First Seder Mishnayos Program 7/1/2024




Mishnah

משנה א
טָרַף בַּקַּלְפִּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַשֵּׁם וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו לַעֲזָאזֵל. הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. אִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ, הַסְּגָן אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְבֵּהַּ יְמִינֶךָ. וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִשְׂמֹאלוֹ, רֹאשׁ בֵּית אָב אוֹמֵר לוֹ, אִישִׁי כֹהֵן גָּדוֹל, הַגְּבֵּהַּ שְׂמֹאלֶךָ. נְתָנוֹ עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר, לַיְיָ חַטָּאת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר חַטָּאת, אֶלָּא לַיְיָ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ברטנורה טרף בקלפי. טרף חטף ולקח פתאום בחטיפה בקלפי, ששנינו למעלה וקלפי היתה שם. ולמה בחטיפה, כדי שלא יתכוין להכיר במשמושו איזה של שם ויטלנו בימין, לפי שסימן יפה היה כשהיה עולה בימין:והעלה שני גורלות. אחד בימין ואחד בשמאל. והשעירים עומדים אחד לימין ואחד לשמאל, ונתן גורל שעלה בימין על שעיר של ימין וגורל שעלה בשמאל על שעיר של שמאל:לה׳ חטאת. שם המפורש היה מזכיר, והוא שם של יו״ד ה״א כמו שהוא נכתב:ר׳ ישמעאל אומר לא היה צריך כו׳ ואין הלכה כר״י:והן עונים אחריו. כשמזכיר את השם:
תוסופות יום טוב אישי. אדוני כ"פ הר"ב במשנה ג' פרק קמא:
יכין מלכת שלמה
1.
He shook the urn and brought up the two lots. On one was inscribed: “For the Name”, and on the other: “For Azazel.” The deputy high priest was at his right hand, the head of the [ministering] family at his left. If the lot “For the Name” came up in his right hand, the deputy high priest would say to him: “Sir, high priest, raise your right hand!” And if the lot “For the Name” came up in his left hand, the head of the family would say: “Sir high priest, raise your left hand!” Then he placed them on the two goats and said: “A sin-offering for the Lord!” Rabbi Ishmael said: he did not need to say, “a sin-offering”, but just “for the Lord.” And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

משנה ב
קָשַׁר לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְהֶעֱמִידוֹ כְנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ, וְלַנִּשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר, אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ (ויקרא טז), כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ. וְהֵן עוֹנִין אַחֲרָיו, בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ברטנורה לשון של זהורית. צמר צבוע אדום:כנגד בית שלוחו. כנגד שער שיוציאוהו בו:ולנשחט. היה קושר לשון של זהורית כנגד בית שחיטתו כלומר בצוארו והשתא לא אתי לאתחלופי בשעיר המשתלח, שזה בראשו וזה בצוארו. ותרווייהו בשאר שעירים לא מתחלפי שאלו לשון של זהורית קשורה בהם ושעירים אחרים אין לשון של זהורית קשורה בהם:עויתי פשעתי חטאתי. מתניתין ר״מ היא דיליף מקרא דכתיב (ויקרא ט״ז:כ״א) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם. אבל חכמים פליגי עליה ואמרי עונות אלו זדונות פשעים אלו מרדים חטאות אלו שגגות לאחר שהתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות בתמיה, אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי. וכן בדוד הוא אומר (תהילים ק״ו:ו׳) חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. והלכה כחכמים. ומהו זה שאמר משה (שמות ל״ד:ז׳) נושא עון ופשע וחטאה כך אמר משה לפני המקום בשעה שישראל חוטאים ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות:
תוסופות יום טוב קשר לשון זהורית. היינו כדי שלא יתחלפו כדפי' הר"ב. ולקחו של זהורית. דאסמכוהו אקרא דאם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו (ישעיה א') עיין סוף פ"ו: זהורית. פי' הר"ב צבוע אדום. תרגום ותולעת שני וצבע זהורי. רמב"ם: ובני אהרן. דתרי זימני כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו. קמא לעונותיו ועונות ביתו. ותניין על אחיו הכהנים שכולן קרוין ביתו שנאמר (תהילים קט״ו:י׳) בית אהרן. וכך הוא יפה להתודות בתחלה עליו ועל ביתו דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב כדתניא בגמרא דהכא [מג:]. ותו בגמרא פ"ה דף נ"א מקשה היכי מכפר להו בפר דלאו דידהו (דהא מאשר לו ילפינן דמשלו [הוא מביא] כמ"ש שם) ומשני דרחמנא הפקיר ממונו שלו לכל אחיו הכהנים: [*אנא השם. וכן הוא בפ' דלעיל משנה ח' ועיין לקמן פ"ו משנה ב']: לעונות ולפשעים ולחטאים. כתב הר"ב אבל חכמים אמרי עונות אלו זדונות וכה"א (במדבר ט״ו:ל״א) הכרת תכרת הנפש [ההיא] עונה בה פשעים אלו מרדים וכה"א (מלכים ב ג׳:ז׳) מלך מואב פשע בי (מרד בי) חטאות אלו שגגות וכה"א (ויקרא ו') נפש כי תחטא בשגגה. גמרא. ומ"ש הר"ב ומהו ז"ש משה נושא עון וכו' בגמרא בברייתא איתא בדר"מ הני תרי קראי והתודה וגו' ונושא עון וגו' ואהא קא מהדר אלא מה שאמר משה נושא עון וגו' ובקרא דוהתודה לא מהדר ולא מידי. והרמב"ם פירש דס"ל לחכמים דבסידרא לא קא מיירי קרא ולא בא הכתוב אלא לכלול מיני העונות ע"כ. אבל בת"כ ראיתי מה שאמר משה נושא עון וגו' ואומר והתודה וגו' אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדות כאילו הם שגגות לפניו:
יכין מלכת שלמה
2.
He bound a thread of crimson wool on the head of the goat which was to be sent away, and he placed it at the gate where it was later to be sent away, and on the goat that was to be slaughtered [he placed a thread of crimson wool on its neck] at the place of the slaughtering. He came to his bull a second time, pressed his two hands upon it and made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house and the sons of Aaron Your holy people. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house and the sons of Aaron Your holy people, as it is written in the torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

משנה ג
שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס בּוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבַּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרֹשׁ. נָטַל מַחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילָךְ וְאֵילָךְ, וְחוֹתֶה מִן הַמְעֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְיָרַד וְהִנִּיחָהּ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶׁבָּעֲזָרָה:
ברטנורה ממרס. מגיס ומנער ומערב בו, שלא יקפה כשישהה עד שיעשה עבודת הקטורת:על הרובד הרביעי. כל שורה ושורה של אבני הרצפה קרויה רובד. וא״א לפרש רובד הרביעי שבהיכל, שורה רביעית שבתוך ההיכל מפתח ההיכל ולפנים, דהא כתיב (ויקרא ט״ז:י״ז) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד וכו׳, אלא תני רובד רביעי של היכל, כלומר רובד הד׳ שבעזרה, כשיוצא מן ההיכל לעזרה מונה את הרובדין ומניחו על הרובד הרביעי ושם עומד הממרס בו. דאילו בתוך ההיכל אי אפשר כדאמרן:וחותה. את הגחלים ומניח את המחתה עד שיחפון בחפניו הקטורת ויתן לתוך הכף. ואח״כ יכניס כף ומחתה לפנים:
תוסופות יום טוב שחטו וקבל במזרק. נראה דה"נ קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד דתנן בפרק דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא: ממרס כו' שלא יקרוש. והמלה עברית כמו שנאמר ביחזקאל מ"ו (י"ד) ושמן שלישית ההין לרום את הסלת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין ומלת יקרוש עיין במשנה ה' פ"ה דפסחים: הרובד הד' שבהיכל. פירש הר"ב כלומר רובד הרביעי שבעזרה כשיוצא מן ההיכל לעזרה כו' ומדנקט בעזרה ש"מ תרתי חדא דאולם והיכל חדא קדושה ואולם נמי אוהל מועד מיקרי והוא סברת רבא בגמרא. ועוד ש"מ דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירים לפני ולפנים כת"ק דספ"ק דכלים כפירוש הר"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי ולר"י נמי לא פרשי בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. וכן כתב הר"ש בפי' למס' כלים. וכ"כ שם הרמב"ם: וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל׳:י״ד) רמב"ם משנה דלקמן: מן המעוכלות הפנימיות. כמו המאוכלות באל"ף שמתחלף בעי"ן שהם ממוצא אחד וסוף פ"ק דתמיד גרס באל"ף ופירש הר"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן עד כאן. ומפני כן במשנה ה' פרק ה' דתמיד גבי חתיית אש לקטרת שבכל יום כתב הר"ב דל"ג מן המאוכלות הפנימיות שהן קרובים לדשן דאדרבה גחלים גסות ובוערות היה חותה ע"כ. ונראה דבנוסחת משנתו דהכא לא היה כתוב כלל. לפיכך לא הוצרך לכתוב דל"ג משא"כ [התם] שהיה כתוב כן בנוסחת משנתו. וכן הרמב"ם בפ"ד מהלכות עי"כ כתב וחותה בה אש מעל המזבח ולא הזכיר מן המאוכלות ואילו בפ"ג מהלכות תמידין כתב ונוטל מן הגחלים שנתעכלו קרוב לומר דהכא ל"ג במשנה ובתמיד גריס. ולענין קושית הר"ב בתמיד כבר השיגו הראב"ד להרמב"ם ואמר שאין זה בנוסחאות המדויקות לענין קטרת אלא בענין תרומת הדשן ע"כ. ומ"ש בכ"מ דפשטא דמתניתין דפ"ה דתמיד משמע דלענין קטרת מתנייא ואינו יודע נוסחא אחרת ע"כ לא השיב בזה להראב"ד כלום שגם הוא סובר ודאי דפשטא דההיא מתניתין דפ"ה דלענין קטרת היא אלא ה"ק דבנוסחא מדויקת (שראה וידע הוא ז"ל) לא מתנייא בפ"ה לענין קטרת. והיכא מתניא בספ"ק לענין תרומת הדשן. אבל נ"ל ליישב דברי הרמב"ם משום דבפ"ב מה"ת לענין תרומת הדשן כתב וחותה מן הגחלים שנתאכלו בלב האש. ובקטורת רפ"ג לא הזכיר בלב האש אפשר לומר שזהו חלוף נוסחאתו דבתרומת הדשן גורס הפנימיות והן שקרובים להיות דשן ובקטורת ל"ג פנימיות אבל גרס מאוכלות והן גחלים בוערות מאד ואינם קרובים להיות לדשן כמו הפנימיות ובקטרת דלפני ולפנים שהיה דקה מן הדקה ועוד משום חולשא דכ"ג ל"ג כלל דלא הטריחוהו לחפש אפי' אחר מאוכלות לבד [*ובתוס' פ"ו דזבחים דף ס"ד השוו המדות דבין הכא בין בקטורת דכל השנה ל"ג הפנימיות]: על רובד הרביעי שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא הוא מונה מהיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל. דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי מ"ש דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרי' תני של היכל ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דארישא קאמר כיני (פי' כן היא) מתני' על הרובד הרביעי שבעזרה. וברמב"ם פ"ד מה' עי"כ כתוב בסיפא על הרובד שבעזרה ולא הזכיר רביעי:
יכין מלכת שלמה
3.
He killed it [the bull] and received its blood in a bowl, and he gave it to the one who stirs it up on the fourth terrace within the sanctuary so that it should not congeal. He took the coal-pan and went up to the top of the altar, and cleared the coals to both sides, and took a panful of the inner glowing cinders, and he came down and placed the coal-pan on the fourth terrace in the Temple Court.

משנה ד
בְּכָל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל סְאָה וּמְעָרֶה בְתוֹךְ שֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְשֶׁל שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. בְּכָל יוֹם הָיְתָה כְבֵדָה, וְהַיּוֹם קַלָּה. בְּכָל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרֻכָּה. בְּכָל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם. בְּכָל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס בְּשַׁחֲרִית וּפְרָס בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְהַיּוֹם מוֹסִיף מְלֹא חָפְנָיו. בְּכָל יוֹם הָיְתָה דַקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה:
ברטנורה בכל יום. כשחותה גחלים ממערכה שניה של קטורת להכניס על מזבח הפנימי לקטורת שחרית וערבית:חותה בשל כסף ומערה בשל זהב. ואינו חותה בשל זהב, שחתיית הגחלים שוחקת הכלי ומחסרתו והתורה חסה על ממונן של ישראל:והיום חותה בשל זהב. שלא להטריח על כהן גדול לערות מכלי אל כלי:כבדה. שהיה דופנה עבה:והיום קלה. שהיה דופנה דק:והיום ארוכה. כדי שתהא זרוע של כהן גדול מסייעתו:והיום אדום. מזהב הקרוי זהב פרוים, על שם שדומה לדם פרים:פרס. חצי מנה:דקה מן הדקה. דכתיב (ויקרא ט״ז:י״ב) ומלא חפניו קטורת סמים דקה. ומה תלמוד לומר והלא כבר נאמר (שמות ל׳:ל״ו) ושחקת ממנה הדק אלא לומר לך שקטורת של יום הכפורים תהא דקה מן הדקה:
תוסופות יום טוב בשל כסף. פי' הר"ב דהתורה חסה על ממונן של ישראל הכי תניא דף מ"ד ע"ב. לא של כסף ולא של זהב כתיב בתורה אלא כדפירש"י ואנן נמי חסינן וז"ל בר"פ דף ל"ט התורה חסה כו' שנאמר (ויקרא י״ד:ל״ו) וצוה הכהן ופנו את הבית וגו' על מה חסה תורה על פכין של כלי חרס שאין להם טהרה במקוה א"כ חסה על ממונן הקל וכו': חותה בשל סאה כו'. עי' משנה ה' פ"ה דתמיד: והיום אדום. פי' הר"ב [מזהב] הקרוי זהב פרוים והוא החשוב שבשבעה זהבים דמני להו רב חסדא בגמ' דף מ"ד דכל המאוחר בחשבון הוא החשוב. א"נ טעמא הואיל ודומה לדם פרים ומצות היום להביא דם הפר לפני ולפנים ולפני הפרוכת ועל מזבח הפנימי: והיום מוסיף מלא חפניו. שמכניס לפני ולפנים לבד מפרס של שחרית ושל ערבית הנתן על מזבח הפנימי. רש"י: והיום דקה מן הדקה. זו שהיה מכניס לפני ולפנים היה מחזיר ערב יו"כ למכתשת ושוחקה הדק. רש"י:
יכין מלכת שלמה
4.
On other days he would take out [the cinders] with a silver coal-pan, and empty it into one of gold, but this day he took them out with a golden coal-pan and in it he brought them [into the Hekhal]. On other days he would take them up with a coal-pan containing four kabs, and empty it into one containing three kabs, but this day he took them out with one containing three kabs, and in it he brought them in. Rabbi Yose says: on other days he would take them out with a coal-pan containing one se’ah, and empty it into one containing three kabs, this day he took them out with one containing three kabs, and in it he brought them in. On other days the pan was heavy, today it was light. On other days its handle was short, today it was long. On other days it was of yellowish gold, today of reddish gold, the words of Rabbi Menahem. On other days he would offer half a mina in the morning and half a mina in the afternoon, today he adds also his two hands full. On other days [the incense] was finely ground, but today it was the most finely ground possible.

משנה ה
בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב:
ברטנורה בכל יום עולין במזרחו של כבש. דאמר מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, שהוא למזרח, שהרי הכבש בדרום, לכך עולין במזרחו של כבש שסמוך לפנות לימין:והיום כהן גדול. משום כבודו להראות חשיבותו שהוא כבן בית והולך במקום שהוא חפץ מה שאין שאר כהנים רשאין לעשות כן:
תוסופות יום טוב עולין במזרחו של כבש. פי' הרב דאמר מר כל פינות וכו' לא יהיו אלא לימין לקמן בפ"ה בגמרא דף נ"ח יליף לה מים שעשה שלמה דכתיב (ד"ה ב' ד') על י"ב בקר ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה. דמונה והולך המקיף את הים ובא לו מצפון למערב וממערב לדרום וכו' דדרך ימין מקיפה: והיום כ"ג עולה כו'. כך גירסת הר"ב. ונ"א והיום עולים באמצע ויורדים באמצע והיא גירסת הרמב"ם ופי' שהכהנים עולים באמצע כו' לפני כהן גדול כדי להדרו: והיום מן הקיתון של זהב. דאמרינן בפ"ב דזבחים [דף כ"ב] [דבכל] כלי שרת מקדש דכתיב ורחצו לרבות שאר כלי קדש. ריב"א. תוס' סוף דף מ"ד:
יכין מלכת שלמה
5.
On other days the priests would go up on the east side of the ramp and come down on the west side, but this day the high priest goes up in the middle and comes down in the middle. Rabbi Judah says: the high priest always goes up in the middle and comes down in the middle. On other days the high priest sanctified his hands and feet from the laver, but this day from a golden ladle. Rabbi Judah says: the high priest always sanctifies his hands and feet from a golden ladle.

משנה ו
בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם שָׁלשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם שְׁתַּיִם, וְהַיּוֹם שָׁלשׁ:
ברטנורה בכל יום היו שם. במזבח החיצון:ארבע מערכות. של עצים שמבערים עליהם האש, אחת מערכה גדולה שמקריבין עליה התמיד ואחת מערכה שניה שממנה נוטלים אש למזבח הקטורת ואחת מערכה של קיום האש שלא תסור משם אש לעולם ואחת מערכה של אברים ופדרים של תמיד של בין הערבים שלא נתעכלו מבערב ולא נשרפו כל הלילה שורפין אותם במערכה זו. ומוסיפין ביוה״כ עוד מערכה אחת ליטול ממנה גחלים לקטורת לפני ולפנים:רבי יוסי אומר בכל יום ג׳ דג׳ קראי כתיב (ויקרא ו׳:ב׳) על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר זו מערכה גדולה. (שם) ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שניה של קטורת. (שם) והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה זו מערכה ג׳ של קיום האש. ומערכה רביעית לאברים ופדרים שלא נתעכלו לית ליה לרבי יוסי, דסבירא ליה שאברים ופדרים שלא נתעכלו בצדי מערכה גדולה הם נשרפים:רבי יהודה אומר בכל יום שתים. דלית ליה מערכה שלישית של קיום האש. ומקרא שלישי של והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה דריש ליה רבי יהודה שהמבעיר קסמים דקים כדי להצית האש על המערכה הגדולה לא יצית על הרצפה ויעלם כשהם דולקים למזבח אלא ידליקם בראש המזבח. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב ארבע מערכות. פירש הר"ב ומערכה רביעית לאברים ופדרים כו' ונפקא מואש. ורבנן ו' לא דרשי'. גמ': והיום חמש. נפקא להו מוהאש ואפילו למאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש. גמרא: שתים. כתב הר"ב ומקרא ג' של והאש וגו' דריש ליה שהמבעיר קסמים כו' ואינך נפקא להו מונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח (ויקרא א') ור"י אי מהתם ה"א קאי אארעא ועביד מפוחא קמ"ל. וקרא ונתנו דריש ליה כו' כדאיתא בגמרא:
יכין מלכת שלמה
6.
On other days there were four wood-piles there, but on this day five, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: on other days three, but on this day four. Rabbi Judah says: on other days two, but on this day three.

מועד יומא פרק ד
Moed Yoma Chapter 4