First Seder Mishnayos Program 7/1/2024



קדשים
מדות
פרק ב

Mishnah

משנה א
הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, רֻבּוֹ מִן הַדָּרוֹם, שֵׁנִי לוֹ מִן הַמִּזְרָח, שְׁלִישִׁי לוֹ מִן הַצָּפוֹן, מִעוּטוֹ מִן הַמַּעֲרָב. מְקוֹם שֶׁהָיָה רֹב מִדָּתוֹ, שָׁם הָיָה רֹב תַּשְׁמִישׁוֹ:
ברטנורה הר הבית היה חמש מאות אמה. מוקף חומה סביב:רובו מן הדרום שני לו מן המזרח. כלומר, הרוחק שיש מחומת הר הבית לחומת העזרה לצד דרום, יותר מן הרוחק שיש ביניהן מצד מזרח. והרוחק שיש ביניהן מצד מזרח יותר מן הרוחק שיש ביניהן לצד צפון, והצפוני יותר מן המערב:
תוסופות יום טוב [*הר הבית. עיין במשנה ח' פ"ג דתענית]: רובו מן הדרום מיעוטו מן המערב. שכל רוחב העזרה הוא קל"ה מצפון לדרום כדתנן ר"פ בתרא ונמצא שהנותר מהר הבית בשתי רוחות הללו היא שס"ה אמה [וכל אורך העזרה מן המזרח למערב קפ"ז] שבעזרה הפנימית אנן קיימין ואין ע"נ בכלל וכן הם דברי הרמב"ם פ"ה מהל' בית הבחירה. וכבר כתבתי בפ"ג דסוטה משנה ד' דע"נ בכלל הר הבית נמצא שבאלו שתי הרוחות הנותר מהר הבית. הוא שי"ג כשתחלק שס"ה ותתן דרך משל לדרום מאתים וחמשים. ישאר לצפון קט"ו. וכשתחלוק שי"ג ותתן דרך משל רי"ג למזרח ישאר ק' למערב הנה רובו לדרום מאתים וחמשים. שני לו נמזרח רי"ג. שלישי לו מן הצפון קט"ו. מיעוטו מן המערב ק': מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו. יפה פי' בעל שלטי הגבורים שכתב שהוא על לשכות הרבה ובתים שהיו עשוים באמת ויושר למשמשי הבית נוסף על הלשכות שנאמרו במשנה כי אותן לא יספיקו ובפכ"ה מספרו עמד למנין וחשב ומנה אותן שלשים ואני אומר לסיוע לו שכן נמצא בבנינא דיחזקאל [מ' י"ז] (ובמספר) שלשים לשכות אל הרצפה (שבחצונה). ועוד נסתפק בשל לשכות שמן הראוי [שיהיה] לשכה לכל אחד מט"ו הממונים שברפ"ה דשקלים כשירצו ללון בהר הבית. ואמר שעל תשמישי אלו הלשכות השלשים או מ"ה אמרו שרובן בדרום כו'. אבל שגגה יצאה מלפני השליט בפ"ב כשכתב שם שאמצע הר הבית לא היה מסוכך מפני המזבח שהיה גלוי לשמים. והרי אין מזבח אלא בעזרה. אבל בלאו הכי ודאי שאין הר הבית מכוסה שלא היה מסוכך אלא ע"ג האצטבאות [*כאותה ששנינו במשנה ה' פ"ק דפסחים] והן בצדדים סביב לא באמצע. וטעמא שהיה רובו מן הדרום יראה לפי ששם היתה כניסת כל אדם מהעיר שהיא בנגב ככתוב ביחזקאל. ולפיכך ראוי שתהיה רוב התשמיש במקום הראשון שבו נכנסים. שני לו מן המזרח. שכן מקיף דרך ימין [*וברוך ה' שכיונתי רובו מן הדרום לראבי"ה דלקמן בד"ה לפנים וכו']:
יכין מלכת שלמה
1.
The Temple Mount was five hundred cubits by five hundred cubits. The greater part of it was on the south; next to that on the east; next to that on the north; and the smallest part on the west. The part which was most extensive was the part most used.

משנה ב
כָּל הַנִּכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין וּמַקִּיפִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, חוּץ מִמִּי שֶׁאֵרְעוֹ דָבָר, שֶׁהוּא מַקִּיף לִשְׂמֹאל. מַה לְּךָ מַקִּיף לִשְׂמֹאל, שֶׁאֲנִי אָבֵל, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֲמֶךָּ. שֶׁאֲנִי מְנֻדֶּה, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבָּם וִיקָרְבוּךָ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, עֲשִׂיתָן כְּאִלּוּ עָבְרוּ עָלָיו אֶת הַדִּין. אֶלָּא, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יִתֵּן בְּלִבְּךָ וְתִשְׁמַע לְדִבְרֵי חֲבֵרֶיךָ וִיקָרְבוּךָ:
ברטנורה נכנסים דרך ימין ומקיפין דרך שמאל. כגון הנכנסים דרך שערי חולדה שהן מן הימין, מקיפין דרך שער הטדי:שאני אבל. נשאלין אותו מה לך להקיף לשמאל, ואמר שאני אבל, אומרים לו השוכן בבית הזה ינחמך וכו׳:עשיתן כאילו עברו עליו את הדין. אם הן אומרים לו כן, נראה כאלו חבריו עוותו הדין ונידוהו שלא כהלכה:יתן בלבך שתשמע לדברי חבירך. דהשתא משמע שהוא עשה שלא כדין וצריך תשובה. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב נכנסין דרך ימין וכו'. פי' הר"ב כגון הנכנסין דרך שערי חולדה שהן מן הימין מקיפין דרך שער הטדי. וקשיא לי. דהא במשנה ג' פ"ק תנן דלא היה משמש כלום. והרי עכשיו שמושו כמו שמוש שערי הדרום אלא שבדרום היתה הכניסה וכאן היציאה. ולא עוד אלא שבדרום היו שני שערים לכניסה וכאן זה השער האחד היה משמש יציאת נכנסין בשני השערים. וע"ק דהא תנן התם דאלו ב' השערים שבדרום היו משמשין כניסה ויציאה. וז"ל הרמב"ם בפירושו כפי א"י כשנכנס הנכנס משער שושן. אינו הולך על שער חולדה אלא לצד שער טדי. וכן תקיש לכל הנכנס על שאר מהשערים. ע"כ. ומעתה אין כאן יציאה כלל לשער טדי אלא לסימנא בעלמא נקטיה:
יכין מלכת שלמה
2.
All who entered the Temple Mount entered by the right and went round [to the right] and went out by the left, save for one to whom something had happened, who entered and went round to the left. [He was asked]: “Why do you go round to the left?” [If he answered] “Because I am a mourner,” [they said to him], “May He who dwells in this house comfort you.” [If he answered] “Because I am excommunicated” [they said]: “May He who dwells in this house inspire them to draw you near again,” the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose to him: you make it seem as if they treated him unjustly. Rather [they should say]: “May He who dwells in this house inspire you to listen to the words of your colleagues so that they may draw you near again.”

משנה ג
לִפְנִים מִמֶּנּוּ, סוֹרֵג, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה פְרָצוֹת הָיוּ שָׁם, שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָן. חָזְרוּ וּגְדָרוּם, וְגָזְרוּ כְנֶגְדָּם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת. לִפְנִים מִמֶּנּוּ, הַחֵיל, עֶשֶׂר אַמּוֹת. וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הָיוּ שָׁם. רוּם הַמַּעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה. כָּל הַמַּעֲלוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, רוּם מַעֲלָה חֲצִי אַמָּה, וְשִׁלְחָהּ חֲצִי אַמָּה, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם. כָּל הַפְּתָחִים וְהַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, גָּבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרָחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם. כָּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ לָהֶן דְּלָתוֹת, חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם. כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ לָהֶן שְׁקוֹפוֹת, חוּץ מִשַּׁעַר טָדִי, שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי אֲבָנִים מֻטּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ. כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעַר נִקָּנוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה בָהֶן נֵס. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנְּחֻשְׁתָּן מַצְהִיב:
ברטנורה לפנים. מחומת הר הבית:סורג. מחיצה העשויה נקבים נקבים כמטה מסורגת בחבלים, והיא עשויה מדפי עץ ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן זו על זו באלכסון:וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות. כשמגיע כנגד כל פרצה ופרצה, משתחוה ומודה על אבדן מלכות יון:לפנים. מאותו סורג היה מקום פנוי עשר אמות, והוא נקרא חיל:ושתים עשרה מעלות היו שם. כדי לעלות משם לעזרת נשים:רום מעלה. כל מעלה מהן גבוהה מחברתה חצי אמה. וכן המעלה הראשונה גבוהה מן הקרקע חצי אמה:ושלחה. משך רוחב המעלה, דהיינו מקום דריסת הרגל, חצי אמה:חוץ משל אולם. חוץ מן המעלות שבין האולם ולמזבח שלא היו כולם כן, כדתנן בפרק ג׳:חוץ מפתח של אולם. דתנן לקמן באידך פרקין גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים:היו להן שקופות. אבן מונחת על שתי המזוזות שהדלת שוקף עליו. ושקופות לשון משקוף:מפני שנעשה בהן נס. כמו שמפורש ביומא פרק ג׳ [דף ל״ח ע״א]:מצהיבות כמו מזהיבות שמראיתן דומה לזהב לפיכך לא הוצרכו לעשותו של זהב:
תוסופות יום טוב לפנים ממנו סורג [*כתב הראבי"ה [בספרו שכתבתי פרק דלעיל משנה ג'] ונראה שהסורג היה מקיף לכל צדדין למזרח. ולצפון. למערב. ולדרום. וכן החיל. דהא כל אחד ואחד יש בו מעלה מחברו. כדמפרש בריש מסכת כלים ורוב תשמיש היה מן הדרום שהוא לצד העיר. ולמה היה צריך לעשותו במזרח טפי מבשאר רוחות. ותו דקתני בפרק דלעיל שבצפון שער ניצוץ כו'. עד ופתח היה לו לחיל אלמא דהחיל היה נמי בצפון. ותו דהנך י"ג השתחויות שכנגד הי"ג פרצות. ובסוף (מכילתין) [פרקין] תנן אבא יוסי בן חנן אומר כנגד י"ג שערים ואמר בשקלים [פ"ו ע"ג] דכנגדן ממש של שערים במקום [שערים] י"ג היו (שכן) השתחויות י"ג וכי היכי דההוא כנגדן ממש במקומן ה"נ י"ג דסורג במקום שגדרום ממש היו משתחוים. ולפי זה הסורג היה הולך סביב סביב הקיפו. ולא היה פתוח ופרוץ אלא לצד מזרח ומשום חיזוק ושמירה ובאו בני יון ופרצו י"ג פרצים בסורג. כנגד י"ג שערי (מזרח) [עזרה] שיוכלו ליכנס בכל צד לעזרה בהרוחה. ושוב חזרו בית חשמונאי וגדרום כו'. עכ"ל. ובפירוש הר"ב דס"פ. ובשקלים פ"ו אינו כן. אלא מ"ד די"ג השתחויות כנגד י"ג פרצות לא ס"ל שהיו רק ז' שערים. וכן הוא להדיא שם בירושלמי. וצ"ל דלהראבי"ה גירסא אחרת בירושלמי: גבוה י' טפחים. כתב הכ"מ בפ"ה מהלכות בית הבחירה בשם הרא"ש שהסורג נעשה לטלטול שבת ולזה היה גבוה י' טפחים כדין כל מחיצה. דהיקף הר הבית לא מהני דהר מוקף ולבסוף [ישב] דלא מהני ע"כ. ואני תמה דהא בספ"ה דפסחים תנן יצתה כת הראשונה [עם פסחם] וישבה לה בהר הבית שניה בחיל ואי איתא דהיקף הר הבית לא מהני היאך טלטלו פסחיהם לשם ולכן נ"ל דלטלטול לא היה צריך שום דבר לפי שמן התורה כל מה שהוא מוקף בד' מחיצות הוא רה"י גמור. כמ"ש ברפי"א דשבת. ושבות במקדש לא גזרו. ועוד כיון שהיה שם לפנים מהר הבית מקום לשמור שם שומרי המקדש למה לא יקרא הוקף לדירה מעיקרא. וכ"ש שלפנים הימנו העזרה עם כמה לשכות לכהנים ולוים עובדי עבודת הקדש. ואמנם בטעם בנין הסורג היה אפשר לומר. שהוא לחוץ בין כת לכת דבפסחים. אלא שאין נ"ל שיהיה הבנין הזה מפני כן. דבשלמא כי הוה הבנין בלאו הכי. היו מתחלקים בין אלו ההבדלות וחלוקות. אבל לעשות בנין בשביל כן לכתחלה זה אינו מן הנראה. כי לאיזו טעם היו צריכין הבדל בין כת לכת. אבל מה שנ"ל בזה הבנין של הסורג. הוא מה שכתבתי כבר בס"ד בספר צורת הבית סי' נ"ב שהוא לתת מקום והבדל בין העובדי כוכבים הנכנסין להתפלל בבית ה' ובין ישראל כאותה ששנינו בפ"ק דכלים [מ"ח] החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסין לשם. וממשנה זו הקשיתי לשאול על הר"י אברבנאל שבפירושו ליחזקאל כ' וז"ל העזרה החיצונה הראשונה. אמרו חכמים ז"ל שבבית שני היה עזרת נשים ושבנו אותו גזוזטראות וראיתי אני בפירושי חכמי הנוצרים שהיתה העזרה הראשונה מיוחדת לנכרים להתפלל בבית ה'. וכמ"ש שלמה בתפלתו. וגם אל הנכרי וגו'. ונראין דבריהם לדעתי כי הנה לעתיד לבא ייעדו הנביאים שילכו עמים רבים אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב לקבל תורתו ולכן היה ראוי שייוחד אליהם מקום מיוחד חיצוני ויותר מרוחק מהקודש ואולי שעל אותה עזרה תהיה עלייה מוקפת גזוזטרא לנשים כדבריהם ותהיינה רואות מלמעלה והנכרים בעזרה מלמטה וכו' עכ"ל. ואילו זכר ולא שכח מתני' דכלים. לא היה כותב שהמקום המיוחד ההוא היה בע"נ שהרי אף בחיל היו נמנעים מלכנס. ולומר שבשעה שידם תקיפה נאמרו הדברים הללו זה א"א בשום פנים שאם ידם תקיפה מי יעצור בהם ומי יציב גבולות עמים לשום להם יד ומקום גבול וחוק בל יעבורו. ועוד שמשמעות דברי חכמי הנוצרים עצמם שהיה להם מקום מיוחד שהוא מדעת ישראל. ולומר שפשר דבר נעשה ביניהם כשידם תקיפה. גם זה אינו נראה. אלא העיקר שאף חכמי הנוצרים לא אמרו אלא בהר הבית עד החיל שהמקום ההוא היה מיוחד להם. וזה שקראו עזרה הוא שם מושאל בלבד. ובין כך ובין כך לדעת משנתינו שהיא העדות הנאמנה. לא היו עובדי כוכבים רשאים ליכנס בחיל ולפיכך נעשה הסורג. ובמהדורות שבספר הנזכר הוספתי תת טוב טעם שבשביל כן היונים פרצו בו פרצות הואיל ונעשה להבדיל אותם מבוא יותר פנימי. ולכך כשחזרו ישראל וזכו לגדרם תקנו על כל גדר השתחויה להודות לה' כי טוב. ואע"פ שזה האמת והצדק וכמו שאוכיח עוד להלן. עכ"ז אין על הרא"ש להתלונן כי דבריו סמוכים באמת ויושר על דעת הרמב"ם שבפ"ה מהל' ב"ה כתב וז"ל לפנים מן הסורג החיל גובהו י' אמות ועליו הוא אומר בקינות ויאבל חיל וחומה זו חומת עזרה. וכתב כך ג"כ בפירושו בפ' דלעיל משנה ה' חיל הוא חומה שסובבת כל העזרה מבית לחומת [הר] הבית. ע"כ. ומעתה אין תלונה על הרא"ש כלל שמה שהקשיתי לשאול מההיא דפסחים היאך יצתה כת הראשונה להר הבית מתישב עכשיו שפיר. לפי שחוצה מן החיל היה הסורג ושם ישבו בין החיל והסורג. וגם אין תמיה מה צריך לתקון הסורג מצד הטלטול והלא אין שבות במקדש שמצינו בכמה שבות שלא התירו וכמ"ש בסוף עירובין. אבל על הרמב"ם עצמו תלונתינו לפי שמשנתינו לא אמרה בחיל גבוה. כמו שאמרו בסורג. והא דאמר שעליה נאמר בקינות ויאבל חיל וחומה וכתב הכ"מ שהוא מפ' כיצד צולין. אומר אני שלא זו שאינה ראיה לדבריו אלא אף זו שמשם סתירה גמורה דהכי איתא התם דף פ"ו עובי החומה היכי משכחת כלומר שראשה תהא שוה לקרקע העזרה ותהא מוקדשת כמוה. ומשני משכחת לה בבר שורא דכתיב ויאבל חיל וחומה ואמר ר' אחא ואי תימא ר' חנינא שורא ובר שורא הא קמן דחיל הוא סמוך לקרקע העזרה וכן פירש"י בר שורא חומה קטנה לפנים מן חומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות. ע"כ. והיה זה לדעתי לחזוק הקרקע שלא יפול העפר ממנה [*ויזיק לחומה הגדולה] מ"מ למדנו שהחיל שבכתוב הוא מבפנים לחומת העזרה סמוכה יותר לקרקעית העזרה. ואין לומר שזו דעת הרמב"ם שבמשמע לשונו שבפירושו. שהחיל חוצה לחומת העזרה. ועוד ברפ"ו מה' ב"ה נראה ג"כ מדבריו שסובר שמקום יש חוצה לעזרה ונקרא חיל. אלא שלדבריו נקרא כן ע"ש חומה נמוכה שלפניו. וזה אינו כפי הגמ' שכתבתי. אלא שהחומה הנמוכה שבכתוב לפנים מחומת העזרה היא. ואע"פ שאפשר ג"כ לומר שהיא חוצה לחומת העזרה. ושחומת העזרה לפנים מזו החומה. מ"מ היא עשויה עכ"פ סמוך לה מאד דהיינו ממש בקרקעיתה שוה לה ולחזוק כמ"ש. ועיין במשנה ז' פ"ד. לכן נראין יותר דברי הר"ב שהחיל אינה חומה כלל. אבל הסורג הבדיל אותו מהר הבית. והיינו דלא תנן בו שום גובה כמו דתנן בסורג. לפי שאין שם החיל אלא למקום שבין הסורג לעזרה בלבד. וחיל שבכתוב דקינות נאמר על חומה שהיתה סמוכה מאד לקרקע העזרה להחזיק הקרקע שלא תפול ממנה עפרורית ותפול החומה הגדולה: וגזרו כנגדם י"ג השתחויות. עיין בסוף פירקין: ושלחה חצי אמה. פירש הר"ב משך רוחב המעלה. וארכה בכל רוחב ההר לצפון ולדרום רש"י פ"ק דיומא דף ט"ז [*ולשון שלחה כדתניא ושלח זה הרגל. וכן הוא אומר משלחי הרגל שהביאה הר"ב ברפ"ק דב"ק]: שקופות. כתב הר"ב לשון משקוף והמשנה משתמשת בזה השם [להקל] ועוד תראה במסכת אהלות שקורין אותו תמיד שקוף ולא משקוף. הרמב"ם וע"ש ספ"ק ומשנה ב' פ"ח ששם מפרש הר"ב והרמב"ם פי' אחר. אבל זולת אלו תנן משקוף וצ"ע: שהיו. שם שתי אבנים מוטות זו על גב זו. בא' חקוק חצי הפתח משקוף העליון וחקק חצי מזוזה מכאן וחקק חצי מזוזה מכאן. ובאחד חקוק מפתן התחתון וחצי מזוזה מכאן [וחצי מזוזה מכאן כזה?]. מוטות. לא ידעתי לשונו כ"כ הרר"ש. והרמב"ם פי' וב' אבנים מוטות זו ע"ג זו כגון זה ? והיה ציר השער מונח במקום [אלף] ובמקום [בית] ע"כ: נשתנו להיות של זהב. לפי שכשעלו מן הגולה לא היו עשירים לא יכלו לעשות של זהב. וזה שדקדק הרמב"ם בספ"א מהל' ב"ה וכתב אפילו שערי העזרה מצפין אותן זהב אם מצאה ידם: מצהיב. פירש הר"ב כמו מזהיב וכבר בארו בספרא מה שאמר רחמנא שער הצהוב ואמרו כתבנית הזהב כמו שנבאר בנגעים. הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
3.
Within it was the Soreg, ten handbreadths high. There were thirteen breaches in it, which had been originally made by the kings of Greece, and when they repaired them they enacted that thirteen prostrations should be made facing them. Within this was the Hel, which was ten cubits [broad]. There were twelve steps there. The height of each step was half a cubit and its tread was half a cubit. All the steps in the Temple were half a cubit high with a tread of half a cubit, except those of the Porch. All the doorways in the Temple were twenty cubits high and ten cubits broad except those of the Porch. All the doorways there had doors in them except those of the Porch. All the gates there had lintels except that of Taddi which had two stones inclined to one another. All the original gates were changed for gates of gold except the gates of Nicanor, because a miracle happened with them. Some say: because their copper gleamed like gold.

משנה ד
כָּל הַכְּתָלִים שֶׁהָיוּ שָׁם, הָיוּ גְבוֹהִים, חוּץ מִכֹּתֶל הַמִּזְרָחִי, שֶׁהַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַר הַמִּשְׁחָה, וּמִתְכַּוֵּן וְרוֹאֶה בְפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל בִּשְׁעַת הַזָּיַת הַדָּם:
ברטנורה כל הכתלים שהיו שם. בכל בניני הר הבית:היו גבוהים. הרבה, עד שהיו כל הפתחים שבהן גובהן עשרים אמה, לבד ממה שעל הפתחים:חוץ מכותל מזרחי. הוא התחתון לרגלי הר הבית:שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה. הוא הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ופני הכהן למערב ומתכוין ורואה מעל גובה ראש הכותל דרך השערים שלפנים ממנו את פתחו של היכל, כשהוא מזה בדם, כדכתיב (במדבר י״ט:ד׳) והזה אל נוכח פני אוהל מועד. ואם היה הכותל גבוה, אע״פ שהשערים מכוונות כולם זה כנגד זה, שער הר הבית כנגד שער עזרת נשים, ושער עזרת נשים כנגד שער העזרה הגדולה, ושער העזרה הגדולה כנגד פתח ההיכל, לא היה יכול לראות את פתח ההיכל דרך הפתחים, לפי שההר הולך ומגביה ועולה עד שקרקע פתח ההיכל גבוה (שתי) [כ״ב אמות] יותר מקרקע רגלי הר הבית, ונמצא שאסקופת ההיכל גבוהה ממשקוף פתח הר הבית [שתי] אמות שהרי לא היה פתח הר הבית גבוה אלא עשרים כדתנן לעיל, ונמצא שאין הכהן השוחט את הפרה יכול לראות חללו של פתח ההיכל דרך אותו פתח:
תוסופות יום טוב שהכהן השורף את הפרה כו'. כתב הר"ב לפי שההר הולך ומגביה עד שקרקע פתח ההיכל גבוה (שתי) [כ"ב] אמות יותר מקרקע רגלי הר הבית. ומסכתא זו אליבא דראב"י שאמר בפרק זה שעזרת כהנים היתה גבוה על עזרת ישראל ב' אמות ומחצה [דאי אמרת רבנן הא איכא פלגא דאמתא דמתחזי ליה פתחא בגויה. גמ' דיומא דף ט"ז] וכשנכנס אדם בשער שושן מהר הבית הולך בקרקע ישרה עד שמגיע אל החיל אח"כ עולה מן החיל בי"ב מעלות עד שמגיע לע"נ ותהיה ע"נ גבוהה מקרקע הר הבית [בשש] אמות לפי שכבר הקדמנו שכל מעלה שהיתה במקדש גבוה חצי אמה. אח"כ הולך ע"נ כולה שהיא ישרה ועולה מסופה לע"י בט"ו מעלות כמו שיזכור בפ' זה. ולפיכך ע"י גבוהה מע"נ ז' אמות ומחצה. אח"כ עולה מע"י אל עזרת הכהנים בדוכן שגבהו אמה וג' מעלות למעלה לדוכן. אח"כ הולך על עזרת כהנים כולה והמזבח ובין האולם והמזבח בקרקע ישר אחד אח"כ הולך י"ב מעלות אל האולם. כמי שיזכור בפ"ג ממסכת זו. והאולם וההיכל בקרקע אחד ישר. ולפיכך יהיה ההיכל למעלה מעזרת כהנים בשש אמות ויעלה בידינו מכל הגבוהים. שקרקע ההיכל למעלה מקרקע הר בית שבו שער שושן כ"ב אמה. וגבהו של שער שושן כ' אמה על הרוב כמו שהקדמנו. שזה גובה של כל פתח. לפיכך כשהכהן עומד בהר המשחה ומביט השער שושן. יגיע ראות עיניו אל המעלה השמינית ממעלות האולם. ואינו רואה את ההיכל מן הפתח בשום פנים לפי שהמשקוף התחתון למעלה ממשקוף שער שושן העליון שתי אמות לנוכח. ולפיכך צריך שיהא הכותל של מעלה של שער שושן נמוך כדי שיראה ההיכל ממעל לו. ואמרו שהוא נמוך מכ' אמה דרך משל. כדי שיהא הנראה משער ההיכל יותר מב' אמות ואם היה גובהו של כותל פחות. יהא הנראה מפתח ההיכל יותר בלי ספק וזה ענין מבואר. הרמב"ם: [*ורואה בפתחו של היכל. ובמסכת פרה פ"ג משנה ט' תנן כנגד בית קדשי קדשים. ושם אכתוב בזה בס"ד]:
יכין מלכת שלמה
4.
All the walls that were there [in the Temple] were high except the eastern wall, for the priest who burned the red heifer would stand on the top of the Mount of Olives and direct his gaze carefully see the opening of the Sanctuary at the time of the sprinkling of the blood.

משנה ה
עֶזְרַת הַנָּשִׁים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ בְאַרְבַּע מִקְצוֹעוֹתֶיהָ, שֶׁל אַרְבָּעִים אַרְבָּעִים אַמָּה. וְלֹא הָיוּ מְקוֹרוֹת. וְכָךְ הֵם עֲתִידִים לִהְיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מו), וַיּוֹצִיאֵנִי אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וַיַּעֲבִירֵנִי אֶל אַרְבַּעַת מִקְצוֹעֵי הֶחָצֵר וְהִנֵּה חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, חָצֵר בְּמִקְצֹעַ הֶחָצֵר, בְּאַרְבַּעַת מִקְצֹעוֹת הֶחָצֵר חֲצֵרוֹת קְטֻרוֹת. וְאֵין קְטֻרוֹת אֶלָּא שֶׁאֵינָן מְקוֹרוֹת. וּמֶה הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת. דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הַנְּזִירִים, שֶׁשָּׁם הַנְּזִירִים מְבַשְּׁלִין אֶת שַׁלְמֵיהֶן, וּמְגַלְּחִין אֶת שְׂעָרָן, וּמְשַׁלְּחִים תַּחַת הַדּוּד. מִזְרָחִית צְפוֹנִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת הָעֵצִים, שֶׁשָּׁם הַכֹּהֲנִים בַּעֲלֵי מוּמִין מַתְלִיעִין הָעֵצִים. וְכָל עֵץ שֶׁנִּמְצָא בוֹ תוֹלַעַת, פָּסוּל מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, הִיא הָיְתָה לִשְׁכַּת מְצֹרָעִים. מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וָשֶׁמֶן, הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה. וַחֲלָקָה הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְרָה, שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן, וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעֹרָבִין. וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת עוֹלוֹת מִתּוֹכָהּ לְעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּשִּׁיר. לֹא הָיוּ טְרוּטוֹת, אֶלָּא מֻקָּפוֹת כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה:
ברטנורה אורך. מן המזרח למערב:על רוחב. מן הצפון לדרום:קטורות אלא שאינן מקורות. מלשון והנה עלה קיטור הארץ (בראשית י״ט:כ״ח), כלומר מעלות עשן, לפי שאין להן תקרה:ומשלחים תחת הדוד. לשרפן באש שתחת היורה שמבשלים בה השלמים, דכתיב (במדבר ו׳:י״ח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים:מתליעין בעצים. מסירין העצים שנמצא בהן תולעת, לפי שהן פסולים למערכה:לשכת מצורעים. ששם המצורעים טובלים בשמיני לטהרתן כשבא להכניס ידו בפנים למתן בהונות ואע״פ שטבל מבערב:אמר ר׳ אליעזר בן יעקב שכחתי מה היתה משמשת. מכלל דרישא כולה ר׳ אליעזר בן יעקב קאמר לה, והכי מוכח בגמרא דיומא דסתם מתניתין דמדות ר׳ אליעזר בן יעקב היא:וחלקה היתה בראשונה. פירש רמב״ם, פרוצה, שלא היתה מוקפת מחיצה:כצוצטרה. כמו גזוזטרא הקיפו סביב לעזרת נשים, שיהיו הנשים עומדות למעלה על הגזוזטרא והאנשים למטה לראות בשמחת בית השואבה, כדי שלא יבואו לידי קלות ראש:חמש עשרה מעלות. גובה קרקע עזרת ישראל מעזרת נשים:לא היו תרוטות. ארוכות ובעלי זויות כדרך כל המעלות, אלא עגולות כחצי גורן עגולה:
תוסופות יום טוב מאה ושלשים וחמש. פי' אמה וסמיך ליה אמדת הר הבית דריש פירקין: וארבע לשכות היו בד' מקצעותיה. פירוש במקצעותיה שבפנים. ואע"פ שהלשוו עצמו מבואר שכך הוא. הוצרכתי לכתוב כן מפני שראיתי תמונה אחת על צורת בית שני נדפסה שנית בוינציא שנת אשמ"ח לפ"ק. ושם הושמו אלו הד' חצרות קטורות בד' המקצעות שמבחוץ לעזרה זו ואינו כך. וכן מוכח בספר יחזקאל. וכבר הארכתי בזה בספר צורת הבית סי' ע"א. ועיין בסמוך: של מ' מ' אמה. ואיני יודע אם מרובעות היו. אבל של יחזקאל היו ארבעים אורך ושלשים רוחב. הרר"ש: ולא היו מקורות. כדי לבשל בתוכו את זבח העם שלמים התודה ואיל נזיר. הרר"ש. וכ"כ ביחזקאל [מ"ו] אלה בית המבשלים אשר יבשלו שם משרתי הבית את זבח העם: מתליעין. פי' הר"ב מסירים העצים שנמצא בהן תולעת כמו שאמרו מסקלן [במשנה ג' פ"ב דשביעית] על הרמת האבנים שהושלכו בדרך. הרמב"ם: וכל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. לא ראיתי לו סמך מן הכתוב ובמנחות פ"ט דף פ"ה בעי רבא הקדישו מהו שילקה עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה. תיקו. עוד שם אמר שמואל לא שנו אלא לח. אבל יבש גוררו וכשר: לשכת מצורעים. כתב הר"ב ששם המצורעים טובלים בשמיני לטהרתן כשבא להכניס ידו בפנים. אע"פ שטבל מבערב. והואיל ומבערב טבל רשאי ליכנס בע"נ. כדתנן בפ"ק דכלים שאין טבול יום נכנס לשם. אבל אותה טבילה שטעון כל הנכנס לעזרה כדתנן במשנה ג' פ"ג דיומא ההיא בעזרת ישראל כדפי' הר"ב שם. ובחנם כתב הרר"ש שלשכה זו לא נתקדשה. ואולי שבעל התמונה שהזכרתיו לעיל מפני כן העמיד כל אלו הד' חצרות מבתוץ. כדי שלא יהיה להם קדושת ע"נ. והוא מבלי צורך כלל. שאע"פ שיש להם קדושת ע"נ רשאי המצורע ליכנס שם. כיון שמערב טבל. והיה לו הערב שמש. וכ"כ התוס' בהדיא בפ"ג דיומא דף ל' בד"ה אי דלא טבול כו'. ובפ"ק דכלים תנן ע"נ מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם. ולשכת מצורעים (הקפה) [היתה] עומדת בע"נ. והיא אחת מארבע לשכות שבארבע מקצעותיה. ע"כ: אמר ראב"י. כתב הר"ב מכלל דרישא כולה ראב"י קאמר לה וכי האי דיוקא דייקינן בגמ' אמתני' דסוף קנים בפ"ז דזבחים כמ"ש שם משנה ד'. ומ"ש הר"ב והכי מוכח בגמ' ביומא פ"ק דף ט"ז ועמ"ש במ"ב דפ' בתרא דמכילתין: וחלקה היתה. כתב הר"ב בשם הרמב"ם פרוצה שלא היתה מוקפת מחיצה. וצריך לומר שמעקה היה לה סביב. שהרי גבוה היתה ו' אמות מהר הבית. ולפירש"י שכתבתי במ"ב פרק בתרא דסוכה ניחא טפי. ע"ש:
יכין מלכת שלמה
5.
The courtyard of the women was a hundred and thirty-five cubits long by a hundred and thirty-five wide. It had four chambers in its four corners, each of which was forty cubits. They were not roofed, and so they will be in the time to come, as it says, “Then he brought me forth into the outer court, and caused me to pass by the four corners of the court, and behold in every corner of the court there was a court. In the four corners of the court there were keturot courts” (Ezekiel 46:21-22) and keturot means that they were not roofed. For what were they used? The southeastern one was the chamber of the Nazirites where the Nazirites used to boil their shelamim and shave their hair and throw it under the pot. The northeastern one was the wood chamber where priests with physical defects used to pick out the wood which had worms, every piece with a worm in it being unfit for use on the altar. The northwestern one was the chamber of those with skin disease. The southwestern one: Rabbi Eliezer ben Jacob said: I forget what it was used for. Abba Shaul says: they used to store there wine and oil, and it was called the chamber of oil. It [the courtyard of the women] had originally been smooth [without protrusions in the walls] but subsequently they surrounded it with a balcony so that the women could look on from above while the men were below, and they should not mix together. Fifteen steps led up from it to the courtyard of Israel, corresponding to the fifteen [songs of] ascents mentioned in the Book of Psalms, and upon which the Levites used to sing. They were not rectangular but circular like the half of a threshing floor.

משנה ו
וּלְשָׁכוֹת הָיוּ תַחַת עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, וּפְתוּחוֹת לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים, שֶׁשָּׁם הַלְוִיִּם נוֹתְנִים כִּנּוֹרוֹת וּנְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם וְכָל כְּלֵי שִׁיר. עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה אַמָּה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה. וְכֵן עֶזְרַת כֹּהֲנִים הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ עַל רֹחַב אַחַת עֶשְׂרֵה. וְרָאשֵׁי פִסְפָּסִין מַבְדִּילִין בֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת הַכֹּהֲנִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מַעֲלָה הָיְתָה שָׁם, וּגְבוֹהָה אַמָּה, וְהַדּוּכָן נָתוּן עָלֶיהָ, וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת שֶׁל חֲצִי חֲצִי אַמָּה. נִמְצֵאת עֶזְרַת הַכֹּהֲנִים גְּבוֹהָה מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה. כָּל הָעֲזָרָה הָיְתָה אֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רֹחַב מֵאָה וּשְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ. וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ שָׁם. אַבָּא יוֹסֵי בֶן חָנָן אוֹמֵר, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִים לַמַּעֲרָב, שַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שַׁעַר הַדֶּלֶק, שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת, שַׁעַר הַמָּיִם, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם. שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ בֶּחָג. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, וּבוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים, וַעֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבָּיִת. וּלְעֻמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִים לַמַּעֲרָב, שַׁעַר יְכָנְיָה, שַׁעַר הַקָּרְבָּן, שַׁעַר הַנָּשִׁים, שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה, שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ. שֶׁבַּמִּזְרָח, שַׁעַר נִקָּנוֹר. וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁים הָיוּ לוֹ, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַעֲרָב, לֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם:
ברטנורה וראשי פספסין. ראשי קורות בולטים ויוצאים מן הכותל להבדיל בין עזרת ישראל לעזרת כהנים:מעלה היתה שם. בעזרת ישראל:וגבוהה אמה. ואורכה כאורך כל העזרה:ודוכן. של לוים בנוי עליה ועשוי כמין אצטבא, וגובה הדוכן אמה וחצי:ובו שלש מעלות של חצי חצי אמה. שעולין בהן לדוכן:כל העזרה. מתחילת עזרת ישראל עד [אחררי] אחת עשרה אמה מקום פנוי שהיה אחורי בית הכפורת:על רוחב. מצפון לדרום:שלשה עשר שערים. כדקא חשיב להו ואזיל. והאומר שבעה שערים היו לעזרה נותן טעם לשלשה עשר השתחויות, כנגד שלשה עשר פרצות שפרצו מלכי יון בסורג, כדאמרינן לעיל בפרקין. וכולה מתניתין מפורשת בפרק קמא:
תוסופות יום טוב עזרת ישראל היתה אורך קל"ה. פי' מצפון לדרום וכל מדה יתירה קרוי אורך. כמ"ש רש"י בספר מלכים ובספר יחזקאל. ומה קדושת ע"י יתירה משל נשים. וכן של כהנים יתירה משל ישראל תנן במ"ח פ"ק דכלים: [*עזרת ישראל. כתב ראבי"ה עזרת ישראל מצאתי נקוד [העי"ן בסגו"ל] וכן נראה דשם דבר הוא לשון עזרה דבפרק תפלת השחר בירושלמי מפרש עזרה שמשם עזרה באה לעולם שנאמר (תהילים כ׳:ג׳) ישלח עזרך מקדש וגו']: פספסין. אפשר שלא היו אלא כשיעור פס יד. לכך נקראת פספסים כאותו ששנינו במסכת נגעים פי"א מ"ז. [*ומ"ש הר"ב שהם ראשי קורות בולטות כו' א"כ אין איסור נטיעת עץ בעזרת ישראל והיו הראשי קורות בעזרת ישראל מגיעות עד מקום עזרת כהנים וכההיא דפרק דלעיל מ"ו בבית המוקד. ומסתייע לדברי הראב"ד שהבאתים בפרק אחרון במ"ד בד"ה אבא שאול כו' כפי המובן בתחלת לשונם אבל שם כתבתי שיש סתירה בדבריהם]: והדוכן. מפורש במ"ב פ"ז דכלים. [ומ"ש הר"ב שעולין בהן לדוכן לברך את העם הרר"ש]: כל העזרה היתה אורך קפ"ז כו'. מפורש בפרק האחרון: ושלש עשרה השתחויות היו שם וכו'. הכל נשנה כבר במ"ג פ"ו דשקלים וע"ש: [*שער העליון. כתב הראבי"ה ועליון הוא להר כי היה ההר משופע ויורד. אבל בפ' כיצד מעברין בירושלמי משמע דשער העליון הוא שער המזרח ושנקרא שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל והחיל ועזרת הנשים ומעלה יתירה ע"כ. ואיני יכול לישבו. ויש לפרש שהוא למעלה בקדושה מעזרת נשים וחיל. כדאיתא ריש כלים. והיינו דמסיים ומעלה יתירה. ונראה שהיה מכוון כנגד המזבח עכ"ל. ול"נ דודאי שער העליון דהכא בדרום והא דירושלמי שם מושאל לשער שבמזרח מאותו טעם דמסיק ואינו הך דהכא: שער הנשים. כתב ראבי"ה ונראה שבשער הנשים היו הנשים יוצאות מן [העזרה שלהם] שהרי לא היו יוצאות בשער המזרח שאחוריהן אל ההיכל. שבצד דרום לא היה שער בע"נ. והיו מקיפות דרך שמאל ויוצאות בזה [השער]. עוד כתב שהנשים היו עומדות שם בשעת סמיכה ושחיטה [ועיין מ"ח פ"ט דמנחות] ואע"ג דאמרינן אשה בעזרה למה לא קשיא מידי עכ"ל: שער השיר. כתב ראבי"ה דרך שם היו מביאין מן המחילה כלי שיר עכ"ל: ושנים במערב לא היה להם שם. כתב ראבי"ה האחד משוך כלפי דרום. והשני כלפי צפון [כדי] שלא יהיו כנגד קדש הקדשים כדי שלא יפנו אחוריהן [ביציאה] לקדש. עכ"ל]:
יכין מלכת שלמה
6.
There were chambers underneath the Court of Israel which opened into the Court of Women, where the Levites used to keep lyres and lutes and cymbals and all kinds of musical instruments. The Court of Israel was a hundred and thirty-five cubits in length by eleven in breadth. Similarly the Court of the Priests was a hundred and thirty-five cubits in length by eleven in breadth. And a row of mosaic stones separated the Court of Israel from the Court of the Priests. Rabbi Eliezer ben Jacob says: there was a step a cubit high on which a platform was placed, and it had three steps each of half a cubit in height. In this way the Court of the Priests was made two and a half cubits higher than that of Israel. The whole of the Court was a hundred and eighty-seven cubits in length by a hundred and thirty-five in breadth. And thirteen prostrations were made there. Abba Yose ben Hanan says: they were made facing the thirteen gates. On the south beginning from the west there were the upper gate, the gate of burning, the gate of the firstborn, and the water gate. And why was it called the water gate? Because they brought in through it the pitcher of water for libation on the festival. Rabbi Eliezer ben Jacob says: in it the water welled up, and in the time to come from there it will come out from under the threshold of the Temple. Corresponding to them in the north beginning in the west were the gate of Yehoniah, the gate of the offering, the women's gate, the gate of song. Why was it called the gate of Yehoniah? Because Yehoniah went forth into captivity through it. On the east was the gate of Nicanor; it had two doors, one on its right and one on its left (10 +. There were further two gates in the west which had no special name (12 +.

קדשים מדות פרק ב
Kodshim Middos Chapter 2