First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לִקְצוֹת, בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. הַפּוֹעֲלִים שֶׁעִמּוֹ, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. אֲבָל אִם יֶשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ:
ברטנורה
המעביר תאנים. דרך חצרו, להוליכם למקום שעושים הקציעות:אוכלין ופטורין. דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו, אבל הוא אסור לאכול אלא במקום שעושים הקציעות, משום דבמקומו ניכר שלא נגמרה מלאכתו ושלא במקומו אינו ניכר. ובניו מותרין אפילו במקום שאין עושין בו הקציעות, שאין תלוי בהם לימלך וכיון שדעת אביהן לעשות מהן קציעות מותרין, אבל הוא שבידו לימלך אינו מותר אלא במקום שעושים הקציעות:אבל אם יש להם עליו מזונות. שקצץ להן, דאינן אוכלין מן התורה, כיון שאינו גמר מלאכה דלא שכרן אלא להעבירן עד מקום שעושים הקציעות:הרי אלו לא יאכלו. דהוי מקח, ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו:
תוסופות יום טוב
בניו ובני ביתו אוכלים ופטורים. בירושלמי פריך ואין להם עליו מזונות. כלומר ומאי שנא מפועלים דסיפא. ומשני כמאן דאמר אין מזונות לאשה מדברי תורה [ועיין מה שכתבתי במשנה ד' פרק ד' דכתובות] כלומר הואיל ואכילתה אינה אלא מתנאי בית דין לא דמי לתנאי דפועלים לפי שבית דין שהתנו ותקנו מזונות לאשה. לא תקנו אלא שלענין מעשרות לא תהא אלא כמתנה:
[*הפועלים וכו' אוכלים ופטורים. אם נתן להם כדפירש הר"ב במתניתין דלקמן]:
הרי אלו לא יאכלו. מה שפירש הר"ב דלא שכרן אלא להעבירן וכו'. דהא דפירש בסוף [מ"ז] פ' דלעיל דפועל אוכל מן התורה בתלוש שלא נגמרה מלאכתו. היינו שלא נגמרה מלאכתו למעשר. ומיהו בשעת גמר מלאכה בעינן ולא להעבירן וכו'. ועיין בפרק השוכר את הפועלים משנה ב'. ומה שפירש עוד הר"ב ולגבי הלוקח חשיבי נגמרה מלאכתו דלוקח עיניו במקחו וכן פירש הר"ש. וכלומר ולא תולה עיניו בדבר אחר לגמרו של המלאכה אלא אוכלו כך כשהוא לוקחו. וכן נראין דברי התוספות דפרק הפועלים דף פח בדבור המתחיל בעל הבית וכו' דלוקח תולה עיניו במקחו ואוכלו שנים בלא ספיתה. והכא נמי תולה עיניו במקחו וכשהוא בחצר הראוי לקבוע נקבע. ואין עיניו למקום הראוי לקצות. ואתיא נמי כר' יהודה דהלכה כמותו בסוף פרק דלעיל דאומר דלקצות פטור. משום דאף ע"ג דעיניו במקחו אינו מועיל אלא כשהמקח הוא בדבר השייך בו קביעות מלבד המקח כגון הכא בחצר. דחצר בעלמא קובעת. אלא דהכא אינו קובע משום דלקנות הכניסם. וכי מכרם קובע החצר דאין עיניו לקצות אבל לקצות דרבי יהודה הוא כשאין דבר שיקבעהו בלאו הכי:
יכין
מלכת שלמה
1.
One who was taking figs through his courtyard to be dried, his children and the other members of his household may eat [of them] and they are exempt [from tithes]. The workers [who work] with him may eat and be exempt so long as he is not obliged to provide for them. If however, he is obligated to provide for them they may not eat.משנה ב
הַמּוֹצִיא פּוֹעֲלָיו לַשָּׂדֶה, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. וְאִם יֶשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת, אוֹכְלִין אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה, אֲבָל לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקֻּפָּה וְלֹא מִן הַמֻּקְצֶה:
ברטנורה
המוציא פועליו לשדה. למלאכה אחרת ולא ללקוט פירות, דהשתא אין אוכלין מן התורה:אוכלין ופטורין. אם נתן להם, דמתנה אינה כמכר:ואם יש להן עליו מזונות. שקצץ להן:אוכלין אחת אחת וכו׳ דלא הוי קבע:ולא מן המוקצה. כרי של תאנים:
תוסופות יום טוב
[*אוכלין ופטורים. פירש [הר"ב] אם נתן להם דמתנה [אינה] כמכר. ועיין בפירוש הר"ב דסוף משנה א' ממסכת מעשר שני]:
אוכלין אחת אחת. ה"נ רשאין לאכול אחת אחת לפי שאין כאן דבר שיקבעהו בלא המקח הלכך לא סגי המקח לקובעו קודם שנגמרה מלאכתו כרבי יהודה דסוף פרק דלעיל. ושתים לא יאכלו כמ"ש במשנה ה' דפרק דלעיל [*וכן הוא בפירוש שהזכרתי ובלבד שלא יצרף כדפרישית לעיל ע"כ]:
אבל לא מן הסל ולא מן הקופה. דלגבי לוקח הוי כמוליך לשוק דסגי לקובעו כדתנן במשנה ה' פרק קמא. והלוקח עיניו במקחו כדלעיל. ובירושלמי ניחא לא מן הסל לא מן הקופה. ולא מן המוקצה אמאי. ומשני אמר ר' יצחק מוקצה עשו אותו כמצרף:
יכין
מלכת שלמה
2.
One who brought his workers into the field, when he is not obligated to provide for them, they may eat and be exempt from tithes. If, however, he is obligated to provide for them they may eat of the figs one at a time, but not from the basket, nor from the large basket, nor from the storage yard.משנה ג
הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת בְּזֵיתִים, אָמַר לוֹ עַל מְנָת לֶאֱכֹל זֵיתִים, אוֹכֵל אֶחָד אֶחָד וּפָטוּר. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. לְנַכֵּשׁ בִּבְצָלִים, אָמַר לוֹ עַל מְנָת לֶאֱכֹל יָרָק, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵרַף, חַיָּב:
ברטנורה
לעשות בזיתים. לעדור ולקשקש תחת הזיתים, ולא ללקט, דהשתא אינו אוכל מן התורה:ואם צירף. שנים ביחד חייב דהוי קבע:לנכש בבצלים. לתלוש העשבים הרעים הגדלים בתוך הבצלים:מקרסם. מחתך, ודומה לו יכרסמנה חזיר מיער (תהילים פ׳:י״ד):
תוסופות יום טוב
מקרטם. לשון הרמב"ם מקרטם כמו מקרסם ומקרסם כמו מכרסם ע"כ. וז"ש הר"ב ודומה לו יכרסמנה וכו':
[*עלה עלה. לבדו מן המחובר ולא יאחז הקלח לתוך ידו ואוכל. פירוש שהזכרתי]:
יכין
מלכת שלמה
3.
One who hired a worker to work with olives and he said to him, “On condition that I may eat the olives,” he may eat of them one at a time and be exempt [from tithes]. If, however, he gathered several together he is liable [for tithes]. [If he had been hired] to weed out onions, and he said to him, “On condition that I may eat the vegetables,” he may pluck leaf by leaf, and eat [without tithing]. If, however, he gathered several together, he is liable [for tithes].משנה ד
מָצָא קְצִיצוֹת בַּדֶּרֶךְ, אֲפִלּוּ בְצַד שְׂדֵה קְצִיצוֹת, וְכֵן תְּאֵנָה שֶׁהִיא נוֹטָה עַל דֶּרֶךְ, וּמָצָא תַחְתֶּיהָ תְּאֵנִים, מֻתָּרוֹת מִשּׁוּם גָּזֵל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשְׂרוֹת. וּבְזֵיתִים וּבְחָרוּבִים, חַיָּבִים. מָצָא גְרוֹגָרוֹת, אִם דָּרְסוּ רוֹב בְּנֵי אָדָם, חַיָּב, וְאִם לָאו, פָּטוּר. מָצָא פִלְחֵי דְבֵלָה, חַיָּב, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהֵן מִדָּבָר גָּמוּר. וְהֶחָרוּבִין, עַד שֶׁלֹּא כְנָסָן לְרֹאשׁ הַגַּג, מוֹרִיד מֵהֶם לִבְהֵמָה, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר:
ברטנורה
ואפילו בצד שדה קציעות. דמוכחא מלתא דמהך שדה נפול, אפילו הכי מותרות משום גזל דמסתמא נתיאשו הבעלים מהן:ופטורות מן המעשר. כדין הפקר:ובזיתים ובחרובים חייבין. לפי שאין הבעלים מתיאשים מהן, שמראיתו מוכיח עליו שמאילן זה נפל. אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידוע מאיזה אילן היא:אם דרסו רוב אדם. אם רוב אנשי אותה העיר דרסו כבר הגרוגרות שלהן בשדותיהן, אית לן למימר זו מן הדרוסות הן וכבר נגמרה מלאכתן, וחייב לעשר:פלחי דבילה. אחר שנדרסו בעגול מחלקים העגול לכמה פלחין, ויש בפלח הרבה דבלות דבוקות זו בזו:עד שלא כנסן לראש הגג. לעשות מהן ערימה, שהוא גרנן של חרובין למעשר כדתנן בפרק קמא:מוריד מהן לבהמה. אבל הוא לא יאכל, שאין אוכלים על המוקצה אלא במקומן, כלומר הפירות ששוטחין אותם ליבש שלא נגמרה מלאכתן אין אוכלים מהן אלא במקומן, דשלא במקומן אינו ניכר שלא נגמרה מלאכתן, ומיהו כשמאכיל מהן לבהמה אפילו שלא במקומן, מתוך שאין החרובין מאכל בהמה מידע ידיע דלא נגמרה מלאכתן ולא יבשו כל צרכן:מפני שהוא מחזיר את המותר. למקום ששוטחן שם ליבש, וכל היכא דמותרו חוזר לא טביל:
תוסופות יום טוב
קציצות. כן גירסת הספר. והרמב"ם מפרש גרגרים תלושים מאיזו אילן שיהיו. והר"ש מפרש שם הכלי שקוצצין בו תאנים נקרא מוקצה כדתנן בפ"ח דשביעית [משנה ו'] והוא כלי ברזל ועל כן קוראין אותן קציצות. וגירסת הר"ב כנוסחא אחרינא דגרס קציעות וכן הגירסא במשנה י' פרק ד' דתרומות. וכן הובאה משנה זו בגמ' בבבא מציעא פרק ב' דף כא ופירש רש"י תאנים שקוצצין אותן באזמל ומוהל שלהן זב ושוטחן בשדה ליבש. ע"כ. ונראה לי שנקראו קציעות על שם המקצועות שהם כמחצלאות שעליהן מיבשים אותם כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ח דנדרים:
[*מותרות משום גזל וכו'. ודוקא שמצא בדרך שאז ידוע שהבעלים נתייאשו לפי שרבים מצוים שם אבל אם מצאן בינו לבין חבירו אסורין משום גזל דלא מתיאש שיודע שחבירו ימצאם. לשון הפירוש שהזכרתי]:
ובזיתים ובחרובים. פירש הר"ב אבל תאנה עם נפילתה נמאסת ולא ידיע מאיזה אילן היא. שהתאנה מתלכלכת ומשתנית בצורתה כשמצא אותן תחת התאנה אינה מכיר אם מזו התאנה נפלו ונשתנו ומפני זה אינן דומים לשאר התאנים שבתאנה או אם באו ממקום אחר ואין לבעל התאנה בהם זכות ולפיכך אין בהם משום גזל ופטורים מן המעשר אבל יעשר דמאי בלבד הרמב"ם. [*ומיהו לאו כדמאי ממש אלא כלומר בספק וצריך שיפריש ג"כ תרומה גדולה. וכן נראין דבריו שבחבורו פ"ג מה"מ אע"פ שי"ל דפטור מתרומה מטעמא דמתניתין ד' פ"ה ע"ש. והר"ב שמפרש דפטור כדין הפקר כ"פ הר"ש גם רש"י ותוספות פרק ב' דבבא מציעא [ד' כא]:
מצא גרוגרות אם דרסו וכו'. דגרוגרות קרויין כשיבשו קודם שנדרסו כדפי' הר"ב במשנה ד' פ"ב דתרומות:
אם דרסו רוב בני אדם. פירש הר"ב בשדותיהן דמסתמא בבתים נדרסות ולהכי הוצרך למוקים למתני' כשרוב דורסים בשדות דהא בנמצא בשדות עסקינן. הר"ש בשם הירושלמי [*ובפירוש שהזכרתי כתוב וז"ל וכשרגילים לדרוס בשדה שהרי בשדה מצאה שאילו מצאה בבית אסור משום גזל ע"כ]:
ואם לאו פטור. ירושלמי רבי זעירא בעי ואינה ניכרת אם דרוסה היא אם לא בתמיה. ומשני אמר ר' שאול פעמים שהיא פוקעת מתחת הגלגל והיא דרוסה והיא נראית שאינה דרוסה. פעמים שהרגל דורסה והיא אינה דרוסה ונראית כדרוסה:
מוריד מהן לבהמה. פירש הר"ב אבל הוא לא יאכל וכו'. והכא הוא הדין נמי בניו ובני ביתו דלא שריין בר"פ אלא היכא דעדיין לא הובאו למקומן. וזהו דמסיים ויהיב טעמא לבהמה מתוך שאין החרובין מאכל בהמה:
מפני שהוא מחזיר את המותר. פי' הרמב"ם והוא ראיה שעראי מאכיל. וכך פירש רש"י בביצה ס"פ המביא דף לה:
יכין
מלכת שלמה
4.
If one found cut figs on the road, or even beside a field [where cut figs] have been spread [to dry], and similarly, if a fig tree overhangs the road, and he found figs beneath it, they are allowed [with regard to the laws] of robbery, and they are exempt from tithe. But if they were olives and carobs, they are liable. If one found dried figs, then if the majority of people had already trodden [their figs], he must tithe [them], but if not he is exempt. If one found slices of fig-cake he is liable [to tithe] since it is obvious they come from something whose processing had been fully completed. With carobs, if they had not yet been on the top of the roof, he may take some down for his animals and be exempt [from tithe] since he returns that which is left over.משנה ה
אֵיזוֹ הִיא חָצֵר שֶׁהִיא חַיֶּבֶת בַּמַּעֲשְׂרוֹת, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, חָצֵר הַצּוֹרִית, שֶׁהַכֵּלִים נִשְׁמָרִים בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ וְאֶחָד נוֹעֵל, פְּטוּרָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵין אָדָם בּוֹשׁ מִלֶּאֱכֹל בְּתוֹכָהּ, חַיֶּבֶת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁנִּכְנָס לָהּ וְאֵין אוֹמֵר מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, פְּטוּרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת, וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה:
ברטנורה
איזו היא חצר שחייבת במעשר. שקובעת למעשר כמו בית:חצר צורית. שכן בצור היו מושיבין שומר בפתח החצר:כל שאחד פותח ואחד נועל. כגון שיש בחצר שני בתים לשני בני אדם, וכשאחד מהן פותח פתח החצר בא השני ונועל, וכשאחד נועל השני מוחה בידו ופותח, נמצאת חצר שאינה משתמרת:ואין אומרים לו מה אתה מבקש פטורה. ואף על פי שאינו בוש לאכול בתוכה:והחיצונה פטורה. כיון שיש לפנימית דריסת הרגל עליה אינה משתמרת. וקיימא לן הלכה כדברי כולן להחמיר:
תוסופות יום טוב
[*רבי יהודה אומר וכו'. וכתב הר"ב וקיימא לן הלכה כדברי כולן להחמיר. בס"פ יוצא דופן הר"ש]:
יכין
מלכת שלמה
5.
Which courtyard is it which makes [the produce] liable to tithe?Rabbi Ishmael says: the Tyrian yard for the vessels are protected therein. Rabbi Akiva says: any courtyard which one person may open and another may shut is exempt. Rabbi Nehemiah says: any courtyard in which a man is not ashamed to eat is liable. Rabbi Yose says: any courtyard into which a person may enter and no one says to him, “what are you looking for” is exempt. Rabbi Judah says: if there are two courtyards one within the other, the inner one makes liable and the outer one is exempt.משנה ו
הַגַּגּוֹת פְּטוּרִין, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם שֶׁל חָצֵר הַחַיָּבֶת. בֵּית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת, הֲרֵי אֵלּוּ כֶּחָצֵר, אִם חַיֶּבֶת, חַיָּבִין, וְאִם פְּטוּרָה, פְּטוּרִים:
ברטנורה
אף על פי שהן של חצר החייבת. והעלה הפירות לגג דרך חצר, אף על פי כן לא טבלי, הואיל ובשעה שהכניסן לחצר היה בדעתו להעלותן ולאכלן בגג. והני מילי כשיש בגג ארבע אמות על ארבע אמות, אבל אם אין בגג ארבע אמות על ארבע אמות בטל לגבי חצר:בית שער. אצל פתח החצר:אכסדרה. מוקפת משלש מחיצות ומקורה למעלה:מרפסת. מקום לפני העליות, ויוצאים מן העליות למרפסת ומן המרפסת יורדים בסולם לחצר:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
הַצְּרִיפִין וְהַבֻּרְגָּנִין וְהָאֶלְקָטִיּוֹת, פְּטוּרִין. סֻכַּת גִּנּוֹסַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵחַיִם וְתַרְנְגוֹלִים, פְּטוּרָה. סֻכַּת הַיּוֹצְרִים, הַפְּנִימִית חַיֶּבֶת, וְהַחִיצוֹנָה פְּטוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁאֵינָהּ דִּירַת הַחַמָּה וְדִירַת הַגְּשָׁמִים, פְּטוּרָה. סֻכַּת הֶחָג בֶּחָג, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
ברטנורה
הצריפים. אין להם גג, אלא הקורות למעלה נוגעות זו בזו והולכים ומתרחבים למטה:והבורגנים. כמין שובכים, עשויין בשדות לאצור בהן פירות:והאלקטיות. סוכות שעושים בימות החמה לצל. תרגום קיץ קייטא:סכת גינוסר. ים כנרת מתרגמינן גינוסר, והוא מקום בארץ הגליל שפירותיו מרובים וטובים, ויושביו עושים סכות ודרים שם כל זמן הפירות:אף על פי שיש שם רחים ותרנגולים. לא הוי קבע:סוכת היוצרים. רגילים לעשות שתי סכות זו לפנים מזו בפנימית מצניע קדרותיו ודר שם, ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר קדרותיו:כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים. וסוכה פנימית אין היוצר דר בה בימות הגשמים, הלכך פטורה, ואין הלכה כרבי יוסי:רבי יהודה מחייב. רבי יהודה לטעמיה, דסבר סוכה דירת קבע בעינן וחייבת במזוזה. ואין הלכה כרבי יהודה:
תוסופות יום טוב
[*רבי יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים וכו'. לשון הפירוש שהזכרתי נראה לי טעמי' כדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף י') דבית סתמא לא מיקרי אלא בית קיץ ובית חורף ולפיכך לא טבולה עכ"ל]:
[*רבי יהודה מחייב. כתב הר"ב רבי יהודה לטעמיה כדאמרי' בפ"ק דיומא [דף י] הר"ש]:
יכין
מלכת שלמה
7.
Cone-shaped huts, watchtowers, and sheds in the field do not render [produce] liable. A sukkah-hut like those used in Ginnosar, even though it contains millstones and poultry, does not render [produce] liable. As for the potter’s sukkah-hut, the inner part renders [produce] liable and the outer part does not. Rabbi Yose says: anything which is not both a sunny season and rainy season dwelling does not render [produce] liable [to tithes]. A sukkah used on the Festival [of Sukkot]: Rabbi Judah says: this renders [produce] liable [for tithes] But the sages exempt.משנה ח
תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר, אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַחַת בִּימִינוֹ וְאַחַת בִּשְׂמֹאלוֹ וְאַחַת בְּפִיו. עָלָה לְרֹאשָׁהּ, מְמַלֵּא חֵיקוֹ וְאוֹכֵל:
ברטנורה
תאנה שהיא עומדת בחצר. אילן של תאנה שהוא עומד בחצר, וחצר קובעת למעשר:ואם צירף. שתים חייב:רבי שמעון אומר אחת בימינו. אפי׳ שלש כהאי גוונא לא הוי צירוף ושרי. ואין הלכה כרבי שמעון:עלה לראשה. לראש התאנה:ממלא חיקו ואוכל. שם ובלבד שלא יוריד לחצר:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
8.
A fig tree which stands in a courtyard: one may eat the figs from it one at a time and be exempt [from tithes], but if he gathered some together he is liable. Rabbi Shimon says: if he has [one in his right hand and one in his left hand and one in his mouth, he is exempt. If he ascended to the top [of it], he may fill his bosom and eat.משנה ט
גֶּפֶן שֶׁהִיא נְטוּעָה בֶחָצֵר, נוֹטֵל אֶת כָּל הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן בְּרִמּוֹן, וְכֵן בַּאֲבַטִּיחַ, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְגַרְגֵּר בָּאֶשְׁכּוֹלוֹת, וּפוֹרֵט בָּרִמּוֹן, וְסוֹפֵת בָּאֲבַטִּיחַ. כֻּסְבָּר שֶׁהִיא זְרוּעָה בֶחָצֵר, מְקַרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. הַסֵּאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית שֶׁבֶּחָצֵר, אִם הָיוּ נִשְׁמָרִים, חַיָּבִין:
ברטנורה
נוטל את האשכול. אוכל כדרכו ואין צריך לגרגר, וכן ברמון אין צריך לפרט, וכן באבטיח אין צריך לספות, דהיינו לחתוך חתיכות דקות:רבי עקיבא אומר וכו׳ והלכה כר״ע:כוסבר. כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע״ז קוליינדר״ו:מקרסם. מחתך:סיאה. בערבי פודנ״ג, ובלע״ז פוליי״ו:אזוב. בערבי זעת״ר:והקורנית. בערבי חש״א, ובלע״ז שדריא״ה:אם היו נשמרים חייבין. דאין חייב במעשר אלא אוכל ונשמר:
תוסופות יום טוב
[*נוטל את כל האשכול וכו' דברי רבי טרפון. ומודה ר"ט גבי מקח דתנן בפ"ב [משנה ו] מגרגר באשכול וכו'. הר"ש]:
הסיאה וכו' שבחצר. ודרך אלו העשבים שצומחין בגנות ובבתים מבלי שזרעו אותם. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
9.
A vine which was planted in a courtyard: one may take a whole cluster [and eat it without tithing]. Similarly with a pomegranate, or a melon, the words of Rabbi Tarfon. Rabbi Akiva says: he can pick single berries from the cluster, or split the pomegranate into slices, or cut slices of melon [and eat without tithing]. Coriander which was sown in a courtyard: one may pluck leaf by leaf and eat [without tithing], but if he ate them together he is liable [for tithes]. Savory and hyssop, and thyme which are in the courtyard, if they are kept watch over, they are liable for tithe.משנה י
תְּאֵנָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בֶּחָצֵר וְנוֹטָה לַגִּנָּה, אוֹכֵל כְּדַרְכּוֹ וּפָטוּר. עוֹמֶדֶת בַּגִּנָּה וְנוֹטָה לֶחָצֵר, אוֹכֵל אַחַת אַחַת, פָּטוּר. וְאִם צֵרַף, חַיָּב. עוֹמֶדֶת בָּאָרֶץ וְנוֹטָה לְחוּצָה לָאָרֶץ, בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנוֹטָה לָאָרֶץ, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. וּבְבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הָעִקָּר. וּבְעָרֵי מִקְלָט, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. וּבִירוּשָׁלַיִם, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף:
ברטנורה
אוכל כדרכו. מן הנוף העומד בגנה:אוכל אחת אחת. מן הנוף הנוטה לחצר:ואם צירף. שנים חייב:הכל הולך אחר העיקר. דשדינן נופו בתר עיקרו, שהוא מקום יניקת האילן:ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. אף הנוף הנוטה חוץ לחומה אם לא גאלו בתוך השנה נחלט לצמיתות כאילו היה בתוך החומה, הואיל ועיקר האילן בתוך החומה הוא:ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. אף אחר הנוף קאמר, שאם עיקרו בפנים בתוך תחום ערי מקלט ונופו נוטה חוץ לתחום, כי היכי דבעיקרו לא מצי גואל הדם קטיל ליה לרוצח בנופו נמי לא מצי קטיל ליה דשדינן נופו בתר עיקרו. ואי עיקרו בחוץ ונופו בפנים, כי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה, בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה, דשדי עיקרו בתר נופו לחומרא. וכן בירושלים הלך אחר הנוף לענין מעשר שני, היינו נמי לחומרא, דעיקרו בחוץ ונופו לפנים, כי היכי דבנופו לא מצי פריק, דאין מעשר טהור נפדה בתוך ירושלים בעיקרו נמי לא מצי פריק ליה, ואי עיקרו בפנים ונופו לחוץ, כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה, שהרי הוא חוץ לירושלים ה״נ במקום עיקרו אע״פ שהוא בפנים לא מצי אכיל ליה בלא פדיה:
תוסופות יום טוב
[*ונוטה לגנה. נוף א' מן התאנה. הר"ש]:
ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר. כתב הר"ש סתם מתני' ר"מ בפרק המוכר שדהו וכו' כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה חוץ מן השדות. ר"מ אומר אף השדות עכ"ל. ותמיהני דאין בין ר"מ לת"ק אלא מצולה וחולסי' כדפי' הר"ב שם ותלמוד ערוך הוא בפ' הנזכר דף לב ת"ר בית אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים. ובתי מרחצאות. ומגדלים. ושובכים. ובורות. ושיחין ומערות. ת"ל אשר בעיר. יכול שאני מרבה אף השדות. ת"ל בית דברי ר' יהודה. ר"מ אומר בית אין לי אלא בית. מנין לרבות בתי בדים וכו'. ואפי' שדות. ת"ל אשר בעיר. ואלא הא כתיב בית אמר רב חסדא חולסית ומצולה איכא בינייהו. והתניא [בניחותא] חולסית ומצולה. ר"מ אומר כבתים. רבי יהודה אומר כשדות. ופירש"י ושדות ממש לא קאמר ר"מ. דהא בית כתיב ביה אלא חולסית ומצולה קא מרבי דלאו בני זריעה נינהו וראויין לבנין [וכן] ל' הר"ב שם. והשתא דשמעינן דר"מ גופיה לא מרבה אלא הראוי לבנין. מאי דוחקין לאוקמא מתני' דוקא כר"מ. נוקמא ככולי עלמא וטעמא רבא איכא דאילן מישך שייך לבית שכן דרך ליטע אילנות בחצר הבית. גם דרכן היה להיות להן גנות ופרדסים סמוך לחצרותיהן כדמוכח בפרקין. ולפיכך כל חצר וגינה ושיש בהם הרי הם בכללות בית. ולא לר"מ בלבד אלא אף לרבי יהודה ומתניתין ככולי עלמא. וז"ל הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות שמטה ויובל. כל שהוא לפנים מן החומה כגון הגנות והמרחצאות והשובכות הרי הוא כבתים שנאמר אשר בעיר. אבל השדות שבתוך העיר נגאלין כדין השדות שחוץ לעיר. שנאמר וקם הבית אשר בעיר. בית וכל הדומה לבית. לא השדות ע"כ. ומדלא פסק לחולסית ומצולה. שמע מינה דכתנא קמא פוסק. וכן כתב הכ"מ דפוסק כת"ק ואפ"ה כתב גנות. אלא ש"מ דגם הרמב"ם סובר דגנות כולי עלמא מודו בהו. ועוד דאי איתא דגנות לרבי יהודה לא. לימא גמרא דגנות נמי איכא בינייהו ואף ע"פ שנמצא בתוספתא והגנות והפרדסים שבתוכה ר"מ אומר הרי הן כבתי ערי חומה. וחכמים אומרים הרי הן כשדות ע"כ. הך תוספתא לאו דסמכה ולא מינה פסק הרמב"ם הכין. דאי הכי תקשה לך דשביק חכמים ופסק כרבי מאיר. וכי תימא מתני' דהכא סתמא כר"מ. ליתא. דהא איכא לאוקמי מתני' באילן העומד בחצר וחצר לכולי עלמא יש לו דין בית כמו ששנינו במשנה ו' דפ' הנזכר ואלו הן בתי ערי חומה ג' חצרות של שני שני בתים וכו' וע"ש. ועוד דכיון דגמרא לא משני לה גנות איכא בינייהו שמע מינה דסבירא ליה דמשבשתא היא וכן בדקתי בירושלמי ובספרא ומצאתיה שנויה כמו בגמרא דבבלי שהעתקתיה. אלא עיקרן של הדברים שהרמב"ם שפוסק בגנות דיש להן דין בית משום דסבירא ליה דגמ' דידן סברה דלא פליגי בהו. וכולי עלמא סברי דיש להם דין בית ומהטעם שכתבתי. והדרן למאי דאמרן דמתניתין ככולי עלמא. ולא ידעתי למה השמיט הרמב"ם בפ' הנזכר לבבא זו. דבבתי ערי חומה הכל הולך אחר העיקר:
ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף. משום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקרו. אצטריך למימר דלענין מקלט זימנין דשדינן עיקר בתר נוף אף על גב דבתר עיקרו נמי שדינן כמ"ש הר"ב:
ובירושלם הכל הולך אחר הנוף. מה שפי' הר"ב כי היכי דבנופו לא מצי פריק וכו'. צריך עיון לקמן בפירושו פ"ג דמסכת מעשר שני מ"ז. ומ"ש הר"ב כי היכי דבמקום נופו לא מצי אכיל ליה בלא פדייה וכו' הכי נמי במקום עיקרו וכו' בלא פדייה. וז"ל רש"י במסכת מכות דתשדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אלא א"כ פדאו מקודם שנכנס ע"כ. כלומר דלא מצי להביאו לעיקרו לאכלו שם כמו שאוכל בשאר ירושלים אא"כ פדאו קודם לכן בעוד שלא בא לנוף משום דשדינן עיקרו בתר נופו וכחוץ לירושלים דמי. שאין אוכלים בלא פדייה. אבל מכיון דשדינן נמי נופו בתר עיקרו. לכך צריך שיהיה נפדה קודם שיכנס לנוף:
יכין
מלכת שלמה