First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
קָרַחַת הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. מְחוֹל הַכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם. כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ. אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר:
ברטנורה
קרחת כרם ומחול הכרם. מפרש להו ואזיל:בית שמאי אומרים כ״ד אמות. אם קרחתה כ״ד אמות מותר לזרוע לשם פחות מכאן לא יביא זרע לשם:שחרב מאמצעו. ויש גפנים כל סביבות הקרחה שהיא שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, וכן אם הלכה הקרחת על פני רוחב הכרם שאין גפנים אלא משני צדי הקרחת:אם אין שם שש עשרה אמה. כדברי בית הלל לא יביא זרע לשם אפילו באמה האמצעית, דארבע אמות שבצד הכרם מזה וארבע אמות שבצד הכרם מזה הוו עבודת הכרם דעבודת הכרם ארבע אמות כדתנן לקמן, לפי שהיו בוצרים בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשים אותה בשוורים הלכך אותן ארבע אמות ככרם דמו, ואם נשארו בינתים שמנה אמות חוץ מאותן ארבע לכל צד לא בטלי לגבי כרם ומותר לזרען, בציר משמנה אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא בטלי לגבי כרם וככרם דמו ואסור לזרוע בהן משום כלאים. ולבית שמאי לא חשיב שדה פחות משמנה אמות הלכך ארבעה ועשרים אמות בעינן ארבע לעבודת הכרם מכאן וכנגדן מכאן פשו להו שש עשרה שדי ח׳ להכא וח׳ להכא איכא שדה ולא בטלי:
תוסופות יום טוב
קרחת הכרם. כרם שחרב. ל' הרמב"ם והוא גזור ממלת קרח הוא (ויקרא יג):
יכין
מלכת שלמה
וי"א כזה
:1.
A karahat [a bare patch] within a vineyard: Bet Shammai says: [it must measure] twenty-four cubits [by twenty-four cubits]. But Bet Hillel says: sixteen cubits. A mehol [an unsown belt of ground between a planted area and a fence] of a vineyard: Bet Shammai says: [it must measure] sixteen cubits. But Bet Hillel says: twelve cubits. What is a karahat of a vineyard? A vineyard which has been cleared [of vines] in its middle. If there are less than sixteen cubits, then one may not bring seed into it. If it is sixteen cubits, they leave a space in which to work [the vineyard] and they may sow the rest.משנה ב
אֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם. בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר. אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר:
ברטנורה
מחול הכרם. מקום פנוי בין כרם לגדר סביב, כמו מחולות הנשים כשמרקדות בסבוב לשון אז תשמח בתולה במחול (ירמיה לא):אם יש שם י״ב אמה. כדברי בית הלל, נותן ד׳ אמות לעבודת כרם וזורע השאר. אבל אם אין שם י״ב אמה לא יביא זרע לשם, דארבע אמות דלהדי כרם עבודת הכרם, וארבע אמות דלהדי כותל כיון דלא מזדרעי מפני תקון הכותל כדי שיהלך אדם על גבי קרקע סמוך לכותל ויהיה העפר נדוש ויתחזקו יסודותיו אפקורי מפקר להו. ואמצעיות אי איכא ד׳ אמות חשיבי ואי לא בטלי לגבי כרם, והכא לא בעינן שש עשרה שאין האסור אלא מצד אחד. וכל הנך אמות באמה בת ששה טפחים:
תוסופות יום טוב
מחול הכרם. לשון הר"ב מקום פנוי בין כרם לגדר סביב כמו מחולות הנשים. וכ"כ הר"ש סביב כמו מחולות. וכן ל' רש"י בריש עירובין. דעתם דמסתמא המקום הפנוי הוא סביב כל הכרם בין הגדר לד' רוחותיו. והה"נ אם אינו אלא מצד אחד. ולשון הרמב"ם מקום הפנוי כו' והוא מדבריהם מענין מחילה ר"ל עזיבת הדבר. ומה שכתב הר"ב וד' אמות דלהדי כותל לא מזדרעי מפני תקון הכותל כדתנן במתני' ד' פרק שני דב"ב:
יכין
מלכת שלמה
משנה ג
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין זֶה אֶלָּא גֶדֶר הַכֶּרֶם. וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם. בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים. אֵיזֶה הוּא גָדֵר, שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְחָרִיץ, שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה:
ברטנורה
אין זה אלא גדר הכרם. מקום שבין גדר לכרם גדר הכרם הוא קרוי, ואפילו אין שם אלא שש אמות מרחיק ארבע אמות וזורע את המותר:ואיזהו מחול הכרם. שצריך י״ב אמות, מקום שבין ב׳ כרמים. ות״ק סבר מקום שבין ב׳ כרמים ככרם שחרב באמצעו הוא נדון. ובירושלמי מוכיח דלא אמר ר׳ יהודה איזהו מחול הכרם בין שני הכרמים אלא כגון שאין שורות הכרמים שוות של זו לזו, כגון דכרם של צד זה של מחול שורותיה מן המזרח למערב ושבצד אחר מן הצפון לדרום, דאם היו מכוונים מודה רבי יהודה דנראה כקרחת הכרם ובעי ט״ז אמה. ואין הלכה כר׳ יהודה:איזהו גדר. המפריש בין הכרם שיכול להניח כרם מצד זה ולזרוע מצד אחר, וכן חריץ:
תוסופות יום טוב
גדר הכרם. כתב הר"ב ואפי' אין שם אלא שש אמות וכ"כ הר"ש. ולשון הרמב"ם בפ"ז ארבע אמות ומחצה:
איזהו גדר וכו'. לשון הר"ש אגב שהזכירו מפרש ליה. ואגב גדר מפרש חריץ:
ורחב ארבעה. עיין מ"ש פ"ב משנה ח ולהרמב"ם בפ"ז מהלכות כלאים ורחב ארבעה קאי נמי אגדר וכן בדברי הר"ב במשנה דלקמן:
יכין
מלכת שלמה
משנה ד
מְחִצַּת הַקָּנִים, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי, הֲרֵי זוֹ כִמְחִצָּה. וְגָדֵר שֶׁנִּפְרַץ, עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי הוּא כְפֶתַח, יָתֵר מִכֵּן, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר. נִפְרְצוּ בוֹ פְרָצוֹת הַרְבֵּה, אִם הָעוֹמֵד מְרֻבֶּה עַל הַפָּרוּץ, מֻתָּר, וְאִם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד, כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר:
ברטנורה
ג׳ טפחים. דכל פחות מג׳ כלבוד דמי. והוא שיעור כדי שיכנס הגדי:הרי הוא כמחיצה. ומותר לסמוך גפנים מצד זה וזרעים מצד זה:נדון כפתח. ואפילו כנגדו מותר לסמוך אבל יותר מעשר לא חשיב כפתח וצריך הרחקה כנגד המקום הפרוץ:ואם הפרוץ מרובה על העומד אסור כנגד הפרוץ. אבל כנגד העומד מותר אם הוא רחב ארבעה, אבל פחות מארבעה אף כנגד העומד אסור:
תוסופות יום טוב
שלשה טפחים. לשון הר"ב דכל פחות מג' כלבוד דמי. ודבר זה הלכה למשה מסיני. הרמב"ם:
נפרצו בו פרצות הרבה. לשון הר"ש שנפרץ במקומות הרבה פרצות פחותות מעשר יתירות משלש:
אם העומד מרובה וכו'. ל' הרמב"ם שתהיה מדת העומד מן הקיר יותר ממדת כל המקומות הפרוצות בו כשיהיו נכללות:
כנגד הפרצה אסור. מ"ש הר"ב כנגד העומד מותר אם הוא רחב ארבעה. פירוש טפחים. וכ"כ הר"ש וטעמא ממתני' דלעיל. וכתב הרמב"ם ואם יהיה פרוץ כעומד יהיה מותר לזרוע כנגד הפרצה. הכי מסיק בסוף פ"ק דעירובין [דף טז] כרב פפא דאמר הכי אברייתא דמתנייא ברישא פרוץ מרובה על העומד אסור ובסיפא עומד מרובה על הפרוץ מותר וקאמר דעומד כפרוץ נמי מותר וסיפא תנא מרובה איידי דרישא ולפי גירסת משנתינו צריך לומר איפכא כדמשני התם אליבא דרב הונא בריה דרב יהושע:
יכין
מלכת שלמה
4.
A partition of reeds: if between one reed and another there are less than three handbreadths, [the space] through which a kid (young goat) could enter, it counts as a [legally effective] partition. A [stone] fence which has been broken through up to [the length of] ten cubits, [the breach] is [regarded] as a doorway; more than that, opposite the breach it is prohibited [to sow seeds]. If there were many breaches in the fence, if that which remains standing exceeds that which is broken through, it is permitted [to sow there]. But if the breached sections exceed those which remain standing, it is forbidden [to sow opposite the breaches.]משנה ה
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כֶּרֶם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ כֶרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, קִדֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת:
ברטנורה
בית שמאי אומרים כרם. וצריך להרחיק ממנה ארבע אמות כדי עבודת הכרם:אינו כרם עד שיהיו שתי שורות. ואין צריך להרחיק אלא ששה טפחים כגפן יחידית:הזורע ארבע אמות. כלומר בתוך ארבע אמות של עבודת הכרם:בית שמאי אומרים קדש שורה אחת. דכי אמרה תורה (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, שורה אחת מקריא כרם:ובית הלל אומרים קדש שתי שורות. דאין נקרא כרם פחות משתי שורות, הלכך ותבואת הכרם דאמרה תורה דקדשה שתי שורות משמע:
תוסופות יום טוב
עד שיהיו שם שתי שורות. וכתב הרמב"ם בפ"ז וכמה יהיה בכל שורה שלשה גפנים או יותר. ובכ"מ כתב הרבה ראיות לדבריו. והשתא הא דתנן לקמן דשתים כנגד שתים וא' יוצא זנב דהוי כרם. היינו כי הוו חמשה ונטועים בכה"ג הוא דהוה כרם. אבל כי לא נטוע כה"ג צריך ששה ג' לכל שורה:
לפיכך הזורע כו'. קידש לב"ה שתי שורות וכגון דזרע חוץ לכרם שהוא נטוע ה' על ה' דהיינו ה' שורות בכל שורה ה'. ולב"ש מקדש אותה שורה חצונה של צד הזרע כשזרע בעבודת הכרם שהוא ארבע אמות. ולב"ה קידש ג' בשורה חצונה ושלשה שכנגדן בשורה שניה. כדמפרש בירושלמי הביאו הר"ש ואיתא תו התם גווני אחריני ולכולהו גווני לב"ש קידש ה' חצונים. ולב"ה ששה. וזה שכתב הר"ש שיש בדבר להקל ולהחמיר. להחמיר כדכתבינן. ולהקל שאם אין ב' שורות שבכל שורה ג' גפנים לא הוי כרם להרחיק ארבע אמות. וכי אתשיל בבי מדרשא לענין כמה הוא כרם אתשיל אלא דמינה שמעינן הזורע וכו' כמה קידש והיינו דתנן לפיכך וכו'. ולהכי לא מתנייה בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה [*בפרק ד אבל רבי [יוסי] שנאה בפ"ה משנה ב דאיהו אינו שונה כאן בלשון לפיכך]. ועיין מה שכתבתי פרק ח דברכות משנה ד. ומשנתנו בזורע חוץ לכרם דאילו בתוך הכרם החמירו לאסור. כדתנן במ"ה בפרק דלקמן:
יכין
מלכת שלמה
5.
One who has planted a row of [at least] five vines: Bet Shammai says: these constitute a vineyard. But Bet Hillel says: they do not constitute a vineyard unless there are two rows. Consequently, one who says four cubits within the vineyard: Beth Shammai says: he has sanctified one row [of the vineyard, and created kilayim]. But Bet Hillel says: he has sanctified two rows.משנה ו
הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם, וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב, הֲרֵי זֶה כֶרֶם. שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בֵּינְתַיִם, אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע, אֵינוֹ כֶרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב:
ברטנורה
ואחת יוצאה זנב. כגון ג׳ גפנים נטועות בשורה אחת, ושתים בשורה שנייה כנגד שתים מן השלש:ואחת בינתים. שהשתים כנגד שתים והחמישית כנגד אוירן:ואחת באמצע. כגון גפן הנטועה וארבע גפנים לארבע רוחותיה:
תוסופות יום טוב
ואחת יוצאה זנב. פי' הר"ב שתים בשורה שניה כנגד שתים מן השלש כזה *? ואחת בינתים. והה' כנגד אוירן כצורה זו *? וכ"ה בפי' רש"י פ"ח דסוטה דף מג. ואחת באמצע. ארבעה גפנים לארבע רוחותיה ויהיה על זאת הצורה *? ולהרמב"ם אתת יוצאת זנב כצורה זו *? ואחת בינתים כזה*? ואחת באמצע כזו *? ואני שמעתי מפי זקן אחד מצפת תוב"ב שעל פי צורה של הרמב"ם באחת יוצאת זנב כן הם כל הכרמים שראה הוא בארץ ישראל:
עד שיהיו שתים וכו'. הא תו למה לי. ואפשר לי לומר דשתי צורות היינו אותה של הרמב"ם ואותה של הר"ב שתיהן ראוים להקרא בשם יוצאת זנב. ואחת מהן היא יותר ראויה. ואתא תנא בסיפא לאשמעינן דדוקא אותה היותר ראויה היא בכלל כרם ולא האחרת. ואילו לא חזר ושנה עליו עד שיהו וכו' הוה אמינא דשתי הצורות הוו כרם. והתנא סמך על שבימיו היה ידוע ומפורסם איזו היא הצורה היותר ראויה:
יכין
מלכת שלמה
6.
One who plants two [vines] opposite two [other vines], and one [other vine] forming a “tail” behold this is a vineyard. Two [vines] opposite two [other vines], and one [other vine] in between, or two opposite two, and one in the middle, these are not a vineyard until there are two opposite two with one [other] forming a tail.משנה ז
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת. גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם עֵרְסָן מִלְמַעְלָה, הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:
ברטנורה
שורה אחת בתוך שלו ושורה אחת בתוך של חבירו. ומיירי כגון ששורה אחת של שתי גפנים ושורה אחת של שלש. ואפילו רבי שמעון דאמר לקמן גבי המסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו לא קדש דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הכא מודה דמצטרפין לאסור הזרעים כיון דאיכא שלו ושל חבירו:ודרך היחיד ודרך הרבים. שאין אחד מהם רחב שמנה אמות, דברוחב שמנה אמות אמרינן בשלהי פרקין דאין מצטרפות:הרי אלו מצטרפות. להיות קרויין כרם וצריך להרחיק ארבע אמות:אם ערסן מלמעלה. שהעלה ראשי הגפנים על גבי הגדר ומתערבין אותם שבצד הגדר מזה עם אותם שבצד הגדר מזה. ועירסן הוא לשון איזה עריס דתנן לקמן בריש פרק ו׳, כלומר שעשה להן ערש:
תוסופות יום טוב
ודרך הרבים. לשון הר"ב שאין אחד מהם ח' אמות. וגם הרמב"ם בחיבורו פ"ז כתב כן ולא כמ"ש בפירושו ט"ז אמה. וז"ל הראב"ד לא ט"ז אמה כדרך הרבים [דתנן בפ"ב דפאה] אלא שהוא שביל הדרכים לרבים. ע"כ:
הרי אלו מצטרפות. כתב הר"ב ואפילו ר"ש דאמר לקמן [פ"ז מ"ד] וכו'. מודה [דמצטרפין] לאסור הזרעים. והיינו כשהזרעים הם שלו. [*ומ"ש הר"ב שלו ושל חבירו כן לשון הר"ש אבל היה ראוי יותר לכתוב שלו עם של חבירו]:
גבוה מעשרה טפחים. הרמב"ם בחבורו כתב גדר נמוך מעשרה מצטרפות ותו לא. דתידוק מיניה דאי גבוה עשרה אינן מצטרפות והדין עמו ממתניתין ג. והא דתנן גבוה מעשרה לרבותא דרבי יהודה אם ערסן וכו'. והרבה נמצאים כיוצא בזה וכתבתי קצתם במשנה ו פרק ד דביצה:
רבי יהודה אומר אם ערסן וכו'. עיין מ"ש בפרק דלקמן משנה ג:
יכין
מלכת שלמה
7.
One who has planted one row [of vines] on his own [land] and another row on his neighbor's [land], and there is a private road or a public road in the middle, or a fence lower than ten handbreadths, these [two rows] combine. If there is a fence higher than ten handbreadths they do not combine. Rabbi Judah says: If he intertwines them [the rows of vines] above [the fence] they do combine.משנה ח
הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הָיוּ שָׁלֹשׁ, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶן חֲכִינַאי, אֲפִלּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שֶׁאִלּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁמֹנֶה אַמּוֹת:
ברטנורה
הנוטע שתי שורות. של שתי שתי גפנים ואין בהן אחת יוצאה זנב:אם אין ביניהם שמונה אמות לא יביא זרע לשם. דמצטרפין להיות כרם, אבל רחוקים שמנה חוץ ממקום הגפנים אין מצטרפים והרי הן כגפן יחידית, ומרחיק ששה טפחים משורה זו וששה טפחים משורה זו וזורע ששה אמות שבאמצע:בין שורה לחברתה שש עשרה אמה. דכיון דאיכא שלש שורות הוו ככרם גדול והמקום שבין כל שתי שורות מהן נדון כדין קרחת הכרם שהוא שש עשרה אמה. אבל חרבה השורה האמצעית, לדברי תנא קמא לא בעינן ביניהם שיעור קרחה כיון דלא נשתייר כרם, ולא דמי לכרם בן ארבע וחמש שורות דכי חרבה האמצעית אכתי נשאר כרם הלכך בעי המקום המוקרח ט״ז אמה:רבי אליעזר בן יעקב אומר אפילו חרבה השורה האמצעית. מאחר שהיה כבר כרם אף עתה דין כרם יש לו וצריך ט״ז אמה:שאילו מתחלה נטען. כלומר שאם לא הגיעו לעולם לכלל כרם ולא היה נוטען מתחלה אלא שתי שורות לא היה צריך להיות ביניהן אלא שמנה אמות כדאמרינן לעיל, עכשיו שנטען שלש והגיעו לכלל כרם אע״פ שחרבה אמצעית ולא נשארו אלא שתים הרי הן ככרם שחרב באמצעיתו וצריך ט״ז אמה. ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
תוסופות יום טוב
אם אין ביניהם שמנה אמות לא יביא זרע לשם. כתב הר"ב דמצטרפין להיות כרם. דלעיל לענין חוצה לה והכא לענין תוכה. וזהו שאמרו בירושלמי אמר רבי אליעזר החמירו תוכה יותר מחוצה לה. וטעמא דריחוק שמנה אמות. דאין שדה פחות מארבעה אמות וכו'. כדלעיל בריש פרקין. והרמב"ם אע"ג דבפירושו כתב כפירוש הר"ב. בחבורו פרק ז' נראה מדבריו שמפרש שתי שורות של שלש שלש:
רבי אליעזר בן יעקב אומר וכו'. וכתבו הר"ב והרמב"ם דאין הלכה כמותו. וכתב בכ"מ ואע"ג דמשנתו קב ונקי איכא למימר דשאני הכא דמשום חנניא בן חכינאי קאמר לה ואפשר דליה לא ס"ל ועוד דקאמר בירושל' דרבי אליעזר בן יעקב ס"ל כב"ש דשורה אחת הוי כרם ע"כ. ובפרק ב מ"ט נמי אין הלכה כראב"י. והכא כת"ק נמי אין הלכה כמו שתראה בסוף פרקין:
יכין
מלכת שלמה
8.
One who has planted two rows [of vines] if there are not eight cubits between them, he may not bring seed there [in the space between the two rows]. If there are three [rows] if there are not between one row and its companion sixteen cubits he may not bring seed there. Rabbi Eliezer ben Jacob said in the name of Hananya ben Hakinai: even if the middle row was laid waste and there is not between one row and its companion row sixteen cubits, he may not bring seed there, but if he had planted them [two rows] at the outset, it is permitted [to sow between them] if they are eight cubits [apart].משנה ט
הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אֶחָד וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר, וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמֹנֶה שְׁמֹנֶה אַמּוֹת, מֻתָּר:
ברטנורה
הנוטע את כרמו ט״ז אמה. שכל שורה של גפנים רחוקה מחברתה ט״ז אמה:מותר להביא זרע לשם. ואין צריך להרחיק אלא ששה טפחים מן השורה, כעבודת גפן יחידית:צלמון. שם מקום:הופך שער שתי שורות. כרם גדול היה שכל שורה רחוקה מחברתה ט״ז אמה ולא היה רוצה לסכך גפנו ע״ג תבואתו, והיה מצרף השורות שתים שתים, וראשי הגפנים דהיינו השער של כל שתים ושתים הופך לצד אחד אלו כלפי אלו, ונשאר המקום פנוי מצד זה ומצד זה וזורע אלא שמניח ששה טפחים, ולשנה אחרת עושה להפך. שכך היה דרכם מקום שזורעים בו שנה אחת לשנה אחרת מניחים אותו בור בלא חרישה ובלא זריעה:אף הנוטע את כרמו על שמנה שמנה אמות מותר. קסברי כיון דרחוקות השורות שמנה אמות הוה ליה כגפן יחידית, ומניח סמוך לשורה ששה טפחים וזורע את השאר, ולא בעינן שש עשרה אמה אלא בכרם חרב אבל בנוטע מעיקרא כי מרחקי שמנה אמות דיו. וכן הלכה:
תוסופות יום טוב
שער. עיין בפרק ב דפאה משנה ג מ"ש שם:
וזורע את הניר. כ' הר"ב שכך היה דרכם וכו'. כלומר ולא משום איסור וכ"כ הר"ש. ורבי יהודה אתא לסיועי לת"ק. וכ"כ הרשב"ם בפרק הספינה דפ"ב ע"ב:
רבי מאיר ורבי שמעון וכו'. וכתב הר"ב וכן הרמב"ם שכך הלכה. דהכי אמר רב בירושלמי. ועיין מ"ש בר"פ דלקמן. ובסוף מ"ה. ומ"ש במשנה ד דפרק הספינה. והרמב"ם בחבורו פרק ז' כתב תוכו מותר להביא זרע בהרחקת ששה טפחים לכל שורה אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים ע"כ. והשיג עליו הראב"ד ואמר שלא מצא לו עיקר בירוש' ואם מפני מראית העין כ"ש בתוכו. והכ"מ אע"פ שהליץ בעדו ואמר שמבחוץ אינו ניכר כמו בתוכו מ"מ כתב שצ"ע מנין לו לחלק. ולעניות דעתי נראה שמן הירושלמי למד כן דאמר רבי זעירא תוכו שמנה חוצה לו שש עשרה. ומאי שש עשרה דקאמר. אלא כלומר דין שש עשרה. דדוקא תוכו יש לו דין שמנה ואינו מרחיק אלא ששה טפחים אבל חוצה לו יש לו דין שש עשרה דקרחת הכרם שמרחיק ד"א וזורע:
יכין
מלכת שלמה