First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
הַכַּדּוּר וְהָאִמּוּם וְהַקָּמֵעַ וְהַתְּפִלִּין שֶׁנִּקְרְעוּ, הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן, טָמֵא. וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן, טָהוֹר. הָאֻכָּף שֶׁנִּקְרַע, הַנּוֹגֵעַ בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהַתֶּפֶר מְחַבְּרוֹ:
ברטנורה
הכדור. פלוט״א בלע״ז:והאימום. דפוס של מנעל. וכל אלו חיצוניהם עור ומלאין מבפנים שער או מוכין:והקמיע והתפילין. יש בתוך הבתים של עור פרשיות כתובות בקלף:ובמה שבתוכן טהור. אם נטמא אחת מאלו במת ואח״כ נקרע, ונגע אחד במה שבתוכן, טהור, לפי שאין מה שבתוכן חיבור להן ואין מה שבתוכן טמא כמותן:הכאוף. כמו אוכף:הנוגע במה שבתוכו טמא. אם נטמא האוכף במת. כשם שהנוגע בו טמא, כך הנוגע במה שבתוכו טמא:מפני שהתפר מחברו. ועושהו אחד, זה שבפנים עם החיצון:
תוסופות יום טוב
הכדור. ישחקו בו. הרמב"ם. וכ"פ הר"ב ריש פכ"ח:
והאמום. פי' הר"ב דפוס של מנעל כו'. ופיו תפור [ובו] עושים המנעל כמו שעושים רצענים שלנו בדפוס של עץ. הר"ש. והוא לשון רש"י סוף פרק ז' דסנהדרין:
מפני שהתפר מחברו. פי' שתופר המוכין עם העור כדי שלא ישמטו אנה ואנה מתחתיו כשרוכב על האוכף דומיא דתפירת הבגד שממלאין במוך וצמר גפן בין תפירה לתפירה שזכר הר"ב במ"ד פט"ז דשבת שרגילות גם כן לחבר המוך בתפירות עם הבגד עצמו. כנ"ל. ולשון מהר"ם נ"ל אע"ג דכדור ואמום כמו כן תפורים מכל מקום רגיל הוא להוציא מה שבתוכן לפעמים להכי אין התפר מחברו כי הכא. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה
משנה ב
אֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב, זָרֵיז הָאַשְׁקְלוֹנִי, וּמְדוֹכָה הַמָּדִית, וְעָבִיט שֶׁל גָּמָל, וְטַפֵּיטָן שֶׁל סוּס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף טַפֵּיטָן שֶׁל סוּס טָמֵא מִשּׁוּם מוֹשָׁב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין עָלָיו בַּקֻּמְפּוֹן. אֲבָל אֻכָּף שֶׁל נָאקָה, טָמֵא:
ברטנורה
זריז האשקלוני. חגורה רחבה שבה חובשים את הבהמה. תרגום ויחבוש את חמורו, וזריז (בראשית כ״ב:ג׳). ובאשקלון עושים אותן של עץ, וקרויין זריז אשקלוני על שם מקומן:מדוכה המדית. מכתשת העשויה במדי. לוקחים חתיכת עץ גדולה עבה וארוכה, וחוקקים כמין מכתשת באמצעה, ורוכבים עליה מכאן ומכאן וכותשים. ולפיכך יש עליו תורת מרכב:עביט של גמל. תרגום בכר הגמל, בעביטא דגמלא (שם ל״א):טפיטן של סוס. אוכף שעל הסוס בלשון משנה טפיטן שמו, ושל גמל עביט שמו, ושל נאקה אוכף שמו, כל אחד שמו עליו. וכולן מרכב הן, אלא שיש מהן שפעמים עשויין לישב עליהן:טפיטן של סוס טמא מושב. דאין טמא מרכב אלא המיוחד לרכיבה כפיסוק רגלים, ואינו עשוי לישיבה כלל:בקונפון. שדה ששוחקים שם המלכים, ורגילים לשבת על הטפיטן של סוס לראות בשחוק המלך, הלכך טמא מושב. קונפון, שדה, בלשון לע״ז קנפ״ו. ואין הלכה כר׳ יוסי:אבל אוכף של נאקה טמא. רמב״ם פירש, טמא מושב. ות״ק קאמר לה, דפליג אטפיטן של סוס ומודה באוכף של נאקה שהוא טמא מושב. ורבותי פירשו, אבל אוכף של נאקה טמא מרכב. ורבי יוסי קאמר לה, דמודה לת״ק באוכף של נאקה שאינו מיוחד אלא לרכיבה:
תוסופות יום טוב
זריז האשקלוני. פי' הר"ב חגורה רחבה כו'. משמע כל שרוכבין עליו בפסוק רגלים יש בו משום מרכב. וכן יראה לשון הר"ב בדיבור טפיטן של סוס וכבר כתבתי בפ"ק משנה ג' שכן נראין דברי הרמב"ם ושכן דעת התוס' דרפ"ג דערובין. אבל דעת רש"י אינו כן אלא שאינו מטמא משום מרכב. אלא אותו הראוי לסמיכה בשעת רכיבה [*ועיין עוד מה שכתבתי שם בס"ד] ולדבריו צ"ל בכל הני דהכא שיש בהן דברים הראויין להסמך בהן לפניו או לאחריו:
ומדוכה המדית. פי' הר"ב מכתשת כו'. וכ"כ הר"ש אבל מהר"ם אע"פ שראה לפניו פי' הר"ש כתב וז"ל ודבר תימה הוא מה ענין זה למרכב. ושמא הוא אחד מכלי האוכף או אותו שמשים בו הרוכב את רגלו שקורין שטגריי"ף בלשון אשכנז. או אחר כיוצא בזה ונקראת מדוכה משום דהרוכב נשען ומכה בה תמיד כעין מדוך שדוכין בה. ונקראת מדית על שם מקומה כמו זריז האשקלוני נ"ל. עכ"ל. ובפי' הרמב"ם לא נמצא בו דבר אבל בנא"י מצאתי ומדוכה מרכבה שהיה מיוחס אצלם למדי ע"כ. ובחבורו ספכ"ה כתב מרדעת של חמור וכתב הכ"מ שהוא במקום מדוכה המדית:
מפני שעומדין עליו. והזב מטמא משום מושב כשהוא עומד ג"כ כדתנן בספ"ב דזבים והר"ב ששינה בלשונו לכתוב לשבת. בחנם עשה כן [*ובפי' הרמב"ם בנא"י כתוב והם עומדים על הסוס להתלמד לרוץ ולהראות גבורתם]:
[*בקומפון. והר"ב העתיק בקונפון וכן הוא במשנה דריש פ' דלקמן אבל שם העתיק הר"ב קומפון והרמב"ם העתיק בכאן קומפון. וכתב שזה כו' שמו בל' יון קומפון ובלשון לע"ז [קנפו] ובר"פ דלקמן העתיק קונפון אבל בחבורו פרק כז מה"כ העתיק ג"כ קומפון]:
נאקה. היינו נאקה דפ' במה בהמה יוצאה. הר"ש:
טמא. כתב הר"ב רמב"ם פי' טמא מושב וכו'. כ"כ בפירושו בנוסחא שלנו אבל בנא"י כתוב אולם אוכף הנאקה יטמא משום מרכב והוא ענין אמרו טמא לד"ה. לפי שהוא ירכב עליו. ע"כ. וכן בפי' משנה דלקמן. וכ"כ ג"כ בחבורו ספכ"ה. ולהכ"מ לא הי' בזה אלא נוסחא שלנו. ולכך על שהראב"ד השיגו. וכתב דטמא מושב כ' הכ"מ שכן מפרש הרמב"ם ג"כ בפירושו:
יכין
מלכת שלמה
2.
The following are susceptible to uncleanness as objects that are fit for riding upon (merkav): an Ashkelon donkey belt, a Medean saddle, a camel's pillow, and a horse-cloth. Rabbi Yose says: a horse-cloth is susceptible to uncleanness as a seat, since people stand on it in the arena. But a saddle of a female camel is susceptible to [sitting] uncleanness.משנה ג
מַה בֵּין מֶרְכָּב לְמוֹשָׁב. מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ, וּמוֹשָׁב לֹא חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ. תָּפִית שֶׁל חֲמוֹר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, טָהוֹר. שִׁנָּה בָהּ אֶת הַנְּקָבִין, אוֹ שֶׁפֵּרְצָן זֶה לְתוֹךְ זֶה, טְמֵאָה:
ברטנורה
חלק מגעו ממשאו. דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים:תפית של חמור. עצים שנותנים על גב החמור לחבר ולקשור עליהם המשא. ואינן ראויין לא לרכיבה ולא לישיבה:שינה את הנקבים. דבשינוי נקביהן נותן מקום לאדם לישב שם:או שפרצן. שהסירם ממקומם ונתנן זה לצד זה. ויש מפרשים, תפית של חמור טהורה לפי שאין ברחבה טפח, וכל שאין ברחבה טפח לא חזי לישיבה, וכששינה את הנקבים דהיינו שהרחיב מקום המושב או שפירצן ונעשה מקום המושב רחב טפח, טמאה:
תוסופות יום טוב
מרכב חלק מגעו ממשאו. פירש הר"ב דנושא מטמא בגדים ואין נוגע מטמא בגדים ומנין שבטומאת מרכב חלק מגעו ממשאו ובמשכב לא חלק שהרי הוא אומר במשכב (ויקרא ט״ו:ה׳) ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ובמרכב הוא אומר (שם) וכל המרכב אשר ירכב עליו וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ולא נאמר בו יכבס בגדיו מלמד שאינו מטמא בגדים בשעת מגעו ונאמר (שם) והנושא אותם יכבס בגדיו אחד הנושא את המרכב. או הנושא משכב מטמא בגדים בשעת נשיאותו. הרמב"ם פ"ו מה' משכב ומושב. ומה שדקדק לכתוב בשעת נשיאותו הוא כמו ששנינו בפ' בתרא דזבים:
יכין
מלכת שלמה
3.
What is the practical difference between [the uncleanness of an object used for] riding upon and [one used for] sitting upon? In the case of the former the effect of contact with it is different from the effect of carrying it, but in the case of the latter there is no difference between the effect of coming in contact with it or carrying it. The pack-frame of a donkey on which a zav sat is clean; But if the size of the spaces has been changed or if they have been broken one into another it is susceptible to uncleanness.משנה ד
הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס. כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה, וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה, וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁהוּא כוֹרֵם עָלָיו אֶת הַכֵּלִים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מוֹשָׁב:
ברטנורה
המטה והכר והכסת של מת. אע״ג דמת אינו מטמא מדרס והנך למת עשויין ולא לישב עליהן, אפ״ה טמאים מדרס, מפני שהנשים יושבות עליהן [ומבכות את מתיהן]:ומשבר של חיה. מושב האשה היולדת. על האבנים (שמות א׳) מתרגמינן על מתברא:שהוא כורם עליו. גרסינן. כלומר מקפל ומתקן שם את הבגדים:אמר ר׳ יוסי אין בהן משום מושב. ומתני׳ דפרקין דלעיל דתנן כסא של כלה שנטלו חפויו דמשמע הא לא נטלו חפויו טמא. פליגא אדר׳ יוסי. ואין הלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב
כסא של כלה ומשבר של חיה כו' אר"י אין בהם משום מושב. ולא אתפרש טעמא מאי. וגם צ"ל דמשבר של חיה אין ישיבתו ישיבה כלפי אסלה דס"פ דלעיל דהא לא פליג ר"י אאסלה:
וכסא של כובס שהוא כורם עליו כו'. כך היא גירסת הר"ב. [*וכן העתיק הרמב"ם בפירושו]. והכי איתא בפ"ט דשבת דפ"ח אשכול הכפר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכבש הוא אמר מר זוטרא ברי' דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים. והרמב"ם [*בחבורו פכ"ה מה' כלים] העתיק *)שכובס עליו את הכלים וכן הוא במשנה שבגמ' דפוס ישן. [*וכתב הכ"מ רבינו והרא"ש פירשו שהוא מכבש. ולדבריהם יהיה טמא מדרס מפני שיושב עליו כשהכלים בתוכו להדקו. כדי שיכבשו הכלים]:
יכין
מלכת שלמה
משנה ה
הַחֵרֶם, טָמֵא מִפְּנֵי הַזּוּטוֹ. הָרְשָׁתוֹת, וְהַמִּכְמָרוֹת, וְהַמַּדָּף, וְהַפְּלָצוּר, וּמְצֻדּוֹת הַסְּכָרִין, טְמֵאִין. וְהַאָקוֹן, וְהָרְטוֹב, וְהַכְּלוּב, טְהוֹרִין:
ברטנורה
החרם. לשון מצודים וחרמים (קהלת ז׳). רשת עשויה מחוטים נקשרים זה בזה ובו נקבים נקבים, אלא שיש מעט בתחתית הרשת שהוא ארוג כבגד, וקרוי זוטו. והרשת כולה מקבלת טומאה מפני הארוג כבגד שבתחתיתה:הרשתות והמכמרות. מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים:מדף. הציידין שצדין עופות מביאין לוח של עץ ומניחים תחת הלוח חטין או פתיתים, והעוף בא לאכול אותם ונופל הדף עליו ונתפס:פלצור. מין מצודה של עץ:הסכרין. הסותמים וסוכרים את המים. לשון ויסכרו מעינות תהום (בראשית ח׳:ב׳):טמאים. מקבלים טומאה אם נגעו במת או שרץ:אקון. סל שצדים בו דגים:רטוב. סל שצדים בו עופות:כלוב. עשוי מנצרים של ערבה קלופה או מגמי, ויש חלל כאצבע או פחות בין נצר לנצר, ומניחים שם עופות. וקורים לו בלע״ז גביא״ה. ובמקרא, ככלוב מלא עוף (ירמיה ה׳ כ״ז):
תוסופות יום טוב
[*והמדף. פירש הר"ב מביאין לוח של עץ ומניחים תחת הלוח וכו'. וכ"כ הר"ש בשם גאון. וכן ערוך. ולישנא קטיעא הוא. וז"ל הערוך. ומביאין לוח של אבן או של עץ. ומעמידין אותו מוטה. והמקום נמוך. וסומכים אותו בעץ. ומניחים תחת כו']:
ומצודות הסכרין. פי' הר"ב הסותמים וסוכרים את המים כו'. וז"ל הרמב"ם מצודות הסכרים מצודות יפסיקו המים בימים עד שיתקבצו שם הדגים ואחר יוציאו המים וישארו הדגים כו':
טמאין. ר"ל בטומאת מדרס. אי נמי בשאר טומאות דוקא. הר"ש:
יכין
מלכת שלמה