Mishnah

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule

טהורות

טהרות

Tahoros

Chapter 5

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10

א ב ג ד ה ו ז ח ט

0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9

משנה א

הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה, וְעֶצֶם מִן הַמֵּת וְעֶצֶם מִן הַנְּבֵלָה, וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרָס, גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים, שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאַחַד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן הָלַךְ, הֶאֱהִיל עַל אַחַד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵיזֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל, הִסִּיט אֶת אַחַד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם הִסִּיט, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים:

ברטנורה השרץ. שרץ מטמא במגע ולא במשא:צפרדע. טהור. ולפי שצפרדע דומה לצב וטעו ביה, משום הכי נקט צפרדע:כזית מן המת. מטמא באוהל. ונבילה אינה מטמאה באוהל:עצם מן המת. מטמא בהיסט, ועצם דנבילה טהור:גוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים. מטמאים במגע ובמשא ואין מטמאין באוהל:שני שבילין אחד טמא. שאחד מהן קבר מוטל בו לרחבו וממלא את כולו, ואין עובר בו שלא יאהיל:האהיל על אחד מהן. על כזית מן המת וכזית מן הנבילה קאי:הסיט אחד מהז. [על עצם מן המת ועצם מן הנבילה, וכן] אגוש מארץ טהורה וגוש מבית הפרס וגוש מארץ העמים קאי, דמטמאין בהיסט:ר׳ עקיבא מטמא. דסבירא ליה לר׳ עקיבא דספק טומאה ברה״ר ספיקו טהור הני מילי כשעשה טהרות, כיון דאין להם תקנה כשנטמאו. אבל לגבי גברא להצריכו טבילה והזאה, סבירא ליה דצריך טבילה והזאה, שמא היום ומחר יתברר הדבר שנטמא:וחכמים מטהרים. דאפילו גברא דאית ליה תקנתא לא מצרכינן ליה טבילה והזאה. והלכה כחכמים:

תוסופות יום טוב וגוש מבית הפרס. עיין בספי"ג דאהלות: הלך באחד מהן. אדסליק פתח (עיין מ"ש בריש שבת)והאהיל דנקט בתר הלך. משום דתרוייהו משום ספק האהיל. הר"ש: ר"ע מטמא. כתב הר"ב דספק כו' ה"מ כשעשה טהרות כו'. ואפשר דאם נודע לו שהוא בספק קודם שעשה טהרות. אם היה עושה טהרות אח"כ. היו טמאות [לר"ע]. הר"ש:

יכין מלכת שלמה

1.

A [dead] sheretz and a [dead] frog in a public domain, And so also [if there was there] an olive's bulk of a corpse and an olive's bulk of carrion, A bone of a corpse and a bone of carrion; A clod of clean earth and a clod from a doubtful grave area A clod of clean earth and a clod from the land of the Gentiles, Or if there were two paths, the one unclean and the other clean, and a man walked through one of them but it is not known which, Or if overshadowed one of them but it is not known which, or he shifted one of them but it is not known which: Rabbi Akiva rules that he is unclean, But the sages rule that he is clean.

משנה ב

אֶחָד שֶׁאָמַר, נָגַעְתִּי בָזֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הוּא טָמֵא וְאִם הוּא טָהוֹר, נָגַעְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם נָגַעְתִּי, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְכֻלָּן, וּמְטַהֵר בַּשְּׁבִיל, שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַהֲלֹךְ וְאֵין דַּרְכָּם לִגָּע:

ברטנורה אחד שאמר נגעתי בזה. אהשרץ והצפרדע דרישא קאי, דצפרדע דומה לצב וטעו ביה:שדרך בני אדם להלוך. שאי אפשר לאדם למנוע עצמו שלא ילך ברה״ר, הלכך ספק שבילין טהור. אבל מגע אפשר לאדם שלא ליגע, הלכך כי מספקא ליה אי נגע אי לא נגע, ספיקו טמא. ואין הלכה לא כר׳ עקיבא ולא כר׳ יוסי:

תוסופות יום טוב ר"י מטמא בכולן ומטהר בשביל שדרך ב"א להלוך וכו'. והוי כאין לו תקנה. שכ"כ הר"ש דר"י נמי דוקא כשעשה טהרות *[מטהר. כמו לר"ע:

יכין מלכת שלמה

2.

One who said, "I touched an object but I do not know whether it was unclean or clean," or "I touched one but I do not know which of the two I touched": Rabbi Akiva rules that he is unclean, But the sages rule that he is clean. Rabbi Yose says that he is unclean in every case and clean only in that of the path, since it is the usual custom for people to walk but it is not their usual practice to touch.

משנה ג

שְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֱכְלוּ, הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְטָהַר, וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אִם לֹא טָהַר בֵּינְתַיִם, הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ:

ברטנורה הזה ושנה. הזה בשלישי, ושנה בשביעי:אלו ואלו תלויות. אע״ג דבשנים שהלכו מוקמינן כל חד בחזקת טהרה, כדתנן לקמן, הכא גבי חד בתרי זימני לא שייך לטהר בקיימות, דאפילו בשנים כשבאו לישאל בבת אחת, טמאין. וחד אפילו בזה אחר זה כבת אחת דמי:והשניות ישרפו. דודאי טמא היה כשנעשו:

תוסופות יום טוב שני שבילים. ברה"ר. הר"ש: וטהר. כך העתיק הרמב"ם ברפי"ט מהא"ה. כלומר שטהר בהערב שמש. ולענין תרומה. דטבול יום פוסל התרומה מדאורייתא. כדפירש הר"ב בסוף זבים. ובס"א ל"ג כלל ובמשנה בגמ' הגירסא טהור]:

יכין מלכת שלמה

3.

If there were two paths, the one unclean and the other clean, and one walked on one of them and then prepared clean foods which were then eaten and, then he was sprinkled upon once and a second time and he performed immersion and became clean, then he walked on the second path and then prepared clean foods, the latter are clean. If the first foods were still in existence both must be held in suspense. If he had not become clean in the meantime, the first is held in suspense and the second must be burnt.

משנה ד

הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וְנֶאֱכְלוּ, טָבַל, נָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. אִם קַיָּמוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת. אִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם, הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרֵפוּ:

ברטנורה

תוסופות יום טוב השרץ והצפרדע ברה"ר נגע כו'. זה הדין כמו הדין הקודם (ואמנם משמיענו) זה הדין בטומאת השביל והמשפט בטומאת מגע (שהכל) משפט אחד. ואפילו לר' יוסי שאומר דרכו של אדם להלוך ואין דרכו ליגע. רמב"ם:

יכין מלכת שלמה

4.

If there was a sheretz and a frog in a public domain and a man touched one of them and then prepared clean foods which were subsequently consumed; and then he immersed, and then he touched the other and then prepared clean foods, the latter are deemed clean. If the first foods were still in existence both must be held in suspense. If he did not immerse in the meanwhile, the first are held in suspense and the second must be burnt .

משנה ה

שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, הָלַךְ בְּאַחַד מֵהֶן וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ, טְהוֹרִין. וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טְמֵאִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְמֵאִים:

ברטנורה אם נשאלו כל אחד לחכמים על ספיקו בפני עצמו, אין בית דין יכולין לטמאן, דהא קיימא לן ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור. ואם באו בבת אחת, הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין אתם או טהורים אתם, אי אפשר לנו לומר טהורים אתם, שהרי אחד ודאי טמא:ר׳ יוסי אומר בין כך ובין כך טמאין. לא נחלקו ר׳ יוסי ור׳ יהודה כשבאו לישאל בבת אחת, דדברי הכל טמאין. וכשבאו לישאל זה אחר זה דברי הכל טהורים. על מה נחלקו, על הבא לישאל עליו ועל חבירו, דר׳ יהודה מדמי ליה לזה אחר זה, ורבי יוסי מדמי ליה לבת אחת. והלכה כרבי יוסי:

תוסופות יום טוב *[ועשה טהרות. משום ר' יוסי [טו] איצטריך למתני ועשה טהרות. דכר"ע ס"ל לגבי אדם. כמ"ש במ"ב בשם הר"ש. תוס' דכתובות דף כ"ז]: רי"א בין כך ובין כך טמאים. כתב הר"ב לא נחלקו ר' יוסי ור' יהודה כשבאו לישאל בבת אחת דד"ה טמאין בגמ' פ"ק דפסחים דף י'. וכתבו התוספות דנראה דהיינו מדרבנן. דמדאורייתא אפילו בבת אחת טהורים ע"כ. ומ"ש הר"ב וכשבאו לישאל בזה אחר זה ד"ה טהורים. כתבו התוס' פ"ב דכתובות דף כ"ז לא שיאכל אדם א'. דא"כ יאכל ודאי טומאה דהכי אמרי' בפ' שני דשבועות דף י"ט וכו'. ומ"ש הר"ב על מה נחלקו על הבא לישאל עליו ועל חבירו כו' ר"י מדמי ליה לבת אחת דכיון דאיהו ידע באידך. וידע דכי מטהרי ליה לחבריה לא מטהרי ליה. סבר ר"י דמיחזי כשקרא. וה"נ בכרכום. (משנה ט' פ"ב דכתובות) אפילו אי אתיא כל חדא בפני עצמה. ידעה בגוונא דאידך וידעה שפיר דלכולן מטהרינן. ומש"ה מקשינן מינה כו' (כמו שכתבתי שם בס"ד) הר"ן דכתובות:

יכין מלכת שלמה

5.

If there were two paths, the one unclean and the other clean, and a man walked by one of them and then prepared clean food, and subsequently another man came and walked by the second path and then prepared clean foods: Rabbi Judah rules: if each by himself asked for a ruling they are both to be declared clean. But if they asked for a ruling simultaneously, both are to be declared unclean. Rabbi Yose ruled: in either case they are both unclean.

משנה ו

שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, אָכַל אֶת אַחַד מֵהֶם וְעָשָׂה טָהֳרוֹת וּבָא חֲבֵרוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טָהֳרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִפְנֵי עַצְמוֹ, טְהוֹרִין. וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, טְמֵאִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, טְמֵאִים:

ברטנורה אכל אחד מהן. תנא טומאה דאורייתא וקתני טומאה דרבנן. ופלוגתייהו דר׳ יהודה ורבי יוסי הכא נמי בבא לישאל עליו ועל חבירו, כפלוגתייהו לעיל. והלכה כר׳ יוסי:

תוסופות יום טוב

יכין מלכת שלמה

6.

If there were two loaves, the one unclean and the other clean, and a man ate one of them and then prepared clean food, and afterwards another man came and ate the second loaf and then prepared clean food: Rabbi Judah ruled: if each by himself asked for a ruling they are both to be declared clean, but if they asked simultaneously both are to be declared unclean. Rabbi Yose ruled: in either case they are both unclean.

משנה ז

מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בְּרֻקּוֹ, עַל רֻקּוֹ שׂוֹרְפִים אֶת הַתְּרוּמָה, וְעַל בְּגָדָיו הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. יָשֵׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד, כֵּלָיו טְמֵאִים מִדְרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת, וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת, רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן:

ברטנורה על רוקו שורפים. שעל רוקים הנמצאים שורפים את התרומה, כדתנן בפירקין דלעיל, ואע״פ שהן ספק, ולא אזלינן בתר רובא:ועל בגדיו הולכים אחר הרוב. אם רוב אנשי אותה העיר זבים וזבות, שורפין:כליו טמאין מדרס. אע״ג דבישב ובא אחד ודרס הולכין אחר הרוב, ישן שאני, דחיישינן שמא רוב בני אדם דרסו על בגדיו ואחד מהן זב או זבה:וחכמים מטהרין. כיון דהוי ספק טומאה ברה״ר, טהור, שמא לא דרס כלל:נגע באחד בלילה. ברה״ר דוקא מיירי:וחכמים מטמאין. אם ראהו חי מבערב אע״פ שבא שחרית ומצאו שמת, מודים חכמים לר״מ שהוא טהור, וכשלא ראהו חי פליגי. והלכה כחכמים:

תוסופות יום טוב ועל בגדיו הולכין אחר הרוב. כתב הר"ב אם רוב אנשי העיר זבים וזבות דאע"ג דבגדי ע"ה מדרס כדתנן ספ"ג דחגיגה. לאו דע"ה עושהו מדרס. אלא שמא ישבה עליהן אשתו נדה. כ"כ הר"ש. ועיין ר"פ דלקמן ובמ"ה. וכתב עוד הר"ש דקשה דמשמע דאתיא כר"מ. ולר"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא (וכמ"ש הר"ב בפ"ג מ"ח) ע"כ. ולפי מ"ש לעיל פ"ג (מ"ט) תירוץ א' של תוס' לא ס"ל ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר [יז]: ר"מ מטהר. עמ"ש בזה במ"ד פ"ג דעירובין: כשעת מציאותן. וכתב הר"ב בפ' ג' מ"ה דדוקא במקום מציאותם נמי וכו':

יכין מלכת שלמה

7.

If a man sat in a public domain and someone came and trod on his clothes, or spat and he touched his spit, on account of the spit terumah must be burnt, but on account of the clothes the majority principle is followed. If a man slept in the public domain, when he rises his clothes have midras uncleanness, the words of Rabbi Meir. But the sages say that they are clean. If a man touched someone in the night and it is not known whether it was one who was alive or dead, but in the morning when he got up he found him to be dead: Rabbi Meir says that he is clean. But the sages rule that he is unclean, since all doubtful cases of uncleanness are [determined] in accordance with [their appearance at] the time they are discovered.

משנה ח

שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר, אוֹ נָכְרִית, אוֹ כוּתִית, כָּל הָרֻקִּים שֶׁבָּעִיר טְמֵאִין. מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בִּסְפִינָה, אִם מַכִּירָתוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, כֵּלָיו טְהוֹרִין. וְאִם לָאו, יִשְׁאָלֶנָּה:

ברטנורה שוטה אחת בעיר. ודוקא אשה שוטה, אבל אדם שוטה לא, דאשה רגילה בנדות, ואין אדם רגיל בזיבות:או נכרית. והוא הדין לנכרי, דמדאורייתא אין חילוק בין נכרי לנכרית, וכולן טהורין, ורבנן גזרו עלייהו שיהיו כזבים. וכן כותית אין חילוק בין כותי לכותית למאן דאמר כותים גרי אריות הן וגם האידנא גזרו עלייהו שיהיו כנכרים לכל דבריהם. כל הרוקין שבעיר טמאים. שדרכן להלך בכל העיר:או שישבה עמו בספינה. דמטמאה מדרס אע״פ שאין בגדיה נוגעים, כדתנן בריש פרק ג׳ דזבים:אם מכירתו שהוא אוכל בתרומה כליו טהורים. דאם היתה נדה או זבה לא היתה דורסת על בגדיו ולא נכנסת עמו בספינה:

תוסופות יום טוב שוטה אחת בעיר. בקמץ הטי"ת כמו כי רועה היא (בראשית כט). וכתב הרמב"ם וידוע הוא שהאשה השוטה לא תשמור עצמה ולא תדע עתות וסתה. ולא תשתדל בזה כפי מה שיגזרהו התורה. ע"כ. ומ"ש הר"ב דוקא אשה שוטה אבל אדם שוטה כו'. כן לשון הר"ש. ומיהו מסיים ואין האיש רגיל כו'. והכ"מ פי"ח מהא"ה (הלכה י"א). העתיק לשון הר"ש. אבל איש שוטה כו': כל הרוקין שבעיר טמאין. לא ירצה בזה שהן טמאין בספק ותהיה כמו הרוקים הנמצאים. כי רוקים הנמצאים לא התאמת אצלנו איש טמא. אמנם פה אשר נתאמתנו היות רוק טמא נמצא בזאת המדינה ושבה טומאה קבועה. הנה כל רוק שימלא בזאת המדינה הוא טמא כרוק הזב האמתי וזהו כוונת אמרו טמאים. הרמב"ם:

יכין מלכת שלמה

8.

If there was in the town one who was not of sound sense, a Gentile, or a Samaritan woman, all spit encountered in the town is deemed unclean. If a woman trod on a man's clothes or sat with him in a boat: If she knew that he was one who eats terumah, his clothes remain clean: But if not, he must ask her.

משנה ט

עֵד אוֹמֵר נִטְמָא, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאתִי, טָהוֹר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמֵאתָ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נִטְמֵאתִי, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִטְמָא, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִטְמָא, וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָמֵא. עֵד אוֹמֵר נִטְמָא וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִטְמָא, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִטְמָא וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִטְמָא, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר:

ברטנורה ר׳ מאיר מטמא. שאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל:וחכמים אומרים אדם נאמן על פי עצמו. דמתרצינן דיבוריה מאי לא נטמאתי דקאמר, לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי, והואיל וכן, אדם נאמן על ידי עצמו:ברה״י טמא ברה״ר טהור. דחשיב כשאר ספק טומאה דעלמא:

תוסופות יום טוב וחכ"א הוא נאמן ע"י עצמו. פי' הר"ב דמתרצינן דבוריה כו' וכה"ג שנינו ברפ"ג דכריתות. לענין אכלת חלב שוגג או מזיד ואמרי' התם בגמרא. דאיצטריך לאשמועינן הך דהכא דבכי הא דהכא נמי מתרצינן דבוריה. ועיין בפירוש הר"ב רפ"ח דנזיר. ובפרק דלקמן משנה ו': שנים אומרים נטמא ועד אומר לא נטמא כו'. הא תרי ותרי עיין בסוף מ"ח פ"ב דכתובות. והר"ש מייתי תוספתא דברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור. והקשה מסוגיא דפ"ג דערובין [דף ל"ו] ובתוספתא ריש דף ל"ו מתרלין ואין להאריך בזה: עד אומר נטמא ועד אומר לא נטמא כו'. עיין (מ"ש) ברפ"ג דכריתות:

יכין מלכת שלמה

9.

If one witness says, "You have become unclean," but he says, "I have not become unclean," he is regarded as clean. If two witnesses say, "You have become unclean," and he says, "I have not become unclean," Rabbi Meir says: he is unclean. But the sages say: he may be believed on his own evidence. If one witness says, "You have become unclean," and two witnesses say, "He has not become unclean," whether in a private domain or in a public domain, he is regarded as clean. If two witnesses say, "He has become unclean’, and one witness says, ‘"He has not become unclean," whether in a private domain or in a public domain, he is regarded as unclean. If one witness says, "He has become unclean," and another says, "He has not become unclean," or if one woman says, "He has become unclean’, and another woman says, "He has not become unclean," he is regarded as unclean if in the private domain, but if in a public domain he is regarded as clean.

טהורות טהרות פרק ה

Tahoros Tahoros Chapter 5