First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לַהֲעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:
ברטנורה
אם אינן מכירין אותו. אם אין בית דין מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:משלחים. בית דין שבעירו:אחר עמו. זוג אחר של עדים, להעיד עליו לפני ב״ד הגדול שמקדשים את החודש:משקלקלו המינין. ששכרו עדי שקר להטעות את החכמים:
תוסופות יום טוב
אחר עמו. פירש הר"ב זוג אחר דאל"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו. דשמא יצטרף עם אחר גמ'. ועיין מ"ש ס"פ דלעיל:
[*בראשונה היו מקבלין כו'. הכי קאמר למה שבראשונה כו' ירושלמי]:
מכל אדם. מישראל. שכל ישראל בחזקת כשרים עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. רמב"ם פרק ב' מהלכות קדוש החדש:
[*משקלקלו המינים. היינו בייתוסים כמו שכתבתי במשנה דלקמן]:
יכין
מלכת שלמה
1.
If they don’t know him [the one who came to testify], they send another with him to testify concerning [his reliability]. Originally testimony concerning the new moon was accepted from anyone. When the minim disrupted this, it was decreed that testimony should be received only from persons known [to the court].משנה ב
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
ברטנורה
היו משיאין משואות. לאחר שקידשו החודש. ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח לגולה ולהודיע, שהמשואות היו מודיעין אותן:משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן, להטעות. לפי שבית דין לא היו משיאין משואות אלא על החודש שנתקדש ביום שלשים, וכשלא היו משיאין לערב של יום שלשים הכל יודעים שהחדש מעובר, ופעם אחת עיברו בית דין את החודש ולא עשו משואות לערב של יום שלשים, והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו בני הגולה לעשותו חסר:
תוסופות יום טוב
משיאין משואות. מפורש במשנה דלקמן. ומ"ש הר"ב שלא היו משיאין אלא על החדש החסר. מפרש טעמא בגמרא. משום ראש חדש חסר שחל להיות בערב שבת ואין יכולין להשיא לערב מפני השבת. אלא במ"ש משיאין ואי אמרת נעביד נמי אמלא אתו למטעי ולספוקי דשמא חסר הוא ומשום דלא אפשר מאתמול עבדי האידנא. או דלמא מלא הוא ובזמנו עבדו. ושישיאו בין אמלא בין אחסר וכי אקלע חסר בע"ש לא לעבדו כלל איכא נמי למטעי דסברי דלמא מלא ואתנוסי דאתניס. ומיהו כי לא עבדי כלל במלא. דהשתא שכיחא דלא עבדי ליכא למיחש דיספקו דלמא חסר הוא ובשבת לא אפשר ובמ"ש אתנסו. דכיון דשכיח דאמלא לא עבדי תלו בשכיחא ולא באונס. ואפכא לא מצו למעבד שישיאו אמלא ולא אחסר. וכי אקלע ר"ח חסר בע"ש ולא עבדי מידע ידעי דחסר הוא דלא תלו באונס אלא בשכיח. דא"כ צריכין לעולם להיות בטלים ממלאכה ב' ימים. משום ר"ה [כ"כ רש"י והתוס' כתבו דה"ה בכל ר"ח דנשים בטלות ממלאכה. כמ"ש במ"ב פ"ד דמגילה. ע"כ. וכפירש"י עצמו שם. בגמרא דמגילה דכ"ב] שיהו צריכין לצפות ביום שני שמא עברוהו ובלילה ישיאו. אבל כי עבדי משואות לחסר ירעו שלמחר חול הוא. ומ"ש הר"ב לערב של יום שלשים. פירש"י נגהי שלשים ואחד יום:
משקלקלו הכותים. וכן גירסת הר"ב. ולעיל גרס המינין. והם הביתוסים. כדאיתא בברייתא בגמרא. וצריך לומר דמעשים שהיו כך היו. ששכירת העדות ביתוסים עשאו. ומשיאין. כותים היו. וכגרסת הר"ב. כן גירסת הרמב"ם אבל רש"י גורס מינים בתרווייהו [*בדפוס ישן. ולפ"ז גם המה בייתוסים היו]:
יכין
מלכת שלמה
משנה ג
כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה, וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר, וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד, עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי, וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי:
ברטנורה
כלונסאות. עצים ארוכים וגבוהים. תרגום נס כלונס. כדי שיראו למרחוק:וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן. כל אלו מרבים שלהבת:
תוסופות יום טוב
משואות. לישנא דיקוד. דכתיב (שמואל ב ה׳:כ״א) וישאם דוד ואנשיו. ומתרגמינן ואוקדינן דוד. גמ'. ולכך קריאת המלה בסי"ן:
במשיחה. עיין במשנה ח' פ"ג דסוכה:
מוליך ומביא ומעלה ומוריד. בירושל' משמע כדי שלא יטעו לומר שהוא כוכב דא"ר יוסי חזינא כוכב דנחית וסליק חזינא כוכב דאזיל ואתי. עכ"ל התוס'. ואל תטעה לחשוב שז"ש כוכב שהוא מצבא השמים וכסיליהם. שא"ת שהם מכוכבי הלכת. הרי יש להם מהלך ידוע. ואם הם זולתם הרי הם קיימים. אבל הן מראות הנראות באויר רקיע השמים. כמין כוכבים ומתהוים לשעתם על דרך שכתבתי במשנה ב' פ"ט דברכות:
יכין
מלכת שלמה
3.
How did they light the torches? They used to bring long poles of cedar and reeds and olive wood and flax fluff and they tied them all together with a string. And someone used to go up to the top of a mountain and light them with fire and wave them back and forth and up and down until he saw the next one doing the same thing on the top of the second mountain; and so on the top of the third mountain.משנה ד
וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת, מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטְבָא, וּמִסַּרְטְבָא לִגְרוֹפִינָא, וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְרָן, וּמֵחַוְרָן לְבֵית בִּלְתִּין, וּמִבֵּית בִּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם, אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:
ברטנורה
מהר המשחה. הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחהכל הגולה. בני בבל:כמדורת אש. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלה לראש גגו:
תוסופות יום טוב
ומאין כו'. פירש"י מה שם ההרים. והדין עמו דאל"כ לא הוי ליה למיתני אלא הר המשחה בלבד:
לסרטבא. עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא. רש"י:
כל הגולה. פירש הר"ב בני בבל. גמרא. והא דתנן במשנה ד' פ"ק דהשלוחים יוצאים לסוריא והם ארצות שכבש דוד כגון ארם. וכו'. כמ"ש הר"ב במשנה י"א פ"ו דדמאי. ומסתמא למקום שהיו משיאין משואות. שם היו הולכים השלוחים לאחר התקנה. לא קשיא דדרך סוריא היו הולכים לבבל. שכן אבינו אברהם ע"ה יצא לו מאור כשדים מבבל. והלך לו לכנען דרך ארם נהרים:
יכין
מלכת שלמה
4.
At what places did they light the torches? From the Mount of Olives [in Jerusalem] to Sartaba, and from Sartaba to Gripina, and from Gripina to Havran, and from Havran to Bet Biltin. From Bet Biltin they did not move, but rather waved [the torch] back and forth and up and down until he saw the whole of the diaspora before him lit up like one bonfire.משנה ה
חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַיִם, וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת, וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים, וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם. וּסְעוּדוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם, הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְלֹא אֵלּוּ בִלְבַד, אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד, וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹּלֶת, הֲרֵי אֵלּוּ כְאַנְשֵׁי הָעִיר, וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:
ברטנורה
לא היו זזים משם כל היום. העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות:
תוסופות יום טוב
ובית יעזק היתה נקראת. בגמרא לישנא דקרא (ישעיהו ה׳:ב׳) ויעזקהו ויסקלהו. פירש"י שהי' מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:
ולשם כל העדים מתכנסין. פירש"י ביום השבת שחללוהו לבא ולהעיד. ומדברי הרמב"ם בפ"ב מהק"ה נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם בודקין אותן:
בראשונה לא היו זזין כו'. ומשנה ג' פ"ד דעירובין. לאחר תקנת ר"ג הזקן נשנית. וכן מוכח שם בגמרא:
לא היו זזין משם. וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן ריש פ"ד דערובין נתנוהו בדיר או בסהר כו'. תוס':
ומן הנהר. שהוא גדול פתאום. וחוטף את בני העיר. ואת הילדים. רש"י:
הרי אלו כאנשי העיר. כלומר שאין העיר נחשבת להם לכלום. ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר. כ"כ הרמב"ם בספכ"ז מה"ש. וכתב המגיד והענין שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שהגיעו לו כאילו קנו בו שביתה בין השמשות. ודבר ברור הוא. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
5.
There was a large courtyard in Jerusalem, and it was called Bet Yazek. There all the witnesses used to assemble and the court would examine them there. They would make large feasts for them there so that they would have an incentive to come. Originally they used not to leave the place the whole day, but Rabban Gamaliel decreed that they could go two thousand cubits from it in any direction. And these were not the only ones [who could go two thousand cubits in any direction], but also a midwife who has come to deliver a child, or one who comes to rescue from a fire or from bandits or from a river in flood or from a building that has fallen in all these are like residents of the town, and may go two thousand cubits [on Shabbat] in any direction.משנה ו
כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים. זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן. וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה, לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמָּה, לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ, כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה, וְכַמָּה הָיָה רָחָב. אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם. וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, עֵדוּתָן קַיָּמֶת. וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְבָרִים, לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא:
ברטנורה
לפני החמה או לאחר החמה. פגימתה של לבנה לפני החמה, נוטה לצד החמה, או לצד אחר. ועלה קתני סיפא אם אמר לצד החמה לא אמר כלום, שמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, דלעולם החלק המאיר ממנה נוטה לצד השמש והחלק הפגום נוטה לצד האחר:בצפונה או בדרומה. שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון פעם לצד דרום, ואם ידעו בית דין בדרך החשבון שבאותו זמן ראויה שתהיה לצד צפון ואמרו העדים שראוה נוטה לצד דרום או איפכא, בידוע שעדי שקר הן:כמה היה גבוה. מן הארץ לפי ראות עיניכם. אם אמר אחד מן העדים גבוה שתי קומות והאחד אומר שלש, עדותן קיימת. אחד אומר שלש ואחד אומר חמש, עדותן בטלה:ולאין היה נוטה. ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין, לצד צפון או לצד דרום:וכמה היה רחב. שהלבנה משתנה שעורה כפי מה שהיא רחוקה מן החמה או קרובה אליה:
תוסופות יום טוב
לפני החמה או לאחר החמה. פירש הר"ב פגימתה כו' דלעולם חלק המאיר ממנה מה שפונה לצד השמש. לפי שאין אור ללבנה מצד עצמה אלא מה שנאצל עליה מאור השמש. ושניהם כדורים. וכדור הלבנה קטן מגוף השמש הרבה מאוד ולפיכך אע"פ שמפני שאין לה אור אלא הנאצל עליה מהשמש. הנה לא יאיר ממנה אלא חלק כדורה שכלפי השמש. אבל אחרי שכדורה קטן מכדור השמש. לכך מתפשט אצילת אור מהכדור הגדול שהוא השמש. על כדור הקטן שהוא הלבנה יותר מהחצי ממנו. וזו סיבה לקרנות הנראות. ומבואר מזה שא"א שהקרנות שהם בחלק הבלתי מאיר שיהיו כלפי השמש:
לצפונה או לדרומה. פירש הר"ב שהלבנה מתרחקת מן השמש פעם לצד צפון כו' לפי שאין שניהם קבועים בגלגל אחד. שהלבנה קבועה בגלגל הסמוך אצלנו. והחמה בגלגל הרביעי ממטה למעלה על סדר שצ"ם חנכ"ל וגם קביעותם בגלגליהם אינם שוים בערך ושיווי כאחד. אבל קביעת החמה בגלגלה ומהלכה. תחת אמצע חגורת המזלות. והלבנה בגלגלה ומהלכה יש לה נטייה מחגורת המזלות. החצי לצפון וחצי לדרוס. כמעשה האופן בתוך האופן ונוטים זה מזה שאין להם שווי אלא בשני קצוות נוכחיים בלבד. ומה שמקצה הזה עד הקצה שכנגדו ונוכחו נוטה לימין ר"ל לדרום וכן מעבר השני. מה שמקצה זה עד לשכנגדו ונוכחו נוטה לשמאל ר"ל לצפון. ומבואר שכל צד הוא החצי מהאופן. אחרי שהשוים אינם אלא ב' נקודות בלבד. ואע"פ שגלגלי השמש והירח הם כדורים שלמים. ואנחנו לא רשמנו כי אם אופן שהוא כקו עגולי וכדורי בלבד. זהו בכוונת מכוון. לפי שגם מה שאנחנו אומרים מנטיית הלבנה. הנה זהו מצד קביעותה שבגלגלה ומהלכה שכשנערך זה בערך קביעות החמה בגלגלה ומהלכה. יהיה כשני קוים עגולים וכדורים. שקראתי אותם אופנים אבל הכדורים השלמים שזה בתוך זה כמו גלדי הבצלים א"א להעריך להם נטייה זה מזה כי כל עגולי אין לו לא ראש ולא סוף. אבל במעשה האופן בתוך האופן אותן שתי נקודות שנוגעים זה בזה האופנים השנים שזולתן אין להם נגיעה ביחד אלא נטייה המה יקראו ראש וסוף. ומהן הנטייה לצד זה ולצד זה. והנה הירח הולך סובב בכ"ט י"ב תשצ"ג בכל גלגלה מנקודה עד שחוזרת לאותה נקודה ממש. וא"כ בהכרח שלפעמים תהיה נטייתה לדרום. ופעמים לצפון:
כמה היה גבוה וכו'. בכולה מלתא בלשון זכר. כדכתיב (בראשית א׳:ט״ז) המאור הקטן. ולא כתיב המאורה הקטנה אע"פ שבנוסח ברכת הלבנה תקנוה בלשון נקיבה ע"ש שהיא מקבלת אורה מהחמה. דוגמת נקבה המקבלת מזכר:
ולאין היה נוטה וכו'. פירש הר"ב לצד צפון או לצד דרום. כבר. אמרנו כי החלק מהלבנה שכלפי החמה. הוא המאיר ממנה לא זולת. ואם כן כשיהיו שניהם מכוונים זה למטה מזה על קו אחד כאילו יהיו שניהם בחלק אחד מן הגלגל. אחד למעלה וא' למטה אין נראה מאור הירח כלום. לפי שפניה המאירים למעלה כלפי השמש. ואין העין שולטת לראות מאורה. וכל שמתרחקת מהשמש. מתראה מחלק המאיר ממנה. כפי הריחוק עד שאם יעמדו ויתנגדו זה כנגד זה שזהו בחצי החדש ממש. אז כל עבר פניה המאירים נראית כולה. לפי שהחמה מאירה אל הפנים שכנגדה. ואותם פנים עצמם עינינו הרואות. מה שאין כן כשהם מכוונים זה על זה. שאז פני המאירים פונים למעלה. ובלתי נראים אצלנו. ומבואר מזה שכפי ריחוקה מהשמש. ככה ערך ראות האור ממנה אלינו. שאם ריחוקה מעט. לא תראה אלא מעט. ואם הרבה נראה חלק רב עד כולה שהוא בחצי החדש. והנה בפגיעתם זה על זה נקרא קבוצם וכשתזוז הירח מעט מהחמה. ההוא נקרא מולד אע"פ שעדיין אינו נראה מפני המעט שנתרחקה אלא שיודעים אנחנו בהכרח. שנגלה ממנה דבר מועט. וכשנתרחק מן השמש כמו יום אחד. נראה מקצת ממנו לעינים. כעין קרנים בולטות. מפני שלא נראה רק מקצת מהחצי הכדור המאיר. עם תוספת אורה המתאצלת על חצי השניה מפני קטנות כדורה לערך כדור החמה המאיר עליה. ומבואר מאוד שהחמה בעת ראיית הלבנה בתחלת החדש היא כבר שקוע במערב. ואם הלבנה בנטייה הצפונית שזכרנו למעלה. אז החמה מערבית דרומית לה. ונמצא שאור השמש מאציל עליה בחלק הכדור שכלפי דרום. ויהיו אם כן הקרנים פונים למזרח. ויש להם נליזה אל הדרום. שהרי החמה במערב הלבנה נוטה לדרום. ואם הלבנה בנטייה הדרומית. יהיו קרניה פונים למזרח עם נליזה לצד צפון. לפי שהחמה מערבית צפונית לה. כל זה מבואר ברמב"ם סוף הלכות קדוש החדש. ומתוך דברינו אלה תבין דהא דתנן לאין היה נוטה פירושו נליזה ועקום בלבד ולא שראשי הפגימות עומדות למול הצפון או הדרום ממש. כתחלת ההבנה מלשון הר"ב שזה א"א שא"כ תהיה החמה רואה פגימתה של לבנה. שהרי הנליזה היא כלפי החמה. כמו שחמרנו בהכרח אלא שהנליזה עצמה אינה נטייה לראשי קרנות ממש. וכמו שכבר אמרנו שראשי הקרנות לעולם פונים מול המזרח לצד שכנגד השמש אלא נליזה יש כלפי השמש. על הדרך שבארנו:
וכמה היה רחב. פי' הר"ב שהלבנה משתנה שעורה כו'. ר"ל בראיית העין:
אם אמר לפני החמה לא אמר כלום. דזה א"א בשום פנים וה"ה אם אמר לצפונה וע"פ החשבון היא לדרומה כמ"ש הר"ב. וכן באינך. וא"ת א"כ נמצא שע"פ החשבון היו סומכין. ומה היו צריכין לעדים. לא קשיא דכתיב (שמות י״ג:ה׳) החדש הזה לכם. ובאה הקבלה שהראה לו הקב"ה דמות הלבנה. וא"ל כזה ראה וקדש. ונמצא שהיו צריכין לשניהם שעל כל פנים יהיו עדי ראיה. ושהחשבון יסכים עמהם. ועוד בה שלישיה. שצריך שיאמרו מקודש. ואם לא אמרו הרי זה מעובר כדתנן רפ"ג. וכל אלו התנאים דוקא בחדש חסר. אבל במלא א"א לדחותו עוד כדלקמן. ולא הוצרך לראיה. גם לחשבון עיין לקמן. וא"ת שכיון שצריך לעדי ראיה ולא סגי בחשבון. הרי אפשר שמפני העבים. או מפני התרשלות שלא יתראה הירח. או לא נתכוון אדם לראותה. ואם יארע זה חדשים רבות זה אחר זה אפשר ונמצא שמעברין כולם. ויארע שתראה הירח בכ"ה לחדש. או פחות מזה. אחר שנתעברו הרבה. ואין במהלכה שלשים יום כמפורסם. דבר זה ביאר הרמב"ם בפי"ח מהק"ה. שקבלה היא ממשה רבינו ע"ה שבזמן שלא יראה הירח בתחלת החדשים חדש אחר חדש. ב"ד קובעים חדש מעובר משלשים יום. וחדש חסר מכ"ט יום וכן מחשבינן וקובעין חדש מעובר וחדש חסר לא בקידש. ופעמים עושין מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון כו' עכ"ד. ועל התנאי הג' שהב"ד יאמרו מקודש אין להשיב כי ב"ד זריזין הן ולא יארע תקלה מתחת ידם שלא יתקדשו חדש אחר חדש:
יכין
מלכת שלמה
6.
How do they test the witnesses?The pair which arrives first, they test them first. They bring in the older of them and they say to him, “Tell us, how did you see the moon in front of the sun or behind the sun? To the north of it or to the south? How high was it, and in which direction was it inclined? And how broad was it?” If he says [he saw it] in front of the sun, his evidence is rejected. After that they would bring in the second and test him. If their accounts were the same, their evidence was accepted. And the other pairs were only questioned briefly, not because they were required at all, but so that they should not go out disappointed, so that they would be regular in coming [to testify].משנה ז
רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר מְקֻדָּשׁ, וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו מְקֻדָּשׁ מְקֻדָּשׁ. בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִזְמַנּוֹ בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, אִם לֹא נִרְאָה בִזְמַנּוֹ, אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ, שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמָיִם:
ברטנורה
ראש בית דין אומר מקודש. דכתיב (ויקרא כ״ו) וידבר משה את מועדי ה׳, מכאן שראש ב״ד אומר מקודש:וכל העם עונין אחריו. דכתיב (שם) מועדי ה׳ אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם, דחסר כתיב בלא וי״ו:מקודש מקודש. תרי זימני. דכתיב (שם). מקראי קודש, שני מקראות:שנראה בזמנו. בליל שלשים:אם לא נראה בזמנו. וקובעין ר״ח ליל אחד ושלשים. אין מקדשין אותו. שקדוש החודש אינה חובה, דאמר קרא (ויקרא כ״ה:י׳) וקדשתם את שנת החמשים שנה, שנים אתה מקדש, שחובה על ב״ד לומר מקודשת השנה בשנת היובל, ואין אתה מקדש חדשים, שאין חובה על ב״ד לומר החודש מקודש. וכשנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק. והלכה כר״א ברבי צדוק:
תוסופות יום טוב
בין שלא נראה בזמנו. שאז יהיה ראש חדש ביום ל"א ואין נזקקים לירח בליל ל"א בין שנראה בין שלא נראה שאין לך חדש לבנה יותר על ל' יום. רמב"ם פ"ק מהלכות ק"ה. [*ומ"ש הר"ב והלכה כרבי אלעזר ברבי צדוק. גמרא]:
יכין
מלכת שלמה
7.
The head of the court says, “Sanctified,” and all the people answer after him, “Sanctified, sanctified.” Whether the new moon is seen at its proper time or not at its proper time they sanctify it. Rabbi Elazar bar Zadok says that if it is not seen as its proper time they do not sanctify it for heaven has already sanctified it.משנה ח
דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:
ברטנורה
צורות לבנות. שעור הירח ולאיזה צד קרניה נוטות:קיבלן ר״ג. לא מפני שחשב שאפשר שתיראה הירח שחרית במזרח בתחלת הנץ החמה ובו ביום עצמו תראה במערב עם שקיעת החמה, כי זה אי אפשר. אלא שקבל עדותן במה שאמרו שראו הירח במערב ערבית, מפני שידע בדרכי החשבון שהיה אפשר שתיראה באותה הלילה. ובמה שאמרו שראוה שחרית במזרח, אמר טועים הם ועננים כדמות ירח נראה להם ברקיע. דהכי תניא בברייתא [כ״ה.], פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראתה דמות לבנה בעשרים (ושבעה) [ותשעה] לחודש וכו׳. ור״י בן נורי דאמר עדי שקר הם, היה נראה לו לפי חשבונו שלא היה אפשר שתיראה הירח באותו לילה שאמרו העדים שראו אותה, ואמר עדי שקר הם, לפי שלא היה בין הראיה ובין המולד לפי דעתו, כל כך זמן שיהיה אפשר שתיראה בו. ועל זה השיב רבן גמליאל בברייתא, כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה ופעמים בא בקצרה, כלומר שהזמן שיש בין המולד עד שתראה הירח אינו שוה לעולם׳ אלא פעמים תהיה תנועת הירח מהרה ופעמים מאוחרת. וכפי מהירות תנועת הירח באותו הזמן, דן רבן גמליאל שהיה ראוי שתיראה הלבנה באותו הלילה. לפיכך קיבל עדותן:ראינוהו בזמנו. בליל שלשים:ובליל עבורו. ליל ל, ואחד:וקבלן ר״ג. לא מפני שנאמר שנתרחקה הירח מן השמש בליל ל׳ עד שתיראה, ובליל שלשים וא, חזרה לאחוריה ונתקרבה אצל השמש עד שנתכסית, שאין הירח חוזרת לאחוריה אלא עושה מהלכה בסבוב בגלגלה, אלא שידע ר״ג בחשבונו שבאותו הלילה שאמרו העדים שראוה, כבר נתרחקה הירח מן השמש עד שהיה אפשר שתיראה, לפיכך קיבל עדותן. ובמה שאמרו בליל עבורו לא נראה. אפשר שהיה מפני שכיסה אותו הענן או סיבה אחרת גרמה שהם לא ראו אותה:רואה אני את דבריר. לעבר את החודש:
תוסופות יום טוב
קיבלן רבן גמליאל. כתב הרב לא מפני שחשב שאפשר שתראה הירח שחרית וכו'. כי זה אי אפשר שכיון שע"פ החשבון אפשר שתראה באותו הלילה. וגם ראוה בלילה. אי אפשר אם כן שלא תהא מכוסה ונסתרת באור השמש בכמו שני ימים. או פחות או יותר. כמו שרמזתי לעיל. שאינה נראית מיד אחר המולד. ומטעם זה עצמו גם קודם מולד מתכסית שכמו שאור השמש מכסה ומסתירה אחר קבוצה בכמו יום. כן קודם קבוצה. כשמתקרבת להתקבץ עם החמה שהיא גם כן נסתרת בכמו יום. אבל אמרתי בכמו. לפי שאין הזמנים שוים. כמ"ש הר"ב בסמוך. פעמים בא בארוכה. פעמים בא בקצרה. והסיבה לזה שהלבנה יש לה ב' גלגלים. הגלגל האחד והוא המקיף הארץ. והולך ממערב למזרח. ובתוכו גלגל אחר קבוע בעובי זה הגלגל. ובו הוא קבוע הלבנה. וזה הגלגל תנועתו ממזרח למערב. ונמצאו שכשהלבנה ברום זה הגלגל הקטן שנמצא שיש לה ב' תנועות הפכיות. ולפיכך היא באה בארוכה. ובמתון. ואם בשפל זה הגלגל. אז הלבנה מתנועעת בגלגלה הקטן ג"כ ממערב למזרח כמו הגלגל הגדול. ולפיכך באה בקצרה. שתנועות גלגלה גדול מן הה' אל הו' ומן הו' אל. הז' ומן הז' אל הה'. ותנועת הקטן מן הא' אל הב'. ומן הב' אל הד'. וכל עוד שהקטן מתנועע מן א' אל הב'. הנה יש לכדור הלבנה ב' תנועות הפכים. הא' מן הא' אל הב'. והשני מן הה' אל הו'. שהגלגל הגדול מכריח ומסבב עמו הגלגל הקטן בדרך תנועתו. וכשהקטן מתנועע מן הב' אל הד'. הנך רואה שהלבנה הקבועה שם נמשכת ג"כ בתנועת הגדול שמן הה' אל הו' ומפני זה בא בקצרה. וסמך ר"ג על מה שהעידו בראיה של ליל שלשים. ובמה שאמרו שראוה שחרית אמר טועים הם. ולא אמר שטעו בראיה של ליל שלשים. תירץ הרמב"ם בפ"ב מהק"ה שאין אנו אחראין לראיית שחרית. אם היא אמיתית. או אינה אמיתית. מאחר שהעידו בראיית ליל שלשים. אין אנו נזקקים לראיית יום כ"ט וכאילו לא העידו לפנינו בה כלל. ויש בפי' הרמב"ם טעות סופר שמה שכתב ויחשבו מטעם. צ"ל מוטעים:
יכין
מלכת שלמה
8.
Rabban Gamaliel had diagrams of the moon on a tablet [hung] on the wall of his upper chamber, and he used to show them to the unlearned and say, “Did it look like this or this?” It happened that two witnesses came and said, “We saw it in the morning in the east and in the evening in the west.” Rabbi Yohanan ben Nuri said: they are lying witnesses. When they came to Yavneh Rabban Gamaliel accepted them. On another occasion two witnesses came and said, “We saw it at its proper time, but on the night which should have been the new moon it was not seen,” and Rabban Gamaliel accepted their evidence. Rabbi Dosa ben Harkinas said: they are lying witnesses. How can they testify that a woman has given birth when on the next day her belly is between her teeth (swollen)? Rabbi Joshua to him: I see your argument.משנה ט
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:
ברטנורה
הלד ומצאו ר״ע. לר׳ יהושע:מיצר. על שהנשיא גזר עליו לחלל את יוה״כ:אשר תקראו. בקריאת ב״ד תלאו הכתוב:בא. רבי יהושע אצל ר׳ דוסא:למה לא נתפרשו שמותן וכו׳ שאם יבא אדם לדון אחר ב״ד שבימיו, לומר וכי ב״ד זה כמשה ואהרן או כאלדד ומידד, אומרים לו שמא חשוב הוא כאותן שנשארו שלא נתפרשו שמותן:
תוסופות יום טוב
הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. בברייתא. הלך ר"ע ומצאו לר"י כו':
אשר תקראו אותם. פירש הר"ב בקריאת ב"ד כו' ומאתם דכתיב חסר. דרשינן אתם אפילו שוגגים כו'. כמ"ש הר"ב במשנה י"ג פ"ג דאבות וע"ש. והמתיק הרמב"ם בצוף לשונו ספ"ב מהלכות קדוש החדש אע"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבור מסור אלא להם. ומי שצוה לשמור המועדות הוא צוה לסמוך עניהם. שנאמר אשר תקראו אתם וכו':
שכל שלשה. עיין בר"פ דלקמן:
יכין
מלכת שלמה