First Seder Mishnayos Program 7/1/2024
Mishnah
משנה א
אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:
ברטנורה
ארבעה שומרים הם. ודיניהן שלשה:נושא שכר. שומר בשכר:נשבע על הכל. שלא פשע:משלם את הכל. כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים:
תוסופות יום טוב
ארבעה שומרין הן וכו'. כתב הר"ב והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים. ועמ"ש שם. וז"ל רש"י והמשנה הזאת כבר שנויה בהשוכר את הפועלים כל כי האי גוונא. והאי דהדרה ותניה הכא משום דבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו. תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו. לפי שקרבן השבועה בחיובי ופטורי תלוי בכך שאם נשבע על דבר שהיה מחויב עליו אם הודה. ובשבועתו פטר עצמו מלשלם. נמצא שכופרו ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון *) [ומשלם קרן] וחומש ואשם. ואם נשבע על שקר. על חנם כגון שאם הודה לא היה משלם. אינו חייב קרבן שבועה. שלא כפרו ממון כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם וכו' עד פטור שאילו הודה לא היה משלם. נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה. ע"כ. [*ומ"ש ואשם. לפום ריהטא כתב כן. ולא דק. דהיינו אשם והיינו קרבן. והנכון בעיני להגיה בדבריו. וכן צריך להיות וחייב קרבן שבועת הפקדון ומשלם קרן. וחומש. ואשם אלא שאף הר"ן כתב כל' רש"י ואעפ"כ נראה בעיני להגיה כן בין בפירש"י בין בדברי הר"ן]:
והשואל משלם את הכל. ויש עליו שבועה שאינו ברשותו. כמ"ש בספ"ו עיי"ש:
יכין
מלכת שלמה
1.
There are four kinds of guardians: an unpaid guardian, a borrower, a paid guardian and a hirer. An unpaid guardian may take an oath [that he had not been neglectful] in every case [of loss or damage and be free of liability]. A borrower must make restitution in every case. A paid guardian or a hirer may take an oath if the beast was injured, or taken captive or dead, but he must make restitution if it was lost or stolen.משנה ב
אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר:
ברטנורה
ואמר אמן פטור. שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע״פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון:
תוסופות יום טוב
פטור. כתב הר"ב ואע"פ שנשבע לשקר לא חייביה תורה קרבן שבועה וכו'. פירוש מה שחייב על פקדון. אבל משום בטוי קיי"ל כמ"ד בגמ' דחייב כמ"ש הרמב"ם בסוף פרקין:
יכין
מלכת שלמה
2.
If he [the owner] said to the unpaid guardian, “Where is my ox?” and he replied to him, “It died,” whereas in reality it was injured or captured or stolen or lost; [Or he replied], “It was injured,” whereas in reality it died or was captured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was captured,” whereas in reality it died or was injured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was stolen,” whereas in reality it died or was injured or captured or lost; [Or he replied,] “It was lost,” whereas in reality it died or was injured or captured or stolen; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “amen”, he is exempt [from having to bring a sacrifice for a false oath].משנה ג
הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:
ברטנורה
היכן שורי אמר לו אבד. אמר לשומר חנם היכן שורי אמר ליה אבד. משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שאכלו משלם את הקרן. ולא כפל. ואם הודה לו מעצמו עד שלא באו עדים, משלם קרן וחומש ואשם, כדין שבועת הפקדון, דאינה באה עד שמודה ושב מרשעתו ובא להתכפר:אמר ליה נגנב משביעך אני וכו׳ דשומר חנם הפוטר עצמו בטענת גנב ונשבע ובאו עדים, משלם כפל, דכתיב (שמות כ״ב:ז׳) אם לא ימצא הגנב, אם לא ימצא כמו שאמר, אלא שהוא עצמו גנבו, ישלם שנים. אבל אם בא לפטור עצמו בטענת אבד, אינו משלם כפל:הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. אבל כפל לא, דמודה בקנס פטור:
תוסופות יום טוב
משביעך אני. עמ"ש במשנה ב' פ"ה:
היכן שורי אמר ליה אבד וכו' היכן שורי אמר ליה נגנב וכו'. שנויה במשנה ז' ח' פ"ט דב"ק. וע"ש:
יכין
מלכת שלמה
3.
[If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “I do not know what you are talking about,” whereas in reality it died or was injured or captured or stolen or lost, [and the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen”, he is exempt. [If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “It was lost”; [and the owner said,] “I adjure you”, and he said, “Amen”, and witnesses testify against him that he had consumed it, he pays the principal; if he confessed himself, he pays the principal, a fifth, and brings a guilt-offering. [If the owner said,] “Where is my ox?” and he replied to him, “It was stolen;” [and the owner said,] “I adjure you, and he said, “Amen”, and witnesses testify against him that he himself stole it, he pays double; if he confessed himself, he pays the principal, fifth, and brings a guilt-offering.משנה ד
אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן:
ברטנורה
אמר לאחד מן השוק וכו׳ הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה:עדים שממשמשין ובאין. רבותא אשמעינן, דאע״ג דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפ״ה מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד:
תוסופות יום טוב
ראה עדים שממשמשין ובאין. כתב הר"ב רבותא אשמעינן וכו' ובאו עדים שגנב וטבח ומכר וכו' וכן לשון רש"י. דאילו אין כאן עדים על הגניבה מאן מחייבו אטביחה ומכירה. אע"פ שיש עדים שטבח ומכר אי לאו דאיהו אודי שגנב. אימא דידיה טבח דידיה מכר ומ"מ א"צ שאלו העדים שמעידים על הטביחה ומכירה שהם עצמם הם שיעידו על הגניבה אלא אפי' אם אחרים הם וכדתנן בהדיא במ"ב פ"ז דב"ק. ועיין בפירוש הר"ב שם משנה ד':
יכין
מלכת שלמה
4.
If a man said to one in the market, “Where is my ox which you have stolen?” and he replied, “I did not steal it,” and witnesses testified against him that he did steal it, he pays double. If he killed it or sold it, he pays four or five times its value. If he saw witnesses coming nearer and nearer, and he said, “I did steal it, but I did not kill or sell it,” he pays only the principal.משנה ה
אָמַר לַשּׁוֹאֵל הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר:
ברטנורה
אמר לשואל וכו׳ פטור. שהרי אף כשנשבע לשקר חייב את עצמו בתשלומין ואין בשבועה זו כפירת ממון:
תוסופות יום טוב
אמר לו מת. ושלא מחמת מלאכה. כדפירש הר"ב בריש פרקין:
משביעך אני. אע"ג דלא פטר נפשיה במידי. משביעו לאמת דבריו. וכבר כתבתי במשנה ב' פ"ה דכל שבועת הפקדון אינה שבועה שמחויב שישבע. אלא שאם השביע והיתה בכפירת ממון שיתחייב בו אילו הודה. חייבתו התורה בחומש ואשם. ואין נראה לפרש דמשביעו שכדבריו כן הוא. ושאין השור ברשותו. שהבהמה היא מכלל הדברים שאינם מצוים לקנות בשוק כדכתב הרמב"ם בהדיא בריש פ"ג מהלכות שאלה. ועל אותן דברים מחויב לישבע שאינו ברשותו אע"פ שישלם כדלעיל סוף פרק ו' דשבועה שאינו ברשותו יכול לישבע ואין צריך שיאמר שכדבריו כן הוא. וא"כ אכתי מתני' מאי קמ"ל הא לא נשבע לשקר כלל. שהאמת הוא שאינו ברשותו. אלא ודאי ששבועה זו שכדבריו כן הוא לאמת דבריו בעלמא משביעהו ולא שמחוייב שישבעה:
יכין
מלכת שלמה
5.
If he [the owner] said to the borrower, “Where is my ox?” and he replied to him, “It died,” whereas in reality it was injured or captured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was injured,” whereas in reality it died or was captured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was captured”, whereas in reality it died or was injured or stolen or lost; [Or he replied,] “It was stolen”, whereas in reality it died or was injured or captured or lost; [Or he replied,] “It was lost”, whereas in reality it died or was injured or captured or stolen; [And the owner said,] “I adjure you,” and he said, “Amen,” he is exempt.משנה ו
הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁאָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָבַד, אוֹ נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה, פָּטוּר. מֵחוֹבָה לִפְטוֹר, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר:
ברטנורה
חייב. שהרי כפר ממון, שאילו הודה היה מתחייב:מת והוא נשבר וכו׳ פטור. שאם הודה לא היה משלם. וכן נגנב והוא שאבד, או אבד והוא שנגנב, פטור, שהרי שינה מחובה לחובה ולא כפר ממון בשבועה זו:א״ל אבד או נגנב והוא שמת או נשבה וכו׳ פטור. שהרי שינה מפטור לחובה והפסיד בשבועתו:
תוסופות יום טוב
זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה וכו'. בנ"א וכן בירושלמי ל"ג לזה הכלל קמא אבל הר"ן העתיקו. ואפשר שהוא ל"ג זה הכלל בתרא: זה הכלל כל הנשבע להקל על עצמו חייב. הא נשבע שלא להקל. אלא שמשנה בין מחובה לחובה. בין מפטור לפטור. נעשה כנשבע להחמיר על עצמו ופטור: סליק מסכת שבועות
יכין
מלכת שלמה