רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
קדשים
קינים
פרק ג
א ב ג
Kodshim
Kinnim
Chapter 3
1 2 3
  א ב ג ד ה ו
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6

Mishnah

משנה א
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּכֹהֵן נִמְלָךְ. אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵינוֹ נִמְלָךְ, אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ, שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָם לְמַעְלָה וְחֶצְיָם לְמַטָּה, אֶת שֶׁלְּמַעְלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל, וְאֶת שֶׁלְּמַטָּה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל:
ברטנורה במה דברים אמורים בכהן נמלך. אפירקא קמא קאי. והכי קאמרינן, במה דברים אמורים דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו, וכן אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו דהמועט כשר, הני מילי בכהן שבא להמלך ולשאול איך משפטן. אבל בכהן שאינו נמלך ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת, עולה כשרה וחטאת פסולה. ואם עשה קן שלם למטה, חטאת כשרה ועולה פסולה. הלכך, אחת לזו ואחת לזו שתים לזו כו׳ ועשה כולן למעלה, מחצה כשר דהיינו עולות, ומחצה פסול היינו חטאות. ואם עשה כולן למטה, חטאות כשרות ועולות פסולות. וכל פרקא קמא מיירי לכתחילה, והאי פרקא מיירי בדיעבד. ובאחת לזו ושתים לזו דאמרן לעיל בנמלך המועט כשר, הכא בלא נמלך המרובה כשר, כיון שעשה חציין למעלה וחציין למטה. כיצד, הרי שמאחת לזו עשה אותו קן של אשה למעלה ומשני קינין של אשה אחרת עשה פרידה אחת מהן למעלה כדי שיהיו חציין למעלה, ונשארו שלש פרידות למטה, הרי כשר שתי עולות למעלה ושתי חטאות למטה, הרי שני קינין כשרים ושלישי פסול, וזהו המרובה כשר. וכן שתים לזו ושלש לזו, מן השני קינים יש ארבע פרידות למעלה, ועוד לקח פרידה אחת מן השלשה קינין, הרי חמש פרידות למעלה וחמש פרידות למטה, מן החמש פרידות של מעלה יש שלש עולות, ושלמטה שלש חטאות, הרי שלשה קינין כשרים, וזהו המרובה כשר, ומיהו עשר לזו ומאה לזו, אי אפשר למצוא בענין זה לפי שהן זוגות, וצריך לומר דהמרובה כשר דתנן במתניתין אינו חוזר אלא לאחת לזו ושתים לזו כו׳ שאינן זוגות, ואיידי דתנן לעיל בכהאי גוונא המועט כשר, תנא נמי בכהאי גוונא המרובה כשר באינו נמלך. ומיהו אף בעשר לזו ומאה לזו המרובה כשר, שאין פסול מהן אלא עשרה קינים, דשמא כל הקינים של אשה אחת למעלה ונפסלו החטאות, או כולן למטה ונפסלו העולות, ועל כרחך עשרה קינים שלימים פסולים:את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול. כיון שעשה קן שלם למעלה. והואיל שקינים האלו לשתי נשים, יביאו קן אחד בשותפות ויתנו ביניהן, אם משל ראשון עולה ללאה, תהא באחרון חטאת ללאה, או איפכא. ודוקא עשה קן שלם למעלה, אבל אם חילק הקינים פרידה אחת למעלה ופרידה אחת למטה, הכל כשר, שאני אומר עולה למעלה וחטאת למטה, שהקינים מתפרשים בעשיית כהן:
תוסופות יום טוב במה דברים אמורים בכהן נמלך. כתב הר"ב אפרקא קמא קאי והכי קאמרינן בד"א דחטאת שנתערבה בעולה שכולם ימותו. וכ"כ המפרש ומשום מתני' ג' הוא דנקטי הכי דהא הכא בסתומה אנן קיימין. ולשון הרמב"ם זה [בד"א] הוא שב על הלכה רביעית מן הפרק הראשון שאמר המועט כשר: אבל בכהן שאינו נמלך. פי' הר"ב ועשה לדעת עצמו קן שלם למעלה לאשה אחת כו'. ומסיים המפרש וכיון שקנין אלו לשתי נשים יביאו קן אחד בשותפות ויתנו ביניהן כו' ודוקא קן שלם למעלה כו' כמ"ש הר"ב בסוף מתני' וכולה פרקין כמ"ד בעלי חיים אינן נדחין ומשום הכי אי אקריב ארצי ועיין מ"ש במ"ח פרק ט' דפסחים:
יכין מלכת שלמה
1.
When are these words said? When the priest asks advice. But in the case of a priest who does not seek advice, and one [pair] belongs to one [woman] and one to another, or two [pairs] to one and two to another, or three [pairs] to one and three to another, and he offered all of them above [the red line], then half are valid and half are invalid. [Similarly], if [he offered] all of them below, half are valid and half are invalid. If [he offered] half of them above and half of them below, then of those [offered] above, half are valid and half are invalid, and also of those [offered] below, half are valid and half are invalid.
משנה ב
אַחַת לָזוֹ, וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, הַמְרֻבֶּה כָשֵׁר. זֶה הַכְּלָל, כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלֹק אֶת הַקִּנִּין וְלֹא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלֹק אֶת הַקִּנִּין עַד שֶׁיְּהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, הַמְרֻבֶּה כָשֵׁר:
ברטנורה זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק כו׳ כלומר, שקן אשה אחת אינו נחלק לשנים אלא קן אשה אחת למעלה וקן אשה אחרת למטה, מחצה כשר ומחצה פסול: וכל מקום כו׳. כגון אחת לזו ושתים לזו, שיש מחלק של אשה אחת למעלה ולמטה, המרובה כשר כדפרישית:
תוסופות יום טוב זה הכלל כ"מ שאתה יכול לחלוק כו' לא אתא לאתויי מידי וסימנא בעלמא יהיב כדאשכחן נמי במ"ב פ"ד דמגילה:
יכין מלכת שלמה
2.
If one [pair] belonged to one woman and two [pairs] to another, or [even] three [pairs] to another, or [ten] pairs to another or a hundred to another, and he offered all of them above, then half are valid and half are invalid. [Similarly], if he offered all of them below, half are valid and half are invalid. [If he offered] half of them above and half below, then the [number of birds as there is in the] larger part are valid. This is the general principle: whenever you can divide the pairs [of birds] so that those belonging to one woman need not have part of them [offered] above and part [offered] below, then half of them are valid and half are invalid; But whenever you cannot divide the pairs [of birds] without some of those belonging to one woman being [offered] above and some below, then [the number as there is in] the larger part are valid.
משנה ג
חַטָּאת לָזוֹ, וְעוֹלָה לָזוֹ, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּן, מֱחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, שְׁתֵּיהֶן פָּסוּל, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר, חַטָּאת קְרֵבָה לְמַעְלָן וְעוֹלָה לְמַטָּן:
ברטנורה חטאת לזו ועולה לזו כו׳ הא נמי קאי אדתני לעיל בפרק קמא, עולה שנתערבה בחטאת או איפכא, כולן ימותו. והני מילי בנמלך, אבל בלא נמלך על תערובתו ועשה קן למטה וקן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול. ואע״ג דאי אתי לאמלוכי אמרינן ליה לא תקריב, כדתניא ימותו כולן, השתא דלא נמלך אמרינן (שכל) אחד נעשה כהלכתו וכשר:
תוסופות יום טוב עשה כולן למעלה כו' לשון הר"ב ועשה קן ור"ל ב' פרידות שהאחת חטאת ואחת עולה. ולשון המפרש ועשה קן שלם:
יכין מלכת שלמה
3.
If the hatats belonged to one and the olot to another, and the priest offered them all above, then half are valid and half disqualified. If he offered them all below, half are valid and half disqualified. If he offered half of them above and half below, then all of them are disqualified, because I can argue that the hatats were offered above and the olot below.
משנה ד
חַטָּאת וְעוֹלָה וּסְתוּמָה וּמְפֹרֶשֶׁת, עָשָׂה כֻלָּן לְמַעְלָן, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. כֻּלָּן לְמַטָּה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה, וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן:
ברטנורה חטאת ועולה וסתומה ומפורשת. שתי נשים שלקחו שלשה קינין, זו צריכה עולה וקן שלם, דהיינו שתי עולות וחטאת אחת, וזו צריכה חטאת וקן שלם דהיינו שתי חטאות ועולה אחת, ופירשו אחד מן הקינין פרידה עולה לזו ופרידה חטאת לזו, ואחד מן הקינין הניחו סתומה שלא פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, והשלישית פירשו איזו עולה ואיזו חטאת, אבל בעלים לא נתפרשו, הרי חטאת לזו ועולה לזו וקן סתומה וקן מפורשת, וצריך להקריב שני הקינין הללו סתם על שתיהן, העולות למעלה וחטאות למטה, ועולה לזו וחטאת לזו צריך להקריב לשם בעלים. ואם נתנם הכהן חציין למטה וחציין למעלה, אין כשרה אלא סתומה, דהי מינייהו דעבד עולה והי מינייהו דעבד חטאת, כשר, כיון שכל קן וקן היה בפני עצמו:מתחלקת ביניהם. הואיל ובעירוב לקחום, האחת יצאה ידי חטאת והאחת יצאה ידי עולה:
תוסופות יום טוב חטאת ועולה. כתב הר"ב. וצריך להקריב לשם בעלים. ומיהו כי אקריב בסתמא כל אחד עלתה לשם מי שהוא כמ"ש הר"ב בריש זבחים וכתבתי וגם כן לעיל פ"ק מ"ד. ומש"ה משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן וכתבו התוס' בפ"ז דזבחים דף ס"ז דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:
יכין מלכת שלמה
4.
If a hatat, an olah, an unassigned pair of birds and an assigned pair [became mixed up], and he offered them all above, then half are valid and half are invalid. [Similarly] if he offered all of them below, half are valid and half are invalid. If he offered half of them above and half below, none is valid except the unassigned pair, and that must be divided between them.
משנה ה
חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה. חוֹבָה שְׁנַיִם בְּחַטָּאת, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. וְחַטָּאת שְׁנַיִם בְּחוֹבָה, הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר. וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְחוֹבָה, אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. חוֹבָה שְׁנַיִם בְּעוֹלָה, מֶחֱצָה כָשֵׁר וּמֶחֱצָה פָסוּל. עוֹלָה שְׁנַיִם בְּחוֹבָה, הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר:
ברטנורה חטאת שנתערבה בחובה. כלומר הא דתנינן לעיל בפרק קמא חטאת שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה, שפעמים שעולה אותו מנין למחצה כשר ומחצה פסול, ופעמים שעולה לפחות ממחצה, ומפרש ואזיל כיצד:חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול. פירוש, שני קינין חובה שיש בהן כפלים בחטאת כגון שהקריב מהן עולה אחת ונשתיירו שתי חטאות ועולה אחת:מחצה כשר ומחצה פסול. שעולה אחת הנשארת אינו יכול להקריב שמא זהו שנקבע לחטאת, וחטאת המעורבת אינו יכול להקריב שמא היא העולה הנשארת, הלכך אינו מקריב אלא שתי החטאות, והחטאת המעורבת והעולה הנשארת פסולין, והיינו מחצה כשר ומחצה פסול:חטאת שנים בחובה מנין שבחובה כשר. פירוש, כגון שקרבה חטאת אחת מן השני קינין ונשתיירו שתי עולות וחטאת אחת, הרי הן ד׳ פרידות עם חטאת שנתערבה ביניהן, והרי אינו יכול להקריב שתי העולות שמא יקח חטאת המעורבת, וגם שתי חטאות לא יקריב שמא יקח אותו שנקבע לעולה, הלכך אינו מקריב אלא חטאת אחת, הרי עולה אותו מנין הפחות שבחובה לפחות ממחצה כשר. וכהאי גוונא מפרשינן נמי וכן עולה שנתערבה בחובה:
תוסופות יום טוב חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול. כתב הר"ב פי' שני קנין כו'. כגון שהקריב מהן עולה אחת כו' שעולה הנשארת אינו יכול להקריב שמא זהו שנקבע לחטאת. וכן לשון המפרש. ורצ"ל שמא זהו אותו המעורב שכבר נקבע לחטאת. ומ"ש וחטאת המעורבת אינו יכול להקריב שמא היא העולה הנשארת. כלומר אחר שהקריב שתי חטאות מהתערובות שוב לא יוכל להקריב עוד חטאת על דעת שהיא זו שנתערבה. דשמא זו היא עולה הנשארת דהואיל ונקרבו שתי חטאות מן התערובות. הרי הוקבע השלישית לעולה ושמא זו היא. ולא היא אותה החטאת שנתערבה. ומ"ש הר"ב בחטאת שנים בחובה כגון שקרבה חטאת כו'. [*יהיה פי שנים בחובה שיש בחובה כפלים עולות כנגד החטאת. ומ"ש הר"ב] והרי אינו יכול להקריב ב' העולות כו' וגם ב' חטאות לא יקריב כו'. מה שאמר ב' העולות ר"ל גם שתיהן ואפי' אחת מהן לא ומה שאמר ב' חטאות. ר"ל שתים ביחד אינו יכול להקריב. אבל אחת מקריב. דדוקא כשהקריב עוד א' שנמצאו ב' חטאות קרבו מב' הקנין והוקבעו הנשארים לעולות הלכך א"א להקריב עוד חטאת על דעת שהיא החטאת שנתערבה דדלמא זו היא עולה. אבל משום עולה לא יוכל להקריב כלל אפי' קודם שהקריב עוד חטאת לפי דשמא זו היא החטאת שנתערבה. ואני תמיה על זה הפי' דהא ליכא בינייהו דרישא וסיפא דלעולם נמצאו שקרבו ב' חטאות מב' הקינין שבהם נעשה התערובות אלא דברישא קרבים לאחר התערובות ובסיפא כבר קרבה אחת מהן ועכשיו השניה וכיון דלעולם אין כאן הפסד לשתי החטאות שבשני קנין א"כ למאי [נ"מ] תנייא כלל. והמפרש אחר שכתב לזה הפי' שהעתיק הר"ב כתב וז"ל ונראה פי' ריב"א שפי' חובה שנים בחטאת מחצה כשר ומחצה פסול. כגון ח' פרידות דחטאות שנתערבו בח' פרידות שחצין עולות וחצין חטאות הרי י"ב פרידות חטאות והד' פרידות עולות והקריב חצין למעלה וחציין למטה. אותם שלמעלה כולן פסולות כי שמא כולם חטאות ואותם שמנה שלמטה כשרות מהם ד' של חטאות וד' של עולות פסולות וזהו חובה שנים בחטאת כלומר שנתערבו ח' חטאות שם ובחובה אין כי אם ד' חטאות [זה הוא מחצה כשר ומחצה פסול] וגם זהו מנין שבחובה כשר שאין כשר שם אלא ד' חטאות. חטאות שנים בחובה. כגון ט"ז פרידות של חטאות ושמונה של חובה ד' פרידות עולות וד' פרידות חטאות ועשה י"ב למעלה וי"ב למטה. מנין שבחובה כשר. די"ב של מעלה כולן פסולות שמא חטאות הם. וי"ב שלמטה ד' פסולות שמא עולות הן וח' חטאות כשרות ממה נפשך הרי חטאות כשרות כמנין כל החובה בין עולה בין חטאת. ומיהו חטאת שנים בחובה אין לישבו מענין חובה שנים בחטאת וכן תפרש הבבא שאחריה. והרב רבינו אברהם פירש שהקנין סתומות גבי [חובה] שנים בחטאת שהקנין היו סתומות שנים והחטאות שנים פרידות ועשאן חציין למעלה וחציין למטה מחצה כשר ומחצה פסול כי שמא שנים חטאות קריבין למעלה ועולה מן הסתומה ולמטה ב' חטאות ועולה. חטאות שנים בחובה כלומר חטאת פי שנים שנתערבו בחובה שהיו החטאות ד' פרידות והחובה ב' פרידות ועשה חצין למעלה וחצין למטה המנין שבחובה כשר דהיינו ב' חטאות דג' חטאות נעשה למעלה והן פסולין וב' חטאות ועולה נעשו למטה עכ"ל המפרש. ויש להרמב"ם שטה אחרת בכולה מכילתין עד הכא:
יכין מלכת שלמה
5.
If hataot birds were mixed up with [unassigned birds that were] obligatory offerings, only the number of hataot among the obligatory offerings are valid. If the [unassigned] obligatory offerings are twice as many as the hataot, then half are valid and half invalid; But if the hataot are twice as many as the [unassigned] obligatory offerings, then the number [of hataot] among the obligatory offerings are valid. So, too, if [birds assigned as] olot were mixed up with [unassigned] obligatory offerings, only the number of olot among the obligatory offerings are valid. If the [unassigned] obligatory offerings are twice as many as the olot, then half are valid and half invalid. But if the olot are twice as many as the [unassigned] obligatory offerings, then the number [of olot] among the obligatory offerings are valid.
משנה ו
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר, יָלְדָה זָכָר, מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים, אַחַת לְנִדְרָהּ וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ. נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלשׁ פְּרִידִים מִלְמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן. לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן וְלֹא נִמְלַךְ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת, וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא שְׁתַּיִם. פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידִים, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא אַרְבַּע. קָבְעָה נִדְרָהּ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא שֵׁשׁ. נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה, הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אֶחָת. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, כְּשֶׁהוּא חַי קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה. כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה. שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין. עוֹרוֹ, לְתֹף. מֵעָיו, לִנְבָלִים. בְּנֵי מֵעָיו, לְכִנּוֹרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב), מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח. אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵן, אֶלָּא כָל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה:
ברטנורה הרי עלי קן לכשאלד זכר. ביולדת עניה עסקינן. דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה:והכהן צריך לעשות שלש למעלה. שקן נדבה שתיהן עולות וקן של חובה עולה למעלה וחטאת למטה, והוא לא עשה כן, אלא שתים למעלה ושתים למטה, ולא נמלך בה לדעת על מה הביאתן, ונפסלה פרידה אחת, הלכך צריכה שתביא פרידה אחרת ותקריבנה למעלה:ממין אחד. כלומר, במה דברים אמורים, כשהיו ממין אחד. אבל היו השני קינין שהביאה משני מינים, דהיינו קן אחד תורים וקן אחד בני יונה, צריכה להביא פרידה אחת תור ופרידה אחת מבני יונה, כדי להשלים הפרידה שנפסלה, דלא ידעינן אם מן התורים אם מן בני יונה היתה, ותנן לעיל אין מביאים תורים כנגד בני יונה כו׳:פירשה נדרה. כשהביאה שני קינין לכהן פירשה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי:ממין אחד. כלומר אם שני קינין הללו היו ממין אחד דהיינו שניהן תורים או שניהן בני יונה, והקריב מהן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, אין כשר אלא פרידה אחת מכל הארבע שהקריב, והיא העולה שבחובה, מידי דהוי כעולה שנתערבה בחובה דאמרן. לעיל אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, וצריכה להביא עוד שלש פרידות ומקריב מהן אחת למטה והיא החטאת שבחובה, ושתים למעלה והוא הנדר:משני מינים תביא ארבע. אם הביאה שני קינין משני מינים ופירשה נדרה ולא ידע הכהן איזה שתים מהן עשה למעלה ואיזה עשה למטה, צריכה להביא ארבע פרידות דשמא השתי תורים שהביאה לנדרה והן עולות נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו, ושני בני יונה שהן חובה נעשו למעלה ונשאר עליה בן יונה אחד לחטאת מחובתה, או שמא שני בני יונה של חובה נעשו למטה ונשאר עליה בן יונה של עולה מחובתה:קבעה נדרה. כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני. ופירשה נדרה דלעיל, לא פירשה כלום בשעת הנדר, אלא לאחר שנדרה סתם הרי עלי קן הביאה מאיזה מין שרצתה ואמרה אלו לנדרי:צריכה להביא עוד חמש פרידות. הכא מיירי כגון שלאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה עם חובתה אל הכהן עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם נדרה עשה למעלה וחובתה למטה אם להיפך, והיא גם היא שכחה איזה מין קבעה לנדרה אם תורים אם בני יונה, צריכה להביא עוד חמש פרידות, דשמא הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ואין כשר אלא עולה שבחובה בלבד ונשאר עליה חטאת של חובה ושתי עולות של הנדר, ומפני ששכחה באיזה מין קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כדי לצאת ידי נדרה, וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת להשלים חובתה, הרי חמש פרידות. והני מילי, כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד. אבל אם ידעה שמתחילה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה מאיזה מין קבעה נדרה, צריכא להביא שש פרידות, ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל, כיון שאינה יודעת באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם, ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה. והכא לא אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחילה לשם חובה כדאמרן לעיל, דבשלמא כשהביאה ממין אחד, אינה צריכה להביא לעולת חובתה, ממה נפשך, אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן, א״כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי חובתה מעולה, ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה, א״כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד, ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה. ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה, השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה, וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל. ואם היו הראשונים יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה, ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים. אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה וגם שכחה מה פירשה, ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה. סבור ששניהן חובות סתומות, תביא ארבע לנדרה, שתי תורין ושני יונים, לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה, וגם שני מינין [צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה], לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה, ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן:נתנתם לכהן ואין ידוע כו׳ כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה, או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה, ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה, ומביאה חטאת:אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו׳ כשם שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל, הכא נמי כשנדרה תחילה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה, ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה, לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב, צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן:קרניו לחצוצרות. לשופרות. דקרינן לשיפורא חצוצרתא:אף צמרו. לעשות ממנו תכלת. עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. ותנא קמא תכלת לא קא חשיב, לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב:רבי שמעון בן עקשיא אומר. אף כל זה דומה להך מילתא, דכשם שכשהוא מת קולו שבעה, כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח, הן מוסיפין חכמה:שנאמר מסיר שפה לנאמנים. ובעמי הארץ משתעי קרא, דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ:בישישים חכמה. היינו תלמידי חכמים. דאילו עמי הארץ, חכמת מה להם:
תוסופות יום טוב אלא שתים למעלן ושתים למטן כסבור ב' הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה והוזקקה לקן לידה וקן זיבה. רש"י פ"ז דזבחים דף ס"ז: [*תביא שתים. מ"ש הר"ב ותנן לעיל היינו בפ' דלעיל בסופו]: פירשה נדרה צריכה להביא עוד ג' פרידין ממין אחד. פי' הר"ב והקריב מהן הכהן שתים למעלה וכו' מידי דהוי אעולה שנתערבה כו' וכ"כ הרמב"ם ותמיהא לי טובא דעד כאן לא אמרן דאין כשר אלא כמנין עולות שבחובה אלא בכהן נמלך אבל כשעבר ועשה מה שיכולין להכשיר מכשרינן מידי דהוה שנתערבה חטאת בעולה כדתנן בריש פרקין וא"כ ה"נ כיון שלא נמלך והקריב אין לנו לפסול אלא אחת כמו בלא פירשה דאין חילוק ביניהם אלא לכתחלה. וכן לקמן בתביא חמש דעל כרחין מיירי נמי בפירשה כמו שאוכיח שם בס"ד ומפרש הר"ב דאפשר דעולה [א'] של הנדר כשרה ואפשר נמי דשתי עולות של נדר כשרות והיינו טעמא משום דלא נמלך הוא וא"כ ה"נ כיון שלא נמלך תעלה עולה אחת ג"כ לנדרה ותו קשיא לי דבשני מינים תביא ד' תסגי לה בג' פרידות ממין אחד שכיון שלא קבעה נדרה הרי יכולה להביא נדרה מאיזה מין שתרצה ותביא דרך משל ג' בני יונה שנים לעולה לנדרה וא' לחטאת ויצתה ממ"נ שאם אותן שהביאה ראשונה היו תורים לנדרה ונקרבו כולן למטה א"כ בני יונה של חובתה קרבו למעלה ונפסל החטאת ומביאה עכשיו ג"כ בן יונה לחטאת לזווגה לעולת חובתה שהיתה בן יונה ואם אותן בני יונה שקרבו למעלה היו של הנדר תהא בן יונה א' של עולה מהשני בני יונים שמקריבה עכשיו לעולות עם בן יונה שמקריבה גם כן עכשיו לחטאת במקום קן חובתה. וכן אתה יכול לפרש אם תרצה להביא ג' תורים דיצאת ממה נפשך. אבל רש"י בפרק ז' דזבחים דף ס"ז מפרש בענין אחר דפירשה נדרה היינו דכשנדרה הרי עלי קן פירשה את המין שתביא ואינה יודעת מה פירשה אם תורים אם בני יונה ונתנה שני קנין לכהן ועשה הכהן א' למעלה ואחד למטה ואם היו ממין א' צריכה להביא עוד ג' פרידין וכולן עולות שכיון שפירשה המין של הנדר ואינה יודעת מה פירשה היתה מתחלה זקוקה להביא ב' קנין לנדרה מלבד אותה קן של חובתה והיא לא הביאה רק שנים וקרב הראשון לחובתה ונשאר השני לנדרה ונפסל הימנו גוזל אחד הלכך צריכה להביא עוד גוזל א' מאותו המין שהביאה כדי להשלים הנפסל וקן שלם ממין אחר משום דלא ידעה מה פירשה. ואם שני מינין היו צריכה שתביא ד' וכולן עולות משום דמספקא לן איזה מין קרב אחרון שצריכה להשלים מאותו המין גוזל הנפסל דאין מביאים תור כנגד בן יונה ולהביא קן שלם ממין אחר שהרי אינה יודעת אם צריכה תור וב' בני יונה או בן יונה וב' תורים לפיכך תביא ב' תורים וב' בני יונה ותאמר א' מאלו שממין הנפסל יהיה תחתיו והב' יהיה נדבה וקן הב' יהא ספק פירושה. ע"כ. והמפרש מסיים בה וה"נ ה"מ למנקט במין א' שצריכה ארבעה אם אינה יודעת איזה מין נתנה לכהן או ב' קנין תורים או ב' קנין בני יונה אבל ניחא ליה למנקט ביודעת מה נתנה. ע"כ. וזה ג"כ לדברי הר"ב והרמב"ם: קבעה נדרה צריכה להביא עוד ה' פרידות. פי' הר"ב כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני ופירשה נדרה דלעיל לא פירשה כלום בשעת הנדר אלא לאחר שנדרה וכו' ועשה הכהן שתים למטה ולא ידע כו' דשמא הנדר נעשה למטה כו' דה"נ שפירשה ג"כ וייחדה אותן של נדרה (וכ"כ הר"ב בבבא דמב' מינין וה"ה הכא שהרי הכל בחלוקה אחת הן שנויין) ולפיכך שייך לומר שיש כאן ספק ואין ידוע מה עשה הכהן ושמא הנדר נעשה למטה דאלת"ה כיון שאין כאן אלא מין א' מאי ספיקא איכא ממילא אותן של מעלה הן של נדר אלא מיירי שקבעה המין לנדרה וגם פירשה הקנין לפרש שזו היא של הנדר אלא שכשהביאה לכהן לא אמרה לו איזו של נדר ואיזו של חובה כמו בפירשה כ"כ הכ"מ ברפ"י מה' פסולי המוקדשים בשם הר"י קורקוס ז'"ל ויראה לי דלרווחא דמלתא קאמר דהכא לא אמרה לכהן דא"נ שאמרה לכהן זו לנדרי כו' אתי שפיר. דמ"מ חלוקה בבא זו מן הקודמת. במאי דהכא קבעה ובקודמת לא קבעה וכן נמי איפכא דבבא הקודמת יכולין לפרש שפירשה בינה לבין עצמה ולא אמרה לכהן אלא משום דהרמב"ם נקט בבבא הקודמת ואמרה לכהן רוצה עכשיו לחלק בבא זו כל האפשר ושבפירשה נמי היא מחולקת אבל אין צורך ואינו מוכרח והיינו דהר"ב בבבא דלקמן מב' מינין תביא שש כתב וגם שכחה מה פירשה ולא קאמר מה פירשה בינה לבין עצמה ולרש"י שכתבתי דמפרש פירשה כמו קבעה מפרש קבעה בענין אחר. ואחרי ככלות הכל קודם דברי ר' יהושע הנני מעתיק כל מה שמפרש רש"י מקבעה ואילך: צריכה להביא עוד ה' פרידות. פי' הר"ב שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כו' וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת וסגי בא' ממ"נ כדמסיק הר"ב לקמן בסמוך אבל מ"ש שם ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה א"כ נדרה נמי כו' ולעיל לאפי' כן כמ"ש שם וכן לקמן לא מסיק הכי כמ"ש שם בס"ד ומאי דסיים וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל וכן לכל החטאות דבמתני' הבאות על הספק וכמ"ש הרמב"ם בפירושו ובחבורו בס"פ הנזכר ועיין בפי' הר"ב בסוף מסכת תמורה: משני מינין תביא שש. ל' הר"ב אבל כשהביאה ב' מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה. וכן לשון המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה. ואני תמה על זה דלמאי נ"מ בעינן שקבעה לחובתה ועוד דבסמוך מוכח שאם קבעה לחובתה דלא סגי לה בשתים שמוספת משום חובתה והכא לא בעינן אלא שש דהיינו ד' לנדרה ושתים לחובתה. אבל הרמב"ם לא כתב אלא שקבעה נדרה. ומ"ש עוד הר"ב ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה סבור ששניהן חובות סתומות. גם זה מדברי המפרש ולרבותא פירשו כך. שאפי' אם אירע שעשה הכהן כל מין ומין כו'. דלא תימא דהשתא שמכל מין ומין הקריבו עולה א' שלא תהא צריכה להביא להשלים נדרה אלא ג' פרידות שהרי ב' עולות קרבו ותעלה האחת לחובתה והאחת לנדרה. קמל"ן דלא דהא בפירשה ויחדה זו לנדרה מיירי. והוי עולה שנתערבה בחובה שאין כשר אלא עולה שבחובה לדעת הרמב"ם והר"ב. וכבר הקשיתי לשאול על זה: תביא שש. פי' הר"ב תביא ד' לנדרה כו'. וגם ב' מינין צריכה להביא לחטאת לזווג לעולת חובתה. כן הגהתי מלשון המפרש. ומ"ש לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה כו' שכיון שאפשר שנדרה נעשה כולה למטה [*דז"ש הר"ב שעשה הכהן כל מין ומין וכו' לאו דוקא אלא לרבותא וכו'. כדכתבתי לעיל]. ונמצא שלא יצתה ידי נדרה כלל וכל אלו הד' פרידות שמביאה עכשיו לנדרה כולם צריכין לה לצאת ידי חובת נדרה ואם תביא עכשיו תור לחטאת בלבד לא סגי לה בהכי. דילמא אותן שקרבו כבר למעלה היו בני יונה ואין אחד מן התורים של עכשיו שיכולה לזווג עם החטאת שהרי צריכה לנדרה וכן כשתביא בן יונה בלבד לחטאת יש לנו הספק בהפך דשמא בני יונה היה הנדר מתחלה ונעשו למטה ונמצא שאין כאן לזווג עולה לחובה עם החטאת. וכן נמי אפי' אם הקריב מכל מין ומין אחד למעלה וא' למטה אין כשר אלא עולה שבחובה לשיטת הר"ב והרמב"ם נמצא שצריך ד' לנדרה. והעולה שבחובה לא ידעינן מאיזה מין היה כדי להביא עכשיו החטאת מאותה המין. הלכך צריכא שתביא מב' המינין לחטאת. דהשתא ממ"נ יש לה זוג באחת מן עולות הראשונות. ואלא מיהת לכשתרצה שתביא עכשיו לחובתה ב' פרידות ממין אחד ושתקריב א' לעולה וא' לחטאת סגי לה בהכי. דודאי דלית לן בה בעולה שכבר קרבה וכמו שאכתוב לקמן בדברי רש"י והרמב"ם לא כתב אלא שתביא ב' תורים או שני בני יונה ושניהן חובה א' עולה וא' חטאת. וגם הר"ב לקמן בנתנתם לכהן לא כתב שתביא ב' חטאות מב' מינין אלא ב' פרידות ממין א'. א' לעולה וא' לחטאת: נתנתם לכהן ואין ידוע כו'. כ' הר"ב כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה. הכא אצטריך ליה לפרושי הכי משום חטאת אחת יתירה שצריכה להביא. כמו שאכתוב בסמוך בס"ד: חטאת א'. והר"ב אע"פ שהעתיק כך בפירושו לא פירש הטעם והרמב"ם כתב אח"כ תביא חטאת מן בני היונה או מן התורים להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה. הואיל וחובתה ג"כ קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין. וכ"כ בחיבורו [ספ"י מהפה"מ] שתביא חטאת א' בן יונה או תור עם כבש. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס וא"ת וניחוש דילמא חובתה בתורים או בבני יונה ולמה נפטרה בקן מאיזה מין שתרצה. ונראה דלהא לא חיישינן כי אין דרך לפרש לחיובה תורים או בני יונה רק קרבן עני או קרבן עשיר. ע"כ. וצ"ע לשון הרמב"ם שבפירושו זה שכתב והיא לא ידעה מאיזה מין: בן עזאי אומר ב' חטאות. לשון הרמב"ם ואמר בן עזאי שהיא מביאה ב' חטאות תור ובן יונה. לפי שאנו אומרים אפשר שקבעה נדרה וקבעה חובתה עם הכבש בתור או בבן יונה והרי היא מקריבה את שניהם יחד וכבר ידעת דעת בן עזאי הולכין אחר הראשון [בס"פ דלעיל] לפיכך תביא ב' תורים וב' בני יונה לנדרה ויעשו הד' עולות. אח"כ תביא לחובתה ב' תורים או ב' בני יונה ומקריבין הא' חטאת והב' עולה. ועוד תור ובן יונה ומקריבין את שניהם חטאת עם כבש העולה ע"כ. ואני תמה מה ענין דעת בן עזאי בהולכין אחר הראשון לכאן דהכא אין ראשון [לחטאת] תור או בן יונה אלא כבש שנעשה עולה עם החטאת. ולכן נ"ל דטעמא דבן עזאי שהוא מסתפק ג"כ שמא קבעה חובתה שעם הכבש בתור או בבן יונה. וכי היכי דקשיא ליה להר"י קורקוס לדעת הת"ק. ומ"מ פי' זה של הרמב"ם יש לגמגם בו דכולה מתני' לא מיירי בקבעה חובתה. והכא בנתנתם לכהן מוקי לה דוקא בקבעה ג"כ חובתה. ועוד דלפירושו אין בין נתנתם לכהן לקבעה והביאה ב' מינים כלום. אלא משום דהכא מיירי בקבעה ג"כ חובתה א"כ לא לתני נתנתם כו' אלא ואם קבעה חובתה מביאה שש וחטאת אחת אבל רש"י מפרש הכל בענין אחר וכבר כתבתי דפירשה נדרה מפרש קבעה ומש"ה מפרש קבעה נדרה דהיינו שקבעה להביא נדרה עם חובתה דוקא. וכדי לתת ריוח בין פרישה לפרישה אני כותב דברי רש"י ג"כ בהפסקת דיבורים להקל על המעיין. (והא לך פירש"י בזבחים פ"ז דף ס"ז): קבעה נדרה. שאמרה הרי עלי קן להביאו עם חובתי ופירשתו ואינה יודעת מה פירשה כדאמרן והביאה ב' קנין ונתנתן לכהן ועשה כמו שאמרנו: צריכה שתביא עוד ה' פרידות. למעלה ממין א' דכיון דקבעה נדרה עם חובתה הוקבע עליה קרבן גדול ג' עולות ביחד אם היתה יודעת מה פירשה וזו שלא ידעה מה פירשה הוזקקה להביא ה' עולות ביחד מתחלתה אחת לחובתה וארבע לנדרה וכשהביאה ב' קנין א' לנדרה וא' לחובתה וממין א' לא עשתה כלום לנדרה. שמא אינו ממין שנדרה ובהשלמת קן שני ממין אחר לא סגי לה שהרי קבעתו לבא עם מין חובתה וא"ת (תביא קן ממין אחר ופרידה) א) ממין שהביאה שני קנין הראשונים שקרב ממנו עולות חובתה דממ"נ אם תורים נדרה הרי הביאה תורים עם מין שהביאה לחובתה ואם בני יונה נדרה הרי הביאה שני בני יונה עם מין שקרב ממנו חובתה. אם לא נפסל גוזל אחד מן הראשונים ה"נ אבל עכשיו שנפסל א' מהם אין חבירו עולה לה כלום דג' עולות הוקבעו עליה יחד הלכך אם שני קנים הראשונים ממין אחד היתה צריכה שתביא עוד ה' עולות ג' מאותו המין [שתים לנדרה ואחת לקביעותה] וב' ממין א'. ד' לספק פירושה ואחת לקביעותה [ומה] שקבעה להביא עולת חובתה עם נדרה וחובתה כבר קרבה ויצאה ידיה [אלא שצריכה] להביא מאותו המין עם נדרה מפני קביעותה: משני מינין תביא שש. שאינה יודעת איזה מין קרב תחלה לחובתה שתביא מאותו המין עם ד' של ספק פירושה לקביעותה הלכך תביא שש. שתי תורים ושני בני יונה לספק פירושה. ותור בן יונה לקביעות והעוף היתר יהא נדבה: נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה. אם תורים אם בני יונה ואם קן א' מזה וקן א' מזה ואינו ידוע מה עשה אם כולן למעלה או כולן למטה או חצין למעלה וחצין למטה נמצאת שלא יצאת אפי' ידי לידתה (נ"א חובתה) שמא כולן למעלה ואין כאן חטאת או שמא כולן למטה ואין כאן עולה: צריכה להביא עוד ד' פרידות לנדרה. לספק פירושה ומשני מינין ושתים לעולת חובתה תור ובן יונה דשמא הראשונים כולן למטה נעשו ואינה יודעת מאיזה מין והכל הולך אחר החטאת וצריכה להביא עולה מאותו מין או שמא הראשונים חציין למעלה וחציין למטה ובקן שקרב ראשון יצאת ידי חובתה והיא קבעה להביא עולה מאותו המין עם נדרה ואינה יודעת איזה מין היה הלכך תביא עם ספק פירושה תור ובן יונה וממ"נ אם קן שקרב ראשון תורין היו וקרב מהן עולה למעלה והיא לחובתה הרי היא מביאה עכשיו תור עם נדרה משום קביעותה ואם מבני יונה היה והוקבע עליה להביא בן יונה עם נדרה [הרי] מביאתו ואם כולן למטה נעשו וצריכה להביא עולתה מאותו המין הרי משתים שהיא מביאה עכשיו לחובתה יעלה לה א' מהן והשני נדבה: וחטאת אחת תביא מאיזה מין שתרצה. משום שמא הראשונים כולן למעלה נעשו והרי לו זוג ממינו לעולה משתים שהביאה חובתה מב' מינין ואף ע"פ שכבר קרבה עולת חובתה אין צריכה לדקדק להביא חטאת מאותו מין הראשון לרבנן דפליגי עליה דבן עזאי דקסברי הכל הולך אחר החטאת הלכך הואיל ועל כרחה היא מביאה עכשיו ב' עולות תזווג לו אותה שממינו ודייה (וכתבו התוס' דבחנם דחק הקונטרס לאוקמא כשקבעה נדרה עם חובתה דהך בבא מתוקמא שפיר בשלא קבעה. ע"כ. דכיון דספק שמא נעשו כולם למטה צריכה להביא ד' פרידות לנדרה שהרי פירשה מין ולא ידעה איזה שפירשה. וגם צריכה שתים לחובתה שצריכה להביא עולה מאותו המין של החטאת ושמא מין אחד נעשה למעלה ואינה יודעת איזה). (וחטאת אחת שמא כולן נעשו למעלה): בן עזאי אומר שתי חטאות. בן עזאי לטעמיה דאמר הכל הולך אחר הראשון וכיון דאיכא לספוקי שמא הראשונים למעלה נעשו וכבר יצאת ידי עולה צריכה להביא חטאתה מאותו המין והרי אינה יודעת מאיזה מין היה לפיכך תביא שתי חטאות משני מינין עד כאן פירוש רש"י: אמר ר"י זה הוא שאמרו כו'. עמ"ש במ"ד פ"ז דזבחים: זה הוא שאמרו כו'. וכשהוא מת קולו ז'. לשון הר"ב הכי נמי כשנדרה תחלה וכו'. לאחר שקבעה נדרה כו' צריכה להביא ד' פרידות לנדרה וד' פרידות לחובתה. וכ"כ התוס' דהכא. וכן בפירש"י פ"ז דזבחים. ולרבותא נקטי מנין המרובה אע"ג דהיינו לבן עזאי. אבל היו יכולים לפרש אליבא דת"ק ושלש לחובתה והוו ממש שבעה: שתי קרניו שתי חצוצרות. פי' הר"ב לשופרות דקרינן לשיפורא חצוצרות. [*בסוף פרק במה מדליקין והא דקאמר התם נ"מ לשופר של ר"ה. ה"ה דהמ"ל דנ"מ לפירושא דמתני' דהכא אלא ב) שפיר טובא קאמר דנ"מ לענין דין] דאי חצוצרות ממש הא תנן בסוף תמיד ושתי חצוצרות של כסף בידם. תוס' פ"ז דזבחים דף ס"ח ועוד תירצו בשם ר"ת דההיא דתמיד של כהנים והני דהכא של לוים לכלי שיר ושתי מיני חצוצרות היו: שתי שוקיו. עצמות שוקיו לעשות חלילין. תוס': עורו לתוף. מעיו לנבלים. בני מעיו לכנורות. ויש לחלק בין מעיו לבני מעיו שבני מעיו הם המעים הדקים כמו הדרא דכנתא. אבל בתוספות ראיתי שיש להם גי' אחרת שכתבו וז"ל מעיו הכרס הגדול לעשות תוף בני מעים הדקין לעשות נבלים ונימין לכנורות ע"כ. ושוב ראיתי בתשובת הרא"ש סוף כלל י"ג שהעתיק המשנה כגירסת הספר: ויש אומרים אף צמרו לתכלת. פי' הר"ב עושים מצמרו מעיל כו' ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. וז"ל התוס' דבמעיל של כהן היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים היו עשוים מצמר צבוע בתכלת ועשוים קשים ותלויין בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב (שמות כ״ח:ל״ד) פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב. כשנוגעים הפעמונים אל הרמונים בשעת הלוכו נשמע קולו בבואו אל הקדש עד כאן. [*א"נ אפשר לומר שס"ל כהרמב"ן בפירוש החומש שמפרש שהפעמונים היו בתוך הרמונים ממש שהיו הרמונים עשוים חלולים חלולים]. ולדעת היש אומרים אתיא כבן עזאי דס"ל שתביא שמונה וא"כ לא אכפת לן שיהיו המספרים שוים ממש וכמו שלא דקדקו המפרשים שהזכרתי בדברי רבי יהושע. וכתב הר"ב ות"ק תכלת לא קחשיב לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים. שאף על פי שהקול נשמע על ידי נגיפה והקשת הפעמון ברמון. מ"מ קול לו קול אליו לפעמון יתיחס ולא לרמון. שאין הקול יוצא אלא מהמתכות ולא מהצמר. ועוד יראה לי דס"ל לת"ק כפירש"י בפי' החומש דמפרש פעמוני זהב זגים עם ענבלים שבתוכן ולא שבא על ידי הקשה ברמון כלל. [*וכבר הזכיר הרא"ם שכן פירשו הרמב"ם והסמ"ג. והוכיח שכן הוא כפירושם מברייתא דמסכת זבחים פרק המזבח [דף פ"ח]: כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן. לשון הר"ב כל זמן שמזקינין ובאים לידי תשות כח הן מוסיפין חכמה. וז"ל הרמב"ם שבשעה שהם מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם תרבה חכמתן ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות: סליקא לה מסכת קנים וכולהו מסכייתא דסדר קדשים:
אהללה לאל כי שריתי עם אנשים ויכולתי לגמור גם סדר קדשים: ובכן יחדשני כנשר נערות להשלים כמו כן סדר טהרות:
יכין מלכת שלמה
6.
If a woman says: "I vow a pair of birds if I give birth to a male child," and she does give birth to a male child, then she must offer up two pairs one for her vow and one for her obligation. If [before she assigned them] she gave them to the priest, and the priest who ought to offer three birds above and one below does not do so, but offers two above and two below, and does not seek guidance, she must she bring another bird and offer that above. This is so if the birds were of the same kind. If they were of two kinds, then must she bring two others. If she had expressly defined her vow, then must she bring three other birds. This is so if the birds were of the same kind. If they were of two kinds, then must she bring four others. If she made a definite fixture at the time of her vow, then must she bring another five birds. This is so if the birds were of the same kind. If they were of two kinds, then must she bring six others. If she gave them to the priest and it is not known what she gave, and the priest performed the sacrifice, but it is not known how he performed it, then she must bring four other birds for her vow, and two for her obligation and one for her hatat. Ben Azzai says: [she must bring] two hatats. Rabbi Joshua said: This is what it meant when they said: "When [the beast] is alive it possesses one sound, but when it is dead its sound is sevenfold." In what way is its sound sevenfold? Its two horns [are made into] two trumpets, its two leg-bones into two flutes, its hide into a drum, its entrails for lyres and its large intestines for harp strings; and there are some who add that its wool is used for the blue [pomegranates.] Rabbi Shimon ben Akashiah says: ignorant old people, the older they become, the more their intellect gets befuddled, as it is said: "He removes the speech of men of trust and takes away the sense of the elders." But when it comes to aged scholars, it is not so. On the contrary, the older they get, the more their mind becomes composed, as it is said: "With aged men comes wisdom, and understanding in length of days."
קדשים קינים פרק ג
Kodshim Kinnim Chapter 3