First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן, הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא), כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן וְלֹא בַת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת:
ברטנורה
בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. והוא בן י״ג שנה ויום אחד. דמקמי הכי אין השערות סימן אלא שומא:עד שיקיף זקן התחתון. האי זקן דאמור רבנן, התחתון אמרו, שיקיף השער סביבות הגיד:ולא העליון. זקן ממש:שנאמר בן ולא איש. משהקיף זקן התחתון איש הוא. ואע״ג דמקטנותו הוא קרוי בן, לא מצינו לחייבו מקמי שיביא שתי שערות, דקטן פטור, שלא בא לכלל המצות, הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא, כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבוו. תו של איש, בתחלת אישותו חייביה קרא. ומשהקיף זקן התחתון, איש גמור הוא:
תוסופות יום טוב
בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות. כתב הר"ב הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן. הסמוך לגבורתו של איש וכו'. וכתבו התוספות וא"ת דלמא שנה שלפני גדלות. כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש [במשנה ו' פ"ה דנדה] ומפרש ר"ת דהכא דריש. לאיש דמשמע לשון גבור כדכתיב (מלכים א ב׳:ב׳) וחזקת והיית לאיש [מה שאין כן בנדרים דאיש מרוחק מיפליא דהכי כתיב (במדבר ו׳:ב׳) איש או אשה כי יפליא] [ולא כתיב כי יפליא איש או אשה. כד"א (שמות כ״א:ז׳) וכי ימכור איש את בתו. א"נ דייק מדלא כתב והיית איש]. וא"ת א"כ למה לן במתניתין טעמא דשלא בא לכלל מצות וי"ל דהוה אמינא דמקודם הבאת שערות מתחיל הזמן דסמוך לגבורתו של איש. ואפילו הוי יותר משלשה חדשים לא הוה חייש במה שבימי קטנות כיון דאינו ראוי להוליד. דקרינן ביה בן ולא אב. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה י"א פ"ו דנדה [ד"ה עד שיקיף]. [*והא דכתבו התוספות. ואפילו הוי יותר משלשה חדשים. (כלומר) [צ"ל משום] דאע"ג ששנינו ועד שיקיף וכו'. אפילו הכי כי מלאו ליה שלשה חדשים משהביא שתי שערות אע"פ שלא הקיף אינו נעשה בן סורר ומורה. כדתני דבי רבי ישמעאל בן ולא אב. ואמרי במערבא. בן ולא הראוי לקרותו אב. כדאמר רבי כרוספדאי אמר רבי שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד כלומר אע"פ שלא הקיף דהא אם בא על אשה משהביא שתי שערות. ונתעברה. ניכר העובר בשלשה חדשים. וראוי לקרותו אב]:
יכין
מלכת שלמה
1.
A wayward and rebellious son: at what age does he become liable [to be stoned]? From the time that he produces two hairs until the beard is full by which is meant the hair of the genitals, not that of the face, but the Sages used euphemisms , for it says, “If a man has a son” (Deut. 21:18) a son, but not a daughter; ‘a son’, but not an adult man. The minor is exempt, since he does not come within the scope of the commandments.משנה ב
מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָּשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ:
ברטנורה
טרטימר. חצי מנה. והוא שיהיה הבשר בשיל ולא בשיל, כדרך שהלסטים אוכלים:מן היין האיטלקי. שהוא משובח וממשיך בתריה. והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:רבי יוסי אומר כו׳ ואין הלכה כר׳ יוסי:אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה:אכל בעיבור החדש. אע״ג דאין עולין לאותה סעודה אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין, הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:אכל מעשר שני בירושלים. כיון דכדרך מצותו הוא, דכתיב במעשר שני (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר, לא ממשיך:נבלות וטריפות שקצים ורמשים. דכתיב איננו שומע בקולנו, ולא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:דבר שהוא מצוה. דרבנן, לאתויי תנחומי אבלים. דאי מרישא, הוה אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או אכילת פסחים:ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית. צבור שאיסורו מדברי סופרים:
תוסופות יום טוב
משיאכל טרטימר בשר כו'. כל אלו תנאים הנזכרים באכילה זו בפרקין. כתב הרמב"ם בפרק ז' מהלכות ממרים שהן כולן הלכה מפי הקבלה:
טרטימר. כתב הר"ב חצי מנה. טרטימר זה איני יודע מהו. אלא שמתוך שכפל ר"י ביין כופל אף בבשר. ונמצא טרטימר חצי מנה. גמרא. ושם כתוב בתי"ו. אבל הערוך הביאו בערך טי"ת:
אכל טבל כו'. עד שלא נפדו. נ"א ל"ג לה ומלתא פשיטא דל"ג דהא אינו נעשה [בן] סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. וכן לא העתיק הרמב"ם בפ"ז מהלכות ממרים ונשתבשו הספרים ממסכת ברכות. שבת. עירובין. ופסחים. דהתם שפיר מיתנייה:
אכל דבר שהוא מצוה. כתב הר"ב דרבנן. לאתויי תנחומי אבלים דאי מרישא ה"א חבורת מצוה היינו כהנים כו' [*גמרא לאתויי כו'. ופירש"י דאי מרישא. כו'] ואני תמה דהא עבור החדש נמי לאו דאורייתא דלא מצינו לסעודה זו שנצטוינו עליה בתורה. וצ"ע:
אכל כל מאכל כו' לאתויי דבילה קעילית. שתה כל משקה כו' [לאתויי] דבש וחלב דתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב. ונכנס למקדש חייב [משום יין ושכר אל תשת (ויקרא י׳:ט׳) ובכהן עסקינן]. גמרא:
ואף על פי שאין ראיה לדבר. דדלמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל. ומיהו שלמה אהא אזהריה דממשיך טפי. זכר לדבר דבבשר מקרי זולל וביין מקרי סובא. רש"י:
יכין
מלכת שלמה
2.
When does he become liable [to be stoned]? Once he has eaten a tartemar of meat and drunk half a log of wine. Rabbi Yose said: “A maneh of meat and a log of wine. If he ate it in a company [celebrating] a religious act; or at a gathering for the purpose of intercalating the month; if he ate the second tithe in Jerusalem; if he ate the carrion or terefoth (meat that was not slaughtered in a kosher fashion), abominable and creeping things, or untithed produce, or the first tithe from which terumah had not been separated, or unredeemed second tithe, or unredeemed sacred food; if his eating involved a religious act or a transgression; if he ate any food but did not eat meat or drank any drink but did not drink wine, he does not become a ‘stubborn and rebellious son, unless he eats meat and drinks wine, for it is written, “This our son is stubborn and rebellious, he will not obey our voice;] he is a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20). Although there is no clear proof for this, there is at least a hint, as it is says, “Do not be among wine drinkers, among gluttonous meat eaters of flesh (Proverbs 23:20).משנה ג
גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ:
ברטנורה
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אע״ג דשכיח ליה לגנוב משל אביו, הואיל ואכל ברשות אביו מתפחד ומתבעת מאביו שמא יראנו ולא ממשיך:גנב משל אחרים. לא שכיח ליה שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים, ולא ממשיך:עד שיגנוב משל אביו. דשכיח ליה לגנוב בכל עת:ויאכל ברשות אחרים. שאינו מתבעת שם מאביו, דבכהאי גוונא ודאי ממשיך:ומשל אמו. מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן. כגון שנתן לה אחר נכסים במתנה על מנת שאין לבעלה רשות בהן. ואין הלכה כר׳ יוסי ברבי יהודה:
תוסופות יום טוב
ומשל אמו. לשון הר"ב כגון שנתן לה אחר כו'. על מנת שאין לבעלה רשות בהן. גמרא. ועיין מ"ש במ"ו פ"ז דעירובין. ובמ"ח פ' בתרא דנדרי':
יכין
מלכת שלמה
3.
If he stole from his father and ate it on his father’s property, or of strangers and ate it on the property of the strangers, or of strangers and ate on his father’s property, he does not become a “wayward and rebellious son,” until he steals from his father and eats on other’s property. Rabbi Yose bar Yehudah said: “Until he steals from his father and mother.”משנה ד
הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב:
ברטנורה
ראויה לאביו. שוה ודומה לאביו בקול במראה וקומה. דכתיב איננו שומע בקולנו, מדלא כתיב בקולותינו, שמע מינה קול אחד לשניהם. ומדקול בעינן שוים, מראה וקומה נמי בעינן שוים. ואין הלכה כרבי יהודה:גידם. ידו קטועה:בננו זה. משמע שמראין אותו:חרשים. אם אמר להם איני מקבל מכם אינם שומעים אותו. ואע״פ שרואים אח״כ שאינו מקיים מצותן, מ״מ התורה אמרה איננו שומע בקולנו, דמשמע דבשעת הקול קאמרי דלא שמע, ששמעוהו שאמר איני מקבל מכם:ומתרין בו בפני שלשה. הכי קאמר, ומתרין בו בפני שנים שלא ירגיל. ואם לא שמע, מלקין אותו בבית דין של שלשה, כדתנן בפרק קמא, מכות בשלשה. דויסרו אותו האמור בבן סורר ומורה מלקות הוא, כתיב הכא (דברים כ״א:י״ח) בן סורר ומורה, וכתיב התם (שם כ״ח) והיה אם בן הכות הרשע:זה הוא שלקה בפניכם. ואע״ג דמיבעי ליה זה ולא סומין, אי איתא דלהך מלתא לחוד אתא, לזה הוא שלקה בפניכם, לכתוב בננו הוא, מאי בננו זה שמעת מינה תרתי:ואח״כ הקיף זקן התחתון פטור. כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא:ואם משנגמר דינו ברח. הוי כגברא קטילא וחייב אפילו לאחר כמה שנים:
תוסופות יום טוב
עד שיהו שניהם רוצים. שנאמר ותפשו בו אביו ואמו. הרמב"ם סוף הלכות ממרים:
רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו. פירש הר"ב שוה ודומה לאביו סי' דכתיב איננו שומע בקולנו. גמרא. ומ"ש מדלא כתיב בקולותינו או בקולינו ביו"ד. רש"י. ומ"ש הר"ב ומדקול בעינן שוים. מראה וקומה נמי בעינן שוים. גמרא. ונ"ל לפי שכן אתה מוצא בשנים שהשוה אותן הכתוב בדברים והצריכום ג"כ שיהו שוים במראה וקומה. והן שני שעירי יום הכפורים. כדתנן בריש פ"ו דיומא. והא דבפירוש הרמב"ם כתוב ר"ל שתהא דומה במראה ובקומה. לפי שנאמר אביו ואמו *) ואמרו. ע"כ. נראה בעיני דלשון קצרה הוא. ואסיפא דקרא דואמרו סמיך דכתיב ביה איננו שומע בקולנו וכדדרשינן בגמרא כמ"ש הר"ב:
חרשים. כתב הר"ב התורה אמרה איננו שומע בקולנו. דמשמע דבשעת הקול וכו'. וז"ל רש"י ואיכא להפוכי לזכותא ולמדרש דבשעת הקול וכו':
מתרין. כתב הר"ב בפני שנים. גמרא. ופירש"י דבעינן עדים שהוכיחו ועבר שאין אביו ואמו נאמנים עליו להרגו דכתיב (דברים י״ז:ו׳) ע"פ שנים עדים יומת המת. וכתב עוד בפירוש המשנה וז"ל מתרין בו לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי [כלומר וכאן אביו ואמו מתרין בו משמע] ועוד זו ספק התראה אם עובר הוא אם לאו שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל. ואם לא שמע מלקין וכו'. ע"כ. אבל הרמב"ם כתב בסוף הלכות ממרים וז"ל מביאין אותו וכו' לב"ד של שלשה וכו' ומביאין שני עדים שגנב וכו' ואכל וכו' אחר ההתראה. ע"כ:
זה זהו שלקה בפניכם. כתב הר"ב ואע"ג דבעי ליה זה ולא סומין וכו'. לכתוב בננו הוא. פירש"י. ומשמע הוא שלקה בפניכם. ע"כ. מאי בננו זה ש"מ תרתי. גמרא. והא לא קשיא דדלמא לזה ולא סומין לחוד אתא. דלעולם לא מפקינן קרא ממשמעותי'. דמשמע שמעמידין אותו לפני ב"ד ואומרים שזהו שלקה בפניכם. אלא מדהוה מצי למכתב הוא והוה נמי משמע הכי. וכתב זה. ש"מ אף למעוטי סומין נמי אתא:
יכין
מלכת שלמה
4.
If his father wants [to have him punished], but not his mother; or his father does not want [to have him punished] but his mother does, he is not treated as a ‘wayward a rebellious son’, unless they both desire it. Rabbi Judah said: “If his mother is not fit for his father, he does not become a ‘wayward and rebellious son”. If one of them [his father or his mother] had a hand cut off, or was lame, mute, blind or deaf, he cannot become a “wayward and rebellious son”, because it says “his father and mother shall take hold of him” (Deut. 21:19) not those with a hand cut off; “and bring him out”, not lame parents; “and they shall say”, and not mute parents; “this our son”, and not blind parents; “he will not obey our voice” (Deut. 21:20), and not deaf parents. He is warned in the presence of three and beaten. If he transgresses again after this, he is tried by a court of twenty three. He cannot be sentenced to stoning unless the first three are present, because it says, “this our son” (Deut. 21:20), [implying], this one who was whipped in your presence. If he [the rebellious son] fled before his trial was completed, and then his pubic hair grew in fully, he is free. But if he fled after his trial was completed, and then his pubic hair grew in fully, he remains liable.משנה ה
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם:
ברטנורה
נדון על שם סופו. סוף שמכלה ממון אביו ומבקש מה שהורגל בו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:הנאה להן. שאינן מוסיפין לחטוא:והנאה לעולם. שקטה כל הארץ:רע להן. שהיו מוסיפים זכיות:ורע לעולם. שהיו מגינים על דורן ומוכיחין את הדור:יין ושינה לרשעים. כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעין לבריות:לצדיקים רע להן. שאינם עוסקין בתורה:ורע לעולם. שכשהן מתבטלים, פורענות באה לעולם:פיזור. שהן נפרדים זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:
תוסופות יום טוב
בן סורר ומורה נדון על שם סופו וכו'. תניא ר"י הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר. ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לב"ד ליסקל אלא הגיעה תורה לסוף דעתו וכו'. גמרא. ועמ"ש במשנה ה' פ"י:
שקט וכו' לצדיקים הנאה להם וכו'. שיש להם פנאי לעסוק בתורה ובמצות רש"י. כלומר ולא שיהו שקטים גם מטרדת תורה ומצות:
יכין
מלכת שלמה
5.
A “wayward and rebellious son” is judged on account of his outcome: let him die innocent and let him not die guilty. For the death of the wicked benefits themselves and the world; [and the death] of the righteous, injures themselves and the world d. Wine and sleep of the wicked benefit themselves and the world; of the righteous, injure themselves and the world The scattering of the wicked benefits themselves and the world; of the righteous, injures themselves and the world. The assembling of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world. The tranquillity of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world.משנה ו
הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר:
ברטנורה
הבא במחתרת. שאמרה תורה יהרג:נדון על שם סופו. שסופו להרוג את בעל הבית אם יעמוד כנגדו להציל את שלו:אם יש לו דמים חייב. כגון האב הבא במחתרת על הבן, בידוע שרחמי האב על הבן, לפיכך אין הבן רשאי להרגו. ואם שבר האב החבית, חייב לשלם:אין לו דמים פטור. ושאר כל אדם הבא במחתרת שאם הרגו בעל הבית אין לו דמים, אם שבר את החבית פטור מלשלם. שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור מן התשלומין, שאין אדם מת ומשלם:
תוסופות יום טוב
הבא במחתרת נדון ע"ש סופו. גמרא. אמר רבא מ"ט דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואמר אם יעמוד וכו'. ועמ"ש במשנה ה' פ"י. וא"ת א"כ למה מחתרת אפילו הבא שלא ע"י מחתרת נמי הא איתנהו ברייתות בגמרא [דף ע"ב ע"ב] ולרמב"ם בפירושו וכן בחבורו פ"ט מה' גניבה תרוייהו ס"ל דמחתרת לאו דוקא וה"ה לבא דרך גגו חצרו וקרפיפו אלא שמפני שרוב גנבים מצוים במחתרת דבר הכתוב בהוה ולרש"י חדא מנייהו סברא דאין ה"נ דדוקא מחתרת. דמחתרת זו היא התראתו. דכיון דטרח [*ומסר נפשיה] לחתור. אדעתא דלהרוג בא ואמרה התורה השכם והרגו. אבל נכנס [*לחצרו וגגו דרך הפתח] צריך התראה שיעמוד כנגדו על ממונו. וזה יקבל ההתראה שע"מ כן בא שאם יעמוד כנגדו שיהרגנו:
אם יש לו דמים. כחי הוא חשוב. ורציחה היא אם יהרגנו בעל הבית. רש"י בפירוש החומש:
אם אין לו דמים פטור. כתב הר"ב [*שכיון שהוא מתחייב בנפשו פטור וכו'] ואף על פי שניצול. פטור מן התשלומין דקיימא לן חייבי מיתות שוגגין כגון שלא התרו בהן אין משלמין ממון שעם המיתה אף על פי שאין נהרגין. רש"י. וכה"ג בגמרא דף ע"ג דהמותר להציל בנפשו פטור מתשלומין מהאי טעמא דאין אדם מת ומשלם. ואי קשיא דברפ"ג דכתובות פירש הר"ב והרמב"ם גם בחבורו פ"ק מהלכות נערה דחייבי מיתות ב"ד הן דפטירי מתשלומין. וכן לשון רש"י שם דף ל'. לא קשיא ולא מידי דלא אתא אלא לאפוקי כרת דבידי שמים דלא פטירי. אבל כל שנימות על ידי אדם בכלל מיתות ב"ד הוא שהרי אינו בידי שמים. והרשות נתונה לאדם להמיתו. הא למה זה דומה למאמרם בפ"ג דב"ק עביד אינש דינא לנפשיה. הרי שדין היחיד [גם] כשעושה לעצמו דינו דין לענין ממון וכאילו נדון בב"ד. ואין סותרין דינו כשעשה כהלכה. ה"נ לענין נפשות *)כשעשה כהלכה דינו מקרי דין ובכלל מחוייבי מיתות ב"ד הוא:
יכין
מלכת שלמה
משנה ז
וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר בְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:
ברטנורה
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. שמצילין אותן מן העבירה בנפשן, שניתן רשות לכל אדם להרגם כדי להצילן מן העבירה:הרודף אחר חבירו להרגו. דכתיב אצל נערה המאורסה (דברים כ״ב) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, מקיש רוצח לנערה מאורסה, מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ונערה מאורסה נפקא לן מקרא דכתיב (שם) צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה, הא יש מושיע לה חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:ואחר הזכור. נפקא לן דאמר קרא (שם) ולנערה לא תעשה דבר, נער כתיב חסר ה״א, זה זכור. וה״ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב״ד שבעריות, שמצילין אותן בנפשן, דכתיב (שם) חטא מות. חטא, אלו חייבי כריתות. מות, אלו חייבי מיתות ב״ד:אבל הרודף אחר הבהמה. אע״פ שדומה לעריות:והמחלל את השבת והעובד עבודה זרה. אף על פי ששניהם כופרים בעיקר:אין מצילין אותם בנפשן. וכ״ש שאר חייבי כריתות ומיתות בית דין שאינן של עריות, שאין מצילין אותם בנפשם, ואין מותר להרגן כלל עד שיעברו עבירה בעדים ויהיו חייבים מיתה בבית דין:
תוסופות יום טוב
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. דומיא דמתניתין דלעיל דניתן רשות להרוג הבא במחתרת שהוא כדי להציל עצמו שבידוע שלהרגהו בא:
ואחר הזכור. כתב הר"ב דאמר קרא ולנער וגו' כתיב חסר ה"א ונדרש מקרא ומסורת רש"י. והכא ליכא למימר דמש"ה כתיב נער דאפילו קטנה משמע כמ"ש במשנה ח' פ"ג דכתובות. דע"כ הכא לאו בקטנה איירי אלא בבת עונשין. תוספות. ומ"ש הר"ב וה"ה לכל חייבי כריתות ומיתות ב"ד שבעריות. דלא ניתן להציל בנפשם אלא מדבר שהוא ערוה. ויש בה קלון ופגם לנרדף רש"י. דומיא דנערה המאורסה. ומ"ש הר"ב דכתיב חטא מות וכו'. ואי כתב רחמנא חטא ה"א אפילו חייבי לאוין כתב רחמנא מות. ואי כתב רחמנא מות. ה"א חייבי מיתות ב"ד אין חייבי כריתות לא. כתב רחמנא חטא. ולכתוב רחמנא חטא מות. ולא לכתוב נער נערה [שהרי הן בכלל] אין ה"נ ואלא נער נערה חד למעוטי ע"ז [וה"ה שבת. תוספות] [ד"ה חד] וחד למעוטי בהמה. גמרא:
יכין
מלכת שלמה