First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
חַטַּאת הָעוֹף, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. הֻזָּה דָמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה:
ברטנורה
חטאת העוף. הוכשרה ליפסל. כלומר משנמלקה נתוספה בה קדושה, שהיא נפסלת אם נגע בה טבול יום או מחוסר כפורים. ודוקא נפסלת בטבול יום. אבל לא מיטמאה לטמא אחרים, שכשם שטבול יום פוסל את התרומה כך הוא פוסל את הקודש:הוזה דמה חייבין עליה משום פגול. דהזאה של חטאת העוף במקום זריקה דבהמה קאי, דהזאה קובעת פגול כשחשב בו קודם לכן כמו זריקת דם בבהמה, ושוב יש בו איסור נותר וטמא:ואין בה מעילה. דכיון דהוזה דמה יש [בה] היתר לכהנים:
תוסופות יום טוב
חטאת העוף. עד השתא איירי בדין פסולי קדשים מתי ימעלו בהם ומכאן ואילך איירי בכשרין. תוס'. וכתבו עוד דבדין הוה ליה למתני חטאת העוף עם פרים הנשרפים דתרווייהו לא סלקי לגבוה כולהו. אלא שצריך להקדים חטאת העוף לעולת העוף. לפי שהיא קודם. ועולת העוף שונה קודם לכל הקרבנות לפי שיש בה שייכות דמעילה יותר ואף מעולת בהמה דבעולת בהמה אין מועלים בעורה כי עורה לכהנים. ובחטאת *)[הנשרפת] מועל אף בעורה. ואף משתצא לבית הדשן מועלין בה. ע"כ:
משהוקדשה בפה. אפילו אם נהנה ממנה מחיים. כגון שמכרה דהוציאה לחולין. רש"י. ויש לתמוה על הר"ב דנטר לפרש עד מתניתין ח:
הוכשרה. כל מה שאמר בזה הפרק הכשר. רוצה לומר הכנה לדברים שעתידים לזכור אותם. לא לענין הכשר טומאה הנזכר בכל מקום. ודע זה. ואל יטעך שתוף הענין. הרמב"ם:
להפסל בטבול יום. כתב הר"ב אבל לא מיטמאה כו' כחכמים דמתני' ד' פי"א דפרה. ובגמ' מייתי ברייתא. וה"מ לאתויי ממתני' דפרה. אלא דבברייתא מפורש יותר ותני בה שלש מחלוקות ועייין בפ' בתרא דנדה משנה ו' שם הקשיתי לשאול על הרמב"ם שדבריו סותרים זה את זה. ועיין ברפ"ב דטבול יום:
ובלינה. בלינת דם בשקיעת החמה. א"נ בלינת בשר ליום ולילה ואע"ג דבתר הכי קתני. הוזה דמה. דמשמע דהשתא לא איירי בהוזה. וא"א בלינת יום ולילה אלא לאחר הזאה. שהרי ההזאה ביום המליקה. דאל"כ יפסל הדם בשקיעת החמה. מ"מ נקט גבי מליקה פסול דלינת בשר. לפי שמיד שנמלקה מתחלת לינה של יום ולילה. ומשעת מליקה מונין. תוס'.
ובלינה. ולא קתני וביוצא דמתני' ר"ע היא כדלקמן. ולדידיה הזייה מהני ליה ליוצא. כדלקמן. ומדלא פסיקא ליה. לא קתני:
הוזה דמה כו'. כתב הר"ב דהזאה קובעת כו'. עיין בפי' הר"ב לקמן בס"פ. ומ"ש בפרק דלעיל משנה ב':
ואין בה מעילה לפי שאין בחטאת העוף אימורים. רק כולה לכהנים כבשר חטאת. הרמב"ם. ובגמרא מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא. וביוצא ור"ע היא. ולא מהניא ליה זריקה להתירו לאכילה. כמ"ש בס"פ דלעיל:
יכין
מלכת שלמה
1.
The law of sacrilege applies to the hatat of a bird from the moment of its dedication. With the pinching of its neck it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once its blood has been sprinkled it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement, but the law of sacrilege no longer applies to it.משנה ב
עוֹלַת הָעוֹף, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה. נִמְלְקָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. מִצָּה דָמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:
ברטנורה
מיצה דמה. מיצוי דעולת העוף קאי במקום זריקת הבהמה והזאה דחטאת העוף. דבעולת העוף כתיב ונמצה דמו:עד שתצא לבית הדשן. דכיון דכולה כליל ולית בה שעת היתר לבסוף, לעולם מועלין בה עד שתשרף כולה ותנטל מעפרה תרומת הדשן כדכתיב (ויקרא ו׳:ג׳) והרים את הדשן אשר תאכל האש:
תוסופות יום טוב
ובלינה. הכא וכולהו דדמי ליה. שאין בהן היתר לכהנים. ואפ"ה לא תני וביוצא. ולא מיבעיא להרמב"ם. דהא מהניא הזייה ליוצא להקטרה [*וכמ"ש במשנה ג' פרק דלעיל] ואף להראב"ד ל"ק. דל"פ אלא לכתחלה. אבל אם הקטיר סלקא ליה:
עד שתצא לבית הדשן. פי' הר"ב שתשרף כולה ותנטל מאפרה כו' ותו כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו. רש"י. כלומר דלא אקרו עוד קדשי ה'. ועד שתצא לבית הדשן. עד שתראה לבית הדשן. גמרא. [*ופי' רש"י אחר שהרים תרומת הדשן אותו הנשאר הוא ראוי ועומד להוצאת הדשן] ועיין מ"ש במשנה ג'. ועיין בפי' הר"ב במשנה ד' דקשיא אדפירש בכאן. ושם אפרש בס"ד:
יכין
מלכת שלמה
2.
The law of sacrilege applies to the olah of a bird from the moment of its dedication. With the pinching of its neck it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once its blood has been squeezed out [onto the walls of the altar] it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement; And the law of sacrilege applies to it until [the ashes have been] removed [from the altar] to the place of the ashes.משנה ג
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. הֻזָּה דָמָן, חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וּמוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיֻּתַּךְ הַבָּשָׂר:
ברטנורה
פרים הנשרפים. אין בהן לכהנים היתר כלל:הוזה דמן כו׳ הזאת דמן קובעתן לפגול לענוש כרת האוכל מהן אם חישב עליהם בשעת שחיטה להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן, וכיון דלית בהו היתר לכהנים, מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפו אם נהנה מהן:עד שיותך הבשר. כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים. אבל לאחר שניתך, שוב אין בו מעילה, שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו:
תוסופות יום טוב
משום פיגול. לשון הר"ב אם חישב עליהם בשעת שחיטה כו' וכן ל' רש"י וה"ה בשאר העבודות כמו שפי' בס"פ דלעיל:
עד שיותך הבשר. פי' הר"ב כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים וז"ל הרמב"ם שיותך גזור מן [תוך] ר"ל עד שיעשה הבשר חלול ויתהפכו חלקיו באש עד שידמה לספוג הים. והענין הזה יהיה בבשר אחר שישרף לגמרי. ע"כ. וזה דלא כמ"ש בשמו בספי"ב מזבחים דמפרש שיותך מלשון התכה והמסה ושהוא בתחלת השרפה ושם הדין עמו. דמדחכמים פליגי בברייתא וסברי משנעשה אפר. שמעינן דיותך דאמר ר"ש לאו הכי הוה. אבל הכא צ"ע אמאי לא מפרש כיותך דהתם דבלישנא דיותך לא שמעינן דפליגי. ולכן נ"ל דהכא גרסינן שיתוך הוי"ו אחר התי"ו. וכן בחבורו פ"ב מהל' מעילה. כתוב יתוך. ומ"ש הר"ב אבל לאחר שנעשו גחלים כו'. שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו. הרי תרומת הדשן שנעשית מצותו ויש בו מעילה. כמו שכתב הר"ב בסוף מסכת תמורה. וכ"כ עוד במשנה ד' פ' דלקמן. משום דהוה תרומת הדשן ועגלה ערופה. שני כתובין הבאים כאחד. ואין מלמדין ולמאן דאמר מלמדים תרי מיעוטי הערופה [ה"א קמייתא] ושמו [וי"ו בתראי] הני אין מידי אחריני לא. גמרא פרק דלקמן די"א:
יכין
מלכת שלמה
3.
The law of sacrilege applies to the bullocks which are to be burned and the goats which are to be burned from the moment of their dedication. Once slaughtered they become susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once their blood has been sprinkled they are subject to [the laws of] piggul, notar and defilement. And the law of sacrilege applies to them even while they are at the place of the ashes so long as the flesh has not been charred.משנה ד
הָעוֹלָה, מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהֻקְדְּשָׁה. נִשְׁחֲטָה, הֻכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. נִזְרַק דָּמָהּ, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בְּעוֹרָהּ, אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:
ברטנורה
ואין מועלין בעורה. דלכהנים היא, כדכתיב (שם ז,) עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:אבל מועלין בבשר. כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא:עד שתצא לבית הדשן. שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה:
תוסופות יום טוב
עד שיצא לבית הדשן. לשון הר"ב שמרימין כל האפר כו'. וכן לשון הרמב"ם ולעיל משנה ב' העתיק לשון רש"י שכתב עד שתנטל מאפרה כו'. ופלוגתא דרב ורבי יוחנן. דרב אמר מכיון שנתקיים מצות תרומת הדשן נעשית מצותו. ושוב אין מועלין באפר שע"ג התפוח שעומד להוצאת הדשן. ור"י אמר כיון דכתיב בהוצאת הדשן ולבש הכהן [בגדים אחרים וכן לשון רש"י] שהן בגדי כהונה אלא שפחותים מן הראשונים בקדושתיה קאי. ולפי שבמשנה דלעיל לא פירש הרמב"ם כלום וכאן לא פירש"י כלום. ראה להעתיק לשון רש"י כאשר מצאו לעיל. וכן בכאן העתיק ל' הרמב"ם שמצאו מפרש בכאן. ולא דייק שאין דברי שניהם עולים כאחד. עד שיצא. מוסב על הבשר. שהוא לשון זכר. והר"ב העתיק עד שתצא ומוסב על העולה שהיא ל' נקבה. כדכתיב (ויקרא א׳:ו׳) ונתח אותה לנתחיה.
יכין
מלכת שלמה
4.
The law of sacrilege applies to an olah from the moment of its dedication. When it is slaughtered it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once its blood has been sprinkled it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement; And the law of sacrilege does not apply to its hide, but it does apply to it flesh until [the ashes have been] removed [from the altar] to the place of the ashes.משנה ה
חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. נִזְרַק דָּמָן, חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. אֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר, אֲבָל מוֹעֲלִין בָּאֵמוּרִים עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדָּשֶׁן:
ברטנורה
אין מועלין בבשר. דהא יש בו היתר לכהנים, דבשר חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור, נאכל לכהנים:אבל מועלין באימורים. שאין בהן היתר לכהנים:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
5.
The law of sacrilege applies to the hatat, and asham and to shelamim sacrifices of the congregation from the moment of their dedication. Once slaughtered they become susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once their blood has been sprinkled they are subject to [the laws of] piggul, notar and defilement. The law of sacrilege then no longer applies to the flesh, but applies to the innards until the ashes are removed to the place of the ashes.משנה ו
שְׁתֵּי הַלֶּחֶם, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. קָרְמוּ בַתַּנּוּר, הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וְלִשְׁחֹט עֲלֵיהֶם אֶת הַזָּבַח. נִזְרַק דָּמָן שֶׁל כְּבָשִׂים, חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה:
ברטנורה
שתי הלחם. שמביאין בעצרת:קרמו פני הלחם בתנור. היינו תחילת תיקונן, וההיא קרימה בתנור חשיבא הכשר ליפסל בטבול יום ומחוסר כיפורים כשחיטה דקדשי קדשים. והכא לא גרסינן ובלינה, משום דשתי הלחם נאפות מערב יום טוב שאין אפייתן דוחה את היו״ט ונאכלות למחר ביום טוב. והוכשרו לשחוט עליהן את הזבח, דכיון דקרמו פניה קרויה לחם:ואין בהן מעילה. שיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:
תוסופות יום טוב
הוכשרו להפסל כו'. כתב הר"ב הכא ל"ג ובלינה משום דשתי הלחם נאפות מערב י"ט. וכ"כ רש"י. אבל התוס' כתבו דר"י אומר דשפיר גר' דמדקתני קרמו בתנור [הוכשרו ליפסל וכו'] אלמא דאית ליה דתנור מקדש. א"כ על כרחך לינה פסלה ונאפית בשבת. והא דתנן בפי"א דמנחות דנאפות מעי"ט. אית ליה דתנור אינו מקדש. וא"ת כיון דאית ליה למתני' תנור מקדש למה לי קרמו. כניסתו בתנור לקדשו. דהא כלי שרת מקדש. וי"ל דמשום טבול יום נקטי' דקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו. והא דכלי שרת מקדש. היינו דוקא כשנעשה כל הראוי להעשות בו. והיינו כשנקרם ע"כ. ועיין מ"ש להרמב"ם בפרק י"א דמנחות משנה ב':
ולשחוט עליהן את הזבח וכו'. דשחיטת הכבשים מקדשתן ומפגלתן כדאיתא במשנה ב' פ"ב דמנחות:
ואין מועלין בהן. פירשו התוספות דכיון שאינן גוף הזבח ליכא לפרושי כמו באינך דאין מועלין בהן. הא איסורא איכא. וביוצא ואליבא דר"ע. וכן צ"ל בלחם הפנים:
יכין
מלכת שלמה
6.
The law of sacrilege applies to the two loaves of bread from the moment of their dedication. Once they have formed a crust in the oven they become susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, and the [festival] offerings can then be slaughtered. Once the blood of the lambs has been sprinkled they [the loaves] are subject to [the laws of] piggul, notar and defilement, and the law of sacrilege no longer applies to them.משנה ז
לֶחֶם הַפָּנִים, מוֹעֲלִין בּוֹ מִשֶּׁהֻקְדַּשׁ. קָרַם בַּתַּנּוּר, הֻכְשַׁר לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים, וּלְהִסָּדֵר עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן. קָרְבוּ הַבְּזִיכִין, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין בָּהֶן מְעִילָה:
ברטנורה
לחם הפנים. הכא נמי לא גרסינן ביה ליפסל בלינה, שהרי נאפה בערב שבת ואינו נאכל עד לשבת האחרת:קרבו בזיכים. היינו מכשיריו, שבשבת בשעת סילוק הלחם היו מקריבין הבזיכין של לבונה:ואין בו מעילה. שהותר לכהנים ונעשית מצותו:
תוסופות יום טוב
קרבו הבזיכין חייבים עליו משום פגול. שאם חשב בשעת הקטרת הבזיכין הריני מקטיר ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפיגול דכי היכי דזריקת דם בבהמה כו'. ועיין במשנה ח' פרק י"א דמנחות:
יכין
מלכת שלמה
7.
The law of sacrilege applies to the showbread from the moment of its dedication. Once it has formed a crust in the oven it becomes susceptible to be disqualified through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, and it may be arranged upon the table [of the Sanctuary]. Once the dishes of incense have been offered it is subject to [the laws of] piggul, notar and defilement, and the law of sacrilege no longer applies to it.משנה ח
הַמְּנָחוֹת, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. קָדְשׁוּ בַכְּלִי, הֻכְשְׁרוּ לִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. קָרַב הַקֹּמֶץ, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא. וְאֵין מוֹעֲלִין בַּשְּׁיָרִים, אֲבָל מוֹעֲלִים בַּקֹּמֶץ עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן:
ברטנורה
המנחות מועלין בהן משהוקדשו. בקדושת פה:ואין מועלין בשיריים. שיש בהן היתר לכהנים:אבל מועלין בקומץ. עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי חטאת ואשם. ולאחר כן אין מועלין בו, דהא נעשית מצותו:
תוסופות יום טוב
משהוקדשו פירש הר"ב בפה. עיין מ"ש בזה במשנה א':
עד שיצא לבית הדשן. עיין מ"ש במשנה ד']:
יכין
מלכת שלמה
8.
Our mishnah discusses how the law of sacrilege relates to menahot.The law of sacrilege applies to menahot (grain offerings) from the moment of their dedication. Once they have become sacred by being put in the vessel [of service] they become susceptible for unfitness through contact with a tevul yom or one who still requires atonement, or by remaining overnight. Once the handful has been offered they are subject to [the law of] piggul, notar and defilement, and the law of sacrilege no longer applies to the remnants, but it applies to the handful until its ashes have been removed to the place of the ashes.משנה ט
הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמְנָחוֹת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין, מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדְּשׁוּ. קָדְשׁוּ בַכְּלִי, הֻכְשְׁרוּ לִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בָּהֶן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִין, אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא, עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירָיו. וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין, כֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכְּלִי, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בּוֹ:
ברטנורה
ומנחת נסכים. מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו:משהוקדשו. קדושת פה בעלמא:ופגול אין בהן. לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן:כל שיש לו מתירין. כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים:וכל דבר שאין לו מתירין. כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר:חייב עליה משום נותר וטמא. משום טמא מרבינן להו, מדכתיב (ויקרא כ״ב:ג׳) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה׳ וטומאתו עליו ונכרתה, בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא:
תוסופות יום טוב
ומנחת נסכים. פי' הר"ב הבאה עם הזבח כו' וכן פירש"י. וכרבנן דמשנה ג' פ"ד דזבחים. ועיין מ"ש שם. דלהתוס' הכא אף בבאה בפני עצמה ואתיא ככ"ע דהתם. וכתבו התוס' דבבאה בפני עצמה. מוכח בתמורה פ' יש בקרבנות דקריבה אפי' בלילה [וכמ"ש הר"ב שם] ועמוד השחר פוסלתו. וא"כ נצטרך לפרש לינה עמוד השחר. ע"כ. כלומר לינת כל הלילה:
קדשו בכלי. לא נקט קדשו בכלי משום קומץ. דמעיקרא נמי קודם שנתן הקומץ בכלי לקדשו. הוכשר ליפסל בטבול יום. *)מקודש בכלי ראשון עם כל המנחה כולה קודם שקמץ [אלא אגב הנך דנקט בהו קדשו בכלי נקט ליה]. תוס' [דף ח' ע"א ד"ה קדש]:
כל שיש לו מתירים. מ"ש הר"ב. כגון עולת העוף ופרים הנשרפין שדמן מתיר למזבח בלבד. לאו למזבח בלבד דפרים הנשרפין עד שיתוך הבשר בבית הדשן מועלין בהן. וא"כ ניתר בשרן ועורן לבית הדשן נמי. ול' רש"י עולת העוף. ועולת הבהמה שדמן וכו':
וכל שאין לו מתירין. פי' הר"ב. כי הני הקומץ והלבונה. עמ"ש במשנה ג' פ"ד דזבחים. והא דכתב הר"ב וטמא יליף כו'. שם בפי' הר"ב במשנה ה':
משום נותר. ומשום טמא. כתב הר"ב. משום טמא. מרבינן להו. מדכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם וגו'. וכי יש נוגע שהוא מחייב. אלא בכל הקדשים הראוי לקרב. והוא משקדש בכלי שאכל בטומאה. הוא מדבר. גמ':
יכין
מלכת שלמה