First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
נוֹמֵי הַסָּדִין וְהַסּוּדָרִין וְהַטַּרְטִין וְהַפִּלְיוֹן שֶׁל רֹאשׁ, שֵׁשׁ אֶצְבָּעוֹת. שֶׁל אַפְקַרְסִין, עֶשֶׂר. נִימֵי סָגוֹס, וְהָרְדִיד, וְהֶחָלוּק, וְהַטַּלִּית, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. נִימֵי כִפָּה שֶׁל זְקֵנָה, וְהַגּוּמְדִין שֶׁל עַרְבִיִּין, וְהַקֻּלְקִין, וְהַפֻּנְדָּא, וְהַמַּעֲפֹרֶת, וְהַפַּרְגּוֹד, נִימֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן:
ברטנורה
נומי הסדין. נימין היוצאים מן הסדין, והן חוטים שרגילים לצאת מן האריג בין מן הצדדים בין מלמעלה בין מלמטה. אם נגע שרץ בנימין, נטמא הסדין. והוא שיגע בתוך השיעור המפורש במתניתין. וכן אם נגע שרץ בסדין, נטמאו הנימין עד מקום השיעור המפורש. ומשם ולחוץ טהורים, שאין הנימין חיבור לכל בגד אלא עד מקום השיעור המפורש בהן:טרטין. כמין כובעים:פליון. סדין שמתעטף בו כולו:אפקרסין. כמו אפקרסותו אינה מעכבת דפרק ואלו מגלחים [מועד קטן כ״ב:] והוא לבוש התחתון ופתוח מכתפיו וכשלובשו קושרו:סגוס. בגד של צמר עב וכולו ציציות, וקורים לו בערבי אלבורנו״ס:רדיד. צעיף דק שהאשה מכסה בו ראשה. ותכס בצעיף, תרגום ירושלמי רדידא:גומדין. בגד שהוא אמה על אמה, ומכסין הערבים חוטמן ופיהם בזמן הקור. ופירוש גומד אמה, כדכתיב (שופטים ג ט״ז) ולה שתי פיות גומד ארכה:קלקין. אריג של שער ויש לו נימין:פונדא. יש מפרשים אזור חלול ורחב. ויש מפרשים הבגד התחתון שנותנים על הבשר לשמור שאר הבגדים שלא יטנפו בזיעה:מעפורת. תרגום ויתחפש באפר (מלכים א כ״ד) ואשתני במעפרא. סודר שמעטפים בו הראש:פרגוד. מסך שתולין על פתחי המלכים:כל שהן. בין רב בין מעט הוי חיבור. וכולהו אחריני ששיעורן מפורש, כשיעור הוי חיבור מה שיתר מכשיעור לא הוי חיבור לא לטומאה ולא להזאה:
תוסופות יום טוב
נומי הסדין. פירש הר"ב נימין היוצאים מן הסדין כו' אם נגע שרץ בנימין וכו'. וכ"כ הר"ש. ולפי דטומאת שרץ אף בשלש על שלש. להכי נקטו. וה"ה למדרס אם הוא שלשה על שלשה והרמב"ם סתם ופירש שהבגד כאשר נטמא וכו'. ובחבורו פכ"א מה"כ ביאר וכתב טמא במדרס. או בשאר טומאות. וגם הר"ב עצמו במשנה דלקמן סתם וכתב ואם נגעה טומאה כו':
והפליון. לשון הר"ב סדין שמתעטף בו כולו. ותמיהני דהא הפליון שלראש תנן. וראיתי להר"ש פליון כמו אפליון. בפרק כל כתבי מני ליה גבי י"ח כלים. ע"כ. ומזה הוא שיצא לו להר"ב לפי שמצא שם דף ק"ך שפירש"י פליון סדין להתעטף בו כולו. אך בכאן א"א לפרש כן. ועוד דהתם במשנה ד מנה הר"ב י"ח כלים. וכשתדקדק בדבריו תמצא שבמקום פליון ומעפורת שבגמ'. כ' מצנפת. וטלית קטן שמכסין בו ראשו. ובמשנה ב פ"ק דשבת כתב הר"ב מעפורת של ספרים סודר שנותן המתגלח על ברכיו כו'. ונשאר א"כ מצנפת במקום פליון. וכיוצא בזה פירש הרמב"ם בכאן שכתב פיליון של ראש [הוא] המטפחת אשר ישימו הנשים על ראשן. ע"כ. ובאותן י"ח כלים קחשיב מצנפת ועיין מ"ש עוד בריש פ"ח דנדה:
פקרסין. כתב הר"ב כמו אפקרסותו כו' דפרק ואלו מגלחין. בגמ' דף כב. והר"ש הביא מן המשנה הקשר שבפרקסים שבכתף במ"ד פרק בתרא דמקואות:
כפה של זקנה. לשון הרמב"ם. כך שמו כיפה של זקנה לא שיש אחר של ילדה כמו שיש עשב שנקרא בערבי שיב אל עגו"ס. ע"כ בנא"י. ומשום כך בחבורו פכ"ה כתב כפה של ראש:
[*והגומדין. פי' הר"ב כדכתיב ולה שני וגו' (שופטים ג)]:
פונרא. פי' הר"ב שני פירושים ועיין בלשונו ספ"ג דסנהדרין. וסוף ברכות:
יכין
מלכת שלמה
1.
The fringe strings of a sheet, a scarf, a head-wrap and a felt cap [are regarded as connected] up to a length of six fingerbreadths; Those of an undergarment up to ten [fingerbreadths]. The fringes of a thick wool cloak, a veil, a shirt, or a light cloak [are regarded as connected] up to a length of three fingerbreadths. The fringes of an old woman's head-wrap, of Arabian face wraps, of Cilician goat's-hair clothing, of a money-belt, of a turban or of a curtain are regarded as connected whatever their length may be.משנה ב
שָׁלֹשׁ כְּסָתוֹת שֶׁל צֶמֶר, שֵׁשׁ שֶׁל פִּשְׁתָּן, שְׁלֹשָׁה סְדִינִין, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִטְפָּחוֹת, שְׁנֵי סוּבְרִיקִין, חָלוּק אֶחָד, טַלִּית אֶחָד, קְלֻבְקָרִין אֶחָד, חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַהֲזָּיָה. יָתֵר מִכָּאן, חִבּוּר לַטֻּמְאָה, וְאֵין חִבּוּר לַהַזָּיָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לֹא לַטֻּמְאָה:
ברטנורה
שלש כסתות של צמר. תפורות זו עם זו כשלל של כובסין. אי נמי, ארוגות יחד, כעין האורגים מפות שדרכן להניח הפרש בין מפה למפה ומחוברות בחוטי השתי ואין בו ערב. וכל הני דתנן הכא, כל אחד במנינו או פחות הוי חיבור, ואם נגעה טומאה באחד מהן נטמאו כולן, ואם היו טמאין והוזה מאפר הפרה באחד מהן נטהרו כולן. ויותר על מנין זה לא הוי חיבור לא לטומאה ולא להזאה:סובריקין. אית דתני ספריקין. אית דמפרשי מכנסים, ואית דמפרשי כמין בתי ידים מצמר שמלבישים בהם את הידים ומכסים בהם הזרועות עד האצילים:גלופקרין. כסות עבה של צמר שלובשים בעת הקרירות:חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה. לחומרא. אם נגעה טומאה באחד מהן הוי חיבור ונטמאו כולן, ואם הוזה אחד מהן לא הוי חיבור, ולא טהר אלא אותו שהוזה עליו בלבד:ר׳ יוסי אומר אף לא לטומאה. ואין הלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב
שלש כסתות של צמר כו'. כתב הר"ב ויותר על מנין זה לא הוו חבור לא לטומאה ולא להזייה ותימה לפרש כן דהא תנן בסיפא יתר מכאן חבור לטומאה ואין חבור להזייה. ואין לומר דסיפא לא קאי אלא מחלוק אחד ולהלן דא"כ ברישא לא תני ולא מידי. אלא מונה והולך. וזה דבר שאין לו שחר. וכן מפורש בפי' הרמב"ם דיתר מכאן דסיפא קאי אכולהו. ובחבורו פי"ב מהלכות פרה העתיק חבור לטומאה ולהזייה יתר מכאן כו' קודם חלוק אחד כו':
סוברקין. כאית דמפרשי בתראי שכ' הר"ב. הוא מפרש גם כן בפט"ז דשבת משנה ד גבי י"ח כלים. דבתי ידים שכתב הוא במקום שני סופרקים דהתם בגמרא:
חלוק אחד וכו' חבור כו'. אפילו הן ארוכין ביותר או רחבין ביותר כל שהן. הרמב"ם פי"ב מהלכות פרה:
יכין
מלכת שלמה
2.
Three woolen pillow-covers, six linen ones, three sheets, twelve handkerchiefs, two pant-sleeves, one shirt, one cloak, or one winter-cloak, can be regarded as connected in respect of both uncleanness and sprinkling. If they exceed this number they are regarded as connected in respect of uncleanness but not in respect of sprinkling. Rabbi Yose says: not even in respect of uncleanness.משנה ג
חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת, שְׁנֵים עָשָׂר. שֶׁל חָרָשִׁין, שְׁמֹנָה עָשָׂר. שֶׁל בַּנָּיִן, חֲמִשִּׁים אַמָּה. יָתֵר מִכָּאן, אִם רָצָה לְקַיֵּם, טָהוֹר. שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל צַיָּרִין, כָּל שֶׁהֵן:
ברטנורה
חוט המשקולת. הבנאים מחזיקים בידם חוט ובראשו עופרת ומורידים אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום:חרשין. נגרין של עץ:ושל בנאים. הבונים החומות הגבוהות והגדולות. וחוט המשקולת דרישא דלא הוי אלא שנים עשר, מיירי במיוחד לבנינים קטנים:יתר מכן. יותר ממדות אלו שמנו חכמים בכל אחד ואחד, אע״פ שהוא רוצה בקיומן, טהור אותו העודף על המדה ולא הוי חבור לכלי:ושל סיידים. הטחים פני הכותל בסיד וגם הם צריכים למשקולת, וכן הציירים שמציירים צורה בכתלים:כל שהן. בין רב בין מעט הוי חיבור:
תוסופות יום טוב
[*חוט המשקולת. פירש הר"ב הבנאים כו'. ועיין בפירושו בסמוך על ושל בנאים כו']:
[*אם רצה לקיים. פירש הר"ב אע"פ שהוא רוצה כו'. וכן פי' הרמב"ם. ונ"ל דתנא מסריך סריך בלישנא דבמתניתין דסוף פרקין]:
יכין
מלכת שלמה
3.
The string of a [common] plumb-line is regarded as connected up to a length of twelve [cubits]; That of the carpenters’ plumb-line, up to eighteen [cubits]; And that of the builders’ plumb-line up to fifty cubits. The parts that exceed these lengths, even if it was desired to retain them, are pure. The plumb-line of plasterers or moulders is regarded as connected whatsoever its length.משנה ד
חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זֶהָבִים וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי אַרְגָּמָן טוֹב, שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת. יַד הַקֻּרְדֹּם מֵאַחֲרָיו, שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, טֶפַח, טָהוֹר:
ברטנורה
חוט מאזנים. חוט שאוחזים בו המאזנים בשעה ששוקלים בהן:ר׳ יוסי אומר טפח טהור. אם יד הקרדום גדול כל כך שיוצא טפח לאחר ידו, לא חשיב יד, לפי שמזיק לו למלאכתו, וכל היד כולו טהור. כך פירש מורי. ואין הלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
4.
The cord of the balances of goldsmiths or the weighers of fine purple cloth is regarded as a connective up to a length of three fingerbreadths, The handle of an axe behind the grip, up to a length of three fingerbreadths. Rabbi Yose says: if the length behind the grip is no less than one handbreadth the entire handle is unsusceptible to uncleanness.משנה ה
חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִים, שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים טֶפַח. יַד הַקֻּרְדֹּם מִלְּפָנָיו, טֶפַח. שְׁיָרֵי יַד הַפַּרְגּוֹל, טֶפַח. יַד מַקֶּבֶת שֶׁל יָד שֶׁל מְפַתְּחֵי אֲבָנִים, טָפַח:
ברטנורה
יד הקרדום מלפניו. דרך האוחז ביד הקרדום כשרוצה לחתוך בו אינו אוחז ממש בראש הקתא שמא יחליק ויפול מידו אלא מניח מעט לאחר ידו, והשיעור שיש בין יד האדם לברזל קורא מלפניו, והיוצא לאחר ידו קורא מאחריו באידך בבא. והא דלא מפרש בבבא זו דין שלפניו ושל אחריו, משום דהכא חשיב הנך דשיעורן טפח, ובאידך בבא חשיב הנהו דשיעורן שלש אצבעות:פרגל. מחוגה. קומפש״ו בלע״ז. והחרשים צריכים לעשות בו צורות עגולות:מקבת. פטיש של ברזל שראשו אחד חד ובו נוקבים ופוסלים את האבנים, ועל שם כך נקרא מקבת. ולשון מקרא הוא, ומקבות והגרזן כל כלי ברזל (מלכים א ו׳ ז׳):מפתחי אבנים. לשון פתוחי חותם:
תוסופות יום טוב
של בעלי בתים. כלומר או של בעלי בתים. ובפ"ה דב"ב דף פט מייתי לה. וגרסינן בהדיא ושל ב"ב. וכן העתיק הרמב"ם בפכ"א מה"כ [הלכה ה]:
שירי יד הפרגול. צ"ל שכן רגילים לקרות שירי יד. וכאינך דמתניתין ז ח דקרו להו נמי בל' שירי. והרמב"ם בפ"כ מהלכות כלים [הלכה יב] העתיק שירי הפרגל. אבל מהר"ם כתב וז"ל יד הפרגל שניטל ונשתייר בו כשיעור טפח הוי חבור:
[*מקבת. כתב הר"ב לשון מקרא הוא ומקבות וגו'. מלכים א ו] [ז]:
יכין
מלכת שלמה
5.
The cord of the balances of shopkeepers or householders is regarded as connected up to a length of one handbreadth. The shaft of an axe in front of the grip, up to one handbreadth. The projection of the shaft of a compass, up to one handbreadth. That of the shaft of the stone-masons’ chisel, one handbreadth.משנה ו
חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל צַמָּרִים, וְשֶׁל שׁוֹקְלֵי זְכוּכִית, טְפָחַיִם. יַד הַמַּקּוֹר, טְפָחַיִם. יַד הַמַּעֲצָד שֶׁל לִגְיוֹנוֹת, טְפָחַיִם. יַד הַקֻּרְנָס שֶׁל זֶהָבִים, טְפָחַיִם. וְשֶׁל חָרָשִׁין, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:
ברטנורה
של צמרים. מוכרי צמר. וטעמא דהנך שיעורן בטפחיים, מפני שתופס בהן בשתי ידיו. והיינו נמי טעמא דכל הנך ידות דלקמן ששיעורן בטפחיים. וכל אותן ששיעורן טפח, לפי שדרכו לאחוז בהן בידו אחת:מקור. קורנס חד שמנקרים בו הרחים. ועל שם שמנקרים בו קרוי מקור:יד המעצד של לגיונות. גרסינן. והוא כלי מכלי הרוצחים, ראשו עגול, ונושאים אותו אנשי החיל במלחמה. ובערבי קורים לו טבריזי״ן:של זהבים. המכים על זהב לעשות טסין דקין:ושל חרשים. של ברזל:
תוסופות יום טוב
יד המעצד של לגיונות. פירש הר"ב כלי מכלי הרוצחים. על תמונת [קופיץ]. הרמב"ם. וזה כפירוש שכתב הר"ב במעצד בריש פי"ב דשבת. ומהר"ם גורס של גתות. ופי' שמתקנים בו גתות:
יכין
מלכת שלמה
6.
The cord of the balances of wool dealers or of glass-weighers is regarded as connected up to a length of two handbreadths. The shaft of a millstone chisel, up to a length of two handbreadths. The shaft of the battle-axe of the legions, up to a length of two handbreadths. The shaft of the goldsmiths’ hammer, up to a length of two handbreadths. And that of the blacksmiths' hammer, up to three handbreadths.משנה ז
שְׁיָרֵי הַדָּרְבָן מִלְמַעְלָן, אַרְבָּעָה. יַד הַבָּדִיד, אַרְבָּעָה. יַד הַקֻּרְדֹּם שֶׁל נִכּוּשׁ, חֲמִשָּׁה. יַד בֶּן הַפַּטִּישׁ, חֲמִשָּׁה. וְשֶׁל הַפַּטִּישׁ, שִׁשָּׁה. יַד הַקֻּרְדֹּם שֶׁל בִּקּוּעַ וְשֶׁל עָדִיר, שִׁשָּׁה. וְיַד מַקֶּבֶת שֶׁל סַתָּתִין, שִׁשָּׁה:
ברטנורה
שיירי הדרבן מלמעלן. המרדע ראשו אחד יש בו ברזל כעין מרצע שבו מלמד הפרה לתלמיה והוא קרוי דרבן, ובראשו השני ברזל רחב מחודד לחתוך בו שרשים ושמו חרחור. ושיעור יד המרדע, למעלה לצד הדרבן ארבעה טפחים חשובים חיבור, ולמטה לצד החרחור שבעה טפחים הסמוכים לו הוו חיבור, כדלקמן. ומה שהוא יותר מארבעה לצד הדרבן ושבעה לצד החרחור אינו חיבור, ואם נגע שם טומאה לא נטמא לא החרחור ולא הדרבן:בדיד. כלי ברזל שבו חופרים גומות סביב האילן כדי שיחזיקו מימיהן. ועל שם הגומות שקרוין בדידין נקרא הכלי החופר בהן, בדיד:של נכוש. פטיש שמקישים בו על האבנים ומשברים אותן:בן פטיש. הפטיש הקטן קרוי בן פטיש, והגדול שמו פטיש:של בקוע. קרדום שמבקעים בו עצים:של עדור. שחופרים בו הקרקע לזריעה. כמו אשר במעדר יעדרון (ישעיהו ז׳:כ״ה):של סתתים. חוצבי אבנים והמקצעים ומשוין אותן:
תוסופות יום טוב
שירי הדרבן מלמעלן ארבעה. עיין במשנה ב פכ"ה:
יד הבדיד. פי' הר"ב כלי ברזל כו' ועל שם הגומות שקרוין בדידין כו'. בפ"ק דמ"ק דף ד. ופי' שם הר"ן בשם הראב"ד שמפרש כלומר בורות קטנים שבעקרי הזיתים. ושצ"ל שהוא ברי"ש. וכן יד בריר דהכא. ע"כ. וכן הרמב"ם פ"ך מה"כ [הלכה יב] כתב שחופרין כו' ביררין של מים:
של נכוש. ל' הר"ב פטיש שמקישים בו על האבנים כו'. כ"כ בפירוש הרמב"ם. אבל בנא"י מצאתי נכוש הוא אשר מנקה עקרי האילנות. ופטיש הוא עגול אשר ישברו בו האבנים ובן פטיש כו'. ע"כ. וזה נראה לפי שנמצא כמה פעמים במשנה ובגמרא לשון ניכוש. והוא ענין נקירה וחפירה. כמו בפי"ב דשבת משנה ב. ובפ"ט דב"מ מ"ד. ובכלאים פ"ב מ"ה וז"ל הר"ש של נכוש שמנכש בו. כמו מנכש בשומין דהשוכר את הפועלים [דף פ"ט]:
יכין
מלכת שלמה
7.
The remnant of the shaft of an ox-goad at its upper end is regarded as connected up to a length of four [handbreadths]. The shaft of a spade, to a length of four [handbreadths]. The shaft of a weeding-spade, to five handbreadths. The shaft of a small hammer, to five handbreadths. That of a common hammer, to six handbreadths. The shaft of an axe used for splitting wood or of one used for digging, to six [handbreadths]. The shaft of the stone-trimmers’ axe, up to six handbreadths.משנה ח
שְׁיָרֵי חַרְחוּר מִלְּמַטָּן, שִׁבְעָה. יַד מַגְרֵפָה שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שִׁבְעָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁמֹנָה. שֶׁל סַיָּדִין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּשְׁעָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֲשָׂרָה. יָתֵר מִכָּאן, אִם רָצָה לְקַיֵּם, טָמֵא. וְיַד מְשַׁמְּשֵׁי הָאוּר, כָּל שֶׁהוּא:
ברטנורה
מגריפה. שגורפים בה תנור וכירים או הטיט. תרגום יעים, מגרופייתא:ושל סיידים. שגורפים בה את הסיד:יתר מכן. יותר ממדות אלו שמנו חכמים ביד המגריפה, אם רוצה בקיום זה האורך היתר:טמא. אם נטמא הכלי. וכן אם נגעה טומאה בכל זה האורך של יד, נטמא הכלי עמו, דהוי חיבור לכלי:, יד משמשי האור. כגון יד של שפוד ואסכלה ומרחשת ושאר כלים שתשמישן על ידי האור:
תוסופות יום טוב
בית שמאי אומרים שבעה ובית הלל אומרים שמנה וכו'. וכי אתשל בבי מדרשא לענין הזייה אתשל דהוו בית הלל לקולא. ומש"ה לא תני להו בעדיות בהדי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. וכהנה רבות. כמ"ש במשנה ד פ"ח דברכות:
יד משמשי האור כל שהוא. אפי' הבית יד שלהן בתכלית האריכות הנה הן יטמאו. כי האדם צריך להן להתרחק בו מן האש. והשרש בזה כולו שכל מה שיעזרו בו בשימוש הכלי. הנה הוא יטמא בהטמאות הכלי. מאומרו ית' בתנור אשר בכלל הכלים וטמאים יהיו לכם. ובאה הקבלה. לכם לכל שבצרכיכם. לפי מה שהתבאר בפ"ה מזאת המסכתא. הרמב"ם. וכ"כ שם הר"ב במשנה ב:
יכין
מלכת שלמה