First Seder Mishnayos Program 7/1/2024




Mishnah

משנה א
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפְלוּ לָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְלָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה וְנִתְעָרְבוּ, כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִקְרָא עֲלֵיהֶן שֵׁם פְּסוּל. אֲבָל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ בוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְנֶחֱלַק לִשְׁנַיִם, פָּסוּל, מִפְּנֵי שֶׁנִּקְרָא עָלָיו שֵׁם פְּסוּל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כָּל מִקְוֶה שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין וְחָסַר אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁחָסְרוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד:
ברטנורה רבי יוסי אומר. ולזה לוג ומחצה ונתערבו. והרי יש כאן שלשה לוגין מים שאובין שהן פוסלין את המקוה, אע״פ כן כשרין:שלא נקרא עליהם שם פסול. שאם היו מוסיפין מים כשרין בכל אחד עד תשלום שיעור של מקוה, היה כל אחד מהן כשר:ונחלק לשנים. והוסיפו בכל אחד מים כשרים עד שיש בכל אחד מהם כשיעור מקוה:פסול. כל אחד מהן:וחסר אפילו קרטוב. לאחר שנפלו עליו שלשה לוגין מים שאובין מצומצמים נחסר ממנו אפילו קרטוב של מים:כשר. להוסיף עליו מים ולהשלימו לשיעור מקוה. שאי אפשר שבאותו קרטוב שחסר, לא חסר מעט מן השלשה לוגין, ונמצא שלא היה בו שלשה לוגין מים שאובין:קרטוב. חלק מס״ד בלוג:עד שיצא ממנו מלואו. המים שהיו בו תחילה כשנפלו בו שלשה לוגין מים שאובין:ועוד. מעט יותר כדי לחסר משלשה לוגין. כגון מקוה שהיו בו עשרים סאה מים כשרים ונפלו לתוכו שלשה לוגין מים שאובין ונתמלא אח״כ מי גשמים, לעולם הוא בפסולו עד שיוציא ממנו עשרים סאה שהיו שם תחילה, ועוד מעט יותר, למעט שלשה לוגין:
תוסופות יום טוב וחסר אפי' קרטוב. פירש הר"ב חלק מס"ד בלוג. והוא שמינית שבשמינית הלוג. ומצאתי לו חבר לשיעור זה שכן בפרק בתרא דתרומות [מ"ח] בתרומת מעשר טמא של דמאי. שלא הצריכוהו להוליכו לכהן בפחות מזה השיעור. ולפי זה בדוקא נקטי חכמים חסר קרטוב. וראיתי לב"י בתחלת הל' מקואות שכתב בשם הרשב"ץ. דדוקא קרטוב ושנראה לו דלאו דוקא. אלא אפי' פחות מקרטוב כל שחסרו מ' סאה אפי' כל שהוא פסול ע"כ. והנה הוא חכם עדיף מנביא. שכן כתבו ג"כ התוס' בפ"ק דר"ה דף יג וז"ל מדה הפחותה נקט ולאו דוקא דאפי' פחות מכאן ואפי' חסר טפה אינו טובל ע"כ. וא"ת ואי הכי דלאו דוקא אלא אפי' כל שהוא. א"כ היכי קתני מפני שחסרו לו ג' לוגין ודלמא אותו כל שהוא לאו מג' לוגין הוא. הך מלתא לא קשיא כלל. דאין לך כל שהוא שלא נוכל לחלקו לשתים. דהא משום כן קשיא להו להתוס' דפ"ח דזבחים [דף ע ד"ה ר"א] אמתני' דרפ"ט דפרה כמ"ש שם. ומ"ש עוד הב"י שהרשב"ץ כתב בשם א' מהמחברים ששיעור קרטוב משקל דינר. הרמב"ם כ"כ ברפ"ה וסוף פ"ז [הלכה י'] מה' מקואות: עד שיצא ממנו מלואו ועוד. פי' הר"ב כגון מקוה שהיה בו כ' סאה מים כשרים ונפלו לתוכו ג' לוגין מים שאובין ונתמלא אח"כ מי גשמים כו'. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ה מהלכות מקואות [הלכה ו']. ואע"ג דחכמים אינם סוברים שהג' לוגין נתערבו מהם בכל טפה וטפה כסברת רבי יהושע. וא"כ אפי' כשיצא ממנו מלואו ועוד עדיין יש לנו לומר שמא כל הג' לוגין נשארו באלו הנשארים ולא יצא מהם כלום איכא למימר דכולי האי לא חשו אבל שיערו דכשיצא מלואו ועוד. שא"א שלא יחסר מקצת מהג' לוגין עצמם. וכיוצא בזה הרגיש הראב"ד במשנתינו [*דלק' כמ"ש שם בס"ד] וע' מ"ש בשמו במ"ג [ד"ה עד שיתחשב]: [*עד שיצא ממנו מלואו ועוד. ואע"פ שהמים הצפים ויוצאין מן הבור מעורבין הם יוצאין וכשיצאו (מ') [כ'] סאה [יש בהן] מן הראשונים שנפסלו ויש בהן מן הכשרים היורדים בסוף אפ"ה כשיצאו משם (מ') [כ'] סאה ועוד כשר. הואיל ולא נפסלו אלא מחמת שלשה לוגין מים שאובים. ב"י בשם הראב"ד]:
יכין מלכת שלמה
1.
Rabbi Yose says: two mikvehs neither of which contains forty seahs and a log and a half [of drawn water] fell into this one and a log and a half into this one, and then they are mixed together, they remain valid, since they had never been called as invalid. But if there is a mikveh holding less than forty seahs, and three logs [of drawn water] fell into it, and it was then divided into two, it is invalid, since it had already been called invalid. Rabbi Joshua declares it valid, for Rabbi Joshua used to say: any mikveh containing less than forty seahs into which three logs [of drawn water] fell and from which a kortov was withdrawn becomes valid, since the three logs have also been diminished. But the sages say: it always remains invalid until the amount of its former contents and a little more are removed.

משנה ב
כֵּיצַד. הַבּוֹר שֶׁבְּחָצֵר וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיד בֶּחָצֵר אַרְבָּעִים סְאָה וְיִטְהֲרוּ הָעֶלְיוֹנִים מִן הַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פּוֹסֵל, אֶלָּא אִם כֵּן פָּקָק:
ברטנורה שיעמיד בחצר ארבעים סאה. מקוה כשר למטה מן הפסול, ופותקן לכשר כדי שיתחברו, ויטהר העליון הפסול מן התחתון הכשר, דאמרינן גוד אסיק. וכל שכן אם הכשר למעלה והפסול למטה, דאמרינן גוד אחית:אא״כ פסק. שפסקו מימיו ויצאו ממנו מלואו ועוד כדאמרן. ויש גורסים אא״כ פקק, כלומר אא״כ סתם על המקוה אשר עשה עד שלא יגע אחד באלה המים. וגירסא ראשונה נראה לי עיקר. ואין הלכה כר׳ אלעזר בן עזריה:
תוסופות יום טוב שיעמיד בחצר כו'. ל' הר"ב ופותקן. פירשתיו במ"ו פ"ה דתרומות: ויטהרו העליונים מן התחתונים. פי' הר"ב דאמרינן גוד אסיק וכו'. וכ"פ הר"ש. ומדכתב הר"ב שאין הלכה כראב"ע. ש"מ דכת"ק הויא הלכה. ותמיהא לי טובא דבפ"ז מ"ו פסק דלא כר"י דס"ל אמרינן גוד אחית. וא"כ כ"ש דגוד אסיק לא אמרינן וראיתי בכ"מ פ"ה [הלכה ו'] דדייק מדהרמב"ם העתיק המשנה הזו בל' אחרת. ולא כתב בה שאפילו הוא עליון או תחתון. דש"מ דלא ס"ל דאמרינן גוד אחית. וקשה לי על זה דבפירושו לא משמע כן ומהאי דיוקא דדייקינן בדברי הר"ב דהכי איכא נמי למידק בדבריו שבפירושו. ובר מן דין קשה לי סתם מ"ח פ"ו מטהרין את המקואות העליון מן התחתון וכו' וע"י סילון ופסקוה כל הפוסקים ולכן נ"ל שאין מדברי הרמב"ם שבחיבורו הכרע דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. וכבר גם הכ"מ כתב שאפשר דליכא למידק מדסתם ולא באר עליון ותחתון אבל כ' דמלשונו שבפ"ח [ה"ח] משמע כן גבי ג' גומות כו' ואני אומר דגם משם אין הכרע שהרי כתב טעם הדבר שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו ואין בל' הזה משמעות דלא ס"ל גוד אחית וכבר גם הכ"מ עצמו כ"כ שם. ולפיכך אומר אני דהרמב"ם פוסק למתני' דהכא כמות שהיא וכמו שפוסק לההיא דפ"ו. ותרווייהו טעמא דאית לן אפילו גוד אסיק ומקטפרס לא קשיא כמו שאפרש בס"ד. והא דבההיא דמתני' ו פ"ז אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים פסק דלא כר"י דס"ל דאף השני טהור התם טעמא משום שאין המים שעל האדם מחוברים. שבמקצתו נגוב. ונמצא שאינו חבור. ומה"ט פסק בסגוס עבה דמתחבר. וכמו שהעלה שם הכ"מ בספ"ח מה"מ [הלכה י"ב] ועוד ראיתי להטור דפסק בההיא דאם היו רגליו של ראשון כו' דאף הב' טהור כר' יהודה. ונתלבט מאוד הב"י למצוא לו טעם ול"נ דטעמו כפשוטו משום דכל הני מתני' ס"ל דאמרי' גוד אסיק וכ"ש גוד אחית. להכי פסק כר' יהודה. ולא הוה סתם ואח"כ מחלוקת. דהא בתר הכי סתים לן תנא בסגוס עבה כר"י. ובהא פליג הטור עם הרמב"ם דלהרמב"ם ההיא דסגוס עבה [ככ"ע היא] דלא [*כמ"ש הר"ב שם שהיא] כר' יהודה ומפני כן צריך לחלק בין אדם לסגוס ודאדם לא שייך ביה גוד אחית מהטעם שכתבתי אבל להטור באדם נמי איכא גוד אחית. ואה"נ דאמרינן ומכשירין ביה. וכן נמי בסגוס מכשירין מטעם גוד אחית והיא סתם שאחר מחלוקת. ולפיכך הלכה כר"י וכת"ק דהכא וכסתם דפ"ו. כך נ"ל בדעת הרמב"ם והטור ומתיישבים כל המשניות הסתומות אליבא דהלכתא: אא"כ פקק. [*וכתב הר"ב כלומר אא"כ כו' עד שלא יגע אחד באלה המים. אלא [באמצעות] הבור ואז יהיה הבור טהור. כך לשון הרמב"ם] ונ"א פסק. וכתב הר"ב שהיא נ"ל עיקר. וכן היא בנוסחת מהר"ם ז"ל:
יכין מלכת שלמה
2.
How so? If there was a cistern in a courtyard and three logs [of drawn water] fell into it, it will always remain invalid until the whole of it is removed and a little more, or until [another mikveh containing] forty se'ahs is placed in the courtyard, so that the higher mikveh is rendered valid by the lower. Rabbi Elazer ben Azariah declares it invalid unless the [new mikveh] is stopped up.

משנה ג
בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין:
ברטנורה והאמה נכנסת לו. כגון מי גשמים שבאו מן המדרון ונכנסים לו:הסוחט את כסותו. והמים שהיו נבלעים בו חשיבי מים שאובים, וכשהוא סוחטן לתוך הבור הן באין ממקומות הרבה שמכאן ומכאן לבגד:והמערה מן הצרצור. כלי חרס שעושין על פיו שבכה כמין מכבר מעשה רשת, והמערה ממנו מטיל המים ממקומות הרבה:ר׳ עקיבא מכשיר. קסבר דאין שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה אא״כ מטילן למקוה מכלי אחד וממקום אחד, משא״כ בכסות וצרצור:וחכמים פוסלים. דסברי שלשה כלים מצטרפין:לא אמרו מטילין אלא מטיל. כל זה קיבל ר׳ עקיבא מרבותיו, דכלי המטיל שלשה לוגין מים למקוה פוסל את המקוה:ולא כך אמרו אלא שנפלו. ולא שנא מכלי אחד או מכלים הרבה. ואין הלכה כר׳ עקיבא:
תוסופות יום טוב והאמה נכנסת לו. פי' הר"ב כגון מי גשמים שבאו מן המדרון. וכ"כ הר"ש ופי' הכ"מ [פ"ה מה"מ הלכה ו'] כלומר דאילו היתה אמת המים נובעין אפי' אינה אלא כל שהו היתה מטהרת את המים השאובין שבבור. וכ"כ בספרו ב"י וגם בשם הראב"ד כ"כ. [*וכ"כ הרא"ש בה"מ]: לעולם הוא בפסולו כו'. מיירי שלא היו המים של האמה מ' סאה קודם חיבורן למי הבור. דאל"כ מאי שנא מכשיעמיד בחצר מ' סאה דתנן לעיל דיטהרו העליונים מן התחתונים. ושוב מצאתי לקמן בפ"ה מ"ב דמוקי לה הר"ש למתני' דהכא כשאין בה מ' סאה באמה. עוד ראיתי כן להרא"ש בפרק מרובה (בבא קמא דף סז) דמוקי לה הכי משום דקשיא ליה ממ"ג דפ"ו: עד שיתחשב שלא נשתייר כו'. מדקתני עד שיתחשב. ולא קתני עד שיצא מלואיהן כדקתני לעיל. משמע שהמים הצפים ויוצאים משם. לא נחשוב אותם כולם מן הראשונים כמו שחשבנו לעיל [ד"ה עד שיצא]. אלא לפי חשבון המים שהיו בבור. והמים היורדים בתוכו הם יוצאים. א"נ מחצה על מחצה (מפני) שהמים היורדים לבור באחרונה קרובים לצאת יותר מן הראשונים שהיו בבור. וכן שנינו בפ"ו [מ"ח] היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום. ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה. והא ודאי לאכשורי תרווייהו (על התחתון) [העליון והתחתון] קא בעי. ואי ס"ד דלא נפקי כי הדדי. או האי פסול או האי פסול. שהרי כנתן סאה ונטל סאה דמי. ואמרי' עד רובו. אלמא ש"מ דכי הדדי נפקי. וש"מ דלא קפדינן בכה"ג. אלא דלא נשקול רובו דמקוה. כתיריצא דתריץ בפ' הערל (יבמות דף פב). ומש"ה תרווייהו מתכשרי. וא"ת ומאי שנא הכא דחשבי' למים הצפים ויוצאים לפי חשבון. ובמתני' דלעיל חשבי' לכל הפוסלי' שהם צפין ויוצאים תחלה. התם כולהו כשרים ובג' לוגין שאובין הוא דאפסלו להו. אבל הכא כולהו פסולים. ומש"ה אזלי' בהו לפי חשבון. ב"י בשם הראב"ד ועיין בסוף מ"א דפ"ה [*ועוד שם מ"ה בד"ה ונוטפים כו']: הסוחט את כסותו. עיין פ"ז מ"ו: וחכמים פוסלים. פי' הר"ב דסברי ג' כלים מצטרפים. כדתנן לקמן וכן פי' הר"ש. וכ' דג' מחלוקות בדבר. דאיכא נמי רבנן דאמרי אפי' בד' וה' כלים פוסלים [וכמ"ש הר"ב במ"ד פ"ק דתמורה] ע"כ. ומשום דהכי תנינן לקמן מג' מצטרפין מד' אין מצטרפין. ניחא להו למוקים רבנן דהכא כי מתני' דלקמן. ולא כרבנן דברייתא [*וכבר כתב הר"ב בריש מתני' דלקמן סיומא דמלתייהו דרבנן הוא. ומ"ש הר"ב לקמן בד"ה לא כך כו' מכלים הרבה. לאו דוקא. אלא לג' קורא הרבה]. ומ"מ צריכין לדחוק ולומר דה"ק רבנן דכמו שמג' כלים מצטרפין. ה"נ ממקומות הרבה שמכלי א' נמי מצטרפין דכך לי מקומות הרבה מכלי א'. כמו ג' כלים לחודייהו. ול' הרמב"ם בנא"י ואמרו חכמים כו' איך שתהי' נפילתן ואפי' ממקומות רבים:
יכין מלכת שלמה
3.
If a cistern is full of drawn water and a channel leads into it and out of it, it continues to be invalid until it can be reckoned that there does not remain in it three logs of the former [water]. If two men each poured a log and a half [of drawn water] into a mikveh, or if one wrung out his clothes and so poured in [water] from several places, or if one emptied out a water-jug and so poured in [water]from several places, Rabbi Akiva declares it valid, But the sages declare it invalid. Rabbi Akiva said: they did not say "if they poured in," rather "if one poured in." But they said: they said neither thus nor thus, but rather "if there fell in three logs [of drawn water]."

משנה ד
מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. וּמֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּעַל קֶרִי הַחוֹלֶה שֶׁנָּפְלוּ עָלָיו תִּשְׁעָה קַבִּין מַיִם, וְטָהוֹר שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, מִכְּלִי אֶחָד, מִשְּׁנַיִם וּמִשְּׁלשָׁה, מִצְטָרְפִין. מֵאַרְבָּעָה, אֵין מִצְטָרְפִין. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁהִתְחִיל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁלֹּא פָסַק הָרִאשׁוֹן. וּבַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְרַבּוֹת, אֲפִלּוּ קֹרְטוֹב בְּכָל הַשָּׁנָה, מִצְטָרְפִין לִשְׁלשָׁה לֻגִּין:
ברטנורה מכלי אחד משנים וכו׳ סיומא דמלתייהו דרבנן היא:תשעה קבין מים. בעל קרי חולה שאינו יכול לטבול, אם נתנו עליו תשעה קבין מים, טהור. ואשמעינן מתניתין דלא שנא מכלי אחד לא שנא משנים או שלשה כלים:וכן טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין. דפוסל את התרומה, כדאמרינן פרק קמא דשבת [דף יג], הני שלשה לוגין משנים או שלשה כלים מצטרפין, מארבעה אין מצטרפין:במה דברים אמורים. דמשנים ושלשה כלים מצטרפין:בזמן שלא נתכוין לרבות. אמקוה קאי, שלא נתכוין להוסיף עליו כדי להרבות בו מים:אפילו קרטוב. שיעור מועט, אחד מס״ד בלוג:
תוסופות יום טוב ומד' אין מצטרפין. ובפ"ק דתמורה מ"ד כתבו הר"ב והרמב"ם דאין כן הלכה ושם הארכתי בזה בס"ד: [*בעל קרי. החולה שנפלו עליו ט' קבים מים טהור. ואמרינן התם [ספ"ג דברכות] בנתינה אבל לא בטבילה. הר"ש. ואע"ג דבברייתא ליתא חולה מ"מ הכי מפרשא התם בסוגיא וכן בפ"ב דגיטין דף טז. אמר רב פפא הרי אמרו בעל קרי חולה כו'. והא דבספ"ג דברכות תנן דבעל קרי צריך טבילה וטבילה במ' סאה היא ועיין רפ"ח דמכילתין. ההיא בתקנת עזרא כדפי' הר"ב שם ומסקינן בפ' מי שמתו (ברכות דף כ"ב) דעזרא תיקן טבילה לבריא המרגיל [ממשיך את הקרי עליו שמשמש מטתו] ארבעים סאה ואתו רבנן והתקינו לבריא לאנסו ט' קבין. שכן שיערו לרחיצת כל הגוף. וכ"כ בשם הראב"ד במ"ג פ"ק דעדיות]: בזמן שלא נתכוין לרבות. פי' הר"ב כדי להרבות בו מים. שיהיו בו מים בשפע. ולא יחסר על ידי טבילות שיטבלו בה. כך פי' הב"י [סי' ר"א] ותמה על הטור ורבינו ירוחם שהוציאו המשנה ממשמעה. ופירשו דנתכוין לרבות היינו שמשעה ראשונה שהתחיל להטיל בו מים. היה בדעתו להטיל שלשה לוגין. ע"כ. ומצאתי למהר"ם שמפרש כמו כן כדברי הטור. שכתב וז"ל במה דברים אמורים דד' וה' כלים אינם מצטרפים לפסול את המקוה. בזמן שלא היה בדעתו לערות יותר. אבל אם כשעירה עתה לזה היתה בדעתו לערות למחר או *)ליומחרא יותר אפילו קורטוב בכל פעם ופעם. מצטרפין לג' לוגין ע"כ:
יכין מלכת שלמה
4.
[If the three logs of drawn water fell in] from one vessel or from two or from three, they combine together; but if from four, they do not combine together. If a man who had a seminal issue was sick and nine kavs of water fell on him, or if there fell on the head and the greater part of the body of a clean person three logs of drawn water from one vessel or from two or from three, they combine together; but if from four, they do not combine together. In what case does this apply? When the second began before the first finished. And in what case does [the other statement] apply? When there was no intention to increase it. But if there was an intention to increase it, if only a kortov in a whole year, they combine together to add up to the three logs.

טהורות מקוואות פרק ג
Tahoros Mikvaos Chapter 3