רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
קדשים
תמורה
פרק ו
א ב ג ד ה ו ז
Kodshim
Temurah
Chapter 6
1 2 3 4 5 6 7
  א ב ג ד ה
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5

Mishnah

משנה א
כָּל הָאֲסוּרִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוֹסְרִים כָּל שֶׁהֵן. הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְאֶתְנָן, וּמְחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן. אֵיזֶה הוּא מֻקְצֶה. הַמֻּקְצֶה לַעֲבוֹדָה זָרָה. הוּא אָסוּר, וּמַה שֶּׁעָלָיו מֻתָּר. אֵיזֶהוּ נֶעֱבָד. כֹּל שֶׁעוֹבְדִין אוֹתוֹ. הוּא וּמַה שֶּׁעָלָיו אָסוּר. זֶה וָזֶה מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:
ברטנורה כל האסורין לגבי מזבח. שהן פסולים להקרבה. וקחשיב להו ואזיל:אוסרין בכל שהן. ואפילו נתערבו אחד באלף כולן אסורים למזבח, אם אינו ניכר. וכולהו משכחת לה דאין ניכרים, חוץ מן הטריפה דלא משכחת לה שאינה ניכרת אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי והזאב בנקובת הקוץ:הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד. פסולין למזבח. דאמר קרא (ויקרא כ״ב:כ״ה) כי משחתם בהם מום בם, ותניא, כל מקום שנאמר משחתם אינו אלא ערוה ועבודה זרה. ערוה, דכתיב (בראשית ו׳:י״ב) כי השחית כל בשר את דרכו. עבודה זרה, דכתיב (דבריפ ד׳) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל. ורובע ונרבע דתנן במתניתין, כגון דרובע או נרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים, דאינה נסקלת בכך אבל פסולות הן לקרבן:מוקצה. בהמה שהקצוה לעבודה זרה. ואינה פסולה להקרבה עד שיעשו בה מעשה לשם עבודה זרה, כגון שעבדו בו הכומרים אם הוא שור או גזזוהו אם הוא שה:ונעבד. אינו אסור בהנאה אע״פ שעבדוהו, שאין בעלי חיים נאסרים בהנאה כשעובדים אותן, אבל נפסלים למזבח:ואתנן ומחיר. בהדיא פסלינהו קרא (שם כ״ג) לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב:וכלאים. תיש הבא על הרחל:והטריפה. דכתיב במעשר (ויקרא כ״ז:ל״ב) כל אשר יעבור תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת, וקרבן מזבח יליף ממעשר בהמה:ויוצא דופן. שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך הדופן. ומעטינן מקרא דכתיב (שם כ״ב) כי יולד, פרט ליוצא דופן:הוא אסור. למזבח:ומה שעליו מותר. דהא לא נעבד:הוא ומה שעליו אסור. הוא אסור למזבח, ומותר אפילו באכילה, כדלקמן בסמוך. ומה שעליו, תכשיטים שעליו, אסורין בהנאה שהרי נעבדו ויש בהן תפיסת ידי אדם:זה וזה. המוקצה והנעבד:
תוסופות יום טוב אוסרין כל שהן. תנינא ברפ"ח דזבחים וצריכי כמ"ש שם: הרובע והנרבע. פירש הר"ב כגון דרבע או נרבעה ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים. דאלו בשני עדים היה נאסר אפי' להדיוט. וא"ת ומנלן. הא כי כתיב קרא (שמות כ"א) [ולא יאכל את בשרו. כמ"ש הר"ב במ"ח פ"ד דב"ק] בנוגח כתיב ולא ילפינן מהדדי. כדאמרינן [הכא בפרקין] שיש בנוגח שאין ברובע ויש ברובע שאין בנוגח. ושמא איכא שום דרש. תוס' רפ"ח דזבחים. וע"ש פ"ט מ"ג שכתבתי דיש לדקדק דלא תנן הכא שהמית את האדם: והטרפה. כתב הר"ב דלא משכחת לה. אלא כגון שנתערבה דרוסת הארי כו'. א"נ בולד טרפה ואליביה דר"א דאמר [בס"פ] לא יקרב. רש"י ועיין בס"פ. [*ומ"ש הר"ב שאינה עוברת עיין בפירושו למשנה ד' פ"ט דבכורות]: ויוצא דופן. אפי' לר"ש דמתני' ב' פ"ח דבכורות ודרפ"ה דנדה מודה בקדשים דגמר לידה לידה מבכור. מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. גמ' רפ"ה דנדה.
יכין מלכת שלמה
1.
All [animals] forbidden for the altar render [others] unfit however few there are. [These are the animals forbidden for the altar]: An animal which had sexual relations with [a woman] or [an animal] that had sexual relations [with a man], an animal set aside (muktzeh) [for idolatry], or that had been worshipped (ne’evad) [as an idol]; or that was the fee of a whore, or [a dog's] exchange; or that was kilayim; or terefah; or an animal born through a caesarean section,What is meant by muktzeh? That which has been set aside for idolatrous use. It [the animal itself] is forbidden, but what is upon it, is permitted. And what is meant by ne'evad? That which has been used for idolatry. Both it [the animal itself] and that which is upon it, are forbidden. In both cases the animal may be eaten.
משנה ב
אֵיזֶהוּ אֶתְנָן. הָאוֹמֵר לְזוֹנָה, הֵא לִיךְ טָלֶה זֶה בִשְׂכָרֵךְ, אֲפִלּוּ מֵאָה, כֻּלָּן אֲסוּרִין. וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֵא לְךָ טָלֶה זֶה וְתָלִין שִׁפְחָתְךָ אֵצֶל עַבְדִּי, רַבִּי אוֹמֵר, אֵינוֹ אֶתְנָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶתְנָן:
ברטנורה האומר לזונה. אחת נכרית ואחת ישראלית, והוא שתהיה מחייבי לאוין ואין צריך לומר מחייבי כריתות ומיתות בית דין. אבל אתנן של פנויה והיא ישראלית אינו פסול למזבח, דאין זה אתנן זונה, שהרי לא נאסרה לכהונה בביאה זו. וכן אתנן שנתנה אשה לאיש, אינו פסול. אבל אתנן זכר, פסול:אפילו מאה כולן אסורים. התנה עמה לתת לה טלה אחד באתננה ושלח לה אפילו מאה, לא אמרינן חד דאתני עמה הוי אתנן והנך אחריני כולם מתנה, אלא כולהו חשיבי אתנן ואסורין:ותלין שפחתך אצל עבדי. בעבד עברי שאין לו אשה ובנים מיירי, שאין רשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים כיון שלא היתה לו אשה מתחלה, הלכך אתננה אסור לדברי חכמים. ורבי דאמר לא הוי אתנן, לית ליה האי סברא, דודאי אפילו אין לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. אי נמי, אפילו אית ליה האי סברא, סבר הואיל ועבד עברי הותר מכללו בשפחה כנענית, לא חשיב אתנן זונה. ואין הלכה כרבי:
תוסופות יום טוב האומר לזונה. פי' הר"ב אחת נכרית כו' ואע"פ שכתבתי במ"ה פ"ו דיבמות דקודם שנתגיירה לא הויא זונה מן התורה. פירשו שם התוס' [דף ס"ח] דהכא מיירי דזינתה כבר והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור ע"כ: וכן. אחכמים קאי ובפיסקא שבגמ' ל"ג וכן. ותלין שפתתך אצל עבדי. כתב הר"ב בע"ע שאין לו אשה ובנים כו' דתניא יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. ופירש"י דכתיב (דברים ט״ו:י״ח) משנה שכר שכיר עבדך שעבד בין ביום ובין בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו. אין לו אשה ובנים. אין רבו מוסר לו. דכתיב (שמות כ״א:ג׳) אם בגפו יבא בגפו יצא.
יכין מלכת שלמה
2.
What is meant by “a prostitute’s fee”?If one says to a prostitute, “Take this lamb as your fee,” even if there are a hundred lambs, they are all forbidden [for the altar]. If one says to his fellow: Here is a lamb and have your female slave sleep with my servant, Rabbi Meir says: it [the lamb] is not regarded as a prostitute’s fee. But the sages say: it is regarded as a prostitute’s fee.
משנה ג
אֵיזֶה הוּא מְחִיר כֶּלֶב. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֵא לְךָ טָלֶה זֶה תַּחַת כֶּלֶב זֶה. וְכֵן שְׁנֵי שֻׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ, אֶחָד נָטַל עֲשָׂרָה, וְאֶחָד נָטַל תִּשְׁעָה וָכֶלֶב, שֶׁכְּנֶגֶד הַכֶּלֶב, אֲסוּרִים, שֶׁעִם הַכֶּלֶב, מֻתָּרִים. אֶתְנַן כֶּלֶב וּמְחִיר זוֹנָה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג), שְׁנַיִם, וְלֹא אַרְבָּעָה. וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) הֵן, וְלֹא וַלְדוֹתֵיהֶן:
ברטנורה אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה טלאים וכלב. כנגד העשרה טלאים שנטל חברו. העשרה טלאים שכנגד התשעה וכלב, כולם אסורים משום מחיר כלב. והתשעה שעם הכלב מותרים. ובגמרא פריך, אמאי שכנגד הכלב כולם אסורים, ניפוק חד להדי כלבא והנך כולהו לישתרו. ומשני, הכא במאי עסקינן כגון דטפי דמי כלב מחד מינייהו, שאין באותן שכנגדו טלה שוה דמי הכלב, דהשתא שייכי דמי הכלב בכולהו. כגון שאותן שכנגדן שוין כל אחד דינר דהוי עשרה דינרין, ואותן תשעה שעמו שוין כל אחד דינר חסר מעה דהיינו תשעה דינרים פחות תשע מעות, והכלב שוה דינר ותשע מעות, נמצא באותן עשרה שכנגד התשעה וכלב יש בהן תשעה, שבכל אחד מהן יש בו מעה מחיר כלב, והעשירי כולו מחיר כלב:שנים ולא ארבעה. שניהם דכתב קרא פלגינא ליה כאילו כתב שנים הן. שנים, אשמועינן דוקא אתנן זונה ומחיר כלב ולא ארבעה אתנן כלב ומחיר זונה. והן, משמע הן ולא ולדותיהן:
תוסופות יום טוב איזהו מחיר כלב. האומר הא לך טלה זה תחת כלב זה. דת"ר מחיר כלב זהו חליפי כלב. וכה"א (תהילים מ״ד:י״ג) תמכר עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם. אלמא מחיר היינו דמים: שכנגד הכלב אסורים. כתב הר"ב ובגמ' פריך ליפוק חד להדי כלבא והנך כולהו לישתרו. פי' מטעם ברירה. ויש לתמוה דהא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה [כמ"ש הר"ב בספ"ז [מ"ד] דדמאי] ועוד דכי היכי דהכא נוטלין האיסור וסומכין על ברירה לומר שזה הוא האיסור שנסתלק א"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לשרו וכן זבחים שנתערבו *)דריש פרקין ירעו עד שיסתאבו ואמאי נהי דב"ח חשיבי ולא בטלי מ"מ לשקול חד מינייהו ואידך לישתרו. ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר. לא סמכינן אברירה כיון שתערובתו היה באיסור. אבל הני תערובתו בהיתר. כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו. ולאחר התערובות נולד האיסור אז סמכינן אברירה. תוס'. ומ"ש הר"ב ואותן ט' שעמו שוין כל א' דינר [חסר] מעה וכן לשון רש"י. ולאו דוקא דהא רש"י גופיה מייתי לשון ירושלמי. דאסברה לה בארבעה זוזא ופלגא חומשא שהוא פחות ממעה שהוא ששית דינר. כדפי' הר"ב בפ"ד דב"מ משנה ג'. אלא ודאי לאו דוקא. וכן הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ד מהל' איסורי מזבח סתם ולא פירש כמה: אתנן כלב. הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי. רש"י: ולדותיהן. דמחיר ואתנן. רש"י:
יכין מלכת שלמה
3.
What is meant by the “price of a dog”?If one says to his fellow, here is this lamb instead of [this] dog. And similarly if two partners divided [an estate] and one took ten lambs and the other nine and a dog, all those taken in place of the dog are forbidden [for the altar], but those taken with a dog are valid [for the altar]. An animal that is the fee of a dog and the price of a prostitute are permitted [for the altar], since it says: “[For] both [of these]” (Deuteronomy 23:19): both’ but not four. Their offspring are permitted [for the altar since it says]: “[Both of these]” implying they but not their offspring.
משנה ד
נָתַן לָהּ כְּסָפִים, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. יֵינוֹת, שְׁמָנִים, וּסְלָתוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, אָסוּר. נָתַן לָהּ מֻקְדָּשִׁין, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. עוֹפוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. שֶׁהָיָה בַדִּין, מָה אִם הַמֻּקְדָּשִׁין, שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶם, אֵין אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶם, עוֹפוֹת, שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן, אֵינוֹ בַדִּין שֶׁלֹּא יְהֵא אֶתְנָן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר (שם), לְכָל נֶדֶר, לְהָבִיא אֶת הָעוֹף:
ברטנורה נתן לה כספים הרי אלו מותרים. לקנות מהן בהמה לקרבן וסולת למנחות:יינות שמנים וסלתות אסורים. אבל חטים ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין, הרי אלו מותרים, דדרשינן שניהם, הם ולא שנוייהן ולא ולדותיהן:נתן לה מוקדשים. כגון הפריש טלה על פסחו ולאחר זמן אמר לזונה הבעלי לי והימני על פסחי באתננך. סלקא דעתך אמינא הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו, ממוניה הוא, ואימא ליחול עליה אתנן, קמשמע לן דלא. דאמר קרא לכל נדר, להוציא את הנדור כבר:עופות. של חולין:הרי אלו. פסולים להקרבה, שאתנן ומחיר חל עליהן:עופות שאין המום פוסל בהן. דאמר קרא (ויקרא כ״ב:י״ט) תמים זכר [בבקר] בכשבים, תמות וזכרות בבהמות, ואין תמות וזכרות בעוף:לכל נדר. כל, להביא את העוף, שאף הוא בא בנדר, שאתנן ומחיר חלים עליו:
תוסופות יום טוב יינות שמנים כו'. וכתב הר"ב אבל חטים ועשאן סולת כו' דדרשינן שניהם ולא שנוייהן כו' הם דריש והכי איתא בהדיא בגמ' [דף ל' ע"ב]: נתן לה מוקדשים. פי' הר"ב כגון הפריש טלה לפסחו כו' סד"א הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו פי' ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן. כדאיתא בברייתא. ואע"ג דבברייתא תני אין לו. ממנה אחר עמו כו' אורחא דמלתא נקט וה"ה יש לו והכי ת"ר בפרק ח' דפסחים דף פ"ט [ע"ב] הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והיינו דסתם הר"ב וכתב הואיל ואדם רשאי כו'.
יכין מלכת שלמה
4.
If he gave her [a prostitute] money, it is permitted [for use for the altar.] [But if he gave her] wine, oil, flour and anything similar which is offered on the altar, it is forbidden for the altar. If he gave her dedicated [animals] they are permitted [for the altar]. If he gave her birds [of hullin] they are disqualified. For one might have reasoned [as follows]: if in the case of dedicated animals, where a blemish disqualifies them, [the law] of [the prostitute’s] fee and price [of a dog] does not apply to them, in the case of birds, where a blemish does not disqualify, is it not all the more reason that the law of [the prostitute’s] fee and the price [of a dog] should not apply? Scripture says, “For any vow,” (Deuteronomy 23:19) this includes a bird.
משנה ה
כָּל הָאֲסוּרִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וַלְדוֹתֵיהֶן מֻתָּרִים. וְלַד טְרֵפָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה, פְּסוּלָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנַּעֲשׂוּ טְרֵפָה, אֵין פּוֹדִים אוֹתָם, שֶׁאֵין פּוֹדִים אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים:
ברטנורה כל האסורים לגבי המזבח. כגון בהמה שנרבעה כשהיא חולין ואח״כ נתעברה וילדה, הולד מותר לקרבן, שהזכר של היתר שבא על בהמה זו והיא שהיא אסורה, שניהן גרמו לולד שיבוא, וזה וזה גורם מותר. אבל נרבעה כשהיא מעוברת, הולד פסול לקרבן, דהיא וולדה נרבעו:ולד טריפה. לא יקרב. אבל להדיוט דברי הכל שרי, דלאו מגופה קא רבי. ופלוגתא היא באלו טריפות [דף נ״ח], איכא למאן דאמר טריפה יולדת, ואיכא למאן דאמר טריפה אינה יולדת. למאן דאמר טריפה יולדת משכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר זה וזה גורם אסור, ורבנן סברי זה וזה גורם מותר. ולמאן דאמר טריפה אינה יולדת משכחת לה כגון שעיברה ולבסוף נטרפה, ובהא פליגי, דר׳ אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא, ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו הוא. ואין הלכה כר׳ אליעזר:כשרה שינקה מן הטריפה פסולה. כל אותו היום שינקה מעת לעת היא פסולה להקרבה, הואיל ויכולה לעמוד על אותו חלב בלא אכילה אחרת, ואינו מתאכל ממעיה עד שישלם מעת לעת. אבל לאחר שנתאכל ממעיה מודה ר״ח שהיא כשרה, דאפילו בהמה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה הכל מודים שהיא כשרה למזבח. ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:שאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. דבפסולי המוקדשים שנפדו כתיב תזבח ואכלת בשר, ודרשינן תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב:
תוסופות יום טוב כל האסורים לגבי מזבח כו'. פירש הר"ב כגון בהמה שנרבעה כו'. וזה וזה גורם מותר. עמ"ש במ"ח פ"ג דמסכת עבודה זרה. ומ"ש הר"ב אבל נרבעה כשהיא מעוברת כו' דהיא וולדה נרבעו. וכן ולד נוגחת היא וולדה נגחו. וכן נעבדת ומוקצה דניחא ליה בנפחה וכן פסק הרמב"ם בפירושו בנא"י ובחבורו פ"ב מהא"מ: ולדותיהן מותרים. רב תני עלה ור"א אוסר. גמ': ולד טרפה ר"א אומר לא יקרב. כתב הר"ב אבל להדיוט ד"ה שרי [וכן פירש"י ועמ"ש בסמוך בשם התוס'] דלאו מגופה קא רבי אלא מאוירה קא רבי. פירש"י ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה. אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך. ל"א מאוירא קא רבי לאחר שנולד הולך וגדל. הלכך עקר גידולו אינו מאמו. ע"כ. [*ולשתי האוקימתות שכתב הר"ב קשה עליו ועל רש"י שפירשו דלהדיוט ד"ה שרי דבין דפליגי בזה ובזה גורם או דפליגי בעובר ירך אמו אף להדיוט לתסור]. והתוס' דחו פירש"י שכחב לעיל דלד"ה שרי להדיוט דבפ' אלו טרפות מפרש בהדיא דאפי' להדיוט נמי אסור. והא דפליגי לגבוה להודיעך כחן דרבנן דאפי' לגבוה נמי שרי. והא דנקט לא יקרב משום רבנן דאמרי יקרב נקטיה. ע"כ. ועיין כיוצא בזה הרבה. שכתבתי במשנה ו' פ"ד דביצה. ומ"ש הר"ב ורבנן סברי עובר לאו ירך אמו. ולא דמי לנרבעה כשהיא מעוברת דאמרינן לעיל היא וולדה נרבעו. דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות. אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא. ומיהו ק"ק דא"כ הוי מתני' לצדדין דגבי ולד נרבע צ"ל שנרבעה [ולבסוף נתעברה. וגבי ולד טרפה אמרינן שעיבר'] ולבסוף נטרפה [דמסקנא היא בפ' אלו טרפות דטרפה אינה יולדת] וי"ל כיון דבטרפה לא שייך [עיברה] *)בענין אחר לא הוי לצדדין שאינו יורד [אלא] להגיד לך כל היתר הולדות של כל האסורים לגבי המזבח ובנרבע דאיכא ב' צדדין. ואינו מותר אלא לצד אחד. חשיב ליה בשביל אותו צד המותר. ובטריפה דליכא אלא צד אחד [חשיב] אותו צד [ה] מותר. תוס'. כשרה שינקה מן הטרפה כו'. כתב הר"ב דאפילו בהמה שנתפטמה בכרשיני עבודה זרה כו' ונתאכלו. הרמב"ם.
יכין מלכת שלמה
5.
With regard to any animals that are disqualified for the altar, their offspring are permitted for the altar. The offspring of a terefah: Rabbi Elazar says it may not be offered on the altar. But the sages say it may be offered. Rabbi Hanina ben Antigonus says: a ritually clean animal which nursed from a terefah is disqualified from the altar. Any dedicated animal which became terefah one may not dedicate them, since we may not redeem dedicated [animals] in order to give them to dogs to eat.
קדשים תמורה פרק ו
Kodshim Temurah Chapter 6