First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִים שֶׁהֵם חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה, חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. אֹכֶל שֶׁנִּפְרָס וּמְעֹרֶה מִקְצָת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אִם אוֹחֵז בַּגָּדוֹל וְהַקָּטָן עוֹלֶה עִמּוֹ, הֲרֵי הוּא כָמוֹהוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אוֹחֵז בַּקָּטָן וְהַגָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ, הֲרֵי הוּא כָמוֹהוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, בַּטָּהוֹר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּטָּמֵא. וּשְׁאָר כָּל הָאֳכָלִים, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָחֵז בֶּעָלֶה, אוֹחֵז אוֹתוֹ בֶּעָלֶה. וּבַקֶּלַח, אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקָּלַח:
ברטנורה
כל ידות האוכלים. העוקצים שהאוכל נתלה בהן כשרוצין לתלותו, ואדם אוחז בו כשרוצה לאכול הפרי:שהם חיבור באב הטומאה. שאם אב הטומאה נגע בהן כאילו נגע בפרי עצמו:חיבור בטבול יום. אם הוא יד לפירות של תרומה, ונגע טבול יום באותו היד, נפסלו הפירות של תרומה:שנפרס. לשון פרוסה. ואית דגרסי שנפרם, לשון ובגדיו לא יפרום (ויקרא כ״א:י׳):ומעורה. מחובר:אם אוחז בגדול בפרוסה הגדולה, והפרוסה הקטנה עולה עמה ואינה נפסקת מכל וכל:הרי הוא כמוהו. אם נגע טבול יום באחד, נפסל השני:ר׳ נחמיה אומר בטהור. כלומר, באותו שלא נגע בו טבול יום משערין, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, אם אוחז בו והטמא עולה עמו, שניהם טמאים:וחכמים אומרים בטמא. משערין, אם אוחז בטמא והטהור עולה עמו. והלכה כחכמים:ושאר כל האוכלים. כגון מיני ירקות:את שדרכו לאחוז בעלה. כשבא לטלטלו, אוחזים אותו בעלה, ואם לא יפסק הירק ויפול כשאוחזים אותו בעלה, הוי חיבור, ואי לא, לא הוי חיבור, בין אם נגע טבול יום בעלה בין נגע בירק עצמו:
תוסופות יום טוב
כל ידות האוכלים כו'. תנינן להו במס' עוקצין:
רמ"א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו. ואע"פ שאם אוחז בקטן אין הגדול עולה עמו. אפ"ה הרי הוא כמוהו. ובגמרא דפרק העור והרוטב (חולין דף קכ"ח) מייתי ליה בלישנא אחרינא. רמ"א אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ורמי ליה אדר"מ דהתם גבי אבר ובשר המדולדלים דמשמע דס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה. פירש"י כאן בטבול יום החליף ר"מ שטתו. אבל בעלמא ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו. ותמהו התוספות דלגירסת המשנה דטבול יום מאי פריך וכו'. ובעיני נראה דגירסתנו שבמשנה לבתר שהחליפה ר' יוחנן היא. ולא הוי הפירוש מוחלפת השטה. כמו שמפרש רש"י שהחליף שטתו כו'. אלא צריך להחליף השטה קאמר. ודר"מ בטבול יום נמי ס"ל אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו. הרי הוא כמוהו. ומשם ולהלן הוחזקו לגרוס בדברי ר"מ. כמו שהיא הגירסא לפנינו:
יכין
מלכת שלמה
1.
Handles to food, which count as connectives when touched by a "father of uncleanness," also count as connectives when touched by a tevul yom. If a food was divided into two yet a small part was still attached: Rabbi Meir says: if one takes hold of the larger part and the smaller part is pulled away with it, behold it is like it. Rabbi Judah says: if one takes hold of the smaller part and the greater is also pulled away with it, then behold it is like it. Rabbi Nehemiah says: [this refers] to the case of the clean portion. But the sages say: [it refers] to the unclean portion. In the case of all other foods, those usually held by the leaf should be taken by the leaf, and those usually held by the stalk should be taken by the stalk.משנה ב
יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה, לֹא פָסַל אֶלָּא הַקֶּלַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן. אִם הָיָה כְמִין כּוֹבַע, אֵינָהּ חִבּוּר:
ברטנורה
ירק של תרומה. שנתנו בקערה או באלפס:וביצה טרופה בקערה. שנתערב החלבון והחלמון יחד, ונתונה על גבי הירק:ונגע טבול יום בביצה. אע״פ שהיא חולין, דאין שייך תרומה בביצה, וטבול יום אינו פוסל בחולין. אפילו הכי הוי חיבור, ונפסל הירק כאילו נגע בו. ומיהו לא פסל אלא הקלח שכנגד מגע ידו, ושאר הקלחים טהורים:כל הסדר העליון. קלחים העליונים שהביצה על פניהם. ואין הלכה כר׳ יוסי:אם היה כמין כובע. שמחמת הבישול נתנפחה הביצה ונעשית כמין כובע על הירק וחלולה תחתיה:
תוסופות יום טוב
וביצה טרופה. לשון הר"ב שנתערב החלבון והחלמון יחד. דאם היא שלימה שלא נטרפה. והרי היא דומה *(לטבעת) [לכובע כצ"ל] שהביצה שאינה טרופה עגולה כמין (טבעת) [כובע] אינה חבור. מפני שהיא נשמטת והולכת לכאן ולכאן. הראב"ד בפירוש מ"ד פ"ב דעדיות:
יכין
מלכת שלמה
2.
If a beaten egg was on top of vegetables of terumah, and a tevul yom touches the egg, then he disqualifies only that stalk [of the vegetables] that is opposite the part [of the egg] he touched. Rabbi Yose says: the entire upper layer. But if it was arranged like a cap it does not serve as a connective.משנה ג
חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דְּפָנוֹת שֶׁל לְפָס, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם, מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים, חִבּוּר. מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, אֵינוֹ חִבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, חוּט וְכָל שֶׁנִּקְלָף עִמּוֹ. וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפָתָהּ שֶׁל קְדֵרָה:
ברטנורה
לפס. כמו אלפס, כעין מחבת שעושין בה התבשיל. וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום:מן השפה. של אלפס ולפנים. חשוב החוט של ביצה חיבור, ואם נגע שם טבול יום, הכל טמא. אבל החוט היוצא משפת האלפס ולחוץ לא הוי חיבור:וכל שנקלף עמו. היינו מה שעולה עם החוט, הוי חיבור ולא יותר. רבי יוסי לקולא. והכי מוכח בתוספתא. ואין הלכה כר׳ יוסי:וכן בקטניות. דינם כדין הביצה:
תוסופות יום טוב
חוט של ביצה. ל' הר"ב וביצה זו מתבשלת עם התרומה שנפסלה בטבול יום וכן ל' הר"ש *כלומר שהתרומה נפסלת בטבול יום. ואם נגע כו':
רי"א חוט וכל שנקלף עמו. פירש הר"ב ולא יותר ור"י לקולא. והכי מוכח בתוספתא הביאה הר"ש. וכך לשונה. רי"א אף מן השפה ולפנים כל שנקלף עמו חבור. וכל שאינו נקלף עמו אינו חבור:
יכין
מלכת שלמה
3.
The streak of an egg that had become congealed on the side of a pan and a tevul yom touched it: If within the rim [of the pan] it serves as a connective; But if outside the rim, it does not serve as a connective. Rabbi Yose says that the streak and the part that can be peeled away with it [serves as a connective]. The same applies to beans that had congealed on the rim of the pot.משנה ד
עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִשְׂאֹר שֶׁל תְּרוּמָה, אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹסְלִין. עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְמַשְׁקֶה וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵרוֹת וְנָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסַל אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ:
ברטנורה
אינה נפסלת בטבול יום. דבתר עיסה אזלינן ולא בתר שאור, אע״ג דאסורה לזרים:שהוכשרה במשקה. שלתת החיטין במים:ונלושה במי פירות. ומי פירות אין מכשירין, והעיסה שנלושה בהן אם לא הוכשרה תחילה, אינה מקבלת טומאה:פסל את כולה. דמי פירות עושין העיסה חיבור:לא פסל אלא מקום מגעו. קסבר ר׳ עקיבא, דכיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה, רואין אותן כאילו אינן, ולא פסל אלא מקום מגעו. והלכה כר׳ עקיבא:
תוסופות יום טוב
*[שנדמעה. וכי הא דתנן במשנה ד' פ"ק דחלה. הר"ש. ועיין לקמן]:
אינה נפסלת בטבול יום. כתב הר"ב דבתר עיסה כו' אע"ג דאסורה לזרים כדתנן בפ"ב דערלה (מ"ו) הר"ש:
לא פסל אלא מקום מגעו. ולא מבעיא בדמוע דרבנן. (כמ"ש בסוף פ"ק דחלה) אלא אפילו בנתחמצה בשאור של תרומה. אע"ג דמדאורייתא טעם כעיקר (כמ"ש ברפ"ו דנזיר) מ"מ בתרומה הא לא נגע. והכא לא שייך למתני ואם היה השאור מרובה כדקתני גבי שום של תרומה במשנה ג' פרק דלעיל. עיין מ"ש במשנה ח' פ"ח דטהרות:
יכין
מלכת שלמה
4.
Dough that had been mixed [with dough of terumah] or that had been leavened with yeast of terumah, is not disqualified by tevul yom. Rabbi Yose and Rabbi Shimon declare it unfit. Dough that had become susceptible [to uncleanness] by a liquid, and it was kneaded with produce juice, and later touched by a tevul yom: Rabbi Elazar ben Judah of Barthotha says in the name of Rabbi Joshua: he disqualifies all of it. Rabbi Akiva says in his name: he disqualifies only the part that he touched.משנה ה
יָרָק שֶׁל חֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, פָּסַל כֻּלָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, לֹא פָסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ:
ברטנורה
פסל את כולו. קסבר שמן מכשיר ומחבר:לא פסל אלא מקום מגעו. דשמן אינו מחבר, וקאי כל קלח וקלח באפי נפשיה:
תוסופות יום טוב
רע"א כו'. ובמתני' דלעיל פסק הר"ב כר"ע וה"ה הכא דמידי הוא טעמא אלא משום דהלכה כר"ע מחבירו. וה"ה נמי הכא. ובפירוש הרמב"ם כתוב גם בכאן דהלכ' כמותו:
יכין
מלכת שלמה
משנה ו
טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאֹכֶל וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטֻבּוֹת, כֹּל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת, כֹּל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם, כָּאֵלּוּ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁל טָמֵא מַכְשִׁירִין לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין טְבוּל יוֹם טָמֵא:
ברטנורה
שנגס. שמהפך האוכל בפיו. לשון מגיס בקדרה:ונפל. האוכל עם לחלוחית הרוק שבו, על בגדיו ועל ככר של תרומה:טהור הככר. כלומר לא הוכשר לקבל טומאה. ואע״ג דרוק בעלמא מכשיר, שאני הכא דלא אחשביה לרוק ואינו לרצון, שהרי נפל על בגדיו, ופשיטא דלא ניחא ליה:כל שהוא רוצה למוץ את גרעינתו. אם נתכוין למצוץ הלחות שבגרעין, ונפל הגרעין עם הרוק שבו על ככר של תרומה, הוכשר הככר ברוק שעל גבי הגרעין, דהא אחשביה:זיתים נגובים ותמרים יבשות כל שאינו רוצה למוץ גרעינתו. לא הוחשב המשקה ההוא ואינו מכשיר:אחד טהור ואחד טבול יום כאלו. כלומר שניהם שוין בדין זה:ר׳ מאיר אומר אלו ואלו. בין רטובות בין יבשות:טמאים בטבול יום. כדמפרש טעמא, דמשקין של טמא מכשירים ומטמאין אפילו שלא לרצון, וטבול יום כטמא לדין זה. ורבנן חשבי ליה לטבול יום כטהור. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
טהור פי' הר"ב לא הוכשר. וכן פי' הרמב"ם. ומסיים כבר ידעת (ממס') מכשירין כי שם הרבה משתמשים בלשון טמא וטהור. בענין מוכשר ואינו מוכשר. ע"כ. אבל הר"ש מפרש למתני' לענין טומאה ובטהור שאכל בידים מסואבות לא אמרינן שנטמא לחלוח הרוק שעל האוכל בידיו מסואבות וטימא הבגדים והתרומה. שהמשקה ההוא לא חשבו ולא מטמא כרבי יהודה דספ"ח דכלים. ע"כ. ואין להקשות דא"כ ה"ל למתני טהורים וטמאים דיש לפרש טהור הכל וטמא הכל:
כל שהוא רוצה למוץ כו'. משמע דתרתי בעינן. ואילו בסיפא כל שאינו רוצה למוץ משמע דברוצה למוץ לחודא סגי. אבל הרמב"ם בספי"ד מהל' ט"א העתיק וכל בוי"ו. וכן בסיפא ועיין במשנה ג' פ"ב דעוקצין:
טמא. פי' הר"ב הוכשר כו' דהא אחשביה. וא"ת והא מרישא שמעינן לה דטהור שנגס. וי"ל דאי מרישא ה"א *שהיה אוכל פת ודבר יבש שאין בו לחלוח אבל זיתים ותמרים לא קמ"ל. נ"ל מהר"ם:
שמשקין של טמא כו' כדתנן בריש מסכת מכשירין:
וחכ"א אין טבול יום טמא. חכמים היינו ת"ק אלא טעמא קאמרי ומצאתי למהר"ם שכתב וז"ל תימה לי חכמים היינו ת"ק י"ל משום דר"מ מייתי ראיה שבזה הלשון קבל שמשקין של טמא מכשירים כו' וט"י נמי טמא הוא ומהדרי ליה רבנן אדרבה משם ראיה דידן דלא אמרו אלא משקים של טמא. וט"י לא איקרי טמא סתם. ע"כ:
יכין
מלכת שלמה