First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, מִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין. נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה, אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן פְּטוּרִים, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן חַיָּבִין. אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִים מִן הַתְּפִלָּה:
ברטנורה
מי שמתו מוטל לפניו. אחד מן הקרובים שחייב להתאבל עליהם מוטל עליו לקברו:פטור מקריאת שמע. משום דטריד טרדא דמצוה:וחלופיהן. שכן דרך שמתחלפין לפי שהכל רוצים לזכות במצוה:את שלפני המטה. המזומנים לנשאה כשתגיע המטה אצלם:ואת שלאחר המטה. כלומר בין אותם שלפני המטה ובין אותם שלאחר המטה, אם המטה צריכה להם לשאתה, פטורים:ואת שאין למטה צורך בהן. כגון ההולכים ללוות את המת לכבודו בלבד, חייבין:אלו ואלו פטורים מן התפילה. דלאו דאורייתא היא כמו קריאת שמע. ואיכא דאמרי מפני שהיא צריכה כוונה יתירה:
תוסופות יום טוב
פטור מקריאת שמע. כתב הר"ב משום דטריד טרדא דמצוה ע' מ"ש משנה ד' פ"ב דסוכה:
מק"ש ומן התפלה ומן התפילין. נושאי כו'. ה"ג בספר מדוייק וה"ה דפטור מכל שאר המצות אלא דתנא אלו שהן חמורות שיש בהם קבלת עול מ"ש ותפילין נמי כדאמר בפ"ב בגמרא (יד:) הרוצה לקבל עול וכו' מניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל כו'. הר"י. ולפי שהתפילין מונחין עליו אפילו לאחר התפלה להכי נקטינהו בסוף. א"נ משום דק"ש ותפלה תדירי דשבת ולילה לאו זמן תפילין [*כדפי' הר"ב במ"ג] וכה"ג ריש פ"ד בשם התוס' [*ועי' מ"ש בס"ד לקמן במ"ג] והתוס' לא גרסי מן התפלה [*וכן בסדר משניות דבירושלמי לא גרסינן] דהא אתיא במכל שכן כמו שכתבו בד"ה אלו ואלו וכו' ויש טעות סופר בדבור שלפניו. וכן יובן מספר חכמת שלמה:
[*ומן התפילין. שם תפילין פירשתיו בריש פ"ד דמנחות:
ואת שאין למטה צורך בהן. פי' הר"ב כגון ההולכים ללוות את המת בלבד וכו'. אין להקשות דאכתי גמ"ח הוא ובמשנה דלקמן כתבתי בשם הר"י דגמ"ח יש לו דין העוסק במצוה שיש בה טרדא שכתב הר"ב בר"פ דפטור. דיש לחלק בין תנחומין שיש לו עסק לנחם משא"כ הלויה שאין לו עסק רק שהולך ולא מיקרי טרדא]:
יכין
מלכת שלמה
1.
One whose dead [relative] lies before him is exempt from the recital of the Shema and from the tefillah and from tefillin. The bearers of the bier and their replacements, and their replacements’ replacement, both those in front of the bier and those behind the bier those needed to carry the bier, are exempt; but those not needed to carry the bier are exempt. Both, however, are exempt from [saying] the tefillah.משנה ב
קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ, אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, יַתְחִילוּ. וְאִם לָאו, לֹא יַתְחִילוּ. הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה, הַפְּנִימִים פְּטוּרִים, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין:
ברטנורה
להתחיל ולגמור. פרשה אחת של קריאת שמע:לשורה. שהיו עושים שורות שורות סביב האבל לנחמו בשובם מן הקבר:ואם לאו. שהיה הדרך קרוב מן הקבר עד המקום שבו עושים השורה, ואין פנאי להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה:הפנימים. הרואים האבלים:והחיצונים. שאינם רואים פני האבלים:
תוסופות יום טוב
להתחיל. כתב הר"ב פרשה א' של קריאת שמע וכן פי' הרמב"ם. ובגמרא אפי' פרק אחד אפילו פסוק אחד וטעמא דפסוק ראשון מיקרי פ' כמ"ש במ"ג פרק דלעיל:
לא יתחילו. דתנחומי אבלים מדאורייתא דבכלל גמילות חסד הוי וג"ח מן התורה כדאמרי' [ב"ק ק. ב"מ ל:] והודעת להם את הדרך (שמות י״ח:כ׳) זו ג"ח והעוסק במצוה כו'. הרבינו יונה:
יכין
מלכת שלמה
משנה ג
נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בִּתְפִלָּה וּבִמְזוּזָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:
ברטנורה
נשים ועבדים פטורים מקריאת שמע. אע״פ שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, סד״א לחייבן הואיל ואית בה מלכות שמים, קמ״ל. ותפילין מצות עשה שהזמן גרמא הן, דלילה ושבת לאו זמן תפילין נינהו, וסד״א הואיל ואתקש תפילין למזוזה, נשים נחייבו, קמ״ל:קטנים. אפילו קטן שהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע, לפי שאינו מצוי תמיד אצלו בעונת ק״ש. ולא בתפילין, משום דסתם קטן אינו יודע לשמור תפיליו שלא יפיח בהן:וחייבין בתפלה. דתפלה רחמי היא, ומדרבנן היא, ותקנוה אף לנשים ולחנך בה הקטנים:ובמזוזה. דמהו דתימא הואיל ואתקש לתלמוד תורה, כי היכי דנשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם הכי נמי נפטרו ממזוזה אע״פ שהיא מצות עשה שלא הזמן גרמא קא משמע לן:ובברכת המזון. מיבעיא לן אי חייבות בברכת המזון מדאורייתא כיון דכתיב (שם ח) ואכלת ושבעת וברכת הויא ליה מצות עשה שלא הזמן גרמא, או שמא אין חייבות מדאורייתא משום דכתיב (שם) על הארץ הטובה אשר נתן לך והארץ לא נתנה לנקבות ולא אפשיטא:
תוסופות יום טוב
ועבדים. בפ' קמא דחגיגה (דף ד.) גמרינן לה לה פי' רש"י דבאשה כתיב (דברים כד) וכתב לה ובשפחה כתיב (ויקרא י״ט:כ׳) או חפשה לא נתן לה:
התפילין. מ"ש הר"ב דשבת לאו זמן תפילין לא פסק כן בריש פרק בתרא דעירובין ושם אאריך בס"ד ועוד עיין בסוף פרק קמא דביצה. ומה שכתב דאיתקש תפילין למזוזה פירש רש"י דכתיב (דברים ו) וקשרתם וכתבתם. ומ"ש קא משמע לן. וטעמא דתפילין אתקשו בפרשת ראשונה לת"ת דכתיב (שם) ושננתם וגו' וקשרתם. וכן בשניה (שם יא) והיו לטוטפות וגו'. ולמדתם וגו'. ואילו למזוזה הפסיק ביניהם בשניה בת"ת. גמ' פרק קמא דקדושין (דף לד:):
ובמזוזה. פי' הר"ב דמ"ד הואיל ואתקש לת"ת. פירש רש"י דכתיב ולמדתם וגו' וכתבתם. ומ"ש הר"ב קמ"ל דכתיב למען ירבו ימיכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי. רש"י וגמרא דקדושין. ומיהו הך סברא לא אלימא כולי האי למעקר מיעוטא דולמדתם את בניכם ולומר דנשים חייבות גם בת"ת כך תירצו התוס' בקדושין אדכתיב (דברים ל) כי הוא חייך ואימא גברי בעו חיי וכו':
יכין
מלכת שלמה
משנה ד
בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:
ברטנורה
בעל קרי. עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה בין שראה קרי לאונסו בין לרצונו עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים:מהרהר. ק״ש בלבו כשהגיע זמן המקרא:ואינו מברך לפניה ולאחריה. ואפילו בהרהור, כיון דברכות לאו דאורייתא לא אצרכוהו רבנן:ועל המזון מברך לאחריו. דחיובא דאורייתא הוא:ואינו מברך לפניו. דלאו חיובא דאורייתא היא. וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק״ש כדרכן ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות ואין מערער בדבר:
תוסופות יום טוב
מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:
מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין:
יכין
מלכת שלמה
משנה ה
הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַעַל קְרִי, לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר. יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָנֵץ הַחַמָּה, יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, יִתְכַּסֶּה בַמַּיִם וְיִקְרָא. אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מָיִם. וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה, אַרְבַּע אַמּוֹת:
ברטנורה
לא יפסיק. תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה:ולקרות עד שלא תנץ החמה. שהותיקין מדקדקים על עצמן לגמור אותה עם הנץ החמה, דכתיב (תהילים ע״ב:ה׳) ייראוך עם שמש:יתכסה במים. ודוקא מים עכורים שאין לבו רואה את הערוה, אבל צלולים לא:במים הרעים. מים סרוחים:במי המשרה. מים ששורין בהם פשתן:עד שיטיל לתוכן מים. חסורי מחסרא והכי קתני, ולא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים, ושיעור המים שיטיל למי רגלים של פעם אחת רביעית:וכמה ירחיק מהם. מן המי רגלים שלא הטיל לתוכן מים, ומן הצואה:ארבע אמות. ודוקא כשהוא לצדדים או לאחריו אבל לפניו מרחיק כמלא עיניו:
תוסופות יום טוב
אלא יקצר. פירש הר"ב כל ברכה וברכה כלומר פתיחתה וחתימתה בלבד. ועי' במ"ג פ"ד. והשתא ג' מחלוקות בדבר. ק"ש. דמדאורייתא יהרהר ואפי' [לא] התחיל ואין לו לקצר רק יהרהר. ותפלה דמדרבנן לא יתחיל. ואם התחיל יקצר דהם שתקנו תפלה אמרו שיקצר. וברכות דק"ש דמדרבנן נינהו ואינם רחמי כתפלה. משמע שאף אם התחיל יפסיק:
שיטיל לתוכן מים. פירש הר"ב רביעית. ושיעורו תמצא במשנה ה' פרק ח' דפאה:
יכין
מלכת שלמה
5.
If a man was standing saying the tefillah and he remembers that he is one who has had a seminal emission, he should not stop but he should abbreviate [the blessings]. If he went down to immerse, if he is able to come up and cover himself and recite the Shema before the rising of the sun, he should go up and cover himself and recite, but if not he should cover himself with the water and recite. He should not cover himself either with foul water or with steeping water until he pours fresh water into it. How far should he remove himself from it and from excrement? Four cubits.משנה ו
זָב שֶׁרָאָה קְרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה, צְרִיכִין טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר:
ברטנורה
זב שראה קרי. אע״פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו, אפילו הכי צריך טבילה לדברי תורה כתקנת עזרא משום קרי. וכן נדה אם באה להתפלל ופולטת שכבת זרע הרי היא כבעל קרי. ושכבת זרע מטמא האשה בפליטתו כל שלשה ימים לאחר תשמיש. ולאחר מכאן כבר הסריח בגופה ואין ראוי עוד להיות ולד נוצר ממנו. והכי פירושו נדה שפלטה עתה תשמיש ששמשה אתמול קודם שראתה והמשמשת מטתה שראתה נדה אחר ששמשה צריכין טבילה:ורבי יהודה פוטר. אף במשמשת שראתה נדה פטר ר׳ יהודה, ואף על גב דמעיקרא בת טבילה הות ואיכא למימר דלא פקעא חובת טבילה מינה. וכבר כתבנו לעיל דבטלוה לטבילותא מפני שהיתה תקנה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה:
תוסופות יום טוב
שפלטה שכבת זרע. שע"י שתטמא לא יהיו נשמעות לבעליהן ותתקיים שלא יהיו מצויים וכו'. ומ"ש כל ג' ימים כ"כ הרמב"ם וכמתני' ג' פ"ט דשבת ואינה הלכה כמו שכתבו שם ובפ"ח דמקואות ובחיבורו פ"ה מהלכות אבות הטומאות:
והמשמשת. טמאה אף בלא פליטה. הרמב"ם. ומטעם דלעיל. ועוד כל דתקון כעין דאורייתא תקון וכתיב (ויקרא ט״ו:י״ח) ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע וגו'. ומהאי טעמא אצטריך למתניה ולא אצטריך למתני בעל קרי שראה זיבה ועוד משום דלא פסיקא ליה דתוך מעת לעת לקריו אינו נעשה זב כדאיתא סוף נזיר (דף סד) ובפ' ב' דזבים (משנה ג):
[*צריכין טבילה. עמ"ש בסוף פ' ג' דמקואות]:
ורבי יהודה פוטר. לדבריו דתנא קמא קאמר דלדידיה לא נתקנה תקנת עזרא לא לקריאת שמע ולא לברכותיה כדלעיל במ"ד אי נמי בדברי תורה מיירי דמודה בה ר' יהודה שאין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהם כמ"ש ר' יונה לעיל:
יכין
מלכת שלמה