First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
הָעוֹקֵר שְׁתָלִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנָטַע לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, פָּטוּר. לָקַח בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, פָּטוּר. לָקַט לִשְׁלֹחַ לַחֲבֵרוֹ, פָּטוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:
ברטנורה
העוקר שתלים. נטיעות אחר שצמחו וגדלו קצת עוקרין אותן ושותלין אותם במקום אחר והם מתעבים ומתרחבים ומתגדלין שם:פטור. אפילו ראו פני הבית, מפני שעדיין לא נגמרה מלאכתן:לקח במחובר לקרקע. הקונה פירות כשהן מחוברין פטור שאין המקח קובע למעשר אלא בקונה בתלוש, לא במחובר:לקט. שתילין לשלוח לחברו פטור:אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק. חשיבי כאילו נגמרה מלאכתן. ואין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה:
תוסופות יום טוב
[*העוקר שתלים. פי' הר"ב נטיעות אחר שצמחו וכו'. ותמיה לי מאי מעשר שייך בנטיעות. ונ"ל שיש חסרון בדברי הר"ב ושני פירושים הם. הא' הוא פירוש הרמב"ם שמפרש למשנתנו שמותר לאדם לעקור שתלים ולנטעם בקרקע שלו אע"פ שיש שם פירות וכ"כ בחבורו פ"ז מהלכות מעשר העוקר שתלים שיש בהן פירות והטעם אכתוב בדבור דלקמן בס"ד. והפירוש השני הוא פי' הר"ש שכ' העוקר שתלים דרך הגננים כשזורעים בצלים וכרשים כשצומחין מעט תולשים אותם ונוטעים אותם במקום אחר ומתעבין וגדלין יותר ע"כ. וע"פ הדברים האלה נראה לי שכן צריך להיות בפי' הר"ב העוקר שתלים נטיעות אע"פ שיש בהם פירות. אי נמי העוקר שתלים היינו בצלים וכרשים שדרך הגננים אחר שצמחו [וכו'] כך נ"ל שצריך להיות. ואולם לפי שהחסרון גדול לא שלחתי יד להגיה]:
ונטע לתוך שלו פטור. כתב הרמב"ם אע"ג דבפ"ק דפאה אין הלכה כר"ע דאמר נוטל אדם מן הגורן וזורע עד שימרח הכא חכמים מודים לו והחילוק ביניהם. חטים נגמר מלאכתן. שתלים לא נגמר מלאכתן. והוא בירושלמי:
[*לקח במחובר לקרקע פטור. פי' הר"ב שאין מקח קובע למעשר אלא בקונה בתלוש. וכן פי' הרמב"ם. ותמיהה לי דתיפוק להו שאינו נגמר למעשר. אבל הר"ש כתב לקח במחובר פטור דאין מקח קובע במחובר. אבל תלוש דומי' דמחובר קובע אע"פ שלא נגמרה מלאכתו וסתמא כר"מ דלעיל בפ' שני ע"כ. ור"ל במשנה ה' וכן הוא בירושלמי דהכא ואכתבהו בסוף דבור המתחיל לקט לשלוח וכו'. ועיין פ"ב משנה ו]:
[*לקט. פי' הר"ב שתילים. וכן כתב הר"ש בשתילין איירי. ובסוף דבור דלקמן תמצא הטעם למה פירשו כן]:
לקט לשלוח לחברו פטור. וכן גירסת הר"ב והר"ש. וא"כ מתני' כר"י דפרק דלעיל משנה ב' דמחייב בלוקט כלכלה לשלוח וכו'. דאילו לרבנן אפי' כלכלה פטור והוי מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם. ולעיל פסק הר"ב דאין הלכה כר"י וצ"ע. אבל הרמב"ם בחבורו פ"ה כתב או שלקח וכו'. וכתב בפירושו מי שקנה תלוש וכו'. והשתא הוי דומיא דלקח במחובר ואינו ענין לדר"י דלעיל. [*וראיתי בירושלמי לקט לשלוח לחברו פטור. רב אמר הוא אסור לוכל רב שימי אמר קומי רבי יוסי בשם רבי אחא. מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שמירה כר"מ. א"ר מנא מתני' אמרה כן. לקח במחובר לקרקע פטור הא בתלוש חייב. מאן אית ליה מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן לא ר"מ. רבי חייא בשם ר' יוחנן דר' יהודה היא. ותני כן ר' יהודה אומר בשם ר"א בן עזריה אף השולח לחברו עטנין ושתילין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בני אדם משלחין לחבריהם טבלים בדברים הללו ע"כ. ונ"ל דהני תרי אוקימתות איכא בינייהו נמי דלאוקימתא קמא מיירי במקח והוא פי' הרמב"ם. ואע"ג דנקט לקט במשנה דהתם כך היא הגירסא ג"כ לקמן. ואפ"ה הפירוש שלקט לאחר שלקח ממנו במקח שכן בפ"ב משנה ה' דשנה התם הא דר' מאיר ושם אמרו בירושלמי מה פליגי בלוקט ונותן לו אבל בלוקט לאכול וכו' וכן בכל אותה פיסקא. והכי נמי מתני' דהכא דקתני לקט משמעה לקט לצורך הקונה ומהדר ארישא דלקח במחובר וכו' וקאמר שאם לקט לשלוח לחברו שקנאה ממנו. ולאוקימתא בתרא אתיא כפשטא דלקט לשלוח לחברו שלא בענין מקח וממכר ומפרשים הר"ש והר"ב דקאי אשתילים משנ' דברייתא דמייתי הירושלמי עלה דמתני' דבהך אוקימתא בהכי מיירי וקאמר הירושלמי דאתיא כר' יהודה ור"ל דר"י דפרק דלעיל משנה ב' דלא מחייב אלא בכלכלה ומייתי ראיה דתני כן ר"י אומר בשם ר' אלעזר בן עזריה וכו' ובמתני' נמי ר"א בן עזריה מחייב וכה"ג דמיירי ראב"ע במתני' שאם [יש] כיוצא בהן נמכרים בשוק מיירי נמי בברייתא דאי לא תימא הכי מתניתין וברייתא קשיין אהדדי וסובר הירושלמי כי היכי דברייתא א"ר יהודה כך בשם רבי אלעזר בן עזריה כדאיתא במתני' אם כן רישא נמי רבי יהודה היא והיינו לטעמיה דלא מחייב בפרק דלעיל אלא בכלכלה וא"כ פי' הרמב"ם כאוקימתא קמא. ופי' הר"ש והר"ב כאוקימתא בתרא ובהכי יכולני נמי ליישב דאע"ג דסתם לן הכא כר' יהודה אפ"ה לא קשיא דלעיל פסקו דלא כותיה דהכי נמי לאוקימתא קמא פסקינן בפרק ב' דלא כרבי מאיר אע"ג דהכא סתם כותיה אלא שטת ירושל' דמדמפרש דאתי' כר"פ תו לא הוה כסתמא. וכדכתיבנא לירושלמי בפרק קמא משנה ח' בדבור המתחיל רבי יוסי מתיר אלא דצריך עיון טובא אם כך היא השיטה לעולם דדלמא דוקא התם דאמר הירושלמי להדיא לפום כן אמר דתנא קמא רבי מאיר היא דלא תסבור סתמא ורבי יוסי והלכה כסתמא וכו' כמ"ש לשונו לעיל שם]:
יכין
מלכת שלמה
1.
One who uproots saplings from of his own [property] and plants them [elsewhere] within his own [property] is exempt [from tithes]. If he bought [saplings] attached to the ground, he is exempt. If he gathered them in order to send them to his fellow, he is exempt. Rabbi Elazar ben Azariah said: if similar ones were being sold in the market, behold they are liable [for tithes].משנה ב
הָעוֹקֵר לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ וְנוֹטֵעַ לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ לְזֶרַע, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גָּרְנָן. בְּצָלִים, מִשֶּׁהִשְׁרִישׁוּ בָעֲלִיָּה, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא. נָפְלָה עֲלֵיהֶם מַפֹּלֶת וְהֵם מְגֻלִּים, הֲרֵי אֵלּוּ כִּנְטוּעִים בַּשָּׂדֶה:
ברטנורה
ונוטע בתוך שלו לזרע. [שיתבשל] בהם הזרע במקום נטיעתן:מפני שהוא גרנן. עקירתן הוא גרנן, שאין להם גורן אחר להתחייב במעשר, דזרען פטור מן המעשר דכתיב (ויקרא כו) מזרע הארץ, ולא כל זרע, פרט לזרעוני גינה שאינן נאכלין, ונמצא שנגמרה מלאכתן ואסור לנוטען עד שיעשר:טהרו מלטמא. דכזרועין דמו, והתורה רבתה בטהרת זרעים דכתיב (שם יא) על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא. אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו, ובחזקתן הן למעשר ולשביעית, ואפילו לטהרת טומאה, דוקא השרישו בעליה שיש תחתיהן עפר המעזיבה, אבל השרישו בקופה כתלושים דמי אף לענין טומאה:והן מגולין. העלין שלהן, כדרך גדילתן. כנטועים בשדה דמו, והתולש מהן בשבת חייב, וחייבין בשביעית ובמעשרות:
תוסופות יום טוב
טהרו מלטמא. פירש הר"ב אבל לכל שאר מילי כתלושין דמו [ובחזקתן] הן למעשר ולשביעית. ולא נקט שבת לפטור כמו דנקט בסיפא שבת לחובה. ובירושלמי רבי יוחנן בשם רבי ינאי ערימה של בצלים שהשרישה שתלש מהם בשבת פטור ואינו רוצה בהשרשתן:
יכין
מלכת שלמה
2.
One who uproots turnips and radishes from within his own [property] and plants [them elsewhere] within his own [property] for the purpose of seed, he is liable to tithe, since this is [equivalent to] their threshing floor. If onions take root in an upper story they become clean from any impurity. If some debris fell upon them and they are uncovered, they are regarded as though they were planted in the field.משנה ג
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִשֶׁבָּאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, וְלֹא בַשְּׁבִיעִית לְמִי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבִיעִית. וְאִם בִּכְּרוּ, נוֹטֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת וּמוֹכֵר אֶת הַשְּׁאָר:
ברטנורה
לא ימכור אדם פירותיו וכו׳ דקעבר משום ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא י״ט:י״ד):ואם בכרו. אם יש בהן בכורות שהגיעו לעונת מעשרות והשאר לא הגיעו, נוטלן ומוכר את השאר:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
3.
One may not sell produce after the season for tithing has arrived to one who is not trusted concerning tithes. Nor in the sabbatical year [may one sell sabbatical year produce] to one suspected of [transgressing] the sabbatical year. If only [some] produce ripened, he takes the ripe ones and may sell the remainder.משנה ד
לֹא יִמְכֹּר אָדָם אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת גִּפְתּוֹ וְאֶת זַגָּיו לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין. וְאִם הוֹצִיא, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת וּפָטוּר מִן הַתְּרוּמָה, שֶׁהַתּוֹרֵם, בְּלִבּוֹ עַל הַקְּטוּעִים, עַל הַצְּדָדִים וְעַל מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הַתֶּבֶן:
ברטנורה
תבנו. שבולין שנדושו ופעמים נשאר בהן חטין:גפתו. פסולת של זיתים:זגיו. פסולת של ענבים:להוציא מהן משקין. אגפתו וזגיו קאי:על הקטועין. שבולות קטועות שלא נדושו:ועל הצדדין. צדי הכרי. וכן התורם בבור, בלבו על מה שבחרצנים ועל מה שבזגין. והתורם בבית הבד, בלבו על מה שבתוך הגפת:
תוסופות יום טוב
להוציא מהן משקין. פירש הר"ב אגפתו וזגו קאי. וסיים הרמב"ם והשיעור להוציא משקים מן הגפת ומן הזגים וללקוט חטים מן התבן:
שהתורם בלבו וכו'. ואם אין בלבו תנאי בית דין הוא. כ"כ הר"ש בשם התוספתא. ודוקא בתרומה הניטלת באומד אבל מעשר הא קחזינן שלא עישר כפי המדה על אלו הדברים:
יכין
מלכת שלמה
4.
One may not sell his straw, nor his olive peat, or his grape pulp to one who is not to be trusted in [with respect to] tithes, for him to extract the juice from them. If he did extract the juice he is liable for tithes, but is exempt from terumah, because when one separates terumah he has in mind the fragments which [is] by the sides, and that which is inside the straw.משנה ה
הַלּוֹקֵחַ שְׂדֵה יָרָק בְּסוּרְיָא, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, חַיָּב. וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּטוּר, וְלוֹקֵט כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף יִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וִילַקֵּט. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁקָּנָה קַרְקַע, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא קָנָה קַרְקַע, אִם עַד שֶׁלֹּא בָא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פָּטוּר. רַבִּי אוֹמֵר, אַף לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה
הלוקח שדה ירק. מן הנכרי:בסוריא. הם ארצות שכבש דוד, כגון דמשק וארם נהרים וארם צובה. ובמקצת דברים עשאום כארץ ישראל ובמקצתן לא:אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב. הואיל ובשעה שבאים לידי חיוב ברשותו של ישראל הם. אבל אם הגיע עת החיוב ברשות העובד כוכבים פטור, דלדבר זה עשו סוריא ככבוש יחיד ולאו שמיה כבוש:ולוקט כדרכו. ופטור מלעשר אף מה שנוסף ברשותו. אבל פועלים לא ישכור, דחיישינן דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה שלקח עד שלא בא לעונת המעשרות. ורבי יהודה לא גזר:פטור. כיון שאין לו בגוף הקרקע כלום:רבי אומר אף לפי חשבון. אמילתיה דתנא קמא קאי, והכי קאמר כי היכי דמחייב אם לקח עד שלא בא לעונת המעשרות לעשר על הכל, הכי נמי מחייב אם הגיע לעונת מעשרות לעשר לפי חשבון שנתוסף ברשותו, כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי חייב לעשר על שני שלישים שנתוספו ברשותו. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
תוסופות יום טוב
ולוקט כדרכו והולך. פי' הר"ב אבל פועלים לא ישכור. דחיישי' דלמא אתי למעבד הכי אף בשדה וכו'. וכ"כ הר"ש. ולא אתברר לי מאי איכפת לן בלקיטת פועלים אף בשדה שלקח וכו' והרמב"ם בפרק קמא מהלכות תרומות השמיט הך דולוקט כדרכו משמע דפוסק כר"י וזה ג"כ תמוה. ובפירוש המשנ' פסק הל' כסתם בלבד. וע' עוד בסמוך:
אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו' אם עד שלא בא וכו'. נוסח המשנה בדפוס הירושלמי אע"פ שלא בא. [*ובמשנה דפירוש שהזכרתי הנוסחא אף עד שלא בא]. ומה שפסק הר"ב כרבן שמעון בן גמליאל ובשאר המחלוקת לא הזכיר פסק הלכה זה דבר תימה. והרמב"ם בפירוש המשנה פוסק הלכה כסתם בלבד ובחבורו פרק קמא מהל' תרומות פסק כרשב"ג. וטעמא דאמרינן בירוש' דאתא כשיטת רבן גמליאל דבמשנה ז' פרק ד' דחלה. והתם תנן דנהגו כמותו ועוד כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו וכו'. כך כ' הכסף משנה. ובענין כל מקום ששנה וכו' אכתוב בזה במשנה ז' פרק ח' דעירובין:
[*רבי אומר אף לפי חשבון. פירש הר"ב כגון אם הביאו שליש ביד הנכרי וכו'. ומסיים בפירוש שהזכרתי ולפי שאין לך כל חטה וחטה שאין בו משני חלקיו. מפריש מהכל וחלק השלישי מוכר לכהן או ללוי עכ"ל]:
יכין
מלכת שלמה
5.
One who buys a field of vegetables in Syria: If before the season for tithing arrived, then he is liable to tithe. If after the season for tithing he is exempt, and he may go on gathering in his usual manner. Rabbi Judah says: he may even hire workers and gather. Rabban Shimon ben Gamaliel says: When does this apply? If he has bought the land. But if, he has not bought the land, even before the season for tithing arrived he is exempt. Rabbi [Judah Hanasi] says: he must also tithe according to calculation.משנה ו
הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה וּמָצָא כְדֵי מִדָּתוֹ, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב. מָצָא יוֹתֵר עַל כְּדֵי מִדָּתוֹ, מוֹצִיא עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
ברטנורה
המתמד. הנותן מים בחרצנין ובזגין או בשמרים נקרא מתמד. והכא מיירי בנותן מים בשמרים דוקא:ומצא כדי מדתו. לאו דוקא כדי מדתו, דאפילו נתן ג׳ כדות של מים ומצא ג׳ וחצי פטור, עד שיתן ג׳ וימצא ד׳:פטור. ואע״ג דשמרים יהבי בהו טעם, פטור, דטעם שמרים של טבל לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמא:רבי יהודה מחייב. דסבר אי אפשר שיצאו כל המים לחוץ אלא נשאר חצי כד של מים בתוך השמרים, ונמצא שאלו הג׳ כדות וחצי שיצאו יש בהן כד א׳ של יין ושנים וחצי מים, והוו כיין מזוג, שכן דרך מזיגת היין. ואין הלכה כר׳ יהודה:מצא יותר מכדי מדתו. והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:מוציא עליו ממקום אחר. אף ממקום אחר, כלומר לא מיבעיא מיניה וביה דשרי, אלא אף ממקום אחר יכול לעשר לפי חשבון היתר על מדתו:
תוסופות יום טוב
[*פטור. כתב הר"ב ואע"ג דשמרים יהבו בהו טעם. וכל איסורים שבתורה בנותן טעם וטבל חמור דבמינו במשהו [כדפירש הר"ב במ"ה פ' בתרא דע"ז]. הר"ש]:
רבי יהודה מחייב. וכ' הר"ש אמרו בירושלמי דהיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל [במשנה ד] התורם בלבו על הכל. ופסקו הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשרות. [*ועוד כתב הר"ש דעד כאן לא מחייב רבי יהודה אלא מיניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב ע"כ. וע' מ"ש ספ"ק דחולין ]:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
חוֹרֵי הַנְּמָלִים שֶׁלָּנוּ בְצַד הָעֲרֵמָה הַחַיֶּבֶת, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִים, שֶׁיָּדוּעַ שֶׁמִּדָּבָר הַגָּמוּר הָיוּ גּוֹרְרִין כָּל הַלָּיְלָה:
ברטנורה
שלנו. לינת לילה:הערימה החייבת. הכרי שנתחייב במעשר, כההיא דתנן בפרק קמא ואם אינו ממרח משיעמיד ערימה:
תוסופות יום טוב
יכין
מלכת שלמה
משנה ח
שׁוּם בַּעַל בֶּכִי, וּבָצָל שֶׁל רִכְפָּא, וּגְרִיסִין הַקִּילְקִין, וְהָעֲדָשִׁים הַמִּצְרִיּוֹת, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הַקַּרְקָס, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף הַקּוּטְנִים, פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית. זֶרַע לוּף הָעֶלְיוֹן, זֶרַע כְּרֵשִׁים, זֶרַע בְּצָלִים, זֶרַע לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת, וּשְׁאָר זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִים, פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן תְּרוּמָה, הֲרֵי אֵלּוּ יֵאָכֵלוּ:
ברטנורה
שום בעל בכי. שום חריף שהאוכלו בוכה ועיניו זולגות דמעות. ול״נ שום הגדל בהר הלבנון, שכן בערבי קורין ללבנון בע״ל:רכפא. שם מקום:גריסין הקילקין. גריסין של פול הבאים מן הקלקי, שם מקום, והן מרובעות כדתנן בנגעים כגריס הקלקי המרובע:ועדשים המצריות. ראשן אחד חד, והמינין הללו כולם הם מדבריות וחזקתן מן ההפקר לפי שאינן נזרעים בגינה, לפיכך פטורים מן המעשרות:אף הקורקס. בערבי קלקא״ס, והוא מין ממיני הכרוב:הקוטנים. ממיני העדשים. והלכה כסתם משנה:ונלקחים מכל אדם. אף מן החשודים למכור פירות שביעית:זרע הלוף העליון. אני שמעתי הלוף השוטה. אבל זרע הלוף הפקח חייב. ורמב״ם פי׳ שהמשנה מסורסת זרע העליון של לוף. ולוף הוא ממיני הבצלים:שאע״פ שאביהן תרומה. אע״פ שאחד מכל אלו זרעוני גינה שאינם נאכלים הן תרומה. וזרען, הרי הגדולים נאכלין. ולא אמרינן גדולי תרומה תרומה אלא כשהזרע הזרוע הוא מדברים הראויין לאכילה:שאביהן. הזרע. שהוא אב למה שגדל ממנו:
תוסופות יום טוב
[*שום בעל בכי. לפירוש השני של הר"ב דבעל הר הלבנון צריכין לפרש דבכי שם מקום כמו רכפא. וכן הר"ש אע"פ שלא פירש בעל כפירוש הר"ב. כ' דבכי הוא שם מקום. וכ' ג"כ לפירוש הא' של הר"ב ובפירוש שהזכרתי כ' ג"כ פירוש הא' של הר"ב. ואח"כ כ' וי"מ שם מקום על דרך בוכים בשופטים ע"כ]: [*וגריסין הקילקין. כתב הר"ב כדתנן בנגעים. רפ"ו]:[*שאף על פי שאביהן תרומה. כההיא דתנן בריש פרקין העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גורנו. ואם עשאן תרומה ונטען לזרע הזרע נאכל לזרים. הר"ש]:סליק
יכין
מלכת שלמה