First Seder Mishnayos Program 7/1/2024




Mishnah

משנה א
יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, בָּאוֹנֵס וּבַמְּפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סָלַע. וְאִם אָמַר הֲרֵי דָמָיו עָלָי, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:
ברטנורה יש בערכין להקל ולהחמיר וכו׳ כולהו מפרש להו ואזיל לקמן בפרקין:את הנאה שבישראל. אפילו שוה מאה מנה אינו נותן אלא חמשים סלע, והיינו להקל. ולהחמיר, שהמעריך את הכעור שבישראל אפילו אין שוה אלא חמש סלעים. נותן חמשים סלעים אם הנערך מבן עשרים ועד בן ששים:
תוסופות יום טוב את הנאה שבישראל. אפי' תימא ר"מ דמתני' ב' פ"ק דאמר הנכרי נערך. והא דאתני שבישראל מלתא אגב אורחיה קמ"ל כדרב יהודה אמר רב דאמר אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובד כוכבים זה. ולא קתני הכעור שבעובדי כוכבים דבתרי אומות לא קמיירי וגדולה שבכהנים וקטנה שבישראל דבמשנה ד' חד אומה הוא. אלא מקדיש הוא דקדישי כהנים טפי ואב"א איידי דקא בעי למתני סיפא שדה אחוזה דבישראל הוא דמשכחת לה בעובד כוכבים לא משכחת לה דלאו בני אחוזה נינהו. מש"ה קתני לה בישראל גמ': נותן את שוויו. עיין במ"ב פ"ה.
יכין מלכת שלמה
1.
The law of evaluation is sometimes lenient, and at others times strict. The law of the field of possession is sometimes lenient, and at others times strict. The law concerning a warned ox that has killed a slave is sometimes lenient, and at others times strict. The law of the rapist and the seducer and the defamer is sometimes lenient, and at others times strict. The law of evaluation is sometimes lenient, and at others times strict. How so? Whether one has evaluated the fairest in Israel, or the ugliest in Israel, he must pay fifty selas. But if he said: “Behold, his monetary worth is upon me,” he pays only as much as he is worth.

משנה ב
בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַּסְטִי, נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה. אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:
ברטנורה בחולת המחוז. סביבות העיר. שאינה משבחת כל כך מפני מדרס הרגלים:חולות. סביבות. כמו מחול הכרך [כלאים פ״ד]:מחוז. עיר. פירוש אחר מחוז, שם מקום שלא היו שדותיהן חשובים:בפרדסות. מקום שיש בו הרבה אילנות נטועים:סבסטי. שם מקום. והאילנות שם מעולים מאד:נותן. מי שפודה אותן מן ההקדש בין בעלים בין איש אחר:בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. אם תחלת היובל היא. ואם לאו, מגרע משנים שעברו סלע ופונדיון לשנה. בית זרע חומר שעורים, מקום ראוי לזריעת כור, דהיינו שלשים סאה של שעורים. והוא גדול ממקום זריעת כור של חטין. והמקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה האילנות בשווין, וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:ובשדה מקנה נותן את שויו. דבשדה מקנה כתיב (ויקרא כ״ז) וחשב לו הכהן את מכסת הערכך, ואין מכסת אלא מנין דמים, דהיינו כפי מה שהוא שוה, וכן הוא אומר (במדבר ל״א) והרמות מכס:אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. שהרי נאמר בשדה אחוזה וחשב, ונאמר בשדה מקנה וחשב, מה בשדה אחוזה דבר קצוב, אף שדה המקנה דבר קצוב, דהיינו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף:ובשדה מקנה אינו נותן חומש. דבשדה מקנה כתיב מכסת הערכך, הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש. ואין הלכה כר׳ אליעזר:
תוסופות יום טוב בזרע חומר שעורים כו'. ומ"ש הר"ב מגרע סלע ופונדיון לשנה. כמפורש רפ"ז. וכן מפורש שם באיזה זריעה שמשערין: מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה אלא כו'. עמ"ש בספ"ק דב"ק: אלא שבשדה אחוזה נותן חומש כו'. וה"ה דהמ"ל חלוק אחר בין שדה אחוזה לשדה מקנה. שבשדה אחוזה אם הקדישו וגואלו אחר מתחלק לכהנים ביובל. ובשדה מקנה אם הקדישו וגואלו אחר חוזר לבעלים ביובל. ולא נחת לפרושי אלא חלוק דשייך כשהוא עצמו פודהו. תוס'.
יכין מלכת שלמה
2.
“The law of the field of possession is sometimes lenient and sometimes strict.”How so? Whether one dedicates a field in the sandy plain of Mahoz or in the orchards of Savaste, [if he would redeem it] he must pay fifty shekels of silver for [every part of the field sufficient for] the sowing of a homer of barley. But if it was a field which he bought, he must pay what it is worth. Rabbi Eliezer says: it is all the same whether it is a field of possession or one that he bought. What is the difference between the field of possession and one that he bought? A field of possession he must pay the [added] fifth, whereas for a field that he has bought he need not pay the added fifth.

משנה ג
בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע. הֵמִית בֶּן חוֹרִין, נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ. חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה, מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:
ברטנורה המית בן חורין נותן את שוויו. דכתיב (שמות כ״א:ל׳) אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו, דמי ניזק:חבל בזה ובזה. בין בעבד בין בבן חורין, ולא המיתו. משלם נזק שלם:
תוסופות יום טוב [*ינותן דמי שווייו. מ"ש הר"ב נותן דמי ניזק. ע' במ"ש במ"ב פ"ה בד"ה שאין כו']: חבל בזה ובזה משלם נזק שלם. אפי' תימא ר"ע דמתני' ח' פ"ג דב"ק. דאמר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם. והא דתנן בשור המועד משום המית עבד כו' דלא משכחת בתם. גמ':
יכין מלכת שלמה
3.
“The law concerning a warned ox that has killed a slave is sometimes lenient and sometimes strict.”How so? Whether it killed the fine looking slave or an ugly slave, he must pay thirty selas. If it killed a free man he must pay what he is worth. If it wounded, whether this one or the other, he must pay the full damage.

משנה ד
בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם, הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:
ברטנורה פגם. שמין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו:לפי המבייש והמתבייש. אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה. והמתבייש, לפי חשיבותו בשתו:
תוסופות יום טוב והבשת ופגם. דא"ק (דברים כ״ב:כ״ט) ונתן האיש השוכב עמה וגו' הנאת שכיבה נ' מכלל דאיכא מלתא אחריתא ומאי ניהו בשת ופגם. גמ': והפגם. פי' הר"ב שמין כו' עיין בזה במ"ז פ"ג דכתובות וז"ל רש"י [סד"ה תחת]. פגם היינו נזק ששוה פחות מבתחלה. ע"כ: הכל לפי המבייש והמתבייש. אבושת קאי ולא קתני בשת ופגם אלא לומר דנ' כסף לאו לכולי מלתא נינהו. ומ"ש הר"ב אדם נקלה וכו'. עיין ג"כ בכתובות שם. וצ"ע דאמאי מפרש דין הבשת ולא דין הפגם:
יכין מלכת שלמה
4.
“The law of the rapist and seducer is sometimes lenient and sometimes strict.”How so? Whether he raped or seduced a girl from among the best of the priestly stock or the humblest in Israel, he must pay fifty selas. But compensation for shaming and for blemish is in accord with the [circumstances] of him who shames and of the one who suffers the shame.

משנה ה
בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד. אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד), וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
ברטנורה נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה, והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים:גזר דין. שלא ליכנס לארץ:זה עשר פעמים. גבי מרגלים כתיב, דמשמע על זה נתחתם גזר דין:
תוסופות יום טוב נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. גמ'. ממאי [דמשום לשון הרע בלבד קא יהיב לה] דלמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב (שם) ואם אמת היה הדבר וגו' והוציאו את הנערה וגו'. אמר קרא כי הוציא שם רע. על שם רע שהוציא: אלא על לשון הרע. והוא מה שנאמר (במדבר י״ג:ל״ב) ויוציאו דבת הארץ. הרמב"ם: זה עשר פעמים. לשון הר"ב דמשמע על זה נתחתם גז"ד. ולאו משום צרוף דאחריני. רש"י.
יכין מלכת שלמה
5.
The law of the defamer is sometimes lenient and sometimes strict.How so? Whether he defamed a girl from among the best of the priestly stock or the humblest in Israel, he must pay one hundred selas. Thus it turns out that he who speaks with his mouth suffers more than he that commits an act. For thus we have also found that the judgment against our fathers in the wilderness was sealed only because of their evil tongue, as it is written: “Yet you have tested me these ten times, and you have not listened to My voice” (Numbers 14:22).

קדשים ערכין פרק ג
Kodshim Erchin Chapter 3