לראות אם יש בו דבר שראוי ליתן ממנו מכס למלך. תרגום ויחפש, ובלש:שהם מסייעים בשעת מלאכה. מכניסין ידיהם בתלוי כשרוצים להשתמש בכלי, ומסתייעים בו לעשות מלאכתן. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
טמאין. פי' הר"ב דהוו חבור לכלי. דכל המחובר לטמא טמא. כדתנן במ"ב פי"ב:
חוץ מתלוי נפה וכברה של בה"ב. יראה שאותן התלוין אינן מחוברים תמיד. ובתוספתא ב"מ פ"ה והביאה הר"ש. מסיימא בה הכי. בזמן שהוא משל שני ראשין מצד אחד:
כברת [גרנות]. הוא הקרבל בו נקבים גדולים מהנפה. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
4.
All hangers are susceptible to impurity, except for those of a sifter and a sieve that are used by householders, the words of Rabbi Meir. But the sages say: all hangers are clean, excepting those of a sifter of flour-dealers, of a sieve used in threshing-floors, of a hand-sickle and of a detective's staff, since they aid when the instrument is in use. This is the general rule: [a hanger] that is intended to aid when the instrument is in use is susceptible to impurity and one intended to serve only as a hanger is clean.משנה ה
רַחַת שֶׁל גָּרוֹסוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל אוֹצָרוֹת, טְהוֹרָה. שֶׁל גִּתּוֹת, טְמֵאָה. שֶׁל גְּרָנוֹת, טְהוֹרָה. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא. לְכִנּוּס, טָהוֹר:
ברטנורה
רחת. שזורים בה תבואה וקטניות. בערבי אלרח״ה, ובלע״ז פאל״א:הגרוסות. העושים גריסים של פול:טמאה. לפי שיש לה בית קיבול ועשויה להכניס בה לרחיים:ושל אוצרות. עשויה ללקט בה החטה שהיא מן הצדדים מכאן ומכאן. ולנקותה שתתישב באוצר:ושל גיתות. להשליך החרצנים והזגין חוץ מן הגת:לכינוס. ממקופ פזורן, אבל לא לקבל בתוכו:
תוסופות יום טוב
רחת. פי' הר"ב שזורין בה כו'. כדכתיב ברחת ובמזרה (ישעיהו ל׳:כ״ד). הר"ש:
של גרנות טהורה. שאין להם ב"ק. מהר"ם:
יכין
מלכת שלמה
5.
The grist-dealers’ shovel is susceptible to impurity but the one used in grain stores is clean. The one used in wine- presses is susceptible to impurity but that used in threshing- floors is clean. This is the general rule: [a shovel] that is intended to hold anything is susceptible to impurity but one intended only to heap stuff together is clean.משנה ו
נִבְלֵי הַשָּׁרָה, טְמֵאִין. וְנִבְלֵי בְנֵי לֵוִי, טְהוֹרִין. כָּל הַמַּשְׁקִין, טְמֵאִין. וּמַשְׁקֵה בֵית מַטְבְּחַיָּא, טְהוֹרִין. כָּל הַסְּפָרִים מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, חוּץ מִסֵּפֶר הָעֲזָרָה. הַמַּרְכּוֹף, טָהוֹר. הַבַּטְנוֹן, וְהַנִּקְטְמוֹן, וְהָאֵרוּס, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאֵרוּס טָמֵא מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁהָאַלָּיִת יוֹשֶׁבֶת עָלָיו. מְצֻדַּת הַחֻלְדָּה, טְמֵאָה. וְשֶׁל הָעַכְבָּרִין, טְהוֹרָה:
ברטנורה
נבלי השרה. נבלים שמשוררים בהם. לשון נבל וכנור:טמאין. שהנבלים והכנורות חלולים הם ומנוקבים לצד הנימין להשמיע קול הנגון, ודרך המנגנים להניח בתוכן המעות שמקב. צין מבני אדם הבאים לשמוע, והוי ליה מיטלטל מלא וריקן:נבלי בני לוי. המנגנים על הדוכן:טהורין. שאינן עשויין לתת בתוכן מעות, ואין עשויין לקבל:כל המשקין טמאין. כל אחד משבעה משקין. שהן, מים יין שמן דבש חלב דם טל, מקבלין טומאה, ומכשירין הזרעים לקבל טומאה:ומשקה בית מטבחיא. המים והדם שבבית המטבחים שבעזרה:טהורין. שהם אינם מקבלין טומאה, ולא מכשירין האוכלים לקבל טומאה:כל הספרים מטמאין את הידים. לפי שבתחלה היו מצניעים אוכלים של תרומה אצל ס״ת, דאמרי האי קודש והאי קודש, כיון דחזו דקאתו ספרים לידי פסידא, שהעכברים שהיו מצויין אצל האוכלים היו מפסידים אותן, גזרו שיהיו הספרים כל כתבי הקודש פוסלים את התרומה במגען, וגזרו עוד שהידים הנוגעות בספרים יהיו שניות לטומאה ופוסלות את התרומה:מספר העזרה. ספר תורה שכהן גדול קורא בו בעזרת נשים ביום הכיפורים. דליכא למיחש שמא ישימו אוכלים של תרומה אצלו, מפני מוראו וחשיבותו:מרכוף. סוס של עץ שעושים הליצנים לרכוב עליו לצחק בו:הבטנון. כלי נגון גדול, שהמנגן בו סומכו על בטנו. וקורים לו בלע״ז ציטר״א:הנקטמון. מין כלי של נגון עשוי בצורת רגל של עץ שעושה מי שנחתכה רגלו:והארוס. עשוי כמין נפה שדפנותיה עגולות ושוטחין על פיו עור דק, ומכין עליו במקל ומוציא קול צלול. ובלע״ז טמבור״ו:טמא מושב. אם ישב עליו זב וזבה נדה ויולדת, נעשה אב הטומאה לטמא אדם לטמא בגדים. דכלי המיוחד לישיבה הוא:שהאליית. כלומר המקוננת ומיללת יושבת עליו, לפי שרגילין לספוד ולקונן ע״י נגון של אותו כלי. וכן המנהג היום בארצות הישמעאלים:אליית. לשון אלי כבתולה חגורת שק (יואל א׳:ח׳). ואין הלכה כר׳ יהודה:מצודת החולדה טמאה. שיש עליה צורת כלי. משא״כ למצודת עכבר:
תוסופות יום טוב
השרה. וכן גירסת הר"ש שכתב השרה כמו השירה:
ומשקה בית מטבחייא טהורין. עיין מ"ש במ"ד פ"ח דעדיות:
כל הספרים מטמאין את הידים. עיין בפ"ג ממסכת ידים [מ"ב]:
מרכף. פי' הר"ב סוס של עץ כו'. ועוד מפרש פירוש אחר בפ' דלקמן משנה ז:
אנקטמין. פי' הר"ב מין כלי של נגון עשוי בצורת רגל כו'. וכ"פ הרמב"ם והיינו אנקטמון דתנן בפ"ו דשבת מ"ט אלא שאותו הוא צורת רגל עשוי למי שנחתכה רגלו. ודהכא הוא כלי נגון. ומש"ה אע"ג דשל הכא טמא דשל התם טהור. ואזדה לה קושיית הראב"ד בפ"ה מה"כ. דהכא טמא והתם טהור. אבל רש"י הקשה שם בשבת דף סו דנהי דטהורין מטומאת מגע דפשוטי כלי עץ נינהו. אבל מן המדרס למה טהורין. ותירצו התוספ' בשם ר"י דכיון שאינה עשויה אלא ללכת דרך העברה בטיט: אינו טמא מדרס. [*ומאי דמשמע בדברי רש"י שאף ע"פ שמטמא במדרס. טהור במגע טמא מת. יש לפרש דלא היא אלא ה"ק מן המדרס למה טהורין. וא"כ יטמא בכל אף בטמא מת. ועיין על זה במ"ש בפכ"ד מ"ד בס"ד. דאפשר שאין לדחוק בל' רש"י וכדהרמב"ם ס"ל]:
רבי יהודה אומר האירוס טמא מושב. כתב הר"ב ואין הלכה כר"י. וכ"כ הרמב"ם לפי שזה הכלי לא יעשה לישב עליו. ע"כ. לאפוקי ממתני' ג דפסקו כר"י דהתם. כמ"ש שם:
מפני שהאלית יושבת עליו. ונ"ל שמרוב צער יושבת עליו להראות סימן אשר בשיר לא ישתו יין עוד. על כן יושבת על כלי שיר. מהר"ם:
יכין
מלכת שלמה