רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
קדשים
תמורה
פרק ה
א ב ג ד ה ו ז
Kodshim
Temurah
Chapter 5
1 2 3 4 5 6 7
  א ב ג ד ה ו
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6

Mishnah

משנה א
כֵּיצַד מַעֲרִימִים עַל הַבְּכוֹר. מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, אוֹמֵר, מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ, אִם זָכָר, עוֹלָה, יָלְדָה זָכָר, יִקְרַב עוֹלָה. וְאִם נְקֵבָה, זִבְחֵי שְׁלָמִים, יָלְדָה נְקֵבָה, תִּקְרַב שְׁלָמִים. אִם זָכָר עוֹלָה, אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה, וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים:
ברטנורה כיצד מערימין על הבכור. להפקיעו מכהן ולהקריבו לחובתו:ילדה זכר יקרב עולה. דבכור לא קדיש אלא מרחם, וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתא, תו לא חיילא עליה קדושת בכורה:ואם נקבה זבחי שלמים. לאו במבכרת מיירי, דאין הנקבה קדושה בבכורה דבעי לאערומי עלה. אלא בבהמת קדשים, דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה, דולד חטאת למיתה אזיל, ישנהו לקדושה אחרת. [וקמשמע לן] ולדות קדשים בהוייתן קדושים ולא במעי אמן, וכיון דעדיין לא קדשו קדושת אמן, מצי לארכובי עלייהו קדושה אחריתי, דלכי מתיליד לא הוי חטאת:
תוסופות יום טוב כיצד מערימין על הבכור כו'. דאי אתה מקדישו קדושת מזבח. כדתנן ספ"ח דערכין. מערימין. תחבולות ההיתר תקרא ערמה ושאינו להיתר תקרא מרמה. הרמב"ם. אע"פ שנמצא מרמה אצל [יעקב ו] בני יעקב. ית"א בחוכמא. וכמו כן תמצא להרגו בערמה. אלא ל' תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמ"ש במשנה א' פי"א דחולין: מבכרת שהיתה מעוברת כו'. שכן אמרו בספרא [ומייתי לה נמי בגמ' דף כ"ה.] אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש אותו. מי שיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן. הרמב"ם בפירושו: אם זכר עולה. מפרש בגמרא דדוקא עולה דלא נחתיה מקדושתיה. אבל שלמים לא. דנחתיה ליה מקדושתיה שיהנה בו. הרמב"ם פרק ד' מה"ת: ואם נקבה זבחי שלמים. פירש הר"ב דמיירי בבהמת קדשים ובהו נמי תנן במ"ג פרק בתרא. דאין משנין מקדושה לקדושה. והכא דלמיתה אזיל. רשאי לשנותו אף לשלמים. ועמ"ש בשם התוס' בריש מ"ג ומה שהגהתי בלשון הר"ב וקמ"ל במקום וקיי"ל. מל' רש"י העתקתיו. דהא לקמן פסקינן דלא כמ"ד בהוייתן הם קדושין וגם בנא"י מפי' הרמב"ם כתוב וזה המאמר דחוי שהוא ע"ד האומר שולד קדשים אינן מתקדשים אלא בשעת לידתן וכו': אם זכר עולה. אע"ג דיכול לעשותו שלמים אורחא דמלתא נקט שכשיש לו שתי בהמות וא' מהן ראוי לעולה עושהו עולה כיון שיש לו ג"כ אחרת לשלמים:
יכין מלכת שלמה
1.
How can we act deceptively with regard to the first-born?He says in respect of a pregnant animal which was giving birth for the first time: if what is in the inside of this [animal] is a male, let it be an olah. If it then gave birth to a male, it is offered as an olah. [If he said:] if it is a female, let it be a shelamim, then if it gave birth to a female, it is offered as a shelamim. [If he said:] if it is a male, let it be an olah, and if a female [let it be] a shelamim, then if it gave birth to a male and a female, the male is offered as an olah and the female is offered as a shelamim.
משנה ב
יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, אַחַד מֵהֶן יִקְרַב עוֹלָה, וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּבֵי עוֹלָה, וְדָמָיו חֻלִּין. יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב שְׁלָמִים, וְהַשְּׁנִיָּה תִּמָּכֵר לְחַיָּבֵי שְׁלָמִים, וְדָמֶיהָ חֻלִּין. יָלְדָה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן:
ברטנורה ילדה שני זכרים. בבהמת חולין מיירי. דאי בבהמת קדשים, היאך דאקדישה עולה להוי עולה, ואידך קאי בקדושתה דאמיה. אלא ודאי בבהמת חולין, ולפיכך האי דלא קדיש דמיו חולין. ומיהו על שניהם חלה קדושת עולה, דהא אמר אם זכר עולה, ומשום דאיהו לא נדר אלא חדא, הלכך יקרב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין:אין קדושה חלה עליהן. דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא ממעי אמן, וכיון דהנך ביציאתן מן הרחם אינן ראויין להקרבה, לא קדשי. וחכמים פליגי על רבן שמעון בן גמליאל וסברי דולדות קדשים בקדושת אמן קיימי. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
תוסופות יום טוב ילדה שני זכרים כו'. כתב הר"ב בבהמת חולין מיירי וכו'. גמ'. וכתבו התוס' [ד"ה כיצד] דה"מ לאוקמי *מציעתא נמי בבהמת חולין אלא דבעי לאוקמא אכיצד מערימין אע"ג דהשתא רישא במבכרת דתולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. ע"כ. ועיין לקמן: ילדה טומטום ואנדרוגינוס כו'. על בהמת קדשים חוזר. הרמב"ם. ולא רצה להפסיק במחלוקת. לכך לא שנאו לעיל: אין קדושה חלה עליהן. מסקי התום' דלמאי דמפרשי בסוף פ"ו דבכורות. דטומטום ספיקא. י"ל דה"נ קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין קדושה [חלה] . היינו קדושת הפה. דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית. כדאיתא במשנה ב' פ"ט דב"ב ועמ"ש שם. ומ"ש הר"ב דחכמים פליגי כו'. וסברי דולדות. בקדושת אמן קיימי. דהכי מסיים בברייתא דלעיל אבל מקדיש בבטן. יכול אף ולדי כל הקדשים ת"ל אך בכור אך חלק. ש"מ דס"ל ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים [*ועמ"ש בפ"ז משנה א' [ד"ה] ולדן כו']. ומ"ש ואין הלכה כרשב"ג עיין מ"ש בפ'"ח דעירובין [משנה ז'] .
יכין מלכת שלמה
2.
If it gave birth to two males, one of them shall be offered as an olah and the second shall be sold to persons obligated to bring an olah and its money becomes hullin. If it gave birth to two females, one of them is offered as a shelamim and the second is sold to persons obligated to bring shelamim and the money becomes hullin. If [the animal] gave birth to a tumtum or a hermaphrodite, Rabban Shimon ben Gamaliel says: no holiness attaches to them.
משנה ג
הָאוֹמֵר, וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה וְהִיא שְׁלָמִים, דְּבָרָיו קַיָּמִים. הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת, דְּבָרָיו קַיָּמִים. וְאִם מִשֶּׁאָמַר הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים, נִמְלַךְ וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים:
ברטנורה האומר. על ולדה של בהמה מעוברת:ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין. שהרי קדושת הולד קדמה. אבל אמר היא שלמים ברישא, לה ולכל דאית בה אקדשה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר ואמר ולדה עולה, הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהוייתן ובמעי אמן, דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן, הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה, אלא מקדושת אמיה קא קדיש. אבל במקדיש מעוברת, חשיב עובר לקבולי קדושה. ור׳ מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון: אם לכך נתכוין מתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת:דבריו קיימין. דאף בגמר דבריו אדם נתפס:נמלך ואמר ולדה עולה. אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור ואמר ולדה עולה, לא אמר כלום, הואיל ובשעה שהקדיש אמו לשלמים לא נתכוין שיהיה הולד עולה. משום דקיימא לן כל תוך כדי דבור כדבור דמי, חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש, דהנך ששה אין החזרה מועלת בהן אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב היא שלמים וולדה עולה הרי זו ולד שלמים. כתב הר"ב והכא לא שייך בהווייתן ובמעי אמן [וכן הלשון ברש"י ותוס' וכלומר ענין הווייתן ובמעי אמן] דכי אמרי' כו' ה"מ בהקדישה ולבסוף נתעברה. וכפירש"י. וכתבו התוס' [ד"ה היא]. דא"כ הא דאמר לעיל. ואם נקבה זבחי שלמים. ואוקימנא ליה בבהמת קדשים צ"ל דמיירי בהקדישה ואח"כ נתעברה: גם לך. שנתייעץ. הרמב"ם. דתרגום איעצך אמלכינך:
יכין מלכת שלמה
3.
If one says: “The offspring of this [pregnant animal] shall be an olah and it [the animal itself] shall be a shelamim,” his words stand. But if he says [first]: “It [the animal] shall be a shelamim” [and then], “and its offspring shall be an olah,” [its offspring] is regarded as the offspring of an shelamim, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: if he intended [to say] this at first, since it is impossible to mention both kinds [of sacrifices] simultaneously, his words stand; but if after he already said [intentionally]: this shall be a shelamim, and then he changed his mind and says: its offspring shall be an olah, [its offspring] is regarded as the offspring of a shelamim.
משנה ד
הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה וּתְמוּרַת שְׁלָמִים, הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם מִשֶּׁאָמַר תְּמוּרַת עוֹלָה, נִמְלַךְ וְאָמַר, תְּמוּרַת שְׁלָמִים, הֲרֵי זוֹ תְמוּרַת עוֹלָה:
ברטנורה תמורת עולה תמורת שלמים. גרסינן, ולא גרסינן ותמורת שלמים:הרי זו תמורת עולה. דתפוס לשון ראשון:דבריו קיימין. וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים. והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה אתרווייהו, משום דסבר אי אמינא תמורת עולה ושלמים תהיה קדושה ולא קריבה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים שהיא קדושה ואינה קריבה, וטעה בהכי וסבר אימר תמורה אכל חד וחד כי היכי דתהוי קדושה גמורה ליקרב, הלכך אע״ג דאמר כי האי לישנא, לתרווייהו אכוין, ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ובהכי עסקינן כגון שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן. והלכה כר׳ יוסי:
תוסופות יום טוב דבריו קיימים. פירש הר"ב והאי דלא קאמר תמורת עולה ושלמים וכו'. וטעה בהכי. כלומר דכי נמי אמר תמורת עולה ושלמים הוה דינא הכי. ובפי' הרמב"ם כפי נוסח א"י. אילו אמר הרי זו תמורת עולה ושלמים לדברי ר"מ דבריו קיימין. ובחבורו ספ"ב מה"ת לא התנה באומר תמורת עולה ושלמים שיהא צריך שיתכוין מתחלה לכך. ומ"ש הר"ב קדושה ולא קריבה [* ותרע' עד שתסתאב כו'. ודוקא נקט הר"ב עולה ושלמים. דאי אמר חציה חטאת דינא דתמות] כמ"ש בפי' הרמב"ם. ובנא"י והיה האומר חייב חטאת. ונימוקו עמו. דאילו לא היה חייב חטאת אפילו כי אמר זו לחטאת בלבד אינה קדושה כדמוכח ספ"ב דחולין: דבריו קיימין. עמ"ש בזה בפ"ח דב"מ מ"ח ובמ"ג פ"ז דב"ב:
יכין מלכת שלמה
4.
[If one says:] “Behold, this animal shall be the substitute of an olah and the substitute of a shelamim,” it is the substitute of an olah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose says: if he originally intended this, since it is impossible to mention both names [of sacrifices] simultaneously, his words stand. But if after he had already said: “This shall be the substitute of an olah,” he changed his mind and then said: “The substitute of a shelamim,” it is the substitute of an olah.
משנה ה
הֲרֵי זוֹ תַחַת זוֹ, תְּמוּרַת זוֹ, חֲלוּפַת זוֹ, הֲרֵי זוֹ תְמוּרָה. זוֹ מְחֻלֶּלֶת עַל זוֹ, אֵינוֹ תְמוּרָה. וְאִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם, יוֹצֵא לְחֻלִּין וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים:
ברטנורה תחת זו חליפת זו תמורת זו. כולן לשון תמורה הן:מחוללת. לשון חילול הוא. ולא אמר כלום, שאין בהמת קודש תמימה יוצאה לחולין:ואם היה הקדש בעל מום יצא לחולין. אע״פ שאינו שוה כמו ההקדש בעל מום. דדבר תורה אפילו הקדש שוה מאה מנה שחללו על שוה פרוטה, מחולל. ואע״פ שיצא לחולין מן התורה, צריך לעשות דמים מדרבנן, כלומר, להשלים הדמים שלא יתאנה ההקדש. אבל מן התורה אין אונאה להקדש, דכתיב (ויקרא כ״ה:י״ד) אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש:
תוסופות יום טוב
יכין מלכת שלמה
5.
[If one says:] “Behold this [animal] is tahat [instead of] this,” [or] “Behold this is temurat [a substitute] this,” [or] “Behold this is halufat [in place of] this,” [each of these] is a substitute. [If however one says:] “This shall be redeemed for this,” it is not the case of a [valid] substitute. And if the dedicated animal was blemished, it becomes hullin and he is required to make up [the hullin] to the value [of the dedicated animal].
משנה ו
הֲרֵי זוֹ תַחַת חַטָּאת, וְתַחַת עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. תַּחַת חַטָּאת זוֹ, וְתַחַת עוֹלָה זוֹ, תַּחַת חַטָּאת וְתַחַת עוֹלָה שֶׁיֶּשׁ לִי בְתוֹךְ הַבָּיִת, הָיָה לוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. אִם אָמַר עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה, וְעַל בַּעֲלַת מוּם, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה, לֹא אָמַר כְּלוּם. הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה, יִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִדְמֵיהֶם עוֹלָה:
ברטנורה תחת חטאת או עולה. סתם ולא אמר תחת חטאת זו או עולה זו:לא אמר כלום. דכתיב (שם כ״ז) לא יחליפנו ולא ימיר אותו, עד שיהיה ההקדש ידוע ומיוחד כשממיר בו:תחת חטאת זו. והיתה חטאת עומדת לפניו:הרי אלו לעולה. משמע לדמי עולה. דאי אינהו גופייהו בעי לאקרובי, הוה אמר הרי אלו עולה:
תוסופות יום טוב תחת חטאת זו ותחת עולה זו. כבר תנא לה לעיל. והכא לא תנא לה. אלא משום דתני דתחת חטאת לא מהני תנא דאם אמר זו מהני: [*אם אמר כו' לא אמר כלום. עמ"ש בספ"ח דמנחות]:
יכין מלכת שלמה
6.
[If one says:] “Behold this animal shall be instead of a hatat,” [or] “instead of an olah,” he has said nothing. [But if he says:] “Instead of this hatat” [or] “Instead of this olah,” [or] “Instead of the hatat or the olah which I have in the house,” and he had it in the house, his words stand. If he says concerning an unclean animal or a blemished animal: “Behold these shall be an olah,” he has said nothing. [But if he says:] “Behold they shall be for an olah,” they are sold and he brings with their money an olah.
קדשים תמורה פרק ה
Kodshim Temurah Chapter 5