First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
כָּל כְּלִי עֵץ שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם, טָהוֹר, חוּץ מִשֻּׁלְחָן הַכָּפוּל, וְתַמְחוּי הַמִּזְנוֹן, וְהָאֱפִיפוֹרִין שֶׁל בַּעֲלֵי הַבָּיִת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמָּגֵס, וְקוֹד הַבַּבְלִי כַּיּוֹצֵא בָהֶן. כְּלֵי עֵץ, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַמִּטָּה וְהָעֲרִיסָה, מִשֶּׁיְּשׁוּפֵם בְּעוֹר הַדָּג. גָּמַר שֶׁלֹּא לָשׁוּף, טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַמִּטָּה, מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלֹשָׁה בָתִּים:
ברטנורה
כל כלי עץ. שלחן הכפול. עשוי חוליות או פרקים, ולאחר שמסירים אותו כופלים חוליותיו או פרקיו זו על זו, וכל חוליא הויא כלי בפני עצמה:ותמחוי המזנון. קערה גדולה מאוד ובתוכה קערות קטנות, ונותנים בכל קערה מן הקטנות מין אחד של תבשיל. ולפי שיש בתוכה מינים הרבה, נקרא תמחוי המזנון. תרגום למינו לזנוהי:אפיפורין. כסא של פרקים:המגס. תרגום קערה מגיסתא:וקוד הבבלי. כמין קערה של עץ. ולשון חכמים הוא. במקדה בזויה, פירוש קערה בזויה. וכל הכלים הללו, אע״פ שנחלקו, נשאר לכל חלק מהם צורת כלי. ואין הלכה כר׳ יהודה:משישופם בעור הדג. להסיר קסמין שבהם, דקודם לכן לא חזו למלאכתן, שמשרטים את הבשר. אבל אם אינן מחוסרין אלא שיפה של צחצוח ומריקה, הא קיימא לן [חולין כ״ה] דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ ולשוף טמאין:גמר שלא לשוף. שגמר בלבו להשתמש בהם אע״פ שלא ישוף עוד:שלשה בתים. כשמסרגים המטה בחבלים, בין כל חבל לחבל קרוי בית. ואין הלכה כר׳ מאיר:
תוסופות יום טוב
טהור. בשבירתו אם נטמא. ואם נשברו כשהן טהורין. שבריהן אינן מקבלין טומאה. הרמב"ם רפ"ו מה"כ:
והאפיפורין. פי' הר"ב כסא של פרקין. ועיין בלשון הרמב"ם שכתבתי במשנה ז פרק כד:
והעריסה. עריסת תינוקות. בריי"ץ. רש"י פ"ב דסנהדרין דף כ':
משישופם בעור הדג. כתב הר"ב דגולמי כלי עץ שעתיד לשבץ כו'. עיין מ"ש במשנה ג פי"א:
גמר שלא לשוף. פי' הר"ב גמר בלבו כו' שלא ישוף עוד. וכ"פ הר"ש. ומשמע דמיהו עכ"פ צריך שישוף. אבל למהר"ם פי' גמר בלבו להשתמש בו בלא שיפה טמאה מיד. נ"ל משום דכל הכלים יורדים לידי טומאתן במחשבה. א"נ י"ל גמר השיפה שא"צ עוד לשוף. עכ"ל:
יכין
מלכת שלמה
1.
A wooden vessel that was broken into two parts becomes clean, except for a folding table, a dish with compartments for [different kinds of] food, and a householder's footstool. Rabbi Judah says: a double dish and a Babylonian drinking vessel are subject to the same law. When do wooden vessels begin to be susceptible to impurity? A bed and a cot, after they are sanded with fishskin. If the owner determined not to sand them over they are susceptible to impurity. Rabbi Meir says: a bed becomes susceptible to impurity as soon as three rows of meshes have been knitted in it.משנה ב
הַסַּלִּים שֶׁל עֵץ, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. וְשֶׁל תְּמָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין. כַּלְכָּלָה, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיִגְמֹר אֶת הַתְּלוֹיָה. בֵּית הַלְּגִינִין, וּבֵית הַכּוֹסוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִנֵּב מִבִּפְנִים, טָמֵא, שֶׁכֵּן מְקַיְּמִין:
ברטנורה
הסלים של עץ. מאימתי גמר מלאכתן:שיחסום. כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו זו היא חסימה:ויקנב. לאחר שגומר השפה, ונשתיירו קסמין ראשי קרומיות הבולטין, פוסקן וקוטמן, וזו היא קניבה:של תמרה. סלים העשויין מחריות של דקל:שכן מקיימין. בלא קניבה:כלכלה. סל של גמי:התלויה. שיגמור החבל שתולה בה:בית הלגינים. כלי שמניחין בו לגינין לשמור:בית הכוסות. כלי שמצניעין בו כוסות:
תוסופות יום טוב
משיחסום. פי' הר"ב כשאדם עושה קופה או סל וגומר את שפתו. אשר תחבר האריגה כולה ותמנענה מלהפסד ולהתפרד. והוא מענין לא תחסום שור (דברים כ״ה:ד׳). הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
2.
Wooden baskets [become susceptible to impurity] as soon as their rims are rounded off and their rough ends are smoothed off. But those that are made of palm-branches [become susceptible to impurity] even though their ends were not smoothed off on the inside, since they are allowed to remain in this condition. A basket [of reed-grass becomes susceptible to impurity] as soon as its rim is rounded off, its rough ends are smoothed off, and its hanger is finished. A wicker basket flasks or for cups [is susceptible to impurity] even if the rough ends were not smoothed off on the inside, since these are allowed to remain in this condition.משנה ג
הַקְּנוֹנִין הַקְּטַנִּים, וְהַקְּלָתוֹת, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. הַקְּנוֹנִים הַגְּדוֹלִים, וְהַסּוּגִין הַגְּדוֹלִים, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁנֵי דוּרִים לָרֹחַב שֶׁלָּהֶם. יָם נָפָה, וּכְבָרָה, וְכַף שֶׁל מֹאזְנַיִם, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה דוּר אֶחָד לָרֹחַב שֶׁלָּהֶן. הַקֻּפָּה, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי צְפִירוֹת לָרֹחַב שֶׁלָּהּ. וְהֶעָרָק, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה בוֹ צְפִירָה אֶחָת:
ברטנורה
הקנונין. קנון שבוררים בו קטנית. והוא נעשה מחריות של דקל:קלתות. קופות קטנות:סוגים. קופות גדולות:שני דורים לרוחב שלהן. לאחר שארגו שולי הקופה, אורגים סביבותיה עיגולים כפי מה שרוצה שתהיה רחבה בדפנותיה בגבהה, ואותן עיגולים של דפנות קרויין דורים:וכן של מאזנים. הבסיס שנותנים עליו המאזנים:דור אחד. משיגביה על שפתו עיגול אחד:שתי צפירות. שתי סיבובים:והערק. שאין שפתו גבוהה כשפת הקופה:משיעשה צפירה אחת טמא. וערק עשוי משעם וארכו יותר מרחבו, כתיבה של רצענים. וקרוי ערק. ועד שרוך נעל (בראשית י״ד:כ״ג), תרגום ועד ערקת מסאנא. ומשום דכלי גמי ושעם דין כלי עץ יש להם, הלכך תנינהו גבי הדדי עם כלי עץ:
תוסופות יום טוב
משיעשה שני דורים לרחב שלהן. עד סוף מתני'. ומסיים בהו הרמב"ם ברפ"ה מה"כ. אע"פ שלא גמר גביהן. מקבלים טומאה שהרי נראו למה שנעשו. וצורת הכלי עליהן. הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו:
ים נפה וכברה. מפורשים בפ' דלעיל מ"ג ד:
וכף של מאזנים. הר"ב העתיק וכן. ופירשו מל' ויכוננך. אבל הרמב"ם העתיק וכף. גם בתוס' שהביא הר"ש כתב וכף. וכן גורס מהר"ם במשנה:
צפירות. פי' הר"ב סבובים. והוא מענין אמרו באה הצפירה יחזקאל ז (ז) ר"ל הגעת סבוב האדנות לאלה הפקידים. הרמב"ם:
והערק. מ"ש הר"ב כתיבה של רצענים. כך הוא בפי' הרמב"ם ומצאתי שם מוגה דומה לארון המתים:
יכין
מלכת שלמה
3.
Small reed baskets and baskets [become susceptible to impurity] as soon as their rims are rounded off and their rough ends are smoothed off. Large reed baskets and large hampers, as soon as two rows have been made round their sides. The container of a sifter or a sieve and a cup of the balances, as soon as one circling band has been made round their sides. A willow basket, as soon as two twists have been made around its wide sides. And a rush basket, as soon as one twist has been made round it.משנה ד
כְּלֵי עוֹר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה. הַתּוּרְמֵל, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיַעֲשֶׂה קִיחוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת אָזְנָיו. סְקֹרְטְיָא, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב וְיַעֲשֶׂה אֶת צִיצָתָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת טַבְּעוֹתֶיהָ. קָטָבוֹלְיָא, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיַּעֲשֶׂה אֶת קִיחוֹתֶיהָ. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר, מִשֶּׁיַּחְסֹם וִיקַנֵּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מִשֶּׁיִּתְפְּרֵם וִישַׁיֵּר בָּהֶם פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים:
ברטנורה
תורמל. כיס של עור גדול, שהרועה נותן בו מזונות וכל דבר. ודומה לו, ולא הרועה בתרמילו:קיחותיו. מסגרותיו, כמין אזנים קטנות סביבות התורמל, ומכניסים באותן אזנים חבלים שסוגרים אותו:סקורטיא. עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:ציצתה. כעין ציצית של טלית, כך עושין לה פתילים על כנפים לקשרם בהן. ורמב״ם פירש, סקורטיא עור שאוכלים עליו, וציציתה. הוא אמצע העור שנותנים בו טס של מתכת לנוי, לשון ציץ הזהב, שהוא טס של זהב:טבעותיה. טבעת נחשת או ברזל שנותנים בקצה הסקורטיא:קטבוליא. עור שמציעים על גבי מטה. וקורים לו בערבי נט״ע, ופשוטי כלי עור מקבלים טומאה מדרבנן בלבד, כפשוטי כלי עץ, ודינן בזה שוה שאין מקבלים טומאה מדאורייתא אלא מדרבנן בכל שאר טומאות, חוץ ממשכב ומושב שהן נעשים משכב ומושב מדאורייתא כשהן מיוחדים לכך:הכר והכסת. כר קטן מכסת, ועשוי להניח תחת מראשותיו. וכסת תחת כל גופו:פחות מחמשה טפחים. משיירים משום פתח להכניס משם המוך למלאות הכר והכסת:
תוסופות יום טוב
התורמל. פי' הר"ב כיס של עור כו' ובילקוט מתרגמינן ובתורמילא. הר"ש:
משיחסום. ענין יחסום בכלי העור שיכפלו קצתו ויתפרו אותו עד שיהיה שפה לכלי ויקנב שיחתוך קצוות העור היוצאין לחוץ. והן קצוות קטנות דומות לשער. הרמב"ם:
קיחותיו. פי' הר"ב מסגרותיו. כמו ולאסורים פקח קוח [ישעיה סא]. הר"ש:
קטבליא. פי' הר"ב עור שמציעים כו'. ובספ"ג דשקלים כתב שהוא עור שלוק. ומ"ש בשם הרמב"ם. כך כתוב בפירושו דהכא. אבל ברפ"ח דאהלות לא פירש כן כמ"ש שס בס"ד. וכן *)בסקורטיא:
הכר והכסת. פירש הר"ב כר קטן מכסת כו' וביש מקומות שפירש בהפך. ואכתבם במסכת מקואות פ"י מ"ב [ד"ה הכר]:
יכין
מלכת שלמה
4.
When do leather vessels become susceptible to impurity?A leather pouch, as soon as its hem has been stitched, its rough ends trimmed and its straps sewn on. Rabbi Judah says: so soon as its ears have been sewn on. A leather apron [becomes susceptible to impurity] as soon as its hem has been stitched, its rough end trimmed and its strings sewn on. Rabbi Judah says: as soon as its loops have been sewn on. A leather bed cover [becomes susceptible] as soon as its hem has been stitched and its rough ends trimmed. Rabbi Judah says: as soon as its straps have been sewn on. A leather cushion or mattress [becomes susceptible] as soon as its hem has been stitched and its rough ends trimmed. Rabbi Judah says: as it has been sew up and less than five handbreadths remained open.משנה ה
פָּטִילְיָה, טְמֵאָה. וַחֲסִינָה, טְהוֹרָה. סִגְנִיּוֹת שֶׁל עָלִין, טְהוֹרוֹת. שֶׁל נְצָרִין, טְמֵאוֹת. חוֹתָל שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹכוֹ וְנוֹטֵל מִתּוֹכוֹ, טָמֵא. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל עַד שֶׁיִּקְרָעֶנּוּ אוֹ עַד שֶׁיַּתִּירֶנּוּ, טָהוֹר:
ברטנורה
פטיליא. קופה עשויה ממינים של ערבה, ואוצרים בה גרוגרות:וחסינה. כמין קופה עשויה מקוצים, ומשימין בה טיט:סוגניות. לשון סוגה בשושנים, עושין כמין כפיפה קטנה מן העלים ומכסים בה פירות, ואינה אלא מלאכת עראי:נצרים. מצורי הדקל:חותל. כלי שעושים מחריות של דקל, ומניחין בו תמרים לחים והן מתבשלים בתוכו:נותן לתוכו ונוטל מתוכו. אבל אם אינו יכול להוציא התמרים אלא א״כ יקרענו או יתיר החריות שלו, טהור. דכיון דקורעו או מתירו משליכו לאשפה והוי לתשמיש עראי:
תוסופות יום טוב
וחסינה. פי' הר"ב כמין קופה. תרגום ונהרסו ממגורות [יואל א] אתפגרו חוסניא הר"ש. והרמב"ם הביא גם הוא זה התרגום ומפרש חסינה קופה גדולה דומה לבית ויעשה מערבה ברוב ימלאו אותה מחטה כאשר ירצו [לאצור] אותה. ע"כ. וזה יותר נכון לענין המקרא דמיירי באוצרות תבואה כדמסיים כי הוביש דגן.
טהורה. שאין תורת כלי עליה. הרמב"ם פ"ה מה"כ. והראב"ד כתב מפני שאינה עשוי לטלטל כלל:
חותל. פירש הר"ב כלי שעושים מחריות כו'. והוא מלשון והחתל לא חותלת [יחזקאל. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
5.
A basket [for figs] is susceptible to uncleanness but a basket for wheat is clean. Small baskets made of leaves are clean, but those made of branches are susceptible to uncleanness. The palm wrapping [in which dates are left] and into which they can be easily put and from which they can easily be taken out is susceptible to uncleanness, but if this cannot be done without tearing it or undoing it, it is clean.משנה ו
קְסָיָה שֶׁל זוֹרֵי גְרָנוֹת, שֶׁל הוֹלְכֵי דְרָכִים, שֶׁל עוֹשֵׂי פִשְׁתָּן, טְמֵאָה. אֲבָל שֶׁל צַבָּעִין וְשֶׁל נַפָּחִין, טְהוֹרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף שֶׁל גָּרוֹסוֹת כַּיּוֹצֵא בָהֶן. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְקַבָּלָה, טָמֵא. מִפְּנֵי הַזֵּעָה, טָהוֹר:
ברטנורה
קסייה. בית יד של עור:של זורי גרנות והולכי דרכים ושל עושי פשתן טמאה. דכיון דהיא עשויה כדי לאחוז הדבר בידו יפה שלא ישמט ממנו, או כדי שלא יתחוב לו קוץ בידו, מקרי עשוי לקבלה, כיון שהדבר שהוא אוחז בו נשען על הבית יד ומקבלו:של גרוסות. העושים גריסות של פול בריחיים:מפני הזיעה. לשאוב את הזיעה כדי להקר בשרו שלא יזיע. אי נמי, שלא תטנף זיעת ידיו הדבר שהוא אוחז בו:טהור. דתשמיש עראי חשוב:
תוסופות יום טוב
קסיה. פי' הר"ב בית יד של עור וכו' כדי לאחוז כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ז מה"כ (הלכה ה). ואיכא למידק של הולכי דרכים למאי עבידתיה לקבלה. ויתכן בעיני לומר שעשוי ג"כ לאחוז בידו יפה את המקל אשר נשען עליו בהלוכו. א"נ לפעמים הולך במקום ברקנים וקוצים. וצריך שידחה אותם מן הדרך שלא ישרטו בגדיו ופניו. ונמצא שהקסייה מועיל לו שלא יתחוב לו קוץ בידו. ושוב מצאתי להראב"ד בפי"ג מהל' טומאת אוכלים [הלכה יא] שמפרש קסייה. שהוא עור שהזורה הגורן חוגר על כל בגדיו שלא יתחברו בהם הקיסים והקסמין והמוץ שבגורן והולכי דרכים מפני האבק. ועושי פשתן בשביל הקסמים והרקתא [*מה שמנערים מן הפשתן. כך פירש"י בפ' לא יחפור (בבא בתרא דף כ"ו)] וכל אלו עושין לקבלה שהם מקבלים הפסולת [ומבלאי] הבגדים. אבל של צבעים של נפחים שהם מזיעים תמיד והם מקנחים בהם הזיעה טהורה. ע"כ ואי הכי לא קשיא נמי בפרק כד משנה טו ע"ש. ופרק כו מ"ג. ומהר"ם כתב. וז"ל ול"נ שהוא כובע של קליפי עצים כעין אותן של כפריים וקסיא מלשון תרי קיסי רטיבי דפרק חלק. שמשימים זורי גרנות בראשן מפני שלא יזיק האבק לעינים. כן הולכי דרכים ועושי פשתן שלא תזיק להם הרקתא. וכן קסיא של שולחנות [*במשנה ח פרק ה דמכשירין] כשאדם מיסב על השלחן יש לו כובע של קש בראשו להנאתו. אבל של צבעים ונפחים אינו עשוי לכך וטהור וכדמפ' בסיפא בזה הכלל. עוד נ"ל קסיא שולחנות יש לו בראשו שלא יכאב לו לעינים מה שמונה מעות תדיר. העשוי לקבלה. פי' לקבל האבק שלא יזיקנו חשוב כלי. מפני זיעה. כגון של צבעים ושל נפחים ושל גרוסות שיש להן טורח נדול. ומזיעים מן המלאכה. ומשימים אותו בראשם להקר טהור. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
6.
The leather glove of winnowers, travelers, or flax workers is susceptible to uncleanness. But the one for dyers or blacksmiths is clean. Rabbi Yose says: the same law applies to the glove of grist dealers. This is the general rule: that which is made for holding anything is susceptible to uncleanness, but that which only affords protection against perspiration is clean.משנה ז
הַמַּלְקוֹט שֶׁל בָּקָר, וְהֶחָסִים שֶׁלּוֹ, וְהַמַּדָּף שֶׁל דְּבוֹרִים, וְהַמְּנָפָה, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. כְּסוּי שֶׁל קֻפְסָא, טָמֵא. כְּסוּי קַמְטְרָא, טָהוֹר. כְּסוּי תֵּבָה, כְּסוּי טֶנִי, וְהַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וְהַכֶּסֶת שֶׁתַּחַת הַתֵּבָה, וְהַקִּמְרוֹן שֶׁלָּהּ, וְאַנְגְּלִין שֶׁל סֵפֶר, בֵּית הַנֶּגֶר, בֵּית הַמַּנְעוּל, וּבֵית הַמְּזוּזָה, וְתִיק נְבָלִין, וְתִיק כִּנּוֹרֶת, וְהָאֵמוּם שֶׁל גּוֹדְלֵי מִצְנָפוֹת, וְהַמַּרְכּוֹף שֶׁל זַמָּר, וּרְבִיעִית שֶׁל אַלָּיִת, וּגְנוֹגְנִית הֶעָנִי, וְסָמוֹכוֹת הַמִּטָּה, וּטְפוּס שֶׁל תְּפִלָּה, וְאֵמוּם שֶׁל עוֹשֵׂה סוּתוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. זֶה הַכְּלָל, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּל מְשַׁמְּשֵׁי מְשַׁמְּשָׁיו שֶׁל אָדָם בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְשֶׁלֹּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, טָמֵא. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, טָהוֹר:
ברטנורה
מלקוט. עור שמשימין בעיני הפרה כדי שתסבב ותדוש:החסום. כמין מצודה קטנה של חבלים שחוסמים בה פי הפרה שלא תאכל:מדף של דבורים. כלי שמשימים בו אש וגללי בקר ומעשנים כדי שיברחו הנחילים של דבורים מן הכוורת ויקח הדבש. מלשון אשר תדפנו רוח (תהילים א׳:ד׳):והמנפה. כלי שמניפין בו בימות החמה להביא הרוח:קופסא. כמין ארגז קטן שהאשה נותנת בו תכשיטיה ונותנת עליו כסות מלמעלה:קמטרא. תיבה ששומרים בה הבגדים. על המלתחה (מלכים ב י׳), מתרגמינן על קומטרה:והמכבש. [כל חרש עצים] לפי מלאכתו יש לו מקום שכובש ועוצר העץ כשהוא מעוות ועקום עד שמישרו:והקמרון. המכסה שעל התיבה העשוי כעין קובה:אנגילין. נרתיק של עור שעושין לספר ומכניסים אותו בתוכו:בית הנגר. נרתיק של עור שנותנים בתוכו הנגר, הוא היתד שמשימים אחורי הדלת:ובית המנעול. נרתיק של עור שנותנים בו המנעול שנועלים בו הדלת:ובית המזוזה. קנה של מתכות שנותנים בו המזוזה:והאמום של גודלי מצנפת. דפוס כעין ראש של אדם שמתקנים עליו המצנפת:והמרכוף. כמין סוס של עץ שהליצנים משחקים בו. ואית דמפרשי, כלי של עץ ארז העשוי לזמר:ורביעית של אליית. ובמנענעים ובמצלצלין, מתרגמינן וברביעין ובצלצלין:של אליית. של המקוננת. כמו (יואל א, ח) אלי כבתולה חגורת שק:גנוגנת העני. תרמילו של עני:וסמוכות המטה. קורות שסומכין בהן המטה שלא תפול:טפוס של תפילין. כמו דפוס של תפילין:אמום של עושי סאגוס. דפוס של עושי שלשלאות. שעושין אותן על גבי אימום היינו [על גבי] דפוס. ורמב״ם גריס, עושי סותות, לשון ובדם ענבים סותו (בראשית מ״ט:י״א), והוא הדפוס של עץ שאורגין עליו הבגדים:משמשי משמשיו של אדם. כגון כיסויי כלים ונרתיקי כלים, שהם נעשו לשמש הכלים המשמשים את האדם:בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה. בזמן שהכיסוי משמש את הכלי לשמור מה שבתוכו, והיינו שעת מלאכה דידיה, וכשאין כלום בכלי שאינו צריך לכיסוי קרי ליה שלא בשעת מלאכה. ויש כלים שמניחים עליהן הכיסוי תמיד בין כשהוא מלא בין כשהוא ריקן, אע״פ שאין הכיסוי מחובר בו, חשיב ככלי גופיה לקבל טומאה אפילו בזמן שאינו מחובר בו, כיון שרגיל להיות תמיד עליו. והאי כללא דר, יוסי, אפשוטי כלי עץ המשמשין את הכלים קאי. אבל כלי קיבול, מיטמאין בכל ענין. והלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב
המלקט. פי' הר"ב עור שמשימין כו'. וכן פי' הר"ש בשם הערוך. והרמב"ם פי' כלי מעור [ילקטו] בו רפתי הבקר כדי שלא יפסיד החטה בעת הדישה. ע"כ. ובנוסחת מהר"ם כתוב המקלוט. וכן במשניות ישנים מנוקדים:
והמדף של דבורים. לשון הר"ב כלי שמשימים בו אש כו'. וכ"כ הר"ש. ולשון הרמב"ם בנא"י מדף הוא לוח פשוט משימין בו אש כו':
[*הרי אלו טהורים. שכל אלו אין עליהם צורת כלי. הרמב"ם פ"ז מה"כ [הלכה ב]]:
כסוי של קופסא טמא. שהוא משמש את הכלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה [*ככללא דר"י בסיפא דמתני']. הרמב"ם פ"ד מה"כ. [*ועיין בסיפא דמתני']:
כסוי קמטרא טהור כסוי תיבה כסוי טני כו' הרי אלו טהורים. מפני שהן משמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד. הרמב"ם. ועיין בפי' מ"ב פי"ח. ולשון מהר"ם כסוי קמטרא טהור. דכל הכסויין טהורים כיון דאין משתמשים בו אלא לכסוי. נ"ל ע"כ:
קמטרא. פי' הר"ב תיבה וכו'. ועי' עוד [בפי' הר"ב] במשנה ט"ו פ"ט דאהלות:
[*טני. פירשו הר"ב במשנה ג פי"ב]:
והקמרון. פי' הר"ב המכסה כו'. כעין קובה שש עגלות צב אמרו בספרי קמורות ר"ל קערורות. הרמב"ם. ועיין בפי' הר"ב במשנה ב פי"ח:
ובית המזוזה. לשון הר"ב קנה של מתכות. צ"ע דאנן בשל עור ושל עץ קיימין. ולשון הרמב"ם בית מעץ כמין קנה יכניסו בו המזוזה וישימו אותו בשער:
ותיק נבלים ותיק כנורות. עיין מ"ש במשנה יד פכ"ה:
והמרכוף. במשניות ישנים מנוקדים והמרכיב [*והכף בצירי]:
זה הכלל אר"י כל משמשי כו'. לשון הר"ב והאי כללא דרבי יוסי אפשוטי כלי עץ כו'. וכן פשוטי כלי עור שדיניהן שווין. כמו שכתב הר"ב במשנה ד. והרמב"ם בנא"י מפרש אנגלים של ספר. וכל הנרתקים שהם של עץ:
יכין
מלכת שלמה
7.
The dung bag of a bull and its muzzle, a bee shelf, and a fan are clean. The cover of a small box is susceptible to uncleanness; The cover of a clothes chest is clean. The cover of a box, the cover of a basket, a carpenter's vice, a cushion under a box or its arched cover, a reading-desk for a book, a bolt-socket, a lock-socket, a mezuzah case, a lyre case, a violin case, the block of the turban-makers, a wooden musical toy horse, the clappers of a wailing woman, a poor man's parasol, bed posts, a tefillin mould, and the mould of string makers all these are clean. This is the general rule which Rabbi Yose stated: all objects that serve as a protection to objects that a man uses, both when the latter are in use and when they are not in use, are susceptible to uncleanness; but those that serve them as a protection only when the latter are in use are clean.משנה ח
תִּיק הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן, תִּיק מִסְפֶּרֶת וּמִסְפָּרַיִם וְהַתַּעַר, תִּיק מִכְחוֹל, וּבֵית הַכּוֹחַל, תִּיק מַכְתֵּב, וּתְרוּנְתֵּק, תִּיק טַבְלָא וּסְקֹרְטְיָא, בֵּית הַחִצִּים, בֵּית הַפָּגוֹשׁוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים. תִּיק סִמְפּוֹנְיָא, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹתֵן מִלְמַעְלָה, טָמֵא. מִצִּדּוֹ, טָהוֹר. תִּיק חֲלִילִין, רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ מִצִּדּוֹ. חִפּוּי הָאַלָּה, הַקֶּשֶׁת, וְהָרֹמַח, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. זֶה הַכְּלָל, הֶעָשׂוּי לְתִיק, טָמֵא. לְחִפּוּי, טָהוֹר:
ברטנורה
הפגיון. סכין שיש לו שתי פיות:תיק מכחול. תיק הכלי שבו כוחלין העין:ובית הכחול. הכלי ששומרים בו את הכחול:מכתב. קולמוס של נחושת וברזל:תרונתיק. תרין תיק. והוא כלי אחד ובו תיקין הרבה חלוקים, לקולמוס ולסכין ולמספריים. ורופאי החבורות משתמשים בכלי זה הרבה. ובלע״ז פינארו״ל:פגושות. חצים רחבים. ומחי קבלו, מתרגמינן ומחת פגושוהי:סמפוניא. כלי זמר של מתכת:מצדו טהור. שכל שמכניסו מן הצד אינו חשוב נרתיק, אלא מכסה בעלמא:האלה. שבט של ברזל ובראשו עיגול כמו כדור, ויוצאים בו יתדות שדומות לשקדים, בערבי קורין לו דבו״ס, ובלע״ז מאצ״א:העשוי לחיפוי. למכסה. תרגום מכסה, חופאה:טהור. דתניא, יכול שאני מרבה חיפוי כלים לטומאה, תלמוד לומר (ויקרא י״א:ל״ב) אשר יעשה מלאכה בהם, פרט לחיפוי כלים:
תוסופות יום טוב
[*הסיף. הוא הסייף דבריש פרק יג. וכן העתיק הרמב"ם בריש פ"ד מה"כ. אבל מפני שלא ראיתי כן בשום נוסח משניות לא שלחתי בו יד להגיהו]:
מספרת. מפורש רפי"ג:
תיק טבלא וסקורטיא. בערוך ערך סקורטיא מפרש כמו סקורטיא דלעיל מ"ד. וכ' בעל כף נחת וז"ל וא"א לפרש כן לפי שהתיק נעשה לשלא יפסד או יתלכלך הכלי החשוב שבתוכו ולא שייך תיק לדבר מאוס ומוסרח כסקורטיא לפי פירושו. אבל מה שנראה לפרש שזאת הטבלא היא שעושין בעלי חכמת התכונה ממתכות. ובה שרטוטין ורשמים שבהם מכירים מהלך החמה והכוכבים בגלגל המזלות. ונקראת היום אצל בעלי המלאכה אסטורל"ב(ג). ופעמים עושין אותה *)עץ וסוקרין בסיקרא ורושמין השריטות על הסיקרא ולרוב חשיבות זאת הטבלא עושין לה תיק. ויהיה פי' המשנה כך. תיק טבלא של מתכות. וסקורטיא או של עץ סקורה ושרוטה. עכ"ל. ואני מביא סעד לפירושו ממ"ח פ"ב דר"ה דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בטבלא:
בית הפגושות. פי' הר"ב חצים רחבים. ומחי קבלו [יחזקאל כו] מתרגמי' ומחת פגושוהי. וכ"ה בפי' הרמב"ם. אבל בתרגום שלנו פגוזהי. ובחבורו פ"ד מהל' כלים העתיק ובית הפגוזות. [*והר"ש כתב וז"ל פגושות חצים רחבים. וי"א הפוגיות. ומחי קבלו תרגום ומחת פגזוהי עכ"ל. והוא מהערוך]:
הרי אלו טמאים. שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה [*כדתנן במתני' דלעיל]. הרמב"ם שם:
תיק תלילין ר' יהודה מטהר. מפני שהוא נותן מצדו. ומשמע דלת"ק טמא ואע"פ שהוא נותן מצדו שא"א שיחלקו במציאות. וגם הרמב"ם העתיק בחבורו שם. תיק תלילין בין הטמאין. וצ"ע מאי שנא תיק חלילין שיהא טמא לת"ק. והרי ת"ק נמי מטהר בנותנו מצדו:
האלה. פי' הר"ש שבט של ברזל כו'. ובמ"ד פ"ו דשבת מפרש עוד פירוש אחר:
לחפוי טהור. עיין במשנה ו פכ"ו:
יכין
מלכת שלמה