רשימת סיומים Siyum List ספרים Seforim מידע תורני Torah Stats לעילוי נשמת Sheloshim להתצטרך Join now כניסה Log In

First Seder Mishnayos Program 7/1/2024

Progress Schedule
נזיקין
עדיות
פרק ז
א ב ג ד ה ו ז ח
Nezikin
Eduyos
Chapter 7
1 2 3 4 5 6 7 8
  א ב ג ד ה ו ז ח ט
0:1 0:2 0:3 0:4 0:5 0:6 0:7 0:8 0:9

Mishnah

משנה א
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי צָדוֹק עַל פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר שֶׁמֵּת, שֶׁאֵין בּוֹ לַכֹּהֵן כְּלוּם, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן כְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן אֶלָּא כְפִדְיוֹן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי:
ברטנורה העיד רבי יהושע. פדיון פטר חמור שמת. שה שהפרישו לפדיון פטר חמור ומת:כחמש סלעים. של פדיון הבן שחייב באחריותן:כפדיון מעשר שני. דאם אבד אינו חייב באחריותו, דההוא בסף חייביה רחמנא לאכול בירושלים, והא אזל ליה. וטעמא דרבי אליעזר, שכן מצינו שהקיש הכתוב פטר חמור לבכור אדם, שנאמר (שמות ל״ד:כ׳) ופטר חמור תפדה בשה וגו׳ וכל בכור בניך תפדה:וחכמים אומרים. אמר קרא (במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז) אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה, לפדייה הקשתיו ולא לדבר אחר:
תוסופות יום טוב העיד ר' יהושע וכו'. כולה מתני' במשנה ו' פ"ק דבכורות ושם ראיתי לפרש בס"ד:
יכין מלכת שלמה
1.
Rabbi Joshua and Rabbi Zadok testified concerning the redemption (lamb) of a firstborn donkey, that if it died, the priest receives nothing, Whereas Rabbi Eliezer says: the owner must bear the responsibility as with the five selas [in the case] of a [firstborn] son. But the Sages say: he bears no responsibility any more than in the case of the redemption of second tithes.
משנה ב
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁהוּא טָהוֹר. שֶׁמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָסְלוּ צִירָן:
ברטנורה לא פסלו את צירן. דהקלו בציר של חגבים טמאים שאינו אוסר תערובתו, מפני שאין להם דם ואינו אלא לחלוחית בעלמא. וזו היתה משנה ראשונה. ועדותו של ר׳ צדוק הוסיף על משנה ראשונה לומר שהוא טהור, דלא מבעיא דאינו אוסר את תערובתו אלא אפילו הוא עצמו טהור:
תוסופות יום טוב העיד ר' צדוק וכו'. משנה זו נשנית ג"כ במתני' ט' פ"י דתרומות. ומ"ש הר"ב טהור שאינו אוסר וכו'. וכ"פ שם. ועמ"ש שם בס"ד:
יכין מלכת שלמה
2.
Rabbi Zadok testified concerning brine of unclean locusts that it is clean, Whereas the first mishnah [said]: unclean locusts that have been preserved together with clean locusts do not make their brine unfit.
משנה ג
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁרַבּוּ עַל הַנּוֹטְפִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּבִירַת הַפִּלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִכְשִׁירוּהוּ:
ברטנורה על זוחלין שרבו על הנוטפים. זוחלין הן כגון נהרות שהם נגרים על גבי קרקע. לשון זוחלי עפר (דברים ל״ב:כ״ד). ודינן כמעיין שהן מטהרים בזוחלין ובכל שהן, והן כשרים לקדש בהן מי חטאת ולטבילת זבים.נוטפים. הן כגון מי גשמים, ודינן כמקוה לטהר בארבעים סאה ובאשבורן, ופסולים למי חטאת, שאינן מים חיים, וכן לטבילת זבין. וכשנתערבו זוחלין בנוטפין ורבו הזוחלין, דינן כזוחלין, וכשרים לקדש בהן מי חטאת ולטבילת זבים, ומטהרים בזוחלים ובכל שהן:בבירת הפליא. שם מקום:
תוסופות יום טוב העיד ר' צדוק וכו'. נשנית משנה ה' פ"ה דמקואות וע"ש:
יכין מלכת שלמה
3.
Rabbi Zadok testified concerning flowing water which exceeded in quantity dripping water; that it was valid. There was such a case at Birath Hapilya, and when the case came before the Sages they declared it valid.
משנה ד
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵה אֱגוֹז, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים. מַעֲשֶׂה הָיָה בְאָהֳלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִכְשִׁירוּהוּ:
ברטנורה בעלה אגוז. הקליפה החיצונה של אגוז, דהיינו הקליפה הירוקה כשהיא לחה. אם עשאה כמין מרזב להיות המים הזוחלים נכנסים בה ומקלחים ממנה לחוץ, דין זוחלים יש למים המקלחים ממנה, והם כשרים למי חטאת ולטבילת זבים וכו׳. ולא אמרינן הואיל ונכנסו בתוך קליפה זו שיש לה בית קבול ומשם מקלחין לחוץ שוב לא יהיה להם דין זוחלים, לפי שאותה קליפה אינה חשובה כלי:לפני לשכת הגזית. סנהדרי גדולה שיושבים בלשכת הגזית:
תוסופות יום טוב בעלה אגוז. פירש הר"ב הקליפה החיצונה הירוקה. וכן פירש הרמב"ם וז"ל בפ"ט מהלכות מקואות שאין עלה האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים. ע"כ. ועיין בפירוש הר"ב משנה ה' פ"ה דמקואות:
יכין מלכת שלמה
4.
Rabbi Zadok testified concerning flowing water which was made to run in a stream through nut-leaves, that it was valid. There was such a case at Ahaliyya, and when the case came before [the Sages in] the Chamber of Hewn Stone they declared it valid.
משנה ה
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יָקִים אִישׁ הֲדַר עַל קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ, שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיַס עַל מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוּת, שֶׁאִם גִּלַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים, שֶׁמְּגַלֵּחַ הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים. וְאִם גִלַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד, יָצָא, שֶׁיּוֹם שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן:
ברטנורה קלל של חטאת. כלי חרס שאפר פרה מונח בו. תרגום וכדה על שכמה (בראשית כ״ד) וקולתה על כתפה:שנתנו על גבי השרץ. ולא נטמא הכלי שאפר הפרה בתוכו, דהא אין כלי חרס מיטמא מגבו, אע״פ כן האפר טמא, משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה (במדבר י״ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור:שר׳ אליעזר מטהר. דסבר הואיל והכלי שהאפר בתוכו טהור הוא, שפיר קרינא ביה מקום טהור. ואין הלכה כר׳ אליעזר:על מי שנזר שתי נזירות סתם. וכל סתם נזירות שלשים יום:שאם גלח את הראשונה יום שלשים. דלכתחלה לא מבעיא ליה לגלח אלא יום שלשים ואחד, כדי שתהיה נזירות שלשים יום גמורים. ואם גלח יום שלשים, עלתה לו נזירות, דאמרינן מקצת היום ככולו:ואם גלח יום ששים חסר אחד יצא. שיום שלשים של נזירות ראשונה עולה לכאן ולכאן, וכיון שיום שלשים של ראשונה נמנה גם מן הנזירות השניה, נמצאו שלשים יום של נזירות שניה כלים בששים חסר אחד:
תוסופות יום טוב העיר רבי יהושע וכו'. שנויה במתני' ג' פ"י דפרה וע"ש: העיר רבי פפייס וכו'. שנויה במשנה ב' פ"ג דנזיר. וע"ש ברישא ומ"ש שם:
יכין מלכת שלמה
5.
Rabbi Joshua and Rabbi Yakim, a man of Hadar, testified concerning a jar of ashes of a red heifer which was put over a creeping thing, that they were unclean. Whereas Rabbi Eliezer had pronounced them clean. Rabbi Papias testified concerning one who had vowed two naziriteships, that if he cut his hair after the first one on the thirtieth day, he could cut his hair after the second one on the sixtieth day; and if he cut his hair on the fifty-ninth day he has also fulfilled his duty, for the thirtieth day counts towards the required number.
משנה ו
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס עַל וָלָד שֶׁל שְׁלָמִים, שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרָב. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, אֲנִי מֵעִיד שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, וַאֲכַלְנוּהָ בַפֶּסַח וְאָכַלְנוּ וְלָדָהּ שְׁלָמִים בֶּחָג:
ברטנורה ולד שלמים לא יקרב שלמים. אלא כונסו לכיפה ומת. משום גזירה, דאי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה, אתי לאשהויי לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתי בהו לידי גיזה ועבודה: ואכלנו ולדה שלמים בחג. בחג השבועות קאמר. שאם היה ממתין ומצפה לחג הסוכות, נמצא עובר בעשה, שנאמר (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה, דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך. מיהו בלאו דלא תאחר אינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים:
תוסופות יום טוב העיד רבי יהושע וכו'. עיקרה בריש פ"ג דתמורה. ועיי"ש:
יכין מלכת שלמה
6.
Rabbi Joshua and Rabbi Papias testified concerning the offspring of a peace-offering, that it can be brought as a peace-offering, whereas Rabbi Eliezer says that the offspring of a peace-offering cannot be brought as a peace-offering. But the sages say: it can be brought. Rabbi Papias said: “I testify that we had a cow, which was a peace-offering, and we ate it at Passover, and its offspring we ate as a peace-offering at the [next] festival.
משנה ז
הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים, שֶׁהֵן טְמֵאוֹת. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה בְּכָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים עַד הַפּוּרִים. הֵם הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִים אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנָאי. וּמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָלַךְ לִטֹּל רְשׁוּת מֵהֶגְמוֹן בְּסוּרְיָא וְשָׁהָה לָבֹא, וְעִבְּרוּ אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַאי לִכְשֶׁיִּרְצֶה רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּכְשֶׁבָּא אָמַר רוֹצֶה אָנִי, וְנִמְצֵאת הַשָּׁנָה מְעֻבָּרֶת:
ברטנורה ארוכות של נחתומים. פשוטי כלי עץ שהנחתומים עורכים שם ככרות של לחם בשעה שעושין הפת. ארוכות, כמו ערוכות:שהן טמאות. מדרבנן דנהי דמן התורה פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה, רבנן גזור עליהו, כדמוכח במסכת כלים פרק ב׳:שר׳ אליעזר מטהר. דסבר לא חשיבי כלים כלל, ואפילו כפשוטי כלי עץ לא הוו. ואין הלכה כרבי אליעזר:שחתכו חוליות. שחתכו לתנור ברחבו לחוליות והניח חוליא על גבי חוליא ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח אותו בטיט ועשה לו טפילה של טיט סביב לעבותו לשמור חומו כדרך שעושים לתנורים:שר׳ אליעזר מטהר. דכיון דיש חול בין הסדקין, כשבור דמי. וחכמים מטמאים, שהטפילה עושה את כולו אחד ומחברת את הסדקים, ואע״פ שיש חול בין חוליא לחוליא. ואין הלכה כרבי אליעזר:שמעברין את השנה בכל אדר. עד כ״ט באדר יש זמן לב״ד לומר מעוברת השנה, והחודש הבא הוא אדר שני. אבל ביום שלשים לאדר אין יכולים לעבר את השנה, הואיל וראוי לקבעו ניסן. כמפורש בפסחים פרק מקום שנהגו (פסחים דף נ״ו):על תנאי. אם ירצה הנשיא תהיה מעוברת ואם לאו לא תהיה מעוברת:
תוסופות יום טוב ארוכות של נחתומים. עיין במשנה ב' פרק ט"ו דכלים. ומ"ש שם: תנר שחתכו חוליות. עיין במשנה י' פ"ה דכלים: שהיו אומרים עד הפורים. כיון דאמר מר שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. אתי לזלזולי בחמץ. פירש"י שכבר מן הפורים ואילך התחילו הדרשנים לדרוש ברבים בהלכות הפסח. הוזקקו השומעים לעשות פסח לסוף שלשים יום. ואם יעברו ב"ד את השנה. לא יתקבלו דברי שלוחי ב"ד לשומעין לדחות את הפסח. שכבר שמעו מן הדרשנים. ע"כ. ואידך מידע ידיע דשתא מעברתא בחושבנא חליא מלתא. וסברי חושבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד האידנא. גמ' פ"ק דר"ה דף ז': על תנאי. פירש הר"ב אם ירצה הנשיא. דת"ר אין מעברין את השנה אלא א"כ ירצה הנשיא. סנהדרין פ"ק דף י"א. ולא מצאתי טעם בדבר: ליטול רשות: לדבר על עסקי צבור. רש"י. שם: מהגמון. בברייתא דסנהדרין תני משלטון. ועיין סוף משנה א' פרק א' דגטין:
יכין מלכת שלמה
7.
They testified concerning the boards of bakers, that they are impure (they can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares them pure (unable to receive impurity). They testified concerning an oven which was cut into rings and sand was put between the rings that it is impure (can receive impurity), whereas Rabbi Eliezer declares it pure (unable to receive impurity). They testified that the year may be intercalated throughout the whole of Adar, whereas they used to say: only until Purim. They testified that the year may be intercalated conditionally. There was such a case with Rabban Gamaliel who went to receive permission from the governor in Syria and he delayed in coming back; and they intercalated the year on condition that rabban gamaliel should approve; and when he came back he said: I approve, and the year was intercalated.
משנה ח
הֵעִיד מְנַחֵם בֶּן סִגְנַאי עַל מוּסַף הַיּוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים שֶׁהוּא טָמֵא, וְשֶׁל צַבָּעִים שֶׁהוּא טָהוֹר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים חִלּוּף הַדְּבָרִים:
ברטנורה מוסף היורה של שולקי זיתים. דרך שולקי זיתים וצבעים, שיש להם יורות גדולות ועושים להם תוספת טיט על שפתם שיעלו בה המים בעת רתיחתם. ושל שולקי זיתים טמא, לפי שאותה תוספת צריכה לכלי ומשתמשין בה, והתורה אמרה גבי תנור וכירים (ויקרא י״א:ל״ה) וטמאים יהיו לכם. ודרשינן לכם, כל שבצרכיכם, כלומר הדבר מן הכלי שאתם צריכים לו ומשתמשין בו הוא שמקבל טומאה:ושל צבעים טהור. שאין הצבעים משתמשים באותה תוספת לפי שיראים שמא יפסד צבעם:
תוסופות יום טוב מוסף היורה וכו'. שנויה במתני' ה' פ"ה דכלים: שהיו אומרים חלוף הדברים. פי' הראב"ד וז"ל מפני כי הצבעים חסים על מי הצבע שלא יתפזרו יותר ממה שאין שולקי הזיתיה מקפידים על שליקתן. שאין למים צורך אלא מעט. וכשבא מנחם בן סגנאי *) שהיה צבע. והיה בקי בענין. וראה שהצמר והפשתן עולים למעלה ואין מניחין למים להתפזר. קבלו ממנו עדותו. עכ"ל. והר"ב הצריך שישמש בו משום דאי לאו הכי גם בשניהם לא היה בו שום טומאה דלשליקה עצמה אינה צריכה כ"כ. והראשונים היו סוברים דבשל צבעים. הוא צורך גדול:
יכין מלכת שלמה
8.
Menahem ben Signai testified concerning the ledge attached to an olive-boiler’s cauldron, that it is [liable to become] impure; and concerning that of dyers, that it is not [liable to become] impure, whereas they used to say the reverse.
משנה ט
הֵעִיד רַבִּי נְחוּנְיָא בֶן גֻּדְגְּדָא עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְגֵט. וְעַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, וְאִם מֵתָה, בַּעְלָהּ יוֹרְשָׁהּ. וְעַל הַמָּרִישׁ הַגָּזוּל שֶׁבְּנָאוֹ בַבִּירָה, שֶׁיִּתֵּן אֶת דָּמָיו. וְעַל הַחַטָּאת הַגְּזוּלָה שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים, שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת, מִפְּנֵי תִקּוּן הַמִּזְבֵּחַ:
ברטנורה על החרשת שהשיאה אביה. אע״ג דהויא אשת איש גמורה שהרי קיבל אביה קידושיה כשהיא קטנה, אפילו הכי יוצאה בגט ומקבלת את גיטה כשהיא חרשת, ואע״פ שאין לה דעת, לפי שהאשה מתגרשת בעל כרחה הלכך לא בעינן דעתה:ועל קטנה בת ישראל שנישאת לכהן. והיא יתומה דלא היו נשואיה אלא מדרבנן. שאוכלת בתרומה, דרבנן. ולא גזרינן תרומה דרבנן אטו תרומה דאורייתא:מריש. קורה:בירה. בית גדול:מפני תקנת השבים. שאם אתה מצריכו לקעקע בירתו ולהחזיר מריש עצמו, ימנע מלעשות תשובה:שלא נודעה לרבים. שהיא גזולה:שהיא מכפרת. ואין צריך להביא אחרת:מפני תיקון מזבח. שלא יהיו כהנים עצבים שאכלו חולין שנשחטו בעזרה, ונמצא מזבח בטל שנמנעים מלעבוד עבודה:
תוסופות יום טוב העיר ר' נחוניא בן גודגדא וכו'. שנויה במשנה ה' פ"ה דגיטין. ושם הארכתי בס"ד: רבי נחוניא בן גודגדא. ובגיטין וכן ביבמות פי"ד משנה ב' גרס ר' יוחנן בן גודגדא: [*מריש. פי' הר"ב קורה. ועיין בפירושו למסכת זבים פ"ד משנה ב': שיתן את דמיו. ובגיטין גרס מפני תקנת השבים. וכן היא גירסת הר"ב גם בכאן]:
יכין מלכת שלמה
9.
Rabbi Nehunia ben Gudgada testified concerning a deaf-mute whose father had given her in marriage, that she could be sent away with a bill of divorcement; And concerning a minor, daughter of an Israelite who married a priest, that she could eat terumah, and if she died her husband inherited from her; And concerning a stolen beam that had been built into a palace, that it might be restored by the payment of its value; And concerning a sin-offering that had been stolen, and this was not known to many, that it caused atonement because of the welfare of the altar.
נזיקין עדיות פרק ז
Nezikin Eduyos Chapter 7