First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
ברטנורה
האוכל תרומה מזיד. בלא התראה, דאילו אתרו ביה לוקה ואינו משלם. ואע״ג דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין:ואינו משלם את החומש. דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל תרומה בשגגה:התשלומין חולין. דתשלומין דשוגג בלבד קרנהו רחמנא קדש, כדכתיב ונתן לכהן את הקדש, אבל תשלומין דמזיד חולין הן, והואיל והן חולין אם רצה הכהן למחול מוחל, משא״כ בתשלומין של שוגג שאם רצה למחול אינו מוחל מפני שהן קדש:
תוסופות יום טוב
[*האוכל תרומה מזיד. [פירש הר"ב] בלא התראה כו'. ועיין במ"ד פ"ב דפסחים. ועי' במ"ב פ"ג דכתובות]:
ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
משנה ב
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְרוּמָה, מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה. נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחֹמֶשׁ, וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה:
ברטנורה
בת כהן שנשאת לישראל. ואסורה לאכול בתרומה:משלמת את הקרן. כדין גוזל את חבירו, אבל לא חומש דכהנת היא, וכתיב (ויקרא כ״ב:י׳) וכל זר לא יאכל קדש יצאה זאת שאינה זרה ואפשר לה שתשוב לבית אביה כנעוריה ותהא מותרת לאכול בתרומה:ומיתתה בשרפה. אם זנתה תחת בעלה ישראל, כדכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו׳, כל שהיא בת כהן לא שנא אשת כהן ולא שנא אשת ישראל באש תשרף:נשאת לאחד מכל הפסולים. כגון חלל נתין וממזר, משלמת קרן וחומש, שהרי נתחללה בביאתו ואינה ראויה עוד לאכול בתרומה והרי היא כזרה:ומיתתה בחנק. דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות, מי שראויה לחזור לבית אביה אלמלא זנות זה היא בשרפה, יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה לחזור לבית אביה שזו אינה בשרפה:וחכמים אומרים וכו׳ דלא הויא זרה עד שתהא זרה מתחלתה ועד סופה וזו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:ומיתתה בשרפה. ובת איש כהן כתיב מכל מקום. והלכה כחכמים:
תוסופות יום טוב
ומיתתה בחנק. פי' הר"ב דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות כו' יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה וכו'. מחמת בעילת הפסול בלא זנות זה שנבעלת כשהיא אשת איש:
[*וחכמים אומרים כו'. ומיתתן בשרפה. פי' הר"ב ובת איש כהן כתיב מ"מ. ירושלמי. והאי טעמא נמי איתא בריש ד' מיתות ואיש יתירא דריש. הר"ש]:
יכין
מלכת שלמה
2.
If the daughter of a priest married an Israelite and afterwards ate terumah, she must repay the value but not the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by burning. If she married any of those disqualified [from marrying her], she must pay back both the value and the fifth, and her death-penalty [for adultery] is by strangling, the words of Rabbi Meir. But the sages say: in either case, she repays the value but not the fifth, and the death penalty is by burning.משנה ג
הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ. וְהַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
ברטנורה
המאכיל את בניו קטנים. דלאו בני חיובא נינהו, ועבדיו אפילו גדולים:ותרומת חוץ לארץ. אע״פ שהיא מדמעת אין מוסיפין חומש עליה:
תוסופות יום טוב
ואת עבדיו בין גדולים. פי' הר"ב דלאו בני חיובא. ור"ל שאין אנו יכולים לחייבם לפי שאין להם. אבל ודאי דבני חיובא נינהו שאם היה להם שמחוייבים לשלם. והכי איתא בירו' לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן. היו לו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן. וכה"ג תנן במשנה ד דפרק החובל. ולפי שהר"ב כתב זה הטעם אעבדיו וגם אבניו הקטנים ולא חילק ביניהם יתכן לומר שדעתו דגם קטן המזיק לאו בן חיוב הוא בעודו קטן אבל כשיגדיל חייב לשלם. וכדעת הגהות אשרי שם. ובשלטי הגבורים פרק כיצד הרגל הביא דעות חלוקות אבל [*מדברי הר"ב במשנה ד דפ' החובל נראה דלעולם פטור וכן] מסקנת הפוסקים דלעולם פטור כפשטא דמתני' דהחובל דדוקא עבד ואשה כו' ועיין ר"פ הגוזל בתרא:
[*האוכל תרומת חוצה לארץ. פי' הר"ב אע"פ שמדמעת וכו'. וכן לר"ש בתרומת עובד כוכבים במ"ט פ"ג]:
פחות מכזית. דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה עד שיהא בו שיעור אכילה. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה
3.
One who feeds [terumah] to his small children, or to his slaves whether they are of majority age or minors, or one who eats terumah from outside the land, or less than an olive’s bulk of terumah, must repay the value, but not the fifth; and the repayment remains hullin. Therefore, if the priest wishes to forgive the repayment, he may.משנה ד
זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל. וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ, הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחֹל, מוֹחֵל:
ברטנורה
תוסופות יום טוב
זה הכלל. ואל תתמה דליכא לאתויי בזה הכלל דכי האי גוונא איתא נמי במס' מגילה פ"ד משנה ב ומפרשינן בגמרא [כב:] דלסימן בעלמא וכו'. ועוד תמצא בפ"ב דמעשר שני ופ"ב דסוכה [מ"ג] ובפ"ק דמגילה [מ"י] ובפ"ב דשקלים [מ"ה] ובפ"ב דגיטין וריש פ"ג דעדיות ובפרק כ"ז דכלים וריש פרק קמא דאהלות:
יכין
מלכת שלמה
4.
This is the general principle: whenever one has to repay both the value and the fifth, the repayment becomes terumah, and if the priest desires to forgive the repayment, he cannot forgive. But whenever one has to repay the value only and not the fifth, the repayment remains hullin (non-sacred produce), and if the priest wishes to forgive the repayment, he can.משנה ה
שְׁתֵּי קֻפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חֻלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה. אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חֻלִּין, אָכַל אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטְרָהּ. אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
ברטנורה
לתוך של תרומה נפלה. ושל חולין מותרת. ודוקא בשתי קופות א׳ של חולין ואחת של תרומה, תלינן תרומה לתוך תרומה נפלה שיש היתר לשתי הקופות. אבל אחת חולין ואחת טבל או מעשר ראשון וכיוצא בזה, לא תלינן שנפלה התרומה לטבל כדי להתיר החולין, מאחר שהטבל נדמע ונאסר, דמאי חזית לאסור קופה זו יותר מזו. וכן טמאה וטהורה תלינן בטמאה או מדומעת ושאינה מדומעת תלינן במדומעת. כללא דמלתא כל היכא דאחת אינה מתקלקלת תלינן בה:אכל אחת מהן פטור. דשמא של חולין אכל:וחייבת בחלה. דספק חולין היא:ורבי יוסי פוטר. דכיון דלא ידיע הוה ליה כמדומע דפטור מן החלה. והלכה כרבי יוסי בכל הני תלתא בבי דמתניתין:אכל. אדם אחר את השניה, פטור:כקטנה שבשניהן. להקל:
תוסופות יום טוב
[*הרי אנו אומרים לתוך של תרומה נפלה. ואע"פ שלא רבו חולין על התרומה בד"א בזמן הזה שהוא מדבריהם אבל בתרומה של תורה עד שירבו חולין על התרומה. [ועיין בטור יורה דעה ריש סי' קי"א. ועיין פ"ה משנה ז ועיין מה שכתבתי במשנה ז פ"ד] הרמב"ם פרק י"ג מהלכות תרומה. ועיין בגמרא פרק ח דיבמות דף פב]:
יכין
מלכת שלמה
5.
If there were two baskets, one of terumah and one of hullin, and a seah of terumah fell into one of them, but it is not known into which, behold I can assume that it had fallen into that of the terumah. [Two baskets] and it is not known which was of terumah and which of hullin, and he eats from one of them, he is exempt, and the second basket is treated as terumah and subject to the laws of hallah, the words of Rabbi Meir. But Rabbi Yose exempts it. If another person eats from the second basket he is exempt. If one man ate of both, he must repay the value of the smaller of the two.משנה ו
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחֻלִּין, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר, אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן. נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד, מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן:
ברטנורה
אינה מדמעת. דשמא היינו אותה של חולין:
תוסופות יום טוב
וחייבת בחלה. עיין מה שכתבתי בשם הר"ש במשנה ד פ"ק דחלה:
[*אבל אחר את השנייה פטור. ובבא כ"א לשאול ע"ע ובזה אחר זה. [ירושלמי]. וכדתנן במשנה ה פ"ה דטהרות. וע"ש בפי' הר"ב]:
יכין
מלכת שלמה
6.
If one of these [baskets] fell into hullin, it does not render it medumma (doubtful terumah), but the second is treated as terumah and subject to the law of hallah, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose exempts it. If the second falls elsewhere [into hullin] it does not render it medumma. If both of them fall into one place, they render it medumma according to [the proportion] of the smaller of the two.משנה ז
זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן, פָּטוּר, וְהַשְּׁנִיָּה, נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בְּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה, פָּטוּר. זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלֶה, מֻתָּר, וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלֶה. אָסוּר:
ברטנורה
זרע אחת מהן פטור. שהזורע את התרומה בשוגג צריך להפך את הקרקע, ואם לא הפך הגדולים תרומה, והכא פטור דכחולין הם:בדבר שזרעו כלה. כגון חטים ושעורים, מותר לזרים, דאין זו תרומה ודאי, וחשבינן לה כגדולי [מדומע] דתנן לקמן בפרק ט׳ שהן חולין:בדבר שאין זרעו כלה. כגון שום ובצלים, אסור, ואע״ג דחשבינן ליה כמדומע ולא כתרומה, בדבר שאין זרעו כלה יש להחמיר טפי:
תוסופות יום טוב
[*זרע את אחת מהן פטור. [כתב הר"ב] שהזורע את התרומה וכו'. כדתנן לקמן פרק ט]:
שזרעו כלה. פי' הר"ב כגון חטים ושעורים. שהם כשמפזרים וזורעים אותם בארץ יפסדו הזרעים ויחזור חוטין כמו עורקין [פירוש גידים] בארץ. הרמב"ם:
שאין זרעו כלה. פירש הר"ב כגון שום ובצלים. והכי תנן בפ"ט מ"ו לפי שכשזורעים גרעינה של שום או של בצל יצמח מה שיצמח ותשאר הגרעינה שלימה בארץ לא תפסד צורתה כמו שהוא נראה לעין תמיד. הרמב"ם:
יכין
מלכת שלמה