רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
קדשים
מעילה
פרק ו
א ב ג ד ה ו
Kodshim
Meilah
Chapter 6
1 2 3 4 5 6
  א ב ג ד ה ו
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6

Mishnah

משנה א
הַשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. לֹא עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ, הַשָּׁלִיחַ מָעַל. כֵּיצַד. אָמַר לוֹ, תֵּן בָּשָׂר לָאוֹרְחִים וְנָתַן לָהֶם כָּבֵד, כָּבֵד וְנָתַן לָהֶם בָּשָׂר, הַשָּׁלִיחַ מָעַל. אָמַר לוֹ, תֵּן לָהֶם חֲתִיכָה חֲתִיכָה, וְהוּא אָמַר טֹלוּ שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם, וְהֵם נָטְלוּ שָׁלשׁ שָׁלשׁ, כֻּלָּן מָעֲלוּ. אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן אוֹ מִגְּלֻסְקְמָא, וְהֵבִיא לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּעַל הַבַּיִת לֹא הָיָה בְלִבִּי אֶלָּא מִזֶּה וְהֵבִיא מִזֶּה, בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי מִן הַחַלּוֹן וְהֵבִיא לוֹ מִגְּלֻסְקְמָא, אוֹ מִן גְּלֻסְקְמָא וְהֵבִיא לוֹ מִן הַחַלּוֹן, הַשָּׁלִיחַ מָעָל:
ברטנורה השליח. שנתן לו בעל הבית הקדש או מעות הקדש להוציאם בתורת חולין, ועשה השליח שליחותו:בעל הבית מעל. דבמעילה יש שליח לדבר עבירה. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה, חוץ ממעילה משום דכתיב בה (במדבר ה׳) ואשמה הנפש ההיא, מי ששגג תחילה דהיינו המשלח:תן בשר לאורחים. מאותו בשר של הקדש:ונתן להם כבד. של הקדש:והוא אומר טלו שתים וכו׳ ובלבד שיאמר השליח טלו שתים מדעתי, אז בעל הבית מעל, דלא עקר השליח שליחותו אע״פ שהוסיף על דברי המשלח, הלכך המשלח מעל שהרי נעשית שליחותו, והשליח מעל על זאת שהוסיף מדעתו, והאורחים נמי חייבים על השלישית שנטלו מדעתם. אבל אם לא אמר השליח טלו שתים מדעתי, אלא טלו שתים בשליחות בעל הבית, המשלח מעל שהרי נעשה דברו, והשליח פטור מפני שהוסיף על שליחות בעל הבית ולא עקר את השליחות ומה שהוסיף לא הוסיף מדעתו:גלוסקמא. בלשון יון קורין לתיבה גלוסקוס. וישם בארון, תרגום ירושלמי ושוון יתיה בגלוסקמא:אע״פ שאמר בעל הבית לא היה בלבי אלא מזה כו׳ מעל. לפי שעשה השליח מאמרו, ודברים שבלב אינן דברים:
תוסופות יום טוב בעל הבית מעל. לשון הר"ב. דבמעילה יש שליח לדבר עבירה. ולא אמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. גמרא פ"ב דקדושין דף מ"ב. ומ"ש הר"ב ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה חוץ ממעילה. אע"ג דכתב חוץ לאו כללא הוא. דאף בשליחות יד יש שליח. כמ"ש בספ"ג דב"מ. ועוד טביחה דגנב ילפינן לה דאפי' ע"י שליח מתחייב. וכולהו בגמרא פ"ב דקדושין. ומ"ש הר"ב משום דכתיב בה. ואשמה הנפש ההיא מי ששגג תחלה. וכ"כ הרמב"ם [בפירושו] וההיא הוא דדייק. ותמיהני דבפרק ב' דקדושין אמרינן דילפינן חטא חטא מתרומה. מה תרומה משוי שליח [להרמתה] אף מעילה משוי שליח. והתוס' תמהו שם [דף מ"ב] דלמאי צריך קרא כלל למעילה דבשוגג. הא לא שייך למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. ותירצו דהכא מיירי. אפי' דנזכר השליח קאמר דמעל בה"ב. וכדמוכח ממתני' דלקמן שלח ביד פקח ונזכר כו' ובנזכרו שניהם [כדפי' הר"ב] משמע הא אם נזכר השליח לבד בעה"ב מעל. ע"כ. אמר לו תן בשר כו' השליח מעל. אפילו לר"ע דרפ"ז דנדרים [דפסקו הפוסקים כמותו כמ"ש שם] דס"ל דכל דממליך השליח מקרי מינו. הכא מש"ה השליח מעל. כיון דלא אמליך דהא בעי אמלוכי. גמרא: אמר לו תן להם חתיכה חתיכה כו'. לשון הרמב"ם בפ"ז מה"מ. בד"א כשהיו החתיכות מקדשי ב"ה. אבל אם היו בשר עולה וכיוצא בו. לא מעל אלא האוכל בלבד. שהרי הוא חייב באיסור יתר על המעילה דאוכל בשר העולה לוקה כמ"ש לעיל פ"ד משנה ב'. ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה. שלא יתערב עמה איסור אחר. ע"כ. וקלסוהו. הראב"ד: והם נטלו שלש שלש כולן מעלו. ולא עקרי דברי השליח ולא ימעול. דדוקא שליח בעינן דלימא מדעתו שלא יסברו האורחים כשיאמר סתם שלדעת בעה"ב אומר כן. אבל מה שהן לוקחים יותר ממה שאמר שליח יודעין הן שעושין מדעתן. ולא מדעת שליח. תוס' פי"א דכתובות [סוף] דף צ"ח: כולן מעלו. ובמסכת תרומות פ"ד משנה ד' תנן האומר לשלוחו צא ותרום כו'. אם נתכוין להוסיף אין תרומתו תרומה. כתב שם הר"ש דבירושלמי בעי לה ומשני דגבי מעילה משנטלו חתיכה ראשונה נעשה שליחותו של בעה"ב אבל בתרומה על כל חטה וחטה נסתיימה שליחותו של בעה"ב בתמיהה. והלא כשהוא פוחת או מוסיף הפרשתו בבת אחת עשוים. וה"ל מעביר. ע"כ: [*מן החלון. העשוי להשתמש ולהניח בו חפציו. ואינו אלא חלל מה בעובי הכותל. אבל אינו פתוח מעבר לעבר ומפולש כחלון העשוי לאורה. וכן חמצא בעדיות פ"ה [משנה ו'] ובבכורות פ"ג [משנה ד'] ובתמיד פ"ה משנה ג' ובמסכת פרה פי"ב משנה ד' לפי' מהר"ם ז"ל ובמסכת טהרות פ"ז משנה ז']: אף ע"פ שאמר בעה"ב לא היה בלבי כו'. כתב הר"ב דדברים שבלב אינם דברים. גמרא. ופי' הרמב"ם דקא משמע לן שזה ג"כ לענין מעילה:
יכין מלכת שלמה
1.
If an agent has fulfilled his agency, the sender is guilty of sacrilege, but if he has not carried out his agency, he himself is guilty of sacrilege. How so? If he [the employer] said to him: “Give meat to the guests” and he offered them liver, “[Give] liver” and he offered them meat, he himself is guilty of sacrilege. If the employer said to him: “Give them one piece each,” and he said to them: “Take two pieces each,” and the guests took three pieces each, all of them are guilty of sacrilege. If he [the employer] said to him, “Bring me [something] from the window or from the chest,” and he brought it to him [from one of these places] even though the employer says, “I meant only from that place” and he brought it from the other place, the employer is guilty of sacrilege. But if he said to him, “Bring it to me from the window,” and he brought it from the chest, or “from the chest” and he brought it to him from the window, the agent is guilty of sacrilege.
משנה ב
שָׁלַח בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, אִם עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ, בַּעַל הַבַּיִת מָעַל. לֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתוֹ, הַחֶנְוָנִי מָעַל. שָׁלַח בְּיַד פִּקֵּחַ, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי, הַחֶנְוָנִי מָעַל כְּשֶׁיּוֹצִיא. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. נוֹטֵל פְּרוּטָה אוֹ כְלִי וְיֹאמַר, פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, מְחֻלֶּלֶת עַל זֶה, שֶׁהַהֶקְדֵּשׁ נִפְדֶּה בְכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כָסֶף:
ברטנורה ביד חרש שוטה וקטן. שאינן בני שליחות. אפילו הכי הואיל ונעשית שליחותו המשלח מעל:החנוני. שקבל המעות מיד חרש שוטה וקטן, חייב כשיוציא המעות של הקדש בחפציו:ונזכר. בעל הבית קודם שהגיעו המעות ליד חנוני, וכיון שנזכר שוב אינו חייב קרבן מעילה, שאין קרבן מעילה אצל מזיד:החנוני חייב. והוא שנזכרו בעל הבית והשליח, דהשתא אין כאן שוגג אלא חנוני. אבל אם נזכר בעל הבית ולא נזכר השליח, השליח מעל שהוא שגג תחלה:כיצד יעשה. כלומר אם ידע החנוני בפרוטה זו שהיא קודש קודם שיוציאנה ונתערבה כבר עם שאר פרוטות שיש לו, כיצד יעשה ויהיה מותר להשתמש בפרוטותיו:
תוסופות יום טוב בעל הבית מעל. פי' הר"ב הואיל ונעשית שליחותו מידי דהוה אמעטן של זיתים. דתנן בריש פרק ט' דטהרות מאימתי מקבלין טומאה משיזועו זיעת המעטן. הואיל וניחא ליה מוכשרים. גמ'. וכלומר דהוי ממילא. כמו חש"ו דהוי נמי כממילא כיון דאינן בני שליחות. [*וכן המעטן לאו בר זיעה הוא. כדפירש"י] וא"ת אדרבה ניליף מתרומה דהא מתרומה ילפינן למעילה. כדלעיל בריש פרק ה'. וגבי תרומה בעינן שליח בר דעת כדתנן בריש מסכת תרומה. וי"ל כיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכי הוי שינוי רשות ע"י *)שלוחו בר דעת. לכך מסתבר ליה לדמויי להא דמייתי. דאין קפידא בבר דעת. תוס': לא עשו שליחותו החנוני מעל. לפי שהחש"ו אינן בני מעילה הלכך הקדש לא יצא לחולין עד שבאו ליד החנוני. תוס': ונזכר. כתב הר"ב והוא שנזכרו בעה"ב והשליח כו' אבל אם נזכר בעה"ב וכו' השליח מעל. וכן אם נזכר השליח ולא נזכר בעה"ב בעה"ב מעל כמ"ש לעיל בשם התוספות:
יכין מלכת שלמה
2.
One who has sent a deaf-mute, an imbecile or a minor: If they carried out their agency the employer is guilty, If they did not carry out their appointed errand, the shopkeeper is guilty. If one sent one of sound senses and remembers [that the money belongs to Temple property] before it has come into the possession of the shopkeeper, the shopkeeper will be guilty when he spends it. What should he do? He should take a perutah or a vessel and say “The perutah that is Temple property, wherever it may be, is redeemed with this;” for consecrated things can be redeemed both with money and with money's worth.
משנה ג
נָתַן לוֹ פְרוּטָה, אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי בְחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת, הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְכֻלָּהּ נֵרוֹת אוֹ בְכֻלָּהּ פְּתִילוֹת, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, הָבֵא לִי בְכֻלָּהּ נֵרוֹת אוֹ בְכֻלָּהּ פְּתִילוֹת, הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בְחֶצְיָהּ נֵרוֹת וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת, שְׁנֵיהֶם לֹא מָעֲלוּ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי בְחֶצְיָהּ נֵרוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וּבְחֶצְיָהּ פְּתִילוֹת מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ נֵרוֹת מִבֵּית פְּתִילוֹת וּפְתִילוֹת מִבֵּית נֵרוֹת, הַשָּׁלִיחַ מָעָל:
ברטנורה שניהם לא מעלו. בעה״ב לא מעל שהרי לא נעשית שליחותו בפרוטה, והשליח לא מעל שלא עקר שליחותו של בעה״ב בפרוטה, ובפחות מפרוטה ליכא חיוב מעילה:השליח מעל. שעקר שליחותו של בעה״ב בין בפתילות בין בנרות ויש בשניהן פרוטה:
תוסופות יום טוב נרות. כלי חרס שמדליקין בו את הנרות. רש"י: מבית פתילות כו' מבית נרות. ובס"א וכן במשנה שבגמרא ממקום פתילות כו' ממקום נרות. וכן העתיק הרמב"ם בפ"ז מה"מ:
יכין מלכת שלמה
3.
If he gave him a perutah and said to him: “Bring me for half a perutah lamps and for the other half wicks,” and he went and brought for the whole perutah wicks or for the whole perutah lamps; Or if he said to him, “Bring me for the whole lamps or for the whole wicks,” and he went and brought for half [a perutah] lamps and for the other half wicks, neither is guilty of sacrilege. But if he said to him, “Bring for half a perutah lamps from one place and for half a perutah wicks from another,” and he went and brought the lamps from the place where the wicks [were to be bought] and the wicks from the place where the lamps [were to be bought], the agent is guilty of sacrilege.
משנה ד
נָתַן לוֹ שְׁתֵּי פְרוּטוֹת, אָמַר לוֹ, הָבֵא לִי אֶתְרוֹג, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִפְרוּטָה אֶתְרוֹג וּבִפְרוּטָה רִמּוֹן, שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, אֶתְרוֹג גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וָרָע. נָתַן לוֹ דִינַר זָהָב, אָמַר לוֹ הָבֵא לִי חָלוּק, וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִשְׁלשָׁה חָלוּק וּבִשְׁלשָׁה טַלִּית, שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וָרָע:
ברטנורה שניהם מעלו. והוא שיהא אותו האתרוג שוה שני פרוטות כמו שנתן לו בעה״ב. בעה״ב מעל כיון שקנה לו השליח כמו שאמר ושוה כמו שנתן לו, הרי נעשית שליחותו. והשליח מעל, שהרי קנה רמון בפרוטה מדעתו שלא בשליחות בעה״ב:ר׳ יהודה אומר בעה״ב לא מעל. דאמר ליה לשליח אילו היית קונה אתרוג בשתי פרוטות כמו שנתתי לך היית מביא לי אתרוג גדול שוה ארבע פרוטות, עכשיו שלא נתת אלא פרוטה הבאת לי אתרוג שוה שתי פרוטות שהוא קטן ורע, ונמצא שלא עשית שליחותי. ואין הלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב נתן לו דינר זהב. דינר [זהב כ"ה דינר] של כסף והם ו' סלעים בקרוב. הרמב"ם:
יכין מלכת שלמה
4.
If he gave him two perutahs and said, “Bring me for them an etrog,” and he brought for one perutah an etrog and for the other a pomegranate, both are guilty of sacrilege. Rabbi Judah says: the employer is not guilty of sacrilege for he could say, “I wanted a large etrog and you brought me a small and bad one.” If he gave him a golden denar and said to him, “Bring me a shirt,” and he brought him for three [silver selas] a shirt and for the other three a cloak, both are guilty of sacrilege. Rabbi Judah says: the employer is not guilty of sacrilege, for he can argue, “I wanted a large shirt and you brought me a small and bad one.”
משנה ה
הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, אִם צְרוּרִין, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא, מָעַל. אִם מֻתָּרִים, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא, לֹא מָעַל. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם. לְפִיכָךְ, אִם הוֹצִיא, מָעַל. הַחֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּשֻׁלְחָנִי:
ברטנורה אם צרורין. קשורים קשר משונה אע״פ שאין עליו חותם, או קשורים כשאר קשרים וחתומין:לא ישתמש בהן. דגלי דעתיה דלא ניחא ליה שישתמש בהן הנפקד, הואיל וקשרן קשר משונה או הטיל עליו חותם:מותרין. קרי כל זמן שאין קשורים קשר משונה אלא קשור כשאר קשרים ואין עליו חותם:לפיכך אם הוציא לא מעל. דהוי כאילו אמר לו המפקיד שישתמש בהן, כיון שלא היו צרורין, והרי שליחותו עשה, והמפקיד נמי לא מעל דהא לא אמר לו בפירוש שישתמש בהן:החנוני. שמוכר פירות או בשמים בחנות:כבעל הבית. ואם הפקידו אצלו מעות, אף על פי שאינן צרורים, לא ישתמש בהם, הלכך אם היו מעות של הקדש ונשתמש בהן מעל:כשלחני. ומותר להשתמש במעות שהפקידו אצלו כשאינן צרורים, הלכך לא מעל. והלכה כר׳ יהודה:
תוסופות יום טוב לפיכך אם הוציא מעל. כתבו התוס' צ"ע בב"מ פרק המפקיד (בבא מציעא דף מ"ג.) דמייתי לה לההיא דהכא. ולא מייתי לה כלישנא דתנינן לה הכא ע"כ. והתם מעל הגזבר קתני. והכ"מ בפ"ו מהלכות מעילה. בשם הרר"י קורקוס. כתבה לההיא דמציעא בשם ברייתא. וע"ש. שאין להאריך בזה בכאן:
יכין מלכת שלמה
5.
One who deposited money with a moneychanger: if it was tied up, he may not use it; and therefore if he did spend it he is guilty of sacrilege. If it was loose he may use it and therefore if he spent it he is not guilty of sacrilege. If [the money was deposited] with a private person, he may not use it in neither case, and therefore if he did spent it he is guilty of sacrilege. A shopkeeper has the status of a private person, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he is like a money-changer.
משנה ו
פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַכִּיס, אוֹ שֶׁאָמַר, פְּרוּטָה בְכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ, כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹנָה, מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס. מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בְּאוֹמֵר פְּרוּטָה מִן הַכִּיס זֶה הֶקְדֵּשׁ, שֶׁהוּא מוֹצִיא וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס:
ברטנורה כיון שהוציא את הראשונה. לצורך תשמישו מעל:וחכמים אומרים. לא מעל:עד שיוציא. כל המעות שבכיס לצורך חולין. והלכה כחכמים:פרוטה מן הכיס זה. כלומר לא תכלה פרוטה מכיס זה עד שיהא בה הקדש:
תוסופות יום טוב וחכמים אומרים עד שיוציא את כל הכיס. שאין מעילה מן הספק. הלכך לא מעל עד שיוציא האחרונה דאז הוי ודאי. וא"ת וליבטל ברובה וי"ל דדבר שיש לו מתירין היא שיכול לחללו א"נ מטבע חשיב ולא בטיל הכ"מ פ"ז מה' מעילה ועמ"ש בסוף מ"ט פ"ה דעבודה זרה. באומר פרוטה מן הכיס. ל' הר"ב כלומר לא תכלה כו'. גמ' באומר לא יפטר כיס זה מן ההקדש. משמע צריך שיאמר בלשון הזה וז"ל הרמב"ם והענין שמודה בו ר"ע הוא באומר לא יפטר כיס זה מפרוטה הקדש או דבר שענינו ענין זה. ע"כ: סליק לה מסכת מעילה
יכין מלכת שלמה
6.
If a perutah belonging to the Temple fell into his bag or if he said, “One perutah in this bag shall be dedicated,” as soon as he spends the first perutah he is guilty of sacrilege, the words of Rabbi Akiva. But the sages say: not until he has spent all the money that was in the bag. Rabbi Akiva agrees if he says, “A perutah out of this bag shall be dedicated,” he is permitted to keep on spending [and is liable only] when he has spent all that was in the bag.
קדשים מעילה פרק ו
Kodshim Meilah Chapter 6