First Seder Mishnayos Program 7/1/2024




Mishnah

משנה א
פָּרַת חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, קִבֵּל וְהִזָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. וְשֶׁלֹּא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, פְּסוּלָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַכְשִׁיר. וְשֶׁלֹּא בְכֹהֵן גָּדוֹל, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וּמְחֻסַּר בְּגָדִים, פְּסוּלָה. וּבִכְלֵי לָבָן הָיְתָה נַעֲשֵׂית:
ברטנורה פרת חטאת. שלא לשמה פסולה. דאמר קרא חטאת היא, ומדקרייה רחמנא חטאת למדנו שהיא טעונה שחיטה לשמה כחטאת:ורבי אליעזר מכשיר. הואיל והיא נשחטת בחוץ. ואין הלכה כר׳ אליעזר:ושלא רחוץ ידים ורגלים פסולה. דחטאת קרייה רחמנא. ולהכי נקט רחוץ ידים ורגלים ולא תנא קידש, דלא שנא קידש בפנים או בחוץ, בין בכלי שרת בין בכלי חול יוצא:ור׳ אליעזר מכשיר. דבבואם אל אהל מועד וגו׳ או בגשתם אל המזבח ירחצו כתיב. ואין הלכה כר״א:שלא בכהן גדול פסולה. דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר, אותה אל אלעזר, ואין שאר הפרות נעשות אלא בכהן גדול:ור׳ יהודה מכשיר. דדריש, אותה בסגן, ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. והלכה כר׳ יהודה:ובבגדי לבן היא נעשית. דכתיב גבי פרה והיתה לבני ישראל ולגר הגר בתוכם לחוקת עולם, וביום הכפורים כתיב (ויקרא ט״ז:ל״ד) והיתה זאת לכם לחוקת עולם, מה עבודת יום הכפורים בבגדי לבן, אף מעשה פרה בבגדי לבן:
תוסופות יום טוב ששחטה שלא לשמה. פי' הר"ב דאמר קרא חטאת היא ומדקרייה רחמנא חטאת כו'. אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה. כדדרשינן בפ"ק דזבחים [דף ו']. ובפ"ק דמנחות [דף ד'] היא לשמה כשרה כשאר חטאת. דלא דמי. דהכא לא כתיב היא בשחיטה ובהזאה. הר"ש: או לשמה ושלא לשמה. ע' בפי' הר"ב בפ"ק דזבחים. ומ"ש שם בס"ד ועיין לקמן מ"ג: ושלא רחוץ ידים ורגלים. כתב הר"ב להכי נקט רחוץ כו'. ולא קתני קדש דל"ש קדש בפנים או בחוץ כו' יוצא. ולא ידעתי מקום לדיוק זה דהא בקדוש בפנים קתני נמי הכי שלא רחוץ ברפ"ב דזבחים. וכן נמי הדין שהוליד. פלוגתא דאמוראי היא בפ"ב דזבחים דף כ' פרה ר"ח בר יוסף אמר מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ר' יוחנן אמר אפי' בחוץ ואפילו בכלי חול ואפילו במקידה של חרס ואי איתא לדיוקי דהר"ב אמאי לא מותבינן מינה לר"ח בר יוסף. ולפחות תסייעיה לר' יוחנן. אלא לאו דיוקא הוא כלל. דהא אף בקדוש שאינו אלא בפנים. קתני נמי שלא רחוץ כו'. ומ"מ זה שפסק הר"ב כר' יוחנן מסתבר כוותיה. משום דרבי יוחנן מרא דגמ' טפי וכך פסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות פרה סי' ט"ו ובגמ' אדר"י אי הכי למה לי דמקדש. ומשני כעין עבודה. ולא ידענא טעמא דהתיר במקדה של חרס. דאמאי יגרע כלי זה שלא יהיה מכלי אבנים כשאר כל הכלים והרי כל כלי תשמישיו היו כל ז' הימים בכלי אבנים כמ"ש הר"ב בר"פ דלעיל. ודוחק לדמותו למקלות שחובטין בו *[דס"פ דלעיל. דההיא [לאחר] שרפתה. ועיין בפ' דלקמן מ"ד וה' וצ"ע]: ור"י מכשיר. כתב הר"ב והלכה כר"י כבר כתבתי בזה בפ' דלעיל משנה ח': ומחוסר בגדים פסולה. כדתני בספרי. ולקח אלעזר הכהן מדמה. הכהן בכהונו. הר"ש: ובבגדי לבן היתה נעשית. כתב הר"ב דכתיב גבי פרה כו' ובי"ה כתיב כו'. ואמנם הם ד' כלים (ג"כ) אשר היה לובש (כל) כהן הדיוט לעבודה. ול' התוספתא מצותה בד' בגדי לבן של כהן הדיוט (כתונת מכנסים אבנט ומגבעת) ואם עשאה בבגדי זהב או בבגדי לבן חול פסולה. דמחמיר הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
1.
If a hatat cow was slaughtered not for its own name, or if its blood was received or sprinkled not for its own name, or if this was done for its own name and for some other name, or for some other name and for its name, it is invalid. Rabbi Eliezer rules it valid. If [the service] was performed by one whose hands or feet were unwashed, it is invalid. Rabbi Eliezer rules that it is valid. If it was performed by one who was not the high priest, it is invalid. Rabbi Judah rules that it is valid. If it was performed by one who was not wearing all the prescribed garments, it is invalid. And in white garments it was to be prepared.

משנה ב
שְׂרָפָהּ חוּץ מִגִּתָּהּ, אוֹ בִשְׁתֵּי גִתּוֹת, אוֹ שֶׁשָּׂרַף שְׁתַּיִם בְּגַת אַחַת, פְּסוּלָה. הִזָּה וְלֹא כִוֵּן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, פְּסוּלָה. הִזָּה מִשִּׁשִּׁית שְׁבִיעִית, חָזַר וְהִזָּה שְׁבִיעִית, פְּסוּלָה. מִשְּׁבִיעִית שְׁמִינִית וְחָזַר וְהִזָּה שְׁמִינִית, כְּשֵׁרָה:
ברטנורה חוץ מגיתה. מקום היו עושים לשריפתה כמין גת כנגד פתחו של היכל, ואם שחטה שלא כנגד פתחו של היכל פסולה:או בשתי גיתות. כגון שחילקה לשתים ושרף חציה בגת זו וחציה בגת זו:או ששרף שתים בגת אחת. אע״פ שהוציא כל אחת בפני עצמה מיפסלן מחמת מלאכה, שזו פוסלת את זו. אבל בזו אחר זו, כשרה:ולא כוון כנגד הפתח פסולה. דאל נוכח פני אהל מועד כתיב:מששית שביעית. דשבע פעמים כתיב, כסדרן, והוא מנה שביעית קודם ששית, וחזר והזה שביעית, פסולה, דבעינן שיקרא לששית ששית ולשביעית שביעית. אבל משביעית שמינית, כשרה, דאין שמינית בהזאות של פרה וזה טעה בדבור דעלמא:וחזר והזה שמינית. לאו דוקא, דבכל ענין כשרה, בין חזר והזה בין לא חזר והזה. ואגב רישא נקטיה. אי נמי הא קמשמע לן דאע״ג דהוסיף בהזאות לא פסל, דמכי גמרינהו לשבע הזאות נגמרה מצותה, ותו לא חיישינן למה שהוא מוסיף:
תוסופות יום טוב חוץ מגתה. כתב הר"ב מקום היו עושין לשרפתה כמין גת. עמ"ש בזה פ' דלעיל מ"י. ומ"ש ואם שחטה חוץ שלא כנגד ההיכל פסולה בפי"ד דזבחים ד' קי"ג שנא' ושחט והזה. מה הזאתה כנגד הפתח דמפרש בה אל נכח וגו' אף שחיטה כנגד הפתח. ויש לתמוה דאנן כי תנן שרפה תנן. וה"ל לפרש ואם שרפה חוץ מגתה וילפינן לה נמי התם בגמרא מדכתיב ושרף והזה. ופירש"י בתר והזה סמוך ושרף ע"כ. אבל כבר כתבתי בזה בשם התוס' שם בזבחים (רפי"ד): וחזר והזה שמינית כשרה ותימא דלפסלה מחמת מלאכה כדתנן בס"פ אבל בתוספתא והביאה הר"ש דדוקא אם כהן אחר הוא שחזר והזה אבל הכהן השורף אותה אם הוסיף פסלה מחמת מלאכה שאינה צריכה בשעת שרפתה. ופסק כך הרמב"ם בפ"ד מה"פ (הלכה ז'):
יכין מלכת שלמה
2.
If it was burnt outside its pit, or in two pits, or if two cows were burnt in the same pit, it is invalid. If [the blood] was sprinkled but not in the direction of the entrance of the Holy of Holies, it is invalid. If he made the seventh sprinkling out of the sixth and then sprinkled again a seventh time, it is invalid. If he sprinkled an eighth time out of the seventh and then sprinkled again an eighth time, it is valid.

משנה ג
שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְעֵצִים, אוֹ בְכָל עֵצִים, אֲפִלּוּ בְקַשׁ אוֹ בִגְבָבָה, כְּשֵׁרָה. הִפְשִׁיטָהּ וְנִתְּחָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁחָטָהּ עַל מְנָת לֶאֱכֹל מִבְּשָׂרָהּ וְלִשְׁתּוֹת מִדָּמָהּ, כְּשֵׁרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֵין מַחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַּפָּרָה:
ברטנורה שרפה שלא בעצים. שהצית האור בגופה של פרה:כשרה. שלא נכתב בתורה עצים, אלא ושרף סתם:או בכל העצים. שלא שרפה בארזים ארונים וברושים ועצי תאנה השנויים בפרקין דלעיל:הפשיטה ונתחה כשרה. דאת עורה ואת בשרה כתיב, בין בהפשט וניתוח בין במחובר:על מנת לאכול מבשרה או לשתות מדמה כשרה. דוקא לאכול ולשתות הוא דמכשיר תנא קמא, דבכל הקרבנות נמי כי האי גוונא כשר, כדתנן בפרק כל הפסולים [זבחים לה] חשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול, כשר, כגון מאכילת מזבח לאדם. אבל חשב על מנת להזות מדמה למחר, פסל תנא קמא, דחטאת קרייה רחמנא. ור׳ אליעזר סבר דאין מחשבה פוסלת בפרה כלל, אפילו בהזאות. ואזדא לטעמיה דבשלא לשמה מכשיר בריש פירקין, שאין לה דין מדיני קדשים, הואיל והיא נעשית בחוץ. ואין הלכה כרבי אליעזר:
תוסופות יום טוב ע"מ לאכול מבשרה כו' כשרה. כן הוא בספרים אחרים. וכן העתיק הרב רבינו שמשון. והר"ב. וכן הוא בנוסחת מהר"ם. והא דכתיב בדברי הרמב"ם בפירושו אשר חייב שנפסול אותה כו'. בנא"י נכתב ואשר חייב שנכשיר אותה כו'. ומדנפשיה נמי מוכרח דזיל בתר טעמא. שכתב לפי שלא נאמר בה לריח ניחוח. ובחבורו פ"ד מה"פ העתיק כשרה וכתב ג"כ זה הטעם. ומהר"ר וואלף וורמיי"זא תמה על הטעם. דא"כ בכל הקרבנות שנאמר בהם ריח ניחוח היה מן הדין שיפסלו בכך. ואינו כן. כמ"ש הר"ש ומהר"ם והר"ב. ולי נראה. דל"ק דהרמב"ם ה"ק דבפרה אין שום צד לסברא לפסול במחשבה לאכול ואפילו לחכמים דשאר מחשבות פוסלות בה. שאני מידי דמיכל דבדידיה לא נאמר ריח ניחוח. ולפיכך אין מקום לומר שמחשבה פוסלת בהן: רבי אליעזר אומר אין מחשבה פוסלת. פי' הר"ב אפילו בהזאות. כגון שוחט על מנת להזות מדמה למחר. הר"ש. דאי בהזאה גופה. הא תנא לעיל ריש פירקין. אבל מעבודה לעבודה לא שמענו. אעפ"י שלפירושו במשנה ב' פרק ה' דפסחים. שמעינן מבבות דריש פירקין הא בזבחים ומנחות לא פי' כן. וכאותה סוגיא איכא לפרושי נמי הכא. ומה מאד נדחק הכ"מ בפי' ר' אליעזר דהכא בפרק ד' מה"פ. ובלי ספק דאשתמיטתיה פירוש הר"ש והר"ב:
יכין מלכת שלמה
3.
If he burned it without wood, or with any kind of wood, and even if only with straw or stubble, it is valid. If he flayed it and cut up, it is valid. If he slaughtered it with the intention of eating its flesh or drinking its blood, it is valid. Rabbi Eliezer rules: no intention can invalidate the red cow.

משנה ד
כָּל הָעֲסוּקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף, מְטַמְּאִין בְּגָדִים, וּפוֹסְלִים אוֹתָהּ בִּמְלָאכָה. אֵרַע בָּהּ פְּסוּל בִּשְׁחִיטָתָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. אֵרַע בָּהּ בְּהַזָּיָתָהּ, כֹּל הָעוֹסֵק בָּהּ לִפְנֵי פְסוּלָהּ, מְטַמְּאָה בְגָדִים. לְאַחַר פְּסוּלָהּ, אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְגָדִים. נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ. לְעוֹלָם מוֹעֲלִים בָּהּ, וּמַרְבִּין לָהּ עֵצִים, וּמַעֲשֶׂיהָ בַיּוֹם, וּבְכֹהֵן, הַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בָּהּ, עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְהַמְּלָאכָה פוֹסֶלֶת בַּמַּיִם, עַד שֶׁיַּטִּילוּ אֶת הָאֵפֶר:
ברטנורה כל העסוקין בפרה אדומה, באחת מכל עבודותיה, בין בתחילה בין באמצע בין בסוף: מטמאין בגדים. דכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכיבס בגדיו הכהן, ובשריפתה כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו, ואם המשליך את האזוב מטמא בגיים, השורף לא כל שכן, אלא בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחילה ועד סוף שיהיו טעונים כבוס בגדים:ופוסלים אותה במלאכה. דכתיב ושחט אותה, ולא שיעשה מלאכה אחרת עמה בשעת שחיטתה. וכן בשריפתה כתיב [ושרף את הפרה] ולא שיעשה מלאכה אחרת עם שריפתה, למדנו שמלאכה פוסלת בה משעת שחיטה עד שתיעשה אפר:אירע בה פסול בשחיטתה. לא שנתנבלה בשחיטה, דא״כ מטמאה בגדים משום נבילה, אלא פסול מחמת מלאכה, דומיא דאירע בה פסול בהזאתה:אינה מטמאה בגדים. דכיון דשחיטתה בפסול, אם כן לא נעשה בה עדיין לשם פרה כלום בכשרות. אבל אירע בה פסול בהזאה, כבר נעשית השחיטה בהכשר:לעולם מועלין בה. הנהנה ממנה בין לפני שריפתה בין לאחר שריפתה, חייב קרבן מעילה, עד שתיעשה אפר. אבל לאחר שנעשית אפר, אין באפר משום מעילה, דכתיב חטאת היא. חטאת, מלמד שמועלין בה. היא, בה מועלין, באפרה אין מועלין:ומרבין לה עצים. נמי דוקא עד שתיעשה אפר:ומעשיה ביום. בתוספתא מפרש, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש. שיכולים לאסוף אפר הפרה בלילה, ולשאוב המים מן הבאר והוא הנקרא מילוי, ולשים בתוכה האפר והוא הנקרא קידוש, כל זה מותר לעשות בלילה. וכל מעשה פרה, בכהן, חוץ מאסיפת אפרה והמילוי והקידוש וההזאה, שהם כשרים בזר. אסיפת אפרה, דכתיב ואסף איש טהור, מלמד שאסיפת האפר כשרה בכל אדם. ובהזאה הוא אומר והזה הטהור על הטמא, בין שהוא כהן בין שאינו כהן:והמלאכה פוסלת במים. דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה [חטאת היא], מה חטאת נפסלת במלאכה כדכתבינן לעיל, כך המים נפסלים במלאכה משעת המילוי:עד שיטילו את האפר. שמטילים במים מאפר הפרה כשיעור שתיראה האפר במים ומהם מזין על הטמא, ואם לאחר שהטילו האפר במים עשה מלאכה אחרת עמה בשעת הזאת, לא פסל:
תוסופות יום טוב כל העסוקים בפרה כו'. פי' הר"ב דכתיב והשליך וכו' ואם המשליך כו' ומסיים הר"ש וכיבוס בגדים דכתיב גבי אוסף. דריש לה בספרי. *[והא דתנן עסוקים. כן הוא בכל הגירסאות שראיתי. ובפירושים ג"כ. ואף בחולין פ"ב דף כ"ט מייתי לה הכי. ולכך לא שלחתי יד להגיה העוסקים. *ואע"ג דבספרי פ' חקת ובגמרא איתא העוסקים. אך הר"ש העתיק ג"כ העסוקים]: ופוסלים אותה במלאכה. פי' הר"ב דכתיב ושחט אותה וכו' למדנו שמלאכה פוסלת כו' ומהיכן למדנו עד שתעשה אפר. אבל לשון ברייתא דספרי והביאה הר"ש. הא עד שלא יאמר יש לי בדין. אם פוסלת בשחיטתה. לא תפסול בשרפתה. אלא בא הכתוב ולמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתיעשה אפר *[והא דדרשינן הכא אותה. אע"ג דמפקינן לה לדרשא אחריתי בפ' דלעיל משנה ז' י"ל דתרתי במשמע]: אינה מטמאה בגדים. לשון הר"ב דכיון דשחיטתה בפסול א"כ לא נעשה בה עדיין כלום בכשרות כו' ואפילו ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף. *[שהכל קרוי שחיטה. אפ"ה לא אמרינן שקודם הפסול מטמאה בגדים. דהא דישנה כו'] היינו בשחיטה כשרה. אבל בשחיטה פסולה אגלאי מלתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל. אבל בהזאות כבר נעשה השחיטה בכשרות. הכי איתא בגמ' פ"ב דחולין דף כ"ט: נמצא חומרה קול'. מה שהחמרנו לפסלה משום מלאכה. היא קולה. דמעתה ואילך אינה מטמאה בגדים. מהר"ם: לעולם מועלין בה. פי' הר"ב עד שתעשה אפר דכתיב חטאת היא וכו' ברייתא בספ"ד דמנחות דף נ"א. וכתבו התוס' חטאת מלמד שמועלין בה. תימא תיפוק לי' דקדשי ב"ה היא (דמועלין בהן כדתנן בפ"ג [משנה ה] ורפ"ד דמעילה) וי"ל דאיצטריך למועל אחר מועל. דאינו אלא בבהמה וכלי שרת בלבד. ע"כ. כלומר בבהמה קדשי מזבח ולא דבדק הבית. כמו שפי' הר"ב שם פרק ה' משנה ג'. ולי נראה דקושיתם מעיקרא לאו קושיא דודאי דחטאת איצטריך קרא לשאר מילי כדדרשינן בריש פרקין. אלא מדהיא כתב למעוטי אפרה קאמר נמי דבכלל חטאת שיהו מועלין בה והיא אתא למעוטי אפרה. עוד כתבו התוספות. [שם דף נ"ב ד"ה אין מועלין] היא. בה מועלין. באפרה אין מועלין. תימא תיפוק לי דאפר הקדש מותר. כדאיתא בסוף תמורה [ושם כתבו הר"ב] וי"ל דשאני הכא דכל מצותה לשרפה עומד. ועוד נראה דטעמא דהתם משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו. אבל הכא אכתי לא אתעביד. ע"כ: ומרבין לה עצים. עיין מה שכתבתי בזה בפרק דלעיל משנה י"א. ובכהן. כתב הר"ב חוץ מאסיפת אפרה והמלאוי והקדוש כו' ולא פי' במלאוי וקדוש מנלן. ובפ"ד דיומא דף מ"ג ומייתי לה הר"ב בפרק דלקמן משנה ד' דרש ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. הנך דאכשרי לך באסיפה. אכשרי לך בקדוש. פירש"י שאחר אסיפה כתיב ולקחו. אותם שנאמרו באסיפה. ע"כ. ומילוי נמי כתיב בההוא קרא ונתן עליו מים חיים אל כלי ומאל כלי דרש שיתן המים בכלי תחלה והיינו המלוי: עד שיטילו את האפר. בספרי או יכול (אפי') קדשו ת"ל למי נדה. כבר הן מי נדה. ר"ל שהן יפסלו במלאכה כל עוד [שיחשוב בהן להיות] מי נדה. אמנם אם שבו מי נדה. הנה לא יפסלו במלאכה. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב ואם לאחר כו' עשה כו' עמה בשעת הזאתה. ל' הרמב"ם כך הוא אם השליך בה האפר כו' הנה לא יפסל בעשיית מלאכה ולא בשעת הזאה וכו': שיטילו את האפר. לשון הר"ב שמטילין במים מאפר הפרה. כלומר דמים ברישא בכלי. וקרא דונתן עליו מים חיים. פירשו הר"ב בפ"ק דתמורה משנה ה'. ועיין מ"ש שם בס"ד (ד"ה אין מי חטאת):
יכין מלכת שלמה
4.
All who are occupied with the preparation of the [red] cow from the beginning until the end, defile their clothing, and they also render it invalid by [doing other] work. If some invalidity occurred while it was being slaughtered, it does not defile clothing. If it occurred while the blood was being sprinkled, for all who were occupied with it before the invalidity occurred, it defiles their clothing, but for those who were occupied with it after it had become invalid it does not defile their clothing unclean. Thus it follows that the stringency turns into a leniency. It is always subject to the rules of trespassing. Wood may be added to the fire. The service must be performed by day and by a priest. Work renders it invalid. [All of this is only] until it becomes ashes And work causes the water to be invalid until the ashes are put into it.

טהורות פרה פרק ד
Tahoros Parah Chapter 4